על מי את עובדת, טניה
הייתי שם כשאיימת לשיר וכשצילמת את נוסעי האוטובוס. למי בדיוק את מנסה למכור סיפורים על חברה אלימה ודוברת יידיש?

מאיר ברגר

18.12.2011


טניה רוזנבליט, לא תצליחי לגרור אותי לוויכוח אם עובדת קיומם של קווי מהדרין בריכוזים החרדיים נכונה או לא. את הוויכוח הזה ינהלו קובעי המדיניות בישראל לצד מנהיגי הציבור החרדי. אני שואל אותך שאלה פשוטה מאוד: ברגע ש-100 אחוז מבין נוסעי האוטובוס נמנים, מסיבה כזו או אחרת, על האוכלוסיה החרדית, אוכלוסיה שמסיבה זו או אחרת מקיימת את נוהל ההפרדה, מדוע בחרת לעורר פרובוקציות?



הייתי שם. עשרות הנוסעים שעלו על האוטובוס ישבו בשקט במהלך עשר הדקות הראשונות. בפנייה לאחד הרחובות, עלה אחד שמחה את מחאתו ושוחח עם הנהג. לאחר שאחד אחר סירב לנהל איתך דיאלוג מסיבותיו שלו, איימת עליו שתתחילי לשיר שירים "כדי שכולם יוכלו לשמוע". לאחר מכן שלפת מצלמה וצילמת את כולם: את היושבים באוטובוס, את שני המוחים, את עשרת האנשים שהתגודדו בחוץ, ביניהם אותי (גילוי נאות, אני גר בבניין הסמוך). סיפרת לציבור על "הפגנה ספונטנית קטנה של דוברי יידיש".




המהומה שהתחוללה לאחר שהמשטרה הוזעקה (צילום: טניה רוזנבליט)

התביישתי. התביישתי שכך נראית תקשורת מגויסת. התביישתי שאת זו שמתיימרת לחנך אותי, את אשתי, את גיסותיי ואת גיסיי. שאת זו שאמורה להחליט בשביל מדינת ישראל שהפרדה בין מגורי נשים לגברים בצה"ל לגיטימית, אבל הפרדה באוטובוס החרדי - לא. שהפרדה בין שירותי גברים ונשים בקניון מלחה הירושלמי לגיטימית, אבל באוטובוס בבני ברק - לא. אגב, מה דעתך על עזרת הנשים הממוקמת בקומה העליונה בבתי הכנסת?



טניה, עם יד על הלב: אם קבוצה "שחורה ומפחידה דוברי יידיש" תיכנס הערב עם קפוטות ושטריימלים למועדון באזור שלך, לא תיגשי לבעל המועדון ותבקשי "לעשות סדר"? ואם לא את, האם לא יהיו שניים-שלושה מבין עשרות הבליינים שיעשו זאת? נכון, זה לא יקרה. אצלנו לא מקדשים אמצעים בשביל מטרות תקשורתיות, שנית, הם בכלל לא יוכנסו למועדון. הם פשוט יודרו. כפי שהם מודרים בענף התעסוקה, כפי שהם מודרים מהשירות הציבורי במדינת ישראל, כפי שהם מודרים מהתקשורת הישראלית על שלל סוגיה.





במדינה מתוקנת היו שואלים אותך על מי את עובדת. למי בדיוק את מנסה למכור סיפורי בדים על חברה אלימה ומפחידה דוברת יידיש באשדוד. פה כולנו יודעים את התשובה: האינטרס המשולב של אנשי תקשורת, שיודעים ש"חרדים" הם הקטגוריה הכי לוהטת, קבוצות דוגמת "ישראל חופשית", שמזיעות על גריפת הון פוליטי, וקומץ פוליטיקאים שמתחננים לזמן מסך עם עוד כותרת מחמיאה. כך נוצרו היום כותרות ראשיות.



אח שלי פנה אליי ביום שישי האחרון ואמר לי: "מאיר, אם אתה מדבר פעם עם מישהו מהתקשורת החילונית, תגיד להם שהם מזיקים לי פעם אחר פעם. למדתי לתואר הנדסאי אלקטרוניקה במשך שלוש שנים, ועדיין אין לי עבודה. אני מברר, עושה שיעורי בית בדבר משרות פנויות, הולך לראיונות עבודה, ואז, שעה לפני שמגיע למראיין, עולה אייטם נגד ''החרדים''. הם רואים אותי, עושים את הלינק, ואני נשאר בחוץ". אז תודה טניה. תודה.



מאיר ברגר, הכתב הפוליטי/פרלמנטרי של עיתון "המבשר"

ממש דברי טעם. אהבתי מאד

אינני מספר סיפורים מוצלח בכלל אבל אני מרגיש שאני חייב לפרוק את אשר על לבבי ולבב רעייתי
אני אברך כולל תושב ביתר עלית - עיר התורה בהרי יהודה. אני נשוי מעט יותר מחמש עשרה שנה לרעייתי שתחי'' ומאז נישואינו אנו מתגוררים בביתר עלית (גבעה A). בשנים האחרונות אני לומד בכולל ומוסר שיעורים בירושלים ת"ו גם רעייתי עובדת במקצועה (מחנכת ורכזת באחד הסמינרים) בירושלים.
אני חייב לומר שמאז ומעולם התנגדתי והבעתי את התנגדותי (בשקט בשקט) לתופעת קווי המהדרין. לא בגלל שחס וחלילה עיני צרה בכך שיהודים מעוניינים לקדש את עצמם ולמנוע כל חשש בעיית צניעות כלשהי. גם הענין שההסדר הזה מונע התהוללות של נערי שוליים (ובבביתר יש כאלה רבים) עם נערות שוליים (ובבביתר יש כאלה רבות).
תשאלו אם כן מאין נובעת התנגדותי, הסכיתו ואספר לכם:
כפי שציינתי אני ורעייתי נוסעים מדי בוקר לירושלים. מזה שנים ובטרם רעיון האיוולת של קווי המהדרין היינו מקפידים לצאת באותו אוטובוס, כך שלמרות שרעייתי היתה צריכה להגיע לכיתה אותה היא מחנכת כבר בשמונה וחצי ואילו אני צריך להגיע לכולל בתשע הייתי מקדים להתפלל ולהכין את הילדים לקראת היציאה לחיידר ולבית יעקב בכדי להספיק לצאת באוטובוס עם רעייתי.
בנסיעות אלה הייתי יושב ליד רעייתי ומתייחס לכל שאלותיה,טענותיה ומענותיה וגם ובעיקר היה זה זמן האיכות שלי עם רעייתי בתכנון דרך ושיטת החינוך עם ילדינו (שחלקם כבר בוגרים כיום, שני הגדולים כבר נשואים ובבית ישנם עוד קטנים)
מאז הנהגת רעיון האיוולת של קווי המהדרין בטל הצורך שלי להשתגע בבוקר בכדי ליסוע עם רעייתי באוטובוס אחד מבלי אפשרות להחליף מילה וחצי מילה עימה. במהלך השנים האחרונות ובשיחות רבות עם רעייתי (כעת אני צריך לוותר על כולל ערב כדי להשלים את הזמן להעניק יחס לרעייתי) אמרה לי רעייתי לא פעם כמה חסר לה הנסיעות המשותפות האלה וכמה היום שלה היה מוצלח יותר בזכותן.
עכשיו תחשבו בעצמכם האם אין זו חומרא המביאה לידי קולא וקלקולא???????

אברך ביתרי כואב

אברך רומנטי ביתרי, כנוסע שישב מאחריכם המלצתי שתשקול את התנגדותך שוב...

יש אפשרות כזו של רכב פרטי, שמעת על זה? זה פיתרון מושלם לבעיות שאתה מעלה.

רק שאז יקומו פה כמה אנשים ויצעקו על כך שאתה לא מעלה טרמפיסטים(שאולי לא מוכנים לעלות לקווי מהדרין) ושוב, בעקיפין, קווי המהדרין יהרסו לך את השלום בית עם אשתך.

קשקוש. הרי באוטובוסים לביתר כמו בהרבה קוי מהדרין אחרים - הספסלים האמצעיים מיועדים לזוגות.

ומעשים שבכל יום שיושבים שם זוגות רבים יחדיו, איש וביתו, חסידים וליטאים וספרדים ואשכנזם וכו'' וכו''

והאברך מביתר ממש צודק! בשביל הרבה זוגות הנסיעות המשותפות זה זמן איכות מאד טוב שעוזר מאד לחיי הנישואים.
כמובן שצריך לדעת על מה לדבר ואיפה, ולשמור על טונים נמוכים שלא כל האוטבוס יהיה שותף לשיחות בין בני זוג, אבל בגדול זה באמת חבל שלהרבה זוגות אין את הזמן הזה יותר. והנוער שולים שירצו להיפגש- יפגשו בכל זאת...

קובץ מצורף

נראה לי שסתם צחקו עליו, הוא לא באמת פרסם את זה
קובץ מצורף

http://www.crownheights.info/index.php?itemid=39813

לפני זמן קצר, פורסמה אמן הרגאיי החסידי מתיסיהו מילר תמונות של עצמו בטוויטר -בלי הזקן ... כמה חבל...

מתיסיהו, אולי הזמר שומר המצוות המפורסם בעולם, מדהים היום את תעשיית המוזיקה ואת מעריציו.

לפני זמן קצר הוא פרסם בעמוד ה"טוויטר" שלו תמונה עדכנית שלו שבה הוא נראה ללא זקן ופיאות.

"אני כבר לא כוכב רגאיי חסידי", הסביר הזמר שמכר מאות אלפים מאלבומיו ברחבי העולם.

"כשחזרתי בתשובה לפני 10 שנים, זה היה תהליך טבעי", הוא מסביר. "זו היתה הבחירה שלי. המסע שלי לגילוי השורשים שלי ולחקור רוחניות יהודית.

"בשלב מסוים הרגשתי צורך להגיע לרמה גבוהה יותר של רוחניות.

"הרגשתי שכדי להפוך לאדם טוב אני צריך כללים רבים, אחרת הייתי מתפרק.

"תתכוננו לשנה מדהימה מלאה במוסיקה של לידה מחודשת".

מתיסיהו התפרסם כזמר ראגיי חרדי, תחילה השתייך לחסידות חב"ד ולפני כמה שנים החליט ''לערוק'' לחסידות קרלין. גם למעריציו ברור: המפנה הדרמטי בחייו, הוא לא התחנה האחרונה.

כל עוד היה מקורב לחסידות חב"ד, הוא היה במלוא הדרו, שר שירים מרגשים ומאלפים, קירב עשרות אלפים לדת, עשה קידוש ה'' בפני אלפי גויים, בכלל לא הסתכל על נשים, היה לו זקן והוא היה נראה מרשים ביותר.

