| |
|
לאלישבע, איך היה בשעור של החלבן ביום שלישי?
|
נעמי
| |
22:15 31/03/2005
|
בס"ד
ספרי איך התרשמת ממנו, מהאנשים, מהמקום??? |
| | |
|
תליון המרכבה?
|
יוסף
| |
13:28 31/03/2005
|
בס"ד
האם מישהו יודע היכן ניתן להשיג בירושלים את תליון המרכבה שנעשה בקדושה ובטהרה? |
| |   | טוב שאתה מעלה את השאלה הזאת ... כבר הרבה זמן רציתי לשאול:
כאשר מסובבים את תליון המרכבה לצדדים רואים צורות של צלב - האם בגלל זה לא מומלץ לענוד את תליון המרכבה? או האם זה בסדר?
אלישבע ע. לוי |
| | |
שאלה על המשיח
|
דוד
| |
11:48 31/03/2005
|
מי יכול להסביר לי את הכוונה שאומרים על משיח שהוא יושב בפתחה של רומי..? ושאלה שנייה שהמשיח יושב בין עניים שסובלים חולאים ונגעים ?בתודה מראש דוד |
| | |
|
חלק אחד אני יודעת
|
נחמה
| |
16:53 31/03/2005
|
בס"ד,
חלק אחד אני חושבת שאני יודעת להסביר. את החלק השני שהמשיח יושב עם העניים.
במקורות - נדמה לי שבגמרה כתוב, שצדיק אחד שאינני זוכרת את שמו, פנה לבורא עולם או לאליהו הנביא ושאל אותו כל יום מתי יבוא המשיח, וכל יום הוא היה עונה לו היום , היום, פעם אחת פנה אליו ואמר לו: כל יום אתה אומר לי היום, מתי יבא המשיח ? הורה לו על מקום אחד, ואמר לו פנה אל מקום פלוני ושם בין חבושים תראה את המשיח. ואז הלה פנה אל המקום, וראה את המשיח חובש פצעיו, פותח פצע וחובשו, פותח פצע שני ועד ועד וחובשו, ואז שאל אותו האתה המשיח ? ענה הן, ושאל אותו מתי תבוא באמת ? ענה לו אני מחכה מהקב"ה שיגיד לי, ולכן אני פותח פצע וחובשו במקום, פותח פצע שני וחובשו במקום שאספיק את כת הפצעים לחבוש ולא ישאר אחד פתוח.
ואומרים במדרש, שאלה הם הפצעים של עם ישראל החולים, שלכשיבוא בע"ה משיח צדיקינו, ירפע את כל החולים קודם הגאולה. |
| | |
ישעיהו
|
הנביא
| |
17:38 31/03/2005
|
אכן חלינו הוא נשא ומכאבינו סבלם ואנחנו חשבנהו נגוע מכה א-להים ומענה.
והוא מחלל מפשעינו מדכא מעונתינו מוסר שלומינו עליו ובחברתו נרפא לנו.
כלנו כצאן תעינו איש לדרכו פנינו וה'' הפגיע בו את עון כלנו.
נגש והוא נענה ולא יפתח פיו כשה לטבח יובל וכרחל לפני גזזיה נאלמה ולא יפתח פיו.
מעצר וממשפט לקח סובל מאי צדק ואת דורו מי ישוחח כי נגזר מארץ חיים מפשע עמי נגע למו.
ויתן את רשעים קברו ואת עשיר במתיו על לא חמס עשה ולא מרמה בפיו.
וה'' חפץ דכאו החלי אם תשים אשם נפשו, יראה זרע יאריך ימים וחפץ ה'' בידו יצלח
נב: ז.
מה נאוו על ההרים רגלי מבשר, משמיע שלום, מבשר טוב, משמיע ישועה, אומר לציון מלך אלהיך. הנה ישכיל עבדי, ירום ונשא וגבה מאד.
כאשר שממו עליך רבים כן משחת מאיש מראהו ותארו מבני אדם.
נג: א.
מי האמין לשמעתנו וזרוע ה'' על מי נגלתה.
ויעל כיונק לפניו וכשרש מארץ ציה לא תאר לו לא הדר ונראהו ולא מראה ונחמדהו.
נבזה וחדל אישים איש מכאבות וידוע חלי וכמסתר פנים ממנו נבזה לא חשבנוהו
|
| | | | |
|
הפיכה צבאית של הימין
|
עוזי
| |
20:35 30/03/2005
|
קראתי את הספר קוד כחול והספר ריתק אותי. צביקה עמית בא לקלל ויצא מברך. הוא מדבר על הפיכה צבאית של הימין כדבר שלילי, אבל מתוך הספ, אפשר לראות את העוצמה שיש למחנה שלנו.
יש לימין כוח הוא יכול להפעיל אותו ולהוביל את המדינה לעתיד טוב יותר. לקרוא וללמוד |
| | |
|
לצרף
|
נחמה
| |
21:40 30/03/2005
|
בס"ד,
חבל שלא צרפת את העמוד האחרון של הספר, או אתר שכדאי להתרשם לפני שקונים ספר כזה |
| | |
|
הההפיכה הצבאית -כריכת הספר
|
עוזי
| |
10:38 1/04/2005
|
לבקשתך סרקתי וצרפתי את הכריה האחרוית של הספר |
| | |
|
יישר כח
|
נחמה
| |
22:53 2/04/2005
|
בס"ד
שבוע טוב, עוזי
תודה על הצגת כריכת הספר, מהי חוות דעתך ? שוב. |
| | |
|
בא לקלל ונמצא מברך
|
עוזי
| |
05:52 3/04/2005
|
כותב הספר הוא לא משלומי אמוני ישראל. אין בזה ספק. אולם בסך הכל הוא כתוב בצורה שנראית לי די שקולה ולגמרי לא מתלהמת.
הספר מתאר את כוחו של הימין והוא עושה את זה לגמרי לא רע. האיש עשה תחקיר מאד יסודי הוא מכיר את החומר ואת הכוחות בשטח. התוצאה היא שהספר בעצם מציג תמונה של העוצמה הקיימת במחנה שלנוץ עוצמה שאני לא בטוח שכולנו מודעים לה. וכך יוצא שמי שבא לקלל נמצא בעצם מברך.
מי שצריך לפחד מן הספר, זה דווקא הצד השמאלני שהספר מציג עבורו חזות קשה. מבחינתי יש שם פרקים שהם ימי המשיח ממש
כספר הוא כתוב לא רע לגמרי אפילו מותח. הסופר לא ויתר כמובן על רומן לוהט בין אשה חילונית לאחד מראשי מועצת יש"ע ויש שם כמה קטעים שבהחלט הייתי מוותר עליהם. אבל בסך הכל נדמה לי שזה מסמך ומעניין ומבחינתי גם מעורר מחשבות |
| | |
|
קשר גורדי - מ. ארבל
|
נחמה
| |
12:58 3/04/2005
|
בס"ד,
עוזי שלום ושבוע טוב, (שוב).
