תרומות
בקשות ברכות ופדיון נפש

עגלת קניות

עגלת הקניות שלך ריקה.

כניסה לחברים רשומים

 

ל'באבא' נותרו עוד כמה עצות..

28/11/2012 09:40
ל'באבא' נותרו עוד כמה עצות.. (הגדל)

 

אין עין שנותרה יבשה, למשמע ההספדים וקולות הנהי והבכי שהשמיעה בימים אלה הגב' צפורה שפיצר לבית לבני ● היא קוננה על מצב הביטחון הקטסטרופלי, על הטילים שנוחתים עלינו ממש במפתיע מעזה ● מהיכן צמחו הטילים האלה? בפרדסי עזה ושדותיה? או, שמא, הוברחו כלי משחית מתכתיים אלה שמקורם באיראן והועברו ומועברים גם עתה דרך מנהרות ציר פילדלפי?

מעשה בהלך - אורח אשר נטה ללון בביתו של הגביר הקמצן. האחרון שצר עיין היה, חס על מנת הדגים הסרוחה שנותרה מארוחת הערב דשלשום והגיש אותה לעובר האורח המסכן לארוחת הערב דהיום.
 
לא עזרו מחאותיה של זוגתו של הגביר שצדקת הייתה, כי כך לא נאה ולא יאה להתנהג. היא התריעה  והזהירה שאכילת דגים סרוחים כאלה אך תזיק חלילה לקיבתו של האורח.  ואכן, למרבה הצער, חששותיה של בעלת הבית עדינת הנפש  התאמתו; האורח החל לחוש  כאבים עזים בבטנו – פועל ישיר מאכילת האוכל  הקלוקל, ובסופו של דבר נפל למשכב.
 
לאחר כמה ימי חולי שבק חיים אותו אומלל. ומי ולא אחר הספיד את הבר מינן הלזה? ניחשתם,  מיודענו הגביר... וכך סח הגביר לרעייתו לאחר ההלוויה: תראי שרה ביילה כמה מצוות הרווחתי  בפרק זמן כה קצר, והכול בזכות הדגים הבאושים; גם הכנסת אורחים, גם ביקור חולים , גם הלוויית המת, ואף מצוות הספד זכיתי לקיים.  אילו הייתי שומע בקולך - לא הייתי זוכה לכל אלה...
 
איי, איזה עין נותרה יבשה, הוי, כמה הרוויחו עלינו רשתות השיווק לאחר שמגבוני ה'טישו' כמעט והתרוקנו מן המדפים, וזאת, לאחר שמדינה שלימה מחתה את דמעות ההתרגשות, למשמע 'הספדיה' וקולות הנהי והבכי שהשמיעה בימים אלה הגב' צפורה שפיצר לבית לבני ('ציפי לבני' בלע"ז, "הגברת לבני" בעגת העיתונות 'שלנו').
 
היא קוננה על מצב הביטחון הקטסטרופלי, על הטילים שנוחתים עלינו ממש במפתיע מעזה. 
 
רגע, תמהו ושאלו כל גאון וטפשון: מהיכן צמחו הטילים האלה? בפרדסי עזה ושדותיה? או, שמא, הוברחו כלי משחית מתכתיים  אלה שמקורם באיראן והועברו ומועברים גם עתה דרך מנהרות ציר פילדלפי?

הגב' שפיצר-לבני אכן צודקת: היא הרי זו שהתייצבה בשעתו  בראש המוחים נגד מסירת גוש קטיף לאויבינו, היא הרי זו שצעקה ככרוכיא שאסור להפקיר את 'ציר פילדלפי' לערבים, היא הרי הזהירה, שכתוצאה  מהגירוש המחפיר של אחב"י יושבי גוש קטיף והחרבת  בתיהם ('ההתנתקות' כפי שמכנים את זה בלשון סגי נהור-נאור) – השטח העזתי והגבול הדרומי יופקר, מה שיגרום לחמאס לעלות ולשלוט, ובכך לדחוק לצדדין אפילו את ה'צדיק' אבו מאזן? גרונה הרי ניחר אז מרוב מחאות נוכח השערוריה-סהרוריה  הלזו?!
 
אוי, לא  אני פשוט מבולבל מרוב השמות שיש למטרוניטה הלזו; " ציפי/צפורה/ צפורה מלכה (כן, זה שמה המקורי), לבני/ שפיצר –כנראה פועל יוצא של גילי המתקדם. עד שסוכ"ס 'נפל לי האסימון', שהשם הנפוץ של הגברת הנ"ל באתרא הדין ובכל אתר ואתר הוא בעצם 'ציפי לבני' (כמעט כשמה של החברה ב'ארגז החול' של נכדתי שתחי' בפעוטון).
 
