לשמוע בעצת הרבי

יעקב, מנהל המוסד המצליח, פוטר ביום בהיר ממשרתו, כשהוא מקבל זאת בהלם ● כשהמקרה הובא לידיעת הרבי מליובאוויטש זצ"ל, הוא הצביע ישירות על הגורם לבעיה ● אך יעקב לא התייחס לכך, ורק לאחר זמן הוא הבין את ההחמצה הגדולה

 

המוסד המשגשג תחת הנהלתו של יעקב, התנהל מצוין במשך השנים. לא לחינם נישא שמו בפי כל מי שרצה לתת דוגמא למוסד מצליח, שמתנהל בצורה תקינה בכל המישורים – גשמיים ורוחניים. לא פעם הופנו ליעקב מנהלי מוסדות אחרים כדי לקבל השראה וללמוד מצורת הניהול שלו.
 
עקב אכילס אחד היה לו ליעקב, מין חולשה אנושית: הוא לא ידע להתחנף. בדרך כלל קיבלו זאת הסובבים אותו בהבנה וברוח טובה. אולם אחד התומכים המרכזיים של המוסד, ג'ו, סבל במיוחד מטבע זה וניסה לעשות כל שביכולתו כדי שיעקב יעריך קצת יותר את בעל המאה כבעל הדעה...
 
בישיבת הנהלה פתאומית, שלא מן המניין, הונחתה על יעקב הודעה מרעישה: פיטורין!
 
יעקב התקשה להכיל את הקשר שקשרו נגדו. על מה ולמה? הוא, שהמוסד מהווה את מרכז עולמו, הוא, שלא היה מאמץ או רעיון שהיה גדול מדי בעיניו כדי להיטיב ולטפח, לבסס ולקדם את המוסד – מפוטר. מה קרה? מה הוא עולל?
 
בתחילה ניסה להשתעשע במחשבה שמדובר במהלך טקטי נגדו, אך ללא כוונות מימוש רציניות. אך כשחלפו כמה ימים שהפכו לשבועות ופיטוריו היו לעובדה מוגמרת, לא הצליח יעקב להשלים עם המציאות הלא צפויה שנחתה עליו.
 
בירורים שניסה לערוך בשטח גילו כי החוטים שהובילו לפיטוריו מפותלים ולא ברורים. איש מההנהלה לא השיב לו תשובה ברורה על השאלה הפשוטה – מדוע?
 
טעמה הטוב של ההצלחה, שהיה לבן לוויה קבוע ליעקב, הוחלף בטעמו הצורב של הכישלון. חיפושיו אחרי עבודה אחרת עלו בתוהו. הוא רצה משהו דומה למה שהיה לו, ולא מצא. עוגמת הנפש שלו הייתה רבה. הוא חש כי ימיו אינם ימים כל עוד הוא קם בבוקר לתעסוקה אחרת מלבד ניהול המוסד בו השקיע את מיטב כוחותיו ומרצו.
 
חבר קרוב שלו שהה באותו זמן בחצרו של הרבי ליובאוויטש זצ"ל. החבר הבטיח ליעקב כי כשיזכה להיכנס אל הרבי ל'יחידות', כפי שנקראת פגישה בארבע עיניים עם הרבי, הוא יספר לרבי על מצבו העגום ויבקש עבורו ברכה כי יצליח להשתקם.
 
הידיד אכן עמד בדיבורו. הוא תאר לרבי בקצרה את מצבו החמור של יעקב וביקש עבורו ברכה כי יזכה להתאושש מהימים הקשים שעוברים עליו ויצליח למצוא לעצמו עבודה חדשה.
 
החבר חשב לקבל מהרבי ברכה שגרתית להצלחה או משהו דומה. אלא שהרבי החל להתעניין בג'ו, אותו תורם ידוע של המוסד ממנו פוטר יעקב, שהנו בעל השפעה גדולה על המהלכים הנעשים שם. הרבי המליץ לנסות ולהשפיע עליו שיפעל לביטול הפיטורין.
 
מערכת היחסים הלא מוצלחת בין יעקב לגביר לא הייתה בגדר סוד, והחבר, שהיה מודע לכך, סיפר זאת לרבי. החבר גם ציין כי יעקב כבר ניסה לפעול בדרכים שונות של שתדלנות, שאמורות להיות טובות יותר, כדי לבטל את הפיטורין, ולא הצליח. הוא חזר אפוא וביקש ברכה כי יעקב יסתדר בעבודה אחרת. הרבי האזין לכל הדברים וניאות לברך.
 
הזמן חלף. יעקב מצא לעצמו עבודה חדשה ואט אט התאושש מהפיטורין הכפויים. הכול בא לכאורה על מקומו בשלום.
 
בהזדמנות, בחתונה של ידיד משותף, נועדו אל שולחן אחד בנו של יעקב ואותו גביר. הבן החליט לנצל את ההזדמנות ולבדוק מול ג'ו מה הוא יודע על אותם פיטורין. נכון, אביו כבר עלה על מסלול ההתאוששות, אך בכל זאת סיקרן אותו מה גרם למוסד מצליח להחליף יום אחד את אחד ממנהליו המוכשרים.
 
ברגע של הפוגה, כאשר המוזיקה לא הייתה רועשת במיוחד וניתן היה לשמוע זה את זה, פיתח בנו של יעקב שיחה עם ג'ו וגלגל אותה לנושא שהציק לו.
 
הגביר הפסיק לרגע מסעודתו הדשנה ובפתיחות אמריקאית אופיינית שאל: "מדוע אביך לא בא לבקש ממני שאפעל לביטול הפיטורין? ידעתי שכשאדאג להשיבו לעבודה, במחווה של רוחב לב, הוא ידע להעריך אותי ולהתייחס אליי בכבוד הראוי. אך מה אעשה – איש לא פנה אליי בנידון?"...
 
משרת הניהול נתפסה בינתיים על-ידי מנהל חדש ויעקב לא היה יכול לשוב אליה. הוא ומשפחתו – וגם החבר הנאמן – למדו שיעור יקר, כי מהרבי לא נעלם דבר וכדאי תמיד לממש את המלצתו המקורית.

בנימין ישראלי | כדורינט16/11/2014 08:35
חזרה
עבור לתוכן העמוד