'בין הזמנים': להמשיך או לבטל?

לאחרונה צפה שוב השאלה בדבר ביטולה של חופשת 'בין הזמנים' בישיבות ● 'כדורי.נט' מביא את דעתם של הגראמ"מ שך, הגרי"ש אלישיב, הגרמ"י לפקוביץ' וה'פני מנחם' מגור זצ"ל בנוגע לסוגיה הנדושה ● מה עשו תלמידי פוניבז' במלחמת יום כיפור? כיצד למדו ילדי מרכז הת"תים במלחמת המפרץ? ומדוע בכה ר' מיכל יהודה זצ"ל?

עולם התורה והישיבות עוקב בדאגה אחר הנעשה בדרום הארץ, כאשר השאלה הציבורית שהעסיקה יותר מכול את גדולי ישראל בימים האחרונים - האם לבטל את חופשת בין הזמנים אב המתקרבת ובאה.

כשהיו שואלים את הגראמ"מ שך זצ"ל בכל עת צרה ומלחמה במה להתחזק, היה אומר רק כי יש להוסיף בעמל התורה ובשקידתה.

לתושבים בבני ברק הורה בעת מלחמת המפרץ לנהוג כפי כל כללי הבטיחות שמנחים ומורים הצבא והשלטונות.

בעת מלחמת יום כיפור אמר הגראמ"מ שך זצ"ל, שבאופן רשמי כן יהיה בין הזמנים מצד הישיבה. אך לבחורים שרצו ללכת לקנות ד' מינים ולבנות את הסוכה, הורה כי יעשו את ענייניהם בזריזות ושישתדלו כמה שפחות להסתובב ברחובות, וישובו מיד לישיבה משום חילול ה'.

יצויין כי לאחר שמחת תורה שבו מיד תלמידי הישיבה ללמוד בישיבה, וניהלו את סדרי הישיבה כהרגלם. כשהגראמ"מ זצ"ל אף מסר שיחת חיזוק בישיבה בזמן זה, בה עורר להתחזק בלימוד התורה.

הגרי"ש אלישיב זצ"ל נוהג היה להורות לכל השואלים: כשם שבחור החפץ לגדול בתורה, צריך לאכול ולשתות בצורה נורמלית, כך זקוק הוא גם לשינוי אווירה בימי 'בין הזמנים'.

ואולם, בימי מלחמה, כשהגיעה השעה לצאת לבין הזמנים, אמר כי עיקר החשש שהבחורים ייצאו לטיולים. הגרי"ש הסביר כי "חובה על כל אחד ואחד מישראל להתעורר בעת צרה להעתיר עבור הכלל וליצור תחושת אחים לצרה, ולא לחלק את הציבור במחשבה שאני את נפשי הצלתי".

במלחמת לבנון השניה, דנו לפני הגרי"ש האם לבטל את בין הזמנים. עיקר החשש היה מחמת הטיולים, שלא ראוי לעשות בתקופה שבה אחינו החיילים נלחמים ואחרים יושבים במקלטים.

כשבא תלמידו, הגאון רבי בן ציון הכהן קוק, עם משלחת ראשי ישיבות לדון בעניין זה, היו שטענו בפני הגרי"ש זצ"ל שיש בחורים שלא מסוגלים לוותר על הטיולים של 'בין הזמנים'. נענה הגרי"ש ואמר: "לדעתי, כל אלו שרוצים לעשות טיולים, יש לומר להם שיטיילו קודם בבתי החולים, ויראו את הפצועים..."

כשנשאל על-ידי הגרב"צ קוק מה להורות לתלמידים השואלים על נסיעה לים ולבריכות בבין הזמנים כשברקע תושבי הצפון סובלים מטילים והחיילים בקרב, השיב: "לדעתי אין מקום לשאלה הזו... אלא אם כן צריכים את זה לבריאות".

כשנשאל האם לבטל את בין הזמנים בכולל חשוב, השיב: "מסתמא בכולל שלכם לא יֵצְאו לטיולים, אם כן אין צורך לבטל את בין הזמנים".

