מבט לפרשת השבוע "האזינו"

1/09/2013 06:35
מבט לפרשת השבוע "האזינו" (הגדל)

 איך נזכה בדין? ● הרב יחזקאל שינפלד שליט"א מראה לנו את הדרך להתמודד מול המשפט העומד לפנינו בבית דין של מעלה ביום הדין ● איך המלכת הקב"ה על העולם ועלינו תורמת להמתקת דינינו ומביאה לחתימתנו לחיים טובים ולשלום? ● פרשת האזינו

 

"ונתנה תוקף קדושת היום, כי הוא נורא ואיום... כי אתה הוא דיין ומוכיח ועד וכותב וחותם.... וחיל ורעדה יאחזון, ויאמרו: הנה יום הדין.. כי לא יזכו בעיניך בדין...."

האמנם?! חיל ורעדה יאחזונו בערב יום הדין ובמהלך ימי הדין, הימים הנוראים?? האומנם ניכרת תחושה של ערב משפט?? אם, חלילה, ולהבדיל, עומד אדם בפני משפט בי"ד דמטה – האם חייו כתמול-שלשום? האם עולם כמנהגו נוהג או שמא מרחפת אימת הדין בכל מעשה ומעשה, בכל דיבור ובכל מחשבה, הגם שברי לו, כי זכאי הוא במשפט? לצערנו, נכה רובנו על חטא ונודה, כי מתירים אנו לעצמנו היות שאננים. אנו, יהודים מאמינים בני מאמינים, יודעים, כי "בראש השנה ייכתבון וביום צום כיפור ייחתמון", ברם – אומר הגאון הרב יצחק בלאזר זצ"ל – עברנו רה"ש אחד ועברנו גם שניים ושלושה, ועדיין עולם כמנהגו נוהג, שעותינו ורגעינו עדיין כמימים ימימה. "מי ינוח, ומי ינוע,.... מי יישלו, ומי יתייסר". אך בעיקרו של דבר, השינויים משנה לשנה אינם ניכרים כל-כך, ורובנו ממשיכים לחיות את חיינו. בתת-מודע גם שינוי בגין אימת הדין נעשה כמצוות אנשים מלומדה, וההרגל - הגם שחד שנתי –  מקהה את חושינו.

האמת נכון הדבר? האם השנים שעברו הן ערובה מרגיעה לעתיד? המוצדקת הישענותנו הבוטחת בימים ההם –  כך בזמן הזה ?

המגיד מדובנא זי"ע מוצא כף זכות והצדקה בשאננותנו, והוא מבהיר זאת, כדרכו בקודש, בדרך משל: בימי הפריץ ובתי המזיגה, אשר בחזקתו, ניהלו שני יהודים שונים כ"א בית מזיגה. בתום השנה היה עליהם לשלם לפריץ דמי שכירות. העסקים היו חלשים, ובקושי הוציאו כדי פרנסתם הדחוקה – לחם לאכול ובגד ללבוש. תמה שנת השכירות, ואין בידם לשלם לפריץ. בקשו השניים הארכה – מקווים הם, כי לתום השנה הבאה ימציאו דמי שכירות כפולים. הפריץ נענה ואפשר להם שנת שכירות נוספת. חלפה-עברה לה שנה נוספת, וכלכלתם - עדיין קלוקלת. שנה רודפת שנה, הפריץ מתרצה ומאריך עד אשר מכיר בשני "לא יוצלחים" אלה ומשליכם על משפחותיהם לבור.
כעבור זמן מבקש אחד היהודים להיפגש עם מעלת כבוד הפריץ. כבוד הפריץ – מפציר הוא בקול שקול, תר אחר קו הגיוני, - מה יתן לך ומה יוסיף לך, אם נמות אנוכי וכל בני משפחתי ? מה תועלת תצמח לך מהיותנו נמקים אט-אט בבור אשר בחצר אחוזתך? תחת זאת, הנני להשיאך – לך לבדך – את עצמנו! בני משפחתי ואנוכי נהא נכונים ומזומנים לעבדך ולשרתך במשך שנה בכל עת אשר תחפוץ בכל מלאכה אשר תאבה נפשך. ותהא עבודה שנתית זו כיסוי לחובנו.