דעתך יפה. הספר מזכיר לי את הספר המוזכר כאן בכותרתי. קשר וגורדי ועד ספרים של מ. ארבל. כך נעשה מתוך צד , ציבור או אנשים במדינה , בספונטניות, כאשר הכאב עובר את הקו האדום. כך קורה לצערינו למתנחלים אחינו היקרים, או לכל סוג אוכלוסיה יקר אצלינו, כמו שקרה אם אתה זוכר, לחייל דלרוזה, שרחל וייס לשלושת ילדיה נתפסו באוטובוס הבוער, מצד אחד האם צעקה שאינה משאירה את ילדיה לבד, כיאה לכל אם , כו"ח אם יהודיה, ואז החייל נכנס לבערה הכואבת וניסה להצילם. כואב, כואב נורא, אבל ברגע שנחנקים מרוב כאב ולחץ עושים מעשים מבלי לשוב פעמים ומבלי לחשוב על השלכות.
ויהי רצון שתמיד נעשה את הדברים המתאימים רק, מתוך אינסטיקנט חיובי דווקא. |
| | |
|
"אללה" נחצב על קיר הר הבית.
|
ציוני בדם ובנפש.
| |
13:55 30/03/2005
|
לפני שתקראו את הכתבה תענו לי על השאלה הבאה:
האם נאמר במקורות כלשהן על כך שבני ישמעאל ישלטו באזור הר הבית זמן מסויים עד ביאת המשיח ו"ישמרו עליו" וכשיבוא משיח אז כולם יכחדו?
אנא תענו לי, השאלה חשובה.
הכתובת בשפה הערבית בגודל חצי מטר נחצבה על הקיר המזרחי של הר הבית. החשד: פועלים המועסקים בשיפוצים במקום חצבו אותה. הוועד למניעת הרס עתיקות: "הם אמורים לשפץ ולתקן את הכותל, לא להנציח שמות לא לעניין"
"אללה" בהר הבית: הכתובת "אללה", בגודל חצי מטר, נחצבה בשפה הערבית על הקיר המזרחי של הר-הבית ונחשפה היום (ד''). המשטרה חושדת כי פועלים ערבים המועסקים במקום חצבו את הכתובת בעזרת כלי העבודה שלהם.
ד"ר אילת מזר, מהוועד למניעת הרס עתיקות בהר הבית, אומרת ל-ynet: "מדובר בכתובת בה כתוב ''אללה'' בתבליט, שכנראה נחצבה על האבן בכותל המזרחי על ידי הירדנים והווקף שעושים שם שיפוצים. זו עבירה על חוק העתיקות. בנוסף - אותם אנשים אמורים לשפץ ולתקן את הכותל, לא להנציח שמות. בוודאי שלא שמות שלא לעניין".
לפני כעשרה חודשים הזהיר הוועד למניעת הרס עתיקות בהר הבית, כי "הר הבית מופקר ללא פיקוח ארכיאולוגי". האזהרה באה על רקע כוונת הווקף המוסלמי לערוך שיפוצים במתחם. מנכ"ל רשות העתיקות שוקי דורפמן אמר אז כי הקיר המזרחי בהר הבית נמצא בסכנת התמוטטות מיידית.
דורפמן אמר, כי לאחר רעידת האדמה שהיתה בארץ חודשים ספורים קודם לכן, נעשתה סריקה מיוחדת לקיר. "גילינו תזוזה של כמה סנטימטרים בכמה
מקומות". מנכ"ל רשות העתיקות אמר כי הוא סבור שלרשות יש תמונה כוללת על עבודות הבנייה המבוצעות בהר, "אבל אני לא יכול להבטיח שאנו יודעים הכל. אני לא יודע מה קורה בלילה ואני לא יודע מה מתרחש בארוות שלמה".
"אין פיקוח ארכיאולוגי אמיתי על השיפוצים", הזהירה ד"ר מזר, "הוואקף חוזר על אותן מנטרות כל הזמן. בתשובה לכל הבקשות שלנו בעבר לבדוק את האורוות ארכיאולוגית והנדסית הם טענו שמדובר בפרובוקציה בלבד. כשהקיר הדרומי התחיל להתנפח, הם טענו בהתחלה שזה לא נכון, ועובדה שאחר כך הוא המשיך להתנפח, כמו שאנחנו אמרנו...".
|
| | | מר מ.ה. קראתי את ההודעות שלך על אוניברסיטת בר-אילן ועמדתך די ברורה. הייתי רק רוצה לדעת האם היה לך נסיון אישי עם אוניברסיטת בר-אילן - כלומר האם למדת או עבדת שם? או האם אתה מתבסס על דיווחים של אחרים?
נ.ב. אין לי כוונות קנטרניות - אני רק רוצה לרדת לסוף דעתך בקשר לדעות הנחרצות שלך אודות האוניברסיטה הזאת. ועוד משהו: פרופ'' הילל וייס נמנה על סגל ההוראה של אוניברסיטת בר-אילן ...
א.ע. לוי |
| | |
|
נסי לשאול את פרופסור ויס מה דעתו.
|
מ.ה
| |
16:26 30/03/2005
|
הוא קורא את הפורומים, והיום הוא הגיב בפורום מאמרים אקטואלים.
למאי נפקא מינא? מקורות ידיעותי..?
איזו התייחסות זו? נסיון להטיל ספק?
נא להתייחס עיניינת לדברים, הסכמה או סתירה,
נסיון שיכנוע לכאן או לכאן,
אולם את מטילה ספק בבסיס הדברים, דהיינו, הקורא את דברייך, יכול להגיע למחשבה, שהם דמיוניים, ומומצאים ללא בסיס עובדתי, והרי הנושא -
"בר אילן" - אינו ערטילאי, ומופשט.
וככזה הבעתי עליו את דעתי בצורה ברורה ובהירה. |
| | |
|
אומה ריקה
|
מ.ה
| |
01:34 30/03/2005
|
אלבמה: הודח השופט שהציב את פסל "עשרת הדיברות"
נשיא בית המשפט העליון באלבמה רוי מור הודח מתפקידו, בעקבות סירובו להוציא את פסל "עשרת הדיברות" מבית המשפט. הפאנל שהחליט על הדחתו טען: "השופט שם עצמו מעל החוק". מור סיכם את הדחתו בהצהרה: "אין בי כל חרטה, הקרב רק החל"
ynet
נשיא בית המשפט העליון של אלבמה, השופט רוי מור, הודח הלילה (ו'') מתפקידו בעקבות הסקנדל סביב פסל "עשרת הדברות" שהציב בכניסה לבית המשפט הפדרלי. מור הודח מאחר שסרב לצו בית משפט שהורה לסלק את הפסל משטח בית המשפט.
השופט וויליאם תומפסון, ראש ההרכב שדן בעניינו של השופט, טען כי לא היה מקום להחלטה אחרת פרט להדחת מור, מאחר ששם עצמו מעל לחוק וסרב למלא אחר החלטת בית משפט פדרלי. בנוסף, טען תומפסון כי לשופט מור לא היו כל הרהורי חרטה.
הנשיא המודח מור הציב את הפסל לפני כשנה בלובי של בית המשפט. למתנגדים לפסל בו נזכרות עשרת הדיברות אמר השופט כי "החוק האלוהי ניצב מעל לחוקה האמריקנית".
השופט הפדרלי שהחליט על סילוק הפסל קבע כי זהו - "מפגן דתי פולשני". החוקה האמריקנית אמנם מורה על הפרדה בין דת למדינה אך השופט מור, שכבר קיבל את הכינוי "השופט של עשרת הדיברות", סבור כי חוקי האל נמצאים, כאמור, מעל לחוקה.
