מבט לפרשת השבוע "עקב"

 

הבסיס להצלחה בהנהגה ● הרב יחזקאל שינפלד שליט"א עונה על השאלה למה שבט לוי לא זכה לנחלה בארץ ישראל ● אם הוא השבט היחיד, שלא חטא בחטא העגל, לכאורה, מגיעה לו נחלה גדולה משל אחיהם ● במיוחד שרק הוא עמד בניסיון העושר, שגרם לחטא ● פרשת עקב

"בעת ההוא הבדיל ה' את שבט הלוי לשאת את ארון ברית ה' לעמוד לפני ה' לשרתו ולברך בשמו עד היום הזה. על כן לא היה ללוי חלק ונחלה עם אחיו ה' הוא נחלתו" (י, ח-ט).

מבאר רש"י: על שום שבני ישראל טעו בעגל, לכן הבדיל הקב"ה את שבט לוי. כל השבטים קיבלו נחלות בישראל, והם לא יקבלו נחלה בארץ, וזו לשונו: "בשנה הראשונה (ביאור המילים "בעת ההוא") לצאתכם ממצרים, וטעיתם בעגל, ובני לוי לא טעו. הבדילם המקום מכם".

לכאורה, העניין צריך ביאור. אם שבט לוי לא טעה בחטא העגל, מגיע לו פרס, מגיעה לו נחלה גדולה יותר בארץ ישראל. למה לגרוע מחלקם?

בספר "מגד ירחים" מיישב, שחטא העגל היה כתוצאה מהעושר הרב של בני ישראל, כמו שאומר הנביא: "וכסף הרביתי לה וזהב עשו לבעל" (הושע ב, י). ראה הקב"ה כמה קשה ניסיון העושר, שעושר יכול להביא לחטא. על כן הבדיל ה' את שבט לוי מנחלת אבות, שלא יתעשרו. דווקא הם שזכו להיות מורי העם ומדריכיו, הם צריכים להתנתק מרכוש, מאדמות, כדי שלא יחטאו, כדי שיעמדו בצדקתם, כשהם באים ללמד תורה לישראל.

הקב"ה שומר עליהם שמירה מיוחדת, שלא יחטאו, אע"פ שהם עמדו בניסיון העושר. הם הרי היו שותפים לביזת מצרים ולביזת הים ובכל זאת הצליחו לעמוד מול העם בחטא העגל. למה אם כן מגיע להם להפסיד את חלקם בארץ הקודש?

אולי אפשר ליישב בדרך נוספת: אם נתבונן בהנהגה בזמן חטא העגל, נראה, שאהרן וחור ושבעים הזקנים לא הצליחו לעמוד מול חוטאי חטא העגל. ההנהגה שלהם לא הייתה תקיפה דיה כדי למנוע את ישראל מלחטוא. רק משה רבנו הצליח במהירות לעמוד מולם בחוזק ובתקיפות, להעניש את החוטאים ולעצור את הסחף של החוטאים.

משה רבנו היה מנהיג, שכל עיסוקו היה בהנהגת ישראל. הוא התנתק מהכול, אפילו מצפורה אשתו, וטיפל בבעיות הכלל. כך מסבירים חז"ל  את דברי מרים לאהרן בחטא הדיבור של מרים הנביאה, אותו חטא לשון הרע, שגרם לה להצטרע.

ייתכן, שרק מי שמוסר את כל זמנו לטובת הכלל, יכול להנהיג עם בחוזק, באופן שיהיו לו כוחות לעמוד מולם, גם כשהם חלילה חוטאים בחטא חמור, כמו עגל הזהב. אומר הקב"ה לבני לוי: בגלל חטא העגל אתם זכיתם לקבל הנהגה, להיות מורי הוראה, לעבוד בבית המקדש, לשרת ככלי קודש, את האומה הישראלית.

רק מי שמוסר את כל זמנו ומרצו לעבודת הקודש, זוכה להצלחה. לכן אתם לא תרשו נחלה בארץ, כדי שתזכו להצליח במשימה שהוטלה עליכם. וכך ממשיך הפסוק להסביר לבני לוי: "ה' הוא נחלתו". הנחלה שלכם היא יותר מכל דבר אחר - הקב"ה הוא הנחלה שלכם.

לפעמים עומדים נפעמים מול הצלחה של אנשים. איך הם הצליחו להקים מוסד כל כך מפואר, מאין היו להם אומץ וכוחות. לעומת אחרים וטובים שנכשלו.

אולי התשובה היא - במסירות הנפש. אם עושים מאמץ גדול ומוכנים לוותר על הכול למען המטרה החשובה, יש סייעתא דשמיא מיוחדת להצלחה. כי מי שמוכן לתת את כולו למטרה חשובה, גם אם המטרה נראית למעלה מהכוחות. יש כוחות מיוחדים להצליח. התנאי הבסיסי להצלחה הוא רצון חזק ומוכנות לוותר על הכול למען המטרה החשובה.

שבט לוי- בזכות העמידה שלו בניסיון של חטא העגל, ועוד יותר בהמשך- שהם קמו להרוג איש באחיו, הם זכו לעמוד לימינו של משה רבנו בקריאה שלו "מי לה' אלי". אומר להם בורא העולם: קמתם ביחד עם משה רבכם, מסרתם נפש להחזיר עטרה ליושנה, להחזיר את כבוד ה', להחזיר את מלכות ה' מול החוטאים בעגל. אתם זכיתם באותו מעמד להנהגה! אבל ההצלחה שלכם תלויה בהמשך של מסירות נפש- לוותר על רכוש, לוותר על חלק ונחלה בארץ ישראל. הנחלה שלכם היא אחרת, הקב"ה הוא נחלתכם.

בפרקי אבות אומר התנא שמעיה: "אהב את המלאכה, ושנא את הרבנות" (א, י). מסביר המדרש שמואל: יש כאן אזהרה לדיינים. על הדיין לאהוב את מלאכת הדיינות ואת ההוראה, להתמסר לעבדותו בכל הכוחות. את כל זמנו להקדיש לעסק התורה, כדי שיוכל לדון דין אמת לאמתו. ובעת ובעונה אחת, לשנוא את הרבנות. את השררה ואת הגדולה הכרוכות בדיינות. מי שרוצה להצליח ברבנות, צריך את זמנו ואת מרצו להשקיע בלימוד התורה הקדושה יומם ולילה ממש. אסור לו להשקיע זמן בכיבודים ובשררה. לכן שבט לוי, שנבחר להיות מורי ההלכה, צריך לוותר אפילו על עיבוד האדמות בארץ ישראל. אין להם הזמן לחרוש ולזרוע, לבצור ולקצור. הם יחיו ממתנות הכהונה, כמו: תרומות ומעשרות, ואת כל זמנם הם יקדישו לתורה, לעבודת ה', כדי לזכות להנהיג את העם בדרך העולה בית ה'.

הרב יחזקאל שינפלד | כדורינט8/08/2012 10:20
חזרה
עבור לתוכן העמוד