מבט לפרשת השבוע "ויגש"

1/12/2013 08:05
מבט לפרשת השבוע "ויגש" (הגדל)

עת לבכות ועת לשחוק ● הרב יחזקאל שינפלד שליט"א מבאר מפני מה במעמד המפגש בין יוסף לבנימין, הם בכו על העתיד: יוסף בכה על שני בתי מקדש, שיחרבו בחלקו של בנימין, ובנימין בכה על משכן שילה, שיחרב בחלקו של יוסף ● האם מפגש בין אחים – בפרט לאחר פרידה ממושכת בנסיבות בלתי טבעיות - הוא זמן לצער ולבכי?

 

"ויפול על צווארי בנימין אחיו- ויבך, ובנימין בכה על צוואריו" (מה, יד).

מבאר רש"י על מה בכו האחים במעמד המרגש של פגישה מחודשת בין שני אחים מאב ואם, במיוחד עם בנימין, שלא היה שותף למכירת יוסף.

יוסף בכה: "על שתי מקדשות שעתידין להיות בחלקו של בנימין, וסופן ליחרב". בנימין בכה: "על משכן שילה שעתיד להיות בחלקו של יוסף, וסופו ליחרב".

תמיהה גדולה חש הקורא- קשה להבין על מה ראו לבכות במעמד מרגש שכזה, מדוע בזמן כה מיוחד של התגלות, של מפגש בין אחים שנפרדו שלא באשמתם לעשרים ושתיים שנים, במקום לשמוח - הם מצאו לנכון לבכות. לא בכי של התרגשות או של שמחה, אלא בכי על דברים עתידיים לבוא. הם עוד לא הספיקו לשמוח על בתי המקדש, שייבנו בחלקו של בנימין, ולא על המשכן, שיקום בחלקו של יוסף בשילה. הם מצאו דווקא את הזמן הזה ראוי לבכות בו על חורבנן. מדוע?

שלמה המלך, החכם מכל אדם, אמר: "עת לבכות ועת לשחוק, עת ספוד ועת רקוד" (קהלת ג,ד). האם המעמד הזה לא היה מתאים יותר ל"עת לשחוק"?
מסבירים בשם הצדיק הרב יחזקאל מקוזמיר זצ"ל: השבטים נפגשו אחרי פירוד קשה. פירוד שנגרם כתוצאה ממחלוקת, משנאת חינם, מחוסר פרגון. כמו שלמדנו בפרשת וישב: "ויראו אחיו, כי אותו אהב אביהם מכל אחיו, וישנאו אותו ולא יכלו דברו לשלום" (לז, ד).

שנאה כל כך קשה לאח יתום מאם, שמביאה אותם למעשה נורא כל כך. הם רק רואים את יוסף מרחוק, עוד לפני שהוא החל לומר להם את דברי אביו, הם חושבים להרוג אותו. "ויראו אותו מרחוק, ובטרם יקרב אליהם, ויתנכלו אותו להמיתו".

חשבו יוסף הצדיק ובנימין, שהיה צדיק גדול, אחד מארבעה אנשים שלא חטאו בכל חייהם ומתו רק בגלל חטאו של אדם הראשון - איך ניתן לתקן את החטא. שורש החטא נעוץ בשנאת חינם, נעשה אפוא את הדבר ההפוך לשנאת חינם - אהבת חינם!

בית המקדש נחרב בגלל שנאת חינם. הם ירבו אהבה ביניהם. על כן בכה כל אחד על החורבן, שעתיד להיות בחלקו של אחיו.

הפתרון לשנאת חינם הוא - לחשוב על צערו של החבר. אמנם עכשיו הם כבר היו בשמחה - יוסף משנה למלך מצרים. בנימין זכה לראות את האח האובד. לשניהם יש משפחות: ילדים ונשים. אבל הם מחפשים מהי נקודת הצער של האח, של השני. לבנימין לא כואבים באותו מעמד בתי המקדש, שיהיו בחלקו וייחרבו. כואב לו משכן שילה, אשר בחלקו של יוסף אחיו. ליוסף לא כואב משכן שילה, שיהיה בחלקו. כואבים לו שני בתי המקדש, שיהיו בחלקו של בנימין וייחרבו.

