רעיון לפרשת השבוע "וירא"

30/10/2012 10:30
איור: אהובה קליין (הגדל)
איור: אהובה קליין

"וַיִּשָּׂא-לוֹט אֶת-עֵינָיו, וַיַּרְא אֶת-כָּל-כִּכַּר הַיַּרְדֵּן, כִּי כֻלָּהּ מַשְׁקֶה" ● למה השמיד הקב"ה את סְדֹם? ● ולמה נראה לנו לפעמים שלרשעים דווקא די טוב? ● הרב ערן שצמן מגיש: רעיון לפרשת "וירא"

 

"וַיִּשָּׂא-לוֹט אֶת-עֵינָיו, וַיַּרְא אֶת-כָּל-כִּכַּר הַיַּרְדֵּן, כִּי כֻלָּהּ מַשְׁקֶה - כְּגַן-ה' כְּאֶרֶץ מִצְרַיִם, בֹּאֲכָה צֹעַר" - ערי סדום מתוארות כמקום פורה מאוד שיש בו שפע רב. לוט, שכל עניינו בחומר, רואה את פוטנציאל ההתעשרות ונמשך ליבו לסדום. השפע נותן לאדם אפשרות בחירה – הוא יכול לקלקל באמצעותו ולעשות בו שימוש למימוש של תאוות ויצרים חסרי המעצורים, או לתקן ולעשות בו שימוש לענייני קדושה (לעזור לחברים, לתרום לענייני הציבור, לתת צדקה לנזקקים, להדר במצוות ...).

"וְאַנְשֵׁי סְדֹם, רָעִים וְחַטָּאִים, לַה' , מְאֹד" (בראשית פרק יג) - אנשי סדום השחיתו את מידותיהם בעזרת החומר והשפע הרב שניתנו להם, עד כי "הגדילו לעשות" והיו "אומנים" בחקיקת חוקים חברתיים מוזרים, שכל מטרתם הייתה לשמר ולהעצים את תאוותיהם המקולקלות.

"וַיַּעַרְכוּ אִתָּם מִלְחָמָה, בְּעֵמֶק הַשִּׂדִּים... וַיִּקְחוּ אֶת-כָּל-רְכֻשׁ סְדֹם וַעֲמֹרָה, וְאֶת-כָּל-אָכְלָם--וַיֵּלֵכוּ" - לבסוף מאס בהם הקב"ה, ולאחר שנתן להם הזדמנויות רבות לתקן מעשיהם, גלגל את ההתרחשות כך שיאבדו אנשי סדום את כל השפע שניתן להם במלחמה, וכל רכושם, שעשו בו קלקול, נלקח מהם ע"י ארבעת המלכים.

כתוב במדרש רבה: "אמר רבי ירמיה בן אלעזר - עיקר שלוותה של סדום לא הייתה אלא חמישים ושתים שנה, ומהם עשרים וחמש שנה היה הקדוש ברוך הוא מרעיש עליהם הרים ומביא עליהם זוועות כדי שיעשו תשובה – ולא עשו".

כאשר האדם מקלקל ללא גבול, שולח אליו הקב"ה רמזים וסימנים רבים שישוב מדרכו ויתקן – אולם אם ימשיך ויתעלם מכל הסימנים ויתייחס אל המאורעות בחייו כאל יד המקרה, סופו שיביא עליו הקב"ה מציאות חדשה של "השבתה" - יילקחו ממנו השפע, האמצעים והיכולת להמשיך במסלול חייו המקולקל, והוא ימצא את עצמו נזרק למציאות חיים חדשה (בעיית בריאות, אשפוז, כלא, פשיטת רגל, אובדן, פטורים, גירושין, גירוש מביתו, גלות, מלחמה, שבי ...).

וְעֵמֶק הַשִּׂדִּים, בֶּאֱרֹת בֶּאֱרֹת חֵמָר, וַיָּנֻסוּ מֶלֶךְ-סְדֹם וַעֲמֹרָה, וַיִּפְּלוּ-שָׁמָּה (בראשית פרק יד) - מלך סדום ומלך עמורה נופלים לבור מלא חֵמָר וטובעים בו – השימוש המקולקל שעשו הם ובני עמם בחומר, בשפע שקיבלו מעת ה' – הביא אותם לבסוף לידי השבתה על גבול הכליון. ישנם בארות של מים חיים – דברי התורה, המחיים את האדם, וישנם בארות של חומר, שכל השותה מהן ללא גבול, כדי להשביע רק את תאוותיו, סופו שיטבע בהן.