מייד עם קבלת ההחלטה להדיחו יצא מור מבניין בית המשפט אל תומכיו והצהיר "אין בי כל חרטה". לדבריו, "זהו מאבק חיובי שטרם הסתיים. הקרב על ההכרה בעליונות האלוהים יחצה את המדינה". הקהל הריע לשופט המודח וצעק: "רוי מור לסנאט! רוי מור לנשיאות!"
פופולאריות של השופט מור עלתה באחרונה בעקבות הצבת הפסל השנוי במחלוקת, אולם הוא אינו מדווח לפי שעה על צעדו הבא. לעיתונאים סיפר כי בכוונתו לערער על ההחלטה להדיחו. גם הערעור צפוי לעורר עניין רב, מאחר ששופטי ההרכב שידון בסוגיה הם עמיתיו של מור לכס המשפט.
|
| | | | |
|
שמעתי נכון????????
|
תמר
| |
23:13 29/03/2005
|
מהפכה צבאית??????
מי אומר???????? |
| | |
|
גם אני נדהמתי......
|
נני
| |
23:14 29/03/2005
|
|
| | |
|
סתםםםםם
|
תמר
| |
23:49 29/03/2005
|
לא רציני,
גם אני חושבת שמןרדכי צודק,
תסריטים כל אחד יכול לפנטז.
צריך כל כך הרבה דברי הרגעה,
אני חושבת שזו הסתה נגד הימין. |
| | |
|
שיהיה כבר משהו
|
נחמה
| |
08:51 30/03/2005
|
בס"ד,
לא אכפת לי ממש מה יהיה, אכפת לי שכל המעגל השגעון הזה יפסק. וללא שפיכות דמים, שיהיה מהפכה צבאית, מהפכה ממשלתית, לא רוצה להגיד מה עד.
רוצה שקט, רוצה שעם ישראל יכיר את בורא עולם ויעבדו אותו יחד מתוך אחדות ושלווה, אומנם רוב החלום שלי הוא באספמיה, אבל לפחות עצירת השגעון הקרוב. |
| | |
|
קוראים לזה גאולה
|
דוד
| |
09:32 30/03/2005
|
|
| | |
|
ושלטון צבאי יש לנו מתש"ח - כמעט.
|
דוד
| |
16:18 31/03/2005
|
כל המדינה הזאת על תקנות לשעת חרום
מתש"ח
שלא הוסרו מעולם.
וכל הצ''יפים כאן
כולם גנרלים
אז מהפכה צבאית כבר עברנו
עכשיו משהו יותר
מענין.
עם ישראל בשביל עם ישראל
לשם שינוי.
|
| | |
|
נחמה את צודקת החלום שלנו והציונות החילונית
|
נעמי
| |
22:33 31/03/2005
|
שהזכיר הרב אליצור ביום שלישי בתכנית של יהושע, נראים לפעמים מאד רחוקים זה מזה, וזה ממש כואב, ואפילו מדאיג אותי לפעמים. כי אני רואה גם כמה כוח הם מכניסים בשנאה הזאת, ובהתכחשות הזאת ליהדות, אם לא להגיד רמיסתה עד דק. אני יודעת שיש גם דוגמאות טובות של אנשים שמתקרבים ליהדות ושחשוב להם באמת להיות בני אדם יותר טובים, ומוכנים להקריב הרבה בשביל זה. אבל אני לא יכולה להיות עיוורת וחרשת ולא לשמוע ולראות את הקולות האחרים בעם שלנו.. גם עכשיו כשמדובר על המתנחלים בדרום. ישנם חילונים עם כל כך הרבה כעס, שהם כמובן לא עובדים עליו, אבל מפנים אותו כלפי המתנחלים.. וחוסר אמפתיה והזדהות עם רגשותיהם של המתנחלים, והתבטאויות ללא מעצורים. .. יש גם כזה חוסר הבנה, ופער כל כך גדול בין העולמות של הדתיים והחילוניים, היום במדינתנו, שהאמת זה אפילו מפחיד אותי לפעמים. ..וכל אחד יעשה בקטן שלו, ואם יוכל בגדול שלו, עם הרבה הרבה סבלנות, לזרז ולהביא את הגאולה השלמה. |
| | | | |
|
כתבה בהארץ על פרופ' הלל ויס
|
יהודי
| |
21:56 28/03/2005
|
http://rotter.net/User_files/forum/424862241c8ce954.html |
| | |
|
הנה הכתבה.
|
מ.ה
| |
22:38 28/03/2005
|
גאולה, הו גאולה
מאת אבי גרפינקל
כשפרופ'' הלל ויס מדבר על שובם של המקדש, הסנהדרין והמשיח קל לחשוב שהוא השתגע. בעצם הוא אומר בגלוי מה שמנהיגות המתנחלים מנסה להסתיר. עם צאת ספרו "דרך המלך" הוא חושף עוד כמה דעות חריגות על דתיים, גלובליזציה, נשים ועמוס עוז
פרופ'' הלל ויס. המנהיגים של המפד"ל מטריפים את דעתי. יש להם במוח את השבב הכנוע של הדוסים
צילום: עדי מזן
עוד בנושא
מילון ויס
הלל ויס משוכנע שיש להתחיל מיד בבניית בית המקדש, להחזיר את הסנהדרין ולהושיב מלך על עם ישראל. קל להגיד שהוא השתגע, אבל ויס - ממייסדי אלקנה ופרופסור לספרות עברית באוניברסיטת בר-אילן - מדבר בצלילות גמורה, מעורה במציאות הסובבת אותנו ואף מגלה יחס מורכב לפלשתינאים. באחרונה יצא לאור "דרך המלך", ספר המקבץ את מאמריו הפובליציסטיים ומציג את משנתו שעיקרה - "להגיע בקרוב ליום המקווה בו יהיה ה'' לבדו למלך על כל הארץ לעיני כל חי".
כשמנהיגי המתנחלים פונים אל הציבור החילוני הם מצניעים בדרך כלל את הממד המשיחי בתשתית הרעיונית שלהם. פרופ'' ויס שוטח את הממד הזה בלי לטשטש ובלי להתבייש. רוביק רוזנטל, היום עורך כתב העת "פנים" ובעל טור ב"מעריב", ערך בעבר את מאמריו של ויס שהתפרסמו ב"חדשות" וב"דבר". "ויס נראה לי לגמרי שפוי", אומר רוזנטל. "הוא בהחלט לא טיפש. בהתחלה הוא מצא חן בעיני, כי תפשתי אותו כמין שינקינאי עם כיפה - היה לו הומור, שובבות, משחקי לשון. אבל באופן אינטלקטואלי הוא השתגע. הוא הוציא את עצמו לא רק מהקונסנזוס, אלא מהשפה הישראלית עצמה".
דווקא מאחר שויס אינו טורח להסתוות מאחורי טיעוני ביטחון "רציונליים", הוא מייצג היטב את ההיגיון שמונח בבסיס תנועת ההתנחלות. במובן הזה הוא מדבר בשפה ישראלית אמיתית בהרבה מאחרים. עם זאת, קל להסכים עם דבריו של רוזנטל על אישיותו הנעימה של ויס. כפי שאומרת, למשל, מכבית אלדר, דוקטורנטית בחוג לספרות עם ישראל בבר-אילן: "למרות שאני בקצה השני מבחינה פוליטית, הצלחתי ליצור עם ויס השראה הדדית מעולה. הוא איש שנעים מאוד לעבוד אתו, מנחה מעולה, שיודע לעודד ולתמוך. זה כבוד גדול לעבוד אתו".
