תרומות
בקשות ברכות ופדיון נפש

עגלת קניות

עגלת הקניות שלך ריקה.

כניסה לחברים רשומים

 

גורל הגר"א: ההיסטוריה

26/06/2014 11:25
רבי אריה לוין. ערך את הגורל המפורסם ביותר (הגדל)
רבי אריה לוין. ערך את הגורל המפורסם ביותר

אמנם גדולי ישראל מיעטו להשתמש בו, אך בשאלות הרות גורל הכריעו על פיו ● מהו מקורו של 'גורל הגר"א' ביהדות? ● כיצד מבצעים את הגורל ומי רשאי לעשות זאת? ● וגם: סקירה מקיפה של מקרים בהם ערכו גדולי ישראל שימוש בגורל הייחודי כדי למצוא נעדרים, לזהות חללים, להכריע בשאלות קיומיות ותורניות ולחצות נהרות

 

הדאגה לגורל הנערים החטופים, הביאה גורמים שונים בקרב בני משפחותיהם לנסות לאתר אותם, או למצער לקבל פיסת מידע אודות גורלם ושלומם, גם באמצעים מיסטיים ולא קונבנציונליים, ובהם גם דרך גורל הגר"א.

כפי שפורסם, הראשונים שהתבקשו לבצע את הגורל במקרה הנוכחי, היו הגר"ח קנייבסקי והגראי"ל שטיינמן. תחילה היה זה הגר"ח, כאשר פנה אליו אחד וחילה את פניו לעשות את גורל הגר"א, כדי לברר את מצבם ומקומם של החטופים. הגר"ח דחה את ההצעה והבהיר, כי רק אדם שיש לו רוח הקודש, יכול לעשות זאת. הגר"ח הציע לאותו שואל לגשת לגראי"ל שטיינמן. הגראי"ל חייך כאשר הגיע אליו היהודי עם ההצעה. "לי יש רוח הקודש?" תהה והוסיף, "למה יש עגונות? יעשו גורל הגר"א ולא יהיו עגונות? אלא משמע שלא הכל יכולים..." כצפוי, גם הגראי"ל סירב לעסוק בנידון.

מי שכן ניאות לקחת על עצמו את המשימה, היה הרה"ג רבי בנימין אלישיב, בנו של הגרי"ש אלישיב זצ"ל, לבקשת מקורבי משפחת הנער נפתלי פרנקל. הרב פתח את ספר התנ"ך והתוצאה הייתה פסוק מתוך שופטים (ט"ו י"ד): "הוא בא עד לחי ופלשתים הריעו לקראתו ותצלח עליו רוח ה'".

הנוכחים ביקשו הסבר והגר"ב מיהר לפענח את המשמעות: "הפלישתים תפסו את שמשון, ולאחר ששבו אותו, קשרו את ידיו והוא הצליח להתנתק מהחבלים, מה שמרמז שהם ישוחררו. על פי משמעות הפסוק, ניתן לשער שהחטופים גם נמצאים ב'לחי' ויודעי דבר אומרים שזה באזור חברון".

הרב אלישיב הוסיף והסביר, כי אלמלא הלחץ שהופעל עליו, הוא לא היה עורך את הגורל: "בדרך כלל אני לא עושה את זה, זה לא פשוט, אבל ביקשו ממני מאוד אז לא יכולתי לסרב לנוכח המצב". בהתייחסו לדברי הגר"ח, כי רק למי שיש רוח הקודש, יכול לעסוק בגורל זה, השיב הרב: "אבי הגרי"ש, אמר על זה פעם שאם יש רוח הקודש לא צריך גורל הגר"א... בכל מקרה, עשיתי את זה לפני ששמעתי את דעת הגר"ח בנידון".

אך למרות הממצאים המעניינים, נמצאו גורמים שונים שמתחו על כך ביקורת וטענו, כי גם הגרי"ש עצמו לא היה מוכן לקחת על עצמו נושא 'גורלי' - תרתי משמע כזה, ואף נהג לומר כשביקשו ממנו לעשות גורל, כי 'אין לי עסק בנסתרות'.

