מבט לפרשת השבוע "ניצבים"

גיור כהלכה ● הרב יחזקאל שינפלד שליט"א מבהיר איך משה רבנו קיבל את הכנענים להתגייר ● במדבר הרי לא נשבה רוח צפונית, שמרפאת את המילה, וידוע, שבלי מילה אין גיור כהלכה ● אם כך איך אותם כנענים התגיירו?

 

"מחוטב עציך עד שואב מימיך" (כט, י).

מי היו אותם אנשים, שמשה רבנו מינה אותם לתפקידים האלו של חוטבי עצים ושואבי מים? מבאר רש"י: "מלמד, שבאו כנעניים להתגייר בימי משה, כדרך שבאו גבעונים בימי יהושע, וזהו האמור בגבעונים: "ויעשו המה בערמה (יהושע ט,ד) ונתנם משה חוטבי עצים ושואבי מים".

נשאלת השאלה: איך קבלו ישראל גרים במדבר, הרי למדנו שאין גרות חלה ללא מילה (יבמות מו, א) ובמדבר הייתה סכנת נפשות למול, כי במדבר לא נשבה רוח צפונית, שמרפאת את המילה? לכן ישראל לא מלו את עצמם במדבר. אם כך איך אותם כנענים התגיירו?

אולי אפשר לומר, שאותם כנענים באו לישראל מיד לאחר יציאת מצרים, קודם לחטא העגל, כמו שנאמר שערב רב עלה עם ישראל ממצרים. איך גיירו אותם ערב רב, איך מלו אותם? לפני חטא העגל הייתה רוח צפונית, וכולם מלו. גם אותם גויים באו בתקופה ההיא ומלו וטבלו והתגיירו.

אפשר להוסיף את הכתוב במדרש, ששבט לוי מל את עצמו במדבר. צריך להבין איך הם מלו, איך הם הכניסו את עצמם לחשש פיקוח נפש. יש שרצו לומר, שמי שלא חטא בחטא העגל הייתה לו רוח צפונית. לכן שבט לוי, שלא חטא- זכה לרוח צפונית.

לפי הדברים האלה, גם הגויים שבאו להתגייר, לא היו כמובן שותפים לחטא העגל. לכן הם יכלו למול. רק קשה להבין, שהייתה רוח צפונית לחלק מהאנשים, ולחלק אחר לא היה. הרי מדובר במציאות. האם נושבת רוח צפונית במדבר או שאינה נושבת? אם היא נושבת, היא נושבת לכולם.

ה"שפתי חכמים" מסביר, שיש להבדיל בין משה רבנו ליהושע בן נון. את משה לא רימו. וזה לשונו: "ואין הכוונה לומר (הכוונה של רש"י), שרימו את משה כמו שרימו את יהושע. חס ושלום, שרימו את מי שנאמר עליו "בכל ביתי נאמן הוא" [במדבר יב, ז]... ופירוש: "גם המה (שנאמר בנביא יהושע) שבאו, אבל לא שיכלו לרמות אותו". אם כך את משה רבנו לא רימו והם באו להתגייר באמת. הם קיבלו על עצמם עול תורה ומצוות, הסכימו לסכן את עצמם למול, גם כשאין רוח צפונית במדבר, ולטבול לשם גירות, כמו ששבט לוי מל את עצמו במסירות נפש, גם הם מלו. צריך לומר, שיש מציאות למול גם במדבר. אולי מי שמוכן למסור נפש לשם מצוות מילה לא ניזוק או שהם הלכו למקום אחר ושם מלו את עצמם בעזרת יהודים כשרים.

מה שלומדים מכאן, שאדם שרוצה להתקרב ליהדות או יהודי שרוצה לקיים מצוות, כמו שבט לוי, שלא וויתר על מצוות המילה גם במדבר, מוצאים דרך לקיים את המצווה. השאלה היא עד כמה באמת רוצים.

הנה לנו ראיה - עם שלם הולך במדבר. רובם אינם מלים. לכן אינם מקריבים קרבן פסח במשך רוב הארבעים שנה במדבר. רק ביציאת מצרים, בשנה הראשונה ובערבות מואב לפני הכניסה לישראל. כך שרוב השנים במדבר לא הקריבו קורבן פסח, כי העם לא מל את ילדיו, אבל יש שבט שלם שמל. יש גרים שכן מלים. מה ההבדל ביניהם? מסירות הנפש.

לפי הדברים, משה קיבל גרים אמיתיים. את משה רבנו לא רימו. הראיה לכך היא שהם הסכימו למילה גם בתנאים קשים, גם במדבר, גם בזמן שרוב העם נמנע מלמול את עצמו מחשש שאין רוח צפונית. כידוע, כשאין רוח כזו- יש חשש, שלא תתרפא המילה, והמל ימות. ההסכמה שלהם להסתכן כמו שבט לוי היא ראיה לאמת שלהם להתגייר. יש דעות בחז"ל, שהגרות שלהם לא הייתה מושלמת, ומשה קיבל אותם רק בתורת עבדים. כך כתוב ב"מדרש תנחומא": "ובדעת זקנים לבעלי התוספות", אבל לשיטת רש"י, שהם התגיירו ממש, אפילו מילה הם הסכימו לעשות כדי להתגייר.

הרב יחזקאל שינפלד | כדורינט25/08/2013 08:25
חזרה
עבור לתוכן העמוד