איש שמאל במקור
בעבודתו האקדמית מתמקד ויס בחקר כתבי עגנון, והוא עוסק עכשיו בהעלאת כל כתביו על מחשב. הוא גם אחראי על הרחבת פרויקט השו"ת של האוניברסיטה, כך שיכלול את כל סוגי הספרות ההלכתית. הראיון התקיים במשרדו שבקמפוס בר-אילן, חדר מרצים רגיל למראה, שסטיקר "שהמשיח יבוא" מוצמד לדלתו.
מהי הגאולה בעיניך?
"אני רואה את הגאולה כמצב שבו ארץ ישראל בגבולותיה המקראיים היא בידי ישראל; רוב העמים אוהבים את עם ישראל ובאים למקדש לעבוד את השם (הם לא צריכים להתגייר); הסנהדרין קיימת ויש מלכות בארץ, והמלך הוא מלך המשיח, נציגו או צאצאיו. התפקיד שלי כאינטלקטואל הוא לנסות ולהוכיח שהדגם הזה אינו נאיווי ואוטופי אלא רציונלי, הכרחי ולטובת כל בני האדם. אני מקווה להצליח בעזרת הרבה הקשבה ודיאלוגים".
ויס אינו רק נאה דורש. הוא מקשיב בתשומת לב, מפסיק את דבריו ברגע שמוצגת לו שאלה ומשתדל להשיב עליה כמיטב יכולתו. עם זאת, הוא מוליך את דבריו במשעול אסוציאטיווי מאוד, עובר במהירות מנושא לנושא ואם אין עוצרים אותו יכולות תשובותיו להתארך עד מאוד. דוגמה:
הקדשת את "דרך המלך" לחיילים שנפלו במה שהגדרת "מלחמת לבנון". זה לא ביטוי של השמאל?
"מלחמת ''שלום הגליל'' זה שם בגיניסטי אידיוטי, ולכן בכלל לא אכפת לי להשתמש בטרמינולוגיה של השמאל. כשכתבתי את ההקדשה אני חשבתי על הזיקה בין לבנון להר הבית. לבנון זה הר הבית. הנסיגה מלבנון הזכירה לי את כל הפסוקים מתהלים שמתארים איך האויב כורת את הארזים ש |
| | |
|
המשך
|
מ.ה
| |
22:39 28/03/2005
|
אחרי חתימת הסכם אוסלו הקצין ויס את התבטאויותיו נגד הממשלה, וחודש לפני רצח רבין אף עתר לבג"ץ בקריאה להעמיד לדין את יצחק רבין ושמעון פרס על בגידה בארץ ישראל. יומיים אחרי הרצח היכה ויס על חטא וכתב ב"דבר ראשון": "חשבנו שמגידופים לא מתים... רצח ושפיכות דמים, שהם גם הלבנת פנים, הם ההידרדרות האנושית הקיצונית ביותר, שאסור לה להתרחש לעולם... ההתבטאויות שלי - נראות לי היום, לפחות בחלקן האלים, מיותרות ופסולות מאוד... יפשפש כל אחד במעשיו הוא, ויראה עצמו חייב וחברו זכאי".
היום הוא נשמע כמי שחזר לסורו, ודבק בתיאוריית הקונספירציה: "אין לי שום בעיה עם מה שכתבתי לפני רצח רבין, כל זמן שלא חוקרים את פרשת אבישי רביב ואת תרומת החטיבה היהודית בשב"כ, יימח שמה וזכרה, לרצח".
אנחנו עם סגולה
ויס, בן 58, אב לחמישה וסב לשבעה, גדל ברמת גן ולמד בתיכון הדתי צייטלין בתל אביב. בצה"ל שירת בנח"ל ואחרי השחרור למד משפטים בשלוחת האוניברסיטה העברית בתל אביב וספרות באוניברסיטת בר-אילן, שבה החל ללמד בשנת 1973. את הפרידה שלו מן השמאל של התנועה הדתית-לאומית הוא מייחס לשירות מילואים שעשה בקיץ 72'' בבית הספר לפיקוד ומטה של צה"ל (פו"מ).
"הייתי עוזר של סמל שהיה מדביק מפות, וראיתי את הצבא במערומיו", הוא מספר. "ראיתי את ההעתקות בבחינות של הקצינים בפו"מ, את הניוון בחדר אוכל סגל, האכילה מתוך סרוויסים, ההפרדה בין קצינים לחיילים - אלה דברים שלא הכרתי כששירתתי בנח"ל. ראיתי את הנהנתנות, השחיתות, הנסיעות עם הפילגשים לשארם א-שייח, זה מה שהיה בראש שלהם. לא ככה תיארתי לי את הצבא. לכן אני אומר שהספר ''עם, מאכל מלכים'' של יצחק לאור הוא ספר חשוב. אני אומר בעקבותיו: צבא כזה, צבא זימה - לא רק שהוא לא יכול לנצח, אסור לו לנצח. זה לא יהיה צודק אם הוא ינצח".
אחרי המילואים, הוא מספר, חזר הביתה ובמשך חודשיים הסתגר וקרא 50 רומנים מהספרות העברית, כל יום משמונה בבוקר עד 11 בלילה. "לא מצאתי בספרים אפילו התייחסות חיובית אחת לגיבור או לגבורה בקרב. גם משה שמיר מזדהה עם הדמויות הרחמניות, ולא עם האחרים: הבוקים, הביצועיסטים והצברים, שהם המקבילה למג"ב או הדרוזים של היום. אז הבנתי שהספרות העברית חולה, וגורמת נזק תרבותי וביטחוני עצום למדינה. המציאות החלולה בהוויה הישראלית היא הדומיננטית, ולכן לא ייתכנו מושגים של גבורה וגיבור. במציאות אגואיסטית, במציאות של פירוק, לא יכולה להיות אהבה - למולדת, לאשה, לאל. ואם אין ייעוד ותכלית, אין גם גיבור".
באהבת המולדת של ויס כרוכים יחד בית המקדש, הסנהדרין והמלוכה. "היום מה שיש לנו זה לא דמוקרטיה, אלא אוליגרכיה שרוצה לנהל את העם", הוא אומר. "אני מאוד נגד גלובליזציה: מי שמנהל את ישראל זה הבנק העולמי, קרן המטבע הבינלאומית, בג"ץ, הפרקליטות. זה לא דמוקרטיה, זה זיוף. בעניין הזה יש לי מלחמה משותפת עם הערבים, כולל הפלשתינאים, נגד ארצות הברית".
מה ישתנה אחרי שתבוא הגאולה?
"כשתבוא הגאולה, אני מניח שאנשים ימצאו תוכן רוחני פנימי. לא יהיה רעב ללחם, אלא לדבר השם. התחרות לא תהיה על היצרים האלמנטריים, אלא על החוכמה והארת הפנים. לא תחרות כלכלית כמו היום, שגורמת לאנשים להיות גזע קין".