"וַיָּשֶׁב (אברהם), אֵת כָּל-הָרְכֻשׁ (של סדם); וְגַם אֶת-לוֹט אָחִיו וּרְכֻשׁוֹ הֵשִׁיב, וְגַם אֶת-הַנָּשִׁים וְאֶת-הָעָם (בראשית פרק יד) - כל עוד ויש תקווה כי יעשה האדם תשובה, כל עוד ויש בו גרעין של טוב (צדיקות) נותן לו הקב"ה הזדמנות נוספת לתקן, ובמיוחד לאחר שעבר את תקופת ה"השבתה", שבה אמור היה לערער בתשובה.

"וַיֹּאמֶר מֶלֶךְ-סְדֹם, אֶל-אַבְרָם: תֶּן-לִי הַנֶּפֶשׁ, וְהָרְכֻשׁ קַח-לָךְ." "וַיֹּאמֶר אַבְרָם, אֶל-מֶלֶךְ סְדֹם...אִם-מִחוּט וְעַד שְׂרוֹךְ-נַעַל, וְאִם-אֶקַּח מִכָּל-אֲשֶׁר-לָךְ" - מעשים מקולקלים מטביעים אנרגיה שלילית בחומר שהשתמשו בו לעשותם. אברהם אינו מעוניין שיהיה ברשותו החומר, שקלקלו באמצעותו אנשי סדום, על כן משיב למלך סדום את החומר, בתקווה שהפיק לקח, והפעם ישתמש בחומר זה לתיקון ולענייני קדושה - נתינה, אירוח, צדקה ...

כשם שאדם מסיים תקופה קשה וחוזר למסלול חייו לאחר שערער במעשיו, כך מלך סדום מקבל מהקב"ה הזדמנות שנייה לפתוח דף חדש ולתקן - אברהם רוצה שמלך סדום יכיר בחסד שנעשה לו, והפעם יוביל את עמו לתיקון ותשובה.

"וַיֹּאמֶר ה' זַעֲקַת סְדֹם וַעֲמֹרָה כִּי-רָבָּה; וְחַטָּאתָם—כִּי כָבְדָה, מְאֹד. אֵרְדָה-נָּא וְאֶרְאֶה, הַכְּצַעֲקָתָהּ הַבָּאָה אֵלַי עָשׂוּ כָּלָה; וְאִם-לֹא, אֵדָעָה" - אנשי סדום לא קראו את הסימנים, ולא עשו תשובה, ולא נטשו את דרכם הרעה.  אז מה עשו אנשי סדום שכה הכעיס את הקב"ה? מספר המדרש: "מעשה בשתי נערות שירדו לשתות ולמלאות מים, אמרה אחת לחברתה:

"למה פניך חולניות (למה את נראית כה חלשה) אמרה לה - כלו מזונותיה וכבר היא נטויה למות (ספרה לה שסובלת מעוני ושאין לה אוכל). מה עשתה (הנערה הראשונה) - מלאה את הכד קמח והחליפו נטלה זו מה שביד זו (ריחמה עליה ונתנה לה כד של קמח במקום כד המים שהיה בידה), וכיון שהרגישו בה (התגלה מעשה זה שעשתה לאנשי סדום), נטלו ושרפו אותה (עונש על החסד שעשתה). אמר הקב"ה אפי' אני מבקש לשתוק דינה של נערה אינו מניח אותי לשתוק ..." (מדרש בראשית רבה- וירא, מט).

וכן מספר המדרש על נערה אחת שנתנה לחם ומים לאורח שנזדמן לעיר, וכך היה גזר דינה על מעשה החסד שעשתה: "וימשחו אותה בדבש מכף רגלה ועד קדקדה כאשר דיבר השופט. ויתנו אותה לפני עדת הדבורים במקום מקבצם, ותבואנה עליה כל הדבורים ותעקוצנה אותה ותצבינה את כל בשרה. ותצעק הנערה מפני הדבורים ואין מביט אליה ואין מרחם עליה ותעל צעקתה השמימה".

ועוד היה בסדום חוק מיוחד לעניין הכנסת אורחים: "וַיִּקְרְאוּ אֶל-לוֹט וַיֹּאמְרוּ לוֹ, אַיֵּה הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר-בָּאוּ אֵלֶיךָ הַלָּיְלָה; הוֹצִיאֵם אֵלֵינוּ, וְנֵדְעָה אֹתָם". "התנו אנשי סדום ביניהם אמרו כל אכסניא שהוא בא לכאן (כל אורח המזדמן לסדם) יהו בועלים אותו (בועלים את האורח במשכב זכר), ונוטלים את ממונו". (בראשית רבה נ).

