תרומות
בקשות ברכות ופדיון נפש

עגלת קניות

עגלת הקניות שלך ריקה.

כניסה לחברים רשומים

 

ליל הסדר במחיצת האדמו"ר מליובאוויטש זצוק"ל

6/04/2012 09:20
ליל הסדר במחיצת האדמו"ר מליובאוויטש זצוק"ל (הגדל)

 

העיתון 'שעה טובה' מפרסם השבוע את זכרונותיו של הרב דוד דרוקמן שליט"א, שבימי בחרותו זכה לחזות במו עיניו את סדרי הפסח במחיצתו של כ"ק האדמו"ר מליובאוויטש זצוק"ל ● בזכרונות מפורטים כל הנהגותיו בקודש של האדמו"ר

זכיתי להימנות על ה"קבוצה" (קרי, כל שנה נסעה לרבי קבוצה של בחורים אשר שהתה במשך שנה שלימה אצל כ"ק אדמו"ר זי"ע מליובאוויטש). ה'קבוצה' שלנו הה הסתופפה  בבית חיינו  מערב פסח תשכ"ז ועד אחרי  פסח תשכ"ח, וכך זכיתי בעוניי להיות בארבע  "סדרים" של פסח  אצל הרבי זי"ע, וזכיתי לעמוד ממש בקרבת מקום למקום מושבו הק' בליל הסדר.

היות וראיתי ושמעתי בשנים האחרונים כמה זכרונות שכתבו או סיפרו אחרים ממה שהתרחש בהיכל קדשו של הרבי בלילות הסדר, הנני בזה להוסיף כמה עובדות, וגם אי אלו תיקונים למה שפורסם, וזאת, לפי מיטב זכרוני בס"ד.

ברם, לפני תיאור ה'סדרים', מעניין לעניין באותו עניין:

בשנת תשכ"ח הייתה הפעם ראשונה ששאיבת  ה"מים שלנו" ע"י הרבי הייתה ע"י  770. (להעיר שהרבי במשך כל חג הפסח אכל ממצות שנאפ בערב פסח אחר חצות היום, אגב איזכור הידור זה זה יצויין, שהאוכל שאכל הרבי במהלך הפסח – בושל כולו עוד לפני הפסח).

בחזית של 770 עשו קידוחים באדמה עד שהגיעו למקור מים חיים, ובמקור הזה השתמשו מאז ל"מים שלנו", וממנו גם המשיכו מים לבריכה של "תשליך" דראש השנה (אגב, בספה"ק מבואר שיש שייכות בין שני הדברים. בראש השנה שהעבודה בקן היראה 'משליכים' את העוונות למים, ואח"כ בניסן, שוב חוזרים למים, והיות והעבודה של ניסן היא בקו האהבה, וב'תשובה מאהבה' הרי ה"זדונות נעשים לו כזכיות", ואז יוצא ששואבים מים למצות שיש בהם  הרבה 'זכויות'...).

הרבי שאב 'מים שלנו' ביום ההילולא של כ"ק אדמו"ר הרש"ב נ"ע (הנשיא החמישי לבית חב"ד) ביום  ב' ניסן, אבל לצערי לא הספקתי להגיע למעמד השאיבה, עקב סיבה מצערת. באותן שעות התקיימה  ההלוויה של כ"ק האדמו"ר רבי יעקב יוסף טווערסקי מסקוורא זצוק"ל, וחלק מתלמידי הישיבה השתתפו בלוויה ובראשם משלחת מטעם הרבי עליה נמנו גיסו של הרבי הרב שמרי' גורארי' (הרש"ג) זצ"ל ויבלחט"א, דומני 'החוזר' של הרבי הגה"ח ר' יואל כהן שליט"א, ועוד, עכ"פ עד שחזרנו מוויליאמסבורג כבר שאב הרבי זי"ע את ה'מים שלנו'.