מאז שהוא עזב את חב"ד והלך לחסידות קרלין, (בלי ללכלך על אף אחד כמובן) הוא פשוט התחרפן. גידל פאות, ואח"כ הוריד את הזקן. כל המוסיף גורע! אין כמו חב"ד

הבן אדם לא חזר בשאלה אלא רק הוריד את הפיאות הארוכות והזקן
מבלי להכנס להתפלפלות הלכתית בעניין הזקן
הוא התפלל היום וכו'' הוא שומר מצוות
בוא נאמר בצורה גסה החרדי נהפךלמזרחניק. מה ההתנפלות?

"לא לדאוג, אני עדיין שומר מצוות, הלכתי היום לטבול במקווה ולבית כנסת בשש וחצי בבוקר"

גידלתי זקן בגלל ענייני קבלה שכאילו השם ישמור וירחם עלי אם אגדל את זקני, עכשיו הגעתי למסקנה שלומר שהשם ירחם עלי רק בגלל שאני מגדל את זקני נשמע מטורף לחלוטין, ולכן החלטתי לגלחו...

נשמע לי כמו אברך כולל מן השורה ...

הנה תמונה עדכנית

קובץ מצורף

:)

הוראות מהילד האוטיסט אפרים אביאני.
להכין בבית מים, גפרורים, נרות, קופסאות מזון ושימורים, תרופות למי שצריך, סוללות, פנסים.
מסכות וניילון חובה להכין.

יש להדליק נר שמן זית להמתקת הדינים והגנה

קריאת תהילים עוזרת תמיד ומגנה.
קופת צדקה בהשג יד ולשלשל לתוכה מטבעות בעת צרה.

וקודם כל : לחזור בתשובה. להתחרט חרטה אמיתית על העבר ולקבל קבלות טובות על העתיד.

להתכונן שלא יהי''''ה רדיו, טלפון, חשמל וכד''''. לא לפחד. כי עם הקב"ה אי אפשר לנתק את הקו.
ומי שמחובר אליו אין לו לפחד כלל אלא לשמוח שמחה גדולה על עשיית דין ברשעים והתגלות מלכות השם בעולם.

ראה בספר "דרך שיחה" להגאון רבי חיים קניבסקי שליט"א (שהוא שאלות ותשובות שנשאלו ע"י תלמידו, הרב אליהו מן שליט"א), שכתב וזה לשונו: "שאלה. יש מי שמצא עצה איך ליצור תקשורת עם האוטיסטים, והם מדברים כל מיני דברים, האם יש בזה ממש. תשובה: "שטותים והבלים!". בהזדמנות אחרת ביקשתי התייחסות מהרב שליט"א על מה שמדברים עם האוטיסטים, ומדברים כל מיני דברים, וביטל זאת מאוד, ואמר "הם מדברים מה ששומעים מהבית". שאלה: יש דברים שמעולם לא דברו מהם בבית, והם כן מדברים עליהם... תשובה: "אין בזה ממש!" ולא רצה הרב לשמוע מה שרציתי לומר לו, מה שדיברו על ענין מסויים..." עד כאן לשונו.

ובפרט שהאוטיסטים במשך שנים רבות כתבו דברי טעם (עיין בספר "ונפשי יודעת מאוד", "גליה", וכו''''), ודברו בשפה יפה, ומעולם "הציבור החרדי" לא היווה מטרה בשבילם, ודבריהם היו באופן כללי על הציבור היהודי, שצריך להתחזק בתורה ובמצוות, ותיארו בשפה יפה את העולם שיהיה בקרוב כשיגיע משיח.

ופתאום, בתקופה האחרונה (מאז הופיע "דניאל" ושות''''), החלו כל המסרים להיות מופנים לציבור החרדי, ורבים מהם מדברים לפתע על "צניעות" ועל "פאה" (כאשר האוטיסטית גליה לא הזכירה זאת בכל מאות התיקשורים שהיו עמה), וכולם הפכו מלאים קללות ואיומים ותיאורים מחרידים על מה שיתרחש בתקופה הקרובה רח"ל, ופתיחת פה לשטן, והדבר ברור שאין זה אוטיסטים אלא אנשים אחרים כותבים בשמם את ה"מסרים", וד"ל.

על ידי נצלן המנצל את בנו האוטיסט

שיהיה בהצלחה רבה .
מקווה שיסלקו מפה חיש קל מהירה כל מיני מחללי שם שמים ברבים

הנחות לבחורי ישיבות ואברכים במצוקה

מה התעריף, מישהו יודע?

חחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחח

לפי עדויות שונות, קבוצת הנשים המחמירות החלו ללבוש על ראשיהן צינור, כדי להסתיר את הצורה האנושית שלהן

האם "נשות הטליבאן" המציאו החמרת צניעות נוספת? לפי עדויות שהגיעו לידי "ידיעות ירושלים" ו-mynet, בשבועות האחרונים החלה קבוצת הנשים שמתעטפות ברעלות ושאלים ללבוש על ראשיהן מעין צינור, שנעטף גם הוא בבד, על מנת לטשטש את הצורה האנושית שלהן.

לדברי גורם שמקורב לקבוצת הנשים, "המחמירות יותר החליטו כי הרעלה אינה מספיקה, מכיוון שעדיין ניתן לראות את צורת הפנים. הפיתרון שנמצא הוא מעין צינור בצורת משפך שאותו הן לובשות מעל הראש תחת הרעלה וכך לא ניתן לזהות את צורת הפנים".

במגזר החרדי מתנגדים לתופעה ואפילו הרבנים השמרנים ביותר מהעדה החרדית יצאו נגדה בשבוע שעבר. "אנו מזהירים את נשות ובנות ישראל שאסור להיגרר אחריהן ומנהגיהן כי סופן אבדון וכליה רחמנא לצלן", נכתב במכתב שהוציאו. "מדובר בקבוצת נשים שעקרו דעת תורה מישראל ומדעת עצמן מנהיגות עד כדי עקירת חינוך ותורה מישראל. הן מונעות רפואה מצאצאיהם גם במקום סכנה וחשש פיקוח נפש".

"לפני כשלושים שנה היה חידוש גדול ברוב קהילות בני התורה לומר שיש חסרון צניעות ויר"ש בפאה של נשים. והתחיל ממעטים ולא מהגדולים שדרשו ועוררו, ועם הזמן נעשה אצל הציבור כאילו פשוט שזו דרגה גבוהה יותר ביראת שמיים.

וכעת צצו כת חדשים מקרוב באו שנשים מתעטפות כמו המוסלמים הקיצונים ומכסות את הפנים, ובתחילה הכל התייחסו לזה כאל כת משוגעים וכופרים, והיום אני שומע שיש הרבה שאומרים שבצניעות אין "יותר מדי" ובדור פרוץ כל המרבה בצניעות משובח, וכבר שמעתי דרשנים שאע"פ שלא ממש הטיפו לזה אבל אמרו שזה דבר נאה (ושוב שלח אחד המגיבים כרוז של בד"ץ העדה החרדית מלפני כמה שנים שמעודד את זה).

וזה לעניות דעתי בא בתולדה שהטיפו לאסור פיאה שלא כדין, ואם כן למה לא גם לכסות את הפנים שלא כדין. שאם לא אכפת לנו הדין כלל והכל נעשה רק לפי רגש שטחי ומתלהם אין שום מעצור לזה. וחוששני מאוד שעוד כמה שנים יתרבו הנוהגים כך ויתקבלו כמשובחים וצנועים, כמו שהיום מתקבלים אלה שלא חובשים פיאה.

וזו רק דוגמה קטנה אחת מיני רבות מאוד, וזהו מהלך של שכחת התורה שהוא כנהר סוחף בכח גדול וחלקו אינו נגלה על פני השטח, ורבים אינם נזהרים ממנו כי כביכול הסחיפה היא לכיוון של להרבות תורה ויר"ש.

ולעניות דעתי אפשר גם שלבסוף יבוא מזה שיאמרו שגם אם על פי דין אין לקצוץ יד של גנב מכל מקום יש בזה להרבות יראת שמיים שיהיה ניכר כמה חמור לעבור איסור תורה. ותהיה לבסוף דת זרה לגמרי שדומה יותר לאיסלם הקיצוני מאשר לתורה שניתנה בסיני, ולא יהיה שום אדם שיידע את הזיוף והכל יהיו בטוחים שכך היא מסורת אבותינו ושכך נאמר מסיני. והרבה מאוד זיוף כזה כבר נעשה במהלך חמישים השנים האחרונות וכל יום הולך ונעשה עוד במהירות הולכת וגוברת.

ומה שאני חרד לו אינו ההנהגה המעשית, שהרי ללכת עם פיאה אינו מנהג עתיק ומקודש, ולכסות את הפנים ברעלה אינו איסור, והיו קהילות שהיו קוצצות יד של גנב על פי טובי העיר ואם הוא צורך השעה מצווה בכך. אלא מה שזה גורם בפנימיות הלב. שבמקום חיי נפש פנימיים עדינים ומאירים של אהבה זכה וענווה ושמחה של מצווה יתחנכו לרגש של עזות והתלהמות וקולניות שזה חורבן המקדש שבתוך הלב שהוא היחיד שנותר לנו.

והחזון איש כתב שאמונה היא נטיה דקה מעדינות הנפש, וללא עדינות הנפש והקשבה לדקויות אין מציאות כלל לאמונה האמיתית.

לכן לעניות דעתי בימינו שסכנה זו אורבת אין להתחשב בקושי של הציבור לקבל קולות שהן על פי דין, ואדרבה מצווה לפרסם בכל דבר דעת תורה ישרה כפי שהיא בלי להטותה לשום צד".

וכך היתה דעת החזון איש, וכך סובר הגר"ח קניבסקי שליט"א

מרן החזון איש, סבר שיש עדיפות לפאה על מטפחת, כיון שהיא מכסה את כל השערות כראוי, ובמטפחת לפעמים מתגלות שערותיה. והובאה דעתו בספר דינים והנהגות מהחזו"א (חלק ב'' פ"ח אות ט''). כמו כן מעידים תלמידיו, הגר"י מאיר זצ"ל (שהעיד גם שהחזו"א התיר לאחותו לעשות פאה משערות עצמה, במעמד כמה מתלמידיו), הגר"י פרידמן, הגר"ח גריינמן, ועוד.

ובספר "מעשה איש" (חלק ג'' פרק ו'' - מעשה רב) מובא: "הרה"ג רבי אליהו פרידמן זצ"ל הגיע פעם לבית רבינו [החזו"א]... היה תמוה אצלו שראה את הרבנית, אשת רבינו, הולכת עם פאה על ראשה, וכנער ירושלמי, היה הדבר אצלו לפלא. אמר לו רבינו: ראיתיך תמה... מה שלבשה אשתי - אין זה שיער עצמי אלא פאה, ובאיזורים שלנו כך נהגו ללכת".