בתקופת מלחמת לבנון השניה, סיום זמן קיץ תשס"ו, בה נורו אלפי קטיושות לעבר ערי הצפון ונהרגו למעלה ממאה וחמישים נפש, כתב הגרמי"ל זצ"ל מכתב לבחורי הישיבות כיצד לנהוג בימי בין הזמנים.

"מצויים אנו בעת צרה של ציבור, עת הצרת שונאי ישראל לישראל, שרבים מתושבי אה"ק נמצאים בסכנה בכל רגע, ובודאי הוא עת לזעוק ולהריע כדי לידע שבשלנו הרעה הזאת, וצריך כל אחד להתחזק ולתקן מעשיו כדי שאבינו שבשמים יסיר הצרה מעלינו, ולב יודע מרת נפשו.

וכאשר מתקרבים ימי בין הזמנים, אשר באמת בעת כזאת היה ראוי להמשיך סדרי הלימודים כרגיל ללא הפסק כלל, ואפילו להוסיף עוד כדי להרבות זכות לכלל ישראל, ואכן אנו רואים בהערכה מרובה את הישיבות שהחליטו להמשיך הזמן כרגיל, אשריהם וטוב להם, ועל כל ואחד ואחד מבני התורה לנצל שיהיו ימים אלו למנוחה ולהכנה לחיזוק בלימוד התורה ביתר שאת ועוז, ויש להיזהר ולהישמר שלא להסתובב בשווקים וברחובות ובמקומות שאינם ראויים לבני תורה, שבאמת בכל הזמנים שומר נפשו ירחק מלהיות שם, אך כ"ש וכ"ש בימים אלו שנדרש חיזוק מיוחד מפני הרעה. ועל כל אחד ואחד לישא בעול עם הרבים שנמצאים בסכנה ולהרגיש צרתם,

"וחס ושלום שיסעו לטיולים ולבילויים שונים, ויש על ראשי הישיבות שליט"א להתריע ולהזהיר על זה לתלמידיהם בכל החומר, וכן חובת ההורים לפקח על זה שח"ו לא יפרוץ בזה אף אחד גדר ויוציא עצמו מן הכלל, ויגרום לחילול ה'".

"ובעת כזאת על כל אחד מבני הישיבות להצטרף ללימוד בישיבות בין הזמנים במקומו בכל יום בסדרים קבועים, ויש לחזק את ישיבות אלו בכל אתר ואתר, לייסד ולהחזיק אותם לכה"פ כפי שמתקיימים בימי ניסן ותשרי, ולהשתדל להרבות בהם משתתפים. ובקשתינו מכל נדיבי עם שיבינו ויכירו בנחיצות החזקת ישיבות אלו בימי חירום וצרה.

"וכן יש להתחזק בתפילה, ראשית שיהיה כל אחד ואחד קבוע במקום תפילתו, ולשמור זמני קרי"ש ותפילה כהלכתם, ולעשות תפילתו תחנונים לפני המקום, לבקש רחמים בתפלתו מאת הבוי"ת שיסיר הצרה מעלינו ומעל כל בית ישראל".

גם בחודש אדר תשס"ב, כאשר הוכרז מצב חירום בארץ, כתב הגרמי"ל מכתב שנשלח לכלל ראשי הישיבות: "לפי חומר המצב השורר כאן בארצינו ודם ישראל נשפך כמים בכל ערי ישראל, נקח את מה שאמרו חז"ל לזעוק ולהריע בזעקה ותפלה לבורא עולם שהוא אלוקי ישראל ונתחזק בלימוד התורה כדרשת חז"ל על הפסוק אני חומה זו כנסת ישראל ושדי כמגדלות אלו בתי כנסיות ובתי מדרשות שהם מקומות התפילה ולימוד התורה, אשר על ידם יש תקוה שד' יקבל שוועתנו ויגן עלינו. ומשום כך התעוררו כמה ראשי ישיבות שליט"א שמן הראוי להאריך את הזמן עד יום שישי ב' ניסן, ולהקדים זמן הקיץ ליום רביעי כ"ח ניסן, וד' הטוב הרוצה להיטיב יגן על עמו בית ישראל בחסדו וטובו".

בעיתות מלחמה דיבר הגרמי"ל זצ"ל רבות על עניין התפילה על כלל ישראל, וכן היה מזכיר שיש להתפלל על החיילים הנמצאים בסכנת נפשות.

