תרומות
בקשות ברכות ופדיון נפש

עגלת קניות

עגלת הקניות שלך ריקה.

כניסה לחברים רשומים

 

כיצד הפך שומר ראש של שוורצינגר לחסיד

3/11/2014 13:25
יונתן דנינו. צילום: הידברות (הגדל)
יונתן דנינו. צילום: הידברות

הוא החל את דרכו כעובד בחברת אבטחה בינלאומית, וכך מצא את עצמו כשומר ראש של השחקן המפורסם ארנולד שוורצינגר, שהפך לימים למושל קליפורניה ● דוקא שם, בעמקי לוס אנג'לס, הוא הכיר את בוראו והתקרב ליהדות ● היום הוא משחק יחד עם גיסו, שולי רנד, בהצגות ומחזות יהודיים

 

בשנים עברו, כלל מדף ספרות הילדים והנוער החרדית מספר מועט של ספרים: ספרי הרב ליהמן, הרב בן ציון פירר ועוד כמה ספרים. היום בלי עין הרע מדפי הספרות החרדית כורעים תחת נטל הספרים לכל גיל, לכל טעם ובכל שפה נפוצה. היו ימים ומדף המוזיקה החסידית התחיל ביוסל'ה רוזנבלט החזן והסתיים בשירי יענק'ל תלמוד. היום, מופקים עשרות אלבומים חדשים וזמרים חסידיים בקצב מסחרר, כאשר מפיקים, מעבדים ומנגנים רבים פועלים בשדה המוזיקה החסידית.
 
מהפכה דומה הולכת ומתחוללת לאיטה גם בתחום אמנות המחזות והמשחק. בשנים האחרונות הולכים ומתרבים, מחזות ומצגות המופקים על טהרת הקודש על ידי יוצרים חרדים המנסים באמצעותם להעביר מסרים ערכיים. אחד ממובילי מגמה זו הינו ר' יונתן דנינו, שהינו גיסו של יוצר ושחקן ידוע אחר, ר' שולי רנד, שגם הוא פועל בתחום המשחק. שניהם שיחקו והיו שותפים ליצירה ידועה בשם 'אושפיזין'.
 
דנינו, ששב בימים אלה לירושלים לאחר ששהה תקופה ארוכה בשליחות לקירוב ליהדות בעיר אילת, עובד בימים אלה על הפקת מחזות והצגות יהודיות עם לקח ערכי, שנועד לקרב יהודים לשורשיהם. "מאז ילדותי חלמתי להיות שחקן", הוא מספר בראיון ל"בקהילה". למעשה, כל סיפור חייו סובב סביב כמיהה זו והוא גם שהוביל אותו בסופו של יום בדרך מופלאה ממ"ט שערי טומאה היישר לזרועות היהדות.

שומר הראש של ארנולד
 
דנינו, בן 49, נולד ברמת גן למשפחה מסורתית ממוצא מרוקאי. "בבית שמרו על המסורת הבסיסית אך קיבלתי חינוך חילוני ונשלחתי לבית ספר חילוני. אמנם הייתה לי משפחה דתית, ידעתי מה זה שבת, מה זה מצוות, אך זה היה רחוק ממני".
 
במשך תקופה ארוכה גם שהה עם הוריו בשליחות בדרום אפריקה ואח"כ שב עימם לארץ. "כשבגרתי, התגייסתי לגרעין הנח"ל שהוצב בקיבוץ גלאון בדרום". לאחר מכן התגורר במשך תקופה באילת, ולמד משחק בבית ספר בארץ. לאחר זמן מה המשיך בלימודי משחק בארצות הברית. דנינו שיחק במספר מחזות ישראלים ולאחר שכבר חש שהוא מוכן לעבוד בתחום החליט לקפוץ היישר לתחום ולהתמקם במרכז תעשיית המחזות האמריקנית, ברובע הוליווד שבלוס אנג'לס.
 
