אסטרולוגיה ומזל

22/06/2014 11:15
אסטרולוגיה ומזל (הגדל)

אסטרולוגיה ומזל- הקדמה

א. אסטרולוגיה ומזל – הקדמה.

כוח דחף מהותי באדם הוא תכונת הסקרנות. הסקרנות דוחפת את האדם לשאוף לדעת "מה למעלה ומה למטה, מה לפניך ומה לאחור" (משנה חגיגה ב, א). האדם סקרן לדעת האם יש דרך לפרוץ את הגבולות המצומצמים של ההוויה שבה הוא חי; האמנם יש מציאות מסביבנו, שאין אנו יכולים לקלוט בחמשת החושים הרגילים, אך אפשר לקלוט בדרך אחרת! האדם הכבול בכבלי ההווה תאב במיוחד לדעת את העתיד: מה חופן העתיד עבורו? אלו חיים יהיו לו – טובים או חלילה שלא? כמה זמן יחיה, וכיצד יתנהלו חייו? וכדומה.

האסטרולוגיה היא תחום שמנסה לענות על שתי שאלות: א) תכונות האופי וטְבַעֵי אישיות האדם. ב) מזל וגורל. – האם יש בזה ממש? האם המזל קובע דרכי, או שניתן לשנותו, ובמה זה תלוי? ומה ההבדל שיש בין אסטרולוגיה לנבואה?

לענין שאלה א' אנו נראה שאכן תכונות האדם נקבעות ע"י המזלות מלידתו. לדוגמא נאמר בגמרא שמי שנולד במזל מאדים יהיה שופך דמים, ומי שנולד במזל צדק יהיה צדקן וכו'. אך לענין שאלה ב' – האם אכן יש ממש בקביעת המזל את גורל העתיד?

התורה קובעת (דברים יח, ט-יג): "כי אתה בא אל הארץ אשר ד' אלקיך נותן לך, לא תלמד לעשות כתועבות הגויים ההם, לא יימצא בך מעביר בנו ובתו באש, קוסם קסמים מעונן ומנחש ומכשף. וחובר חבר ושואל אוב וידעוני ודורש אל המתים. כי תועבת ד' כל העושה אלה, ובגלל התועבות האלה ד' אלקיך מוריש אותם מפניך. תמים תהיה עם ד' אלקיך".

ובספר ויקרא (יט, לא): "אל תפנו אל האובות ואל הידעונים אל תבקשו לטמאה בהם, אני ד' אלקיכם".

ובשמות (כב, יז): "מכשפה לא תחיה".

יש מספר ענינים הקשורים בנושא המגיה והכישוף, שנאסרים מכח ההתחברות עם כוחות טומאה, ועולם המתים, המחבלים בנפש האדם. כולם נלמדים מן הפסוקים הנ"ל:

א.לא לעשות מעשה אוב –"שהזהירנו מעשות אוב, והוא שיקטיר בקטורת הידועה ויעשה פעולות מיוחדות ויתדמה לו שמיעות דיבור מתחת שחיו ישיב על מה שישאל ממנו" (הרמב"ם ב'ספר המצוות', מצוות 'לא תעשה', מצווה ח).

ב.לא לעשות מעשה ידעוני – "והוא שייקח עצם עוף ששמו ידוע וישים אותו בפיו ויעשן עשן ויתפלל תפילות ויעשה מעשים עד שיתחבר לו עניין דומה לעניין חולי הנופל וייקחהו תרדמה וידבר בהווים" (שם, מצווה ט).

ג.לא לקסום – "שהזהירנו מקסום, רוצה לומר שיניע כוח הדמיון במין מן ההנעה, כי אלו בעלי הכוחות כולם המגידיםמה שיתחדש קודם היותו" (שם, מצווה לא).

ד.לא לעונן – "שהזהירנו מעשות המעשים בבחירה ממשפטי כוכבים. והוא שנאמר זה היום טוב למעשה הפלוני ונכון לעשותו או זה היום מגונה בו המעשה הפלוני ונרחיק מעשותו" (שם, מצווה לב).

ה.לא לנחש –שהזהירנו מנחש כמאמר הריקים: כבר חזרתי מן הדרך לא ישלם לי צורך, והיום הזה ראשון מה שראיתי בו הדבר פלוני לא ארוויח היום דבר... כגון האומר נפלה פתי מפי, נפל מקלי מידי, עבר נחש מימיני ושועל משמאלי" (שם, מצווה לג).

ו.לא לכשף (שם, מצווה לד).

ז.לא לחבור –"שהזהירנו מהיותחובר, והוא שיאמר מאמרים יחשבו שהם יועילו מכך ויזיקו לכך" (שם מצווה לה).

ח.לא לשאול באוב (שם, מצווה לו).

ט.לא לשאול בידעוני (שם, מצווה לז).

י.לא לדרוש אל המתים (שם, מצווה לח).

יא.לא לחיות מכשפה – שהזהירנו מהחיות המכשף... וכשנמחול לו אנחנו עוברים על מצוות 'לא תעשה', לא שביטלנו בו מצוות עשה לבד, ויהיה כאילו מחלנו לאחד ממחוייבי מיתת בית דין" (שם, מצווה שי).

ב.ולענין איסור שאלה אצל אסטרולוגים.

נאמר בגמרא (פסחים קיג, ה): "מנין שאין שואלים בכלדיים (אסטרולוגים)? שנאמר "תמים תהיה עם ד' אלקיך".

כל דעות הפוסקים מסכימות שיש לאדם להימנע מלשאול בחוזים בכוכבים.

אמנם מה יעשה אדם שכבר הלך ושאל, או שנודע לו בלא מתכוון כי לפי מזלו יום מסויים מסוכן עבורו לצאת לדרך, או שעיסקה מסויימת שהתכוון להשקיע בה תגרום לו הפסדים?

האם מותר לו לחשוש לנאמר, או אולי עליו להתעלם מהם לגמרי, או שמא חייב הוא לחשוש לדברים?

להלכה נפסק ב'שולחן ערוך' (יורה דעה, קעט, א-ב) כרמב"ן: "אין שואלים בחוזים בכוכבים ולא בגורלות, משום שנאמר "תמים תהיה עם ד' אלקיך", וכל שכן שאסור לשאול בקוסמים ובמכשפים. ... במה שאדם יודע שהוא נגד המזל, לא יעשה ולא יסמוך על הנס, אלא שאין לחקור אחר זה, משום תמים תהיה".

אם כן נפסק להלכה שיהודי לא ישאל בכוכבים, אך אם ראה או שמע על דבר לא טוב שצפוי לקרות בעתיד, אסור לו ללכת נגד המזלות. והשאלה המתבקשת – מדוע? ובמה שונה ידיעה זו מכל ברור אחר שאדם עורך לפני מעשה?

