לאחר 50 שנה: הכרזה שבה לספר התורה

 
העיצוב היחודי למילים "שמע ישראל", זיכה בפרס את המאיירת התל אביבית ● הוא חזר כעבור 50 שנה על גבי ספר תורה בקהילה של בנה, ניר מנוסי ● "סגירת מעגל" מיוחדת במינה

לפני חמישים שנה זכתה הגרפיקאית והמאיירת צילה מנוסי בפרס הראשון בתחרות לבחירת הסמל שילווה את כרזות יום השואה. העיצוב שנבחר היה בצורת להבה המורכבת מהמילים "שמע ישראל".
 
"למרות שאמא היא אשה שלא שומרת מצוות, היא באה מבית דתי ויודעת את הקשר העמוק בין השואה לבין "שמע ישראל", מספר בנה, ניר. "הכרזה פורסמה מאז בכל שנה ביום השואה על כל לוחות המודעות, עד לפני חמש שנים בערך".
 
בית משפחת מנוסי בו גדל ניר, היה בית חילוני לכל דבר. אביו הוא הפזמונאי והעיתונאי דידי מנוסי, חילוני מתוך אידאולוגיה, איש שמאל, לוחם פלמ"ח. האב פרסם במשך שנים ארוכות טור אקטואלי בחרוזים בעיתון "ידיעות אחרונות" אותו איירה צילה, טור שהיה פופולרי מאוד וזכה להצלחה רבה.
 
ניר, שבילדותו ענה לשם ניל, עבר דרך ארוכה ומלאת מהמורות מהבית התל- אביבי האתיאיסטי אל חיק היהדות. ציוני דרך קטנים וכביכול אקראיים הובילו אותו אליה, במיוחד מהיום שבו עזב את עיר הולדתו ועבר ללמוד בירושלים: הפגנה גדולה בה השתתף בתור סטודנט כשמולו הפגנת נגד גדולה של חרדים, חבר קרוב מהאוניברסיטה שדרכו נחשף לתכנים ולצדדים חדשים, ואפילו קו האוטובוס בו נסע כל בוקר שהיה עוצר בשכונת גאולה ומעמיס נוסעים מהסוג שניר לא הכיר מקרוב עד כה.
 
במשך התהליך, נחשף מנוסי בהדרגה גם לדרכו של הרב יצחק גינזבורג, ממנה הסתייג בהתחלה. דרך אותו חבר לספסל הלימודים התוודע לכתביו ובהמשך התחיל ללכת לשיעורים ופגש ברב באופן אישי. כיום עורך מנוסי את כתבי הרב, ולאחרונה הוציא לאור שני ספרי עם מאמרים בעריכתו. גם הקשר עם ההורים החילונים התחזק עם השנים והם מרבים לבקר את הנכדים בירושלים.
 
ד"ש מהילדות
 
לפני מספר שבועות התקיימה הכנסת ספר תורה לישיבה הקטנה של הרב גינזבורג בירושלים, המהווה חלק מקהילה של תלמידי הרב, אליה משתייך בין השאר גם מנוסי. הקהילה הממוקמת בשכונת גבעת שאול, כוללת בתוכה מוסדות חינוך רבים: גן, תלמוד תורה ובית ספר יסודי, ישיבה גדולה וישיבה קטנה ואף מדרשה לבנות מתוכננת להפתח בקרוב.  בשל צביונם הייחודי של המוסדות בחסותו ורוחו של הרב גינזבורג, מגיעים אליהם אנשים מכל קצוות העיר ואף מחוץ לירושלים כמו מעלה אדומים, גוש עציון, בית מאיר או מבשרת ציון.
 
באותה שבת, כשפתחו את ארון- הקודש בכדי לקרוא בספרים החדשים, הבחין ניר במעיל של הספר החדש והתרגש לגלות כי הציור של אימו רקום עליו.
 
"איני יודע מי עשה את הרקמה הזו והאם הם העתיקו את הקליגרפיה מהפוסטר או מהעתק אחר שלו שנמצא איפה שהוא", תיאר ניר,  "אך דבר אחד בטוח, העיצוב המיוחד של אמי ששזר את מילות האמונה הנצחיות עם הלהבה בת החלוף, פרט על מיתר עמוק בליבם של רבים. כך ארע שאותיות קריאת שמע שלה פרחו באויר מתוך הגווילים הנשרפים של השואה ומצאו מנוח בגווילים חדשים ופורחים. מכרזה המבכה את מותם של יהודים הן נדדו לספר המעניק להם חיים- "עץ חיים היא ותומכיה מאושר". ברוך ה' שזיכה אותי ליום הזה."
 
"זה מאוד מרגש וסוגר מעגל", מוסיף ניר, "קיבלתי ד"ש מהילדות, חזרה עטרה ליושנה".
 
ספר תורה בהזמנה
 
גם סיפור כתיבתו של ספר התורה שזור באירוע מופלא.
 
לפני מספר שנים ערך הרב גינזבורג סדרת התוועדויות בירושלים. גלעד תור, סופר סת"ם המתגורר בחוות מעון שביהודה, החליט לעצור בדרך להתוועדות שנערכה בשכונת רוממה, להתבודדות קצרה בין בתיו הנטושים של הכפר ליפתא.
 
"באותו זמן הייתי באמצע כתיבת ספר תורה לחוות יאיר שבשומרון", מספר גלעד. "התשלום שקיבלתי עבור כתיבת הספר לא הספיק לי באותה תקופה, וביקשתי מה' שישלח לי ספר נוסף".
 
במהלך ההתוועדות, הראה גלעד לחבר מזוזה שכתב. ערן אביטל, שהיה בין מארגני ההתוועדות, הבחין בגלעד וניגש לבחון את המזוזה. פחות משעה לאחר ההתבודדות   ביקש אביטל מגלעד שיכתוב עבורו את ספר התורה.