השימוש הפומבי האחרון שנעשה בגורל הגר"א, מיוחס לחמיו של הגרי"ש אלישיב זצ"ל, הלא הוא הצדיק המפורסם, רב האסירים רבי אריה לווין זצ"ל. הוא כמובן המשיך בכך מסורת של דורות, מאז הגר"א שקבע את כללי ואופני עריכת הגורל.

איך מתבצע הגורל?

בספר מנהגי החיד"א נכתב: "מודעת זאת בכל הארץ דאף הגאון ר' אליהו מוילנא ז"ל היה נוהג לעשות גורל בדבר שהיה מסופק כיצד לנהוג, ושכן נהגו בזה גדולי הדורות שאחריו".

וזה נוסח הגר"א כפי שהובא בתולדות הגר"א (עמ' ת"ג): "קח ספר של חמשה חומשי תורה מוגה מכל טעות ובלי תרגום והפטורה כמו נ"ך, והנח את אצבע הקטן הנקרא זרת של יד ימין על התיבות "זה ספר תולדות אדם" שבפרשת בראשית ואצבע הקטן הנקרא זרת של יד שמאל על התיבות "לעיני כל ישראל" שבפרשת "וזאת הברכה". שארי האצבעות בצידי הספר. ובהאצבע אגודל של שני הידיים תפתח את הספר בלי כוונה. ותמנה ממקום הפתיחה שבעה עמודים, ובעמוד של הדף הרביעי, שהוא עמוד שמיני מצידו השני - תספור שבע שורות, ובשורה השמינית תספור שבע תיבות, ואחריהן תביט על העניין המבואר, ותדמה ענין אל ענין".

ישנם הטוענים, כי מקורו של הגורל אינו ברור לחלוטין, וכן ייחוסו לגר"א. אמנם, כבר במקורות מימי הבית השני ובספרות חז"ל ישנן דוגמאות להטלת גורל דומה, ולאורך הדורות הנוהג רווח מאוד. עם זאת, בכתביו של הגר"א או של תלמידיו אין כל אזכור לגורל, אולם קיימת מסורת העוברת מפה לאוזן על הדרך לביצועו.

לפי המסורת, את הגורל מבצעים רבנים או תלמידי חכמים גדולים, המתכנסים לצורך כך. בספר ילקוט הגורלות זוטא, (קונטרס א', הוצאת בקאל ירושלים, תשכ"א) מובא גם כי הגורל נערך על ידי פתיחת ספר תנ"ך באופן אקראי אך בנוסח אחר: "יקח חומש שלם וישים ידיו על פסוק זה ספר תולדות אדם ויאמר פסוק "ונתן אהרן על שני השעירים גורלות אחד לה' - וגורל אחד לעזאזל". ויאמר יהי רצון מלפניך ה' אלהינו ואלהי אבותינו למען שמותיך הקדושים והטהורים היוצאים מס"ת הפסוק הזה למפרע לדלה דלתם ילנן יוֹהָך נָא מָצְפָץ ובשם היוצא מפ' ה' מנת וגו' שהוא רַאַה שתודיעני תכף בהפיכה אחת שאלתי שהיא כו"כ שתהיה אות ז' של ז' אותיות שאמנה בשיטה הח' כדי שאמצא בו ממנה שאלתי שהיא כך וכך בבירור בלי ספק, כך יאמר ג"פ ובכל פעם יזכור שאלתו ויהפוך ז' עלין וז' דפין ז' עמודים ז' פסוקים ז' שיטין ז' תיבות ז' אותיות ויבקש הפסוק שמשם ואילך המתחיל באות ז' ושם תשובתו".

אם אין רמז בפסוק מדלגים לפסוק הבא, המתחיל באות בה מסתיים הפסוק. בספר התנ"ך בו משתמשים, כל דף אמור להיות מחולק לשתי עמודות, שלא כבספרי התנ"ך הנפוצים.