ומרן הגר"ח קניבסקי שליט"א, במענה לשאלה שהובאה בספר "נזר החיים" (דף רי"ד): "בשם החזון איש אומרים, שיש מעלה בפאה, משום שמכסה את כל השערות... ויש אחרונים שמחמירים בפאה, אך אצלנו לא נהגו להחמיר".

ובספר מאיר עוז (סימן ע"ה) הביא את דברי הגר"ח קניבסקי שליט"א: "וכן הורה לי הגר"ח קניבסקי שליט"א, כששאלתיו אם ראוי לי להחמיר בזה, ונקט לשון המשנה ברורה, ושבמקומותינו המנהג ללכת עם פאה, והוסיף שאשתו של החזון איש הלכה עם פאה, וכן אמו אשת הקהילות יעקב, וסבתו, וכל נשות ליטא, הלכו עם פאה, ובוודאי שלא היו עושות דברים שאינם לכתחילה".

וכן מובא בספר "אורחות רבינו הקהילות יעקב" (חלק ג'' אות ס"ג): "אמר לי הגר"ח קניבסקי שליט"א, זקנתו הרבנית ע"ה, אמו של מרן החזו"א זצוק"ל, לבשה פאה נכרית, וכן הרבנית ע"ה זוגתו של מרן החזו"א לבשה פאה נכרית, וכן הרבנית ע"ה זוגתו של מו"ר זצוק"ל [בעל הקהילות יעקב] לבשה פאה נכרית".

מרן הגאון רבי בן ציון אבא שאול זצ"ל, ראש ישיבת פורת יוסף ומגדולי הפוסקים הספרדיים:

בקונטרס "כיסוי ראש לאשה" (יו"ל בתשס"ח) מובא, "יש מהעולם שרצו לטעון שה"אור לציון" רק הליץ בעד המנהג אבל למעשה לא התיר, ולכן שאלתי את בנו הגאון רבי אליהו אבא שאול שליט"א האם נכון הדבר, וענה לי בזה הלשון, באופן כללי סבר אבי שמטפחת עדיפא, אבל כיון שיש נשים שיוצאות להן שערות מהמטפחת, העדיף אבי את הפאה והנהיג בביתו ללבוש פאה נכרית, שזה כיסוי יותר טוב, וכך הורה לנשים אחרות" (עיין בשו"ת אור לציון חלק ב'' פרק מ"ה הלכה ט"ז, שם התיר במפורש).

ואכן אימתו את הענין עם הגאון רבי אליהו אבא שאול שליט"א, ראש ישיבת "אור לציון" ורבה של שכונת מטרסדורף בירושלים, ואמר כי כך הם הדברים, ממש כמו שכתב בקונטרס הנ"ל. וגם אישר את השמועה כי יש עמו מכתב ארוך מאביו הגאון זצ"ל בענין זה, ובו הוא כותב בפירוש כי יש עדיפות לפאה על מטפחת מפני שמצוי בה גילוי שערות, ואין הוא סובר כדעת המתירים גילוי אצבע אחת או שתי אצבעות וכו''. אך לא רצה לפרסם את המכתב עד אריכות ימים ושנים של הגר"ע יוסף.

ורמז למכתב זה ניתן לראות בספר "תפארת ציון", ושם כתב בזה הלשון: "והיתה לו (לגרב"צ אבא שאול זצ"ל) חכמה בפסק, לצאת מתוך בעיות סבוכות, ואכמ"ל. והיו הוראות שהיה עונה בחכמה, עד שיש שלא היו יורדים לסוף דעתו. וכגון בענין פאה נכרית... היה מסתיר פסקים מסויימים מחמת השלום. פעם אמר לי לערוך מפיו תשובה ארוכה ומנומקת בענין מסויים, ולהסתירה שלא תתפרסם אלא לאחר אריכות ימים ושנים".

מרן הגאון רבי שלום משאש זצ"ל, ראב"ד ירושלים ורבה של יהדות מרוקו (תבואות שמש אה"ע סי'' קל"ז, שמש ומגן חלק ב'' סי'' ט"ו-י"ז):

"אני רואה במנהג זה [של לבישת פאה נכרית] דבר חשוב ביותר, ומעלה גדולה נמצאה בו, לפי מש"כ הפוסקים החולקים על מהר"ם אלשקר על מה שהתיר גילוי שערות חוץ לצמתן... והנה באלו הנשים הלובשות מטפחת, אי אפשר לומר "ונקה", כי המטפחת בורחת מן הראש, וגם מי שלובשות כובע נשאר הרבה שיער חוץ לצמתן, ועיני ראו נשי הרבנים קרוב לשליש ראשן מגולה, וכסהו והתגלה".

ועוד כתב, "טוב שנקח מנהג זה שיש בו כיסוי הראש לגמרי בלי להניח שום שערה יוצאת חוץ וכו'', משתלבש מטפחת או כובע ותלך אחר מנהג שיש בו מחלוקת. ולדעת צד אחד יש בו משום פריעת ראש דאורייתא שנגלה שערה מגופה ממש".

ועוד כתב, "מצוה וחובה על הנשים להתקשט לבעליהן וכו'' בהיתר, ולא להתנוול ע"י מטפחת ויגרמו לבעליהן לתת עיניהם באחרות ח"ו, וכמה חששו חז"ל והתירו הרבה איסורין שלא תתגנה האשה על בעלה".

אפשר לראות כאן:

http://www.kaduri.net/Index.asp?ArticleID=1715&CategoryID=335&Page=1

מרן הגאון רבי בנימין זילבר זצ"ל, חבר מועצת גדולי התורה, בשו"ת "אז נדברו" (חלק י"ב סי'' מ"א):

"גם האיסור דפריעת ראש באשה אינו מוכרח שזה רק בגלל צניעות, אלא ככל התורה שיש עוד טעמים שנעלמו מאיתנו, והראיה שהרי לפי הזוהר אסור גם בחדרי חדרים, ומשמע אפי'' אין שם שום איש היא מוזהרת שלא יצאו השערות מחוץ להכיסוי. וזה לשון הזוהר פרשת נשא [מתורגם], "אמר ר'' יהודה, שיער הראש של האשה שמתגלה, גורם לאחר להתגלות ולפגום אותה, בשל כך צריכה האשה שאפילו קורות ביתה לא יראו שערה אחת מראשה, כל שכן בחוץ". וכו''. ולזה ברור הוא שהשערות של הפאה לא הוי כשערות הטבעיים שלה, ויש לזה מעלה שאפשר לקיים בקל דברי הזוהר "דאפילו וכו'' שערה אחת מראשה".

וגם מרן הגאון רבי משה שטרנבוך שליט"א, ראב"ד העדה החרדית, בשו"ת דת והלכה (סי'' א''):

"בעוונותינו הרבים אלו הצעירות שמסירות הפאה נכרית לובשות מטפחת שאינה מכסה כל שערות הראש ממש, והבאנו שבזה האיסור לכ"ע חמור טפי אלף פעמים מאיסור פאה נכרית, וכן בלאו הכי לרוב הפוסקים שצריך מטפחת דוקא, כוונתם שצריך שני כיסויים מטפחת עם רדיד, שלא יתראה כלל משערות ראשן וכמבואר ברמב"ם ושו"ע, וזהו המנהג העתיק גם אצל הספרדים, וא"כ מצינו שבמטפחת לבד אין כאן תיקון רק פירצה ח"ו, והעיקר ביארנו שאין לחלק בענין זה בין אשכנזים לספרדים, שכולן נהגו פעם בלי פאה נכרית... ועל כן המחמיר יחמיר לעצמו אבל לא יקרא תגר על כל בית ישראל, ובפרט שחומרא בזה עלולה נמי לפעמים להביא ח"ו הרבה קלקולים, עד שמגיעים לאיסור תורה ממש, שהמחמיר צריך להיזהר ביותר לכסות כל השערות ממש במטפחת, שבלאו הכי יצא שכרו בהפסדו...

וביותר רצוני להדגיש, דהאוסר היום לכל אחד פאה נכרית מדינא, אינו מחמיר רק מיקל בזה מאוד, שאשה היום במטפחת אינה מכסה כל שערותיה תמיד, וזה מקום לחוש לאסור מדינא אפי'' מהתורה לרשות הרבים, ואם בפאה נכרית החשש לרוב הפוסקים רק מדת יהודית, במטפחת החשש מגילוי שיער, והיינו פגיעה בדת משה ממש, וא"כ המחמיר עלול להקל לגרום איסור תורה, שרק יחידים אצל הספרדים שיפרקו פאה נכרית, יזהרו במטפחת שתכסה תמיד כל השערות כדין, וגם אם בפאה נכרית הרי זה שינוי מדרכי אבותינו, במטפחת לחוד ובמיוחד לספרדים הרי זה שינוי טפי, שזה מפורש בשו"ע שצריך עוד לרשות הרבים רדיד ולא סגי במטפחת לבד, וכן נהגו באמת אצלם מדורי דורות, עד שסביבם נשתנה המנהג והתחילו במטפחת לבד. וא"כ אפי'' במטפחת אין בזה חומרא, רק קולא נגד הפסק ומנהג מדורי דורות שצריך חוץ מהמטפחת רדיד דוקא".

הגאון רבי מיכל יהודה לפקוביץ זצ"ל, ראש ישיבת פוניבז'', במכתב שהובא בקובץ בית הלל י"ט:

"בס"ד, י"ז סיון תשס"ד. למעלת כבוד הרב... על דבר אשר כמה שאלו בזה שחתמתי על כרוז שמשתמע ממנו קריאה להרחקת חבישת פאה נכרית, אפרש דעתי בענין.

הנה דבר פשוט שלא היתה כוונתי לחוות דעתי בעצם היתרון של הפאה הנכרית, אשר נידון זה כבר עלה על שולחן מלכים גדולי הדורות הקדמונים זי"ע, ומגדולי הדורות ז"ל היו שהנהיגו כן בביתם ונהרא נהרא ופשטיה, ובהרהור אחר פסקם יש בה פרצה.

ובאמת דכיסוי הראש ע"י פאה גרמה טובה לכיסוי נאות של שערות הראש לבל יראו החוצה, גם לאלו שע"י כיסוי המטפחת לא היה דבר זה נשמר אצלם היטב, וכל מטרת החתימה היתה לבקשת קבוצה לחזק המנהגים שהנהיגו ע"פ אמותיהם והחיזוק היה בתרתי, האחד שלא יראו עצמן כיוצאים מן הכלל, ועוד והוא העיקר, שלא יבואו ע"י המטפחת לפרוץ ולהוציא משערן החוצה כאשר נכשלו בזה רבים.

אבל התעמולה שעושין בדבר [נגד לבישת פאה], יש בזה סכנה, לערער עיקרי הצניעות המחוייבת מן הדין, ואין דעת תורה נוחה מזה שיצא ח"ו איזה פרצה, ואלו המבינים ישפיעו על השניים בכדי שהצניעות יהיה שמור בכלל ישראל".