במישור הכלכלי-החברתי, הוא אומר, לא נטש את עמדותיו השמאליות. כשבקיץ נדון הצורך לפטר מרצים צעירים מהמחלקה לספרות עם ישראל בבר-אילן, הציע ויס שהוא ומרצים ותיקים אחרים יוותרו על חלק ממשכורתם כדי להשאירם. מקור המוטיווציה החברתית שלו מצוי באמונה הדתית, והוא מדבר במונחים דתיים על הרוע שבקפיטליזם העולמי והגלובליזציה, שהוא רואה בהם קוטב מנוגד ליהדות.
יחסו של ויס ליהודים ה"לא אותנטיים", כלומר החילונים, מורכב. מצד אחד, הוא משוכנע כי הם מעכבים את הגאולה משום שאי |
| | |
|
סיום
|
מ.ה
| |
22:40 28/03/2005
|
אחרי כל אלה, מפתיע לגלות שהקבוצה המרגיזה אותו ביותר היא דווקא הקהילה החרדית. "הכאב-לב הכי גדול שלי זה הסקטוריאליות והניסיון לשמור על ההגמוניה של הליטאים ושל מועצת גדולי התורה ושל הרב עובדיה. הם היו חייבים, בניגוד לרצונם, ליצור פורום של דיון הלכתי משותף יחד עם הספרדים ועם רבני הציונות הדתית. ואין לך חטא - הרבה יותר גדול מאוסלו וז''נווה - שיביא שואה על העם היהודי כולו כמו ההעדר של פורום מרכזי שדן בהלכות, סנהדרין.
"אני לא מתייחס לעניינים מאגיים: סמכות תורנית מרכזית היא תנאי קיומי-פיסי להישרדות העם היהודי. כל עליית מפלגת שינוי, מדיניות ההגירה, העובדים הזרים והעולים הלא יהודים - זאת אשמתם של הרבנים. הם נהנים מכספי המדינה, וכמו שישעיהו ליבוביץ אמר, זה נגמר ביחסים כמו שהיו לכוהנים עם אחאב ואיזבל".
זוועת הפמיניזם
ויס מוכן להכיר בטוהר כוונותיהם הפוליטיות של כמה מיריביו הרעיוניים, למשל עמוס עוז. "אין לו כוונה פלילית", הוא אומר. "הוא חושב שהוא מייצג את העם היהודי הכי טוב שהוא יכול". אבל הסובלנות שלו לדעותיו של עוז נעצרת בכתביו. "בעיני, הוא בראש ובראשונה מפתה קטינות. הספרים שלו מלאים היקסמות אירוטית זולה, מסוגננת. כמו שברוך קורצווייל כתב על ''מיכאל שלי'': חנה גונן מסוכנת יותר מכל צבאות ערב ביחד - בגלל קידוש הכניעה הפסיכולוגית והאירוטית. היא מבטאת את רצון הקורבן להיבעל על ידי כוח דורסני: כושים, ערבים, ספרדים. חנה גונן היא אשה מאוד מסוכנת, כי היא מכשירה את הבוגדנות ונותנת לגיטימציה לספק את היצרים בכל מקום".
מכאן, הוא אומר, מתחיל "הסיפור של תנועת ארבע אמהות, וכל הפמיניזם. כלומר, שהגבר הישראלי הוא וריאציה של מיכאל גונן הסריס, והערבים לא סריסים. הפמיניזם הוא דבר איום ונורא, סדום. זה יהרוס את העולם שהאשה מאמצת תכונות של אוטונומיה, שררה, והיא רועצת את כל העולם: גם את החברות שלה, גם את המשפחה, כולם. אני רוצה את האשה כאלת הרחמים ואלת הפריון, לא כאלת הציד. תהיי אמא, ולא רודנית. הפמיניזם זה הרס התא המשפחתי והרס הצדק".
צדק, כידוע, הוא מושג שיש עליו מחלוקת. רבים חושבים שהוא נעצר במחסומים, אבל ויס משוכנע שהם טועים: "אם לא היתה האכזריות והבהמיות הזאת של משמר הגבול, גולני, הדרוזים והבדואים - לא היינו מתקיימים. זה אנשים שאני מקיא עליהם, אבל רק בזכות הפרענקים והרוסים והחרדים אנחנו עדיין עם. אילו היינו רק קוראי ''הארץ'' והדוסים, לא היינו מתקיימים. העם היהודי היה צריך לעבור שינוי אישיותי, לקחת חרב ולהרוג, פשוט כדי לשרוד. ואין מה לעשות, באכזריות יש משהו סיטוני, והפרט סובל גם אם הוא חף מפשע. אני לא חושב שצריך לעכב זקן חולה כליות, אבל חייבת להיות מדיניות של מחסומים, מפני שאם הצנחנים יתנהגו כמו נקבות ועל הצבא ישתלטו ''ארבע אמהות'', אנחנו אבודים. על זה בדיוק מדברת הסיסמה, החילונית דווקא, של ''גאון ונדיב ואכזר''".
ואולם אותה אכזריות, על פי ויס, אינה מוצדקת כשקורבנותיה הם יהודים ממחנהו. "ההתעללות ביהודי חברון של חטיבת היהודים בשב"כ, יימח שמה וזכרה, היא בלתי נסבלת", הוא מתקומם. "מה שהם עשו לנעם פדרמן, כתבתי על זה מכתב למופז. פה אני מתחבר לשמאל בצורה חזקה - אין דבר כזה מעצר מינהלי. זה לא אמצעי ענישה. יש לך ראיות, אז תשפוט אותו".
למרות הדברים שאמר על האכזריות ההכרחית במחסומים, לא שנאת פלשתינאים מניעה את ויס. הוא מגלה שאינו חש קרבה נפשית לתורת כהנא, וב"דרך המלך" אף כתב: "נכון הוא שהיהודים, ובפרט השלטונות בכל הממשלות, לא נהגו בערבים כשורה. השפילו אותם, הפלו אותם ללא צורך ולפעמים התעמרו בהם... הפתרון הוא להיות אנושיים במובן היהודי העמוק, גם כלפי יהודים וגם כלפי ערבים, ופירושו לאהוב גם את האח וגם את הגר-תושב, ולשנוא את האויב".
מחסומים כן, גדר הפרדה לא. ל |
| | |
|
אלטע זאכען
|
הלל ויס
| |
10:22 30/03/2005
|
הכתבה הזאת התפרסמה לפני למעלה משנה לאחר צאת ספרי דרך המלך. למה צריך חומר ממוחזר אם דברי תורה וגם דברי הוואי מתחדשים בכל יום.
הכתבה הזאת היא מלפני ההתנתקות והספר בחלקו מלפני אוסלו אבל לא צריך להיות חכם כדי לדעת מה יהיה וגם לא נביא
בברכה
לקוראים
הלל ויס |
| | |
|
לענין מעמד האישה
|
דוד בן שושנה
| |
13:53 30/03/2005
|
לענין מעמד האישה
מכל מיני כוונים נראה שמעמד האישה צריך לעלות בגאולה.
פמיניזם זו אולי תגובת יתר אבל האמת היא
שמעמד האישה חייב לעלות יחסית לגבר.
בלשון הקבלה זה נקרא "עליית המלכות" –
בתהליך זה שמפורט באר"י בכוונות ערב שבת:
המקבל, הילד, והאישה – מעמדם עולה ביחס
למשפיע, המבוגר והגבר.