בכובד ראש שקל הפריץ את הדברים הנכוחים והישרים וניאות לעיסקה.

עמל היהודי בזיעת אפיו, נתנה האשה כוחותיה באחזקתה השוטפת של האחוזה, רעו הילדים את המקנה – המשפחה כולה נרתמה לעבודה המפרכת, הן תמורת זאת מקבלים הם חיים. גם היהודי האחר מבקש להיפגש עם הפריץ.

- כבוד הפריץ, מה יועיל ומה יוסיף לך אם נינמק משפחתי ואני בכלא ? מוכנים אנו לפתוח שוב את בית-המזיגה. נעבוד כולנו שבעתיים ונשלם דמי שכירות בעבור שנה זו ובעבור השנים שעברו. הבין הפריץ, כי אין לו מה להפסיד, ונעתר לבקשה.

יום אחד נפגשו שני היהודים. אומר העבד למנהל בית המזיגה: מקנא אני בך. אדון אתה לעצמך בה בשעה שנמכרנו אני וביתי לעבדים ולשפחות. עמלים אנו קשות, ולא למעננו !

- טעות היא בידך – משיבו חברו – אומנם קשה היא עבודתך היום, ברם עם כל יום שחולף מתקרב הנך למחיקת החוב. עתידך פתוח לפניך ! ואילו אני – איני מצליח במלאכתי, והחוב אך הולך הלוך וגדול. רועד אני ממועד סיום השנה – מועד פירעון החובות, פן אשלח שוב לאותו בור תחתיות, והפעם ללא שיבה ממנו.

כך דרש המגיד מדובנא את שאננותנו ואת השלכותיה. אותו יהודי, שקיבל על עצמו ועל משפחתו עול עבדות, משקיע ומתאמץ יום יום ושעה שעה בעבור הפריץ. אך עם כל יום שעובר - מתקרב הוא לחיים טובים, נקיים מחובות.

הוא הדבר ביהודי המאמין במהות הימים הנוראים כימי קבלת עול מלכות שמים, כימי המלכת ד' למלך על עצמו ועל עמו, כעניין שאמר הקב"ה: "אמרו לפני מלכויות, כדי שתמליכוני עליכם", וכעניין שמצהירים אנו: "אנא עבדא דקודשא בריך הוא", שכן "עבד ד' הוא לבד חופשי". בכך מקיימים אנו את ייעודנו, את תכליתנו בעולמנו. ברם אותו ששב לחיות את חייו הקודמים, שב לנהל אותו בית מזיגה, פחות או יותר באותה מתכונת, אך שינויים קלים בין ימי השנה הנוכחית לזו שקדמה לה. הוא עדיין אינו ממלא את חובותיו. עורם שנה לשנה, ומה מצפה לו בסופן ? רדת שאול, בור תחתיות.

בכל ראשית שנה חדשה, מתמעט הקרדיט-אשראי, שניתן לו בחסד, ואוי לו מיום הדין ואבוי לו מיום התוכחה.
במשל זה נענה גם על תהייה אחרת הנשמעת לעתים. אדם עומד בימים, אשר בהם נקצבים לו ימיו ורגעיו והקורות אותו בשנה הקרובה. טבעי הדבר, שננצל עתות רצון אלו לדאוג לצרכינו שבמשך השנה. נבקש הצלחה בחינוך הילדים, נבקש בריאות הגוף ובריאות הנפש, פרנסה טובה וכלכלה, שלום, שלווה, השקט ובטח. לפחות, נדבק בבקשותינו שבכל יום: "חננו חכמה, בינה ודעת", "רפאנו", "ברך עלינו", "והשיבה שופטינו כבראשונה", "ותן שכר טוב".