למסור תיאור חווייתי ממה שזכינו לראות במהלך ה'סדרים' , זה ממש קשה, כי המחזה האצילי ונורא ההוד  והאווירה  שכל כולה אומרת מלכות הייתה ממש שלא מעלמא דין, הכל מסביב כולל הריצפה הבהיק  ונצץ,  היית הרגשה של שהייה בטרקלין המלכות כפשוטו. מצד ימין יושב הרבי זי"ע  וצורתו הק' מאירה בנהירו דאנפין, בראש השולחן מקום מושבו של הרבי הריי"צ זי"ע כמו בחיי חיותו בעלמא דין (זה הרי ידוע שעד פטירת הרבנית הזקנה מרת נחמה דינה ע"ה א"ח של הרבי הקודם כ"ק הריי"צ זי"ע, היו ה'סדרים' נערכים בדירתו של הרבי הקודם). מצד שמאל יושב החתן השני של הרבי הריי"צ – הרש"ג ז"ל, על השולחן קערית המרק של פסח של 'אבינו הראשו'ן רבינו הזקן נ"ע 'בעל התניא' (בקטע של "שולחן עורך' כל אחד קיבל מהמרק שבקערית הכסף של ק"ק רבינו הזקן 'בעל התניא'  לצלחת שלו. הרבי עצמו נטל ג' כפות) , מסביב לשולחן כמניין מזקני אנ"ש. ה'חזן' של ההגדה וכן ה'מזמן' בברכת המזון היה הרה"ח  ר' יעקב כ"ץ ז"ל משיקאגו, ובנו יבל"א שאל את הארבע קושיות.

ליל הסדר דשנת תשכ"ז היה פעם ראשונה שהיה ריבוי כזה בכמות של מצטופפים ליד שולחן הסדר של הרבי, היות וה"קבוצה" הייתה יחסית, בפעם הראשונה - גדולה בכמות.

כפי שכבר פורסם שהרבי בעצמו סידר את "הקערה" שלו כך זה עפ"י האריז"ל. היה ממש מפליא לראות את זריזות הידיים הק' של הרבי עד כדי אמנות ממש.  מעבר לדייקנות הנפלאה, לא ראית פירור של איזשהו פריט שיפול או יישמט או ייזרק לצדדין, משל,היה הרבי איזה "רוקח" בבית מרקחת בעל ידיים מאומנות ומיומנות. כנ"ל בשעה שאכל את הב' זיתים של מצה – לא ראיתי פירור נופל על הבגד וכו'.

הרבי הרבה להשתמש במהלך הסדר ב"נפקינ'ס" (מפיות נייר) וניגב תדיר את שפתיו, וזאת מסתמא כ"מקדם בטיחות" שלא יהיה כל  חשש של "שרויה". את המפיות היה רבי מניח לאחר השימוש על רהיט שניצב לידו שהיה מכוסה במפה לבנה (הרבי לא השליך את המפיות על הרצפה – כפי שהתפרסם באיזה מקום). היה בחור שעמד ליד רבי והתחכם ונטל את המפיות לעצמו כדי שישמשו לו כנראה כ'סגולה', ... כשהרבי הבחין בכך, הוא אמר לו: "זה הרי גיבראקט (=שרויה)"... (הרבי לא אמר שזה "חמץ" כפי שהתפרסם ע"י מאן-דהו - אלא התבטאותו הייתה שזה -  'געבראקט').

הרבי כפי שכבר התפרסם החזיק לידו את ההגדה של פסח  עם הביאורים שלו. אבל זו הייתה הגדה עם תדפיס מיוחד בכריכה רכה ראשונית, למיטב זכרוני, היו חסרים שורות ב"עמוד השער" של הגדה זו, זכורני  ששמו הק' של הרבי לא נדפס שם. כבר פורסם שהרבי החזיק לידו גם את סידור האר"י של רבי  שבתאי מראשקוב, הבחנתי שזהו היה סידור שמאן דהו העניק לרבי כשי, כי נרשמה בתוכו הקדשה. לפני כל פעולה עיין גם בהגדה וגם בסידור האר"י, והיה אומר בפה את ההוראות מסידור רבנו הזקן 'בעל התניא'  המלוות לנוסח ההגדה. היה זה שעור חי במה שמביא הרבי בהגדה שלו  בשם המהרי"ל "יהא כל אדם חרד באימה לקיים..." את כל ענייני ופרטי ליל הסדר.