לאורך הדורות נשמעו הסתייגויות רבות ממנהג זה, משום שהוא עומד לכאורה בניגוד לציווי "תמים תהיה עם ה' אלוהיך" האוסר על היעזרות במקורות מאגיים. כאשר הרמב"ם ז"ל נשאל האם הדבר מותר: "ויורנו בדבר מי שפותח בחומשים על דרך הגורל, האם זה מותר אם לאו... תשובה: מונעים אותו מלעשות כך לגוים, לפי שבזה חילול, אבל לא יוסר (ממינויו) ולא ייענש, וכתב משה"‏.

הגאון רבי שלמה קלוגר זצ"ל, קובע שאין להשתמש בגורל כדי לקבוע עתידות, אך מתיר אותו על מנת לברר מה שייך למה, כגון איזה אבל יזכה באמירת קדיש בבית הכנסת. הוא מביא ראיה לדבריו שחלוקת הארץ לעולים ממצרים וחלוקת התפקידים בבית המקדש‏ נעשו כידוע בהגרלה‏.

"לך לקראת משה המדברה"

מסופר שהגאון רבי חיים ברלין ז"ל זכה ללמוד מהגרי"ז מבריסק זצ"ל אופן עשיית גורל הגר"א. פעם שאל את הגרי"ז האם עשה כבר פעם גורל זה? והגרי"ז השיב לו, כי עשה זאת פעם אחת ועלה לו הפסוק: 'תמים תהיה עם ה' אלוקיך'... כלומר שאין לעסוק בכך, וכפי שאמרו חז"ל, שלא לחקור אחר העתידות...

עם זאת, ולמרות הביקורת, בדרך כלל עושים זאת אנשי סגולה שיש להם סייעתא דשמיא לקבל תשובה מן השמיים, אך רבים מאד זוכים לקבל תשובה ברורה מה' וזו גם אחת הדרכים לחוש בהשגחה הפרטית שבכל עת. מסופר, שגם החפץ חיים וזקני ירושלים נהגו להשתמש בגורל הגר"א בצר להם.

תחילה למה שמסופר על תלמידו של הגר"א, הגאון רבי חיים מוולוז'ין: היה זה, כאשר הממשלה דרשה להכניס לישיבת וולוז'ין לימודי חול. הגר"ח הטיל גורל והפסוק שעלה בגורל היה: "כי כל שאור וכל דבש לא תקטירו ממנו אישה לה'". מכאן הסיק הגר"ח כי יש לסגור את הישיבה ולא להכניס בה לימודי חול.

בדורות מאוחרים, המשגיח הגה"צ רבי יחזקאל לווינשטיין זצ"ל מספר בספרו 'אור יחזקאל': "זכורני בימי מלחמת העולם הראשונה, כאשר נסו רבים מבני הישיבות מאימת המלחמה, ועזבו את מקומם ועברו לתוך רוסי, ואף החפץ חיים זצ"ל הסתפק ונתלבט בכך, האם להישאר על מקומו בראדין או לברוח, והציעו לו שיעשה גורל הגר"א בו יברר היאך לכלכל צעדיו. ענה להם הח"ח שאין ברצונו להטריח על הקב"ה בהנהגה מיוחדת, שיברר לו מה לעשות על ידי הגורל. למעשה, דומני שחתנו של החפץ חיים עשה את גורל הגר"א".

ידוע הסיפור על הגרי"ז מבריסק, שהתלבט בתחילת מלחמת העולם השנייה (שעה שעוד היה ניתן להיחלץ מגיא-ההריגה), אם לפנות מזרחה ולעלות לארץ ישראל, או מערבה - לארה"ב. הוא הטיל את גורל הגר"א, וחיפש בין דפי התנ"ך, על פי הקוד הצפון, את הפתרון לבעיה. לפניו הופיע הפסוק: "יעלו הרים ירדו בקעות אל מרום זה יסדת להם" (תהילים קד,ח), ובעקבות כך, הוא כידוע עלה לארץ ישראל.

