תרומות
בקשות ברכות ופדיון נפש

עגלת קניות

עגלת הקניות שלך ריקה.

כניסה לחברים רשומים

 

האנטישמיות בפריז שוברת שיאים

15/02/2015 09:10
האנטישמיות בפריז שוברת שיאים (הגדל)

עכשיו זה מתועד: כמו בעידן טרום השואה, יהודים כבר לא יכולים לקיים אורח חיים נורמלי בצרפת ● עיתונאי שניסה לבדוק איך זה מרגיש, חזר עם טראומה מהחוויה המפחידה ● "ויוה פלסטין", "היי אתה עם הכיפה, מה אתה עושה כאן?" אלה הם רק כמה מהמשפטים שהופנו לעברו כשטייל ברחובות פריז עם ציצית וכיפה לראשו

כתב מעריב הסתובב בפריז עם כיפה וציצית, כשצלם מתעד את החוויה הקשה והמפחידה.

"ברוכים הבאים לפריז 2015. חיילים בכל רחוב שבו יש מוסד יהודי, כאפיות, ונשים עטויות רעלה דוברות ערבית בכל פינה. בפרבר פריזאי מן המניין שואלים אותי מדוע אני בכלל הולך שם, כי בפריז של היום יש אזורים שבהם אין כניסה ליהודים", כותב עיתונאי 'מעריב'.

"לפני כחצי שנה העלתה שושנה רוברטס, תושבת ניו-יורק, סרטון שמתעד אותה הולכת ברחובות "התפוח הגדול" וסופגת אינספור הערות סקסיטיות. אחרי הפיגוע ב"בהיפר כשר" בפריז, שבו נרצחו ארבעה בני אדם אך ורק בשל יהדותם, החלטנו לבדוק איך נראים חייו של יהודי בעיר האורות.

במשך 10 שעות צעדתי בשקט ברחובות פריז ובפרבריה השונים, כשהצלם דב בלחסן מתעד את המתרחש באמצעות מצלמת "גו פרו" שהוחבאה בתיק הגב שלו. בעקבות המצב המתוח בעיר, המתאוששת מגל פיגועים קשה (כולל רציחתם של עיתונאי "שארלי הבדו"), הוצמד לי מאבטח.

כמו להסתובב בלב עזה

אפס מעלות, רוח קרירה ואלפי צרפתים נמצאים בדרכם לעוד יום עבודה רגיל. התחלנו לצעוד - תחילה ברובעים הרגועים יותר של פריז, מול מגדל אייפל, בשאנז אליזה ובאזורים שבהם מתגוררים יהודים, ואחר כך גם בשכונות שחלק ניכר מתושביהן מוסלמים.

באזורים המתוירים האווירה הייתה רגועה יחסית, אבל ככל שהתרחקנו משם, המבטים רוויי השנאה, המשפטים שנזרקו ושפת הגוף העוינת גרמו לי להתמלא חששות. הלב דפק ומחשבות שליליות רצו בראש.

לפעמים זה הרגיש כמו להסתובב בלב רמאללה. רוב הנשים עטו רעלות או חיג'אב והגברים היו בעלי חזות מוסלמית מובהקת. ערבית נשמעה בכל מקום. מראש החלטנו שעליי לצעוד בשקט. לא לענות, לא לעצור, לא לפזול לצדדים. אשקר אם אומר שלא פחדתי.

כשנכנסנו לשיכון ציבורי, ילד קטן ואמו, שעטתה חיג'אב, חלפו על פניי. ההלם ניכר על פניהם. "אמא, מה הוא עושה כאן? הוא לא יודע שיהרגו אותו?", שאל הבן.

כשעברתי ליד בית ספר באחת השכונות בפריז צעק לי ילד צעיר "ויוה פלסטין", ודקות ספורות לאחר מכן, כשעברתי ליד קבוצת צעירים נוספים, אמרה אחת הנערות לחבריה: "תראו אותו, זו הפעם הראשונה שאני רואה כזה דבר".

בשכונה אחרת, שרובה בתי "שיכונים", עצר לידנו נהג שהחל לשוחח איתנו. "עלו עלינו", חשבתי לעצמי. "מה אתם מחפשים כאן?" הוא שאל, "קיבלנו דיווחים על כך שאתם מסתובבים בשכונה שלנו, ואתם לא מפה".

נכנסנו לשוק סגור. "תראה אותו", צעק סוחר מוסלמי לעמיתו, "שיתבייש, מה הוא נכנס לכאן עם כיפה?!". חברו פחות התרגש. "מה איכפת לך, שיעשה מה שהוא רוצה", אמר. ברחוב סמוך כבר קיללו אותי קללות נמרצות שלא ניתן להעלות על הכתב.

בבית קפה סמוך אצבעות כוונו לעברי, וכמה שניות לאחר מכן כבר חיכו לנו שני בריונים בצד המדרכה. הם קיללו אותי, קראו "יהודי" ואז גם ירקו לעברי. הפעם הצלם לחש "נראה לי שעלו עלינו". בפינה נוספת חיכו לנו עוד שני צעירים, שכנראה כשמעו שיש יהודי שעושה סיבובים בשכונה שלהם. הם הבהירו לנו שכדאי מאוד שנסתלק. וכך עשינו. "עוד כמה דקות והיה פה לינץ'" אמר המאבטח, כשנכנסו לאוטו. "תיסע מהאזור הזה מיד".

האם כך מרגישים יהודי פריז? האם זה מה שעובר על יהודי צרפתי שנוסע מידי יום בתחבורה הציבורית או צועד לעבודה? רוב יהודי צרפת לא מזדהים כך כלפי חוץ, ומנהיגי הקהילה מאיצים בהם לחבוש כובע או לצעוד גלויי ראש אל העבודה וממנה. ובלילה? ובכן, היהודים, מעדיפים שלא לצאת בשעות ערב. יותר בטוח בבית.

 

צפו בוידאו:

 

הדפסשלח לחברהוסף תגובה

כתבות נוספות שעשויות לעניין אותך

ברוך דיין האמת: הגראי"ל שטיינמן זצ"ל
שחקני הכדורגל מאוכזבים מהמפלגות החרדיות
דרעי מדבר: ''אלי ישי הרס את מה שהרב עובדיה בנה''
יוסי מזרחי: "אמנון יצחק סילף את דבריי"
הראשון לציון הגר"י יוסף בארגנטינה
חסר לך דולר של הרבי בארנק?
עבור לתוכן העמוד

 

תשמישי קדושה  | קמיעות  | תפילין  | מזוזות  | סוכות | לג בעומר | ראש השנה  | שבועות  | פורים | טו בשבט | חנוכה  | קבלה מעשית | הלכה | ברכת הצלחה | פרנסה | ברכות לזיווג ברכות להריון | ספר הרפואות הגנוז  | סגולות ישראל  |  שבע ברכות - שידוכים לדתיים | פרשת השבוע  |  שאל את הרב  | אסטרולוגיה  |