את בקבוק היין שהיה העטוף בשקית נייר העמיד הרבי לא על השולחן, אלא על הריצפה לידו. גם את השפיכות של דצ"ח וכו' שפך הרבי לצלחת שהייתה על הריצפה. אגב, את היין היה עושה  לרבי השוחט הרה"ח ר' ישראל שמעון (שי') ז"ל  קלמנסון (נלב"ע לא מכבר) , והקנקן היה מזכוכית בעיצוב המיוחד כמו בקבוקי היין בתקופה ההיא של חברת 'קדם'.

את הקידוש היה אומר הרבי בלחש, אבל מעניין שבשעה שהיה אומר את הקידוש פתחו את הדלת בחדר הנשים (ראו רק את הדלת פתוחה, אבל זה היה בזווית כזו, שלא היה שייך לראות מה נעשה בחדר שם) , עשו זאת כנראה אך מפני הכבוד, מכיוון שלא היה שייך לומר שהרבי הוציא את הנשים בקידוש זה, היות וקולו לא נשמע, ובפשטות הנשים עשו לעצמן קידוש.

אגב, הרבנית הצ' נחמה דינה ע"ה  (אשת הרבי הקודם זי"ע) יצאה בתחילת הסדר של ליל ב' (דומני שזה היה עוד לפני הקידוש) והיות והייתה חרשת ל"ע - דיברה בקול מאד רם, ופנתה לרבי ושאלה אותו, היות ולמחרת בערב  (אור לי"ז ניסן) חל היא"צ-הילולא  של זקנה (אבי-אביה) כ"ק האדמו"ר מהרי"ן זצ"ל מניעזי'ן (בנו של כ"ק אדמו"ר ה'צמח צדק')  וכלשונה של הרבנית: "דער זיידע, דער ניעז'ינער רב'ה"  ושאלה את הרבי  מתי להדליק את נר היא"צ – לפני הבדלה או אחרי הבדלה. היות וכאמור הייתה כבידת שמיעה  ענה לה הרבי בשפת ידיים: הראה בידו כמי שמחזיק גביע, ועשה תנועה עם היד שמביעה את המענה "אחרי הגביע" כלומר שהיא צריכה להדליק את הנר אחרי הבדלה...

אפרופו הרבנית נחמה דינה ע"ה: בערב פסח התבקשתי לעזור קצת במטבח של הרבנית. אני זוכר אפיזודה  שהרבנית הכניסה ביצה לסיר הבישול, תוך כדי שהיא אומרת לי, שהיא  רוצה שיהיה מניין אורחים  בשולחן, והיות ובפסח א"א לכבד ב'מזונות', היא  מכינה את הביצים.

הבחנתי שהרבי אמר קטעים בהגדה עם עיניים עצומות (נדמה לי שזה היה באמירת "נשמת", שאת הקטע הזה היה אומר בדביקות נפלאה ובהשתפכות הנפש  גלויה, שלא כידוע כדרכו הק' בדרך כלל  להפנים ולעצור את רגשותיו הק').  אבל, מעניין, למרות שעיניו הק' היו  עצומות –כשהגיע לסיום העמוד – שמתי לב  שהוא מעביר דף, משל דפי ההגדה היו 'מצולמים' בראשו.

הרבי מיוזמתו לא דיבר מאומה בשולחן הסדר, ואך הגיב וענה לשאלות בענייני נוסח ההגדה (ברך כלל ) ששאלו גיסו הגה"ח הרש"ג זצ"ל בין כל כמה קטעים, לעיתים תלוי בנושא המדובר, נפרש חיוך אצילי  קל על פניו הק'. בכלל, מחוץ לשאלות/התשובות וקולו של ר' יעקב כ"ץ ה'חזן' של ההגדה , שרר שקט אצילי בחלל החדר, כבהיכל מלך.

אגב, הרבי היה מיסב-משתטח  ממש מלא קומתו ,כלומר, לא היטה את עצמו בזוית מסויימת, אלא כמעט "שכב" על הכסא השני שעליו היו מונחות הכריות של ההסיבה.

ובאותו עניין:  רק לרבי ולרש"ג הכינו כריות להסבה (לשאר המסובים לא הכינו מושבים להסיבה) , אבל גם הרש"ג לא היסב,כדין תלמיד בפני רבו (הלא-הוא גיסו הרבי זי"ע) , יוצא איפוא שהיחידי שהיסב בפועל היה הרבי.