הגאון רבי משה ווינער שליט"א, חבר אגודת הרבנים דארה"ב וקנדה, בספרו "כבודה בת מלך":

"יש להעדיף לבישת פאה נכרית על כיסוי השיער ע"י מטפחת או כובע, מכיון שבהן קשה לכסות כל השיער בתמידות".

הגאון רבי יצחק עבאדי שליט"א, ראש כולל "אוהל תורה" בלייקווד, בשו"ת אור יצחק (אה"ע סי'' ג''), מעיד על דברי מרן הגאון רבי משה פיינשטיין זצ"ל:

"וזכורני מיד לאחר נשואי שאלתי את הגאון הגדול הנ"ל [בעל אגרות משה] אם צריך ללבוש כובע על הפאה נכרית, ואמר לי שאין צריך. ועוד הוסיף לומר לי כי פאה נכרית יותר טוב ממטפחת, כי פאה נכרית מכסה את כל השערות, ועוד שבזה תמיד נשאר מכוסה כל זמן שהיא על ראשה, מה שאין כן במטפחת".

והוסיף על כך הגר"י עבאדי שליט"א - "ופוק חזי שדבריו צודקים".

שדעתם היתה שפאה עדיפה ממטפחת.

הגאון רבי יהודה טשזנר שליט"א, אב"ד ומו"צ באופקים, בספרו שערי תורת הבית:

"חובה על כל אשה נשואה לכסות ראשה. והרבה נשים שואלות במה עדיף לכסות ראשן, עם מטפחת או עם פאה? והנה מעיקר הדין כל דבר המכסה הוא כשר, אלא שיש כאן ענין של הידור מצוה. כי לכסות עם מטפחת הוא יותר צנוע מלבישת פאה, אכן הפאה מכסה יותר טוב את השערות שלה, כי בזה אפשר בקלות לכסות גם את כל השערות שבצדדים, וגם היא צמודה היטב ואינה נופלת, אבל עם מטפחת קשה לכסות את כל השערות שבצדדים, וגם המטפחת הרבה פעמים מחליקה וע"י זה מתגלים שערותיה. על כן, אשה שיודעת איך לקשור את המטפחת באופן שמכסה היטב את כל שערותיה, ובלי להחליק פה ושם, יש עדיפות והידור בלבישת מטפחת, אבל אם אינה יכולה להיזהר בזה, עדיף ללבוש פאה. ויש לשים לב, כי כל ענין כיסוי הראש הוא משום צניעות, שלא יראה מהשערות הטבעיות שלה החוצה".

וגם מרן הגאון רבי מרדכי גרוס שליט"א, אב"ד חניכי הישיבות, בספר "והיה מחניך קדוש":

"וצריכה להיזהר מאוד שלא יצא משיער ראשה אף משהו, ונשים שמשאירות שערות גדולות יקשה הדבר מאוד שלא יצאו מעט שערות דרך המטפחת, ועדיף שתלך עם פאה נכרית אף בבית, וע"י זה לא יצאו שערות".

וגם הגאון רבי גבריאל ציננער שליט"א, רב ומו"צ בבורו פארק, מח"ס "נטעי גבריאל", בקובץ אור ישראל (ל"ו-ל"ז):

"ולאחרונה שכשנודע החשש על הפאות שהם מע"ז הסירו הנשים את הפאות ולבשו מטפחות, וראינו בכמה מקומות ובפרט בערי ארה"ב שהיו יוצאות שערותיהן מבעד המטפחת, מה שלא אירע בפאה נכרית".

ועוד כתב: "יש מעלה בחבישת הפאה, שהרי בכיסוי מטפחת מצוי שחלק השיער מגולה, וכבר נתבאר בפוסקים לאסור כלל, דלא כדברי מהר"ם אלשקר סי'' ל"ה".

ועוד כתב: "והנה בימים ההם היו נוהגים ללבוש צעיף ועליו המטפחת, שני כיסויים, או בכמה מקומות שנשים גילחו את שערות ראשן, ובימינו אין הדבר נהוג בכמה קהילות ישראל, לכן יש מעלה לחבוש פאה המכסה את כל השערות".

ועוד כתב: "עוד מקובל מגדולי ישראל טעם על שלא רצו להחמיר כל כך בזה [ולאסור לבישת פאה], מפני שלא תתגנה על בעלה. ובפרט בדורותינו אלה ראו ענין זה נחוץ למאוד, שדרכו לצאת חוצות לפרנסתו".

הגאון רבי יוסף קאפח זצ"ל, מגדולי חכמי תימן, כתב בתשובה כתב יד שהתפרסמה בחוברת ''המשביר'':

"פאה נכרית קדושה ומקודשת, והלוואי וכל בנות ישראל ינהגו בה. כי אין שום הלכה אצלנו שיש לקחת את האישה לדקורטור כדי שיבחר ויתאים לה את הלבוש המכער אותה דוקא, אלא מותרת להתנאות בפאה נכרית".

וכן הביא בספר "ברכת משה" על הלכות ברכות (פרק א'' סעיף מ"ב בהערה): "וכ"כ מורי הגאון זצ"ל בתשובה כתב יד וזה לשונו, גם כיום לדעתי יכולה הכלה לחבוש פאה נכרית יפה שביפות ונהדרה שבנהדרות, והכי איתא במשנה, והוי כיסוי ראש מעליא".

הגאון רבי שלמה אליעזר שיק שליט"א, מגדולי רבני חסידות ברסלב, בספר "שיחות מוהרא"ש" חלק ט'':

"אלו הנשים שהולכות בשערותיהן, לא די שיש להן מטפחת, כי רואים בחוש אשר דרכה של המטפחת לזוז ממקומה, ובכך נראות שערות ראשה בחוץ. ועל כן טוב מאוד לחבוש פאה נכרית, שעל ידי זה לכל הפחות תהיינה מכוסות השערות. ואף שיש מהנשים הספרדיות הנוהגות שלא ללבוש פאה נכרית משום פריצותא, עם זאת מי שרוצה להסתכל בעין אמת ולהבין את האמת, ההכרח לו להודות, אשר אי אפשר בשום פנים ואופן לכסות את השערות במטפחת בלבד, כי היא נוטה הצידה, ואז נראות השערות בחוץ, ויש על זה קללה מהזוהר הקדוש, עד כדי כך שאומר הזוהר, שכל העניות והדחקות שאדם סובל, היא רק מחמת שהאשה הולכת בגילוי שערותיה בביתה, ומכל שכן בחוץ, ועל כן בזה שהאשה חובשת פאה נכרית הרי זה כמי שמתלבשת באיזה כובע, כי סוף כל סוף אין זה השיער שלה, כי אם כמו כובע על השיער, אשר זה טוב יותר, ובזה היא מכסה את כל שערותיה שאין רואים אותן בחוץ".

ובספר שיחות מוהרא"ש חלק י"ג: "בקרב הספרדים נוהגות רוב הנשים לילך רק בצעיף משי על השיער (מטפחת), והסכנה בזה, שהצעיף מחליק מהשיער, ואז נתגלות השערות. ואז טוב יותר לילך בפאה".

ובספר אשר בנחל (חלק ל"א, תשובה ה''-כ"ד): "כפי שהיום הולכות הנשים עם שערותיהן בלי תגלחת, ואזי חצי ראש בחוץ בגילוי שיער, בודאי עדיף ללכת עם פאה שיכסה את השערות לגמרי, וזה ברור מאד מאד".

האדמו"ר מליובאוויטש זצ"ל:

החילוק בין פאה למטפחת - "בעצם הענין דלבישת פאה נכרית, ולא להסתפק בכובע ומטפחת, מבואר ההכרח בזה בכמה מקומות. והרי רואים במוחש אשר לבישת כובע ואפי'' מטפחת, משאירה חלק השיער בלתי מכוסה, על כל פנים במשך זמן קצר, זאת אומרת שעוברים על האיסור הגדול, וכהפסק דין בשו"ע או"ח סי'' ע"ה" (אגרות קודש חלק י"ט, איגרת ז''תכ"ה).

הוראה לכל נשי חב"ד, ללא יוצא מן הכלל - "מבלי להיכנס לסיבות שמנעו עד עתה את ההנהגה של דברים מסויימים בבתי אנ"ש, בלבושים ובחינוך הבנים, רצוני להדגיש לכן שוב, שמהיום ואילך על כולן, ללא יוצא מן הכלל, להתאחד עם נשות אנ"ש הלובשות פאה" (אגרות קודש חלק י'', איגרת ב''תתק"ע. מאידיש: "אגרות קודש מתורגמות" חלק ב''. הובא גם בליקוטי שיחות חלק כ"ג עמ'' שמ"ט. איגרת זו נשלחה לכמה ארגוני נשים).

הוראה לכל אשה הלובשת פאה, לשכנע את חברותיה לעשות כמותה - "במענה למכתבה מד'' תצוה בנוגע לפאה, בו כותבת שאינה מבינה בדיוק מה הכוונה בזה, ענין הפאה הוא, שהשערות תהיינה מכוסות לגמרי, ובמילא אם מכסים רק חלק, אין זה כפי שהכוונה בזה היא. גם היתה צריכה להשתדל שגם אחרות יעשו כן, ולבאר להן שזוהי הדרך וסגולה לבריאות, פרנסה ונחת אמיתי מהילדים, והשי"ת יעזור לבשר בשורות בזה" (אגרות קודש חלק ח'', איגרת ב''תס"ג. מאידיש: "אגרות קודש מתורגמות" חלק ב'').

גם אם מישהי תבטיח לכסות היטב עם מטפחת, יש להורות לה ללבוש פאה - "ובפרט שכאמור זהו נוגע לרבים, שאפילו אם פלונית אומרת שבהנוגע אליה אין נפקא מינה באיזה אופן תכסה ראשה, כיון שבכל אופן יהיה הכיסוי כדבעי, מובן שאינה יכולה להבטיח בהנוגע לאחרות" (אגרות קודש חלק ט"ו, איגרת ה''תקי"ג).

הוראה לאשה להדר וללכת עם פאה, אף אם אמה הלכה עם מטפחת - "יש מקום לומר שמי שהוא יטעון על דבר הנהגת האמהות שלאו דוקא בפאה. אבל כבר מילתי אמורה, שהרי זה מברכות עקבתא דמשיחא, אשר בת קמה באמה להוסיף עליה בשמירת התורה והמצוה" (שם).

וכך כתב הגאון רבי מרדכי שמואל אשכנזי שליט"א, רב ואב"ד דכפר חב"ד, במכתב מיוחד שפירסם:

"ב"ה, ערב ראש השנה תשס"ח. אל אנ"ש שיחיו תושבי הכפר. בקשר לכיסוי הראש של נשים נשואות, אשר לאחרונה נהייתה בזה פירצה נוראה - הנני להודיע: א. מובן ופשוט אשר בחבישת מטפחת או כובע, כשאפי'' רק מקצת מהשערות מגולות - הרי זה היפך השולחן ערוך! ב. ע"פ הוראות כ"ק אדמו"ר, על האשה לחבוש אך ורק פאה נכרית! הדברים מחייבים את כל אחת ואחת ללא יוצאת מן הכלל. אי לכך: אין לתושבת הכפר לצאת מביתה ללא חבישת פאה, והנני רואה בהוראה זו חלק מתקנון הכפר! ונזכה לכתיבה וחתימה טובה, כהבטחותיו הקדושות של הרבי שע"י חבישת הפאה זוכים לבני חיי ומזוני ולפרנסה".

