מבט לפרשת השבוע "ויגש"

להיטיב עם הצדיק ● הרב יחזקאל שינפלד שליט"א מבאר כיצד בכל דור יש צדיקים המגנים על העולם ועל ישראל ●  ההתקרבות לצדיק היא זכות גדולה וחשובה כפי שניתן ללמוד מפרשת השבוע ● פרשת ויגש

"כי כמוך כפרעה". מבאר רש"י על פי המדרש: "סופך ללקות עליו בצרעת, כמו שלקה פרעה על ידי זקנתי שרה - על לילה אחת שעכבה".

יעקב אבינו הוא נכדם של אברהם ושרה. ידוע, שפרעה ניסה לעכב לילה את שרה ונענש על כך קשות. מסביר יהודה ליוסף בפרשתנו: אם בנימין לא יחזור הביתה לאבא יעקב, אם תפגע במשפחה, אתה יוסף, המשנה של פרעה - תיענש.

לכאורה, ערך יהודה היקש הגיוני ונכון, אך יוסף הרי כבר פגע במשפחת יעקב, הלא את שמעון אסר לעיניהם, ולא נגרם לו כל נזק. את כל האחים אסר יוסף לשלושה ימים ולא לקה. מדוע דווקא בעניין בנימין, הזכיר יהודה את דבר זקנתם, שרה אמנו?

נראה ליישב זאת בדרך של יהודים, היינו: בשאלה לשאלה, מדוע לא כעס יעקב על מאסרו של שמעון? רק עתה, כשחסר אוכל בבית, ואין ברירה, ויהודה מוכן למכור את נפשו בעבור הבית, רק עתה  מרשה יעקב לבנימין לרדת למצרים, והרי משך כל הזמן הזה שמעון איננו בבית. מדוע איננו מנסה להצילו?

הגמרא במסכת בכורות דף ז ע"א מפרטת את שאלת משה רבנו להקב"ה : "מפני מה יש צדיק וטוב לו, ויש צדיק ורע לו, יש רשע וטוב לו, ויש רשע ורע לו?" עונה הקב"ה, כפי המובן ממסקנת הגמרא: "צדיק וטוב לו - צדיק גמור, צדיק ורע לו  - צדיק שאינו גמור". הקב"ה נפרע מן הצדיק שאינו גמור בעולם הזה – על עוונותיו  המועטים, כדי לזכות לעולם הבא. "רשע וטוב לו  - רשע שאינו גמור", הקב"ה נותן לו שכר על זכויותיו המועטות בעולם הזה כדי להיפרע ממנו בעולם הבא, "ורשע ורע לו- רשע גמור".

יש אפוא הבדל בין  צדיק גמור לצדיק שאינו גמור. יעקב אבינו כעס על  שמעון במעשה דינה. גם בפרשת "ויחי", שנים לאחר מכן, אומר יעקב: "שמעון ולוי אחים, כלי חמס מכרותיהם. בסודם אל תבוא נפשי, בקהלם אל תחד כבודי, כי באפם הרגו איש, וברצונם עקרו שור וגו'". לכן מפרש יעקב את מאסרו של שמעון כעונש בעולם הזה כדי לזכותו לעולם הבא.

גם האחים שנאסרו היו בבחינת "שאינו גמור", שכן דנו את יוסף למיתה, הטבילו את כותנתו בדם ואמרו לאביהם: "הכר נא - הכתונת בנך היא אם לא?" ועל כן מאסרם היה מובן .

ברם שרה אמנו – צדקת במדרגת 'צדיק גמור', וכן בנימין, שהרי הוא אחד מארבעת האנשים שלא חטאו ומתו בחטאו של אדם הראשון. לכן בבנימין הקפיד יעקב, כפי שהקפיד סבו אברהם. מתרה יהודה ביוסף: היזהר והישמר מצערו של אב האומה. בלי בנימין – יעקב יתאבל. אם נחזור בלעדיו לארץ כנען, אתה שליט מצרים – תינזק, כמו שניזוק פרעה על לילה אחד שגרם בו צער לאברהם ולשרה.

בסופם של דברים עונה יוסף לאחיו: "ויאמר יוסף אל אחיו: אני יוסף העוד אבי חי?" אתם מדברים על צער של אב האומה, אברהם אבינו, ומפחידים אותי בצערו של הנכד, אבי האומה כיום, הלא הוא יעקב אבינו. אני יוסף בן הזקונים, הבן האהוב, שרק לו הכין אבא כתונת פסים, האיך לא פחדתם מהצער, מהאבל של אבא – שעלול לפגוע בכם, שעלולים אתם ללקות בגינו, כפי שפרעה לקה על צער אבי האומה?

"ולא יכלו אחיו לענות אותו".

בכל דור יש צדיקים המגנים על העולם ועל ישראל. צריך להתקרב אליהם וללמוד מהם, כדאי לנסות לזכות להתברך מהם ולהיזהר לא לפגוע בהם, כעניין שאומר רבי אליעזר במסכת "אבות": "והווי מתחמם כנגד אורן של חכמים, והווי זהיר בגחלתן שלא תיכווה", ובעניין שאנו מוזהרים בו, ש"כל המבזה את החכמים – אין לו חלק לעולם הבא" (הרמב"ם).

מי שזוכה להיטיב עם צדיק, זוכה לדברים הרבה, כמו סרח בת אשר בפרשתנו, שהודיעה ליעקב, כי "עוד יוסף חי, והוא מלך במצרים", וכמו בתיה, שמשתה את משה רבנו מן היאור – שזכו להיכנס לגן עדן בחייהן.

הרב יחזקאל שינפלד | כדורינט13/12/2015 04:20
חזרה
עבור לתוכן העמוד