תרומות
בקשות ברכות ופדיון נפש

עגלת קניות

עגלת הקניות שלך ריקה.

כניסה לחברים רשומים

 

הרבי שחיסל את סטלין

1/07/2014 09:10
הרבי שחיסל את סטלין (הגדל)

רבבות אלפי ישראל מציינים היום 20 שנה לפטירתו של האדמו"ר מליובאוויטש זצ"ל ● 'כדורי.נט' מגיש פרק מתוך ספר מרתק במיוחד על חייו ופועלו של 'הרבי' ● הצרפתי ששונא פנים זועפות, ההבטחה לשנה המעוברת והמבחן של הרבי בברלין ● קריאת ההתפעלות של רבי מאיר שפירא ושליחות שמיימית לתערוכת הציורים ● וגולת הכותרת: המאבק בצורר הרוסי סטלין

 

לפני צאתם של הרב שמואל גורביץ וזוגתו בשליחות הרבי לעיר ליאון שבצרפת, נכנסו אל הרבי ל'יחידות'. לקראת סיומה, כשכבר התכוננו לצאת, פנה אליהם לפתע הרבי בחיוך ואמר להם:

"דעו לכם שהצרפתי שונא פנים זועפות".

משמעותן העמוקה, מרחיקת הראות, של מילים אלו שיצאו מפי קודשו של הרבי, התחוורה רק כעבור חמש שנים, כאשר הרב גורביץ כבר הקים קהילה עם עשרות משפחות חסידיות והגיעה השעה לפתוח בית ספר חסידי. הבניין המפואר שהוקצה להם על ידי העירייה הכה את כולם בתדהמה, משום שגם בתי הספר הממשלתיים לא זכו בבניין כזה, וכאן מדובר בבית ספר פרטי שבדרך כלל אינו זוכה לקבל שום סיוע מהעירייה.

החידה נפתרה בעת נאום שנשא ראש העיר ובו הזכיר את בית הספר של חב"ד:

- כשהם הגישו לעירייה בקשה להקים בית ספר, התעניינתי אצל אנשים מה זה חב"ד, ואמרו לי שזו קבוצת יהודים שהמאפיין אותם, שהם פועלים מתוך שמחה. כיוון שכך, החלטתי להעניק להם את הבניין הגדול והמפואר, כי אני בטבעי שונא מאוד פנים זועפות...

הבטחה לשנה המעוברת

סיפר הרה"ח ר' יחזקאל בעסר ע"ה, מראשי אגודת-ישראל העולמית: לחותני, הרה"ח ר' בערל לודמיר ע"ה (מחשובי חסידי בויאן) היה בן בשם מרדכי ולא היו לו ילדים. לקראת תשרי נהג חותני לבוא לניו-יורק למסחר האתרוגים והיה נכנס לרבי ל'יחידות'. פעם, כשחותני עמד לצאת מחדרו הקדוש של הרבי, אמר:

- אני רוצה להזכיר את כלתי שכבר חמש שנים אין לה ילדים.

הרבי השיב:

- הרי זו שנה מעוברת.

לכאורה, דבר-צחות. אבל אנחנו משפחת חסידים, וכשהרבי אומר משהו - הנושא חתום. כשחותני הגיע בשנה הבאה שאלנו אותו מיד אם יש איזה חדשות והוא ענה בשלילה. חשבנו שמא לא זכינו.
בערב ראש-השנה נהגנו ללכת בקביעות למסור פ"נ, ובערב יום-הכיפורים לקבל לעקח. כשהגענו באותה שנה לקבל את הלעקח, הרבי שאל את השווער:

- יש משהו חדש אצל כלתך?

חותני ענה שאין, והרבי עשה תנועה של פליאה.

אחרי כשבוע קיבלנו טלפון מהארץ שהיא כבר נפקדה והיא התעברה במהלך השנה המעוברת...

ה'מבחן' של הרבי

בעל ה'שרידי אש', הגאון הגדול הרב יחיאל יעקב ויינברג זצ"ל, סיפר בכמה הזדמנויות לתלמידיו את הסיפור הבא (אנו שמענו אותו מהרה"ג ר' אברהם אבא ויינגרוט מירושלים שנמנה עם תלמידיו המובהקים):

- בשנת תרפ"ח נכנס אל הראבינער סמינר (שם הכינוי לבית המדרש לרבנים בברלין) הרבי מליובאוויטש, שהיה אז חתנו של הרבי הריי"צ. הוא היה אז אברך צעיר לימים, אך מרשים מאד. הוא ניגש אליי וביקש שאתן לו 'סמיכה'. כידוע לכם, מתן 'סמיכה' מבית מדרשנו לא היה דבר פשוט כלל ועיקר, והדבר דרש פרקים רבים של הכנה. די אם אזכיר שמעבר לבחינות בכתב ובעל פה שהיה על כל תלמיד לעבור בהצלחה בכל חלקי השולחן-ערוך, הייתה חובה על כל נבחן להציג 'תשובה' לשאלה גדולה שהצגנו בפניו, בכל אחד מחלקי השו"ע.

