רעיון לפרשת השבוע "אֱמֹר"

24/04/2013 14:35
רעיון לפרשת השבוע "אֱמֹר" (הגדל)

"אֱמֹר אֶל-הַכֹּהֲנִים בְּנֵי אַהֲרֹן" ● למה כהן בעל מום גופני אינו יכול להקריב קרבנות? ● האם יש קשר בין מום חיצוני באדם לפנימיותו? ● מה מחליף כיום את המקדש והקרבנות? ● הרב ערן שצמן מגיש: רעיון לפרשת "אֱמֹר"

אדם, הרוצה באמת לתקן את מעשיו, ולהתקרב אל קב"ה, צריך לתת ביטוי חומרי לכוונותיו.

הרצון לתקן מומר לנתינה של בהמה טהורה, אשר מביא האדם כקורבן לבית המקדש.

חלקי הקרבן מועלים על המזבח, וחלקם נאכלים ע"י הכהן, ובכך מומרים בחזרה ממצב של חומר - לאנרגיה רוחניות.

גופו של הכהן, בית המקדש והמזבח, מהווים יחד מנגנונים, אשר מקשרים בין עולם החומר לעולם הרוחני, ומאפשרים להעלות מעלה את כוונות ליבו של המקריב, ורצונו בתיקון.

תפקידו של הכהן לעסוק בעבודת הקורבנות, ולאפשר בכך לכל אחד מישראל לתקן את דרכיו. הכהן מהווה כמעין צינור, המקשר בין הקב"ה לבין עם ישראל, ובשל עמידתו בטווח, חייב הכהן להיות טהור ונקי מכל מום וכל רבב.

טהרה איננה עניין פיזי, אלה עניין רוחני שלא ניתן לראות בעני בשר. הדרישה המחמירה לעשות את עבודת הקרבנות בטהרת יתר חלה על הכהן, על רצון המקריב, וכן על טיב הקרבן שמביא.

"כָּל אִישׁ אֲשֶׁר בּוֹ מוּם, מִזֶּרַע אַהֲרֹן הַכֹּהֵן לֹא יִגַּשׁ, לְהַקְרִיב אֶת אִשֵּׁי ה'"
כגודל הקרבה לקדושה, כך עולה גם הדרישה להקפדה יתרה על הטהרה וההתרחקות מהטומאה. ועל כן חייב להיות הכהן המקריב טהור ונקי גם ממומים גופניים - פִסֵּחַ, חָרֻם, שָׂרוּעַ, שֶׁבֶר רָגֶל, שֶׁבֶר יָד, גִבֵּן, תְּבַלֻּל בְּעֵינוֹ ...

מום חיצוני על הגוף, מעיד כי יש לכהן מום פנימי בנפשו. לכהן בעל מום גופני יש, ככל הנראה, חשבון פתוח על קלקול רוחני שעשה (בגלגול זה או קודם), אשר בגינו הטיל בו הקב"ה את המום.

מטרת המום היא לפוסלו מעבודת הקורבנות, שלא יוכל לשמש כצינור רוחני לתיקונם של בני ישראל (לֹא, יִקְרַב, לְהַקְרִיב).

החומר משרת את הרוח, לכן כאשר יש מום בכהן, גופו החומרי אינו טהור, ועל כן הוא אינו יכול להוות כלי, צינור נקי וראוי, להמרת הקורבנות החומריים לקדושה רוחנית – החומר, המרכיב את גופו, אינו יכול לשרת את הקדושה כראוי.

וְאֶל כָּל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל נאמר - "כֹּל אֲשֶׁר בּוֹ מוּם, לֹא תַקְרִיבוּ: כִּי לֹא לְרָצוֹן, יִהְיֶה לָכֶם … בַּבָּקָר אוֹ בַצֹּאן--תָּמִים יִהְיֶה לְרָצוֹן, כָּל-מוּם לֹא יִהְיֶה בּוֹ."

שלא כמו בכהנים, אין בישראל פסילה של המקריב עקב מום פיזי על גופו שלו, אלה בישראל נמדד המום באיכות הבהמה המובאת לקורבן, שהיא הביטוי לטהרת רצון ליבם.

"כָּל מוּם לֹא יִהְיֶה בּוֹ" - לא יהיה מום ברצון הלב שלכם – על ישראל חלה החובה לתת מכל הלב את הטוב ביותר לקב"ה, כי הביטוי לרצון לא נקי הוא הבאת קורבן "אֲשֶׁר בּוֹ מוּם", ועל כן רק "תָּמִים יִהְיֶה לְרָצוֹן" – רק שלמות הקורבן מעידה על שלמות כוונותיו וחרטת ליבו של המקריב.

עניין הבאת הקרבן היא לשם תיקון עצמי, רצון לשוב אל דרך ה', ותיקון המידות, על כן לא יתכן להביא לקב"ה קרבן פגום, שאינו מייצג את שלמות כוונותיו (תָּמִים יִהְיֶה).