למעשה, התעשייה הזו נשלטת על ידי יהודים, שהם ברובם המפיקים הגדולים והמרכזיים של התעשייה, אבל דנינו רצה לפגוש אדם אחד במיוחד: "באותם ימים", מספר דנינו, "מי שהיה מפורסם כבמאי מרכזי שהפיק מחזות רבים היה הבמאי היהודי סטיבן ספילברג, או בשמו היהודי שמואל שפילברג. למעשה, שפילברג, שהינו מגדולי הבמאים ואחד האנשים המשפיעים ביותר בתעשייה, הינו בן למשפחה שמאוד קשורה למסורת היהודית.
 
"אמו לאה הייתה בעלת מסעדה חלבית כשרה למהדרין באוהיו והיא שומרת מצוות", מספר דנינו. "אני, בתערובת של חוצפה ישראלית ותמימות של צעירים, חשבתי שכל מה שאני צריך זה להגיע לביתו של שפילברג. הוא הרי יהודי חם ומייד יכניס אותי לביתו, נדבר והוא מייד יציע לי עבודה בתחום.

"טסתי ללוס אנג'לס ומשדה התעופה לקחתי מונית היישר לביתו של ספילברג החי באחוזה גדולה באזור. אבל הכי קרוב שהצלחתי להגיע היה אל פעמון הדלת. צלצלתי בפעמון ומייד צצו שומרי ראש שלא הבינו מה אני רוצה. כאשר התעקשתי שאני רוצה לדבר עם בעל הבית הזמינו משטרה כשהם אומרים: 'מהגרים זרים באו להטריד כאן אותנו'. המשטרה הגיעה וסילקה אותי.
 
דנינו המאוכזב מהכישלון והגירוש מדלת ביתו של היהודי עליו סמך, החליט לא לנטוש את חלומו להשתלב בתעשייה ההוליוודית, ולהשתקע במקום. "למעשה", אומר דנינו, "הוליווד הוא מקום מרתק, כל מי שנמצא שם הוא שחקן. נהגי המוניות, המלצרים, העובדים בחנות, מטאטאי הרחוב, כולם שחקנים שהגיעו למקום בתקווה להשתלב בתעשייה. בינתיים, כדי להתפרנס הם עובדים בכל מיני עבודת מזדמנות.
 
"גם אני חיפשתי עבודה מזדמנת לבינתיים, עד שאצליח להשתלב, ופניתי לחברת אבטחה מקומית שהייתה מנוהלת על ידי ישראלים. לישראל יש שם מאוד טוב בתחום האבטחה בכל רחבי העולם ובפרט בארצות הברית, ובעלי החברה ניצלו את המוניטין הזה כדי להיכנס לתחום. יש לי עבר כלוחם בצה"ל, כך שיכולתי לשמש כמאבטח. עשו לי מבחן, הייתי חייב לשלוף נשק ולדרוך אותו תוך שלוש שניות, ולאחר שהצלחתי אמרו לי שהתקבלתי והשתלבתי בעבודה. לא אמרו לי לאן בדיוק, שלחו אותי רק לבית גדול, לא בית אלא אחוזת ענק, ואמרו לי שיש לי כאן ראיון עבודה, כדי לראות אם אוכל לשמש פה כמאבטח ושומר ראש.
 
"מי שקיבל את פניי הייתה בעלת הבית בשם מריה שרייבר. היא הייתה אחייניתו של נשיא ארצות הברית ג'ון קנדי שנרצח. קנדי היא משפחה עשירה ומפורסמת מאוד, אחת המשפחות העשירות ביותר ובעלות העוצמה בארצות הברית. בעלה היה שחקן ידוע בשם ארנולד שוורצנגר".

