על רגשי נחיתות מוזרים בשולי מחננו

התופעה הזו של אברכים שגידלו עד לא מכבר את זקנם, וכתוצאה ממגעם והתחככותם עם אנשי 'העולם הגדול' הם 'משפרים' את הופעתם בצורה מתיפייפת ומתחנחנת שכזו, הרי זה יותר מסתם חוסר יראת שמים, זה מעיד לכאורה על רגשי נחיתות עמוקים, ואף, במחילה, על אופי חלש ● וכבר אמר מי שאמר: אם תעשה מעצמך סמרטוט – יעשו איתך ספונג'ה

תתפלאו אולי לשמוע; אבל מקובל בשם הבעש"ט הק' כי אל לו ל'בעל עגלה' לתת טרמפ לגוי כזה - שאינו ….מצטלב.

לכאורה, ההיגיון שמאחורי הדברים הוא, כי אדם שאינו שלם עם אמונתו-הוא, אף שלדידנו אמונה זו היא בגדר עבודה זרה – אחד  שכזה יש לפקפק באמינותו. במילים אחרות: מדובר באדם חסר אופי, עם כל מה שנגזר מכך.

לקראת המפגש בין יעקב לעשיו, מזדרז יעקב אבינו להצהיר; "עם לבן גרתי", וכפירוש רש"י: 'גרתי' בגימטריא תרי"ג, כלומר; עם לבן הרשע גרתי, ותרי"ג מצוות שמרתי".

נשאלת השאלה; כשיהודי נפגש עם גוי, ובפרט כשהוא צריך למצוא חן בעיני האחרון, האם זאת ההצהרה המתבקשת על ה'סיפתח'?  לכאורה, מה זה רלבנטי בעיני הגוי אם אתה שומר מצוות או לאו? ויתירה מזו; הגוי הרי אך יקבל את הרושם שמדובר באיזה פנאט או 'חנויק', מה שלא עשוי בדיוק להועיל לקשרי ה'ביסנעס'?

אלא, "מעשה אבות סימן לבנים"; כאשר רוצים למצוא חן בעיני הגוי, הדרך הראויה אינה ע"י הפגנת רגשי נחיתות כלפיו, אלא אדרבה: אם רוצים ליצור תדמית מהימנה ורצינית  אף בעיני הגוי, היא דוקא על ידי הצגת 'גאון יעקב'. בכך, שהיהודי, מקדים ומדגיש את עובדת היותו יהודי גאה ביהדותו, המתנהג בדרך התורה והמצוות בכל מצב.

בסופו של דבר, כפי שמצינו במפגש של יעקב ועשיו, דווקא דרך לא נחיתית זו קוצרת הצלחה. וכפי שמספרת לנו התורה, שלבסוף, עשו מוותר ליעקב על דרישותיו ("כאן הודה לו על הברכות"), ועד כדי אהבה והערצה כלפיו – "וייפול על צוואריו וישקהו" (עפ"י 'המאור שבתורה' פ' וישלח).

* * * * *

חזות קשה ראיתי בקרב שולי המחנה של היראים לדבר ה'; אברכים מגזע חסידי, מקצצים בנטיעות, ושולחים יד בדיקנא קדישא – הלא הוא הזקן, שעל פי הידוע, יש בזקן "י"ג תיקוני דיקנא" ובאמצעותם השפעה מ-י"ג מכילין דרחמי, ובכלל זה, צינורות המשכה לריבוי  פרנסה וכל טוב בגשמיות ורוחניות.

שאלו פעם את הרבי הריי"צ נ"ע מליובאוויטש, האם מותר לאכול משחיטה של שוחט המקצץ בזקנו? והוא ענה על כך, שתלוי במי המדובר. אם שוחט זה מוצאו מקהילות ליטא, הרי הנגיעה בזקן איננה מעידה על חסרון כל כך ביראת שמים, כי כן המנהג בדרך כלל במחוזות אלה  מקדמת דנא. ברם, אם המדובר בשוחט מגזע קהילות חסידיות  – הרי זו בבחינת 'ירידה בקודש' מה שמעיד על  פיחות ביראת שמים.

ובשולי הדברים, וברוח הוראת הבעש"ט דלעיל, ארשה לעצמי להוסיף והעיר: לעניות דעתי, התופעה הזו של אברכים שגידלו עד לא מכבר את זקנם,  וכתוצאה ממגעם והתחככותם עם אנשי 'העולם הגדול' הם 'משפרים' את הופעתם בצורה מתיפייפת ומתחנחנת שכזו, הרי זה יותר מסתם חוסר יראת שמים, זה מעיד לכאורה על רגשי נחיתות עמוקים, ואף, במחילה, על אופי חלש!

כשם שהבעש"ט הורה  לא להעלות על העגלה גוי שאינו מצטלב, אני הייתי חושב פעמיים האם לקנות אפילו 'רכב משומש', מאברך ממוצא חסידי, המקצץ בזקנו. כן, אותו זקן, עליו שמרו במסירות נפש אבותיו של אותו אחד, אף בתנאים איומים של מחנות ריכוז, ובגיהנום עלי אדמות של רוסיה הסובייטית. כי זה המזלזל במה שהיה נהוג ועוד באופן של מסירות נפש בקרב בני משפחתו – אך מעיד בכך על רמת אישיותו, ובמילא גם על אמינותו.

* * * * *

הקומי-טראגי שבתופעה ההזויה והמביכה הזו, כי אתה נפגש עם אותם אברכים ב'שטיבל' בשבת קודש, ואתה "נפעם" מהופעת השעטנז של שטריימל וקפוטה, סירטוק וגארטל, ו...זקן מטופח.

נו, בודאי, השטריימל והסירטוק נשארים בשבת, כי במהלך  השבת אין סיכוי שהוא ייפגש עם חבריו מה'ביזנעס' או שייתקל  בקולגות שלו מהתקשורת, כך שבשבת קודש  הוא לבוש בבגדי 'יעקב', ואך עם צאת השבת, כדי לא להסתכן חלילה בהופעה 'גלותית' כאשר הוא פוגש את אלה כלפיהם הוא פיתח תסביך נחיתות – או אז הוא עוטה על עצמו הופעה  סטייל 'עשו'.

ועדיין, לא די בזה, הוא עוד מפרסם, ללא בושה,  את דמות הדיוקנא קדישא שלו עם הלחיים הגלוחות והסמוקות בכל מיני רשתות תקשורת, וזאת, כנראה גם כדי להוסיף בריאות ונחת להוריו הנאנחים והנאנקים נוכח צורת הופעתו של בנם אהובם שבעת שיבתו שבת תחכמוני בישיבה – היה בן יניק וחכים, ואילו עתה קיבל מראה באושים.

אז מה קיבלנו כאן? "עודף" יראת שמים, אופי חלש, רגשי נחיתות, וכל זאת בתמהיל של "טוב" לב כלפי ההורים וכבוד המשפחה. הרי לנו, שלא נדע, סמרטוטיות במיטבה.

וכבר אמר מי שאמר: אם תעשה מעצמך סמרטוט – יעשו איתך ספונג'ה. וחבל.

אנא, למען כבודך אתה, ולו, למען מעמדך כלפי ילדיך, אל תפגע בהופעה היהודית-חסידית שלך, וזאת, לטוב לך כל הימים!