סיפור אחר מסופר על הגאון ר' אהרן קוטלר זצ"ל, כאשר היה עדיין בליטא, התאפשר לו להימלט מידי הנאצים, אך שררה אצלו התלבטות גדולה מאוד: האם להיענות למכתביו של הגאון ר' משה פינשטיין זצ"ל שהפציר בו להגיע לארה"ב ולהצטרף אליו "להפרחת שממות המדבר הרוחני האמריקני", או לעלות לארץ ישראל ולהצטרף אל העולם הרוחני המתפתח. הצדדים היו שווים ולא הייתה בידו החלטה ברורה.

הוא הטיל את גורל הגר"א, ולפניו הופיע הפסוק: "ויאמר ה' אל אהרן לך לקראת משה המדברה" (שמות ד,כז). התשובה הייתה ברורה. הגר"א פירש זאת כך 'ויאמר ה' אל אהרן' (רמז לשמו: אהרן קוטלר), 'לך לקראת משה המדברה' (ידידו רבי משה פיינשטיין, שהיה אז במעין מדבר - שכן ארה"ב הייתה אז מאד ירודה מבחינה רוחנית). ואכן הגר"א הגיע לארה"ב ותוך זמן קצר הקים את הישיבה בעיר לייקווד בניו ג'רסי, מהישיבות הגדולות בעולם. והשפיע רבות על יהדות ארה"ב.

שימוש נוסף בגורל עשה בתרצ"ג רבה של מוסקבה, הרה"ג רבי יעקב קלמס זצ"ל, כאשר נשאל על ידי הרה"ג רבי שאול ישראלי ז"ל האם עליו לנסות לברוח מרוסיה למרות סכנת המוות שבדבר.

רבי שאול ישראלי, נולד בכ"ה בתמוז תרס"ט בסלוצק, רוסיה הלבנה, לאביו הרב בנימין איזראעליט, ולאמו הרבנית חוה הי"ד. הרב בנימין שימש כרבה של העירה קוידנוב (שעל יד מינסק), והתמסר לשיקומה הרוחני. לאחר מלחמת העולם הראשונה, נעצר על ידי הסובייטים על כי לימד תורה לבני קהילתו, הוגלה לסיביר ומאז אבד עמו הקשר. אמו נרצחה על ידי הנאצים ימ"ש.

עקב האיסור על לימוד התורה, למד הרב ישראלי בישיבות מחתרתיות שונות עד שעבר למוסקבה, מתוך כוונה לבקש אישור יציאה מרוסיה. לאחר שנדחה שוב ושוב, התייעץ עם עוד שניים מחבריו ברבה של מוסקבה, הרב קלמס זצ"ל, אם להבריח את הגבול למרות סכנת המוות שבדבר. הרב הטיל גורל הגר"א והפסוק שעלה היה: "פנו וסעו לכם ובואו הר האמורי... עד הנהר הגדול נהר פרת". בשנת תרצ"ג חצה הרב ישראלי עם חבריו את נהר פרוּת הקפוא לפולין, נתפש על ידי הפולנים שרצו להחזירם לרוסיה, אולם ניצל ועלה ארצה בשנת תרצ"ד בזכות סרטיפיקט ששלח לו הגראי"ה קוק. זצ"ל.

שימוש נוסף בגורל נעשה על ידי הגאון רבי יחיאל מיכל גורדון זצ"ל, ראש ישיבת לומז'ה, כאשר עלה ספק בישיבה האם לעלות לארץ ישראל או להישאר בעיירה לומז'ה, סיכומו של הגורל אינו ידוע אך לאחריו עלתה הישיבה לישראל והשתקעה בעיר פתח תקווה.

הגורל של רבי אריה לוין זצ"ל

הגורל המפורסם ביותר, היה זה שערך הגה"צ רבי אריה לוין זצ"ל.