הרמ"ש הסביר, כי הספרייה הממשלתית בברלין פותחת את שעריה (על-כל-פנים חלקים ממנה) רק לבעלי תעודות מיוחדות, ותעודת רב מאישיות מוסמכת ומוכרת על ידם, היא אחת התעודות המקובלות עליהם לצורך זה. מאחר שברצונו להיכנס בחופשיות לספרייה, על כן הוא מבקש את מתן הסמיכה ממני. השבתי שאינני נוהג לחרוג מהדרך המקובלת במתן ה'סמיכה', כך שלא אוכל להיענות לבקשתו.

האמת אומר שלא היה זה נעים כלל ועיקר, שכן הייתה לי היכרות קרובה עם חמיו האדמו"ר הריי"צ, ואף פגשתי אותו מספר פעמים בעת שהותו בעיירת המרפא מארינבד שבצ'כוסלובקיה. זכיתי לטייל עמו ולשוחח על עניינים שברומו של עולם. אך למרות זאת חשבתי, שהנוהל התקין מחייב לנהוג בשווה כלפי כל באי בית המדרש.

אך לרבי, כך מסתבר, לא היה זמן לכל הפרוצדורה הנדרשת, והוא הפציר בי לדלג על הנוהל. במהלך שיחתנו, הציע הרבי, שהיה אז כאמור אברך צעיר לימים (כבן עשרים ושש..!), הצעה שלא יכולתי לסרב לה. הרבי אמר:

- תנקבו בשמו של איזה ספר שתרצו, תנו לי עשרים וארבע שעות ואגיע להיבחן אצלכם על הספר. אתם יכולים לבחור את הספר.

הדבר כמובן סיקרן אותי. ישנם כידוע ספרים רבים שהסוגיות הנידונות בהן מורכבות ועמוקות ולא שייך כלל 'לצלול' לתוכן בבקיאות ובהבנה בפרק זמן כה קצר, אלא אם כן אליהו הנביא לומד אתך בלילה. ההצעה של הרבי הייתה בעצם אמירה ברורה שהוא יודע את כל התורה כולה, כך שהוא יכול להרשות לעצמו 'להסתכן' בכל ספר תורני, איזה שיהיה.

בשלב זה נכנעתי, ולאחר מחשבה נקבתי בספר שבעצמי כתבתי, ספר שדן בסוגיות מורכבות וסבוכות מאד בסדר טהרות. רק מי שמצוי זמן רב בסוגיות הללו יכול היה להתדבר ולדון בסוגיות המתלבנות בספר.

למחרת הגיע הרבי וביקש להיבחן על הספר. למרות שהייתי כמובן מצוי מאד בחומר ("זייער היימיש מיט'ן ספר"), שכן אני כתבתי אותו, עם זאת, הוא שלט בחומר אף יותר טוב ממני... נדהמתי מהיקף הידיעות. כמובן שתכף הענקתי לו את הסמיכה שביקש, אך התניתי עמו שעליו להגיע מספר פעמים לבית המדרש על מנת לשמוע ממני שיעורים, ואמנם הוא כך נהג. כך זכיתי שהרבי מליובאוויטש נמנה גם עם שומעי לקחי...

עדות נוספת ליחסו של בעל ה'שרידי אש' לרבי, נמצא במה שסיפר הגאון רבי ברוך לייזרובסקי זצ"ל גאב"ד פילדלפיא, ששימש לפני-כן כרב ואב"ד מינכן:

בשעה שיצאתי - לפני כארבעים שנה - את מינכן לארצות-הברית, באתי להיפרד מן הגאון האדיר רבי יחיאל-יעקב וויינברג זצ"ל בעל "שרידי אש", שאמר לי: - אתם נוסעים לאמריקה. שם נמצא הרבי מליובאוויטש. השתדלו לראותו ולשמוע אותו ככל שתוכלו. הוא האדם הגדול בישראל.

'חתן גאון עולם'

סיפר החסיד הדגול הרב שמואל זלמנוב ע"ה, עורך 'התמים':

זכיתי להשתתף בעצמי בשמחת הנישואין של הרבי, ולא עוד, אלא שבחלקי נפלה הזכות להיות המלצר הממונה על השולחן הראשי בו הסב החתן (שליט"א), לידו החותן כ"ק הרבי נ"ע, ולידם גדולי האדמו"רים וחשובי הרבנים של ורשה באותם ימים.

החתן, הרמ"ש, ישב לימין חותנו אדמו"ר מהוריי"צ ובצד שמאל ישב הגאון הגדול רבי מאיר שפירא זצ"ל מלובלין. הרבי מהוריי"צ הורה לחתן שיסכים לשוחח עם הגר"מ שפירא בלימוד (אף שתמיד הרבי הקפיד להסתיר את עצמו ולמדנותו), ובמשך זמן מה, בשקט, הרבי שוחח עם הגאון בלימוד. רבי מאיר שפירא יצא מגדרו, פנה לרבי הריי"צ ואמר:

- ליובאוויטשער רבי לקחתם חתן גאון עולם!

