"תוך הנחל" לפרשת האזינו ● יראה ואהבה

בליל שבת קודש פרשת האזינו ה'תשס"ט, מסר הצדיק מוהרא"ש שליט"א שיחה נפלאה, ע"פ דברי רבי נחמן מברסלב בליקוטי מוהר"ן חלק א' סי' ה' המדבר מאהבה ויראה ● כיצד מגיעים לידי יראה ואהבה ע"י שבת קודש? ● מדוע לגבי השמים, אמר משה רבינו לשון 'האזינו', שהוא מקרוב, כאדם שלוחש באוזן חבירו, ולגבי הארץ אמר לשון 'ותשמע' שהוא מרחוק? ● זאת ועוד, בשיחה שלפנינו ● תוך הנחל - פרשת האזינו

פתח ואמר מוהרא"ש שליט"א, רביז"ל אומר (מוהרא"ש חזר על נקודה אחת שבתורה זו של רביז"ל), צריך לאכללא שמאלא בימינא, היינו יראה באהבה, ואף על פי כן צריך לאקדמא את היראה, כי בעל אבידה מחזיר על אבדתו, כמו שאמרו רבותינו, זכרונם לברכה [קדושין ב:]: 'דרכו של איש לחזר אחר אשה, משל לאדם, שאבדה לו אבידה' וכו', פירוש: כי אהבה הוא בחינת איש, ויראה היא בחינת אשה כידוע, ועל כן צריך להקדים את היראה, כי אז תבוא אליו האהבה ממילא, כי האהבה הולכת ומחזרת אחר היראה תמיד, כי בעל אבידה מחזיר אחר אבידתו וכו',  עיין שם כל זה בדברי רביז"ל.

והסביר מוהרא"ש שליט"א, כי הנה זה ברור, שעיקר שלימות העבודה להגיע אל מדריגת אהבה בהשם יתברך, עד שיאהוב אותו יתברך בכל לבו נפשו ומאודו, וכמו שכתוב (דברים ו') ואהבת את ה' אלקיך בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאודך, כי מדת אהבה עולה על הכל, וכשזוכה לאהבת ה', הוא נכלל לגמרי בו יתברך, וכבר אין דבר שבעולם שלא יעשה בשביל כבודו יתברך, וכדרך בן חביב האוהב את אביו אהבת נפש, עד שאין דבר שבעולם שלא יעשה בשביל אביו, אבל אי אפשר לבוא בפעם אחת אל אהבה כזאת, כי לא בפעם אחת זוכים להכיר את השם יתברך ולאהוב עצמו עמו יתברך בלתי גבול, ומוכרחים להקדים את מדת היראה, לירא מפני השם יתברך, ולפחוד שלא יקבל עונש אם יעבור על רצונו יתברך חס ושלום, וכמו שאמר רביז"ל (שיחות הר"ן סי' ו') שעיקר העבודה בתחילה היא רק מחמת יראת העונש, ובלי יראת העונש אי אפשר להתחיל כלל בעבודת ה', ואפילו צדיקים צריכים גם כן יראה, כי העובדים מאהבה הם מועטים מאד מאד, ועיקר הוא יראת העונש, עיין שם, וכן אמרו חכמינו הקדושים (ילקוט איוב רמז תתצ"ג), עשה מאהבה שאם באת לשנוא דע שאתה אוהב ואין אוהב שונא, עשה מיראה שאם באת לבעוט דע שאתה ירא ואין ירא בועט, עיין שם, וזהו דברי רביז"ל, שצריכין להקדים את היראה, שהיא בחינת (משלי ל"א) אשה יראת ה', ואז יבוא האהבה ממילא, וכמו שאמרו חכמינו הקדושים (קידושין ב.) דרכו של איש לחזר אחר אשה, היינו שאם יש יראה, בוודאי יבוא אהבה אחר כך, כי כשיתבונן ממי יש לו לירא ולפחוד, היינו מהדרת גאונו יתברך, אזי בוודאי יבוא אחר כך למדת אהבה, לאהוב את ה' בכל לבו נפשו ומאודו.