בספר 'איש צדיק היה', ישנו קטע מופלא המתאר כיצד זיהה רבי אריה את עצמות ל"ה חללי היחידה, שנהרגו בדרך לגוש עציון בימי מחמת השחרור, על פי גורל הגר"א, וכך נקבר כל אחד ואחד בשמו המלא ולא כחלל אלמוני.

הנה תיאורו של המחבר, הסופר שמחה רז: "כאשר נאספו הגוויות, ביזמת והשתתפות הרב הראשי לצה"ל האלוף שלמה גורן, השתדלו לזהות את הגופות. ואולם הל"ה, אשר נפלו בעוד הגוש נאבק על חייו, נטמנו בחטף, תחת אש כבדה של האויב, תוך מאמץ עילאי לשמור על דיני הקבורה וסדר הזיהוי. ברם, התנאים לא אפשרו הקפדה מלאה ועריכת תרשים, שיאפשר זיהוי כל קבר וקבר. כאשר הובאו ל"ה הארונות החתומים לירושלים הוקדשו מאמצים מרובים לזיהויים. נעזרו בתרשימים, באימוץ זיכרון ובצילומים שונים, בעיקר צילומי שיניים.

"רק עשרים ושלש גוויות זוהו באופן מוחלט, ללא צל של ספק. לגבי היתר – ידעו שהן הגופות של י"ב הגיבורים האחרים, אך לא הייתה אפשרות לקבוע בוודאות מי היא גופת פלוני או גופת אלמוני. יגון הורים שכולים, מה ידמה לו ומה ישווה לו. אנקת אם הניצבת שחוחה בפני קבר בנה בעלומיו, שערי שמים תפתח ושער דמעות שוב לא ינעל. ואולם השברון והאנחה גוברים לאין שיעור כאשר אין ההורים יכולים להשתטח על קבר יקירם.

"כל אלה שעסקו בהבאתם לקבר ישראל של החללים שמעבר לקווי האויב עשו כל מאמץ אפשרי כדי לזהות את הגוויות, אך, כאמור, נבצר היה להבטיח את זיהוי כולן. כיצד לנהוג? היו אולי סימוכין, אך הוכחה ברורה לא הייתה. וכך שמו אחדים מבין ההורים השכולים את פעמיהם אל הגאון רבי צבי פסח פרנק זצ"ל שהיה רבה הראשי של ירושלים והוכר כעמוד ההלכה של דורנו, אך טבעי היה שיראו בו את הכתובת.

"מששקל הרב פרנק את העניין על כל צדדיו, ראה בפניו את החיים והמתים, וקבע לערוך גורל לשם קביעה וזיהוי של הי"ב. ואכן, שמור וכמוס עם חכמי ירושלים וזקניה גורל מיוחד במינו, המיוחס להגר"א (הגאון רבי אליהו מוילנא זצ"ל). בסוד זקני העיר הזאת, מקובל שגורל מיוחד זה יסודותיו באדני קדש, משהו מעין שריד ל"אורים ותומים". אין זה גורל של ניחוש בין שחור ולבן. הוא מתאים לנסיבות המיוחדות, ושגיבותו כרוכה בהזדככותם והיטהרותם של הנזקקים לו.

"העוסקים בכך, ביקשו שהגורל יוטל על ידי הצדיק רבי אריה לוין. הם ראו כטבעי ומובן שצדיק זה ייטול על עצמו משימה זו. אולם משבאו אליו, ביקש לחמוק מכך. חזרו ההורים השכולים אל הרב פרנק ושיגר הלה שליח להפציר בו. חזקה משאלתם ולא יכול היה לעמוד בה. וניגש בדחילו ורחימו לעבודת הקדש".