וכן הביא בספר "מאיר עוז" (סי'' ע"ה סעיף ב'' אות ב'') בשם כל גדולי ישראל, וזה לשונו: "ושמעתי שהורו גדולי ישראל, אחר שנתגלה שיש שערות הבאות מע"ז, ורצו אברכים יר"ש לשנות המנהג ולהתחיל ללכת עם כיסוי ראש מבד - לא הסכימו לזה, וטענו שכיון שלמעשה בכיסוי ראש רגיל בדרך כלל מתגלה מקצת מהשערות, משא"כ בפאה, לכן אין לשנות את המנהג".

לכל המעוניין לקרוא ולהחכים בנושא:

http://www.upf.co.il/file/330398.html

איך יכול להיות שהרבנים מעודדים ללבוש דוקא פאה?

מי שטוען כך, יש בדבריו חוצפה כלפי גדולי הדורות, החל מהגאון בעל שלטי הגיבורים שחי בזמנו של ה"בית יוסף", והוא מגדולי האחרונים, ורבבות יהודים לומדים את דבריו הנמצאים על דף הגמ'', בחיבוריו עין משפט נר מצוה, מסורת הש"ס וכו'', והגאון רמ"א, והגאון סמ"ע בחיבורו "פרישה", והגאון מגן אברהם, ופרי מגדים, והגר"א, וגדולי האחרונים בימינו - בעל המשנה ברורה, בעל כף החיים, מרן הגר"ש משאש, מרן הגר"מ פיינשטיין, מרן הגרב"צ אבא שאול, מרן הגר"ב זילבר, ועוד ועוד אחרונים רבים, שלדידם פאה היא לא פריצות.

ושנית - באמת יש להבין מהיכן נובעת תחושה זו. ומדוע כשאותם המתנגדים לפאות, וסבורים שיש בזה פריצות, רואים אשה רווקה עם שיער ארוך ופרוע, אין בזה פריצות, ומאידך פאה היא פריצות לשיטתם. והתשובה לכך מובאת בשו"ת "רבי עזריאל" (חלק א'' סי'' ח'') להגר"ע הילדסהיימר זצ"ל, ושם שאל השואל על ההיתר לבתולות ללכת בשערן, וזה לשונו: "איני יודע טעם נכון, דלדעתי בבתולות שהולכים לגמרי בפירוע ראש יש הרהור יותר ויותר מנשים שהולכים רק קצת בגילוי שיער, ובש"ס קאמר סתם "שיער באשה ערוה" ואשה משמע גם פנויה".

וענה לו הגר"ע הילדסהיימר: "הרהור תלוי באיסור, ומים גנובים ימתקו, ומשום דמותר לבתולות לילך, ע"כ ליכא איסור בזה". ע"כ לשון התשובה. וכוונתו שהאיסור גורם את ההרהור, ומפני זה אין הרהור בבתולה, כי התירו לה לגלות שערותיה. וממילא הוא הדין גם לפאה נכרית, שאחר שהתירוה עשרות הפוסקים, אין בה הרהור יותר, כי האיסור גורם את ההרהור, וכשיודעים שהדבר מותר, אין מהרהרים. אולם התעמולה האדירה שיש בנושא זה כבר עשרות שנים, ע"י עלונים, חוברות, דיסקים לצפיה ולשמיעה, מודעות רחוב וכו'', הזועקים שיש בזה פריצות איומה ונוראה, גרמו לאנשים לחשוב שיש בזה איסור - וממילא יש בזה הרהור.

וכן כתב הגאון רבי בנימין זילבר זצ"ל, בשו"ת "אז נדברו" (חלק י"ד סי'' מ"ח):

"ואין לבדות מלבנו לדמות האיסור הסתכלות שבאה"ע סי'' כ"א למלבושי נשים, הלאו דלא תתורו נאמר בעיקר על הסתכלות באשת איש (דאין זנות אלא באשת איש), והרבה מיני הסתכלות אסרו משום הרהור הנלמד בעיקר מ"ונשמרתם", וגם בענינים אלו אין לערבב הפרשיות, ואין לדון משם מה שמותר ומה שאסור להתלבש, והרי מפורש אמרו שאסור להסתכל על בגדי צבעונין, ואפי'' הכי לא אסרו לאשה ללכת בבגדי צבעונין בשוק (ורק באדום אסרו, דהצבע ניכר מאוד גם מרחוק), והוא הדין באם הבגד כמראה הבשר, וכמובן שיש עוד לחלק מבגדי צבעונין אבל אין לדמות זה לבשר מגולה ממש.

ודמות ראיה שהאיסור גורם ההרהור, והרי בתולות פנויות יש שסוברים בשיטת השו"ע באה"ע סי'' כ"א שנוהגות שלא ללכת בפריעת ראש, ואפי'' הכי פסק באו"ח סי'' ע"ה שאין איסור לקרות ק"ש כנגדה, ובנכריות מסתפק המ"ב דמותר, משמע אפי'' אם דרכן לכסות, ויתכן שזה יותר מדמות ראיה שהאיסור גורם ההרהור וכאמור.

וברור שאשה שאין שערותיה יפות ומתביישת לצאת בלא מטפחת, דמכל מקום כנגד שערה הטבעי אסור לומר דבר שבקדושה, ובכלל איסור פריעה הוי, וכשמכסה ראשה במטפחת או בפאה (במקומות שנהגו להתיר), אף שמתייפה בזה מכל מקום מותר".

וכדברים האלה ראיתי בספר "כפתור ופרח" להגאון רבי גרשון גולדשלגר שליט"א, ושם כתב בזה הלשון:

"התועמלנים המפיצים כאילו יש בפאות משום פריצות ח"ו, גורמים שאנשים מתחילים לחשוב שזה באמת כך, והדבר מפריע להם וגורם הרהורים ח"ו. אך אם ידעו האמת, שאין בפאות כלום ואינם אלא כמטפחת, זה לא יפריע כלל. וזה אחד מהמכשולים שגורמים מפיצי הכרוזים, ומסיבה זו גם אי אפשר לשכנע אותם שהפוסקים התירו את הפאה, כי מטבע הדברים הם השתכנעו שזה כ

הרבה אנשים חושבים שטעם כיסוי הראש הוא משום צניעות, והשיער הוא פריצות. לכן הם לא מבינים: איך שיער מכסה שיער? וזה נובע מחמת שאינם יודעים מה הוא טעם מצוות כיסוי הראש, ומהו ביאור המושג "פריצות".

ונתחיל בביאור מושג זה: "פריצות" פירושה דבר היוצא דופן ומושך תשומת לב.

וכיום כתבו הפוסקים שאין בשיער פריצות כלל, כי נהגו כל הנשים ללכת בשערותיהן, ונהגו הרווקות לגלות את שערותיהן, ונהגו רוב החרדיות ללכת בפאה. ובפרט לשיטת הרמב"ם והרי"ף שמותר לקרוא ק"ש כנגד שיער אשה נשואה, מחמת שאין כלל דין ערוה בשיער.

ולא מובא בשום מקום שטעם מצוות כיסוי הראש הוא משום צניעות, והשיער הוא פריצות. נהפוך הוא, מהרמב"ם משמע בפירוש ששיער אינו פריצות כלל (כי התיר לקרוא ק"ש כנגדו, ואסר לקרוא כנגד שאר איברים), וגם הגמ'' עצמה נצרכה להביא פסוק מיוחד לאסור לקרוא קריאת שמע מול שיער שרגיל להיות מכוסה (כמובא ברא"ש בברכות שם), "שערך כעדר העיזים", ולא הסתפקה בעצם מצוות כיסוי הראש, וגם מזה מוכח שהטעם אינו כלל משום צניעות.

ואם הטעם היה משום צניעות, לא היה שום היתר לרווקות ללכת ב"פריצות" ולגלות את שערותיהן.

וצריך לדעת שאיסור גילוי ראש הוא גזירת הכתוב - ללא טעם, כמו שכתב הגאון רבי אהרן וירמש זצ"ל, רב ואב"ד בעיר מיץ, מתלמידיו הגדולים של בעל "שאגת אריה", בספרו "מאורי אור" (חלק "קן טהור" למסכת נדרים דף ל'', וחלק "באר שבע" למסכת שבת דף ס"ד. נדפס בשנת תקע"ט): "וגם החוש מכחיש, דשיער אינו הרהור כגילוי שוק וקול זמר. והלא לא אסרו לקרות כנגד פנים יפות. אלא על כרחך שיער [נאסר] מטעם כמוס, שליטת הקליפה, ואינו תימהון דוקא במחובר. וכמו בשיער אשה מונח לפניו, אינו כלום. וכמה דברים שלא נגלו טעמם... אלא טעמם ונימוקם עמם".

וכשאנחנו בכל זאת מחפשים טעם, הרי עיקר הטעם מובא בגמ'' בעירובין (דף ק:), "עשר קללות נתקללה חוה, ואחת מהם עטופה כאבל", ופירש רש"י "בושה לצאת בראשה פרוע". מפתיע גם לראות מה שכתב הגאון רבי יוסף חיים, ה"בן איש חי", בעירובין שם, בספרו "בן יהוידע":

"כי אתא רב דימי אמר עטופה כאבל [פירוש, אחת הקללות שנתקללה חוה וכל הנשים, שעטופה כאבל ובושה לפרוע שיער ראשה]. ונראה לי בס"ד, כי הני אינם קללות גמורות, דכיסוי הראש יש כמה נשים דניחא להו ביה, כדי לעשות תכשיטין וקישוטין נאים בכיסוי הראש שלהם". מעניין שהבן איש חי לא הבין שעיקר הטעם הוא צניעות ולא קישוטים ותכשיטים נאים...

כמו כן, הטעם המובא ברש"י על הגמרא בכתובות (דף עב:), הוא שפריעת שיער היא ניוול לאשה, ולכן נצטוותה לכסות שערה. וע"פ טעם זה הסיק הרב יוסף משאש שכיום אין ניוול בגילוי שיער, ולכן מותר לגלותו. וחלק עליו בן דודו מרן הגר"ש משאש, ורוב הפוסקים.

