בני בינה / התבוננות לימי החנוכה

בעמדנו בימים נעלים אלו רצוי שנתן דעתנו להתבונן במשמעותם של הנסים והנפלאות שנעשו לאבותינו בימים ההם בזמן הזה, שלזכרם נקבעו ימים אלו לדורות עולם, שהרי אם הטילו עלינו לדורותינו את מצוות הדלקת נרות החנוכה, וודאי הוא הדבר שישנו קשר הדוק בין אותם נסים לבינינו אנו – בני הדור הזה גם כן, בזמן הזה ממש!
 
 
נס וטבע
 
מעבר להצלה ופדות אשר ישנם בנסים השונים, שחובה עלינו לתת תודה להשם יתברך על כל הטובה שעשה עם אבותינו ועמנו, ישנה משמעות עמוקה יותר בעצם תופעת הנס – היינו; השינוי מטבעו של עולם, שהרי בעצם מלומדים אנו כי "כל אשר חפץ ה' עשה בשמים ובארץ" (תהלים קלה, ו), כלומר; לא רק שישנה יכולת בידי הקב"ה לשנות דברים בעולמו בכל עת שיחפוץ בכך, אלא שכל המתרחש בעולם בכל עת – כולל המהלך הטבעי שבו מתנהל עולמנו – הוא מעשה שלו ופעלו הבלעדי על פי רצונו בלבד, ואין בשום פנים ביקום כולו גורם נוסף כלשהו שיש בידיו איזו יכולת אמתית לפעול באופן עצמאי, אם לא בפקודת הבורא.
 
עקרון ה"השגחה הפרטית" – שהתקבל ומוסכם כיום בכל תפוצות יראי השם – קובע, כי אין דבר קטן או גדול המתרחש בעולם, כולל הרהור קל שחולף במוחו של ילד, או עלה נדף המתגלגל ברוח בערבות סיביר, שאינו מתוכנן ונעשה ע"י הבורא המנהיג לבדו את כל המעשים, אלא שהנהגה מופלאה זו מכוסה לרוב מעיני הבריות באמצעות ה"טבע" שבמסגרתו מתנהלים חיינו, זה מטביע בלבות בני האדם אשליה שכביכול ישנם כחות שונים הפועלים באופן עצמאי בעולם, וכאילו היו כחות אלה בעלי יכולת אמתית לבצע את פעולותיהם השונות. וודאי הוא שדבר זה עצמו מחושב ומתוכנן היטב לפרטי פרטיו ע"י הבורא יתברך, בכך מגלה הוא את רצונו להיות הוא והנהגתו נסתרים מעיני הבריות, ולא ייוודעו כי אם לאחר התבוננות מעמיקה, למי שראוי לכך, וכפי שהודיע מפורשות פעמים רבות למשה רבינו ע"ה ולשאר הנביאים.
 
כאשר הקב"ה עושה נס – ו'נס' הוא כמו דגל שנצב במקום גבוה וכל אחד רואהו – המורה בבירור מוחלט שיש מישהו ששולט בטבע, וכי ישנה יד מכוונת לכל הנעשה, או אז מתגלה ההשגחה ורואים כולם את יד השם השולט בעולם ללא מגבלה כלשהי, ואפילו הכופרים נאלצים להודות כי "אצבע אלוקים היא", אלא שמטבע הדברים כעבור זמן משתכח הענין והלב נמשך אחר תחושותיו, שכאמור – נתונות בתוך מעטה וכיסוי של הטבע שכביכול שולט בעולם. בדיוק מהסיבה הזאת מצווים אנו לזכור בפועל את הנסים שנעשו בימים ההם, וכדברי הרמב"ן (בסוף פרשת בא) "ומן הנסים הגדולים המפורסמים אדם מודה בנסים הנסתרים (הטבע כולו), שהם יסוד התורה כולה, שאין לאדם חלק בתורת משה רבינו עד שנאמין בכל דברינו ומקרינו שכלם נסים אין בהם טבע ומנהגו של עולם...". כלומר; כאשר מתרחש נס גלוי – שידוד מערכות הטבע באופן חד וברור, אין פירושו שמדובר בהתערבות חד-פעמית של הקב"ה בנעשה בעולם, אלא הרי זה יוצא מן הכלל שבא ללמד על הכלל כולו, שהטבע כולו נשלט באופן תמידי בידי הבורא, והכל מעשה אלוקים לבדו, אלא שהנהגתו מוסתרת בדרך כלל, ואינה מתגלה לכל בני האדם – רק לעתים רחוקות, כפי שתגזור חכמתו העליונה. זהו למעשה המסר המרכזי במעשה הדלקת נרות החנוכה, והמושג "פרסומי ניסא" – אשר הוא חלק בלתי נפרד ממנו, היינו; לפרסם ולהגביר בלבות האנשים את אותה תובנה, היוצאת ומתבקשת מאליה מתוך התבוננות במעשי הנסים.
 