דנינו בימים שלפני ההתקרבות ליהדות

שוורצנגר ידוע בשנים האחרונות כמי שפרש חלקית מהתחום הזה והקדיש את עצמו לפוליטיקה. הוא חבר המפלגה הרפובליקנית, השתייכות חריגה בקהילת הוליווד, שרובה ככולה משתייכת לשמאל ותומכת במפלגה הדמוקרטית. הוא מעריצו הגדול של הנשיא הרפובליקני רונלד רייגן, שגם הוא הגיע לנשיאות לאחר שהיה שחקן בהוליווד. בשנת 2003 רץ כמועמד לכהונת מושל קליפורניה וזכה, הוא החזיק בתפקיד עד לפני שנתיים כאשר פרש מכהונתו כמושל. באותם ימים היה שוורצנגר בעיקר שחקן והיה לו צורך בשומרי ראש, והוא פנה לחברה הישראלית ששלחה אליו את דנינו.
 
"שוורצנגר", אומר דנינו, "הינו ממוצא אוסטרי, ואביו שהיה שוטר היה חבר במפלגה הנאצית. הדבר הזה מאוד העיק עליו, הוא דיבר איתי על הנושא הרבה, וכדי לטהר את עצמו מדרך אביו הוא עשה הכול כדי להיות ידידותי ליהודים. בכל שנה תרם מיליון דולר למוסדות יהודיים וישראלים. בכל פעם שמכון ויזנטל היה עורך דינר הוא היה מגיע ותורם מיליון או שניים. הוא מתומכי ישראל הגדולים ביותר. במהלך מלחמת לבנון השנייה ואירועים נוספים, השתתף בהפגנה גדולה בעד ישראל, והוא אינו חדל בכל מהלך פעילותו הפוליטית להביע עמדות פרו ישראליות מובהקות.
 
"גם עכשיו, כאשר חיפש שומרי ראש הוא העדיף חברה ישראלית, ולכן פנה אלינו, ואני נשלחתי אליו. בני המשפחה חששו מהתנקשות בחייו ושאלו אותי: 'אם יירו כדור, האם תקפוץ כדי להגן עלינו ולספוג את הכדור?' בעוונותיי אמרתי שכן, אך למעשה בליבי חשבתי שחלילה לי, בטח לא אעשה זאת. איך אסתכן כך בשביל אדם זר?"

הכרת היהדות
 
"למעשה, כפי שהתברר, לא היה צורך בשומר ראש כדי למנוע התנקשות אלא בעיקר כדי לסלק טרדנים וסקרנים ובעיקר צלמי פפארצ'י שלא נתנו מנוח. בכל פעם היה עלינו לערוך סיור באחוזה ולוודא שאין צלמים שמסתתרים בכל מיני מקומות, ופעם אחת תפסתי צלמים מסתתרים על עץ.
 
"כך גם היה צורך לשמור על ילדי המשפחה כדי שלא ייפגעו. פעם אחת הגיע קצב אוסטרי שהחליט שמכיוון ובעל הבית אוסטרי אז גם הוא יכול להגיע, והביא חמישה קילו בשר. הייתי צריך לבדוק שזה לא מורעל, שזה בסדר, וכן הלאה דברים מסוג זה. היו לי שיחות רבות עם שוורצנגר, שהתעניין ביהדות וישראל. באחת הפעמים הגיע לביתו אדם לדבר עימו, והתברר לי שזהו סטיבן שפילברג, אותו אחד שרציתי לפגוש ולא הצלחתי. באותם ימים התנהלה בארץ מלחמת המפרץ הראשונה, ושפילברג, שזיהה אותי כישראלי, שאל אותי על המצב בארץ ואם יש לי מידע פנימי נוסף על מה שמדובר בתקשורת.
 
"יותר מאוחר", ממשיך דנינו, "לאחר מספר שנים פגשתי את שפילברג שוב בנסיבות אחרות ואז דיברנו ושוחחנו בעיקר על היהדות. אני כבר שמרתי מצוות, והוא התעניין מאוד ביהדות. כך גם הוא התעניין בקורה בישראל".
 