נאמר בתלמוד (תענית כ, ב): "אמר רבי ינאי: לעולם אל יעמוד אדם במקום סכנה ויאמר: עושין לי נס, שמא אין עושין לו נס. ואם תימצי (תמצא, תרצה) לומר עושין לו נס, מנכין לו מזכויותיו".

- אחרי שאדם בירר את מזלו שנגזר עליו עפ"י הטבע, הוא הכניס את עצמו למצב שבו צריך הוא לנס גלוי כדי לשנות את שנגזר עליו. אך מי אמר שראוי הוא לנס?

ואף אם בכח מצוות שקיים ומעשים טובים שעשה לשנות את המזל, מכל מקום טבעו של האדם הוא להאמין שמה שידוע לו שנגזר אכן יקרה, ולכן יידרש ממנו מאמץ גדול כדי להשתחרר ממה שכבר ראה במזלות ולשנות את גורלו.

ומציאותו של נס גדול, סותרת את הבחירה החופשית, ואדם המבקש נס גלוי, מעמיד את זכויותיו בסכנה. ומדוע שהקב"ה ישנה סדרי עולם לכבודו בגלוי?

בירור רגיל שאדם עורך, כגון לפני טיסה, הוא משום שהמצב ברור לאחרים, ואין מדובר בנס, אדרבה, במקרים כאלו מי שאינו מברר, הרי שהוא סומך על הנס. אך לעומת זאת, במזל, מי שמברר, נכנס למצבשבו יצטרך לנס!...

ג. המזל ובחירה חופשית.

נוכחנו לדעת שהתורה וחז"ל מכירים בכוח המזלות לקבוע את תכונותיו של האדם מלידתו. אם כן, האם יש מקום להעניש את האדם על מעשיו הרעים, האם אינו נטול בחירה, כרובוט המתפקד עפ"י תוכנה?

נביא מדברי הרמב"ם (בשמונה פרקים, ח):

"שלא תחשוב השגעונות אשר ישקרו בהם חכמי הכוכבים אמיתיות, כי יחשבו שמולד האדם ישימהו בעל מעלה או בעל חיסרון ושהאיש מוכרח על המעשים ההם בהכרח. שהדבר המוסכם עליו מתורתנו ומפילוסופי יוון, כמו שאימתוהו טענות האמת, שפעולות האדם כולם מסורות לו, אין מכריח אותו בהם, ולא מביא אותו זולת עצמו כלל שיטהו לצד מעלה או לצד חיסרון אלא אם כן יהיה לו הכנת המזגים לבד, כפי שביארנו, שיקל לו עניין או יכבד. אבל שיתחייב פעולה מהפעולות או יהיה בו נמנע – אין זה כלל. ואילו היה האדם מוכרח על פעולותיו, יהיו בטלות מצוות התורה ואזהרותיה והיה הכל שקר גמור, אחר שאין בחירה לאדם במה שיעשה."

כלומר, מבאר הרמב"ם, יש להבחין בין נטיה ליתרון או חסרון, לבין להיות בעל מעלה או חיסרון: האדם אינו כפוי או מוכתב לאף פעולה; מזגיו ותכונותיו הם גורם מסייע או מקשה על ביצוע פעולותיו. אולם בסופו של דבר, האדם חופשי בהחליטו והוא בעל בחירה.

ומביא הרמב"ם משל לשם המחשה: "המשל לזה – אדם שמזגו נוטה יותר אל היובש ועצם מוחו זך, והרטיבות מעטה בו, הרי שיקל לו לזכור ולהבין העניינים יותר מאיש בלגמי, שהרטיבות במוחו רבה. אבל אם יעזבו את המוכן במזגו למעלה זו, ולא ילמדוהו כל עיקר, ולא יעוררו שום כוח בו – סופו שיישאר בער. וכן אם ילמדו ויבינו אותו גס הטבע, רב הרטיבות, סופו שידע ויבין, אבל בקושי ובטורח." (שם ח, א).

והמאירי כותב (בחידושיו למסכת שבת קנו, א):

"מפינות הדת ומיסודות האמונה להאמין שהבחירה ביד האדם בכל פעולותיו לעשות כרצון איש ואיש, ואם נודע מדרך החכמה שממערכת הכוכבים באו בנולד [באופן מולד] כוחות וקניין מידות, אם מכוח היום אם מכוח השעה, ....מכל מקום יש להאמין שכל זה לא ימנע הבחירה ממנו ולא ייקרא בזה מוכרח, רק חוטא בבחירה ורצון; מפני שהשם נתן בידו בחירה להכריח טבע תולדתו וגדרי הדת ישיבוהו מטבעו למשול בעצמו לבלתי לכת אחרי עקבות תולדותו, ויוכל לבחור בעצמו דרך אחרת בזולת טבע תולדתו."

·מבנה העולמות והאדם.

כדי להבין מדוע אין סתירה בין המזל לבחירה, וכיצד יכול האדם להתעלות מעל גזרת הכוכבים והמזלות, עלינו לעמוד על מקומם של הכוכבים והמזלות בבריאה בכלל.

הרמח"ל כותב (בדרך ד', ב, ז):

"כל ענייני הגשמים [הדברים הגשמיים] שורשם הוא בכוחות הנבדלים. ואמנם שם משתרשים העניינים האלה בכל הדרכים שצריכים להשתרש, ואחר כך צריכים לעתק ולהימשך אל הגשמיות, בצורה שצריכים להימצא בו. והנה, לצורך זה הוכנו הגלגלים וכוכביהם, שבהם ובסיבוביהם נמשכים ונעתקים כל אותם העניינים שנשתרשו ונזמנו למעלה ברוחניות אל הגשמיות פה למטה ועומדים פה בצורה הראויה ...והנה נשפע מן הכוכבים כוח הקיום אל העצמים הגשמיים שתחתיהם, שעל ידיהם נעתק עניינים מבחינתו למעלה בשורשים אל בחינתו למטה."

כלומר, הרמח"ל מבאר, שאף שהכוכבים והמזלות משפיעים על הנעשה בארץ, בכל אופן שורש ההשפעה ב'כוחות הנבדלים'. הכוכבים אינם אלא מתווכים, ֹשַנַאִים, בין מקור ההשפעה הקב"ה, לבין העולם.

