פירש רש"י: וזה מעשה המנורה, שהראהו הקב"ה באצבע, לפי שנתקשה בה, לכן נאמר ''וזה''. מקשה. עשת של ככר זהב היתה ומקיש היה בקורנס וכו''. כן עשה את המנורה. מדרש אגדה, על ידי הקב"ה נעשית מאליה.

ויש להבין :
א) מהו שנתקשה משה במעשה המנורה.
ב) לְמה מרמז, של ככר זהב והיה מקיש בקורנס.
ג) מהו הפירוש, שע"י הקב"ה נעשית מאליה.

הנה על דרך הרמז,
המנורה - הכוונה על גופו של אדם, כשאור ה'' מלובש בו, האדם מאיר כמנורה. ולזה נתקשה משה, איך גופו של האדם תהיה לו היכולת להלביש את אור העליון, בה בשעה שיש שינוי צורה בין האור לכלי, שהוא גופו של האדם.

על זה באה התשובה: של ככר זהב היתה. הגוף נקרא ככר של זה-הב, היינו הרצון לקבל.
ומכה בו - היינו שהוא ענין זזוג דהכראה, על ידי ההכאות והתגברות האדם. כי שני דברים מנוגדים נקראים בשם הכאה, שכל אחד מהם מכה בשני ורוצה לבטלו. וזה פירוש, ''ומקיש בקורנס'' וכו'', שהיה מקיש על הרצון לקבל שלו בכדי לבטלו.

אבל נתקשה בה, היינו שאין זה בידי אדם להפוך את הרצון לקבל שיהיה בעל מנת להשפיע. ועל זה באה התשובה :
"כן עשה את המנורה - ע"י הקב"ה נעשית מאליה", שזה פירוש "הבא לטהר מסייעין אותו". אבל זה אמת מה שהגוף אומר לו שאין בידי אדם להפכו.

אם כן, הקושיוּת לעשות את הדבר, נקרא כלי, שהוא בחינת חסרון. ואח"כ יכול לבוא שפע, שנקרא מילוי, למלאות את החסרון. מה שאין כן אם אין לו הקושיות, אין לו מקום לקבל מילוי החסרון, שזה נקרא סיוע מלמעלה. אם כן משמע מכאן, שבלי קושיות, אם אין האדם מתחיל - אין מקום למילוי החסרון.

ועל זה בא הפסוק : מחוץ לפרוכת העדות וגו''. שהוא עדות לבאי עולם שהשכינה שורה בישראל. שהקושיא, וכי צריך לאורו, והלא ארבעים שנה לא הלכו אלא לאורו ית'' (שבת כב, ב). ויש להבין, וכי איזה טיפש יחשוב שהמנורה תאיר להקב"ה, והלא אחד מי"ג העקרים הוא שאין לו גוף, אם כן מה שייך לומר שהמנורה היא לצורכו.

אלא, הכוונה שאינו צריך לאורם של התחתונים, היינו להתעוררות התחתונים. על זה מביא ראיה, שבמדבר היה רק על ידי אתערותא דלעילא ולא על ידי מעשי התחתונים. אלא, שמשם עדות, הגם שאמר שנעשה מעשה מכל מקום היה נס, שנס נקרא לא על ידי מעשי התחתונים.

וזה פירוש : "זכו אחישנה, לא זכו בעתה", שכל האחישנה הוא לצורך התחתונים, שיחשבו שעושים משהו.

רבי ברוך שלום הלוי אשלג

תיקון עולם לכולם
משה