מבחינה מדעית היה קשה להבין זאת עד לאחרונה –
כשגילו את קופי הבונובו שהם סוג מפותח יותר של שימפנזות
אצלם הנקבות מנהלות את העולם.
זאת בגלל שבאזור ההוא אין אויבים טבעיים
לחברת הקופים כגון נמרים וכו''
והכוח הפיזי של הזכר הלוחם איננו גורם מכריע בהגנת העדר.
מענין לקרוא איך הסוציולוגיה שלהם פועלת.
http://songweaver.com/info/bonobos.html
|
| | | מידע מאד מעניין! כל הנושא של פמיניזם הוא חידה בעיניי. מקובל עליי שאסור שתהיה אפלייה בין אף מגזר בציבור (ילדים, נשים, קשישים, נכים וכד'') ושצריך לקבל את "השונה ממני" כמו שהוא וללא דעות קדומות ... כי כך ברא הקב"ה אותו באופן שונה מהאופן שברא אותי. אך כאישה אני מודה כל בוקר להקב"ה בליבי "ברוך שלא בראני זכר" (אפילו שחז"ל לא תיקנו את הברכה הזאת). לא הייתי יכולה להיות שלמה עם עצמי אילו הייתי מחוייבת על-פי דין תורה לשלוש תפילות ביום במניין, ואילו הייתי מחוייבת ללימוד גמרא וההלכה היומית, לבישת ציצית וכדומה. הקשר שלי עם יהדותי באופן שאני חשה שמחה היא במצוות שניתנו לנשים כמו הדלקת נרות שבת קודש, לימוד חסידות ותורת הנסתר וסודות לשון הקודש. לא הייתי מממשת את עצמי ומרגישה טוב עם עצמי לו הייתי צריכה לשאת בתפקידים ציבוריים כמו ראש ישיבה וכדומה ... הזירה המועדפת עליי לפעילות היא מאחורי הקלעים.
וכאן אזכיר פתגם רוסי ששמעתי מפי מורי ורבי "סובוטה" זצ"ל: "הגבר הוא הראש והאישה היא הצוואר ... אך הצוואר הוא זה שמסובב את הראש"
שבת שלום,
אלישבע ע. לוי
|
| | | | |
|
התגשמות הנבואה של רבי יצחק כדורי שליט"א
|
אלישבע ע. לוי
| |
19:33 28/03/2005
|
הרגע הודיעו בחדשות שהיתה רעידת אדמה קשה (8.5 בסולם ריכטר) באינדונזיה בחוף סונטרה.
אלישבע ע. לוי |
| | |
|
שטויות !
|
אבי
| |
22:39 28/03/2005
|
ב"נבואה" לא הי''ה זמן, לא הי''ה מקום, לא ה''ה סוג אירוע,
כלום !
גם אני יכול לכתוב לך שיהיו עוד אסונות בעתיד - וה"נבואה" הזו תתגשם בזמן ובמקום כלשהו...
אני מסופק מאד מה בדיוק, אם בכלל, אמר את זה הרב.
אז, לא להתפעל יותר מידי... |
| | |
|
ח י י ב י ם ל ה ג י ע ל " מ ו ד ע ו ת "
|
דוד אגמון
| |
13:05 28/03/2005
|
לפני כ-400 שנה גילה לנו האר"י הקדוש סודות גדולים של תורת הקבלה. הדרך שלו היתה פניה אל השכל - דרך ההגיון.
לפני כ-200 שנה הביא הבעל שם-טוב את הפן של הלב - את כוונות הלב על פי תורת הסוד.
ולפני כ-50 שנה זכינו בתורתו של "בעל הסולם", הרב יהודה לייב אשלג, אשר ברוח קודשו, ראה לאן פני הדור פונים - והביא לנו את תורת הקבלה באחדות גדולה של מח ולב.
את דרכו המיוחדת של "בעל הסולם" אנו מלמדים ב"מודעות" - מרכז רוחני חדש ברח'' אחוה 24, נוה-צדק, ת"א.
פרטים נוספים בשמחה
03-5100587
052-2406425
נשמח לראות את כולכם למען אחדות בעם ישראל. |
| | |
|
מודעות מצריכה דיוק.
|
מ.ה
| |
13:26 28/03/2005
|
האר"י - רבי יצחק לוריא (1534-1572)דהיינו לפני 471 שנה.
הבעש"ט - מסורת חבדי"ת קובעת בדיוק את יום הולדתו של הריב"ש: ח"י אלול תנ"ח. דהיינו לפני 307
שנה.
לעניות דעתי, דילגת על שלבים חשובים ביותר במיכלול המוביל יהודי ל"מודעות" בדורנו, אבל נו...
מודעות זה דבר יחסי....
גם הודעה בפורום מצריכה דיוק כאשר מדובר בהיסטוריה יהודית. |
| | |
|
חובה להיכנס. מדהים!
|
ציוני בדם ובנפש.
| |
11:14 27/03/2005
|
בס"ד
http://gog.web-site.co.il/gog/tribes1.shtml
מצטער שאני מפרסם לינק אבל כאשר אני מעתיק את הכתוב הוא מעותק בצורה הפוכה.
|
| | |
|
איחולים
|
נחמה
| |
09:00 27/03/2005
|
בס"ד,
רצינו לאחל למנהל האתר, לחצר הרב, ולכל עם ישראל באשר הם.
פורים שמח
ברכה והצלחה
והרבה יישיעות |
| | | | |
|
הסבר רוחני פנימי, איך "מואסים" כביכול בארץ חמדת אבות...
|
מ.ה
| |
10:49 24/03/2005
|
הועתק מ:
http://www.moriya.org.il/Art/artid.asp?id=668
הסבר רוחני פנימי
הרב מאיר כהן
בס"ד
המלחמה האחרונה
הופעת אור הגאולה היא כהופעתו של הפרי וכן אמר שלמה המלך :
"ועל זה נאמר, אל גנת אגוז ירדתי, כי באגוז יש תחלה קליפה עבה ומרה כלענה, ואחריה קליפה ב’ קשה מאד, ואחר כך בפנים יש קליפה אחרת, שמפסיק המאכל וג"ו". (ספר פרי עץ חיים - שער ר"ח חנוכה ופורים - פרק ו)
לומר, שממבנה האגוז למד שלמה המלך את דרכי ההנהגה האלוקית, היינו כהופעת הפרי שקודמת לו הופעת הקליפות שהן ארבע - שלש נזרקות ואחת נאכלת עם הפרי אף על פי שקליפה היא - כך אור הגאולה, שהוא האור שיאיר את העולם בהכרה המוחלטת כי "אין עוד מלבדו", תקדם להופעתו הופעת אורן של הקליפות שהוא אור הבא להסתיר אמת פשוטה זאת ולהיות כביכול אלטרנטיבה לאמת הפשוטה.
מציאות כזאת אנו מוצאים אצל אליהו הנביא כאשר חזר להר חורב לפגוש את האלוקים, תחילה צריך היה להתמודד עם שלוש בחינות שקדמו להופעת האלוקים.