לאחר מכן חזר הגרמ"ש וביקש מהרבי להמשיך ולהשמיע לפניו חידושי-תורה. אך הרבי סירב בעדינות. באמרו:

- עד עכשיו הייתי מצווה ועומד, אבל אם אמשיך יהיה זה על דעת עצמי...

סיפר הרב מרדכי שארפשטיין:

בין השנים תש"ג-תד"ש למדתי אצל המשפיע הגה"ח הרב ישראל ג'ייקובסון. יום אחד נכנס למקום הרמ"ש כדי לקחת איזה ספר. הרב ג'ייקובסון קם לכבודו של הרמ"ש, וכשיצא אמר:

- אספר לכם משהו קטן, ואז תדעו מיהו הרמ"ש.

והרב ג'ייקובסון סיפר לנו:

בלילה שלפני הגעת הרמ"ש והרבנית לארה"ב, קרא הרבי הריי"צ לחדרו משלחת של ארבעה מזקני החסידים – הרב שמואל לויטין, הרב אליהו סימפסון, הרב שלמה-אהרן קזרנובסקי, ואני. הוא מינה אותנו בתור שלוחים לקבל למחרת את פני חתנו הרמ"ש כשיגיע לנמל ניו-יורק. והרבי הריי"צ הוסיף:

- אגלה לכם מי הוא חתני: הוא עורך 'תיקון חצות' בכל לילה, הוא בקי בעל-פה בתלמוד בבלי עם הר"ן, הרא"ש והרי"ף, וכן בתלמוד ירושלמי ונושאי כליו, ברמב"ם וב'לקוטי תורה' עם כל ה'עיין'ס' [=ההגהות של ה'צמח צדק' על ה'לקוטי תורה']. לכו וקבלו את פניו...

(בהזדמנות מסוימת סיפר על כך גם המשפיע הגה"ח הרב שמואל לויטין, והוסיף את הפרט הבא: לאחר שהרבי הריי"צ סיים לפרט את מעלותיו של חתנו הרמ"ש, הפטיר שהוא עניו גדול, 'והולך עם כובע שה'קנייטש' שלו שמוט כלפי מטה'...)

בדומה לכך סיפר הרב יצחק-דוד גרונר ע"ה:

באותו לילה שהרבי הגיע לאמריקה, כ"ח סיון תש"א, זכיתי להיכנס עם אבי ליחידות אצל כ"ק אדמו"ר הריי"ץ נ"ע. נכנסתי אז באופן רשמי ל"תומכי תמימים" ולכבוד זה נכנסתי ליחידות. זכורני שעמדנו ב"גן עדן התחתון" והמתנו להיכנס לחדרו הק' של הרבי. לפתע יצא מחדרו של הרבי נ"ע המשפיע הרב ישראל ג'ייקובסון והוא היה נתון בהתרגשות גדולה. הוא קרא בקול:

- הרבי אמר – שכל הישיבה תצא לקבל את פני האיידים (החתן) שלי, שהוא בקי בעל-פה בכל הש"ס, בכל התוספות, בכל הרא"ש ובכל הר"ן ובכל הספרים החסידיים הנדפסים...

הרבי לא נתן לי לעזוב

סיפר הגאון הגדול רבי אברהם הרשברג, רבה של מקסיקו:

- באחת הפעמים שביקרתי אצל הרבי הריי"צ, ביקשני להיכנס ולשוחח בעניין זה עם חתנו הצעיר שכונה אז 'הרמ"ש'. כמעט לא הכרתיו קודם לכן. נכנסתי אליו וישבתי עמו כמעט במשך כל הלילה. השיחה עברה מסוגיה לסוגיה בסדר קדשים, בתלמוד ירושלמי ועוד, וגאונותו היתה מבהילה. ממש קשה לתאר זאת. נותרתי בהתפעלות עצומה. מעולם לא נפגשתי עם גדלות עצומה כזאת בתורה. ואני זכיתי להיפגש ולשוחח בדברי תורה עם גאונים רבים מפורסמים בדור הקודם. זה היה משהו שלא מעלמא דין. באותו לילה החל הקשר שלי עם הרבי.

על הימצאותו במשך עשרות שנים במדבר-שממה רוחני כמקסיקו, סיפר הרב הרשברג:

הרבי פשוט ביקש ממני שלא לעזוב את משמרתי במקסיקו. הקהילה היהודית בלונדון, ה'פדריישן', רצתה מאוד שאקבל עלי את תפקיד הרב הראשי ונטיתי לקבל את ההצעה. אולם אז הפעיל עלי הרבי לחץ אדיר שלא אסע. הוא טען וחזר וטען, שאם אעזוב את מקסיקו – ייהרס כל מה שבניתי שם. הוא התבטא בשעתו:

- אם הייתם מחפשים כבוד או כסף – מילא. אבל הרי תמיד ראיתם את העיקר בהפצת תורה ובניתם דבר כזה ודבר אחר – ופתאום לעזוב? בשביל מה?

הרגשתי שהצדק עמו. קיבלתי מכתבים מגדולי ישראל שהמליצו על הנסיעה ללונדון, כי 'שם תהיה תפארתך', אבל לא שמעתי בקולם. צייתתי לדברי הרבי. פשוט ראיתי את רצינותו ומסירות-הנפש שלו. ראיתי שיש לו ראייה אחרת לגמרי ושמעתי לבקשתו.