וכתב ע"ז אחד הרבנים: "לעניות דעתי פשוט מאוד שלהלכה אסור לדון לפי טעם המצווה, אלא רק לפי גדריה ההלכתיים. כי אם הולכים לפי הטעמים של המצוות כל ההלכה נהרסת לגמרי. שהרי יש שאומרים, לא מבני תורה, שכיוון שכוונת התורה ששבת תהיה מנוחה, ובימיהם היה טורח להדליק אש, ולא היה מפריע למהלך החיים אם לא מדליקים, שרק לבישול וחימום אפשר להדליק לפני שבת, לכן אין לאסור בימינו חשמל ונסיעה במכונית וכיו"ב, שאין טרחה להדליק, וחסרונם מפריע למהלך החיים וזה היפך ממנוחה אלא עול והכבדה, ואין זו כוונת התורה לאסור באופן זה. יש כאלה שחושבים שמכירת חמץ, או שעון שבת, או היתר עסקה בריבית, או היתר מכירה בשביעית למי שסובר שהוא על פי הדין, או עירוב תחומין, הם לעקוף את כוונת התורה....

בחנוכה מכיוון שכוונת המצווה היא לפרסם את הנס, במקום נר נוכל להדליק זרקורים ולשים שלטים גדולים ומנגינות בראש ח

גם אם נלך לפי הטעם שכתב רש"י, שכל ענין כסוי הראש בא למנוע ניוול, הרי לפי זה יש להתיר פאה, כמו שכתב הגאון הגדול רבי יצחק עבאדי שליט"א, מגדולי תלמידי החזו"א והגר"א קוטלר, בשו"ת אור יצחק סימן ג'':

"ובענין פאה נכרית לאשת איש אי שרי או לא, הנה לפי מה שכתבנו שכל הטעם של כיסוי הראש הוא שלא תיראה מנוולת, וא"כ בפאה נכרית הרי היא מקיימת מצוות הכיסוי שאינה נראית מנוולת, ואדרבה פאה נכרית הרי היא כקליעה, ובקליעה כבר הבאנו ראיה מהגמ'' לעיל דזה נוי לאשה והיפך מניוול.

ואף שמשמעות כמה ספרים נראה שטעם כיסוי הראש הוא כדי שלא להראות יופיה, הנה הוא טעות גמור, ומזה יצא להם שאם היא לובשת פאה נכרית יפה זה עוד יותר גרוע, וההיפך הוא האמת.

והנה כתוב מפורש בגמ'' (שבת צה.) ויבן ה'' אלהים את הצלע, מלמד שקילעה הקב"ה לחוה והביאה אל האדם, ע"כ. הרי דהשערות כשהם קלועות הוי נוי, והרי היא מקיימת שני דברים, גם כיסוי הראש וגם שתיראה נאה, וכמו אלה שמכסות ראשיהן במטפחת או בכובע, וכידוע שגם באלה יש מכל המינים, יפים יותר ויפים פחות, ובוודאי שלא יעלה על הדעת לומר לאשה ללבוש מה שפחות יפה, וכל אשה עם הטעם שלה, והרי כל בנות ישראל בנות מלכים הן וראויות הן לאיצטלה היפה ביותר.

ואף שיש פאה נכרית כזאת שבאמת האשה נראית בהם מנוולת על ידה, באופן שהשערות מפוזרות לכאן ולכאן ולכל ד'' רוחות השמים, מ"מ הרי את ראשה היא כיסתה, והרי היא כלובשת בגד שמנוול אותה [שהרי אין זה שיער מחובר], וזה לא נוגע לדין כיסוי הראש".

ולמעשה היו צריכים להתיר לגמרי לגלות את הראש בזמנינו, ורק משום גזירת הכתוב, נותר האיסור על כנו.

וכמו שכתב מרן הגאון רבי שלום משאש זצ"ל בשו"ת "שמש ומגן" (אה"ע ח"ב סימן ט"ז):

"ואם באנו לשפוט לפי ההגיון והסברה, כבר כתבתי בספרי תבואות שמש חלק אה"ע (סי'' קל"ח), שאין שום הרהור כלל בגילוי הראש בזמנינו גם בנשואות, דאיזה שכל והגיון יאמר דשעה אחת או רגע אחד קודם שתקבל טבעת אחת של קידושין לא היה בה הרהור, ותיכף שקיבלה הטבעת ועדיין גלויה לפנינו יחזור להיות בה הרהור, ואיזה שינוי נעשה בגופה שיביא לידי הרהור חדש? וקרוב להיות הדבר בהיפך, שקודם נישואין יש מקום להרהור כיון שהיא מותרת וחזיא לנישואין לכל גבר. לא כן אחר הנישואין דלא חזיא והיא מיוחדת לבעלה, ההרהור פחות הרבה כיון שיודע שאי אפשר להשיגה, וכמש"כ הראב"ע גבי לא תחמוד. וזה היה בימי קדם שהנשואות היו מכסות ראשן, ואם תראה אותה אח"כ מגולה, יש שינוי בגוף וראיה חדשה ויש בזה הרהור, אבל בזמן שלא נשתנה בה שום דבר, גם שיהיה באיסור, אבל לגבי ההרהור לא התחדש שום דבר.

והאיסור שלה לא מפני הרואים, אלא מפני החציפות שעושה בגילוי ראש, שדרך הנשים לכסות במטפחת או בפאה נכרית והיא נשארה מגולה, ועוברת על דת משה, ולכן די לנו לקבל את מה שאסרה תורה בפירוש בגילוי שערה ממש, ואף שהיום פג הטעם דחציפות כיון שהכל עושין כך, עכ"ז גזירה דאורייתא נקבל. אבל אין לנו להוסיף עליה שום דבר קטן או גדול, כיון דבעיקרא דמילתא אין כאן חציפות ואין הרהור".

וכמו שכתב הגר"מ שטרנבוך שליט"א בשו"ת "דת והלכה" (סימן א''):

"ומהאחרונים שדנו שגילוי שערות מביא לידי הרהור וכבגדי צבעונין שלה, וזהו שורש חיוב כיסוי הראש באשה, וא"כ אפי'' יש עלה פאה נכרית כיון שאינו מכיר מיד שזוהי פאה הלוא בא לידי הרהור, ומהאי טעמא גופא פירשו דלא מהני פאה נכרית, שמחויבת לכסות אפי'' הפאה נכרית שלה, מטעם זה אין לאסור בזמנינו כלל. שאם שורש איסור גילוי שערות מפני שמהרהר בה, בזמנינו שכל הנשים פרועות ראש רחמנא ליצלן אינו מהרהר כלל, והוה לן להתיר לגמרי איסור פריעת ראש בזה הזמן".

וכמו שכתב הגאון רבי יוסף משאש זצ"ל, רבה של חיפה:

"מי

אני ממש לא מבין אתכם! איך אתם מסבירים את זה?

ראשית יש להבין מהי פאה פרוצה ומה המקור לאיסור שלה, ואח"כ אפשר לדבר על "פאות ארוכות גולשות" ולהכליל את כל הנשים החרדיות בחדא מחתא.

והנה יש שהביאו ראיה שסתירת שיער היא פריצות, שבסוטה מצינו שהכהן סותר קלעי שערה, ופירש רש"י (סוטה ח.) "סותר קלעי שערה, מרבה בגילויה שסותר קליעתה", עכ"ל. והיינו שסתירת קלעי שערה הוא הדגשת הגילוי ביותר, והדגשה זו היא פריצות.

אולם אין זו ראיה כלל, כי שם מוכח רק שסתירת קלעי השיער הוא הדגשת הגילוי, אבל לא מבואר שם ענין אריכות השיער, והאם יש הבדל בין שיער סתור ארוך לקצר, וכמה הוא שיעור האורך המותר. וא"כ, מנלן לחלק בין פאה ארוכה לקצרה, כשכל אופן היא פרועת ראש ואין שערותיה קלועות. ובפרט ששם עיקר הענין הוא לפרוע ראשה ולנוולה, ולא רק להתיר קליעתה, ואין זה דומה לפאות זמננו שהן במראה מסודר.

וכמש"כ הגאון רבי יצחק עבאדי שליט"א, בשו"ת אור יצחק אה"ע סימן ג'':

"ובענין פאה נכרית לאשת איש אי שרי או לא, הנה לפי מה שכתבנו שכל הטעם של כיסוי הראש הוא שלא תיראה מנוולת, וא"כ בפאה נכרית הרי היא מקיימת מצוות הכיסוי שאינה נראית מנוולת, ואדרבה פאה נכרית הרי היא כקליעה, ובקליעה כבר הבאנו ראיה מהגמ'' לעיל דזה נוי לאשה והיפך מניוול. ואף שמשמעות כמה ספרים נראה שטעם כיסוי הראש הוא כדי שלא להראות יופיה, הנה הוא טעות גמור, ומזה יצא להם שאם היא לובשת פאה נכרית יפה זה עוד יותר גרוע, וההיפך הוא האמת.

והנה כתוב מפורש בגמ'' (שבת צה.) ויבן ה'' אלהים את הצלע, מלמד שקילעה הקב"ה לחוה והביאה אל האדם, ע"כ. הרי דהשערות כשהם קלועות הוי נוי, והרי היא מקיימת שני דברים, גם כיסוי הראש וגם שתיראה נאה, וכמו אלה שמכסות ראשיהן במטפחת או בכובע, וכידוע שגם באלה יש מכל המינים, יפים יותר ויפים פחות, ובוודאי שלא יעלה על הדעת לומר לאשה ללבוש מה שפחות יפה, וכל אשה עם הטעם שלה, והרי כל בנות ישראל בנות מלכים הן וראויות הן לאיצטלה היפה ביותר".

ועוד כתב, "ואף שיש פאה נכרית כזאת שבאמת האשה נראית בהם מנוולת על ידה, באופן שהשערות מפוזרות לכאן ולכאן ולכל ד'' רוחות השמים, מ"מ הרי את ראשה היא כיסתה, והרי היא כלובשת בגד שמנוול אותה [שהרי אין זה שיער מחובר], וזה לא נוגע לדין כיסוי הראש".

וכן כתב הגאון רבי יהודה שיינפלד שליט"א בשו"ת אוסרי לגפן (חלק ט'' עמ'' קע"ה ואילך), וזה לשונו: "נפק"מ למעשה משיטת המג"א וסיעתו, דאסור גם לבתולות לילך בשיער פרוע... וכפשטות השו"ע באה"ע, ולכן אוסרים על הנערות לילך בשיער ארוך המגיע עד הכתפיים ואינו אסוף. ויש להפליא על זה, שהרי המג"א לא חילק בין שיער המגיע עד הכתף ללא מגיע, ומה שנזכר ברש"י (כתובות טו:) ששערה פרוע על כתיפה (דכנראה משם לקחו גדר זה) כוונתו רק דכן הדרך כשסותרים הצמות, שמתפזר השיער על הכתף, אבל פשוט דגם מי שלא היה שערה ארוך כל כך, כשסותרת הצמות נקרא פרוע, וממילא כשפוסק השו"ע שלא תלכנה הפנויות פרועות ראש, אין חילוק בין ארוך לקצר, כל שהוא פרוע ואינו קלוע כצמות (או עכ"פ קשור יחד, שקוראים קוקו) אסור, ומה ההיתר היום. ואפשר דסבירא להו, דלעולם השיער אין בעצמותו ערוה (עכ"פ בבתולה), רק מנהג צניעות, והכל לפי המנהג, והמנהג כיום כעין פשרה בין המג"א לח"מ וב"ש ודרישה". עכ"ל.

