רעיון לפרשת השבוע "עֵקֶב"

"לְמַעַן עַנֹּתְךָ לְנַסֹּתְךָ, לָדַעַת אֶת אֲשֶׁר בִּלְבָבְךָ" ● מה יותר קשה - להיות עני או להיות עשיר? ● למה לפעמים יש לאדם שפע, ולפעמים הוא בחסר? ● הרב ערן שצמן מגיש: רעיון לפרשת "עֵקֶב"

 

הקב"ה מנסה את האדם במצבי קיצון שונים בחייו, ובוחן את מידת האמונה והדבקות שבליבו.

הפרשה מציגה שני סוגי ניסיונות הפוכים, ניסיון העוני, וניסיון העושר – שני מצבי קיצון בחייו של האדם, מעבר ממצב של חסר מוחלט והישרדות יום יומית, אל מצב של שפע במילוי ללא גבול.

בכל אחד מן המצבים מוצב קושי מסוג אחר בפני האדם, שרק במידה ויתגבר עליו, יזכה להשיג את החיבור הרוחני הנכון אל בוראו.

"ניסיון העוני" - "וַיְעַנְּךָ, וַיַּרְעִבֶךָ, וַיַּאֲכִלְךָ אֶת הַמָּן"
הַמָּן היה מזון מיוחד במינו, אוכל של מלאכים, אשר הביאו הקב"ה לידי ביטוי גשמי, והורידו לישראל במדבר – מזון של אנרגיה טהורה, המסוגל לספק לאדם את כל צרכיו הגופניים ללא פסולת, וניתן היה גם לדמיין ולטעום בו כל טעם, מכל המאכלים שבעולם.

אולם במָּן היה גם מימד של עינוי והרעבה, מדד למידת צדיקותו של האדם:
ראשית הַמָּן היה יורד בפתח אוהלם של הצדיקים בלבד, ואם היה האדם עובר עבירה באותו היום, למחרת היה יורד לו הַמָּן רחוק, אל מחוץ למחנה. האדם היה מתבייש משכניו, שיראו אותו יוצא ללקוט רחוק, וידעו בכך שעבר עבירה, ולכן היה בוחר באותו היום שלא לאכול, ולהישאר רעב בביתו - "וַיְעַנְּךָ, וַיַּרְעִבֶךָ".

בכל יום היה יורד הַמָּן רק עבור אותו היום, ואסור היה לאגור ממנו ליום המחרת (למעט בשישי עבור שבת). אדם שיש בביתו אוכל רב באופן קבוע, חש בטוח, ויודע שלא יהיה רעב ביום המחרת, אולם אדם שנזקק להשיג את מזונו מדי יום מחדש, שרוי באי ודעות, ובסבל נפשי גדול, מוחו טרוד בחששות, ואינו יודע מהיכן יהיה לו להאכיל את ילדיו.

ניסיון העוני מוגדר כחיים "מן היד אל הפה", מצב בו אין לאדם די חומר שיספיק לו למלא את צרכיו בביטחון, ועל כן אין לו תחושת שובע מוחשית. במצב שכזה חווה האדם סבל נפשי וחש חסר ורעב באופן קבוע. האדם עשוי לחשוב בטעות שהקב"ה מעניש אותו, או שחלילה רוצה ברעתו, ומתוך המצוקה להגיע לידי, כעס, אלימות, גניבה, ואף כפירה בקב"ה.

"לְמַעַן הוֹדִיעֲךָ, כִּי לֹא עַל הַלֶּחֶם לְבַדּוֹ יִחְיֶה הָאָדָם, כִּי עַל כָּל מוֹצָא פִי ה' יִחְיֶה הָאָדָם"
התיקון בניסיון העוני מגיע כאשר מכיר האדם באמת, לומד לזנוח את הרצון לביטחון המזויף בחומר ("הַלֶּחֶם לְבַדּוֹ"), ומבין כי החומר הוא אשליה מסוכנת, היכולה להיעלם ברגע.