מדברי כ"ק האדמו"ר מערלוי שליט"א:

"גדלותו העצומה של הרבי בנגלה ובנסתר הייתה ממש מבהילה ופלאית. כל מה שלמד ביגיעה בכל חלקי התורה היה פתוח לפניו, בור סוד שאינו מאבד טיפה. שמעתי מפי הגה"צ ממאקאווא זצ"ל שכאשר זכה לקבל פניו של הרבי בשנת תש"ל, והזכיר בדבריו תשובה אחת של המהרש"ג, ציין לו הרבי מה שדובר על תשובה זו במאסף תורני "תל תלפיות" שיצא חמישים שנה לפני כן בהונגריה. ממש לא ניתן לתאר את גאונותו העצומה, כשם שאי אפשר להתחיל כלל לדבר על עבודתו הק' בקדושה ובטהרה, והיותו עמוד התפילה, שעמד והעתיר בעד כלל ישראל. גם בימי זקנותו המופלגת היה עומד שעות על גבי שעות לבקש ולהתחנן על כלל ישראל, ועל כל-אחד-ואחד מישראל".

הגאון רבי אליהו שטרנבוך ראב"ד אנטוורפן הנו חתנו של כקש"ת האדמו"ר רבי ברוך מסערט-ויזניץ זצ"ל (גיס של יבדלחט"א האדמו"ר מסערט-ויזניץ דהיום). כיום הוא משמש דיין באנטוורפן והנו מן הבולטים והחשובים שברבני אירופה. לפני למעלה משלושים שנה הוא שימש אחד מראשי ישיבת סערט-ויזניץ בארץ.

בשנת תשל"ז, הגיע רבי אליהו שליט"א לביקור בארצות הברית. במהלך ביקורו ביקש להתראות עם הרבי. כאשר סיפר זאת לתלמידיו שהתגוררו בניו יורק וקיימו בו מצוות שימוש תלמידי חכמים, ביקשו הם להתלוות אליו. בין המלווים היה תלמידו הרב דוד ליסואר מבורו-פארק שהביקור אצל הרבי טלטל והסעיר את נפשו.

כך סיפר בזמנו הרב דוד ליסואר:

הרבי קיבל בחמימות את הפמליה והזמין את רבי אליהו לשבת. הרבי התעניין אודות אופן וזמני מסירת השיעורים על ידי רבי אליהו, וביקש ממנו לומר דבר תורה. רבי אליהו נענה ואמר שמפני כבוד אכסניה הוא ידבר אודות דברי אדמו"ר הזקן בהלכות נדה (בדיני הפסק טהרה), וציין שיש לו קושיא בדברי אדמו"ר הזקן. לאחר שהרצה את דבריו בקצרה, ענה הרבי לקושייתו ופלפל עמו בדבר במשך דקות ארוכות. (לאחר היחידות הביע רבי אליהו את התפעלותו הגדולה מבקיאותו ועמקותו של הרבי, ששוחח עמו בעניין כאילו זה עתה סיים לעיין בסוגיה זו. אגב, בין הדברים התבטא הרבי כי מזמנו של אדמו"ר הצמח צדק ואילך, הקפידו נשיאי חב"ד שלא לפסוק הלכות אלא בדיני מקוואות.)

לאחר פתיחה זו ביקש רבי אליהו את רשותו של הרבי לשאול משהו. הרבי סימן בראשו הק' לאות הסכמה ואף הרכין מעט את ראשו הק' כמטה אוזנו לשמוע.

רבי אליהו אמר כי ברצונו לברר עם הרבי את עמדתו ושיטתו הייחודית בשילוחם של אברכים ל'מבצעים' השונים. הוא הזכיר את שיטתו המתבדלת של החתם-סופר זצ"ל, שביקש בתקנותיו המפורסמות להיבדל מן המשכילים החופשיים (ה'נאולוגים'), ושאל מדוע אפוא יוצא עתה הרבי ב'מבצעים' המביאים עמם לכאורה קירוב וחיכוך עם אלה שאינם שומרי מצוות?

רבי אליהו הדגיש מספר פעמים שאין הוא שואל זאת חלילה על מנת לקנטר. "תורה היא וללמוד אני צריך", חזר ואמר.

הרבי האזין לרבי אליהו בקשב רב והמתין עד שזה יסיים את דבריו. לאחר מכן פתח הרבי והסביר:
- לכל לראש יש להדגיש שאין כל דמיון בין המצב עתה למצב בו היו נתונים יהודי הונגריה (ומקומות אחרים) בזמנו של החתם-סופר זצ"ל, שכן בזמנו לא הסתפקו אותם משכילים בניהול אורח חייהם הכפרני, אלא ביקשו גם להנחיל את דרכם ושיטתם בין שורותיה של קהילת היהודים שומרי המצוות, ולהשפיע אף עליהם ללכת בעקבותיהם, אך עתה שונה הדבר בהחלט, שכן ליהודים אלה אין חלילה כל מבוקש כזה. ריחוקם מאווירה של תורה ומצוות איננה בדרך כלל הנהגה של 'להכעיס', כי אם תוצאה של בורות בבחינת תינוקות שנשבו, ואילו רק נשכיל למצוא מסילות ללבם, יהיה ניתן להשיבם חזרה לחיי תורה ומצוות.