ובזה יש לפרש דברי המשנה (ריש מסכת קידושין) האשה נקנית בג' דרכים בכסף בשטר ובביאה, "האשה" מרמזת על מדת היראה, שהיא (משלי ל"א) אשה יראת ה' היא תתהלל, וכשאיש רוצה לקנות מדת היראה בשלימות, ולבוא לידי אהבה כראוי, אזי הקנין הוא בג' דרכים, "בכסף" היינו ברוב כיסופין ורצונות אל השם יתברך, שזה ממשיך עליו מדת היראה, ומביא אותו לידי אהבת ה', "בשטר", היינו על ידי לימוד תורה הקדושה, שהיא השטר והכתב שמסר לנו השם יתברך, שמביא אדם לידי יראה, כי על ידי התורה יודע את שכר המצוות והעונש למי שעובר עליהם חס ושלום, ואחר כך התורה מכניס בו אהבה, כשזוכה לידע התורה, ולהרגיש הנעימות שבתוכה, "ובביאה", היינו קדושת שבת קודש, וכמו שכתוב (שמות ל"א) ושמרו ב'ני י'שראל א'ת ה'שבת ראשי תיבות ביא"ה (כמובא בראשונים ובכתבי האריז"ל), כי על ידי שבת נתעורר למדת היראה, וכדאיתא בתיקונים (תיקון ט') בראשי"ת, אותיות יר"א שב"ת, ואחר כך מרוב שמחה ועונג שבת, בא לידי לידי אהבה, וכמו שכתוב (שיר השירים ז') אהבה בתענוגים, נמצא שעיקר שלימות קנין היראה היא בג' דרכים אלו, בכסף בשטר ובביאה, והבן.   

ומחמת שצריכין תמיד לכלול מדת יראה ואהבה ביחד, לכן אמרו חכמינו הקדושים, (אבות א') אל תהיו כעבדים המשמשים את הרב על מנת לקבל פרס אלא תהיו כעבדים המשמשים את הרב שלא על מנת לקבל פרס ויהי מורא שמים עליכם, כי לשמש הרב שלא על מנת לקבל פרס הוא מדריגת אהבה, שמוכן לעשות הכל בשביל רבו, ואינו חושב על שילום שכר כלל, וזהו מדריגה הכי עליונה בעבודת ה', לעבוד הקדוש ברוך הוא מרוב אהבה, עד שאינו חושב משכר כלל, אבל כדי שלא יצא מגדר אנושי מרוב אהבה, מסיים המשנה, "ויהי מורא שמים עליכם", שגם יהיה לך מדת יראה, ואז תוכל לעבוד את ה' בהדרגה ובצמצום כראוי.

והנה מבואר בדברי רביז"ל (ליקוטי מוהר"ן חלק ב' סי' ז'), שיש השגת בן והשגת תלמיד, השגת בן הוא מדת אהבה, שאוהב את אביו אהבת נפש, והשגת תלמיד הוא מדת יראה, שירא ומפחד מרבו, ועובד אותו בכל לבו, וכמו שאמרו חכמינו הקדושים (אבות ד') מורא רבך כמורא שמים, ואומר רביז"ל, שצריכין לכלול השגת הבן והשגת התלמיד ביחד, שגם בן יהיה לו יראה כדי שיהיה לו צמצום, ולא יצא מן הכלים מרוב אהבה, וגם תלמיד יהיה לו אהבה, כדי שלא יתבטל ממציאות מרוב יראה, והוא על דרך דברי הילקוט הנ"ל (איוב רמז תתצ"ג), עשה מאהבה, שאם באת לשנוא דע שאתה אוהב ואין אוהב שונא, עשה מיראה, שאם באת לבעוט דע שאתה ירא ואין ירא בועט, וזה היה החילוק בין השגת משה רבינו להשגת שאר כל הנביאים, משה רבינו השיג בחינת בן בתכלית השלימות, כי משה רבינו ראה אלקותו יתברך באספקלריא המאירה, שהוא בחינת בן, בחינת אהבה, ולכן הוריד התורה הכלולה מרמ"ח מצוות עשה ושס"ה מצוות לא תעשה, שהם אהבה ויראה, לנשמות ישראל, כי על ידי שהשיג בחינת אהבה בשלימות, וגם היה לו יראה, היה יכול ללמד לכל נשמות ישראל כל מצוות התורה, מה שאין כן שאר כל הנביאים שלא השיגו כי אם אספקלריא שאינה מאירה, לא היו יכולים להתנבאות כי אם לפי מדריגתם, כל אחד לפי מה שקיבל נבואתו מן השמים, ועל ידי שאנחנו מקשרים עצמינו אל משה רבינו, ואל הצדיקים שבכל דור שיש בהם רוחו של משה רבינו, על ידי זה נכנס בנו אהבה ויראה (ליקוטי מוהר"ן חלק א' סי' י"ז), וזוכים לעלות מגשמיות הארץ, אל רוחניות אלקותו יתברך, ולחיות חיים טובים באמת, ולכן אשרי המקשר עצמו אל צדיקי הדור המגלים את מדת אהבה ויראה, כי על ידי זה יהיה נמשך עליו אורו יתברך, ועולמו יראה בחייו, אשרי לו ואשרי חלקו.