זכורני שאת הב' זיתים של המצה אכל ממש במסירות נפש (שהרי לרבי כמעט ולא היה שיניים, לפי המסופר שסבל מכאובים בשיניו יסורים אשר כנראה נטל על עצמו, עד ששיניו נשרו). היו כאלה שראו אפילו דם שנזל כתוצאה מכך. אגב, הרבי במהלך כל השנה היה נוטל ידיים לאכילת פת רק בשבתות, למלווה מלכא ולסעודת ראש חודש, וגם אז אכל מצות, כדי להרגיל את החניכיים לאכילת מצות בפסח....

נחזור לליל הסדר;  שבר את המצה לכמה וכמה חתיכות, ו'עטף' אותן בידיו הק' וכך אכל כמות גדולה מאד במהירות רבה.  (ובאותו ענין: כוס הקידוש של הרבי הייתה גדולה מעל ומעבר משיעור הגרא"ח נאה, שחסידי חב"ד נוהגם לרוב עפ"י פסקיו). 

בזמן אכילת המרור השתעל באופן נוראי (כידוע היה אוכל את הגזע של "החריין" שהיה חריף במיוחד,  וכפי שהעיד על עצמו שהוא עושה זאת היות וכך נהג הרה"צ ה'מנחת אלעזר' ממונקאטש, זצוק"ל אותו כמפורסם הרבי מאד העריץ). כך גם באכילת  ה'כורך' שבר הרבי את המצה לכמה חתיכות ובאמצע הניח את המרור (באופן שכמה שכבות מצה היו מעל המרור וכמה שכבות מתחת למרור) – לפת את כל הכריכה בתוך שתי כפות ואצבעות ידיו וכך אכל,  בהסיבה כמובן.

שמתי לב שהרבי מעולם לא מניח את ידו  שמאלו על השולחן. ורק ב"שולחן עורך"  כשאכל את המרק וכדי להגיע לטיפות האחרונות, הרי מתחת לשולחן דחף (באמצעות הבוהן נדמה לי) את הצלחת כדי שהצלחת תהיה משופעת לצורך זה, וכל זה היו 'פטנטים שלא יצטרך להניח את היד השמאלית על השולחן (יצויין שרק פעם אחת בשנה נעזר  הרבי גם בידו השמאלית באכילה מעל השולחן , וזה היה בסעודה של ערב יום הכפורים., כך זה עפ"י האריז"ל, וכך גם נהג אביו של הרבי הרה"ק המקובל רבי לוי יצחק נ"ע) .).

אם זכרוני איננו מטעני, בסוף הסעודה הגישו איזה פרי/קומפוט, והרי אף אחד לא ייטול מהצלחת לפני שהרבי נוטל. אז הרבי נטל ראשון, כדי אחרים ירגישו בנוח לקחת, ובפועל הוא הניח את זה לידו, ולא אכלו... (את זה כבר סיפרו, שהרבי לא התחיל מעולם לאכול, לפני שכל המסובים  קבלו את המנה שלהם). זה שהרבי היה מכסה את מנת הדגים (קציצת 'געפילטע פיש)' ממש ב'הר' של מלח, שלאו בר-נש יכול ומסוגל לאכול כזאת, זה הרי מן המפורסמות, וכך נהג במהלך כל השנה. פעם שאל אותו גיסו הרש"ג מדוע נוהג כן? וענהו הרבי: וייל ס'איז פשוט גישמאק" (בגלל שזה פשוט טעים....).

אפיזודה נוספת הזכורה לי; אחד מן המשמשים דעתו כנראה הייתה קצת בדיחא ליה, ושירבב אמירה באופן שהגיעה לאזניו של הרבי שבמרק יש ...'קניידלאך' (כידוע שאצל חסידים מאד נזהרים לא לאכול קניידלאך בפסח עקב ההקפדה שלא לאכול מצה, או פירורי מצה שבאו במגע עם מים  (גיבראקט).

הרבי לא היקל ראש ב'בדיחה' הזאת, וביקש להיכנס למטבח ולוודא שאכן אין איזה חשש 'שרויה' ? כמובן, שחיש מהר התברר שלא דובים ולא יער, והייתה זאת לא יותר מבדיחה (שלא במקומה) בעלמא. ובכן המסובים טעמו מן המרק, אבל הבחנתי שהרבי עצמו לא נגע במרק.... ויהי  לפלא.