ואם כנים דברינו, והיא זו אכן שעונה לשם הזה - סטייל פעוטון, אז כך היא אמרה לפי כ-12 שנים, כך ולא אחרת, והלא  המה בכתובים: "ההתנתקות מעזה תחזק את מעמדה של ישראל....אני חושבת שההתנתקות טובה לישראל כי רצועת עזה לא תהיה יותר בעיה שלנו. לא נשלוט שם. בשביל מה אנחנו צריכים לשלוט על ציר פילדלפי ולמנוע הברחות? מצרים פועלת למנוע...".
 
ובכן, הגברת, גם האכילה את המדינה ב'דגים סרוחים', וכעת היא מקיימת את המצווה של ביקור חולים והלווית המת  לרבות  עתה הספד סוחט דמעות.
 
ואותה ספדנית , לא התקררה דעתה, וברוב  יהירות/צביעות/טמטום יודעת גם יודעת להצביע בדיוק על האשם בנפילות הטילים והגראדים, וכמובן וכמתבקש,על הפלטפורמה הזו היא גם מקימה מפלגה חדשה. שמא תאמר שלא "ברוך אשם" אלא את ואת ולא אחרת, את וחבר מרעייך אשמים בצרה הגדולה שנפלה עלינו? מה פתאום?
 
להגיד ולומר "איפה הבושה"? זו כבר תהיה קלישאה. שהרי לא מכבר 'חגגנו' את פסטיבל גיבור האומה יצחק רבין (עם כל הגינוי וכו' וכו' לעצם הרצח). גם הוא בחזונו השמיע לעם היושב בציון דברים נוקבים עד התהום;  "סיפורי הבלהות של הליכוד מוכרים...הרי הבטיחו לנו קטיושות מעזה. לא הייתה אף קטיושה, ולא תהיה אף קטיושה" כך נאום הנביא.
 
אבל רבין הוא כבר שוכן עפר ואת האמת הוא כבר מסתמא יודע, כי שם בעלמא דקשוט הבלוף איננו מצרך שימושי,  מה יודע ממשיך דרכו של רבין - האיכר שרון? זו כבר  שאלה למומחים נירולוגים, שהרי  שלאחרונה נחשף כי גם אלה המוגדרים ל"ע כ'צמחים' ייתכן  וחרף מצבם החיצוני - מודעים למה שמספרים להם.
 
וכמובן, עדיין חי עמנו לאורך ימים, נושם ואף בועט ה'כבוד הנשיא' אשר אך לא מכבר קבע בפסקנות ש'הסכם אוסלו' היה 'מזה' חיובי.  ובכלל נשיאנו היקר אשר 'ראשו מגיע השמימה' וגם רגליו, כמסתבר, לא בדיוק מוצבים ארצה, כבר קבע כי קטיושות וגראדים מעל שמי תל אביב אינם אלא 'מתכות מעופפות' גרידא, כך בלשונו הזהב. ובביקורו לפני זמן קצר במוסקבה בטקס חנוכת המוזיאון היהודי הוא הביע משאלה צנועה להמשיך הלאה בהסכמי אוסלו.
 
האמת היא שאינני מודאג נוכח כל הנ"ל. בכל עיירה וקהילה  תדיר מצוי היה ה'צידרייטער'  התורן או 'ליצן החצר'. מה שיותר  מטריד  היא העובדה, שטיפוסים כהנ"ל אמנם אינם שווים, יחסית, מי יודע מה ביום הבחירות, אבל עדיין יש כמה עשרות אלפים שתומכים  בהם  (אם נביא בחשבון שרק כדי לעבור את 'אחוז החסימה' זקוקים לכמה עשרות אלפי קולות קולות).
 
הוי אומר, שיש בארסנל שלנו עשרות אלפי לצים, ליצנים, הזויים, "וכל שום אחרן וחניכא דאית לי ולאבהתי ולאתרי ולאתריהון", והחמור מכל: שהקומיקאים  האלה מתנחלים  לנו על הורידים כולל כמובן באמצעי התקשורת, וכך  יוצרים לנו בעיות ותסבוכות עם העולם כולו, וחלקם אף יושבים על תקן של "אוכלי קורצא" מוציאי דיבתנו רעה עם כל המשתמע מזה!

ראו ההבדל בין לבין חמי; 'לנו' יש כעשרה פסיכופאטים צרחנים המכנים את עצמם 'נטורי קרתא', ואילו להם יש עשרות אלפים מחריבי קרתא.

בתקשורת  'הממלכתית' מתראיינים 'מתונים' כאבו מאזן ועבדול שבלול, ואבו אבוק, אינטליגנטים בגרוש ואלגנטים מעונבים ומחוייטים.  באמת מאד מנומסים ואף מחוייכים (ראיתי פעם כמה נחמדים למראה ורהוטי לשון החכי"ם הערבים?). מה קרה? בסה"כ היו שותפים לרצח במהלך חייהם, כולה, כמה עשרות ילדים (רח"ל).