דנינו היה מרוצה מאוד מעבודתו, הקרבה עתה לאחת מהדמויות הידועות בתעשייה, ההכרות שלו עם בכירי הבמאים בתחום, פתחו לפניו פתח שהיה רק צריך להיכנס פנימה כדי לממש את חלום חייו ולהשתלב בהוליווד. אבל דווקא אז, התעוררה אצלו הנקודה היהודית, ומי שהיה אחראי לזה היה דווקא המעביד שלו, שוורצנגר.
 
בימי השירות הצבאי

"ראיתי אדם שיש לו הכול, עושר מופלג שקשה לדמיין. פעם אחת נשלחתי להביא צ'ק שנכתב לפקודתו של בעל הבית והיה רשום שם עשרים מיליון דולר. אני חושב שמעטים האנשים בעולם שהחזיקו אי פעם צ'ק כזה. את כספו השקיע שוורצנגר בחכמה, הוא גם היה איש עסקים שהקים רשת של עסקים ומסעדות על שמו. כיום הוא מכניס מעסקיו כרבע מיליון דולר ליום וימשיך לעשות זאת מן הסתם עד סוף חייו.
 
"האיש חי בעושר דמיוני של ממש. הוא גם זכה לתהילה, הצליח להיות מושל של מדינתו וזכה גם לכבוד גדול. ובכל זאת? היית מצפה שיהיה מאושר, אך היו לי איתו שיחות נפש רבות שבהן התברר לי שהוא אינו מאושר, והוא מדוכא. חשבתי לעצמי, אדם כה עשיר ואינו מאושר? אז מדוע כל הטירחה הזו? בכלל, חיי המשפחה היו קרים ומנוכרים. הייתה לו ילדה שהייתי אחראי לשמור גם עליה. היא הייתה אומללה. כדי לשחק בנדנדה באיזה פארק, הייתי צריך להיכנס לפארק לסלק את כל הנוכחים מחשש לחטיפה או פאפרצ'י, ורק אז היא הייתה יכולה לשחק לבד בחול.
 
"היא הייתה אומללה, חיי המשפחה היו אומללים, והוא עצמו היה אומלל. הוא ישב עם ויסקי וסיגר בגודל שני צול, אבל היה מדוכא. חשבתי לעצמי, מה הם חיי המשפחה האלה לעומת מה שראיתי לא פעם, שבת כל הילדים והמשפחה סביב השולחן, מדברים ושרים ביחד, חיים פשוטים רוחניים ועשירים, ואז החלטתי שזה לא בשבילי: אני רוצה לטעום את הדרך היהודית.
 
"עד אז חשבתי שהאושר טמון בעושר ותהילה, והנה ראיתי אדם עם עושר עצום, עם המשפחה בעלת העוצמה הגדולה ביותר בארה"ב, והוא לא מאושר. יש לו מרצדסים ואופנועי הארלי דוידסון, ואני יותר מאושר ממנו. כך התחיל לחלחל לליבי שאולי אני טועה ברדיפה אחר העושר המזויף.
 
"היה זה ערב שבת כשנסעתי הביתה. התגוררתי באזור הוואלי בלוס אנג'לס, אזור שבו יש יהודים רבים. מבעד לזגוגית המכונית ראיתי יהודים לבושים חגיגית בבגדי שבת, כשהם נכנסים לבית הכנסת. התעוררו אצלי פתאום געגועים למשהו אחר, ואמרתי לעצמי: הנה יהודים, הנה הם הולכים לבית כנסת, ואני מאז בר המצווה שלי לא הייתי בבית הכנסת. החניתי את הרכב במרחק מספר רחובות ונכנסתי לבית הכנסת. רק רציתי קצת לטעום, לרחרח ולצאת, אלא שרב בית הכנסת יהודי יקר בשם הרב אזולאי, התנפל עליי בחיבה ואהבה כמו חיכה לי כל חייו, קרא לי לגשת אליו, הגיש לי סידור וליווה אותי במשך כל התפילה.
 