והרבי המשיך: - בארצות הברית חיים, בלי-עין-הרע, מיליוני יהודים – כמה מהם שומרי מצוות? – פחות מחצי מיליון!.. 'שברתי את ראשי' על מציאת דרך לקרבם חזרה ליהדות, ואז נפלה במוחי 'המצאה'; התורה הרי קובעת שמצווה גוררת מצווה, אם כן אצא ב'מבצע' לזיכוי יהודים, על כל פנים, במצווה אחת, ואז יעשה הקב"ה, כביכול, את 'חלקו', והדבר יגרור עמו את קיומן של עוד ועוד מצוות שאנשים אלו יקבלו על עצמם...

אני כל הזמן מחפש אחר דרכים נוספות להדליק את הניצוץ היהודי שקיים בכל איש ואישה יהודים.
והמשיך הרבי: - הנה לאחרונה הוחל במבצע 'נש"ק', מבצע שמטרתו להגיע לכל אישה ובת ולהשפיע עליהן שתדלקנה נרות שבת קודש, ובכך להאיר את ביתן בנר מצווה. יש כאן במגירה (הרבי הצביע בידו הק' לעבר מגירת שולחנו הק') עשרות רבות של מכתבים שהגיעו מכל רחבי תבל המספרים על ההתעוררות והמהפך לטובה שפעולת הדלקת הנש"ק הביאה עמן בבתים רבים בישראל.

לפתע לבשו פניו הק' של הרבי ארשת רצינית של כאב עמוק. הרבי נקב בשמו של אזור מסוים בחלקה הצפוני של בלגיה, וולון, ושאל:

- האם ידוע לכם שנמצאת שם כנסייה רחמנא לצלן שמסתובבים בה כך וכך בנים לאבא ואימא יהודים?! הם נמסרו לשם כילדים קטנים, בימי השואה האיומה, ושוהים בה עד עצם היום הזה!
רבי אליהו הגיב כי מעולם לא שמע אודות כנסייה זו. הרבי המשיך ונקב בשמו של אזור נוסף (בוולון) והמשיך בסערת רוחו:

- שם קיימת כנסייה נוספת עם עוד תינוקות שנשבו, תינוקות שכבר עברו את גיל השלושים ואין להם מושג באידישקייט, ולפני כמה שנים חלקם אף 'הוכתרו' לשמש כמרים ר"ל..! חובה להיות מוטרדים מן השאלה כיצד ניתן להוציאם משם!

כך המשיך הרבי ומנה בכאב עצום, שהיה ניכר היטב על פניו הק', כנסיות נוצריות נוספות באותו אזור, שיש בהם יהודים שחיים כגויים, רחמנא-ליצלן!

לאף אחד מן הנוכחים אין כל הסבר מאין ידע הרבי על הכנסיות הללו שבוולון ועל 'תכולתן' היהודית, אך פני הקודש של הרבי שהביעו דאגה וחרדה, לא נתנו מקום למי מן הנוכחים לתהות בקול על הדבר.

הרבי המשיך ואמר כשפניו הק' מאדימים:
- לאימא שלהם כמו גם לאביהם לא הייתה מנוחה בעולם הזה. הם נהרגו בייסורים על ידי הגרמנים ימ"ש, ועתה לא יכולה להיות להם גם מנוחה בעולם הבא, כאשר הבן יקיר שלהם 'מתגלגל' בכנסייה ("וואלגערט זיך אין א קלויסטער") עד עצם היום הזה!

הרבי הפציר ברבי אליהו שייכנס בסוד העניין ויערב בכך גם את הרב הלל מדליה ז"ל (שכיהן כרב ואב"ד של ק"ק 'שומרי הדת' באנטוורפן).

חברי הפמליה בראשותו של רבי אליהו יצאו מן היחידות משתוממים ונרגשים. הם חשו שנפלה בחלקם זכות גדולה, להיפגש פנים אל פנים עם הרועה הנאמן, המנהיג האמיתי של עם ישראל. הם חשו בכאב הפנימי והעמוק שנבע מכל מילה של הרבי, הם נוכחו לראות עין בעין כיצד הרבי לא מוצא מנוחה לנפשו בשל מספר ילדים יהודים שנמסרו לכנסייה לפני למעלה משלושים שנה.

עדות להתפעלותו והתרגשותו של רבי אליהו היה ניתן לקבל מן העובדה, שלמרות שרבי אליהו לא הכין מראש פדיון-נפש או כל פתק אחר לבקשת ברכה מהרבי, עם זאת, בסיומה של אותה יחידות מופלאה, ביקש רבי אליהו מהרבי, בחרדת קודש, רשות לכתוב 'קוויטל' (פ"נ). מאחר שהוא לא היה מצויד בעט ונייר, השאיל לו הרבי את עפרונו ומסר לידו נייר כתיבה. כאשר זה סיים להעלות על הכתב את בקשותיו, אמר לו הרבי שכאשר הוא יעלה אל ציון חותנו, הוא יזכיר שם בלי-נדר את כל בקשותיו והוסיף עוד לברכו.