וגם בדבריו צריך עיון, כי לא תירץ בזה כלום, ועדיין לא מובן כלל מהיכן לקחו שבתולות או נשואות בפאה נכרית אסורות לצאת באופן שהשיער ארוך מן הכתף. ולדרכו של ה"שבילי דוד" שפאה נכרית נפוחה אסורה משום שמבליטה את הלובשת אותה וגורמת למשיכת תשומת לב יתרה, לכאורה הוא הדין גם לאורך הפאה, שאם היא ארוכה באופן מוגזם ויוצאת דופן בין הנשים, הרי זה פריצות, אבל אם ארוכה באורך סביר כפי

וראה בדברי הגאון רבי שלמה הס זצ"ל, מגדולי הונגריה, בשו"ת "כרם שלמה", שכתב ליישב את הגמ'' בכתובות (סו:), ש"נתעטפה בשערה" איירי בפאה נכרית, וכדבריו כתב הגאון רבי יהושע שלמה ארדיט מאיזמיר, בספרו "חינא וחיסדא". ולדבריהם, בוודאי לא מדובר בפאה קצרה, כי לא שייך בה כלל "נתעטפה בשערה".

ומה שהמג"א אסר לבתולות ללכת בשערות סתורות, הנה האחרונים חלקו עליו בענין זה והתירו, והביאם הגר"ע יוסף בשו"ת יביע אומר (חלק ד'' אה"ע סי'' ג''), שהעתיק את דברי המג"א וכתב ע"ז: "אולם בשיטה מקובצת (כתובות טו:) בד"ה וראשה פרוע, כתב וזה לשונו, פירוש: מגולה, וכך היו נוהגין לבתולה ולא לאלמנה. והא דאמרינן לקמן (ע"ב) ופרע את ראש האשה, מכאן אזהרה לבנות ישראל שלא יצאו בפירוע ראש, י"ל דבנשואות קא מיירי. מליקוטי הגאונים. ע"כ. ומוכח דבתולה שריא לילך בפירוע ראש אף בשערות סתורות, דבכל גוונא קאמר. ורק החילוק הוא בין בתולה לנשואה. וכ"כ המחצית השקל באו"ח שם, שהמנהג שהבתולות יוצאות לרה"ר בשערות סתורות מקליעתן. וכ"כ המגן גיבורים. וכן ראיתי להישועות יעקב באה"ע (סי'' כ"א), שכתב להוכיח במישור מדעת השטמ"ק שאין חילוק בין סתורות לקלועות, ושאף שהמג"א כתב לאסור בסתורות, העולם נהגו להקל ויש להן ע"מ שיסמוכו. ע"ש. ופוק חזי מאי עמא דבר, שאפי'' אצל החרדים לדבר ה'' הבתולות הולכות בפרוע ראש ובשערות סתורות. ולכאורה י"ל שאף המג"א יודה להקל במקום שנהגו היתר בדבר".

והיחיד שנתן הגדרה ברורה לפאה פרוצה, הוא הגאון רבי משה שטרנבוך שליט"א בשו"ת דת והלכה סימן א'', שכתב שאין שום הגדרה ברורה לפאה כזו: "קשה לתאר או לפרש כללים באיזה אופן הוה פריצות או לא, והעיקר שלא לעורר תימהון, וכגון שערות ארוכות ומסולסלות דהוה כבגדים אדומים שאסרו אז חז"ל, דהוה פריצות שמתבלטת יותר מדאי. וכן כאן אי אפשר לקבוע בזה שום כללים, אלא דבר אחד יש לזכור תמיד, שבצניעות פשוטו כמשמעו שלא תתבלט בתיקון שערותיה שיסתכלו עליה דוקא".

ממילא י"ל שרק פאה ארוכה באורך מוגזם ויוצא דופן, אסורה, כדין בגד אדום. ולאו דוקא "עד הכתף".

ומאחר שפאה הרי היא קישוט חיצוני ואין היא שערה הטבעי של האשה שאסרה התורה, יש להביא ראיה להיתר הפאה מהא דאסור להסתכל בבגד צבעוני של אשה, דאיתא בגמ'' (עבודה זרה כ:) "ונשמרת מכל דבר רע - שלא יסתכל אדם באשה נאה ואפילו פנויה, באשת איש ואפי'' מכוערת, ולא בבגדי צבע של אשה... א"ר יהודה אמר שמואל: אפילו שטוחין על גבי כותל". וכתב רש"י, "לא בבגדי צבע של אשה - שזוכר את האשה כמו שהיא מלובשת בהן שמייפין אותה ומהרהר אחריה" (וראה עוד ביבמות (דף עו.) "אמר אביי: מעברינן קמיה בגדי צבעונין", ופרש"י: "בגדי צבעונים של אשה, והוא מהרהר באשה ונקרי"). ולמרות שזה גורם הרהורים ומייפה את האשה, וגם האשה לובשת זאת בכוונה שיסתכלו בה הגברים (כדכתב רש"י בפרשת ויחי עה"פ "בני אתונו": "וצבעונין הוא לשון סותה שהאשה לובשתן ומסיתה בהן את הזכר ליתן עיניו בה"), לא אסרו לאשה ללבוש בגדי צבע, וכן הביא הבית יוסף (או"ח סי'' תקכ"ט): "ובפרק ערבי פסחים (קט.) תנו רבנן, חייב אדם לשמח בניו ובני ביתו ברגל... ר'' יהודה אומר אנשים בראוי להם ונשים בראוי להן, אנשים בראוי להם, ביין. ונשים בראוי להן, תני רב יוסף בבבל בבגדי צבעונין". וחובת הגבר הוא שלא להסתכל בזה. ורק בגד אדום נאסר ללבישה, מפני שהוא בולט לעין.

וכמו שכתב הגאון רבי בנימין זילבר זצ"ל בשו"ת אז נדברו (חלק י"ד סי'' מ"ז):

"אשה מותרת לצאת בבגדי צבעונין, אף שמדינא אסור להסתכל בבגדי צ

חומר כל כך מעניין ומרתק

במשנה בשבת (דף סד.) נאמר, "יוצאה אשה בחוטי שיער, בין משלה ובין משל חברתה". ומכאן הביא הגר"א ראיה לדברי הרמ"א שהתיר פאה נכרית. וכן המג"א. וביאר מחצית השקל את דבריו: "ועיקר ראייתו מסיפא, דילדה לא תצא בשיער של זקנה", כלומר שהזקנה התקשטה בשערה הנאה של הילדה, ויצאה עמו לשוק (שבזה מדובר במשנה). ובגמ'' שם: "בשלמא זקנה בשל ילדה, שבח הוא לה". ועוד שם, "כדי שלא תתגנה על בעלה". וברש"י שם: "כדי שלא תתגנה התירו לה קצת קישוטים הנאים". ובתשובות הגאונים שם: "פאה נכרית. שיער שמביאין מבחוץ ומקלעין אותו יפה יפה, ומניחין אותו בראשי כלות כל ימי חופתן". ובתוס'' רי"ד שם: "וגם בפאה נכרית שהיא תכשיט". ובפני יהושע שם: "דשבח הוא לה, ומקישוטים הנאים שבאשה הוי". וברש"י בסנהדרין (דף קיב.): "פאה נכרית. גדיל של שערות דעלמא שעושין לנוי".

והרמב"ם בפירוש המשניות כתב: "פאה נכרית. כמו מגבעת, ידבקו בו שיער נאה, והרבה... כדי שתתקשט בשיער". הרי לך שכתב "שיער נאה" ולא נראה כקש, והדגיש שהאשה מתקשטת בו. והשלטי הגבורים כתב: "אותן הצדקניות דקאמר התם היו מתקשטות בפאות ההם". ועוד כתב, "לא שנא שערות דידה לא שנא שערות חברתה". וכן הרמ"א העתיק דבריו אלה והוסיף: "אע"ג דעבדה לקישוט". ושיער חברתה הרי הוא שיער טבעי, ויכול להיות יותר יפה משיער האשה עצמה.

וכן העתיק הפרישה, "לא שנא אם עשויה משערותיה, או משיער חברתה". וכן כתב הבאר היטב שם, "והוא הדין אם חתכה שיער של עצמה וחיברה אח"כ בראשה". והפמ"ג כתב, "עיין מגן אברהם, דפאה נכרית אפי'' משערותיה התלושים אין הרהור". וכן העתיק אליה רבה את דברי הש"ג, "מותר לאשה נשואה לגלות פאה נכרית שלה, אפי'' עשויה משערותיה". וכן כתב עטרת זקנים שם על דברי הרמ"א, "דוקא שערות הדבוקים לבשרה ממש, אבל בנחתכו אין בהם משום שיער באשה ערוה וגם לא משום פריעת ראש".

וכן כתב המשנה ברורה, שהביא את פמ"ג וכתב "ומשמע מיניה שם דאפילו שיער של עצמה שנחתך ואח"כ חיברה לראשה ג"כ יש להקל". וכן העתיק כף החיים, "והוא הדין אם חתכה שיער של עצמה וחיברה אח"כ בראשה". וכן כתב ערוך השולחן, "בין שהם עשויים משערה או משיער חברתה". וא"כ איך יתכן לומר שכל אותם המתירים לא התירו בפאות של ימינו, העשויות משיער טבעי, או נראות במראה טבעי, ואסרו בזה משום פריצות וכדומה?

ומלשונות הפוסקים האוסרים מוכח שדוקא מסיבה זו, שהפאה אינה ניכרת כלל, אסרו משום מראית העין:

מהר"י קצנלנבוגן, ראשון האוסרים: "ושלא יתקשטו בפאה נכרית, כי שיער באשה ערוה ולמראה עין יראה כאילו הוא שיער שלהם" (ספר י"ב דרשות).

תשובה מאהבה: "בזה נראין הן... כאילו יוצאות בשערות ראשן פריע פרעות בלי כיסוי כלל".

ישועות יעקב: "וכיון שאינו ניכר (!) אם הוא משיער גופה או משיער נכרית".

תפארת ישראל: "וקשה לי הרי אסור משום מראית עין, דמחזי כפרועת ראש".

תורת שבת: "וכן הוא אצל פאה נכרית דנשי דידן, שאין אדם יכול להבחין (!) אם בשיער עצמה או בפאה נכרית היא מתקשטת".

ר'' שלמה קלוגר: "בזה הזמן הרבה פרוצות שהולכות בכוונה בשיער שלהן, א"כ אף ההולכות בפאה נכרית מה מהני זה, הרי הרואה לא יידע (!) ויסבור דשלה הוא".