הרמב"ן (בפירושו לדברים יח, ט) מבאר מהם הכוחות המתווכים במדרגה שמעל הכוכבים והמזלות:

"ועתה דע והבן בענייני הכשפים כי הבורא יתברך כאשר ברא הכל מאין עשה העליונים מנהיגי התחתונים אשר למטה מהן, ונתן כוח הארץ וכל אשר עליה בכוכבים ובמזלות לפי הנהגתם ומבטם בהם, כאשר הוא מנוסה בחכמת האצטגנינות, ועשה עוד על הכוכבים והמזלות [ל]מנהיגים [את] [ה]מלאכים ו[ה]שרים שהם נפש להם".

ומה למעלה מהנהגת הכוכבים והמלאכים?

כתב בספר 'נפש החיים' (לרבי חיים מוולוז'ין, א, ה): "וכל העולמות נכללים ונחלקים לארבע כידוע שהן: האופנים והחיות וכסא כבודו ואצילות קדשו יתברך... ונשמת חיים של הכסא הוא סוד שורש העליון של כללות נשמות ישראל יחד, שהוא יותר גבוה ומאד נעלה גם מהכסא... ולכן העולמות מתנהגים על ידי מעשי האדם, כי המה כפי נטייתם מעוררים שורש נשמתו העליונה שהיא נפש חיה שלהם; בהתנועעו ינועו ובעמדו תירפנה".

כלומר, רבינו חיים מוולוז'ין מגלה לנו כי כל מערכת העולמות מתנהגים ע"י מעשי האדם. עם ישראל, ששורשי נשמותיהם העליונים חצובים מעולם הבריאה (כסא הכבוד) שמציאותו גבוהה מעל הכוכבים והמזלות, והמלאכים. לכן, אין גורלם תלוי בכוכבים ובמזלות, אלא להיפך הכוכבים, והמזלות תלויים במעשי עם ישראל.

וכך כותב הרמח"ל (דרך ד', ב, ד): "ואולם במעשיהם של ישראל תלה האדון ברוך הוא תיקון כל הבריאה ועילויה... ושיעבד כביכול את הנהגתו לפועלם... על פי מעשיהם. אך מעשה אומות העולם לא יוסיפו ולא יגרעו במציאות הבריאה ובגילויו יתברך שמו או בהסתרו, אבל ימשיכו לעצמם תועלת או הפסד, אם בגוף ואם בנפש, ויוסיפו כח בשר שלהם או יחלישוהו".

השפעת מעשי אומות העולם מוגבלת, כיון שנשמותיהן חצובות מעולם הזה, לעומת זאת נשמות ישראל שחצובות מעולם הבריאה כנ"ל, במעשיהם משפיעים על הכוכבים והמזלות. יכולת עם ישראל להתעלות מעל המזלות, תלויה בהתקשרותם עם בורא עולם, וכמו שנאמר בגמרא (סוכה כט, א):

"בזמן שישראל עושין רצונו של מקום אין מתייראין מכל אלו [מסימני פורענות הנראים בכוכבים] שנאמר: "כה אמר ד': אל דרך הגויים אל תלמדו ומאותות השמים אל תחתו, כי ייחתו הגוים מהמה" (ירמיהו י, ב) – עובדי כוכבים ייחתו, ואין ישראל ייחתו".

זהו ביאור דברי חז"ל "אין מזל לישראל" (שבת קנו, א), לא שאין מזל כלל לישראל, אלא שישראל מכח מעשיהם, יכולים לפרוץ את גדרות המזל ולשנותו.

וכן פירש רבינו בחיי (לדברים לא, טז): "וזהו שאמרו 'אין מזל לישראל' אין הכוונה בזה שלא יהיו המזלות גורמין לישראל, שהרי אמרו בפירוש 'מזלו גורם', אבל הענין וכו' לפי שהכוכבים והמזלות וכל העולם נבראו בשביל הצדיקים, ואם כך איך יתמנה השפל על העליון ממנו והעלול על העילה?".

וכתב הרמב"ן (שו"ת הרשב"א, תשובות המיוחסות לרמב"ן, תשובה רפג): "אלא שפעמים הקב"ה עושה נס ליראיו לבטל מהם גזרת הכוכבים והם מן הנסים הנסתרים שהם בדרך תשמישו של עולם שכל התורה תלויה מהם".

הרמב"ן מבאר שיכולת עם ישראל להשפיע על גורלו היא מציאות על טבעית. אכן, אין זה בגדר נס גלוי, אלא נס נסתר. אמנם כל התורה היא מציאות על טבעית, המחדשת לנו שמעשי האדם משפיעים על הטבע הגשמי של העולם, כפי שנאמר (ויקרא כו, ג): "אם בחוקותיו תלכו... ונתתי גשמיכם בעיתם ונתנה הארץ יבולה... ונתתי שלום בארץ".

ד.מה מעלה את ישראל מעל למזל?

ספר הזוהר (מתורגם) (במדבר רטז,ב):

"כל בריות העולם קודם שניתנה תורה לישראל היו תלויים במזל... אבל אחר שניתנה תורה לישראל הוציאם [הקב"ה את ישראל] מגזרת הכוכבים והמזלות... ולכן כל העוסק בתורה בטלה ממנו גזרת הכוכבים והמזלות, אם לומד התורה כדי לקיים את מצוותיה, ואם לא הרי הוא כמי שלא עסק בתורה ולא בטלה ממנו גזרת הכוכבים והמזלות."

הספר 'נפש החיים' (שער ד, יח) מבאר כיצד הקשר לתורה ולמצוותיה מעלה את האדם מעל למזלות ומעל לטבע:

"ולזאת, האדם המקבל על עצמו עול התורה הקדושה לשמה לאמיתה... הוא נעלה מעל כל ענייני זה העולם ומושגח מאתו יתברך השגחה פרטית למעלה מהוראת כוחות הטבעיים והמזלות כולם, כיוון שהוא דבוק בתורה ובקב"ה ממש כביכול, ומתקדש בקדושה העליונה של התורה הקדושה שהיא למעלה לאין ערוך מכל העולמות, והיא הנותנת החיות והקיום לכולם ולכל הכוחות הטבעיים, הרי האדם העוסק בה מחיה ומקיים את כולם ולמעלה מכולם, ואיך אפשר שתהא הנהגתו מאתו יתברך על ידי הכוחות הטבעיים?"

הקשר לתורה הוא קשר עם בורא עולם, והוא החיבור למקור הכח, ל"גנרטור" שממנו כל הכוחות שבעולם מקבלים את כוחם וחיותם. כאשר עם ישראל, וכל אחד מישראל, מתחבר עם מקור החיים, עם בורא עולם, דרך התורה הקדושה ומצוותיה, האדם עצמו ניתן בו כח לקיים ולהחיות את כל הנבראים, כולל המזלות, ואז מתעלה מעל המזלות. וכמו שכתב הגאון מוילנא (משלי עם ביאור הגר"א יב, ב):

"אך אם האדם הוא טוב מאד, אז מטיבים לו ומהפך את המזלות, כי הוא מקבל מד' עצמו ולא מן המזלות, וזהו 'טוב יפיק רצון מד'" (משלי יב, ב) –עצמו, ולא מן המזלות".