וקישר מוהרא"ש שליט"א את ענין הנ"ל לפרשת השבוע בקשר נורא ונפלא מאד, כי הנה כתיב (דברים  ל"ב) האזינו השמים ואדברה ותשמע הארץ אמרי פי, ויש להבין למה לגבי השמים, אמר משה רבינו לשון האזינו, שהוא מקרוב, כאדם שלוחש באוזן חבירו, ולגבי הארץ אמר לשון ותשמע שהוא מרחוק, והנה על פי דברי רביז"ל הנ"ל מובן הענין מאד, כי משה רבינו היה קרוב יותר אל השמים שהוא מדת אהבה, שאין לה גבול וצמצום, וזה היה עיקר מדריגתו, ולכן בוודאי אמר האזינו מקרוב, כי שם היה מקומו, אבל מחמת שאהבה לבד אי אפשר, כי מוכרחים לצרף גם מדת היראה, כדי שיהיה גבול וצמצום, ולכן אמר ותשמע הארץ אמרי פי, ארץ הוא מדת יראה, וכמו שכתוב (תהלים ע"ו) ארץ יראה, ועל ידי שניהם ביחד, יכולין לעבוד את השם יתברך בשלימות, ולקיים את כל תרי"ג מצוות התורה, שזה מרומז בתיבות "השמים ואדרבה" שעולה בגימטריא תרי"ג (כמובא בבעל הטורים), ולכן משה רבינו דיבר מצד השגתו שהוא השגת בן, מדת אהבה, וגילה שצריכין לצרף גם מדת היראה, השגת התלמיד, שהוא השגת שאר כל הנביאים, ועל ידי שניהם ביחד זוכים לעבוד את ה' באמת, וכן מבואר בספרי (ריש האזינו), האזינו השמים, לפי שהיה משה קרוב לשמים, לפיכך אמר האזינו השמים, לפי שהיה רחוק מן הארץ, לפיכך אמר ותשמע הארץ אמרי, בא ישעיה וסמך לדבר, ואמר (ישעיה א') שמעו שמים והאזיני ארץ, שמעו שמים, שהיה רחוק מן השמים, והאזיני ארץ, שהיה קרוב לארץ, עיין שם, כי בכוחו של משה רבינו, אדון כל הנביאים, זכו כל ישראל להשתלם במדת אהבה ויראה, כל אחד כפי השגתו, ולקבל את התורה בשלימות, והשם יתברך יזכינו להגיע אל שלימות אהבה ויראה, ולעבדו יתברך בכל לבבינו נפשינו ומאדינו, עדי נזכה לעלות  ולהכלל בו יתברך לגמרי מעתה ועד עולם אמן ואמן.    

נחום קפלן | כדורינט1/09/2013 09:10
חזרה
עבור לתוכן העמוד