וכך מתאר העתונאי יצחק דויטש את המעמד השגיא והנשגב: "היה זה יום חמישי, שעת לילה. עלו לישיבה אשר בעליית הבית הקטן והצנוע של רבי אריה, בשכונת "משכנות". בהיכל השרוי בחשיכה הודלקו י"ב נרות, אשר האירו את קיר המזרח, שארון הקודש ניצב לידו. הנוכחים היו: רבי אריה ועמו חתנו, הרב אהרון יעקובוביץ ובנו הרב רפאל בנימין לוין. מבין ההורים השכולים נמצאו שנים: מר ראובן מס ומר יצחק דב הכהן פרסיץ. הם פתחו באמירת 'תהילים'. חדר זה כבר ידע שעות קשות ומרות ודבקותם במזמוריו של דוד מלכנו התעלתה. אלא שרטט שכזה, תחושת קדש וציפייה שיעלה האלוקים בידם לקבוע אמת, אף הם טרם זכרו. והנה בקע קול התפילה, זעזע את המשתתפים ואת השומעים מרחוק, גם בשכונה זו היודעת תורה ותפילה.

"לשם עריכת גורל זה משתמשים לפי המקובל, בתנ"ך שדפיו מחולקים לשני טורים. ספר תנ"ך עתיק, אשר נדפס באמסטרדם בשנת תס"א מצוי אצל רבי אריה. דפיו הצהיבו אך הם עוד שלמים, ובמקום קרע כלשהו מודבק הוא בנייר דבק שקוף, השומר על השלימות והצורה. בכתב יד הפנינים רשומים בשוליים הערות מעטות וסימונים אחדים. בדף השער מופיע ארון קודש, והפסוק המעטר: "בזאת יבוא אהרון אל הקדש". בזאת באו אל הקדש לערוך גורל מיוחד במינו זה.

"דממת קדש שררה בהיכל. הנרות הדולקים הוסיפו למעמד נורא זה. פתחו את התנ"ך מבלי לדעת או לכוון דף ועמוד. לאחר כל פתיחה עלעלו שוב דרך עלמא, שבע פעמים, וכך חזרו על המעשה שבע פעמים, וקבעו שלפי אשר יימצא, יקבע של מי הוא קבר פלוני לפני שיסמנו בו את המצבה. וזה הכלל הנקוט: הפסוק האחרון בעמוד צריך לכלול את שמו, או רמז לשמו של אחד מאלה שמחפשים את זיהויו.

"ומה רבה היתה ההשתוממות, כאשר אחד הפסוקים שהופיעו לראשונה היה "לה' הארץ ומלואה – תבל ויושבי בה". הרי בתחילת הפסוק – ל"ה, וכל אחד מהדפים נושאו – מלחמות גבורה ומצוות ארץ ישראל שהתאימו למעמד מיוחד זה. לפי המקובל, אם אין בפסוק האחרון דבר הרומז לעניין המבוקש, נוטלים את האות האחרונה, ולפיה מחפשים פסוק המתחיל באותה אות, כדי למצוא את התשובה הדרושה – במפורש או במרומז לענין.

"וכדבר הזה חזרו י"א פעמים – שכן לא היה צורך בי"ב, שהרי לאחר קביעת הי"א נקבע ממילא מיהו הי"ב. והנה, להשתוממות הכל, כל דף דיבר בפסקנות. בפסוק הראשון שהגיעו אליו היה מפורש שם שזיהה במוצהר את אחד החללים, וענינו של כל פסוק ופסוק היה כה הולם, משקף ומתאים, כאילו תוארו באותם הפסוקים ענינא דיומא. זה לאחר זה, כאשר בכל פעם חוזר הדפדוף של שבע פעמים שבע – נקבעה זהותם של החללים.

"הנוכחים סיימו עריכת גורל זה בשעות שלאחר חצות, אך שינה לא אחזתם כל אותו הלילה. הם חשו ייחודו של המעמד. הם חשו שאכן הקביעה מדוייקת, וכי נקבע זיהויו של כל אחד מן הי"ב מתוך ל"ה הגיבורים. וכאשר באו למחרת אותו הלילה וסיפרו את הקורות לרבי צבי פסח פרנק, שמעם נרגש ונפעם, ופסק שיש לראות את הזיהוי כקובע. ואכן כך קיימו וקיבלו לראות את הקברים, עפ"י המצבה שעליהם, כמקום בו טמון הגיבור והקדוש ששמו חרות על המצבה.