·לסיכום:

·למדנו שאין סתירה בין המזל לבחירה, המזל אינו אלא תנאי הפתיחה אותו קיבל האדם בבואו לעולם – הן במה שנוגע לתכונותיו והן בנוגע לעתידו. אולם הבחירה נתונה בידו לשנות את תכונותיו ובכך גם לשנות את שנגזר עליו.

·היכולת לשלוט במזלו, תלויה בעוצמת כוחות הנשמה אשר בקרבו של האדם – אם הצליח להפעיל את כוחות הנשמה שבו, הרי שהתעלה מעל למזלות ואף מעל למלאכים. אך, אם נשמתו רדומה ואין הוא חי אלא מכח הנפש הבהמית שבו, הרי המזלות מצויים מעליו, והם שולטים עליו.

·עוצמת כוחות הנשמה שבהם יזכה האדם, תלויה באיכות הקשר שיש לו עם התורה – אם הוא לומד אותה מתוך מטרה לקיים את מצוותיה, כאמור בדברי הזוהר המובאים לעיל. (אסטרולוגיה ומזל, בחירה ונבואה, מנוף, תשס"א

 

הנהגת המזלות

 

ו. הנהגת כל אחד מישראל בכל חודש וחודש לפי המזלות.

בחודש ניסן התחיל בנינו של עם ישראל שהיה עדיין במצרים, והגיע לשלמותו בזמן מתן תורה, בחודש השלישי, בסיון. התפתחות עם ישראל מתגלה לפי האבני נזר (שם משמואל פרשת אמור) בסימני המזלות.

· מזל טלה – מרמז על אחדות, כאותם טלאים שֶקוֹלם שווה, וכן שה קרבן הפסח היה מאחד את ישראל.

טלה יש בו יסוד ההתבטלות לרועה, כשם שישראל בניסן קבלו את הנהגתו של בורא עולם ושל משה רבינו.

בחודש ניסן מתמזגים החסד (טלה) והדין (מאדים). במצרים דין על אויבי ישראל, וחסד לישראל; ואף לעתיד לבא בחודש ניסן יגאלו ישראל, ויתגלה הדין באומות העולם המצירות לישראל. ע"י ההכרה במציאות הרועה המנהיג, ובמיוחד ביסוד האמונה בהשגחה ובבורא עולם - בפסח, אפשר לבטל את השליליות שבגאוה שביסוד מזל טלה.

השבט המתייחס לחודש ניסן הוא שבט יהודה שממנו יצא דוד המלך. מלכות היא יסוד מהותו של חודש ניסן. מידת המלכות קשורה במידת הענווה, כפי שאומרים הקדמונים על משמעות אותיות השם דוד דלת ודלת, ענוה וענוה.

האבר המיוחס לחודש ניסן לפי ספר יצירה הוא רגל ימין, ומרמז על תחילת ההילוך וההתפתחות של ישראל. עבודת חודש ניסן, שתכונתו דיבור ושיחה, הוא תיקון הדיבור, שהוא השלב הראשון בהתפתחותו של האדם, והוא המאפשר לתקן את המחשבה וההרהור – בחודש אייר, ועל ידם להיות מוכשר לקבלת התורה שבמזל תאומים המתקרב.

· מזל שור של חודש אייר – מרמז על פרטיות, כאופי השור החי בנפרד. אייר הוא זמן של התרצות מצד הפרט. תכונת החודש – הרהור. אות החודש – ו – לפי הזוהר (בראשית דף רמ"א) אות האמת. שילוב של תכונת ההרהור של החודש עם אות החודש, מרמז על כח האמת שעל ידו ינצל האדם מהרהורים רעים (ר' צדוק הכהן, פרי צדיק, במדבר ראש חודש אייר). חודש אייר נועד להחדיר בכח הרהור הלב שבקדושה, את השגי חודש ניסן, ולהביא לחיזוק ביראת ד' ולהתגברות על היצר.

עבודה זו של חיזוק מידת האמת ותיקון המחשבה, היא עבודת ספירת העומר, כפי שנאמר בתפילת רבונו של עולם לספירת העומר "לטהרנו מקליפותינו ומטומאותנו".

עבודה היראה היא בעיקר בחודש אייר שבו על האדם להיות ירא שמים (ירא אותיות איר) כהכנה לקבלת התורה, בבחינת "ראשית חכמה יראת ד'" (משלי ט, י). מידת היראה קשורה במידת הגבורה (גבורה=יראה בגימטריה). אחר שלמות מידת האהבה והחסד של חודש ניסן, מתפתחת מידת היראה ומשלימה אותה. ביחד מהוות הן את היסוד לתורה ולמצוות, ששלמותן תלויה באהבת ד' ויראת ד' (אין מזל לישראל, עמ' 78).

חודש אייר, מקובל במקורות כחודש המסוגל לרפואה (בני יששכר מאמר חודש אייר) כפי שאותיות אייר מרמזות "אני יי רופאך" (שמות טו, ו). היות והחולאים והחולשות של האדם באים כתוצאה ממאכלים, הרי שהסיבה לסגולתו הרפואית המיוחדת של חודש אייר, היא כי בחודש אייר התחיל המן לרדת שהוא לחם אבירים של מלאכים שאין בו פסולת, וכן באר המים ניתנה לישראל בחודש זה. (בני יששכר שם). המן האיר את השכל, ושתיית מי הבאר טיהרה את הלב ואפשרה את השגת אור האמת.

יסוד האדמה, הבא לאחר יסוד האש של ניסן, מלמד על עבודת האדם בחודש אייר, שעיקרה גיבוש וחיזוק עצמי במידת הגבורה, כהאחזות באדמה, כנגד יסוד האש המתפשט של ניסן בו מתגלה מידת החסד על האדם.

· מזל תאומים בחודש סיון –מרמז על אחדות הפרט והכלל, אחדות הנצרכת לקבלת התורה.

תכונת החודש היא הילוך. הילוך הוא הגילוי המעשי של התפתחות כח הדיבור והשיחה של ניסן – "בהתהלכך היא תשיחך", וכח הרהור המחשבה של אייר. במשך שלשה חדשים אלו משלים האדם עצמו במחשבה, דיבור ומעשה, שהם יסודות שלמות האדם, שבהם תלויים קיומם של תורה ומצוות.

חודש ניסן - כנגד חסד מידתו של אברהם, חודש אייר – כנגד הגבורה מידתו של יצחק, ואילו חודש סיון – כנגד תפארת מידתו של יעקב.

