רעיון לפרשת השבוע "שמיני"

"זֹאת הַחַיָּה אֲשֶׁר תֹּאכְלוּ, מִכָּל הַבְּהֵמָה אֲשֶׁר עַל הָאָרֶץ" ● מהו סודן הרוחני של החיות הכשרות על פי התורה? ● מה מרוויח היהודי, כאשר הוא בוחר להזין את עצמו רק מהבשר הכשר? ● הרב ערן שצמן מגיש: רעיון לפרשת "שְּׁמִינִי"

"זֹאת הַחַיָּה אֲשֶׁר תֹּאכְלוּ, מִכָּל הַבְּהֵמָה אֲשֶׁר עַל הָאָרֶץ"
בני ישראל מצווים לראשונה להקפיד על חוקי כשרות - אלו חיות מותר להם לאכול, ואלו נאסרו עליהם לאכילה.
כאשר אדם אוכל בשר חיה, בשרה הופך להיות חלק מבשרו שלו. אותם הרכיבים שהחיו וקיימו את בשר החיה, מתעכלים כעת בו, מתמזגים בבשרו, והופכים להיות אבני הבניין, לבניית תאי גופו. למעשה גופנו בנוי ממכלול של אטומים ומולקולות, אשר נקבצו אליו מכל המזונות שצרכנו במהלך חיינו, ובכלל זה מבשרן של החיות השונות שאכלנו.

כל חומר אוצר בתוכו את תכונותיו הרוחניות, כפי שטבע בו הקב"ה (הזהב טהור ואינו מחליד, הברזל גמיש ומתכופף, הזכוכית קשיחה ונשברת, המים נוזלים, השמן נדבק למשטח...), באותו האופן, כך גם ברא הקב"ה את החיות, והטביע בבשרה של כל חיה וחיה את תכונותיה הרוחניות, איתן נולדה (ה DNA הרוחני).
כאשר אדם אוכל את בשר החיה, הרוחניות שבבשר משפיעה עליו, ואותן תכונות אופי חייתיות, הטבועות בסוג החיה שאכל, מתחזקות בנפשו הבהמית, ומשפיעות על התנהגותו. זהו תהליך בנייה רוחני, הדומה בדיוק לתהליך, בו מתמזג בשר החיה בגוף האדם החומרי.

כאשר אדם ניזון על חיות בעלות אופי אגרסיבי, טורף, מזוהם, או פראי – הוא יקבל חיזוק למהויות רוחניות אלו בנפשו. וכאשר אדם ניזון על חיות בעלות אופי רגוע של אוכלי עשב (בָקָר וָצֹאן) – זו תהיה המהות הרוחנית, אשר תזין ותבנה את נפשו (בהתאם לתכונות שהכניס לתוכו).

בבראשית נכתב:
"וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים, נַעֲשֶׂה אָדָם בְּצַלְמֵנוּ כִּדְמוּתֵנוּ, וְיִרְדּוּ בִדְגַת הַיָּם וּבְעוֹף הַשָּׁמַיִם, וּבַבְּהֵמָה וּבְכָל הָאָרֶץ, וּבְכָל הָרֶמֶשׂ, הָרֹמֵשׂ עַל הָאָרֶץ" (בראשית פרק א)
בעת שברא הקב"ה את האדם, הרכיב את נפשו ממגוון תכונותיהן של כל החיות בטבע. הקב"ה כביכול ביקש מכל החיות שברא, שיתרמו מחלקן הרוחני להרכבת מכלול התכונות בנפשו של האדם ("נַעֲשֶׂה אָדָם בְּצַלְמֵנוּ כִּדְמוּתֵנוּ").
באופן זה קיבל האדם את פוטנציאל הבחירה החופשית, לנהוג על פי כל אחת מן התכונות החייתיות הטבועות בבריאה (ערמומי כמו שועל, ארסי כמו נחש, אמיץ כמו אריה, פחדן כמו ארנב, שש לקרב כמו סוס, חרוץ כמו הנמלה, מתיש כמו היתוש, נאמן כמו הכלב, נקי כמו החתול, מזוהם כמו החזיר, כנוע כמו הכבש ... )

מכלול התכונות החייתיות, שהוטבעו בנפשו של האדם, מנסות להשתלט על תודעתו, וללא הרף הן מושכות אותו להידמות להן, להתחבר אל הבהמיות (אל נפשו הבהמית), ולדאוג לצורכי תענוגי עצמו בלבד (זהו שורש הרצון לקבל לעצמו).