רבי אריה, העלה את קורות אותו הערב על פרוטוקול ובו כתב כדלהלן: "בעזרת ה' יתברך. הערב, אור ליום שני לסדר "ועשית עמדי חסד ואמת", ח' בטבת תשי"א, שנת "הגאולה תבוא במהרה" לפ"ק שהוא לפי מנין אומות העולם 17 בדצמבר 1950, בירושלים עיה"ק, נערכה בביהמ"ד של ישיבת "בית ארי'" הפלת גורל של הגר"א זי"ע ועכ"י לגבי שנים עשר הקברים בקבר הל"ה ב"הר-הרצל".

"בכדי להעלות בגורל את מקום מנוחתם של שנים-עשר הקדושים מפלוגת הל"ה שנפלה בהרי חברון ביום ה' בשבט התש"ח. הגורל הופל על ידיו ובראשותו של הרב ר' ארי-ה לוין הי"ו ובהשתתפותם של הרבנים ה' אהרן יעקובוביץ ור' רפאל בנימין לוין הי"ו.

"בשם ועד משפחות הל"ה השתתפו בהפלת הגורל הר' ראובן מס ור' יצחק דב הכהן פרסיץ נ"י. הרב ר' אריה לוין הדליק שנים עשר נרות והתפלל תפלה קצרה לעילוי נשמותיהם של הקדושים ז"ל הי"ד. לאחר מכן נגשו לסדור הגורל. הפסוק הראשון שיצא בגורל: א. בקרובי אקדש. ב. כי קודש קדשים הוא לכפר עליהם. בהמשך הפלת הגורל יצאו הפסוקים: ג. כי ה' אלקיכם הוא הנלחם לכם. ד. כאלפים איש או כשלשת אלפים איש יעלו ויכו את העי. (יהושע, ז,ג). ה. וכפר עליו הכהן לפני ה'. ו. אלף למטה, אלף למטה כל מטות ישראל. ז. והיה אשר אמר אליך זה ילך אתך, הוא ילך אתך, וכל אשר אמר אליך זה לא ילך עמך, הוא לא ילך (שופטים ז,ד). ח. וישכם בבקר ביום החמישי ללכת (שופטים) (והמעשה אשר השכימו ללכת הי' ביום ה'). ט. נחנו נעבור חלוצים לפני העם. י. מדם חללים מחלב גבורים קשת יונתן לא נשוג אחור (שמואל ב' א,כב). יא. ויקם את דבריו אשר דבר עלינו וכו' (דניאל ט,יב).

אחד עשר פסוקים הרומזים לסדר הקבורים, כמו "וממטה בנימין בגורל" (יהושע כ"א ד) כרומז לחלל בנימין בוגלבסקי, "הלוא בן ימיני" (שמואל א כ"א) כרומז לחלל עודד בן ימיני, וכיוצא בזה.

לאחר שרבי אריה מפרט, היכן מנוחתו של כל לוחם, הוא חותם: "וכל זה נעשה בדחילו ורחימו מתוך טהר לב לכבוד הקדושים והמשפחות השכולות ולמען להקים את כל אחד מהקדושים על נחלתו, נחלת עולם, בביה"ק הצבאי בירושלים עה"ק ת"ו – תנצב"ה. רוכב ערבות ירפא שברי לבבות, יקומו ויחיו ישני עפר בשוב ה' את שבות עמו.

"על זה באנו על החתום ליום הנזכר: נאום אריה לוין. נאום אהרן יעקובוביץ. ונאם רפאל בנימין לוין ונאום ראובן מס. ונאום יצחק דב הכהן פרסיץ".

