קטן גדול-פרשת ויקרא, פרשת זכור

בס"ד

"ויקרא אל משה וידבר ה' אליו מאהל מועד לאמר" (א, א)


מבאר "בעל הטורים" למה נכתבה האות אלף במילה "ויקרא" זעירה (כלומר קטנה) וז"ל: "שמשה היה גדול ועניו לא רצה לכתוב אלא "ויקר" לשון מקרה, כאילו לא דיבר הקב"ה עמו אלא בחלום, כדרך שנאמר בבלעם (במדבר כג,ד') כאילו לא נראה לו ה' אלא במקרה, ואמר לו הקב"ה לכתוב האלף. ושוב אמר לו משה מחמת רוב ענווה, "שלא יכתבנה אלא קטנה יותר משאר אלפין שבתורה וכתבה קטנה".
לכאורה, משה רבנו היה צריך לשנות או להקטין אות בפסוק שמהלל אותו: "והאיש משה עניו מכל האדם אשר על פני האדמה" (במדבר יב, ג) .
בספר "דרכי מוסר" מיישב, שהספר שלנו עוסק בהבאת קרבנות. הכלל הראשון, שיהודי מביא קרבן הוא – להכניע את עצמו, להיות עניו. גם יהודי שעובד כמטאטא רחובות יכול לחטוא במידת הגאווה, כי הוא חושב שהוא עדיף מהחבר שלו, הוא מטאטא טוב יותר. תשובה נוספת ידועה בשם הש"ך: שילדים, כידוע מתחילים ללמוד חומש ויקרא, לכן יבואו טהורים ויעסקו בטהורים, במידת הענווה.
אולי אפשר להוסיף תשובה בדרך הפשט: אם משה היה מקטין אות בפסוק "והאיש משה עניו", משמעות המילה לא הייתה מובנת, היינו מנסים להבין מה הפשט במילה החסרה אות, והיינו מתעכבים על הפסוק ומדברים הרבה על מידת הענווה של משה רבנו. כמו אנשים שאוהבים להרשים שהם ענווים. למעשה הם בעלי גאווה, ורק מראים כאילו הם בעלי מידת הענווה.
משה רבנו, כמו שמעידה התורה הקדושה, היה באמת האיש העניו מכל אדם, אבל אצלנו, אם משה היה מוחק אות כמו שהוא רצה, היינו חושבים שדרגת הנבואה של משה היא כמו שנאמר אצל בלעם, גם כשהקב"ה לא הסכים, ומשה רק הקטין את האות אלף – מי שלא מתבונן, מבין וחושב שהכוונה "ויקר" בלבד , כמו שנאמר לבלעם.
בספר "הדרוש והנאום" נשאלה שאלה: מפני מה ספר שמות לא צמוד לחומש במדבר? בשבוע שעבר למדנו על הקמת המשכן ובספר במדבר לומדים על חנוכת המזבח וקרבנות הנשיאים בחנוכת המשכן. גם מבחינת הסדר הכרונולוגי ספר שמות נגמר אחרי כמעט שנה ליציאת מצרים, לפי מדרש תנחומא, הסתיימה מלאכת המשכן בכסלו, והיה מונח מפורק עד סוף חודש אדר, ובא' בניסן הוקם המשכן. רבי חנינא אומר שהמלאכה נגמרה בא' באדר.

בחומש במדבר מתואר הפסח הראשון שישראל עשו במדבר בשנה השנייה ליציאת מצרים, וכתוב שפרשה זו הייתה צריכה לפתוח את חומש במדבר רק בגלל שחומש במדבר נפתח בפסוק  "שאו את ראש כל עדת בני ישראל" שגם נאמר בשנה השנייה בחודש השני ליציאת מצרים, אם כן חומש במדבר היה צריך להיות מיד אחרי חומש שמות, ולמה התורה הקדימה את חומש ויקרא? לפי היסוד שדברנו שמידת הענווה נלמדת ממשה רבנו, ולכן הקטין משה את האות אלף, אולי אפשר לומר שמשכן וקורבנות הם חשובים רק אם האדם עבד על מדותיו שלו לפני הבאת הקורבן , רק יהודי שהכשיר את נפשו, הקטין את עצמו, והגיע לדרגת ענווה יכול להביא קורבן לה' .
"למה לי רוב זבחיכם- אמר ה' ". (ישעיה א,י"א).
"לב נשבר ונדכה, אלוקים לא תבזה" (תהילים נ"א,י"ט) הפסוקים מלמדים אותנו, שצריך הכשרה כדי להביא קורבן לרצון לפי ה'.
בהמשך הפרשה כתוב "אדם כי יקריב מכם קורבן לה' " (א, ב) קודם כל תהיה אדם, תהיה הגון, הספורנו מבאר: בהכנעה  "כי יקריב מכם" - מעצמכם, להיכנע.
הדרך הנכונה היא לתקן את המידות, להכניע את עצמנו, ורק אח"כ לבנות את המשכן. ולכן חומש ויקרא קדם לחומש במדבר.

 

הדפסשלח לחברהוסף תגובה

אולי תרצה לקרוא גם:

מבט לפרשת השבוע "בשלח"
מבט לפרשת השבוע "אמור"
מבט לפרשת השבוע "תרומה"
מבט לפרשת השבוע "בשלח"
מבט לפרשת השבוע "וירא"
מבט לפרשת השבוע "לך לך"
עבור לתוכן העמוד

 

תשמישי קדושה  | קמיעות  | תפילין  | מזוזות  | סוכות | לג בעומר | ראש השנה  | שבועות  | פורים | טו בשבט | חנוכה  | קבלה מעשית | הלכה | ברכת הצלחה | פרנסה | ברכות לזיווג ברכות להריון | ספר הרפואות הגנוז  | סגולות ישראל  |  שבע ברכות - שידוכים לדתיים | פרשת השבוע  |  שאל את הרב  | אסטרולוגיה  |