אולם הקב"ה נטע באדם גם כוח רוחני נוסף, שאינו קיים בחיות ("וַיִּפַּח בְּאַפָּיו, נִשְׁמַת חַיִּים") - וזוהי הנפש האלוקית שבו.
בזכות הניצוץ האלוקי, יש לאדם את הבחירה החופשית, את הכוח להתעלות ולשלוט בנפשו הבהמית, לרדות במכלול התכונות החייתיות שניתנו בו ("וְיִרְדּוּ בִדְגַת הַיָּם וּבְעוֹף הַשָּׁמַיִם, וּבַבְּהֵמָה"), לנצל את כוחו לקדש את החייתיות שבו, כדי לבנות בעולם ערך של השפעה, ונתינה מעצמו לאחר.

"זֹאת הַחַיָּה אֲשֶׁר תֹּאכְלוּ, מִכָּל הַבְּהֵמָה אֲשֶׁר עַל הָאָרֶץ"
"הָאָרֶץ" – היא החומר – הגוף החומרי, המייצר לאדם את הרצון לקבל הנאה ותענוג לעצמו בלבד.
מדריך אותנו הקב"ה, מה הן אותן תכונות בהמיות (מִכָּל הַבְּהֵמָה), אשר הותרו לעם ישראל לאכול - אלו תכונות הותר להם להכניס אל תוך גופם ונפשם, מתוך מכלול התכונות הבהמיות שברא בעולמו.
הקב"ה רוצה את עם ישראל שיהיו שונים רוחנית מכל העמים, שיהיו טהורים ונקיים במידותיהם, שיהיו מובדלים, כדי שיוכלו להוביל את העולם כולו אל התיקון והגאולה.
עם נבחר, חייב לבנות את מהותו הרוחנית שתהה נקייה, מושתתת על ערכי מוסר גבוהים, נבדלים מאלו של שאר העמים בתבל.

"וַתֵּרֶא הָאִשָּׁה כִּי טוֹב הָעֵץ לְמַאֲכָל וְכִי תַאֲוָה הוּא לָעֵינַיִם, וְנֶחְמָד הָעֵץ לְהַשְׂכִּיל, וַתִּקַּח מִפִּרְיוֹ, וַתֹּאכַל, וַתִּתֵּן גַּם לְאִישָׁהּ עִמָּהּ, וַיֹּאכַל" (בראשית ב')
האדם הראשון נכשל בחטא של תאוות אכילה (עבר בעצם על איסור כשרות), וכחלק מתיקונו, נדרשים ישראל לשלוט בתאוות האכילה.
עבור עם ישראל אכילת החיות הכשרות והטהורות, מחזקת בנפשם את התכונות הטובות והרצויות, מונעת מהחייתיות הפסולה (המצויה בחיות הטמאות) להתפתח ולצאת מהם, ולכן, באמצעות שמירת הכשרות, נסללת הדרך לתיקונו של חטא האדם הראשון, והכנת העולם לגאולה.

"אַל תְּשַׁקְּצוּ, אֶת נַפְשֹׁתֵיכֶם, בְּכָל הַשֶּׁרֶץ, הַשֹּׁרֵץ, וְלֹא תִטַּמְּאוּ בָּהֶם, וְנִטְמֵתֶם בָּם"
מסביר הרמח"ל: "המאכלות האסורות מכניסים טומאה בלבו ובנפשו של אדם, עד שקדושתו של המקום ברוך הוא, מסתלקת ממנו. והוא מה שאמרו: "וְנִטְמֵתֶם בָּם" (ויקרא יא, מג), אל תקרי "וְנִטְמֵתֶם" אלא "וְנִטָמֵתֶם", שהעבירה מטמטמת לבו של אדם, כי מסלקת ממנו הדעה האמיתית, ורוח השכל שהקב"ה נותן לחסידיו" (מסילת ישרים - פרק יא)

הכוונה: שלא תתנו למהות מקולקלת לחדור אליכם, אשר תטמא אתכם, ותאטום אתכם מלקבל את אור הבורא, ותחזק בכם יצרים שליליים, ובכך תמנע מהחיות הטובה לחדור אל נשמתכם.