לפי דברי בנו, כתב רבי אריה על עצמו 'הרב' אף שלא היה דרכו בכך, כי אמרו לו שמוכרחים למסור את הפרוטוקול לממשלה (ומסיבה זו נקב גם בתאריך למניינם). כן מסר, שאחד הפסוקים הראשונים שיצאו היה: בתהילים מזמור כ"ד: "לה' הארץ ומלואה" (רמז על ל"ה) אף שאין על כך בפרוטוקול, כי נמנו רק הפסוקים שיצאו אחר גמר כל גורל וגורל.

בשנים האחרונות, כמעט ולא ידוע על שימוש בגורל הגר"א. שמועה מספרת, כי הגאון רבי משה שמואל שפירא זצ"ל השתמש בגורל הגר"א למציאת גופתו של הגאון רבי אברהם ישעיה ברמן זצ"ל, שנפטר לפני כתריסר שנים. הרב ברמן נעדר במשך כמה ימים מביתו וחיפושים שנערכו אחריו עלו בתוהו. הגרמ"ש התבקש להטיל גורל, בטרם נודע מה עלה עמו.

מסופר, כי בגורל הגר"א שערך הגרמ"ש בתחילה, עלה הפסוק בחומש במדבר פרק ד פסוק י"א, "ועל מזבח הזהב יפרשו בגד תכלת וכסו אותו במכסה עור תחש ושמו את בדיו". מלשון הפסוק עצמו החוויר הגרמ"ש, כי הוא מבשר לכאורה בשורה לא טובה, אבל הגרמ"ש אמר למקורביו ש"אנחנו צריכים לפרש את הפסוק לטובה.

לאור תחילת הפסוק "מזבח הזהב" נשלחו המחפשים לאזור "קניון הזהב" בראשון לציון, אך לא נמצא דבר. לאחר הפצרות שונות, נעתר הגרמ"ש ועשה שוב גורל-הגר"א. הפעם יצא הפסוק בחומש דברים פרק א פסוק כ"ב: "ותקרבון אלי כולכם ותאמרו נשלחה אנשים לפנינו ויחפרו לנו את הארץ וישיבו אותנו דבר, את הדרך אשר נעלה בה ואת הערים אשר נבא עליהן" זהו לשון הפסוק,
בצירוף שני הפסוקים, האחד שמרמז על קניון הזהב, והשני מדבר על "שני ערים". שורטטה מפה לכיוון הכביש שמחבר את שני הערים ראשון לציון ובת-ים, כביש זה עובר סמוך ל"קניון הזהב" וגם מתחבר בגשר ל"קניון-הזהב".

לשטח יצאו מיד קבוצות חיפוש מקבילות, ואכן נמצאה הגופה באותו מקום עליו הצביעו שני גורלות הגר"א.

במקרה אחר ידוע, כי ישיבת 'באר יעקב' שהייתה במשך שנים ביישוב באר יעקב, עברה בתחילת שנות התשעים לירושלים, עקב גורל הגר"א שערך ראש הישיבה שלה, הגרמ"ש, אך כעבור עשר שנים שבה הישיבה למבניה המקוריים בבאר יעקב.

הדפסשלח לחברהוסף תגובה

כתבות נוספות שעשויות לעניין אותך

"בברכת האילנות פעלתי עבורכם בשמיים שיהיו לכם בן ובת"
דן כנר: "הקשר שלי לתנ"ך החל מילדות"
הילולת המקובל האלוקי רבי יצחק כדורי זצוק"ל
העיר העתיקה מתעוררת לתחיה
כוחם של התהילים
בדרום קוריאה הבינו את זה מזמן
עבור לתוכן העמוד

 

תשמישי קדושה  | קמיעות  | תפילין  | מזוזות  | סוכות | לג בעומר | ראש השנה  | שבועות  | פורים | טו בשבט | חנוכה  | קבלה מעשית | הלכה | ברכת הצלחה | פרנסה | ברכות לזיווג ברכות להריון | ספר הרפואות הגנוז  | סגולות ישראל  |  שבע ברכות - שידוכים לדתיים | פרשת השבוע  |  שאל את הרב  | אסטרולוגיה  |