כשהגיע העת המתקרבת לחצות לילה – סוף זמן אכילת אפיקומן, הרבי ביקש שעון-יד לראות מה השעה. בעל השעון ובעל "החזקה" למסירת השעון היה הת' ישראל שי' שמוטקין (כיום השליח במילווקי), והוא מסר לרבי את השעון. וכאן התחולל מחזה נפלא. הרבי היה ממש "מתבונן" בשעון דקות ארוכות ומסובב את עיניו הק' אנא ואנא כמי שקשה לו להתרכז.... הייתה הרגשה כאילו יש כאן מאמצים לרדת-'לנחות'  מאי שם למעלה לתוך גדרי זמן ומקום... (אחרי שנים קראתי על הרה"ק רבי אהרן מבעלזא זצוק"ל שבזמן שהתפלל היה מחזיק  שעון בידו כדי לא להגיע לידי 'כלות הנפש'... אבל כמובן אין מי מאתנו יודע עד מה).

אגב, בזמן אכילת אפיקומן החדר הלך והתמלא גם מתושבי השכונה בחורים ואברכים  שסיימו בינתיים את הסדר שלהם. זכורני שמזכירו האישי של הרבי  הרב חודקוב זצ"ל היה קצת 'גילפונדי'ק' אחרי שתיית הארבע כוסות...

פרט מעניין, שבשעה שר' יעקב כ"ץ אמר "אנא ה' הושיעה...הצליחה נא" המסובים ליד השולחן ענו כפי שנהוג שהש"ץ בביהכ"נ אומר והקהל עונה. אלא שהציבור מהשכונה והבחורים (שכבר יצאו ידי חובה ב'סדר' הפרטי שלהם, והצטרפו בשעות הלילה המאוחרות לחזות ב'סדר' של הרבי) - לא ענו, ואז סובב הרבי את ראשו אחורה לקהל, והביע תמיהה באמצעות כף ידו, מדוע גם הציבור כולו לא מצטרף לעניה של  "אנא ה' הושיעה נא" כו'.

כפי שכתבתי, שנת תשכ"ז הייתה השנה הראשונה שהיה צפוף שלא כרגיל סביב שולחן הסדר וזאת, עקב מספרם הרב של ה"קבוצה" – הבחורים ה"ישראלים", והדבר הזה גרם למקרה לא נעים. התברר שאחרי תום הסדר עקב בצפיפות הנוראית השולחן קרס (זה גופא היה בבחינת  'מופת' שזה קרה רק אחרי שהרבי עזב את החדר), ושמענו שלרבנית הצ' חי' מושקא ע"ה א"ח של הרבי זי"ע הייתה עגמת נפש מזה וכו' וכו' (והיו שתלו את זה בהיפר-אקטיביות  האופיינית ל'ישראלים'..), אשר ע"כ הודיעו שלמחרת תהיה כניסה לסדר של הרבי רק אחרי ברכת המזון...

למחרת, הבחורים ערכו את הסדר בחדר האוכל של הישיבה ועשו זאת יחסית שלא בחפזון, היות וידעו שאין מה למהר (בלילה שלפני זה ערכו את הסדר במהירות, באופן שהיו רבים, ואני בתוכם, שנכחו ב"סדר" של הרבי עוד לפני הקידוש). 

ברם, אני, ועוד כמה בחורים, משום מה, החלטנו בכל זאת ויהי מה לנסות להיכנס ל"סדר" של הרבי אולי יותר מוקדם. וכך עמדנו במסדרון שמול הפתח של הדירה של הרבי הקודם (שם נערכו, כאמור לעיל,  הסדרים של הרבי עד לפטירתה של הרבנית נחמה דינה ע"ה). והנה עוברת במסדרון הרבנית הצ' חיה מושקא ע"ה זוגתו של הרבי והיא מבחינה בקבוצת בחורים שממתינה להיכנס, ואז היא פונה אלינו ואומרת: "הרי דובר שלא נכנסים הערב". אינני יודע אם נהגתי נכון, אבל הייתי 'חצוף' ואמרתי לרבנית: "אבל הודיעו שלקראת 'שפוך חמתך'  יהיה ניתן להיכנס..". בתגובה ענתה לי הרבנית; "אשאל את בעלי".... ואז, חזרה  הרבנית על עקבותיה וירדה במדריגות לקומה התחתונה לחדרו של הרבי לשאול את הרבי (שעדיין היה ספון בחדרו הק' ומסתמא עסק  בהכנות רוחניות ל'סדר')  .  