יהודי נדרש להיות טהור הן במעשיו והן במחשבותיו. בדיוק כשם שרואה האדם בעני הבשר את הפגמים החיצוניים על גופו של הכהן, או על גוף הקרבן, הפוסלים אותם מלקחת חלק בעבודת הקורבנות, באותה הבהירות רואה הקב"ה את מחשבותיו ורצונותיו של כל יהודי ויהודי, ויודע מי כוונותיו טהורות, ומי כוונותיו טמאות ושאינן לשם שמיים.

"וּשְׁמַרְתֶּם, מִצְוֹתַי, וַעֲשִׂיתֶם, אֹתָם: אֲנִי ה', וְלֹא תְחַלְּלוּ, אֶת שֵׁם קָדְשִׁי, וְנִקְדַּשְׁתִּי, בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל: אֲנִי ה' מְקַדִּשְׁכֶם"

הקב"ה רוצה להטיב לישראל ועל כן נתן להם מערכת שלימה של הוראות, שעצם קיומן מפעילה בהרמוניה את מערכות היקום החומריות והרוחניות.

בתוך כל אחד מישראל שוכנת נפש אלוקית, ניצוץ מהקב"ה יתברך, הנותן לאדם חיות וחיוניות.

בני ישראל מצווים לקדש ולטהר עצמם, להקפיד על קיום התורה והמצוות, ובכך לשמר את הקרבה אל הקב"ה, השוכן בם.

לגוף החומרי יש מכלול של יצרים, תאוות ורצונות, הרוצים לשעבד אותו לדבקות בחומר ולהרחיק אותו מעולמו הרוחני. רק ע"י התקרבות אל הקב"ה ניתן להשתחרר מן השעבוד לחומר, ולצאת "מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם", שהיא המשל ליצרי הגוף ותאוותיו החומריות.

שימוש לא נכון בחומר יביא את האדם לחוסר איזון בין רוח לחומר, אשר יובילו אותו לתחושת חוסר, אי סיפוק בחייו, סבל, טומאה וריחוק מן הקב"ה.

יהודי, אשר בוחר, חלילה, שלא ללכת בדרך התורה, מחלל בכך את נוכחות ה' בקרבו (וְלֹא תְחַלְּלוּ, אֶת שֵׁם קָדְשִׁי), ויוצר סביבו קליפות רוחניות, המרחיקות ממנו את אור הבורא, תוך שנחשף להשפעתם הרעה של כוחות הטומאה - המזיקים והמשחיתים הרוחניים בעולם.

 

המצוות נראות לכאורה כפעולות טכניות חומריות, אך בפועל הן נוסחאות חיים, המספקות לאדם איזון, ומלמדות אותו כיצד לעשות בחומר שימוש של קדושה.

בעבר, בזכות הבאת הקרבן לקב"ה, ועבודת הכהן בטהרה, היה מצליח האדם להשיב לעצמו את האיזון בחייו, ועולה מדרגת נפשו הבהמית - חזרה לדרגת אדם (אדמה לעליון).

כיום כשאין לנו מקדש, מזבח וקורבנות, אנו מחליפים אותם - בתפילה, בצדקה ובקיום המצוות. האדם מתקרב באמצעותם לקב"ה, ויכול להשיב לעצמו את האיזון בין גוף לנשמה. ככול שיותר יהודים יגלו את האמת המופלאה הזו, וישכילו ליישמה בחייהם - נזכה כולנו לצאת מן החושך אל הגאולה, לקבל פני משיח צדקנו בשמחה, ולראות בתקומתו של בית המקדש השלישי במהרה.

הדפסשלח לחברהוסף תגובה
תגובות
1. יסמין הוטי (28/04/2013 20:24:38)
2. מאיר זוהר (28/04/2013 20:25:45)
3. ערן שצמן (28/04/2013 20:26:14)
4. מאיר זוהר (28/04/2013 20:26:40)
5. 
מאיר, אהבתי את החדירה שלך לעומקו של עניין...
גדי (28/04/2013 20:26:54)

אולי תרצה לקרוא גם:

רעיון לפרשת השבוע "אַחֲרֵי מוֹת"
רעיון לפרשת השבוע "מַסְעֵי"
רעיון לפרשת השבוע "בְּהַעֲלֹתְךָ"
רעיון לפרשת השבוע "נָשֹׂא"
רעיון לפרשת השבוע "קְדֹשִׁים"
רעיון לפרשת השבוע "מְּצֹרָע"
עבור לתוכן העמוד

 

תשמישי קדושה  | קמיעות  | תפילין  | מזוזות  | סוכות | לג בעומר | ראש השנה  | שבועות  | פורים | טו בשבט | חנוכה  | קבלה מעשית | הלכה | ברכת הצלחה | פרנסה | ברכות לזיווג ברכות להריון | ספר הרפואות הגנוז  | סגולות ישראל  |  שבע ברכות - שידוכים לדתיים | פרשת השבוע  |  שאל את הרב  | אסטרולוגיה  |