"וַיֹּאמֶר צֵא וְעָמַדְתָּ בָהָר לִפְנֵי יְהֹוָה וְהִנֵּה יְהֹוָה עֹבֵר וְרוּחַ גְּדוֹלָה וְחָזָק מְפָרֵק הָרִים וּמְשַׁבֵּר סְלָעִים לִפְנֵי יְהֹוָה לֹא בָרוּחַ יְהֹוָה וְאַחַר הָרוּחַ רַעַשׁ לֹא בָרַעַשׁ יְהֹוָה:
וְאַחַר הָרַעַשׁ אֵשׁ לֹא בָאֵשׁ יְהֹוָה וְאַחַר הָאֵשׁ קוֹל דְּמָמָה דַקָּה" ספר מלכים א פרק יט.
קול דממה דוקא. כי דממה היא מציאות של ביטול היש שהיא ההפך של המתגלה בקולות הגדולים של סערה וכ"ו.
כמו כן בבאורם של חז"ל לברית בין הבתרים ולחלום יעקוב ובעוד מקומות, נמצא כי מדובר בארבע מלכויות שיופיעו בעולם ורק לאחריהן תהיה הופעת מלכות ישראל:
"ר"ש בן לקיש פתר קריא בגליות והארץ היתה תהו זה גלות בבל שנאמר (ירמיה ד) ראיתי את הארץ והנה תהו ובהו זה גלות מדי (אסתר ו) ויבהילו להביא את המן וחושך זה גלות יון שהחשיכה עיניהם של ישראל בגזירותיהן שהיתה אומרת להם כתבו על קרן השור שאין לכם חלק באלהי ישראל על פני תהום זה גלות ממלכת הרשעה שאין להם חקר כמו התהום מה התהום הזה אין לו חקר אף הרשעים כן ורוח אלהים מרחפת זה רוחו של מלך המשיח". במדרש רבה בראשית פרשה ב פסקה ד.
"ד"א קחה לי עגלה משולשת זו בבל שהעמידה ג’ מלכים נבוכדנצר ואויל מרודך ובלשצר ועז משולשת זו מדי שהיתה מעמידה ג’ מלכים כורש ודריוש ואחשורוש ואיל משולש זו יוון" מדרש רבה בראשית פרשה מד פסקה טו.
וכן "אמר שמואל אין בין העולם הזה לימות המשיח אלא שעבוד מלכיות". תלמוד בבלי מסכת ברכות דף לד/ב
הביטוי ההיסטורי התרבותי לכך הוא, שהיתה הופעת תרבויות שבאו להציב אלטרנטיבה לתרבות ישראל עד שבעוצמתן וגדלותן היה כביכול איום רוחני ותרבותי במה שנדמה היה שהן האמת.
בכל דור ודור היה עם ישראל צריך להתמודד עם הופעתן של המלכויות לפי אופין ותרבותן. לעיתים היו מעמנו שטעו מחוסר הדעת הנכונה, ונהרו אחר יופין החיצוני ופיתוין, "כולם נשא הרוח וג"ו", ביאליק ויצאו לרעות בשדות זרים, והוא שאמר הנביא "כִּי שְׁתַּיִם רָעוֹת עָשָׂה עַמִּי אֹתִי עָזְבוּ מְקוֹר מַיִם חַיִּים לַחְצֹב לָהֶם בֹּארוֹת בֹּארֹת נִשְׁבָּרִים אֲשֶׁר לֹא יָכִלוּ הַמָּיִם:" ספר ירמיה פרק ב (יג). אך העם בכללותו, לאורך ההיסטוריה, באינטואיציה הנובעת מקישורו לנשמת האומה, ידע להבחין שבסופו של דבר מדובר בקליפה
וממילא היה ליבם מלא צפיה וגעגוים להופעתם של אור הקודש של ישראל.
עובדה נוספת וחשובה נלמד עוד ממשל האגוז והיא, שככל שמתקרבים לעצם הפרי, הופכת הקליפה להיות דקה יותר, ומשום כך, קשה יותר לבירור ולקילוף עד הקליפה האחרונה שהיא ממש דבוקה לפרי.
כן הוא הדבר כשמדובר בקליפות הרוחניות המתגלות בעולם, שהן הולכות וקרבות יותר לדמותם של ישראל. הנצרות, תולדתה של קליפת עשיו ואח"כ |
| | |
|
המשך...
|
מ.ה
| |
10:52 24/03/2005
|
כנגדם, הופיעה תנועה חדשה ישנה שהיא המשכה הטבעית של הציונות החילונית; הציונות התורנית לאומיות, היונקת את כל הלגיטמציה שלה מהרעיון האלוקי המופיע בתורה, תנועה שדברה באותה שפה ובאותו נימוק ו"בגובה העיניים" עם הפלסטינים, היינו זיקה היסטורית ומהותית, מתוך בטחון עצמי לאומי וחוסן רוחני ומוסרי.
היה נראה כי הניצחון כבר מובטח, ההתישבות ביש"ע משגשגת, כוחם של הפלסטינים נחלש אחרי אשר גורשו לתוניס, הימין חזק ומבוסס בשילטון, והגאולה הינה עומדת לפתחנו.
או אז הופיעה לפתע, ממקום בלתי צפוי, הקליפה הקשה מכל לזיהוי כאויב, הקליפה הרביעית. משום דקותה ודבקותה בפרי, קשה להפנים כי צוררת היא . קליפה זו נקראית "קליפת ערב רב".
"כי הקל קול יעקב גי’ 354 גי’ יום השביעי של אלף השביעי אשר לפני יבא מלך המשיח גי’ 354 בבטול הג’ קלי’ הידועות של ישמעאל עשו וערב רב, אשר כנגדן נכתב ג"פ כי אמילם גי’ 354". ספר מבוא לחכמת הקבלה - חלק א שער ז פרק ה
מה היא קליפת ערב רב מבחינה היסטורית ורוחנית?
שורש נשמתם:
הערב רב מוזכר לראשונה ביציאת מצרים, פר’ בשלח, שרש נשמתם, על פי האר"י הקדוש, הוא חטא אדם הראשון.
"והנה בחינת הערב רב, הם הסיגים שנשתיירו מדור המדבר, כי כמו שבלעם היה הרע הניטל ממשה, כן הערב רב הם הרע של דור המדבר. וכמו שבלעם עדיין היה בו טוב מועט, כן היה עדיין קצת טוב מעורב בערב רב, אבל הם יותר מתוקנים הערב רב מבלעם:
ובזה תבין טעם, למה מרע"ה השתדל להוציא את הערב רב שלא כרצונו ית’. והטעם הוא, כי היה בהם תערובת ניצוצות קדושות, ענפיו של משה עצמו, מן הדעת, ולכן מסר עצמו עליהם כמה פעמים. ולא עוד אלא שנקבר בחו"ל בעבורם, להביאם עמו, כנזכר בספר הזוהר:
גם בזה תבין, כמה פעמים שנזכרו הערב רב על שם עמו של משה, כמש"ה (שמות ל"ב ז’) לך רד כי שחת עמך אשר הוצאת מארץ מצרים, לפי שכל דור המדבר, וכל הערב רב, כלם הם ענפיו וניצוציו, והוא להם כנשמה לגוף. וז"ס פסוק (במדבר י"א כ"א) שש מאות אלף רגלי העם אשר אנכי בקרבו, בקרבו ממש, כנשמה בתוך הגוף. גם ז"ס פסוק (שם י"א א’) ויהי העם כמתאוננים רע באזני ה’, כי הערב רב הם מבחי’ הרע, שהוברר מסיגי נגעי בני אדם דהשחתת הזרע, הנקרא רע. בסוד (בראשית ל"ח ז’) ויהי ער בכור יהודה רע בעיני ה’. וזש"ה ג"כ, (במדבר י"א י’) ובעיני משה רע, כי גם משה ראה בעיני שכלו, כי כלם היו מבחי’ הרע שלו, אשר לא נתקן עדיין:
ואמנם מה שלקה משה ונענש על ידם הוא, לפי שעדיין לא היה זמן תקונם, ורצה לתקנם קודם זמנם. ונודע כי עיקר גלות מצרים היה לסבתם כנ"ל, לכפר ענין הרע שנתערב בטוב של הבל, ושל נגעי בני אדם. ולא די זה, אלא שבשבילם לא נכנסו ישראל לארץ, כי החטיאום בעגל, ובעשר הנסיונות, וחטאו והחטיאו להיותם בלתי מתוקנים" שער הפסוקים - פרשת שמות
אשר על כן מדובר בנשמות גדולות ומלאות עצמה משום היותן מושרשות בנשמת אדם הראשון, אלא שצריכות זיכוך להעביר את קליפת חטא עץ הדעת שדבקה בהם, לצורך כך, היו צריכות נשמות אלו לעבור דרך מצרים שתהיה כור היתוך רוחני להם.