בין הני והניה יושב כשווה בין שווים האי גברא רבא יוסי בייילין - שותפו של פרס באדריכלות אוסלו. נו א קלייניקייט, בגללו ובעטיו  התפוצצו אי אלו אוטובוסים.

כן, התקשורת מתעסקת אך עם משכילים, מתונים ושפויים כרוני בראון ודן מרידור.. הלאה 'הקיצונים': מרזל, בן ארי, אליקים העצני, אלדד – קישטה, בל ייראו ובל יימצאו.  במה תיחשב דעתם הקלושה נוכח רוחב דעתו, למשל,  של עמוס עוז וחברו הסופר המהולל א"ב יהושע (בעל רעיון השפר כי היהודים - קרבנות הנאצים הם בעצם האשמים בפשע הנאצים).

כל הנזכרים לעיל והנלווים עליהם - גם האכילונו את 'הדגים הסרוחים', ועתה לאחר 'קלקול הקיבה' שחטפנו בגינם, יושבים עתה עגולי המשקפיים, ומשמיעים את קולם ודעתם הרחבה מני ים. 
 
בארשת חשיבות השמורה רק להם על כל גבעה תקשורתית ותחת כל עץ רענן  ומקיימים בכך את מצות 'היועצים'... הם אלה גרמו לקלקול הקיבה, וכעת הם יושבים על משבצת הרופאים המומחים. "הוא השטן הוא מלאך המוות" כמאמרם ז"ל.

וזה מזכיר בהחלט את האי 'באבא' שהעניק עצות, קמיעות, סגולות ומה לא, למגדל תרנגולים שמגיפה התפשטה ברחבי הלול שלו. אלא שדא עקא, לאחר כל 'עצה' שקיבל מאותו 'באבא' מתו עוד כמה תרנגולים בלול. ועד – שהלול כולו לא שעה לסגולותיו של הבאבא והתפגר כולו. עתה שהלול נותר ריק  בא היהודי ל'באבא' ואומר לו: "זהו, מתו כל התרנולים!". "אוי" נאנח הבאבא: "כמה חבל! היו לי עוד כמה עצות לתת לך"....

נו, מה החידוש? הרי כבר לימדונו רבותינו כי ב"עקבתא דמשיחא – חוצפא יסגי"? הווי אומר: הכול כבר היה בתכנית ו'כלול במחיר'.

אלא, דהיא גופא קשיא, וכשאלת החידושי הרי"ם: לשם מה מספרים לנו חכמינו כי תהיה תקופה שבה תגדל החוצפה – הרי ידוע הכלל כי 'די לצרה בשעתה'? אלא, הוא-זצ"ל מיישב: כל זאת הודיעונו ברוח קודשם כדי שנדע ונפנים כי תבוא תקופה שגם אנו, הנאמנים לדבר ה',  אנו מצידנו נצטרך לאחוז  בנשק של "חוצפא דקדושה". לאמור, להתנהג ולהגיב בטקטיקה של "עזות דקדושא" , להשתמש בתכונת העזות בה ניחן עם ישראל – "ישראל עזין שבאומות" ולנקוט  במידה זו  במערכה הגדולה של תקופתנו עידן ה'עקבתא דמשיחא" – ערב הגאולה והגואל, בה תגדל החוצפה במימדי ענק.  לקיים בנפשנו את ה"הווי עז כנמר".
 
כי, במערכה נגד עזים וחצופים יש לנהל את השיח הציבורי באותה שפה ובאותה לשון אותה הן מבינים. סליחה (אולי) על ההשוואה: כשמסרקים את הבהמה עם מסרק העשוי מפלסטיק, היא סבורה שאך מלטפים אותה... ואידך, זיל גמור.

הדפסהוסף תגובה
תגובות
1. 
הרב דרוקמן יודע לכתוב, אין אפס
שמשון (3/12/2012 00:05:48)
2. 
כל מילה בסלע
מחזק (3/12/2012 00:06:04)
3. 
לייק!!!!
מירי (3/12/2012 00:06:16)

מאמרים נוספים שעשויים לעניין אותך

המשגיח הליטאי שקירב את השליח החב"די
שוברות את הקרח: שתי נשים ורצון אחד גדול
ילדי החטא שלי
האם צריך לנטוש את הדת כדי לשחק בסרט?
העיוור שפקח את עיניי
חילול ה' או תוכחה?
עבור לתוכן העמוד

 

תשמישי קדושה  | קמיעות  | תפילין  | מזוזות  | קבלה מעשית | הלכה  | פאה או מטפחת | ברכת הצלחה | פרנסה  | פתרון חלומות |  ברכות להריון | ספר הרפואות הגנוז  | סגולות ישראל   | הרב ליאור עזרן |  שבע ברכות  | פרשת השבוע  |  שאל את הרב  | אסטרולוגיה  | אוצר הפנינים | סוכות  | לג בעומר | ראש השנה  | שבועות  | פורים  | טו בשבט  | חנוכה