( ספר הישר לרבנו תם )
ראוי לכל הירא דבר השם להשיב אל ליבו יום המוות ושואתו וחרדתו, ויהיה לו למזכרת, ויאמר ללבו :
לבי לבי ! הלא ידעת, כי לא נבראת כי אם לשוב לעפר.
מיום היותך מדוע לא זכרת אחריתך ?
הלא תדע, כי כל הימים אשר אתה חי על האדמה כצל עובר אתה וכמוץ יסוער מגורן וכעשן מארובה.
ימיך חרוצים וחייך קצוצים, וכל אשר יעבור עליך, יום או לילה,
תחסר חלק מחלקי חייך.
ובכל יום תקרב אל הקבר, ותעוף בלא אבר.
ומדוע לא ידעת כי עפר אתה ולא זכרת כי מן האדמה נוצרת ? ועל מי בטחת כי מרדת ? ומדוע אתה נמהר ולא תעביר על ליבך יום המר, יום אשר תאבד עצתך ונסרחה חכמתך, יום תדבק לשונך לחיכך, יום ישאוך על כתף יסבלוך, ועל ארץ תחתית ישליכוך, ןעל כל מעשה יחשבוך, וכאבק תידכה, ואישך לא תיכבה.
יום תראה החשבון ערוך והספר פתוח, ומאזני משפט
וכוס תרעלה ביד השם. שם תימצה שמריה ותהמה נפשך בציריה. ומה תשיב על זדונותיך, הלא אז תראה פרי מעלליך ומצא גמולך. ואילו תמות כמות הבהמה ולא
תהיה עתיד לתת חשבון, היה לך לשמח במותך.
אך תלך למר ממוות ולמקום אופל, ארץ חושך וצלמוות.
שפ תיפול עליך אימה ותכסך כלימה, ולבושך גוש רימה,
ויזורה על גופך גפרית, לבלתי השאיר לך שריד !
הלא היום ההוא נורא ואיום, יום אשר אין לו פדיום,
יום תמרור בבכיה ותאניה ואניה, יום חרדה וצעקה, יום
שואה ונאקה, יום מספד מר, יום תערוך אבל מישמר מול
מישמר, יום יחרה אף האל וקנאתו וניתכה כאש חמתו,
יו ירבו המעצבים והמכאובים, יום יהמה כל איש ידיו על חלציו, יום יאבדו כל חפציו, יום תצא הנשמה וישאר הגוף
ככלי מלא כלימה, מושלך כאבן דומם.
ועתה בן אדם, על מי תנוס לעזרה, או מי יהיה עליך סיתרה ? הלא אז תאמר: " אויה לי ! מה עשיתי ומדוע דבר השם בזיתי, ואחרי שרירות לבי פניתי ובמה אתכסה
וערום אנכי ? " איתקושש והיתבושש והיכלם מחטאתיך,
ותן תודה לאלוהיך, בעוד נפש בגופך, בטרם יחשכו כוכבי נישפך ".
האל ממשפטים הקשים יצילנו, וממוות יגאלנו.
ויראו עינינו וישמח ליבנו.
הוספת תגובה