הכרח יציאת מצריים בחיפזון, הותירה אותם כאשר שלבי זכוכם בכור היתוך של שיעבוד מצרים נגדע באמצע, עובדה שהותירה אותם כבני כלאים, כי מכלל גויים יצאו ולכלל ישראל לא נכנסו, מעמד שהוא בעייתי ועליו ניתש ה"ויכוח" בין ה’ למשה על הוצאתם ממצרים:
"שחת עמך - שחת העם לא נאמר אלא עמך ערב רב שקבלת מעצמך וגיירתם ולא נמלכת בי ואמרת טוב שידבקו גרים בשכינה הם שחתו והשחיתו" רש"י על שמות פרק לב פסוק ז
שמם "ערב רב" נובע לפי הסבירו של האר"י, לשון ערבוב של טוב ורע,(שער הפסוקים פר’ שמות) מצב של כלאים לגבי זהותם הנשמתית, והם הקרויים בתורה כסתם העם.
מורשתם ההיסטורית:
היסטוריה של הערב רב מתחילה בספר שמו |
| | |
|
סיום
|
מ.ה
| |
10:53 24/03/2005
|
הערב רב התערבבו בתוך ישראל והפכו להיות עצם מעצמם, כך שאין אפשרות לאבחן ולהגדיר ספציפית כמי ששייך להם או לא, נוסיף לכך גם את העובדה, ש"הפסיכולוגיה הנישמתית" "הערב רבית" שלהם דבקה בחלק אותם השייכים במהות נשמתם לאומה הישראלית, כך שכל הווית חייהם היא על פי הנטיה הנשמתית של הערב רב אף על פי ששרש נשמתם חצובה מנשמת האומה, גם התואר עם קשי עורף מקורו בערב רב אלא שהשתרש גם בחלק מעם ישראל.
מה שכן ניתן לנו לראות הוא את הסמפתום ההתנהגותי המאפיין אותם שהוא חוצפא, עזות וחוסר דרך ארץ, ולא בכדי אומרת הגמרא שבדור האחרון "חוצפא ישגא". וכן מאיסה בארץ חמדה עד כדי נכונות לקרוע אותה שכן לא חשים בנשמתם כל שייכות מהותית אליה כהרגשת בן לאימו.
"ורשעים בחשך ידמו אינון ערב רב ובג"ד אמר נביאה עלייהו ואל אדמת ישראל לא יבואו". רעיא מהימנא ספר במדבר פרשת נשא דף קכה/ב
וכן: "אבל הערב רב שאין להם חלק כלל בארץ כנען". ספר עץ הדעת טוב - פרשת בלק
על פי הזהר הקדוש הערב רב יהיה הקליפה האחרונה שעם ישראל יצטרך לקלף לפני הופעת האור האמיתי:
"והם חכמים ונבונים ראשי ישראל ולא ראשי ערב רב דאתמר בהון היו צריה לראש איהי אתפשטת עלייהו בעשר ספירן דילה בההוא זמנא נחית עלת העלות ביו"ד ה"א וא"ו ה"א לנחתא עלייהו לאקמא שכינתא עלייהו ובזמנא דויפן כה וכה וירא כי אין איש איהי אמרת שלמה אהיה כעוטיה מעוטפת בגרמא דלא אתפשטת עלייהו וקב"ה צווח עלה ואמר איכה ישבה בדד": רעיא מהימנא ספר דברים פרשת כי תצא דף רפב/ב
אלא שקשה היא מכל הקליפות האחרות בשל היותה דבוקה לפרי כנזכר לעיל במשל האגוז.
הקושי נובע מן העובדה שמעצם המציאות של היותה דבוקה לפרי, מדברת היא בשם האינטרס הלאומי וטובת עם ישראל, כך היה גם במדבר כשרוממות טובת ישראל היתה בגרונם כך גם כיום. היא כל כך מקושרת לאומה הישראלית, עד שטועים לראות בה הפרי עצמו ואת העומדים כנגדה האויב.
כאמור אין אפשרות היום לבודד ולהגדיר מי הוא ערב רב בשורש נשמתו ומי הוא רק בחיצוניותו, אפשר שיהיה אחינו בשרנו בנשמתו אלא שנגוע הוא. עליהם נאמר "תוכו אכל וקליפתו זרק".
אך אין בכך לשנות את העובדה שדוקא היא, הקליפה הדקה והקשה להבחנה, תהווה סכנה קיומית לכל תהליך התחיה הלאומית והרוחנית של עם ישראל.
ככל שיקדים עם ישראל לעמוד על טבעה ועומק שורשה הרוחני, ובעקבות זאת לקלפה מעליו, יקל את יסורי הגאולה ויזרזה.
ההתקלפות הזאת היא ממש חבלי הגאולה ואנו עומדים בעיצומו של הברור האחרון הזה . היא תעשה כי היא חייבת להעשות, זהו ניתוח קיומי ומוטב שיעשה בנועם מאשר בכאב מלחמות אחים.
מצד הערב רב בעצם, ואלה אשר אך נגועים בארסה, קיימת האפשרות שמעצם היותם דבוקים לפרי שיהיו לחלק ממנו.
אם יתנערו בעוד מועד ממורשתם ההיסטורית וידבקו במסורת אבות האומה.
יתקיים בהם:
"לָכֵן כֹּה אָמַר יְהֹוָה אִם תָּשׁוּב וַאֲשִׁיבְךָ לְפָנַי תַּעֲמֹד וְאִם תּוֹצִיא יָקָר מִזּוֹלֵל כְּפִי תִהְיֶה יָשֻׁבוּ הֵמָּה אֵלֶיךָ וְאַתָּה לֹא תָשׁוּב אֲלֵיהֶם": ספר ירמיה פרק טו
ואם ח"ו לא:
"מִהֲרוּ בָּנָיִךְ מְהָרְסַיִךְ וּמַחֲרִבַיִךְ מִמֵּךְ יֵצֵאוּ," ספר ישעיה פרק מט
תרתי משמע !
כט שבט תשס"ה (07/02/2005)
|
| | |
|
הוספת תגובה