לאחר איזה זמן  חזרה הרבנית הצ',  עברה לידינו ולא אמרה מילה, אלא כשהיא נכנסה לדירת הרבי הריי"צ היא השאירה את הדלת פתוחה...הרמז היה ברור, ולמותר לציין, שחיש מהר היינו "בפנים"... ואמנם היינו ציבור קטן יחסית שנכח בסדר, ורק מאוחר יותר התחיל החדר להתמלאות...

כפי שידוע בזמן שהרבי החזיר בסיום ה'סדר' את היין מ'כוס של אליהו' לקנקן (וזה היה סדר עבודה שלם, מכוס של אליהו לגביע של הרבי, לקנקן, ושוב חוזר חלילה לכאן ולכאן,  כל זה ארך זמן ממושך, ודומני, שאף אחד לא תפס את הסדר בזה) במהלך שפיכת הכוס של אליהו לקנקן שרו כמנהג חב"ד  "א-לי אתה ואודך" ואח"כ המשיכו בניגון זה תוך כדי ריקוד סוער שנמשך ב"זאל" (באולם)  הקטן למטה (ובאותו עניין יש להעיר  שרבי לא היה כל כך  ניחא לו שרקדו למטה, כי זה היה גורם לעתים שכתוצאה מחבטות הריקוד ברצפה -  ארון הקודש יתנודד).

בלילה השני של הסדר, לאחר סיום הסדר 'למעלה' בדירתו של הרבי הקודם - ירד הרבי בסביבות השעה 1:00 לזאל (לאולם-לבית המדרש) הגדול למטה, פניו הק' מאירות ובוהקות כתלג חיוור והתיישב במקומו בשולחן ההתוועדות (כמובן ללא טעימה או אמירת 'לחיים' כי זה היה לאחר  אכילת 'אפיקומן') , וככה במשך כמה שעות אמר ביאורים על ההגדה, כשעיניו הק' עצומות. כך, עד השעות הקטנות של לפנות בוקר. אשרי עין ראתה זאת.

בטחוננו ועתירתו שאבינו אב הרחמן ירחם על שארית עמו,  ותאמצנו  תקוותנו שבקרוב ממש  נזכה ביחד עם כלל ישראל לחידוש ימינו כקדם מתוך שמחה, דיצה וטוב לבב, ונחזה שוב במלך ביופיו בביאת גואל צדק, בירושלים עיר הקדש, בבית המקדש השלישי ונזכה לאכול עוד בהאי שתא מן הזבחים ומן הפסחים.

הדפסשלח לחברהוסף תגובה
תגובות
1. יוסי (11/04/2012 10:44:44)
2. 
הרבי היה משהו באמת מיוחד...
שמואל (11/04/2012 10:45:30)
3. 
נהנתי לקרוא, תודה רבה
דוד (11/04/2012 10:45:52)

כתבות נוספות שעשויות לעניין אותך

"בברכת האילנות פעלתי עבורכם בשמיים שיהיו לכם בן ובת"
דן כנר: "הקשר שלי לתנ"ך החל מילדות"
הילולת המקובל האלוקי רבי יצחק כדורי זצוק"ל
העיר העתיקה מתעוררת לתחיה
כוחם של התהילים
בדרום קוריאה הבינו את זה מזמן
עבור לתוכן העמוד

 

תשמישי קדושה  | קמיעות  | תפילין  | מזוזות  | סוכות | לג בעומר | ראש השנה  | שבועות  | פורים | טו בשבט | חנוכה  | קבלה מעשית | הלכה | ברכת הצלחה | פרנסה | ברכות לזיווג ברכות להריון | ספר הרפואות הגנוז  | סגולות ישראל  |  שבע ברכות - שידוכים לדתיים | פרשת השבוע  |  שאל את הרב  | אסטרולוגיה  |