"לאחר התפילה חיבק אותי חיבוק גדול, בכיתי על כתפיו והוא אמר לי: 'תבוא גם מחר, תבוא ותאכל אצלינו'. כך התחלתי את צעדי הראשון ליהדות".
 
עלייה לארץ

 
דנינו נטש את החלום האמריקני ואת מארחו ומעבידו ושב לישראל. הוא נרשם לסמינר של ארגון ערכים ויצא ממנו יהודי שומר תורה ומצוות. התגורר בבני ברק, והלך ללמוד בישיבה. במשך חודשים ארוכים למד גמרא, משנה והלכה, הקים משפחה והתחיל ללמוד גמרא עם חברותא קבועה בכולל. את חלום הילדות על המשחק נטש לגמרי, עתה היה שקוע כולו אך ורק בתורה. "אימצתי לגמרי את הדרך הליטאית השכלתנית, של תורה ועוד לימוד תורה. אבל הדרך הזו מתאימה לאדם שכלתן, ואני חשתי שעדיין משהו חסר לי, וכך התחלתי להתקרב לחסידות ברסלב ולתורת רבינו נחמן".
 
היה גם מקרה שזעזע את דנינו עד עמקי נפשו, מקרה שצרב בליבו מכוות אש עד היום הזה, אף שהוא מתקשה לדבר על כך. "אני משתדל לדבר רק טוב על יהודים, לדון לכף זכות. אבל זה מקרה שאולי ראוי לדבר עליו, כדי שאדם יבין עד כמה צריך להיות רגיש לבעלי תשובה, להתחשב ולשים לב.
 
"אחד הדברים שאפיינו אותי בתחילת הדרך ואולי מאפיין רבים מבעלי התשובה זה תחושת הקִרבה לכל מי שהולך עמנו בדרך היהודית. כל יהודי חרדי הוא אח שלנו. כאשר הלכתי ברחוב וראיתי חרדי, מיד התמלא ליבי בשמחה ואהבה. מה ההבדל ספרדי, אשכנזי, חסידי או ליטאי? הרי כולנו אחים, כולנו עמדו רגלינו יחד על הר סיני".
 
אך לדנינו היה חבר שהתקרב כמוהו ליהדות, גם הוא חזר בתשובה והחל ללמוד בישיבה. אחת מהדמויות המרכזיות שעסקו בהוראה והדרכה לקהילת בעלי התשובה שלו, היה רב חשוב וידוע שהשפיע עליהם רבות ואשר הסביר בכל פעם על חשיבות עבודת הקירוב. "אלא שאז יום אחד, ידידי שכבר היה אברך מן המניין, קנה דירה בבניין של אותו רב. הלה לא רק שלא שמח על כך ולא עודד אותו, אלא התנגד לכך, ופעל רבות כדי לגרש אותו מהמקום. הוא אמר: 'אצלי בבניין לא מתאים שיגורו בעלי תשובה'.
 
"פתאום, התברר לחבר שלי שעם כל הדיבורים הנאים והיפים יש גישה מנוכרת ופסולה כל כך. הוא נפגע עד עמקי נשמתו, נטש את בני ברק ואיני יודע אם הוא עדיין שומר תורה ומצוות. גם אותי זעזע המקרה ופקח את עיניי שלא מספיק רק ללמוד תורה וללמוד עם השכל, חשוב גם לעבוד על הלב".
 
דנינו עבר לירושלים ופתח עסק לצילום, תוך שהוא ממשיך ומחזק את קשריו עם רבני חסידות ברסלב. "היה חשוב לי לאורך כל הדרך להיות אמיתי, להיות מחובר באמת לקדוש ברוך הוא. זה לא פשוט ולא קל. לא מספיק שיש לך כובע וחליפה כדי לחיות בדבקות עם ה'. גם בירושלים אירע לי מקרה אותו לא אשכח. בעת שניהלתי את חנות הצילום, נפלה על רצפת החנות חבילת שטרות בסכום ארבע מאות שקל ממישהו. ילדה הרימה את זה והביאה לי, ואמרתי לה שאשמור את זה למי שיבוא ויאמר שזה נאבד לו.
 