הכוכב המשפיע על חודש סיון הוא כוכב, המרמז על תקשורת תעבורה ושכליות. תכונות אלו מאפיינות את מאורעות עם ישראל בחודש זה, בו קיבל את התורה מן השמים שהשלימה את שכלו. התורה היא זו שעל ידה מתקשר האדם אל בוראו, והיא המכוונת את דרך חייו.

למזל תאומים יש משמעות של שניות ואי יציבות. במסגרת חייהם של עם ישראל שהם למעלה מן המזל, קבלו כוחות אלו משמעות חיובית בהסתגלותם למצב החדש בקבלת התורה, עִם הפיכתם מעבדי פרעה – סמל החומר, לעבדי ד'. בני מזלות הכפולים – תאומים ודגים, יש בהם נטיות לחיים כפולים שיש בהם שתי דמויות, אחת המשתקפת כלפי חוץ, ואחת המשתקפת כלפי פנים. בדרך התורה, בחודש סיון היתה מצד ישראל קבלת התורה שבכתב, ובחודש אדר – עיקר קבלת התורה שבעל פה. ביהדות, שתי הפנים הן: פני פשט התורה, ופני העומק והסוד. בדרך התורה והמצוות מאַחד האדם בעצמו את מעשיו ועומק רגשות נפשו. (אין מזל לישראל, עמ' 91).

· מזל סרטן בחודש תמוז – מזל תמוז מושך לחמימות ותאוה, וכפי שמתגלה בפירוש המילה תמוז – מלשון חום, כפי פירושו בארמית: הסקה באש, כפי שנאמר בספר דניאל (ג, יט). כמו כן אליל התמוז אותו היו הנשים מבכות, כפי שכתוב ביחזקאל (ח, יד), שמו תמוז לפי רש"י (שם) מלשון הסקה. מכאן שחודש זה מושך לחמימות חיצונית. סרטן, מזל החודש, הינו מאכל של בעלי זימה ואנשים פרוצים, בהיותו בנוי מיסוד המים – יסוד התאוה.

כוחו השלילי של הסרטן, מתגלה מאותיות סטן שבו. חודש תמוז מושפע מהירח, שלו השפעה גדולה על יסוד המים שבעולם. חמימות זו, נהפכת לחמימות של קדושה, ע"י תשובתו של האדם. התהפכות זו נתגלתה בראובן שהוא המתייחס לחודש תמוז, ועליו נאמר במדרש שפתח בתשובה תחילה, בבחינת תשובה מאהבה. וכמו כן לעתיד לבוא, חודש זה השייך לחודשי עשו, יהפך לששון ושמחה (שם משמואל במדבר, קרח, ראש חודש תמוז). לכן תמו"ז – ראשי תיבות זמני תשובה משמשמים ובאים.

תאוה ששורשה מים, ומתפתחת בחודש תמוז, באה לתיקונה השלם המתגלה בחודש אדר, שאף הוא שייך ליסוד המים. בחג הפורים מתקדש כח התאוה, באכילה ושתיה של קדושה וטהרה. אות ח' המתייחסת לחודש, מסמלת בחיוב חיים חיטוי וטוהר, ובשלילה חטא וחורבן, ותלויה במעשי האדם.

· מזל אריה בחודש אב – אותיות חט של תמוז ואב, מרמזות על תקופה זו שעל פי הטבע מסוגלת לחטאים, כפי שאירע לעם ישראל בזמן הזה (בני יששכר חודשי תמוז אב). אותיות חט אינן מצויות בשמות השבטים, לרמז על שורש נפשם הטהור. ראשי התיבות של תכונות החודש - ראיה ושמיעה, ושבטי החודש – ראובן ושמעון, שהם רש, מרמזות על היות חודשים אלו בבחינת דלים ורשים (בני יששכר שם). לפי האר"י הקדוש אותיות חדשי תמוז אב הן דל. משמעות דל היא גם הרמה, מלשון דלה דיליתני, ומרמז שלעתיד יזכו ישראל להתנשא ולהתעלות בחודשים אלו (שם). חודש אלול, אות – ת, משלים את דל ל- דלת, ומרמז על דלת התשובה הפתוחה בחודש אלול, חודש התשובה.

כוכבו של חודש אב – חמה, מרמז גם הוא על עצמותו של חודש זה, בדומה למזלו – האריה. החמה מסמלת את אומות העולם לפי חז"ל, ומזלם חזק בחדש זה עצמת חודש זה. מבחינתה השלילית היתה ביסוד חטא המרגלים, כפי שאומרים המפרשים, חטא של גאוה הקשורה ליסוד האש, ורדיפת שררה אותה מסמל האריה, מלך החיות.

חודש אב כחודש אֵבל מחד גיסא, ומאידך גיסא כחודש שמחה לעתיד, מתגלה גם מאות החודש ט – טית, שבשלילה מרמזת על חומר וטיט ומיתה (אותיות דר' עקיבא אות ט), ואילו בחיוב מרמזת על הטוב הצפון, כפי שאומרת הגמרא (בבא קמא נ"ה, א'): הרואה ט בחלומו סימן יפה הוא לו, הואיל ופתח בו הכתוב תחילה (בראשית א, ד) "וירא אלקים את האור כי טוב".

תכונת חודש אב – שמיעה, משתלבת עם אות החודש ט, לרמז על כח השמיעה שבחיוב מביא טובה, ובשלילה מביא טומאה וחורבן. מכאן שעיקר עבודת חודש אב לזכות לשמיעה עמוקה החודרת ללב (אין מזל לישראל, 105).

ט' באב קשור לאות ט, אות חודש אב, שתי אותיות טט מרמזות לפי הגמרא (בבא קמא דף נ"ה עמ' א') על השמדה ומות כפי שאומר הפסוק (ישעיה פרק י"ד פסוק כ"ג) "וטאטתיה במטאטא השמד". גזרות רבות ארעו לישראל ביום זה חוץ מחורבנות בתי המקדש וביניהם גלות ספרד, וכן בתקופתינו: מלחמת העולם הראשונה שהיתה תחילת הצרות לישראל פרצה בתשעה באב, וכן הרכבת הראשונה של יהודים שנשלחו למחנות ההשמדה יצאה בתשעה באב. כפל אותיות ט מרמז להתחזקות יסוד החומר אותו מסמלת האות ט, מלשון טיט, טט, בערך המספרי שווה שמנה עשרה כערך המילה חטא ללמד על כח החטא של השטן המביא שמד וצרות על ישראל. בתשעה באב לפי חז"ל (ירושלמי ברכות, מדרש איכה) נולד המשיח; קדושת האות ט המסמלת את הטוב הצפון תתגלה בביאת המשיח שיסודו בקדוש אותיות ט, וכן טט = 18, חי, יסוד החיים בקדושה.

