פטנט רשום

אלי מצא עבודה כלבבו באנגליה, בעיר הצפונית שפילד ● כשהוא רצה לעזוב, הציע לו הרבי מליובאוויטש זצ"ל לשמש כשליח בעיר, אך הפרנסה עדיין העיקה עליו ● כיצד מצא הרבי פיתרון כולל לכל בעיותיו?

 

תסכול ואכזבה עמוקים שיבשו את ימיו של אלי, מאז מלחמת יום הכיפורים. הוא שרת בסמוך לגבול סוריה, שם ראה רבים מחבריו נופלים חללים או נפצעים ולא הצליח להשתחרר מהמראות. במיוחד משום הידיעה כי הם שלמו בחייהם או בבריאותם את מחיר ההססנות והתבוסנות שניתבו את מהלכיהם של מנהיגי השלטון בישראל.
 
בכל מאודו איווה אלי לחזור לשלווה שבחיי השגרה ולהמשיך להתפרנס מעבודתו כטכנאי. אך השלווה הייתה ממנו והלאה. בשלב כלשהו יצר קשר עם חסידי חב"ד בעיר מגוריו, וההיחשפות ליהדות בכלל ולתורת חב"ד במיוחד עזרה לו להתגבר קצת על התחושות הפנימיות הקשות. אולם לא לגמרי.
 
בשלב מסוים החליט יחד עם אשתו לחפש את מזלם במקום אחר. לאחר בירורים, התלבטויות, התכתבויות וטלפונים ארוכים, נפל הפור על אנגליה, שם מצא עבודה כלבבו בבית חרושת בעיר הצפונית שפילד.
 
המעבר בין המדינות לא היה קל, אך אט אט התרגלו הוא ובני משפחתו למזג האנושי ולמזג האוויר השונים. אך לדבר אחד הם התקשו להסתגל: לחסר הבסיסי של צרכים יהודיים בעירם. בערים אחרות באנגליה, כמו לונדון ומנצ'סטר, פרחו חיים יהודיים לתפארת, בעוד בשפילד עלה כל דבר הקשור ליהדות בקושי עצום. כדי להגיע למוסדות חינוך טובים לילדים נדרש מערך שלם של נסיעות מורכבות. הקפדה על טהרת המשפחה עלתה גם היא בסיבוכים שונים.
 
בשלב מסוים כבר חשבו אלי ואשתו לעזוב גם כאן ולחפש פרנסה מתאימה באזור יהודי יותר. באותו זמן היה אלי מחובר יותר בנפשו לאורח החיים של חסיד וידע כי לא ינקוט בצעד משמעותי שכזה בלי להתייעץ עם הרבי – הרבי מליובאוויטש זצ"ל.
 
תשובת הרבי הייתה לא שגרתית: "מה אכפת לך אם תהיה השליח שלי בשפילד?". דברים אלו שינו לו את כל ההסתכלות והיוו עבורו מקור אנרגיה להמשיך ולהתמודד עם משימות היהדות במקום מגוריו. עם הזמן החל לנקוט ביוזמות יהודיות קהילתיות, עד שמצא עצמו מהווה מעין אבן שואבת ליהודים נוספים. אלא שעם זאת, ההצלחות לא הצליחו למחוק את הבעיות שהיו ונותרו.
 
בחודש תשרי תשמ"א (אוקטובר 1980) הגיע אלי לחצר הרבי בניו-יורק. החוויות המיוחדות במחיצת הרבי הפכו עבורו כל יום במשך החודש לחג בפני עצמו. אולם רגע השיא מבחינתו היה כאשר שהה ב'יחידות' – פגישה בארבע עיניים בחדרו של הרבי. אלי שב ושטח את קשייו במקום מגוריו, תוך שהוא מציין כי ברוך השם משפחתו גדלה, כך שגם הצרכים החינוכיים והסביבתיים גדלו. הוא שב וביקש רשות לעבור מקום.
 
תשובת הרבי הייתה יותר מפתיעה מקודמתה: "תמשיך לגור שם ותרשום פטנט על איזו המצאה. מזה תהיה לך פרנסה ברווח וגם תוכל לממן בניית מקווה ומקום לחינוך הילדים. כמו כן, עליך לבדוק את השחיטה בעיר".
 
אלי יצא מחדר הרבי תוהה ומבולבל. פטנט? באיזה פטנט מדובר? ונניח שיצליח להמציא פטנט, האומנם יהיה זה פטנט כל כך מהולל שיפתור את כל בעיותיו? החלק השני של התשובה היה תמוה אף הוא. אלי נשען על קיר מזדמן וניסה לחשוב לאיזו שחיטה מתכוון הרבי. הרי את כל הבשר הכשר שהם צורכים עליהם לייבא מחוץ לעיר וזה חלק מבעיית המגורים שם!
 
חסידים חולפים שזיהו את ההבעה הלא ברורה על פניו, התעניינו שמא הוא זקוק לכוס מים או לעצה טובה. אלי מצדו לא מיהר לשתף אחרים בהתלבטויותיו. הוא חשב ולבסוף הגיע למסקנה כי עליו לחזור לעירו ולנסות לחפש אל מה כוונת הרבי, ובוודאי שימצא.
 
בירוריו הראשונים בשפילד על שחיטה מקומית העלו חרס. אך אלי לא ויתר ותר אחר כל פיסת מידע, עד שנודע לו על שוחט מקומי ותיק שכבר יצא לגמלאות, אך מוכר בשר טרף כבשר כשר! אלי עשה כל שיכול לעצור את התופעה המבישה – וברוך השם הצליח!
 
משהשלים למלא חלק אחד בדברי הרבי, פנה לחשוב ברצינות על החלק האחר – הפטנט. ואז אורו עיניו. הוא נזכר ששנים קודם לכן עבדו הוא ואביו על פטנט מיוחד ומעולם לא ניסו לשווקו.
 
החלק שהשלים את הפאזל היה התעניינות יוצאת דופן של מנהלי המפעל בו עבד באותו פטנט. הם שאלו את אלי מה רוצה בתמורה לרעיון, והוא לא התבלבל. הוא השיב בלשון הרבי, כשהיא מתורגמת לשפתם של מנהלי המפעל: "פרנסה ברווח ובניית מקווה ובית ספר".
 
החברה שהתלהבה כל כך מהפרויקט הסכימה לכל התנאים ללא הנד עפעף. דרגתו של אלי הועלתה מידית לעמדת ניהול בכירה, ובהמשך גם מומנה בניית מקווה מפואר והקמת בית ספר ברוח חב"ד.

בנימין ישראלי | כדורינט2/11/2014 09:05
חזרה
עבור לתוכן העמוד