דבר תורה קצר לשולחן השבת, פרשת "שלח"

'כדורי.נט' מגיש: פנינים לפרשת השבוע "שלח", מתוך הספר "אוצר הפנינים" על התנ"ך

"שלח לך אנשים" (יג, ב).

רש"י: "למה נסמכה פרשת מרגלים לפרשת מרים, לפי שלקתה על עסקי דיבה, שדיברה באחיה, ורשעים הללו ראו ולא לקחו מוסר".

ויש להקשות, מדוע נוקט רש"י לשון "ראו", היה לו לומר "שמעו ולא לקחו מוסר".

ויבואר בהקדם הגמרא במסכת ברכות (דף ה.), שנגעים הבאים על האדם בצינעה, במקום מכוסה בגוף, אלה הם יסורים של אהבה, ונגעים הבאים על האדם במקום מגולה בגוף, מטרתם לכפר על עוונותיו.

וזהו ביאור הרש"י: "ורשעים הללו ראו", שאם היו המרגלים שומעים ולא רואים, היו יכולים לטעון שאין מה ללמוד ממרים, מפני שהיא צדקת והיסורים שבאו עליה הם יסורים של אהבה. אבל עתה שראו בעיניהם את מרים ונוכחו לדעת שאלה הם נגעים שבפרהסיה וגלויים לכל, מוכרחים היו להבין שנגעים אלו באו לכפר על לשון הרע שדיברה, ולקחת מוסר, ואע"פ כן לא לקחו...

"ויקרא משה להושע בן נון יהושע" (יג, טז).

יש להקשות, מדוע נכתבה תיבת "בן" בניקוד חיריק, ולא בניקוד סגול כרגיל בתיבה זו.

ויבואר בהקדם הגמרא במסכת סנהדרין (קי"ז), שאות י' הנוספת כאן ליהושע, נלקחה משרי שנהפך שמה לשרה.

ולפ"ז מובן, שעתה נצרכו שתי נקודות לאות י' של יהושע, ולא היה מהיכן להביאם, שהרי אות י' של שרי היתה בלי נקודות, ועל כן נלקחו שתי נקודות מניקוד הסגול של "בן", ונותר ניקוד חיריק...

"ויקרא משה להושע בן נון יהושע" (שם).

ובתרגום יונתן: כשראה משה את ענוותנותו של יהושע, קרא משה להושע בן נון יהושע". ולא מובן.

ואפשר לבאר, בהקדים הגמרא במסכת יומא (ל"ח), עה"פ "רגלי חסידיו ישמור", שאדם שעברו רוב שנותיו ללא חטא, שוב לא יחטא (בשוגג).

ועוד יש להקדים, הגמרא במסכת סוטה (ל"ד), שטעם קריאתו של משה להושע יהושע, היתה משום שהתפלל עליו "יה יושיעך מעצת מרגלים". וכן הובא ברש"י.

ועוד יש להקדים, שאמרו חז"ל, בעת שליחת המרגלים לארץ ישראל, היה יהושע בן ארבעים שנה.

ועוד יש להקדים, הגמרא במסכת חגיגה (ה'), שיש אנשים המתים בטרם יגיע הזמן שנקצב להם מראש, ואת שנותיהם הנותרות מעבירים לת"ח שהוא גם עניו ומעביר על מידותיו.

וזהו ביאור התרגום, "כשראה משה את ענוותנותו", של יהושע, חשש שמא עדיין לא עברו רוב שנותיו בלא חטא, ואע"פ שהיה בגיל ארבעים וא"כ עברו רוב שנותיו, מכל מקום מפני שהוא עניו, יוסיפו לו עוד שנים שנלקחו מאנשים אחרים שמתו קודם זמנם, ויתכן שלא עברו עדיין רוב שנותיו. ולכן "קרא משה להושע בן נון יהושע" והתפלל עליו שלא יחטא עם המרגלים...

ועוד אפשר לבאר, בהקדים הגמרא במסכת גיטין (ל"ו), שאמר ר' יוחנן, ענוותנותו של ר' זכריה בן אבקולס החריבה את ביתינו ושרפה את היכלנו", וזה מפני שהוא מנע את הקרבת הקרבן ששלח הקיסר באמצעות בר קמצא, ואמר שלדעתו אי אפשר להקריב קרבן זה, וע"י זה שמע הקיסר לדברי בר קמצא, ובסופו של דבר החריב את בית המקדש.

וביארו שם, בהקדים הגמרא במסכת מועד קטן (י"ח), שחכמים קיבלו את דעתו של ר' שמואל בר נחמני, מפני שהיה זקן מופלג ולא נהג להגיע לבית המדרש. וכשהגיע באופן פתאומי, הבינו שצריך לקבל את דעתו. ולכן קיבלו את דעתו של ר' זכריה בן אבקולס, מפני שהיה עניו גדול ולא חלק על חביריו מעולם, שהרי אינו מוזכר בש"ס כלל, וכשעמד על דעתו הבינו חכמים שצריך לקבלה. ונמצא א"כ, שבגללו חרב הבית.