"היו שם זוג צעיר שראו את ההתעסקות עם הכסף וטענו שהכסף שלהם. אמרתי להם: תגידו כמה יש פה והכסף שלכם. הם ניסו ולא הצליחו לנחש את כמות הכסף. רגע אחר כך נכנס לחנות נער ואומר לי: 'איבדתי פה כסף, אולי מצאת אותו?', אמרתי לו: תגיד כמה וזה שלך. הוא ענה: 'ארבע מאות שקל'. זה היה נכון והבאתי לו את הכסף. כמה דקות אחרי שהלך, נכנס לחנות אברך קשה יום שמצחו חרוש קמטים, ראיתי עליו מייד שזה אחד שמשא החיים הקשה עליו מאוד, והוא אומר לי בצער גדול: 'איבדתי פה ארבע מאות שקל, אולי מצאת אותם?'.
 
"הבנתי שזה האיש שאיבד את הכסף, אבל בכאב גדול לא יכולתי להשיב לו את כספו. לאחר כמה שבועות, אני רואה את אותו נער צעיר עובר ברחוב, ביקשתי ממנו להיכנס מייד לחנות וחקרתי אותו מה קרה. הוא התחיל לבכות וסיפר לי שאותה ילדה שמצאה את הכסף בחנות היא אחותו. היא הגיעה הביתה וסיפרה לאביה על הכסף שמצאה. האב מאוד כעס שהיא החזירה לי את הכסף, ושלח את האח הגדול לקחת את זה חזרה במרמה.
 
"המקרה הזה זעזע אותי. נכון, היו כאן אולי היתרים. האב הסביר לי שלפי ההלכה זה שלהם ותשובות מהסוג הזה, אבל המבט מלא הצער של אותו אברך לא הרפה ממני".
 
הצגת ערכים
 
דנינו עזב את ירושלים ועבר ללמוד בצפת. "הכרתי כאן אדם שהוא מסור כולו לה' יתברך, נכנסתי לבית הכנסת וראיתי איך בסתם יום חול הוא מתפלל בהתלהבות ובעוצמה עם כל הרגש, ונשביתי בקסמו. שמו הרב דניאל דיין, שהינו תלמיד חכם עצום הבקי בכל חדרי התורה. גם הוא היה שחקן בהוליווד וחזר בתשובה. הוא גם היום עוסק בזה ומציג מחזה שבו מומחשת עבודת הקורבנות. ראיתי אצלו איך ניתן ליצוק תוכן קדוש גם במשחק".
 
למעשה, בשביל שחקן, המעבר לחיי יהדות הוא שוק. זה מעבר מעולם שבו למשחק יש ערך לעולם שבו הוא כמעט לא קיים, אבל האמת היא שזה כלי, וכמו כל כלי ניתן לקדש איתו את החומר.

 

"חשבתי לשוב אל התחום הזה שהייתי בו מימי ילדותי ועליתי להתייעץ עם מו"ר האדמו"ר רבי דוד אבוחצירא בנהריה. הוא אמר לי שודאי יש להמשיך ולא לעזוב בשום אופן את התחום, למצוא את הדרך שבה ניתן לקדש שם שמיים ולעבוד את ה' גם דרך זה. הוא עודד אותי ואת גיסי ר' שולי רנד לחזור ולשחק". השניים גם התקרבו לרבי שלום ארוש, מקהילת 'חוט של חסד', שגם כן עודד אותם בדרכם להפיק מחזות.
 
אחת היצירות הראשונות שבהן השתתף דנינו בדרכו החדשה הוא המחזה 'אושפיזין', המתאר חסיד ברסלב המתמודד עם קשיי החיים ועם חבריו מימים עברו. "אושפיזין", אומר דנינו, "לא נועד לציבור החרדי אלא לציבור החילוני ונועד להכיר להם את תורת רבי נחמן, טעימה כלשהי מכך. אכן מדובר בהצלחה אדירה, אני מקבל תגובות נלהבות ללא סוף מכל העולם.
 