מסביר האדמור הזקן: "המדרגה התחתונה היא שלש קליפות הטמאות, ורעות לגמרי ואין בהם טוב... ומהן נשפעות ונמשכות נפשות כל אומות עובדי גלולים, וקיום גופם ונפשות כל בעלי חיים הטמאים, ואסורים באכילה, וקיום גופם וקיום וחיות כל מאכלות אסורות" (תניא, ליקוטי אמרים, פרק ו)

חיותם של בעלי חיים הטמאים, ואסורים באכילה, נמשכת מ"שלוש הקליפות הטמאות", אלו קליפות רוחניות על נפש האדם, אשר אוטמות את ליבו, ומונעות ממנו להתחבר אל אורו הטהור של הקב"ה, ועל כן לא ניתן כלל להעלות קליפות אלו לקדושה – הכוונה, שלא ניתן לברך (..."שהכול נהיה בדברו"), ולאכול לאחר מכן בשר חזיר, או כל מאכל, שהינו אסור באכילה על פי ההלכה, כוון שתהה זו ברכה לבטלה מוחלטת.

במידה ויהודי יברך על בשר של חיה טמאה ואסורה באכילה, ואפילו יעבוד את הקב"ה בכוח אותה האכילה, עדיין הוא לא יוכל לחלץ ולהעלות את ניצוצות הקדושה, הדבוקים באותו הבשר, הניצוצות הלכודים באותן הקליפות הטמאות (עד בוא המשיח יהודי אינו יכול לחלץ את הטוב מג' הקליפות הטמאות, ולכן ההתחברות אליהן כרגע תזיק לו).

אף על פי שכלפי חוץ גוף היהודי וגוף הגוי (אדם שאינו יהודי), נראים מבחינה חומרית זהים, קיים הבדל מהותי במבנה הרוחני של נפש היהודי לעומת נפש הגוי. יהודי מבחינה רוחנית הוא מזוכך בהרבה יותר, ועל כן אם יכניס לגופו בשר, שמקורו בחיה טמאה, הוא מיד ייאטם רוחנית, ואילו הגוי, בדרגתו הרוחנית הנמוכה, לא יינזק מכך כלל.
על דרך המשל עניין זה דומה לתדלוק של מטוס סילון בדלק אוקטן 95, המיועד למכוניות – בעוד שהמכונית תיסע מצוין בדלק זה, מטוס הסילון יתקע, וללא שיתודלק בדלק הסילוני המיועד לו, ברמת זיקוק גבוהה ביותר, המטוס לא יוכל להמריא.

"כֹּל מַפְרֶסֶת פַּרְסָה, וְשֹׁסַעַת שֶׁסַע פְּרָסֹת, מַעֲלַת גֵּרָה, בַּבְּהֵמָה אֹתָהּ, תֹּאכֵלוּ"
שתי תכונות מאפיינות את החיות הכשרות והטהורות - אחת חיצונית ואחת פנימית:
תכונה חיצונית - הנראית לעני כל "מַפְרֶסֶת פַּרְסָה, וְשֹׁסַעַת שֶׁסַע פְּרָסֹת" (שכל פרסה מפוצלת לשניים) – משל לאדם שמעשיו הטובים נראים חיצונית לעני כל.

תכונה פנימית - שאינה נראית לעין "מַעֲלַת גֵּרָה" (מעלה את האוכל מקיבתה, ולועסת אותו בפיה שוב ושוב, ובולעת) – משל לאדם שנקי בפנימיותו, ליבו וכוונותיו טהורים, וכל מחשבותיו הן לשם שמיים. זהו אדם שכל רצונו להטיב, ולדאוג לרווחת סבביו, ולהשפיע שפע מעצמו לאחרים.

