תרומות
בקשות ברכות ופדיון נפש

עגלת קניות

עגלת הקניות שלך ריקה.

כניסה לחברים רשומים

 

הכירו: איברהים יסין, אברך כולל

22/04/2014 07:15
אברהם סיני. צילום: כיכר השבת (הגדל)
אברהם סיני. צילום: כיכר השבת

סיפורו המרתק של אברהם סיני (51) מתחיל בכפר קטן בבקעת הלבנון, במרתפי העינויים של חיזבאללה אצל עימאד מורנייה, רב המחבלים שחוסל ● היום הוא מחובשי בית המדרש בעיר המקובלים צפת, יושב והוגה בתורתו של האר"י ● סיפור גאולה בלתי נתפס של מי שהיה בצד השני של המתרס, חצה את הקווים ושקע בד' אמות של הלכה

 

השנה היא 1982. מלחמת לבנון הראשונה פרצה זה עתה. אברהם סיני (אז איברהים יאסין) ומשפחתו עוברים להתגורר בדרום לבנון, כאשר סכנת חיים ממשית מרחפת על הבן הבכור במשפחה שהיה למבוקש בידי ארגון הטרור חיזבאללה בעקבות הקשר אותו רקם עם המוסד הישראלי.

לא רק הבכור במשפחת יאסין נחשד בריגול לטובת המדינה הציונית, אלא גם אברהם עצמו, אביו ואחיו, זאת לאחר תקופה בה שירתו כפעילים בארגון הטרור. בשל החשד, הם עברו מסכת ייסורים ועינויים קשים במרתף חשוך של ארגון הטרור.

איברהים עצמו הועלה פעמים מספר לחדר המוות, שם כיסו את עיניו מחבלי הארגון והתעללו בו פיזית, גירדו את עור גבו בסכין, הכו אותו באכזריות אך הוא שתק. לא דיבר מילה. שתיקתו הרועמת התבררה מאוחר יותר כמה שהציל את חייו ממוות בעינויים.

הוא ניצל באותם ימי זעם בהם היה נתון, אך בנו הקטן נהרג באכזריות שאין דומה לה. לנגד עיניו הובהל בנו על ידי מחבל בכיר, עוזרו של עימאד מורנייה, לתא העינויים אליו הוא עצמו הוכנס דקות קודם לכן.

 

עימאד הסיר מעיני האב את הצעיף שהיה קשור לעיניו והורה למחבל לשפוך נפט ולהדליק את בנו, שנשרף למוות לנגד אביו. מוות אכזרי ללא סיבה מלבד קנאות דתית קיצונית ומטורפת.

לאחר הרצח המזעזע של בנו, הצמיד מי שיהיה לימים מספר 2 בארגון חיזבאללה, עימאד מורנייה, את אקדחו לרקתו של איברהים, אך משום מה הפעם תחנוניו ובכיו המר של הנידון למוות, ייתכן ונגעו לליבו של רב המרצחים, והמוות שנראה היה כקרוב מתמיד התרחק, עד לפעם הבאה.

אחרי חודשים ספורים בכלא חיזבאללה. שוחררו איברהים ומשפחתו. בעקבות הזעזועים הקשים, חל שינוי משמעותי בהשקפת עולמו, מחילוני הפך אברהם, אז איברהים, למוסלמי דתי, ומשם התקרב לישראלים. בידיו היה מידע רב על מדינת היהודים. אחיו ששירת בצד"ל קיבל מידיו את המידע בעל ערך מודיעיני רב. זה קישר בינו ובין קצין ישראלי בכיר בשירות המוסד ומשם הקשר העסקי שנרקם בחדר בדרום לבנון הפך לקשר רציני.

בשנות התשעים סיני עבר להתגורר בישראל יחד עם חמשת ילדיו, גם אז המשיך להיות פעיל בשירות המוסד. לפני ארבע עשרה שנה החליט אברהם להתגייר, ומאז הפך לדמות מוכרת ודומיננטית בעיר העתיקה צפת.

בראיון לאתר 'כיכר השבת', חוזר אברהם סיני אל הימים החשוכים אי שם במרתפי המוות בלבנון, ההתאסלמות, הגיור וההבנה שאין עוד מלבדו - הקב"ה.