חז"ל לימדו אותנו כלל חשוב: מי שמצטער בצער חברו, יזכה לראות גם בשמחתו. לכן האחים הצדיקים יוסף ובנימין חיפשו להצטער באותו מעמד בצער של האחר. אצלם הצער היה אמיתי, מוחשי עד כדי בכי.

חשבתי להוסיף תשובה, על פי יסוד, שנלמד במסכת ברכות. "מר בריה דרבינה עבד הלולא לבריה". (=מר בנו של רבינא עשה סעודה לחתונת בנו) "חזנהו לרבנן דהוו קבדחי טובא" (=הוא ראה, שהחכמים היו עליזים יותר מדיי) "אייתי כסא דמוקרא בת ארבע מאה זוזי" (=הביא כוס זכוכית יקרה השווה ארבע מאות זוז) "ותבר קמייהו" (=ושבר אותה לפניהם) ואעציבו (=והוא והם התעצבו).

אומרים בעלי התוספות: "מכאן נהגו לשבור זכוכית בנישואין." כלומר, אין שמחה מושלמת, אסור לאדם להיות בשיא השמחה בעולם הזה, כי הוא נראה כמי שפורק עול מלכות שמים מעליו.

הגמרא שם מספרת על אביי, שישב לפני רבו רבה. ורבה העיר לו, שהוא נראה עליז יותר מדיי. אמר לו רבה: הרי כתוב- "וגילו ברעדה". ענה לו אביי: "אני מניח תפילין, והם שומרות ומזכירות לי לא לפרוק עול גם בזמן השמחה".

לפי דברי חז"ל, ייתכן, שיוסף ובנימין חיפשו לא להגיע לשיא שמחתם, ברם דווקא הם היו בשיא השמחה, כי ביניהם לא הייתה שום סיבה לפירוד. הם אחים מאב ואם.

בנימין לא היה שותף למכירה. בנימין לא היה שותף לקנאת האחים ביוסף. בנימין אף קרא לעשרת בניו על שם הפרדה מאחיו יוסף. ברגע הזה הם בוודאי לא רצו לפרוק עול. הם רצו, שהגילה תהיה ברעדה. לכן הם חיפשו על מה להצטער.

הגדלות שלהם ניכרת בכך שהם כל כך אהבו זה את זה, שכל אחד בחר להצטער עד כדי בכי על צערו של אחיו.

אפשר להוסיף, שאדם בעולם הזה צריך לדעת גם בזמן של שמחה, שיש זמנים אחרים. גם בזמן שעת לשמוח, לזכור שיש גם עת לבכות. באותה מידה לדעת גם הפוך, רחמנא ליצלן - בעת משבר של צער, של בכי, יש לזכור, שבעתיד יהיו גם זמנים אחרים, זמנים של שמחה, ויש להתעודד, לקוות, ולעולם לא לנפול לזרועות הייאוש ולא לחוש אבדון.

מי שיודע את היסוד הזה, לא יפרוק עול מלכות שמים - הן בזמן שמחה גדולה, הן בזמן של עצב, אף עד כדי בכי. העולם הזה אינו מושלם. מי שמבין, שהעולם הזה הוא פרוזדור לטרקלין, יזכה להכין עצמו היטב בפרוזדור וייכנס מוצלח לעולם הבא- לטרקלין.

הדפסשלח לחברהוסף תגובה

אולי תרצה לקרוא גם:

מבט לפרשת השבוע "בשלח"
מבט לפרשת השבוע "אמור"
מבט לפרשת השבוע "תרומה"
מבט לפרשת השבוע "בשלח"
מבט לפרשת השבוע "וירא"
מבט לפרשת השבוע "לך לך"
עבור לתוכן העמוד

 

תשמישי קדושה  | קמיעות  | תפילין  | מזוזות  | סוכות | לג בעומר | ראש השנה  | שבועות  | פורים | טו בשבט | חנוכה  | קבלה מעשית | הלכה | ברכת הצלחה | פרנסה | ברכות לזיווג ברכות להריון | ספר הרפואות הגנוז  | סגולות ישראל  |  שבע ברכות - שידוכים לדתיים | פרשת השבוע  |  שאל את הרב  | אסטרולוגיה  |