"היה אפילו מקרה שקיבלתי טלפון משליח בקהילה באירופה של אנשים שהיו רחוקים מהיהדות. כאשר ניסה לקרבם - לא הצליח. הוא עשה הכול, שבתות מיוחדות, אירועים, הרצאות, פעילות - ודבר לא עזר. ואז החליט להראות להם את 'אושפיזין'. הוא זימן את אנשי הקהילה ומה שראו עורר בהם תדהמה: מהי הדרך של היהדות, מדוע זה כך ולא אחרת. זה פתח להם צוהר לעולם שלא הכירו ופרץ את הדרך לקראת תשובה. זהו רק סיפור אחד. למעשה, מאות אנשים התחילו להכיר את היהדות דרך המחזה הזה".
 
היום מציג דנינו הצגות נוספות: "הצגה אחת קרוייה 'על חומותייך ירושלים' והיא ממחישה את סיפור חורבן בית המקדש ואת הגעגועים שלנו לגאולה. הייתי בין מקימי בית ההצגות היהודי 'משמחי לב' בשותפות עם שורה של שחקנים חרדים והצגנו הצגה חדשה וחווייתית לכל המשפחה על הגולם מפראג. אני מתכנן הפקה של כל סיפורי רבי נחמן מברסלב".
 
כך גם עובד דנינו עם רנד על יצירה חדשה בשם 'מלכודת דבש'. "גם היא נועדה להציג את היהדות אבל בדרך אחרת. הבעיה היא", מוסיף דנינו, "שהיום קרנות התמיכה במחזות נשלטות לגמרי על ידי השמאל האנטי יהודי ואנטי ציוני. אם תרצה להפיק מחזה שבו יש סיפור התבוללות בין ערבי ליהודי - מייד תקבל תקציבי ענק; מחזה התוקף את המדינה - תקבל תקציב; מחזה נגד היהדות - תקבל. אבל אם זה יהודי, משהו שנועד לחזק את השורשים היהודיים, אתה תירק דם עד שתקבל עזרה תקציבית. איני מבין מדוע המדינה ומשרד החינוך מאפשרים לקרנות הללו להמשיך ולהתנהל על ידי אנשים כה אנטי דתיים ושמאלנים".
 
התחום הזה, תחום המשחק היהודי הינו רק בתחילת דרכו, "אני מקבל עידוד רב מרבותיי, רבי שלום ארוש והגר"ד אבוחצירא, המדריכים אותנו על כל צעד כיצד לעשות את הדבר נכונה עם זהירות על פי כל גדרי ההלכה. אין ספק שזהו כלי רב עוצמה שיכול לקרב ליהדות, להמחיש רעיונות עמוקים ובסופו של דבר נראה כיצד הוא מהווה כלי נוסף למען ריבוי כבוד שמיים בעולם". 

הדפסשלח לחברהוסף תגובה

כתבות נוספות שעשויות לעניין אותך

לכל אדם יש סיפור
"בברכת האילנות פעלתי עבורכם בשמיים שיהיו לכם בן ובת"
דן כנר: "הקשר שלי לתנ"ך החל מילדות"
הילולת המקובל האלוקי רבי יצחק כדורי זצוק"ל
העיר העתיקה מתעוררת לתחיה
כוחם של התהילים
עבור לתוכן העמוד

 

תשמישי קדושה  | קמיעות  | תפילין  | מזוזות  | סוכות | לג בעומר | ראש השנה  | שבועות  | פורים | טו בשבט | חנוכה  | קבלה מעשית | הלכה | ברכת הצלחה | פרנסה | ברכות לזיווג ברכות להריון | ספר הרפואות הגנוז  | סגולות ישראל  |  שבע ברכות - שידוכים לדתיים | פרשת השבוע  |  שאל את הרב  | אסטרולוגיה  |