מני-אז ואילך היה רבי אליהו מרבה להתייעץ עם הרבי ולבקש את ברכתו בענייני הכלל כבענייניו האישיים ביותר.

הצייר שנשלח להציל נשמה

החסיד רבי הענדל ליברמן ע"ה, היה מן הדמויות הבולטות בחצרות הקודש של הרבי. בעל הדרת פנים מאירות ומחייכות. יודע ספר ועובד ה', נעים זמירות, בעל לב רחום ונרגש. בעל חסד ומכניס אורחים. דמות מרתקת ללא ספק, שבמרכזה עמד כוח הציור המופלא שלו. צייר מעולה היה, ולציוריו יצאו מוניטין.

פעם אחת קיבל הוראה מפתיעה מהרבי: כיון שבימים הקרובים תיערך תצוגת ציורים גדולה באחת הערים הגדולות באמריקה, ראוי שיזמין מקום באותה תצוגה גם לתמונותיו וציוריו. ר' הענדל הבין מיד כי 'דברים בגו' ועשה כאשר נצטווה.

בהגיע היום שבו נפתחה התערוכה, הורה לו הרבי לנסוע לשם בעצמו ולהתייצב בדוכן המכירות שלו. גם זאת הורה לו הרבי, וגם זאת הייתה הפתעה: שבימי התערוכה לא יתאכסן במלון יהודי המצוי באותו רובע, כי אם במלון אחר שבבעלות גויים. ר' הענדל הגיע, העמיד את יצירותיו, עמד כמה שעות לידן, ובזמן הרב שנותר לו ישב בחדרו שבמלון ועסק בתורה ובתפילה באריכות כדרכו.

יום אחד, בעודו יושב בחדרו ולומד, שמע נקישות על דלת חדרו. כאשר נגש לפתוח את הדלת, ראה לפניו אדם בלתי מוכר, שביקש להתקבל אצלו לרגעים מספר. רבי הנדל לא סירב כמובן. האיש נכנס לחדרו, ואמר לו כי תפילותיו שנאמרו בעריבות ובמתיקות כל כך, בקעו מתוך חדרו, ועוררוהו, ועל כן הוא מבקש, שמא יכול להשאילו את הטלית והתפילין.

ר' הענדל נרעש מן הבקשה שבאה מפיו של אדם שחזותו החיצונית לא העידה על יהדותו והושיט לו בשמחה את הטלית ואת התפילין. כאשר עבר לאחר מכן ר' הענדל ליד חדר אותו שכן במלון, הופתע לשמוע קולות בכי קורעי לב. ר' הענדל החל להבין לשם מה נשלח לכאן על ידי הרבי. לא עברה שעה והאיש בא להחזיר את הטלית ותפילין. ר' הענדל הבחין בו כי פניו אדומות מבכי, אך לא דיבר עמו מאומה. למחרת שוב חזר אותו סיפור על עצמו, ושוב דפק על פתחו לבקש את הטלית והתפילין ולאחר מכן החזירם.

הדבר חזר ונשנה כמה ימים, עד שבסופו של דבר פתח אותו אדם בשיחה עם ר' הענדל, בה גילה לו את כל מועקת לבבו.

התברר כי בילדותו היה תלמיד ישיבה ברוסיה-ליטא, אך עם עלותם של הקומוניסטים לשלטון, נסחף כמו המוני צעירים אחרים לרוח הקומוניזם הכפרנית, ואט אט ניתק עצמו מכל זיקה ושייכות יהודית. הוא חי רחמנא-ליצלן כגוי גמור לכל דבר, וכמעט לא זכר כי יהודי הוא. עד שהגיע כצייר ליריד התצוגה, והבחין בדמותו היהודית חסידית של רבי הענדל, ומשעה לשעה, ומיום ליום, החלו מעיו מכרכרים בקרבו, לבו החל דופק בחזקה, והרהורים נוגים עלו במחשבתו. הוא לא יכל עוד להתאפק והחל עוקב אחר ה"צייר" המשונה ר' הענדל, עד שהגיע לפתח חדרו ושם קלטו אזניו את תפילתו המשתפכת. זו שברה אותו לגמרי. זיכרונות הילדות החלו מטרידים אותו יותר ויותר עד שהחליט לבקש מר' הענדל טלית ותפילין...

ר' הענדל, ששליחותו נתבהרה עתה להפליא, נכנס עם אותו איש בדברי התעוררות, לקח ממנו את שמו וכתובתו ונפרד ממנו בלבביות, ארז את ציוריו וחזר לקראון הייטס. כאשר הגיע הכניס לרבי דיווח מלא על כל מה שאירע, ושאל את הרבי אם עליו להמשיך בקשרים אתו, והרבי השיב לו בשלילה.