והנה, לכשנדפדף,  נעלעל ונעיין במחזור של ראש השנה, נכיר במומנט אחד עיקרי- "מלוך על כל העולם כולו בכבודך, והינשא על כל הארץ ביקרך",  "ותמלוך אתה הוא ד' אלוקינו מהרה לבדך", "והופע בהדר גאון עוזך.... ויידע כל פעול, כי אתה פעלתו... ויאמר כל אשר נשמה באפו: ד' אלוקי ישראל מלך, ומלכותו בכל משלה". ונחתום בברכה המרכזית: "מלך על כל הארץ" ונכריז במרכזה של התפילה המיוחדת "ונתנה תוקף": ואתה הוא מלך קל חי וקיים"! וגם אם נבקש מאבינו מלכנו, נצהיר: "עשה למענך", "עשה למען שמך". הכיצד ?
נבחן לדוגמה את השתלשלותה של מודעת "דרושים": /*"דרוש/ה גרפיקאי/ת בעל/ת ניסיון לעבודה במערכת עיתון מפורסם". הביקוש עצום. עשרות מועמדות מתקשרות, מתייצבות לראיון, תיק עבודות מפוארות בידיהן, התרגשות ומתח בפניהן, ותקווה גלויה בעיניהן. ברור, אם כן, שכולן גרפיקאיות מוצלחות. כולן מנוסות, בעלות המלצות, כולן אמונות על דיוק מקסימלי, זריזות, לכולן נהירות מיומנויות וטכניקות שונות, מגוונות, מיוחדות.
כיצד איפוא תיפול ההכרעה ?

בחלקה של מי תיפול הזכייה?

העורך הראשי, בהכוונת בעלי המניות, בורר אליו לצוות דווקא גרפיקאית פשוטה. נראית היא לו כנועה, ממושמעת, צייתנית. אין היא בעלת השגות מופרזות, אין היא דורשת תנאים סוציאליים משופרים, אין היא מבקשת חופשות, גם אינה מתעניינת בדבר הטבות כלשהן. מה צריכים במערכת העיתון ? מבקשים מגרפיקאית שולחן אור ? מבקשים, שתביא עמה שבלונות "רולינג"? מבקשים HB ו-B6 ו-B8 ? או שמא מחשב? תוכנת קורל? אין כל צורך בהבאת ציוד, רק שתתייצב בזמן לעבודה, תשקוד ותעמול על שיבקשוה, תשב ותעסוק בנדרש, תהא עובדת מסורה ויעילה. בד בבד עם עבודתה ולמען עבודתה תקבל תנאים משופרים, תיהנה מהטבות שונות, תקבל, כמובן, את כל הציוד הדרוש לה לעבודה טובה ומקצועית.

אנו מתייצבים עתה לפני הקב"ה. לא נבוא ונבקש הטבות, תנאים, ציוד ועוד – אף לא כתירוץ לעבודה יעילה יותר. באיזה דגל נדרוש את קבלתנו לעבודה יעילה יותר? באיזה דגל נדרוש את קבלתנו לעבודתו יתברך ? "ובכן תן פחדך ואימתך", "מלוך עלינו", "כתבנו בספר החיים למענך אלוקים חיים" – קבל אותנו למפעלך – עשה למענך". טקטיקה מופלאה נקטו חז"ל. בדרך האחורית מכניסים הם אותנו לעבודת השי"ת.  עפ"י רעיון זה קבעו אנשי כנסת הגדולה את תפילות יום הדין.

בתפילת שחרית, כידוע, בנוסף לשלוש הברכות הראשונות ולשלוש האחרונות, נקבעה לברכה האמצעית – "ברוך … מלך על כל הארץ". ובתפילת מוסף נקבעו 3 ברכות אמצעיות, שמהותן מבהירה את קושייתנו ונותנת ביטוי לפתרוננו: ממליכים אנו את ד' עלינו, "כי ד' הוא האלוקים בשמים ממעל ועל הארץ מתחת", קוראים ומכריזים אנו לכל באי עולם, כי "יכירו ויידעו כל יושבי תבל, כי לך תכרע כל ברך..... ויקבלו כולם את עול מלכותך, ותמלוך עליהם מהרה לעולם ועד", "ד' אחד ושמו אחד". מהותו ועיקרו של היום – המלכת הקב"ה.