משיח בן דוד, בן לשבט יהודה נולד בחודש אב שמזלו אריה, והענין מרומז בברכת יעקב ליהודה (בראשית מ"ט, ט') "גור אריה יהודה", מלכות יהודה, אריה, תבטל את כוחות הרע המשולות לאריה שהביאו צרות ורעות על ישראל. בחינת לידת משיח בתשעה באב קיימת לפי ר' צדוק הכהן (פרי צדיק, במדבר, ראש חודש מנחם אב) בכל דור ודור. לפי תורת האסטרולוגיה מזל אריה הוא מזלם של מנהיגים גדולים כפי שמרמז יסוד חודש זה, האש, וכן כוכב החודש, חמה. הנהגה זו תהיה של מלך המשיח, שעם גילויו תאיר החמה באור חזק אחר שיוציא הקב"ה חמה מנרתיקה, ויתגלה כח אש חזק שישרוף את הרשעים ויביא מרפא לצדיקים.

· מזל בתולה בחודש אלול – כוכב משפיע גם על מזל בתולה, וכמזל תאומים בחודש סיון, איכות אלול היא משתנה. דמיון חודשים אלו ביהדות מתבטא בהיות חודש אלול חודש המיועד לתשובה ושינוי במעשי האדם. כמו כן מזל תאומים ומזל בתולה, בשניהם עיקר המזל הוא דמות האדם, לרמז על חשיבות זמנים אלו בבנין מהותו של האדם.

מזל החודש, בתולה, בא לרמז כי על האדם לחדש עצמו בחודש זה כבתולה, וזאת על ידי ביטול מעשיו הרעים שבעבר. משמעות המילה אלול בארמית – חיפוש, כפי שאומר התרגום על הפסוק (במדבר יג, ב) "ויתורו את ארץ כנען" – "ויאללון את ארעא כנען", הדבר מצביע על חודש אלול כזמן המתאים לחיפוש במעשי האדם ועשית תשובה. וכמו כן, הערך המספרי של המלה אלול, השווה לערך המילה בינה (67), מרמז על ההתבוננות הנדרשת בחודש זה לשם עשיית תשובה (אין מזל לישראל, עמ' 111).

הכוכב המשפיע על מזל בתולה הוא כוכב, המסמל שכליות, תכונה הנדרשת במיוחד בחודש זה. כוכב גם משפיע על מזל תאומים, זמן מתן תורה.

יסוד חודש אלול, אדמה, מרמז על מעשיות, בדומה לתכונת החודש שהיא מעשה. מחשבה מפותחת וביקורתית ומעשיות הן התכונות הנדרשות בחודש זה, חודש התשובה, והפרשה הנקראת תמיד בתחילת חודש אלול היא לכן, שופטים (שם).

ספר יצירה אומר על חודש אלול כי "בו המליך הקב"ה אות י במעשה", מאמר אשר יש בו ללמד כי בזמן זה צריך האדם לעבוד על כך שמעשיו יהיו תואמים את מחשבתו (פרי צדיק, דברים, ראש חודש אלול).

ובספר יצירה מובא שהאבר בגוף המתייחס לחודש אלול הוא יד שמאל. שמאל המרמזת על הארציות והמעשיות, צריך שתהיה קשורה ליסוד החכמה אותו מסמלת אות החודש – י.

כתיב מלא של האות י – יוד, יש בו כדי לרמז על תהליך זה של שילוב מחשבה במעשה: האות י מתחברת ע"י יסוד החיבור- ו לאות ד המרמזת על עולם המעשה שיסודו ב- ד יסודות (שם).

חודשי החורף משלימים את חודשי הקיץ. בדומה, חודש אדר שמרכזו חג הפורים, יסודו בתשובה מאהבה, בעוד שחודש אלול הינו בבחינת תשובה מיראה. אות החכמה, קשורה במידת היראה, כפי שכתוב (תהילים קיא, י) "ראשית חכמה יראת ד'". חכמה ויראה בחודש אלול מתפתחות מכח ההתבוננות שבחודש זה (שם).

· מזל מאזנים בחודש תשרי – המילה תשרי פירושה מחילה, מחילת עוונות בזמן דין מאפשרת לאדם להתחיל דף חדש בחייו, ראשית דרך.

אות החודש – ל, מרמזת על אפשרות העליה של האדם בחודש זה מתהום החטא לעולמות עליונים על ידי תשובה שלמה ותיקון הלב (אותו מסמלת האות ל לפי אותיות דר' עקיבא). ל היא האות המרכזית באלף בית, ובה נגמרות האותיות הימניות א - ל, ומתחילות השמאליות מ - ת; תשרי הוא חודש בו מסתיימת תקופה, ומתחילה תקופה חדשה בבחינת לב המקבל ונותן דם לכל חלקי הגוף.

לאחר חודש אלול, אות י, בא חודש תשרי באות ל ומשלימו, וכך נבנית המילה לי – לרמז על חיבור ישראל לקב"ה בבחינת קדושין בהם אומר החתן "הרי את מקודשת לי", אותיות י - ל הם הקיצוניות בשם ישראל, ומרמזות על חיבור זה (בני יששכר חודש תשרי).

תכונת חודש תשרי, תשמיש, המרמזת על יחסים בין בעל ואשתו, מצביעה על היום בו נוצר הקשר בין הקב"ה לישראל, יום הכפורים שבו ניתנו הלוחות לישראל, לוחות שהיו בבחינת קידושין.

מזל מאזנים כמסמל את ראש השנה ויום הדין נמצא במדרש פסיקתא (מובא בביאור הגר"א, אורח חיים, סימן תקפ"ה, סעיף א').

הכוכב המשפיע בחודש תשרי הוא כוכב נוגה, כוכב המעורר רגשי אהבה ותאוה (שבת קנ"ו, א'). רגשות אלו מתגלות ביהדות בחודש תשרי בימי חג הסוכות ושמיני עצרת בו מתייחדים ישראל עם קונם.

· מזל עקרב בחודש חשון עקרב לפי בנין אותיותיו עקר – ב, עקר בית, מרמז לעקירת העולם בחודש זה בדור המבול, בגלל חטא עריות ותאוה שיסודם מים. ודין העולם על מעשיו המושחתים, שהכוכב המשפיע על מזל זה הוא כוכב מאדים הקשור במידת הדין.