על האדם לפתח בליבו את מידת הביטחון בקב"ה לבדו ("עַל כָּל מוֹצָא פִי ה'"), מבלי לפתח תלות אובססיבית במרדף אחר החומר, ולחשוב שכביכול החומר יוכל יהיה להושיעו מצרותיו.

האדם לומד כי גלגל חוזר בעולם, והחיים מוליכים את האדם פעם מטה ופעם מעלה, ועל כן גם שנמצא בתקופה של דוחק, או עוני, עליו לבטוח בקב"ה לבדו, ולהאמין שהביאו אל המקום הנכון ביותר עבורו באותה העת.

גם במצב של עוני לומד האדם שלא לדאוג יתר על המידה, לא להתפתות לפשע, וזוכר כי בורא העולם הוא טוב ומטיב לנבראיו - "ומשביע לכל חי רצון".

"כִּי, כַּאֲשֶׁר יְיַסֵּר אִישׁ אֶת בְּנוֹ, ה' אֱלֹקיךָ, מְיַסְּרֶךָּ"
אדם, שחושב כי הקב"ה אינו אוהב אותו, ועל כן שולח לו ייסורים, מפספס את "מבחן העוני".

הקב"ה שולח לאדם נסיונות, במטרה שיתעורר, יחפש שוב את קרבתו, ובזכות לעבודתו ודבקותו בו, יוכל לבסוף לקבל שפע רב בהרבה יותר (שפע כתוצאה מיגיעה, שאינו מתנת חינם מבישה).

כאשר מקבל האדם את החסר בחייו באהבה, ומבין שהקב"ה עושה הכל לטובתו, כמו אבא טוב המונע מבנו ממתקים ללא גבול, או כל דבר אחר היכול להזיק לו – אז מתעלה האדם ברוחנית, חווה שקט ובטחון בחייו, וזוכה לחיים טובים הן בעולם הזה והן לעולם הבא ("וְשָׁמַרְתָּ, אֶת מִצְוֹית ה' אֱלֹקיךָ לָלֶכֶת בִּדְרָכָיו, וּלְיִרְאָה אֹתוֹ").

"נסיון העושר" – "כִּי ה' אֱלֹקיךָ מְבִיאֲךָ אֶל אֶרֶץ טוֹבָה:... אֶרֶץ, אֲשֶׁר לֹא בְמִסְכֵּנֻת תֹּאכַל בָּהּ לֶחֶם, לֹא תֶחְסַר כֹּל, בָּהּ"
המטרה במבחן העוני היתה לפתח באדם את מידת הביטחון וההכרה שהקב"ה הוא לבדו המפרנס אותו. בניסיון העושר המטרה שונה, ובו נבחנת מידת הכרת הטוב של האדם כלפי הקב"ה, האם יעשה בשפע שקיבל שימוש נכון, או חלילה ייכשל בו.

"פֶּן תֹּאכַל, וְשָׂבָעְתָּ; וּבָתִּים טֹבִים תִּבְנֶה, וְיָשָׁבְתָּ, וּבְקָרְךָ וְצֹאנְךָ יִרְבְּיֻן, וְכֶסֶף וְזָהָב יִרְבֶּה לָּךְ; וְכֹל אֲשֶׁר-לְךָ, יִרְבֶּה..."
כאשר ה' מטיב עם האדם, ונותן לו חומר בשפע, עשוי האדם לקבל בטחון ייתר, ולחשוב, בטעות, כי החומר והכסף הם אלו שיספקו לו את רשת הביטחון ליום המחר.

"וְרָם, לְבָבֶךָ; וְשָׁכַחְתָּ אֶת ה' אֱלֹקיךָ ..."
ואז כשיש לאדם בטחון רב מדי בחומר, והוא חש שבע, הוא עשוי שלא לחוש עוד את הקב"ה בקרבו.