ממשיכים אנו בסדר "זכרונות" ומזכירים את אמונתנו, אשר הוא הבורא והפוקד כל יצורים וזוכר מעשי כולם. כאן מעלים אנו את זיכרון אבותינו – אברהם, יצחק, ויעקב – עבדי ד' במסירות ובאמונה, אשר קבלו על עצמם את מלכות ד' בהכרה ברורה וחיו עפ"י קדושת שמו. כן מזכירים אנו את משה רבנו ואת דור המדבר, אשר הלכו אחר דבר ד' בארץ לא זרועה, ותולים אנו את זיכרוננו לטובה בהבטחות ד' לאבותינו הקדושים. או-אז חוזרים אנו ומקבלים את עול מלכותו בסדר "שופרות". והלא עשרה טעמים הם לתרועת השופר, לבד מהיות התקיעות גזרת הכתוב. מהם – המלכת ד' כעניין שתוקעים לפני המלכים להודיע תחילת מלכותם ולהזכירנו מעמד הר סיני, שבו קבלו אבותינו מלכות ד' במה שאמרו "נעשה ונשמע".

בד בבד עם קבלתנו לעבודה למשך שנה נוספת, עם זכירתו אותנו לחיים טובים ארוכים ולשלום – נזכה בהטבות, בשיפורים, בתנאים נוחים במיוחד, בבריאות טובה, בשנת פרנסה וכלכלה, במילוי משאלות לבנו לטובה.

חשוב מאד לנצל ימי רצון אלה, ברם בדרך הנכונה. במאמר מוסגר נזכיר את דברי בעל ה"שפת אמת" זצ"ל, האדמו"ר השני לבית גור: ימים אלה ימי רצון הם, אומרים כולם. מה משמע? וכי אצל ריבונו של עולם יש עניין של "עת רצון" ? שערי שמים הלא פתוחים בפנינו, כלים וממתינים לתפילותינו בכל עת ובכל שעה?! ובכלל, הרי הקב"ה משנה עתים ומחליף את הזמנים, הוא מעל למושגי הזמן ?!

מה פירוש הקריאה:"נצלו את ימי הרצון" ? אומר האדמו"ר: מדובר ברצון מצדנו.

בימים אלה רוצים ומתרצים אנו להיות טובים, אנו חדורי רצונות טובים לשוב ממשובותינו ולעשות אך רצון בוראנו.

ויהא רעווא ויהי רצון, שנזכה כולנו עוד שנים מרובות וטובות להיות רשאים וזכאים ליטול חלק פעיל בצוות עובדי ד', לקבל את מלכותו עלינו באמונה שלמה ללא עוררין וללא השגות מיותרות.

יהי רצון, שנבין גם מצדנו, שכל עת ועת הינה עת רצון, שמי ייתן והיה לבבנו זה כל הימים – לחיות את "היום הרת עולם, היום יעמיד במשפט כל יצורי עולמים – אם כבנים, אם כעבדים" בכל ימות השנה, לזכור היטב את מה שהתנינו במצע ע"מ להתקבל לעבודה. במה התמקדנו במצע שלנו? - מלכויות, זיכרונות ושופרות !

אבינו מלכנו, ארשת שפתינו יערב לפניך, וקבל ברחמים וברצון סדר תפילותינו, כתבנו וחתמנו בספר החיים למענך, אלוקים חיים, ותחזינה עינינו בשובך לציון ברחמים, ושם נעבדך ביראה כימי עולם וכשנים קדמוניות, כי אתה הוא מלך קל חי וקיים.
   
שנה טובה ומבורכת!
    
כתיבה וחתימה טובה לכם ולכל בית ישראל!

הדפסשלח לחברהוסף תגובה

אולי תרצה לקרוא גם:

מבט לפרשת השבוע "בשלח"
מבט לפרשת השבוע "אמור"
מבט לפרשת השבוע "תרומה"
מבט לפרשת השבוע "בשלח"
מבט לפרשת השבוע "וירא"
מבט לפרשת השבוע "לך לך"
עבור לתוכן העמוד

 

תשמישי קדושה  | קמיעות  | תפילין  | מזוזות  | סוכות | לג בעומר | ראש השנה  | שבועות  | פורים | טו בשבט | חנוכה  | קבלה מעשית | הלכה | ברכת הצלחה | פרנסה | ברכות לזיווג ברכות להריון | ספר הרפואות הגנוז  | סגולות ישראל  |  שבע ברכות - שידוכים לדתיים | פרשת השבוע  |  שאל את הרב  | אסטרולוגיה  |