חזותו איננה מסגירה את תחנות חייו. הוא עטור זקן ארוך ופאות, כיפה גדולה לראשו ובעיניו בוערת אש האמונה. בקולו הנרגש משחזר אברהם את מועד השינוי בחייו.

בגיל 22 כשהיה בשבי בבונקר של ארגון חיזבאללה הוא הבין כי חייו אינם כפי שהיה רוצה לראות: "התחלתי שם לקרוא בקוראן, כתוב שם שאם אני לא מאמין בתורת משה אני לא יכול להיות מוסלמי. קראתי את הניסים והנפלאות שהקדוש ברוך הוא עשה לאבותינו, יציאת בני ישראל ממצרים וכל זה כתוב שם".

כשקולו נשנק מבכי, אברהם נזכר ברגעים הקשים בחייו - שהיה מעדיף למחוק מהזיכרון. "ראיתי את ההשגחה של הקדוש ברוך-הוא, ידעתי שיש בורא לעולם, הוציאו אותי פעמיים להורג ולא הצליחו. ידעתי שיש מישהו שברא אותי ששומר עלי עד שהבנתי למה הוא שמר עלי. הבנתי וראיתי את המראות שהקדוש ברוך הביא לי אותם לפני שהגעתי למקום וכשהגעתי הבנתי שיש אלוקים".

"תשמע. הרבה שאלו מה הוביל אותי להתגייר, אבל אף פעם לא הייתי חילוני בשביל לחזור בתשובה. גדלתי בבית מוסלמי,  למשל בזמן שהייתי מוסלמי - אם אני לא מאמין בתורת משה רבינו אני לא יכול להיות מוסלמי, זו האמונה של אומות העולם - זה ידוע".

"אני הלכתי לפי הרגש שלי, לפי הדרכה, אני הסתכלתי על התורה כאילו זו הדרכה מהקדוש ברוך הוא והוא הדריך אותי לכאן והוא רצה שאני אהיה כאן ולכן אני כאן".

אברהם מספר על יחסיו המורכבים שהתחילו עם מוסד הישראלי בעודו אזרח לבנוני: "היו לי קשרים עם אנשים מישראל, מגיל 20 הייתי עובד במוסד עם המודיעין, הייתי שתול בתוך חיזבאללה לטובת מדינת ישראל וזה קשר אחר לגמרי מבחינת האמונה והעבודה: עבודה - רציתי לעבוד, קודם כול אהבתי את האנשים הם היו נחמדים, עוזרים לבני אדם וגם הסתכלתי עליהם איך שהם מסתכלים עלי בצורה טובה כשאני בכלל לא קשור אליהם".

הקשר שנרקם בינו לבין המוסד הישראלי גרם ליאסין להבין שהוא רוצה להיות אתם-כמוהם: "מרוב שאהבתי את האנשים וראיתי הדרכה אחר-כך בסופו של הסיפור, הגעתי לפה והבנתי שהקדוש ברוך הראה לי את הדרך הנכונה. אמרתי לאשתי תראי זה המקום שהקדוש ברוך הביא לנו אותו לפני חמש שנים, פה הבנתי שרצה שאני יבוא לכאן ועזבתי את המדינה, עזבתי את המוסד ואת השב"כ והלכתי ללמוד בישיבה".

היחס האדיב של המוסד גמר בליבו את ההחלטה כי הוא נשאר כאן לנצח. ביום בהיר הוא סיפר לאשתו וילדיו שהיו אז צעירים כי בכוונתו להיות ישראלי-יהודי: "הילדים שלי כולם מסכימים, הם עברו איתי לכאן. חמישה מילדיי עברו איתי, הילד הגדול היה אז בגיל 13, שניים נוספים נולדו כאן בישראל בזמן הגיור. אבא של אשתי הוא מוסלמי, אמרתי לו "תשמע אנחנו הולכים לעבור לישראל", הוא אמר לי "הקדוש ברוך-הוא אוהב אותך, הוא לקח אותך לעם שלו". הייתי ידוע שם כאחד מאמין".

ברבות השנים החליט אברהם סיני לעזוב את המוסד והשב"כ ולשבת בבית המדרש: "אין מי שיכול להוציא אותי מהישיבה, זה תלוי איך בן אדם מסתכל על החיים. היום אני איש שלא מאמין בעולם הזה. אני חי בעולם הזה אבל לא מאמין בו. אני מסתכל על זה מבחינת פשטות".
 