תלמידיו ובני ביתו מספרים שראו איך היה מוריד דמעות כמים בתפילתו להציל מיד אויב. וכששמע על חיילים שנפלו בחרב היה בוכה. בנוסף גם השמיע מילות זכות לסנגר על אותם אלו הלוחמים, וכשהיה שומע עובדות של חיזוק במצוות, כמו שהתחזקו במצוות ציצית ואלפים של חיילים ביקשו שיביאו להם ציציות בעת שיצאו למלחמה, היה מספר זאת באותם הימים לאלו שהסתופפו בצילו כדי לעורר זכויות עבורם הצלתם.

בחודש שבט תשנ"א, ימי מלחמת המפרץ, כתב הרבי מגור בעל ה'פני מנחם' זצ"ל מכתב לתושבי קרית הרי"מ לוין בתל אביב: "חיים אנו בזמן קשה, שונאי ישראל מרימים ראש, ולדאבוננו אף היו נפגעים בסביבה הקרובה. אכן חשוב להדגיש, מובטחים אנו שזממם לא יעלה בידם ח"ו, ונצח ישראל לא ישקר. הפחד הוא דבר טבעי ואין מה להתבייש בו, ומכל מקום מן הנסיון מוכח שיותר נפגעים היו מבהלה ומפחד מאשר מעצם החבלה".

"יש לזכור שאין הטיל ממית, ואין הפטריוט (הטיל שהיה מיועד ליירט את הטילים לפני פגיעתם מ.ו.) מציל, ועל כל פנים מי שחושב שעל ידי השהייה במקום אחר יתרום הדבר להרגעתו יכול לעשות זאת, אך אלו שלא נתפסים לפחד יכולים בהחלט להשאר במקומם, לפי שבמצב כמות שהוא אין זה בבחינת 'קיר נטוי' ובהחלט אפשר להישאר במקום ולבטוח בהשי"ת, ולהתחזק בלימוד התורה ובתפילה (דרך אגב, על ידי אמירת פרק ס"ד בתהילים אפשר להתעודד ולבטוח בה' ולא לפחוד). מי יתן מציון ישועת ישראל בשוב ה' שבות עמו יגל יעקב ישמח ישראל", חתם הרבי את מכתבו ומקום החתימה: 'פינחס מנחם אלטר'.

גם לנושא ביטול הלימודים נתן הרבי את דעתו, במכתב ששלח לרב יצחק גולדקנופף, מנכ"ל מרכז הת"תים דאז, ובו קרא להימנע מהשבתת תשב"ר בתקופת מלחמה.

"נדהמתי מהחלטת משרד החינוך לסגור מיד את כל בתי החינוך כולל הת"תים (לדעתי זוהי החלטה חפוזה ושגויה). בכל אופן נראה לי שאין להשבית את תינוקות של בית רבן ח"ו כליל, הרי אמרו חז"ל מפי עוללים ויונקים יסדת עוז שזה קאי אתינוקות של בית רבן, ויש לעשות כל המאמצים שהילדים היקרים ימשיכו ללמוד, בכל אופן כאשר הדבר עדיין אפשרי. תמיד בכל הזמנים למדו ילדי ישראל תורה, גם כשהדבר היה כרוך בקשיים רבים".

"הלכך יש - לדעתי - לאפשר לכל ההורים המעוניינים שילדיהם ימשיכו ללמוד. כמובן שיש לשמור שהילדים ו/או המלמדים לא יסתכנו ח"ו (אולי ראוי לשקול הקמת מרכזי לימוד באיזורים שונים, כדי לצמצם המרחקים בין מגורי הילד למקום לימודיו). אנא התייעצו ביניכם, הבו לכם עצה ותושיה, כדי שנוכל בה"י להמשיך וללמד בני ישראל תורה גם בתנאים הקשים הנוכחיים במידה והדבר אפשרי".

את מכתבו מסיים האדמו"ר זצ"ל בברכת "והש"י ישלם פעלכם ומשכורתכם ותהיו בין מזכי הרבים, ויהי רצון שהשלום יבא במהרה על ישראל, ונזכה לנחמת ציון ולישועה".