לאחר שבועות מספר, הבחין ר' הענדל בידיעה קצרה בעתון, כי צייר פלוני נפטר לבית עולמו...

הבטחה 'אמיצה'

הרב שלום ה' מניו-יורק, היה חשוך בנים שנים רבות (כשמונה עשרה שנה). בהתוועדות פורים בשנת תשט"ז, הפתיע הרבי ופנה ברבים אל ר' שלום, ואמר לו:

- שיפסיקו לקרוא לך "סידני" אלא "שלום" ותהא שלם בגוף ובנשמה, ולשנה הבאה תיוושע בזרע של קיימא!

כעבור שנה בדיוק נולדה לו בת, וכיום יש לו ממנה דור ישרים יבורך.

הגה"צ רבי ישראל יצחק הלוי רייזמן זצ"ל, ראב"ד הבד"צ של העדה החרדית בירושלים, שהאחים הרבנים ה' למדו אצלו בצעירותם בירושלים, היה מספר את המעשה הזה בהתפעלות והתרגשות גדולה. "להבטיח ברבים ובפרהסיא ילד למי שכבר ח"י שנה אין לו ילדים?!"

באחת הפעמים הראשונות שהרה"ח ר' נתן ווגל מלונדון היה אצל הרבי בשמחת-תורה, המליץ לו מישהו מזקני החסידים לרכוש פסוק ב'אתה הראת' כאשר סכום הרכישה יהיה "על דעת הרבי", והוא קיבל את ההצעה. לאחר החג נכנס ל'יחידות' וכשסיים לדבר עם הרבי על יתר העניינים, ביקש לדעת כמה הרבי רוצה שייתן. הרבי נקב בסכום שבאותו זמן נחשב עבור ר' נתן לסך עצום ביותר, ובאופן ספונטני החווירו פניו.

כשהבחין בכך הרבי, אמר לו:

- ר' נתן, אל תהיה המום. תוכל לשלם את זה בתשלומים, לאו דווקא בבת אחת.

לאחר מכן הרעיף עליו הרבי שפע של ברכות להצלחה בכל מעשי ידיו.

ר' נתן יצא מה'יחידות' כשכולו נרגש מהברכה המיוחדת שזכה לשמוע זה עתה מפי הרבי. לא חלפו יומיים והנה הוא מקבל הזמנה מיוחדת מהודו. לקוח עשיר זקוק בדחיפות לתכשיט ענק עבור הנסיכה, לקראת חתונתה שעומדת להתקיים בקרוב מאוד. התנאי שהציג הלקוח היה שהתכשיט יהיה מוכן תוך שלושה ימים בלבד, כמובן תמורת תשלום הולם.

ר' נתן החליט לא להחמיץ את ההזדמנות. הוא פנה לידידו ר' הירשל פקאר, צורף זהב מומחה וזריז במלאכתו, והציע לו לעשות ביחד את העבודה. ר' הירשל ביקש שיביאו עבורו למפעל היהלומים מיטה, כדי שיוכל לעבוד שמונה-עשרה שעות ביממה ולישון שם. העסקה בוצעה על הצד הטוב ביותר, ור' נתן זכה לתגמול הולם. כשבדק את הסכום שקיבל תמורת התכשיט, הרגיש שלבו מחסיר פעימה – זה היה בדיוק הסכום שהרבי הורה לו לתת לצדקה...

מותו של צורר היהודים

בימים שלפני פורים תשי"ג הגיעה לשיאה "עלילת הרופאים". התעמולה הארסית של סטלין ומשטרו נגד היהודים גברה מיום ליום. התחושה של יהודים רבים בכל העולם היתה שכלל ישראל ברוסיה - תחת שלטונו העריץ של סטאלין - עומד בפני סכנה מוחשית נוראה. שום מוצא לא נראה באופק ויהודים בכל העולם שפכו שיחם ודמעותיהם בפני היושב במרומים.

כבכל שנה, קהל גדול נאסף במוצאי יום הפורים להתוועדות של הרבי. בתחילת ההתוועדות אמר הרבי מאמר חסידות על הפסוק: "ויהי אומן את הדסה היא אסתר". כמו תמיד, לפני אמירת ה"מאמר" ניתן היה להבחין על פניו הקדושות של הרבי רצינות ודבקות בלתי רגילה וניכר היה שבעוד דקות אחדות ישמיע "דברי אלוקים חיים", ואכן תוך כמה רגעים אמר את ה"מאמר".

חלפו כמה שעות, במהלכן היו כמה שיחות קודש בענייני דיומא, שירת ניגונים ואמירת "לחיים" כנהוג. ואז, לפנות בוקר, שוב נעשו פני הקודש להבים. שוב ניכרה הרצינות והדביקות המוכרת שכמוה רואים לפני מאמר. כולם הרגישו על פניו הקדושות של הרבי שהוא עומד להשמיע שוב 'דברי אלוקים חיים', למרות שדבר כזה לא אירע מעולם. לא אירע אפילו פעם אחת שהרבי יאמר שני "מאמרי דא"ח" באותה התוועדות.