על חייו החדשים הוא מספר כי אלו הפכו אותו לאדם מאושר: "אני הכי מאושר שיש. העולם הזה הוא שקר, אנחנו באנו לכאן כדי לתקן וזה התיקון. אם יהיה לך קשה זה התיקון ואם יהיה לך קל זה התיקון. אם אני מסתכל על הדברים כך אין משהו שיכול להפריע לי".

"לא היו לי חברים שם", הוא מספר על חייו בלבנון. באשר לחיים שאחרי הגיור ועזיבתו את מקום הולדתו לבנון, אברהם מספר כי הוא ומשפחתו נשארו בקשר הדוק. למרות הצעד הקיצוני אותו נקט: "עם משפחתי אני בקשר כל הזמן. הם גאים בי ואני גאה בהם. כמו שהם גאים בי שבאתי לפה ובחרתי בדרך של ד', הם שמחים שאני מדבר איתם והם כל כך גאים בי שאני מדבר איתם".

"בסופו של דבר זו אותה הדרך, אם הוא מאמין בקדוש ברוך הוא וגם אני מאמין ויש קצת מחסומים בנפש באמצע אז יכולים לעבור אותם אז זה לא משנה. אני לא נפגש איתם, אנחנו רק בקשר טלפוני כל שבוע, או כל חמשה עשר יום". הוסיף אברהם.

אברהם לא היה היחיד במשפחת יאסין שהחליט לעבור צד. כך גם אחיו אחמד יאסין החליט לחוצות את הגבול הלבנוני והצפין לעיר צפת ולעבור גיור, אלא שמשהו השתבש בדרך ואחמד שב לביתו שלבנון ונכלא: "אחד מהאחים שלי הגיע לכאן אך חזר בחזרה ללבנון כי אשתו לא הסכימה. הוא ממש רצה להתגייר. שמו אותו בכלא בגלל המעבר לכאן. הוא היה שנה וחצי שבכלא ויצא החוצה אבלך אסרו עליו לבוא לכפר שלו".

"אני מתגעגע אליו", מספר אברהם בהתייחסו לאח היחיד שפגש על אדמת ישראל, "אני מדבר איתו והוא אומר לי שהוא מצטער על כך שחזר לשם. אמרתי לו זהו, מה שהלך אי אפשר לתקן".

"אני לא מתגעגע ללבנון. אני מדבר איתם בטלפון וזה מוריד לי את כל הגעגועים". הוא סוגר את עניין לבנון.

את לבנון עזבנו אך נשארנו בישראל בעיר צפת - מקום מגוריו. בבחירות האחרונות למועצת ולראשות העיר, הצטרף אברהם למפלגתו של עו"ד תמיר סבאן ושובץ במקום החמישי, אך לא נבחר למועצת העיר: "אני לא רציתי אבל חבר שלי שאני מכבד ואוהב אמר לי "אני רוצה לצרף אותו לרשימתי", השבתי לו בחיוב ואמרתי לו שאין לי בעיה. אני עוזר הרבה ואני יכול לקדם את העיר ולעזור לאזרחים, זה העיקר שלנו של כל אחד ואחד, לא משנה מאיזה כיוון ואיזה צד, העיקר למלא את החוסר".

הדפסשלח לחברהוסף תגובה
תגובות
1. עדי בארי (1/06/2014 17:19:02)

כתבות נוספות שעשויות לעניין אותך

"בברכת האילנות פעלתי עבורכם בשמיים שיהיו לכם בן ובת"
דן כנר: "הקשר שלי לתנ"ך החל מילדות"
הילולת המקובל האלוקי רבי יצחק כדורי זצוק"ל
העיר העתיקה מתעוררת לתחיה
כוחם של התהילים
בדרום קוריאה הבינו את זה מזמן
עבור לתוכן העמוד

 

תשמישי קדושה  | קמיעות  | תפילין  | מזוזות  | סוכות | לג בעומר | ראש השנה  | שבועות  | פורים | טו בשבט | חנוכה  | קבלה מעשית | הלכה | ברכת הצלחה | פרנסה | ברכות לזיווג ברכות להריון | ספר הרפואות הגנוז  | סגולות ישראל  |  שבע ברכות - שידוכים לדתיים | פרשת השבוע  |  שאל את הרב  | אסטרולוגיה  |