"אוּלַי יֵשׁ חֲמִשִּׁים צַדִּיקִם, בְּתוֹךְ הָעִיר; הַאַף תִּסְפֶּה וְלֹא-תִשָּׂא לַמָּקוֹם, לְמַעַן חֲמִשִּׁים הַצַּדִּיקִם אֲשֶׁר בְּקִרְבָּהּ" - אנשי סדום רשעים, אולם חייהם טובים, והם לכאורה מצליחים, צוברים שפע, ונהנים ממעשיהם. הם אינם מודעים לגזר דינם, המתקרב ובא, ולכך שמתכנן הקב"ה להשמידם, ולכאורה הכל טוב ויפה. הם גם אינם מודעים לכך שאברהם אבינו נלחם בעבורם להצילם, ומחפש בהם גרעין של צדיקות, אשר יעמוד לזכותם ולא יושמדו.

ההגיון הוא כי כל עוד ויש בתוכם צדיקים, יש תקווה כי בזכותם יעשו כולם לבסוף תשובה, אך אם לא נמצאים בקרבם צדיקים – אין מי שיכול להובילם לתיקון.

"וַה' הִמְטִיר עַל סְדֹם וְעַל עֲמֹרָה גָּפְרִית וָאֵשׁ: מֵאֵת ה' מִן הַשָּׁמָיִם. וַיַּהֲפֹךְ אֶת-הֶעָרִים הָאֵל, וְאֵת כָּל הַכִּכָּר, וְאֵת כָּל-יֹשְׁבֵי הֶעָרִים, וְצֶמַח הָאֲדָמָה" - אברהם לא הצליח למצוא בסדום עשרה צדיקים שיצילו את אנשיה (וַיֹּאמֶר לֹא אַשְׁחִית, בַּעֲבוּר הָעֲשָׂרָה), אולם נניח והיו בה עשרה צדיקים, לכאורה חייהם של רשעי סדום היו ניצלים מן הדין, והם היו יכולים להמשיך
באורך חייהם המקולקל באין מפריע.

יתכן ואפילו היו צוחקים ומשמיצים את אותם עשרה צדיקים - שהם בטלנים, אינם תורמים לחברה, ורק יושבים ולומדים תורה כל היום כנטל על משלם המיסים – מבלי לדעת כלל, כי חייהם ניתנו להם במתנה רק לזכותם של צדיקים אלו.

כאשר אדם רץ אחר תאוותיו, דואג רק לעצמו ובני ביתו, אינו מקדש את החומר ועושה בו הקרבה של צדקה מרצון, סופו שמידת הדין תיקח את שלה באל כורחו. לעיתים שולח לו הקב"ה סימנים מקדימים, לעיתים הוא יגיע לידי "השבתה" זמנית כדי שיתעורר, ולעיתים יהיה מאוחר מדי עבורו לתקן ותכה בו מידת הדין, ויעבור מן העולם.

כאשר יש צדיקים המגנים על הדור – גם הרשעים ניצולים, ולכאורה זמנית נראה כי טוב להם. איננו יודעים באמת בזכות מה, או בזכותו של מי אנו חיים, מי נלחם ומתפלל על שלומנו, ולזכותו של מי מידת הדין אינה פוגעת בנו. לצערנו ההיסטוריה מלמדת שלא לעולם חוסן, וכאשר אין גרעין צדיקות חזק דיו בעם ישראל, באות על ראשו צרות ומפגעים.

כל יהודי שעושה תשובה הוא נקודת זכות לעם ישראל כולו, וכל מעשה טוב של יהודי מכריע את העולם כולו לכף זכות, ומצילו מן הדין. הקב"ה אוהב את עם ישראל ורוצה להטיב לנו עד בלי די, צריך רק להתעורר בזמן, לתקן לתת, לאהוב ולשמור את מצוותיו – משיח בדרך, עשו מעשה טוב אחד עוד היום, ונגאל כולנו במהרה.

הדפסשלח לחברהוסף תגובה

אולי תרצה לקרוא גם:

רעיון לפרשת השבוע "אַחֲרֵי מוֹת"
רעיון לפרשת השבוע "מַסְעֵי"
רעיון לפרשת השבוע "בְּהַעֲלֹתְךָ"
רעיון לפרשת השבוע "נָשֹׂא"
רעיון לפרשת השבוע "קְדֹשִׁים"
רעיון לפרשת השבוע "מְּצֹרָע"
עבור לתוכן העמוד

 

תשמישי קדושה  | קמיעות  | תפילין  | מזוזות  | סוכות | לג בעומר | ראש השנה  | שבועות  | פורים | טו בשבט | חנוכה  | קבלה מעשית | הלכה | ברכת הצלחה | פרנסה | ברכות לזיווג ברכות להריון | ספר הרפואות הגנוז  | סגולות ישראל  |  שבע ברכות - שידוכים לדתיים | פרשת השבוע  |  שאל את הרב  | אסטרולוגיה  |