 
ישראל ואומות העולם
 
מובא בגמרא (מסכת שבת דף כב) "מתיב רב ששת (ויקרא כד, ג) מחוץ לפרוכת העדות באהל מועד יערוך אתו אהרן מערב עד בקר לפני ה' תמיד חקת עולם לדרתיכם. וכי לאורה הוא צריך, והלא כל ארבעים שנה שהלכו בני ישראל במדבר לא הלכו אלא לאורו, אלא עדות היא לבאי עולם שהשכינה שורה בישראל..."
עם ישראל, המקבל על עצמו פעמיים בכל יום עול מלכות שמים, בהכריזו "השם אחד!" משיג ויודע בבירור גמור שאין עוד מציאות אמתית מלבד הקב"ה, גם חוקי הטבע – העולמי והאישי – מושגחים ומונהגים בכל רגע על פיו ובידו ('הטבע' =86 בגימטריה 'א-להים'). אותה ידיעה ברורה כי הבורא פועל בעולמו לבדו ואין עוד, ובעצם – המציאות כולה היא 'אלוקית',  היא הבחינה של "השראת השכינה", זו מיועדת אך ורק לעם ישראל – העם שנבחר לשם כך, ונעשית בין היתר על ידי הדלקת המנורה בבית המקדש, אולם העמים האחרים – באי העולם – יכולים גם הם לקבל מושג כלשהו באותה השראת השכינה, בראותם את הנס שנעשה באותה מנורה, ב'נר המערבי' שהיה דולק ללא הפסקה באופן על-טבעי, זה מלמד את אומות העולם "שהשכינה שורה בישראל", היינו; שעם ישראל חי במושג של הנהגה שהיא למעלה מהטבע, כך גם הם מסוגלים לקבל השגה כלשהי בהנהגת הבורא יתברך, ואכן הם אומרים "ה' אלוקי ישראל מלך ומלכותו בכל משלה" (מתוך תפילות הימים הנוראים), המונח שהם משתמשים בו הוא 'אלוקי ישראל', כי יודעים הם שהתפיסה הנכונה באלוקים שקיימת בעולם היא של 'ישראל', אך עם ישראל – שחי בהשגה גבוהה של האלוקים – אין עוד מלבדו, אומר; ה' 'אלוקינו'...
 
 
הנסים לנו ולהם
 
כשמציינים אנו את נס החנוכה באמצעות הנרות הללו, יותר משיש בזה כדי להזכיר לנו את שלטונו המוחלט של הבורא – כ פי שיודעים אנו זה מכבר, יש בהם מעין הכרזה כלפי באי העולם כולם כעדות לכך שאלוקי ישראל מנהל את עולמו בעצמו, בכל המקומות, בכל הזמנים ובכל הפרטים. נרות החנוכה – שעומדים נצבים בגאון על פתחי ישראל, חלונותיהם ובתיהם, נושאים בתפקיד המנורה שעמדה בקודש בבית מקדשנו, שכאמור – מעידה כלפי כל יושבי תבל כי "השכינה שורה בישראל", כלומר; אנו עם ישראל תודה לא-ל משיגים ויודעים את הנהגתו המוחלטת – הבלתי מעורערת, זוכרים אנו זאת בזמני האור והגילוי, וגם בעתות האופל – כשערפל כבד מכסה ארץ ומלואה, ותפקידנו בשעה זו לגרום לכך ש"ויקבלו כולם את עול מלכותך" (מתוך "עלינו לשבח"), לפרסם את הנס בכל העולם לכל העמים אשר תחת השמים, ובכך יכירו וידעו גם הם כי יש אלוקים שולט בעולם, ויאמרו "ה' אלוקי ישראל מלך ומלכותו בכל משלה"...
 
 
הופיע באתר עיתון
מאת אברהם אלימלך

חזרה
עבור לתוכן העמוד