"וְאָמַרְתָּ, בִּלְבָבֶךָ: כֹּחִי וְעֹצֶם יָדִי, עָשָׂה לִי אֶת הַחַיִל הַזֶּה"
בחר הקב"ה במכוון להעלים את עצמו בבריאה, ולאפשר לאדם להאמין שבזכות עצמו, חוכמתו, קשריו וכישוריו – הרוויח את כל השפע שניתן לו. במצב זה, ייצר הרע מלביש על ליבו של האדם קליפות של "שומן רוחני", במטרה שיהפוך שאנן, ושלא יחוש עוד בצורך לתת מכספו לנזקקים, או לעשות מעשי חסד.

התיקון ל"נסיון העושר" הוא:
"וְזָכַרְתָּ, אֶת ה' אֱלֹקיךָ, כִּי הוּא הַנֹּתֵן לְךָ כֹּחַ, לַעֲשׂוֹת חָיִל"
הקב"ה נותן לאדם כדי שייתן מכספו וישמח אחרים, אולם מבחן העושר בנוי כך שהייצר הרע מנסה להרדים את האדם ולתת לו לחשוב, כי הוא מסתדר טוב גם בלי הקב"ה. על כן על האדם להילחם בקליפות שיוצר עליו החומר, לגלות את האלוקות בתוך החומר, ולקדש שם שמים בשפע שקיבל – עליו לעשר מכספו לטובת נזקקים, ולברך את הקב"ה בכל עת שמשתמש בשפע לעצמו.

מבחן העושר ומבחן העוני עשויים לבוא לאדם בתחומים רבים בחייו (ולא רק בכספו):
תקופות בהם הוא לבד, תקופות בהם הוא נשוי ובעל משפחה.
תקופות בהם הוא מנודה חברתית, תקופות בהם הוא מנהיג קבוצה.
תקופות בהם הוא מובטל חסר כוח וכבוד, תקופות בהן הוא בעל תפקיד בכיר.
תקופות בהן הוא חולה או פצוע, תקופות בהן הוא בריא.
תקופות בהן יש לו צרות, תקופות שיש בהן נהנה מחיי שלווה ומנוחה ....

"הִשָּׁמֶר לְךָ, פֶּן תִּשְׁכַּח אֶת ה' אֱלֹקיךָ לְבִלְתִּי שְׁמֹר מִצְוֹתָיו וּמִשְׁפָּטָיו וְחֻקֹּתָיו"
הקב"ה רוצה להטיב לאדם בזכות מאמציו, בזכות שנלחם בכוח ההתנגדות של יצרו הרע, ועל כן בוחן את ליבו של האדם בתוך "משחק החיים", במטרה לראות, האם יישאר נאמן לו, או שאהבתו תהייה מותנית.

רק כאשר האדם מתוקן במידותיו, יש בו הכרת הטוב לקב"ה, ויודע מהו מקור הצלחתו, ומי נותן לו את השפע בחייו.

בכל רגע בחיינו, בין אם קשה לנו ובין אם טוב, עלינו להקפיד על איזון, ולהישמר מיצרנו הרע, הרוצה תמיד להביא אותנו אל נקודות הקיצון - להכניס אותנו לחרדות מיותרות כשקשה, או להפוך אותנו לשאננים, כשטוב והכל מושג בקלות.

ככל שנצליח להתגבר על יצרנו, להתאזן ולדבוק בקב"ה בביטחון, הן בעושר והן בעוני, נזכה במהרה להתגלותו של מלך המשיח, ונגיע אל הגאולה האמיתית והשלימה, במהרה בימנו ממש.

"לְמַעַן הָקִים אֶת בְּרִיתוֹ אֲשֶׁר נִשְׁבַּע לַאֲבֹתֶיךָ, כַּיּוֹם הַזֶּה".

הרב ערן שצמן | כדורינט23/07/2013 13:15
חזרה
עבור לתוכן העמוד