הרב עובדיה

דבר תורה קצר לשולחן השבת, פרשת "וישב"

7/12/2014 09:25
הספר "אוצר הפנינים" (הגדל)

'כדורי.נט' מגיש: פנינים לפרשת השבוע "וישב", מתוך הספר "אוצר הפנינים" על התנ"ך

 

"אלה תולדות יעקב, יוסף בן שבע עשרה שנה... ויבא יוסף את דיבתם רעה אל אביהם. וישראל אהב את יוסף מכל בניו" (לז, ב-ג).

 

אפשר לבאר סמיכות הפסוקים, בהקדים הגמרא במסכת פסחים (קי"ג), שיש שלושה אנשים שהקב"ה שונאם, ואחד מהם הוא הרואה את חבירו חוטא והולך להעיד עליו יחידי, מפני שעדותו לא מועילה. אבל אם רבו מאמין לו כשני עדים, מותר לו להעיד יחידי, מפני שעדותו נחשבת אצל רבו כשני עדים.

 

וזהו ביאור הפסוק, "ויבא יוסף את דיבתם רעה אל אביהם", ואם תקשה כיצד העיד יחידי, והרי הדבר אסור, ע"ז עונה "וישראל אהב את יוסף מכל בניו", וא"כ הוא מאמין לו כאילו הוא שני עדים או יותר, וממילא נמצא כי נהג יוסף כשורה...

 

"ויראו אחיו... וישנאו אותו ולא יכלו דברו לשלום" (לז, ד).

 

מדרש: "וישנאו אותו - כדי שיקרע להם הים". ולא מובן.

 

ואפשר לבאר, בהקדים דברי המדרש, שבזמן קריעת ים סוף עמד השר של מצרים וטען לפני הקב"ה, אלו ואלו עובדי עבודה זרה, ולמה ימותו המצרים לבדם. וענה לו הקב"ה, שוטה, אתה דן אונס כמזיד ושוגג כרצון!

 

וביארו שם, בהקדים הגמ' במסכת עירובין (ו'), שהמחמיר גם כבית הלל וגם כבית שמאי, עליו נאמר "והכסיל בחושך הולך". והנה ישראל יש להם קולא וחומרא, שחייבים בקידוש ה', ומאידך חייבים רק עם התראה, ואומות העולם יש להם קולא וחומרא, שפטורים הם מקידוש ה', ומאידך חייבים אפי' בלי התראה.

 

ועל כן אמר לו הקב"ה, שהמחמיר משני הצדדים נקרא שוטה, והם פטורים מטעם ששגגה בידם ולא התרו בהם, למרות שחייבים על קידוש ה'.

 

ועוד יש להקדים, שאמרו במדרש, הוצאת דיבה שהוציא יוסף על השבטים היתה שהם אוכלים אבר מן החי, וזה כדין בני נח שאסורים באכילת הבהמה משנשחטה עד שתמות לגמרי. וכן שמסתכלים בבנות הארץ, וזה כדין בני ישראל שנצטוו "ולא תתורו אחרי עיניכם". ונמצא א"כ שיוסף החמיר עליהם משני הצדדים.

 

וזהו ביאור הפסוק, "וישנאו אותו - כדי שיקרע להם הים", מפני שאם תאמר שטענת יוסף נכונה, ומחמירים כשני הצדדים, אזי נכונה גם טענת השר של מצרים, שרצה להחמיר על ישראל כשני הצדדים...

 

"ויאמרו לו אחיו... ויוסיפו עוד שנוא אותו, על חלומותיו ועל דבריו" (לז, ח).

 

יש להקשות, מה ענין "דבריו" שהוא הוצאת דיבה, לענין חלומותיו.

 

ואפשר לבאר, בהקדים הגמרא במסכת מועד קטן (י"ח), שאם יצא קול על אדם שעשה איזה עבירה, צריך שיתקיימו שלושה תנאים כדי שנאמין לאותו הקול, ואחד מהם הוא שאין לו שונאים, מפני שאם יש לו שונאים, מן הסתם הם אלה שהוציאו עליו את הקול, על לא עוול בכפו.

 

ועוד יש להקדים, שאמרו בגמרא, החולם חלום לא יספר אותו לשונאו אלא רק לאוהבו, מפני ששונאו יפתור לו לרעה, וכל החלומות הולכים אחרי הפה. וגם אם לא יפתור לו בפניו לרעה, עכ"פ במחשבתו יפתור לרעה.

 

וזהו ביאור הפסוק, שהאחרים עשו עצמם שונאים ליוסף, כדי שלא יתאמת הקול שהוציא עליהם, שהרי מי שיש לו שונאים אין חוששים לקול היוצא עליו, אבל יוסף התחכם וסיפר להם את החלום שחלם, ובזה הוכיח שהם אוהבים שלו, שהרי רק לאוהבים מספרים החלום, ולכן שנאוהו עתה "על חלומותיו", שעורר בהם קנאה בלב האחים, "ועל דבריו" בהוצאת הדיבה עליהם, שזה חזר וניעור כעת כשהתברר שאינו שונא להם... 

הדפסשלח לחברהוסף תגובה

אולי תרצה לקרוא גם:

עבור לתוכן העמוד

 

תשמישי קדושה  | קמיעות  | תפילין  | מזוזות  | סוכות | לג בעומר | ראש השנה  | שבועות  | פורים | טו בשבט | חנוכה  | קבלה מעשית | הלכה | ברכת הצלחה | פרנסה | ברכות לזיווג ברכות להריון | ספר הרפואות הגנוז  | סגולות ישראל  |  שבע ברכות - שידוכים לדתיים | פרשת השבוע  |  שאל את הרב  | אסטרולוגיה  |