ענין הניגוד בין החורבן והנפילה מחד גיסא, והבנין והקיום מאידך, בולט בחודש חשון ומתגלה באות החודש נ. בשלילה – מרמזת על נפילה, מטעם זה חסרה האות נ בפסוקי "אשרי יושבי ביתך", כי הערך המספרי של האות נ – 50, מרמז בשלילה על חמשים שערי טומאה שהנשקע בהם אין לו תקומה ונפילתו מוחלטת, ואילו בחיוב מרמזת על חמשים שערי טהרה וקדושה.

נ' שערי טהרה יסודם בנשמה שהרכב אותיותיה נ- שמה מרמז על כך. ריח הוא החוש על ידו נהנית הנשמה. ותכונת החודש – ריח, מרמזת על הכח הרוחני העליון שבו, שיש בו יסודות של בנין נצח, או חס ושלום נפילה נצחית (אין מזל לישראל, עמ' 124).

אותיות חשון, הקרובות לאותיות חשבן (בהתחלפות האות ב באות ו, שתיהן אותיות השפתים), מרמזות על תקופת חשון שיסודה בעמקות מחשבה שמקורן בנשמה שמשכנה הוא המוח.

לפי תורת האסטרולוגיה, מיוחסת לבן מזל עקרב עוצמה רגשית הנובעת מעומק נפשי ויצרים סוערים. בשטח היהדות, בזמן מזל זה על האדם לקבל עול תורה ולהתחזק ביראת שמים. בכח התורה, היראה וההתבוננות (אותה מסמלת אות החודש נ), ינצל האדם מהרע וההרס שיכול מזל זה לגרום (שם עמ' 125).

· מזל קשת בחודש כסלו – הקשת היא סמל לכח התפילה, כמו שנמצא בתרגום אונקלוס על דברי יעקב ליוסף (בראשית מח, כב) "אשר לקחתי מיד האמורי בחרבי ובקשתי", בקשתי – בצלותי – בתפילתי.

כסלו מלשון כסלים וכליות, כליה מלשון כלה והשתוקקות, כלות נפשות ישראל לקדושה וטהרה, זמן בו על ישראל לפתח בעצמם כוחות הנפש.

קשת מתייחסת למידת היסוד (אותיות שתק). מידת היסוד מתבטאת בכח שמירת סוד פנימיות, שהיא בעיקרה שמירת הדיבור, המילה וקדושת ברית המילה. כח השתיקה של רחל, ובניה – יוסף ובנימין, וצאצאיה – אסתר המלכה, שמרו על קיומו של עם ישראל.

· מזל גדי בחודש טבת – שמו טבת, מרמז על חסרון הטובות שבו, כפי שנראה מחסרון אותיות ו' במילה טובות שבו. עם זאת יש בו כח של אור ע"י הטבת נרות חנוכה (שפת אמת עניני חנוכה).

חודש טבת נוצר באות ע (ספר יצירה) ותכונתו רוגז. הוא אחד מן החדשים השייכים לשטן, לכוחות הצפון, כפי שמרמז הפסוק (שמות א', ב') "ותצפנהו שלשה ירחים" (זוהר ח"ב י"ב, א'). בחודש טבת החל המצור על ירושלים שנמשך עד חודש תמוז, בו נבקעה החומה. לאחר מכן בחודש אב נשרפו בתי המקדש. רעות אלו אירעו בשלשת חודשי השטן – טבת, תמוז, אב.

בחודש זה צריך האדם לחזק את ראייתו הרוחנית, בבחינת "שאו מרום עיניכם וראו מי ברא אלה" (ישעיה מ', כ"ו). ומצד שני, זוכה האדם להשגחה עליונה בבחינת "עין ד' אל יראיו" (תהלים ל"ג, י"ח). עבודת היראה בחודש זה מתגלה ברוגז על היצר הרע (רוגז = גימטריא יראה) (רבי צדוק הכהן, פרי צדיק, בראשית, ראש חודש טבת). כח הגבורה בשלילה מנוצל ע"י השטן להתגבר על קדושת ישראל. הגבורה החזקה בזמן זה, אם תנוצל בדרך התורה, תביא לתיקונו בקדושה.

העם המתייחס למזל גדי, לפי רבינו בחיי (דברים ל"א, ט"ז) הוא עם פלשתים. ולכן שמשון משבט דן פקד את אשתו מפלשתים בגדי עזים, כי רצה להכניע את קליפת פלשתים בשרשה. כח הפלשתים תמיד היה שטן לישראל, כמסופר בספר יהושע ושופטים, שכאשר ישראל עשו הרע בעיני ד' נמסרו ליד פלשתים. סילוקם יובטח רק עם תשובת ישראל והליכתם בדרך התורה והמצוות שעל ידם כוחות מזל טבת ינוצלו בדרך הקודש, שתבטל את כוחו השלילי של מזל גדי (הרב מ. גלזרסון, אין מזל לישראל, עמ' 46).

העֵז היא הראשונה לצעוד במיני הצאן (מסכת שבת ע"ז ע"ב). תכונת העז להקדים, מבטאת את הרצון העז להתקדמות והשגים. מזל חודש זה מחייב את היהודי לתקן מעשיו ולסלק את המכשולים מדרך חייו, שיסודם בפגם ברית אותו מתקנים בזמן של הפרשיות שובבי"ם ת"ת (שמות, וארא, בא, בשלח, יתרו, משפטים, תרומה, תצוה).

· מזל דלי בחודש שבט – תפקיד ישראל בעולם הוא לדלות מתורת ד' ולהשקות את העולם, וזהו ענין הצדיק (שאות החודש צ') לדלות מהתורה ולהשקות לישראל, כמשה רבינו. והעיקר בתורה שבעל פה, שאת שורשה התחיל משה רבינו בחדש שבט, בדברי משנה התורה לישראל.

הכוכב המשפיע על מזל דלי הוא שבתאי, המשפיע גם על מזל גדי, ומלמד שחודשים אלו הן זמן של התבוננות בכח הבינה אותו מסמל שבתאי, התבוננות על מעשי העבר ועשיית תשובה מעומק הלב על חטאי ברית. ראשי תיבות של פרשיות השבוע שובבי"ם מרמזים על תשובה התלויה בכח הבינה ושביתה ממעשים רעים.

חודש שבט הוא זמן שכל אדם, אף בהיותו רחוק מקדושה, יכול להתקרב ולהתחדש ולהתנתק מתקופת חייו השלילית בעבר, מכח בהתחדשות של מזל דלי. כח התחדשות רוחנית, תשובה שלימה, והשתחררות מכבלי חטאי העבר.

קיבה בנפש (ספר יצירה) מרמז על הקשר בין אכילה מרובה המשפיעה שינה וקרירות רוחנית. אות צ' של החודש – אות הצדיק, כאשר צדקות ואכילה קשורים זה לזה, כנאמר (משלי יג, כה) "צדיק אוכל לשובע נפשו, ובטן רשעים תחסר". דבר זה מתבטא גם בתחילת אכילת פירות בקדושה ביום ט"ו בשבט, ראש השנה לאילנות.