לפתע, כאשר פניו הק' הולכים ומתלהטים בדבקות עצומה, פתח הרבי ואמר בקול של התרגשות:
- בתקופת המהפכה ברוסיה לאחר מפלתו של הקיסר (הצאר), הורה כ"ק אדמו"ר (מהורש"ב) נ"ע לחסידים שישתתפו בבחירות שנערכו במדינה. בהתאם לכך, הגיע למקום שבו התקיימו הבחירות גם אחד החסידים שהיה מופשט לגמרי מהוויות העולם, ולא ידע כלל מה מתרחש במדינה – שהרי הוא צריך לקיים את ההוראה של הרבי, וכמובן, לאחרי הקדמת טבילה במקווה וחגירת אבנט, כראוי לקיום הוראה של הרבי. לאחר שעשה מה שצריך לעשות בשביל הבחירות, כפי שהורו לו חבריו – ראה אנשים עומדים ומכריזים "הו-רה" [= ברוסית: הידד], ועמד גם הוא והכריז: "הו-רע, הו-רע, הו-רע"...

וכאן תיאר הרבי איך עשה בדיוק אותו חסיד – הוא עצם את עיניו, הרים את שתי ידיו ביחד כלפי מעלה והכריז שלוש פעמים: "הו-רע, הו-רע, הו-רע".

כשציבור החסידים הנוכח בהתוועדות ראה את הרבי עוצם את עיניו הקדושות, מניף את שתי ידיו הקדושות יחד כלפי מעלה ומכריז כך שלוש פעמים "הו-רע, הו-רע, הו-רע" – אף אחד לא הבין מה קורה כאן...

אחרי שהרבי גמר לספר את הסיפור, הסתובב לימינו וסיפר שוב את כל הסיפור, כששוב הוא עוצם את עיניו הקדושות, מניף את שתי ידיו ביחד כלפי מעלה ומכריז שלוש פעמים "הו-רע, הו-רע, הו-רע"... אחר כך הסתובב הרבי לצד שמאלו, ושוב סיפר את כל הסיפור, ושוב הראה בדיוק איך עשה החסיד. ושוב הסתובב הרבי לאחוריו, לעבר זקני החסידים שישבו שם, ושוב סיפר את הסיפור, ושוב הראה בדיוק איך עשה החסיד...

אחרי שציבור החסידים בהתוועדות שמע את המילים המפתיעות והמדהימות שהרבי השמיע, מתוך דבקות, וראה את פניו הק' יוקדות באש-קודש, היו כולם נסערים ונרגשים ומיד הבינו שיש דברים בגו, והדברים שמימיים, נעלמים ונסתרים. ואז, בהתעוררות גדולה, ספונטנית, קמו כולם בבת-אחת על רגליהם כשהרבי סיים לספר את הסיפור, וכל המסובים הכריזו יחד בהתרגשות שלוש פעמים: "הו-רע, הו-רע, הו-רע"...

מיד אחר כך פתח הרבי ואמר את המאמר השני, על הכתוב "על כן קראו לימים האלה פורים על שם הפור". לאחר ההתוועדות דיברו החסידים ביניהם על הפלא שבאמירת המאמר השני, ובמיוחד על הסיפור שקדם למאמר. כמה מזקני החסידים התבטאו שבוודאי הרבי פעל עניין גדול ונורא הקשור למה שמתרחש 'במדינה ההיא'.

ואמנם כעבור שלושה ימים העולם עצר את נשימתו לשמע החדשות המסעירות. התברר כי שליט-השליטים, הצורר סטאלין יימח שמו, מת באופן פתאומי ממש במוצאי פורים, בזמן ההתוועדות אצל הרבי.

גם אם קשה לקרוא על העיר מוסקווה את הביטוי "צהלה ושמחה", המוני היהודים נשמו לרווחה. הם לא יכלו לתאר לעצמם סיום יותר פלאי ומוצלח לעלילת הרופאים. העצורים שוחררו והסיפור נגמר. בעקבות מותו של השליט העריץ השתנה המצב ברוסיה תכלית שינוי, אסירים רבים שוחררו ותמה תקופה נוראה בחיי יהודי רוסיה.

הדפסשלח לחברהוסף תגובה

כתבות נוספות שעשויות לעניין אותך

לכל אדם יש סיפור
"בברכת האילנות פעלתי עבורכם בשמיים שיהיו לכם בן ובת"
דן כנר: "הקשר שלי לתנ"ך החל מילדות"
הילולת המקובל האלוקי רבי יצחק כדורי זצוק"ל
העיר העתיקה מתעוררת לתחיה
כוחם של התהילים
עבור לתוכן העמוד

 

תשמישי קדושה  | קמיעות  | תפילין  | מזוזות  | סוכות | לג בעומר | ראש השנה  | שבועות  | פורים | טו בשבט | חנוכה  | קבלה מעשית | הלכה | ברכת הצלחה | פרנסה | ברכות לזיווג ברכות להריון | ספר הרפואות הגנוז  | סגולות ישראל  |  שבע ברכות - שידוכים לדתיים | פרשת השבוע  |  שאל את הרב  | אסטרולוגיה  |