נלקח מהספר "דוד המלך"

באחד הימים ארע לדוד במדבר מאורע מופלא ביותר, בלכתו אחר צואנו מצא ראם ישן, והיה סבור שהוא הר.
הראם הוא הוא בעל חיים גדול מאוד שאינו מצוי עוד בימינו (נכחד במילים אחרות) עוד מיזמן המבול שמענו על הראם; בגלל גדלו העצום והרב לא יכול היה נח להכניסו בגלל גודלו העצום והרב, לא יכול היה נח להכניסו לתבה ביחד עם כל שאר החיות והבהמות. מה עשה? קשר את הראם לתיבה מבחוץ וקדח חור בגג התיבה. כשהציפו מי המבול את הארץ וכיסויה. הכניס הראם את אפו בעד החור שקדח נוח וכך ניצל.

עתה עמד דוד לנוכח הראם הענק, הישן במידבר, כיצד צמח פה בין לילה הר זה תהה בליבו, או שמא היה פה קודם ואיני זוכרו ?
טיפס על גבי "ההר" כדי לצפות בצאן הפזורות סביב וכך ישב שם ושמר על הצאן, לפתע נעור הראם משנתו ועמד, היה דוד רכוב על קרניו ומגיע עד לשמים !
התפלל דוד לקב"ה שיורידהו מן הראם, ומיד נזדמן לשם אריה, שהוא מלך החיות, כיוון שראה הראם את מלך החיות כרע לאיטו על ברכיו ואחר רבץ תחתיו בכדי לכבודו.
אתה יכול היה דוד לרדת מעל גבו של הראם אך ירא היה מהאריה, התחנן דוד לפני הקב"ה וביקש :"הושיעני נא ה'' אלוקי מפי האריה כאשר הושעתני מקרני ראם"

שמע ה'' לתחנת דוד וזימן למקום צבי. ראה האריה את הצבי, החל לדלוק אחריו ונעלם, ירד דוד מגבו של הראם והלך לדרכו.