וזהו ביאור התרגום, "כשראה משה את ענוותנותו" של יהושע, "קרא משה להושע בן נון יהושע", ואמר לו יה יושיעך מעצתם, מפני שאם תאמר להם שאתה מתנגד לדעתם ואינך מסכים עמם, יש סיכוי שישמעו לך, מפני שאתה עניו ומעולם לא חלקת על אף אדם...

ועוד אפשר לבאר, בהקדים הגמרא במסכת ערכין (ט"ו), "מה תקנתו של מספר לשון הרע, אם תלמיד חכם הוא - יעסוק בתורה, ואם עם הארץ הוא - ישפיל דעתו". ובוודאי גם תלמיד חכם צריך להשפיל דעתו, בנוסף ללימוד התורה, מפני שזהו עיקר התיקון של מספר לשון הרע.

ועוד יש להקדים, הגמרא במסכת סוטה (ל"ד), שטעם קריאתו של משה להושע יהושע, הוא מפני שהתפלל עליו "יה יושיעך מעצת מרגלים".

וזהו ביאור התרגום, "כשראה משה את ענוותנותו" של יהושע, "קרא משה להושע בן נון יהושע", ואמר לו "יה יושיעך מעצת מרגלים", מפני שאתה עניו, והעניו ניצל מלשון הרע, שנגרם מגאוות האדם...

ועוד אפשר לבאר, בהקדים דברי חז"ל, שבתחיית המתים יקראו לאנשים הקמים ע"פ סדר שמותם בא-ב, וכך יקומו כולם. ויש מי שאומר, שהענווים קמים תחילה בתחיית המתים.

ולפ"ז מובן, שמשה רצה להוסיף להושע אות י' בשמו, אך חשש שיתרעם עליו מאחר ומפני זה יתאחר לקום בתחיית המתים, כשיקראו להם לפי סדר א-ב, שהרי עד עתה התחיל שמו באות ה, ומעתה באות י. אבל כשראה משה את ענוותנותו של יהושע, לא חשש לשנות את שמו, כיוון שהענווים קמים תחילה בכל אופן, ואין זה משנה מה שמם...

ועוד אפשר לבאר, בהקדים הגמרא במסכת יבמות (ס"ג), שאין השכינה שורה על פחות משני אלפים ושתי רבבות מישראל.

ועוד יש להקדים, הגמרא במסכת סוטה (ה'), שהשכינה שורה על אדם שהוא עניו.

ונמצא א"כ, שהעניו שקול כשני אלפים ושתי רבבות, מפני שהשכינה שורה עליו כשם שהיא שורה על שני אלפים ושתי רבבות.

ועוד יש להקדים, הגמרא שם (ל"ד), שטעם קריאתו של משה להושע יהושע, הוא מפני שהתפלל עליו "יה יושיעך מעצת מרגלים".

וזהו ביאור התרגום, "כשראה משה את ענוותנותו" של יהושע, "קרא משה להושע בן נון יהושע", ואמר לו "יה יושיעך מעצת מרגלים", מפני שה' עמו, והשכינה שורה עליו מחמת ענוותנותו, ולכן הוסיף לו אות י' להורות שה' עמו...

ולפ"ז מבואר הפסוק בתהילים (י"ח), "ותתן לי... וענוותך תרבני". שהביאור שם, שאדם עניו מתרבה כביכול ע"י ענוותו, מפני שהשכינה שורה עליו כמו על שני אלפים ושתי רבבות מישראל, והוא נחשב כמותם...

"ויקרא משה להושע בן נון יהושע" (שם).

רש"י: "התפלל עליו, יה יושיעך מעצת מרגלים".

ויש להקשות, מדוע הזכיר דוקא שם "יה" ולא הזכיר שם הוי"ה במלואו.

ויבואר בהקדם דברי המדרש, שאין שמו וכסאו של הקב"ה שלמים, עד שימחה שמו של עמלק, ולכן נאמר "כי יד על כס יה".

ועוד יש להקדים, הרמב"ם בהלכות מלכים (פרק א' הלכה א'), "שלש מצות נצטוו ישראל בשעת כניסתם לארץ... להכרית זרעו של עמלק, שנאמר "תמחה את זכר עמלק".

וזהו ביאור הרש"י, "יה", שם זה שהוא חצוי עתה מפני שזרעו של עמלק קיים, "יושיעך מעצת מרגלים" ובזכותו תינצל מהם, ותיכנס לארץ, ושם תמחה את זכר עמלק, ויהיה השם שלם...