השילוב הכפול של "מַפְרֶסֶת פַּרְסָה" ו"מַעֲלַת גֵּרָה" – זהו המשל לאדם המתוקן. גם נאה במעשיו החיצוניים, הנראים לעני כל, אך גם במחשבותיו ובכוונותיו הפנימיות הוא טהור, שולט ומקדש את נפשו הבהמית הפנימית (בדיוק כך נדרשים בני ישראל להיות).

"מַפְרֶסֶת פַּרְסָה" – שישקלו ישראל היטב כל צעד וצעד (כל פַּרְסָה) לפני שיבחרו לצעוד אותו (ישקלו היטב את מעשיהם).
"מַעֲלַת גֵּרָה" – שילעסו ישראל היטב את הדברים במחשבתם, לפני שיוציאו את המילים מן הפה בדיבור.

"הַחֲזִיר כִּי מַפְרִיס פַּרְסָה הוּא, וְשֹׁסַע שֶׁסַע פַּרְסָה, וְהוּא, גֵּרָה לֹא יִגָּר, טָמֵא הוּא לָכֶם"
בחיות הטמאות, חסר אחד מסימני הטהרה, או שניהם - חסר משהו שיהיה תקין במהות הפנימית, או במהות החיצונית שבהן, ומטעם זה נפסלו לאכילת ישראל.
"הַחֲזִיר" הוא נוכל - הוא מהות אסורה, טמאה ולא כשרה. החזיר מראה את פרסותיו ה"כשרות" לכאורה כלפי חוץ, אך בפנימיותו הוא מקולקל ואינו כשר (אינו מעלה גירה). אדם, הנמשל לחזיר, מעשיו נאים בחיצוניות בלבד, אך בפועל כל מחשבותיו הן להרע, רק מנסה להטעות ולהשיג סיפוק ותאוות לעצמו.

"כִּי אֲנִי ה' הַמַּעֲלֶה אֶתְכֶם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם, לִהְיֹת לָכֶם, לֵאלֹהִים, וִהְיִיתֶם קְדֹשִׁים, כִּי קָדוֹשׁ אָנִי"
הקב"ה בחר לשחרר את ישראל "מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם", לחלצם מארץ היצרים החומריים והתאוות החייתיות, כדי שיוכלו ישראל לקבל על עצמם את התורה, ולקדש שם שמים בעולם במצוותיו.
רק בהצמדות אל דרך התורה, והמילוי הקפדני אחר הוראות היצרן, יכול כל אחד מישראל לשפר את חייו, להתקרב ולהגיע לידי השתוות הצורה עם הבורא, ולעלות את עצמו לקדושה.

עם ישראל נדרשים להקפיד על חוקי הכשרות, לבדל עצמם בענייני האכילה משאר אומות העולם, ולחזק בכך בעצמם את הצלם האלוקי הייחודי שבהם. כאשר יהודי מקפיד לאכול בשר כשר, ומקפיד שלגופו תכנסנה אך ורק מהויות רוחניות טובות, הוא מקרב בכך את עצמו אל תכונותיו של הקב"ה, בונה לעצמו כלי רוחני גדול, ומסוגל כך להשפיע גם לסביבה מהשפע שקיבל.

בזכות שנקדש עצמנו בבשר שהותר לנו לאכילה, ונחזק בנפשנו את כוחן של המידות הטובות ("וִהְיִיתֶם קְדֹשִׁים"), נעשה עצמנו משכן ראוי לאורו של הקב"ה ("כִּי קָדוֹשׁ אָנִי"), נזכך את העולם, יוכשרו התנאים, יגיע משיח צדקנו בקרוב, ונזכה כולנו בשמחה לגאולה האמיתית והשלימה, במהרה בימינו ממש.

הרב ערן שצמן | כדורינט12/04/2015 09:15
חזרה
עבור לתוכן העמוד