· מזל דגים בחודש אדר – באדר, שמרכזו חג הפורים, משיג אדם את שיא קדושת הגוף באכילה ושתיה של סעודת פורים עד בחינה של עד דלא ידע, למעלה מן הדעת. כיון שאות החודש ק' מסמלת את הקדושה, לאחר שבחודש שעבר היתה אות צ'- המסמלת צדקות. הקדוש הוא למעלה מדרגת הצדיק, כי הצדיק עדיין נמצא במאבק עם היצר הרע עליו לצודו, ואילו הקדוש הפכו לטוב. האות ק', לפי הזוהר, מסמלת את כח החיקוי, בבחינת "קוף אחרי בן אדם". כח חיקוי זה בקדושה הוא חיקוי דרכי ד' שעל האדם ללכת בהם, בשלילה הוא חיקוי הרע. כח החיקוי השלילי, מתגלה בעולם בכוחות עמלק, שהרכבו עמל–ק מרמז על כח עמלק שהוא עמל קוף בעולם. כח הרע של עמלק בפורים התגלם בהמן צורר היהודים. נפילתו בחודש אדר בזכות תשובת ישראל הביאה לקדושת כח ה-ק, כח החיקוי בקדושה. ומכאן שורש מנהג ההתחפשות בפורים (ספר אין מזל לישראל, עמ' 65). מזל המסמל תקופות בהם מתעלה האדם בכח נשמתו על החומר והגוף (שם 67).

שני הדגים שבמזל חודש אדר, כיוון פניהם שונה זה מזה, הדג שפניו אחורה, כלפי מזל דלי – מרמז על שאיפה ורצון לתקן ולהשלים את הכללי, בעוד הדג שפניו כלפי מזל טלה – מסמל את הרצון להתעלות מהסביבה ולהשיג התעלות רוחנית: אחד מהדגים מסמל את החומר על כל מגבלותיו, ואילו האחר מסמל את הנשמה העליונה והנצחית.

שבט החודש- נפתלי, עליו נאמר "נפתלי שבע רצון" (דברים לג, כב). רצון וברכה בחודש זה בזכות קבלת תורה באהבה ע"י ישראל בזמן הפורים, מתעוררת כל שנה ושנה בימי חג הפורים.

ז. מזלות החדשים (טש"ת סא"ב מע"ק גד"ד).

לפי ספר יצירה, יצר הקב"ה כל חודש, באות אחת מאותיות האלף-בי"ת. בנוסף, אחד מכוכבי הלכת שולט בכל אחד מן החודשים, כאשר גם הוא – הכוכב – נוצר באחת מאותיות הא-ב. כמו כן נוצרו כל אחד מן המזלות לפי אחד מארבעת היסודות - אש, אדמה, אויר, ומים (ולהלן יוסברו היסודות). יש גם איבר בגוף האדם הקשור לכל חודש וחודש. לפי ספר יצירה, סדרנו את הטבלאות הבאות. אנו נלמד להלן את חשיבות האותיות שבהן נוצר כל חודש וכל כוכב השולט באותו חודש.

אות (ספר יצירה)¬

אותיות שולטות

חודש (בשנה)

מזל (בעולם)

יסוד

איבר בגוף (בנפש) (ספר יצירה)

כוכב קשור למזל (אות)

מספר

ה'

ד"ה

ניסן

טלה

אש

יד ימין

מאדים (ד')

1

ו'

פ"ו

אייר

שור

אדמה

יד שמאל

נגה (פ')

2

ז'

ר"ז

סיון

תאומים

אויר

רגל ימין

כוכב (ר')

3

ח'

ח"ת

תמוז

סרטן

מים

רגל שמאל

לבנה (ת')

4

ט'

כ"ט

אב

אריה

אש

כליה ימנית

חמה (כ')

5

י'

ר"י

אלול

בתולה

אדמה

כליה שמאלית

כוכב (ר')

6

ל'

פ"ל

תשרי

מאזנים

אויר

כבד

נגה (פ')

7

נ'

ד"ן

חשון

עקרב

מים

טחול

מאדים (ד')

8

ס'

ס"ג

כסליו

קַשָת

אש

מרה

צדק (ג')

9

ע'

ע"ב

טבת

גדי

אדמה

המסס (מרה אדומה, רס"ג)

שבתאי (ב')

10

צ'

צ"ב

שבט

דלי

אויר

קיבה

שבתאי (ב')

11

ק'

ק"ג

אדר

דגים

מים

קרקבן

צדק (ג')

12



¬ ספר יצירה (פ"ה, מ"ב)

ח. מזל היום.

הגמרא בשבת (קנ"ו, א) מביאה בשם רבי יהושע בן לוי, כי אפשר לסווג את טבעי האדם ואת אופיו לפי היום בשבוע שבו נולד האדם. לפי זה, נערכה הטבלה הבאה:

יום: הטבע וסיבתו.

א' ראש, או כולו לטוב או כולו לרע, כיום א' שהוא ראש למעשה בראשית (רש"י).

ב' רגזן, שבאותו יום נחלקו המים.

ג' עשיר וזנאי (נואף), שנבראו בו העשבים (שפרים ורבים מאד בערבוביה, רש"י).

ד' חכם ונהיר (זיותן), שנתלו בו המאורות.

ה' גומל חסדים, שנבראו בו דגים ועופות.

ו' מחזר אחר מצוות, שדרך יום ששי לחזר אחר מצוות השבת (רש"י).

ז' קדוש, שכתוב ביום השבת "ויקדשהו" (רש"י).

בנוסף (שם), בכל שעה משעות היום, לפי סדר המקובל ביד חז"ל, משתנה שליטת כוכבי הלכת, לפי השעה שבה נולד האדם, ובכלל לעולם חוזר חלילה לפי סדר זה בכל שעה ושעה משעות השבוע.

הדפסשלח לחברהוסף תגובה
תגובות
1. מזל דגים (18/09/2014 22:02:20)
עבור לתוכן העמוד

 

תשמישי קדושה  | קמיעות  | תפילין  | מזוזות  | סוכות | לג בעומר | ראש השנה  | שבועות  | פורים | טו בשבט | חנוכה  | קבלה מעשית | הלכה | ברכת הצלחה | פרנסה | ברכות לזיווג ברכות להריון | ספר הרפואות הגנוז  | סגולות ישראל  |  שבע ברכות - שידוכים לדתיים | פרשת השבוע  |  שאל את הרב  | אסטרולוגיה  |