בין צדיק לצדיק גמור ● הרב יחזקאל שינפלד שליט"א מבאר הרב יחזקאל שינפלד מבאר את שיטת הרמב"ם בעניין חזרה בתשובה ומפרט איך חוזרים בתשובה כהלכתה, על כל שלביה, שזו מצווה שאינה קלה לביצוע ● עם זאת הוא מוכיח שיהודי המהרהר בלבו בתשובה - זוכה להתעלות עצומה ● פרשת נשא

"דבר אל בני ישראל איש או אשה כי יעשו מכל חטאת האדם... והתוודו את חטאתם אשר עשו" (ה, ו-ז).

הרמב"ם פותח את "הלכות תשובה" בלימוד מהפסוקים האלו, שכל יהודי שחוזר בתשובה, חייב להתוודות כדי לחזור בתשובה, וז"ל: כל מצוות שבתורה – בין עשה, בין לא תעשה, אם עבר אדם על אחת מהן – בין בזדון, בין בשגגה, כשיעשה תשובה וישוב מחטאו – חייב להתוודות לפני הא-ל  ברוך הוא, שנאמר: "איש או אשה כי יעשו וגו' והתוודו את חטאתם אשר עשו", זה וידוי בדברים. עכ"ל (תשובה א, א).

הרמב"ם לומד מפרשתנו, שיש חובה להתוודות על החטא כדי לחזור בתשובה. ואין די בעצם החזרה בתשובה, כלומר: בעזיבת החטא ובקבלה לא לחטוא יותר.
לעומת זאת, הרמב"ם ב"הלכות אישות" ח, ה, פסק לגבי יהודי שמקדש אשה ומתנה את הקידושין "על מנת שאני צדיק, אפילו רשע גמור – הרי זו מקודשת – מספק, שמא הרהר תשובה בלבו".

ה"מגיד משנה" אומר, שהלכה זו פשוטה, שכן יש לחשוש שמא הרהר תשובה.

לכאורה, קשה – גם אם המקדש אכן הרהר תשובה לפני הקידושין, הרי לשיטת הרמב"ם כל בעל תשובה חייב להתוודות בפה, והרמב"ם בהלכות תשובה מביא את נוסח הוידוי, וז"ל: "כיצד מתוודין? אומר: אנא, השם, חטאתי, עוויתי, פשעתי לפניך ועשיתי כך וכך, והרי ניחמתי ובושתי במעשיי, ולעולם איני חוזר לדבר זה".

א"כ מה מועיל הרהור תשובה של החתן? בכל מקרה הוא אינו נחשב כבעל תשובה, ולכן הוא עדיין רשע ולא צדיק. למה הרמב"ם בהלכות אישות פוסק, שהאשה מקודשת מספק  גם אם נהיה בטוחים, שאותו רשע גמור אכן הרהר תשובה בלבו לפני הקידושין, עדיין הוא רשע, כי הוא לא אמר בפה את הווידוי ואת הקבלה לעתיד.

אם נדייק בדברי הרמב"ם ניווכח, שהביטוי אינו סימטרי - "על מנת שאני צדיק, אפילו רשע גמור, הרי זו מקודשת מספק".  למה בתנאי הוא מתנה "צדיק" בלבד, אבל במציאות הוא מגדיר את החתן כ"רשע גמור"? הוא אינו טוען, שהחתן  "צדיק גמור", רק "צדיק"??

כי מי שמהרהר תשובה בלבו, לדעת הרמב"ם, הוא לא קיים את מצוות התשובה במלואה, ואין לו דין של בעל תשובה מושלם. לכן אינו בגדר צדיק.

אבל יהודי, שזכה להרהר תשובה בלבו, כבר זכה להתעלות. הוא כבר לא אותו אדם. הוא כבר צדיק לעומת מה שהוא היה רגע לפני. לכן חוששים לקידושין, כי הוא צדיק לעומת מה שהוא היה קודם לכן.

מצד אחד, מבינים משיטת הרמב"ם, שכדי לזכות בחזרה בתשובה כהלכתה, צריך מאמץ גדול – גם וידוי בפה, גם עזיבת החטא וגם קבלה לא לחטוא לעולם, שברור שזה קשה מאוד ולא כל אדם זוכה להגיע לדרגה כזאת. אבל מצד אחר, אם יהודי זוכה לעשות צעד קטן, להרהר תשובה בלב, ממש הצעד הראשון של חזרה למוטב, כבר באותו רגע הוא זכה להתעלות – ולעומת הרגע הקודם הוא אדם אחר, הוא צדיק, כי הוא התעלה במחשבתו.

אולי אפשר להוסיף על היסוד ולדייק ברמב"ם בהלכות אישות: למה האשה רק ספק מקודשת? כי איננו מסוגלים לדעת אם החתן אכן הרהר בתשובה. אבל אם הוא הרהר, ברור שיש כאן קידושין, כי הזכות שהקב"ה נתן ליהודי היא, שכבר במחשבה אחת טובה יש שינוי עצום, והרשע הגמור מיד משתנה לדרגת צדיק, אף אם עדיין רחוק הוא מקיום מצוות התשובה כהלכתה.