כמה מילים על שליחה של מסירות נפש

מירה הי"ד, שנהרגה מפגיעת הטיל בקרית מלאכי, האירה את אור התורה והחסידות למאות אלפי המטיילים שעברו דרך בית חב"ד בהודו, מעצם מציאותה שם - כדוגמה חיה ● זאת עוד לפני כל מפעל העשייה המבורך שפעלה שם בתור יד ימין לבעלה השליח שיחיה, וגידול ילדיה שיחיו בדרכי התורה והחסידות, "כשושנה בין החוחים"

בספר "ליקוטי דיבורים" נאמר כי תיאור, וציור דבר מה בריבויי פרטים עד לקבלת תמונה מוחשית וברורה במחשבה - יוצר ומאפשר הזדהות עם אותו הדבר. לכן אני מוצאת לנכון לשתף בכמה פרטים מזווית עיני על השליחה מירה שארף הי"ד ואולי יעזור הדבר למי שיקרא - ביצירת תמונה מוחשית יותר שתאפשר הזדהות פנימית - הן עם מפעל חייה והן עם גודל האסון והזעזוע.

את מירה פגשתי בבית חב"ד ניו דלהי, במהלך שליחות קצרה שלנו באחת הערים בהודו.
הרושם הראשון שהיה לי ממנה היה שהיא כל כך מיוחדת!

צריך להבין שכשמגיעים לבית חב"ד בניו דלהי קודם לזה מהלך בתוך עיר שמשקפת באופן מוחלט את עולם התוהו- לכלוך, חנק, עבודה זרה, עוני, רעש, ילדים-אופנועים-חזירים-שוק-צעקות הכל מעורבב יחד. אי אפשר לתאר את זה... בפשטות זהו מקום שלא רוצים להיות בו יותר מיממה אחת.

ובתוך שיא הבלאגן, מרכז ה"מיין-באזאר", נמצאת וגרה משפחת שארף. שם היא מנהלת את חיי המשפחה שלה על יסודי התורה והחסידות, שם היא מגדלת את ילדיה התמימים, ושם היא עושה את שליחות הרבי מליובאוויטש זצ"ל. ועקרת הבית, עיקר הבית- הינה אישה עדינת נפש ואצילה להפליא.

וואוו!

כשראיתי זאת חשבתי... כנראה שדווקא מישהי מרוממת כל כך- נשלחה למקום שפל כל כך. שהרי כל הגבוה גבוה יורד מטה מטה...

תוך דיבור עמה הבנתי שזהו לא רק רושם חיצוני.
היא באמת מיוחדת. התבוננתי בה.

היא כל כך חסידית, פנימית, חכמה. צנועה באמת.
גם מהלך החיים שלה משקף זאת. מהיכן היא הגיע? חצר חסידות סגורה בירושלים. משם התקרבה לחב"ד, והלכה עד הסוף - בשליחות הרבי בחזית המלחמה הרוחנית להבאת הגאולה.
 
מירה האירה את אור התורה והחסידות למאות אלפי המטיילים שעברו דרך הבית חב"ד מעצם מציאותה שם. כדוגמה חיה. זאת עוד לפני כל מפעל העשייה המבורך שפעלה שם בתור יד ימין לבעלה השליח שיחי', וגידול ילדיה שיחיו בדרכי התורה והחסידות "כשושנה בין החוחים". והכנסת האורחים שלמעלה ממדידה והגבלה. והעזרה הגשמית והרוחנית לאלפי יהודים ויהודיות... ועוד ועוד, הכל בתנאים גשמיים לא קלים בלשון המעטה. אולי בלתי נסבלים.

אני חייבת להגיד שגם אותי, בתור שליחה לתקופה זמנית בהודו, היא חיזקה.
בזכות נשים צדקניות שבדור אנו עתידין להיגאל? ובכן מירה הי"ד- היא אחת מהן.

הרצח שנעשה כאן על ידי פועלי אוון שפלים הוא מזעזע. מירה הותירה אחריה שלושה יתומים רכים.
הצער הוא עמוק.

אני משתתפת בצערם של בני המשפחה ושולחת תנחומים ותפילה שה' ישלח להם מנחם בגאולה האמיתית והשלימה מיד ממש על ידי משיח צדקנו. והקיצו ורננו שוכני עפר והיא היקרה בתוכם.

עד  מתי?!

"הרנינו גויים  עמו כי דם עבדיו יקום ונקם ישיב לצריו וכיפר אדמתו עמו"

הזעזוע והצער צריכים להוביל אותנו כולנו, להוספה בעשיה, ולקיחת אחריות בעניין זה. אנחנו הידיים של הרבי מליובאוויטש זצ"ל. אנחנו החיילים במלחמה הרוחנית המתקיימת כאן בארץ ובכלל בעולם.

המלחמה היא רצינית - יש כאן פיקוח נפש וחיי אדם! זה לא איזה עניין מופשט!
ובתור חיילים או ידיים- לא צריך להמציא שום דבר חדש- יש לנו הוראות ברורות מהרבי שהוא חזר עליהם  פעם אחר פעם, אמר, זעק ובכה אותם- חת"ת, מבצעים, 12 הפסוקים, הפצת המעיינות, צניעות, כינוסי תורה ועוד...

יש את החיילים הקרביים- השליחים שנמצאים בחזית. ויש עוד חיילות רבים בתחומים רבים. לכולם יש חלק!

כל חסיד צריך לעשות חשבון נפש איפה עליו לפעול ולהוסיף. ולקחת אחריות- דברי הרבי מופנים אליו! הבאת וגילי הגאולה בעולם- זהו עניין שלנו! יש לנו כאן חלק עיקרי במלחמה הרוחנית- להאיר את העולם ולבטל את חשכת הגלות!

ה' יעזור שהכל יהיה בחסד וברחמים. בטוב נראה ונגלה. ומתוך בריאות הנשמה ובריאות הגוף נזכה כולם לקבל פני משיח צדקינו בגאולה השלמה מיד ממש. כפשוטו אמן!