ובספרו קנאת סופרים: "דהרי אי אפשר להכיר בלי הבחנה [=בלי להתבונן] אם הוא שיער שלה או של אחרת".

שו"ת חסד לאברהם: "שנראה כאילו הולכות בשערות עצמן מגולות... שניהם דומין זה לזה ואין היכר כלל בין פאה נכרית לשערות עצמן".

ברכת שלמה (דף

מצינו לכמה וכמה פוסקים, שכתבו כי גם כאשר הפאה יותר יפה מהשיער הטבעי של האשה, אין בכך איסור, והוי כקישוט בעלמא שמוסיף יופי לאשה:

כן הבין בדעת שלטי הגיבורים הגאון הספרדי רבי יעקב פארדו זצ"ל בספרו "אפי זוטרי" (על השו"ע אה"ע סי'' כ"א ס"ק ט''), וזה לשונו: "הנה הר"ב החבי"ב [בעל כנסת הגדולה] באות ה'' הביא לשון שלטי הגיבורים שכתב דדוקא שיער המחובר לגופה אסור, שע"י גילוי שערה מתגלה בשרה, והוי ליה מקומות המכוסים שבגופה. אבל שערות התלושים בפאה נכרית, אפי'' תהיה עשויה משערותיה שרי, ואע"ג דקישוט הוא לה, הוי לה כשאר תכשיטין".

וכן כתב הגאון רבי אהרן וירמש זצ"ל, רב ואב"ד בעיר מיץ, מתלמידיו הגדולים של בעל "שאגת אריה", בספרו "מאורי אור" (חלק "קן טהור" למסכת נדרים דף ל''): "וגם החוש מכחיש, דשיער אינו הרהור כגילוי שוק וקול זמר. והלא לא אסרו לקרות כנגד פנים יפות. אלא על כרחך שיער [נאסר] מטעם כמוס, שליטת הקליפה, ואינו תימהון דוקא במחובר. וכמו בשיער אשה מונח לפניו, אינו כלום. וכמה דברים שלא נגלו טעמם... אלא טעמם ונימוקם עמם".

וכן כתב הגאון רבי וואלף ברייער זצ"ל בשו"ת "נחלת בנימין" (סי'' כ"ו): "אי לאו דגלי לן קרא דשיער באשה ערוה, הוה אמינא דאין לחוש כלל לשערותיה, אלא משום דמשבח לה קרא שמע מינה תאוה היא, עיין ברש"י ברכות ד'', ובקרא כתיב שערך כעדר העזים, וקרא מקלס צוהר וזיו השערות כשיער העזים, ושערן מבהיק מרחוק, עיין רש"י שיר השירים. וכל הקילוס הוא בעודן מחוברת בבשרה, דוגמת שערות העזים, וכל זמן שהשערות מחוברות מקרי "שערך" ותאוה המה לעיניים, אמנם אם פאה נכרית על ראשה לא הוי קילוס. וכן אם השערות תלושין, אף שחוזרת ומתקשטת בהם, מכל מקום שוב לא תאוה היא וליכא שבח ולא מקרי ערוה".

וכן כתב הגאון רבי סיני שיפפער זצ"ל בשו"ת סתרי ומגיני (חלק ב'' סי'' מ"ד): "וגם לחוש אחשדא שיסברו הרואים שהיא שערות עצמה היא חומרא גדולה, דכיון שיודעים העולם שיכולין עתה לעשות הפאה נכרית יפה כל כך שתיראה כשערות עצמה, אמאי נחשוד אותה". ועוד כתב, "דהפאה נכרית נעשית עתה בהדרת היופי".

וכן כתב הגאון רבי עובדיה הדאיה זצ"ל בשו"ת ישכיל עבדי (חלק ז'' אה"ע סי'' ט"ז): "בדין פאה נכרית לנשים נשואות, אם דינה כמו שיער ראשה שאסור לגלותה משום הרהור, דלפעמים היא יותר יפה משיער ראשה ומייפה אותה יותר, ואתי לידי הרהור, וכן משום מראית העין, דהרואה נדמה לו שהן שערותיה ממש... קים להו לרבנן שאין יצה"ר שולט אלא בדבר הדבוק בגוף האשה עצמה, היינו הדבר הדבוק בגוף הערוה עצמה, דאין שליטה להיצה"ר אלא בדבר שיש לו נפש חיונית, לא בדבר שאין לו נפש חיונית, ולכן בנתלש מגוף האשה, דניטל ממנו נפש החיונית, הרי פקע ממנו אותה הערוה שהיתה עליו בזמן שהיה דבוק בגוף האשה, דהרי הוא כפגר מת שאין להיצה"ר שליטה בו".

וכן כתב מרן הגאון רבי שלום משאש זצ"ל בשו"ת תבואות שמש (אה"ע סי'' קל"ז): "לא אסרו חכמים לאשה שתתייפה כל מה שתוכל, רק שיהיה בהיתר, ועל האנשים לשמור עצמם שלא יביטו בהם. ואם באנו לזה, הלא כמה נשים יפיפיות שאפי'' יכסו ראשן במטפחת ובצעיף, הלא רק מחמת רוב יופיין יש גירוי יצה"ר, האם נאסור עליהם לצאת לשוק או נאמר להם לכסות פניהם כגויים כדי שלא יביטו בהם אנשים. וגם ישנם היום הלובשים איזה כובעים או מטפחות על ראשן יוצאים מן הכלל ובוחרין בזה יותר משערותיהן ויש בזה גירוי יותר מהשיער, האם נאסור להם? גם צורת המלבושים של היום נשתנו, ואע"פ שמותרים ע"פ הדין, יש בהם גירוי יצר שמייפין האשה מאד, האם נאסור להם? אלא ודאי כל מה שהוא מותר ע"פ הדין, בין

שכן כתב הגאון רבי בנימין זילבר זצ"ל, בשו"ת אז נדברו (חלק י"ד סי'' מ"ח): "ואין לבדות מלבנו לדמות האיסור הסתכלות שבאה"ע סי'' כ"א למלבושי נשים. הלאו דלא תתורו נאמר בעיקר על הסתכלות באשת איש (דאין זנות אלא באשת איש), והרבה מיני הסתכלות אסרו משום הרהור הנלמד בעיקר מ"ונשמרתם", וגם בענינים אלו אין לערבב הפרשיות, ואין לדון משם מה שמותר ומה שאסור להתלבש. והרי מפורש אמרו שאסור להסתכל על בגדי צבעונין, ואפי'' הכי לא אסרו לאשה ללכת בבגדי צבעונין בשוק (ורק באדום אסרו, דהצבע ניכר מאוד גם מרחוק), והוא הדין באם הבגד כמראה הבשר, וכמובן שיש עוד לחלק מבגדי צבעונין, אבל אין לדמות זה לבשר מגולה ממש. ודמות ראיה שהאיסור גורם ההרהור, והרי בתולות פנויות יש שסוברים בשיטת השו"ע באה"ע סי'' כ"א שנוהגות שלא ללכת בפריעת ראש, ואפי'' הכי פסק באו"ח סי'' ע"ה שאין איסור לקרות ק"ש כנגדה, ובנכריות מסתפק המ"ב דמותר, משמע אפי'' אם דרכן לכסות, ויתכן שזה יותר מדמות ראיה שהאיסור גורם ההרהור וכאמור. וברור שאשה שאין שערותיה יפות ומתביישת לצאת בלא מטפחת, דמכל מקום כנגד שערה הטבעי אסור לומר דבר שבקדושה, ובכלל איסור פריעה הוי, וכשמכסה ראשה במטפחת או בפאה, אף שמתייפה בזה מכל מקום מותר".

וכן כתב הרה"ג ר'' זאב שכטר שליט"א בקובץ אור ישראל (כ"א), וזה לשונו: "יש הטוענים שאין לדמות הפאה שלנו לפאה נכרית בדורות הקודמים שהתירום הפוסקים, משום שלא הצטיינו ביופיין כפאות שבזמנינו. והאמת היא שהפאה נכרית שהתירו הפוסקים היתה גם כן משיער טבעי של חברתה, ופשוט שהשיער הטבעי בדורות קודמים לא היה פחות יפה מהשיער הטבעי שבזמנינו. ונראה שהטוענים כן מתבססים על השוואות שהם ביצעו בין פאות של פעם להיום, ולא הבחינו שאת ההשוואה הם מבצעים בין פאה נכרית ישנה ומשומשת שלושים שנה או יותר לבין פאה נכרית חדשה של זמנינו, וסיבת השוני היא גיל הפאה ולא איכות היופי. והפוסקים שהתירו פאה נכרית לא חילקו, והתירו גם פאה נכרית חדשה. ויש שמבינים כי אין חילוק בין טבעי חדש מפעם להיום, אבל טוענים שהתסרוקות היום יותר דומות לשיער טבעי. אבל כבר מבואר בראשונים שהפאה נכרית היא לקישוט, וכי בדורות עברו לא ידעו לסרק הפאה שתיראה כמו קישוט, הלא כל זה מטרת הקישוט מאז ומעולם, וכי רק בדורנו יודעים לקשט ולסרק יפה. ובפרט שידוע כי בדורות שעברו היה להם טעם ליופי, ובדורנו נפוצים מאוד דברים שאין להם טעם וריח, וכל כמה חדשים יוצאת אופנה חדשה ומשונה".

וכדבריו כתב בספר "לבושה של תורה" חלק א'': "כדי לעשות הפאה נכרית כמראה טבעי, לא משתמשים בשום המצאה טכנולוגית חדשה, רק משתמשים בשערות אדם בלי להכניסם לחומרים חריפים (שהיו עושים כן כדי להכינה לצביעה) ואין צובעים אותם כלל (ומעיקרא עושים פאה משערות שצבעם כצבע שערות האשה), ואין לוקחים שערות מכמה נשים לצרפם יחד (אלא כולה מאשה אחת או לכל היותר משתי נשים), וכל השערות מחוברת להבד של הפאה נכרית כהדרך שהן גדלין בראש (ולא מהפכין השערות מלמטה למעלה) והצד שהיה סמוך להקודקוד הוא הצד שמחברים להבד וכו'', ומחברים השערות להבד באופן שיצא מהבד באופן שדומה ככל האפשר ליציאת השערות מעור הראש, ומחמת כל הדברים הטבעיים השערות שומרות זוהרן וטבען ויפיין. ונוסף לזה התפירה המדוייקת והמצומצמת להיות מכוון לראש האשה, ע"י זה הפאה נכרית נראית טבעית לגמרי וכאילו היא שערות האשה ממש. ובשאר הפאות מעבדים השערות כדי לצובען לצבע אחיד, וכדי לאחד שערות שונות יחד, וכל פעולות אלו מפקיעים מהם המראה טבעי שלהם. ולפ"ז אין שום סיבה שלא היה אפשרי לעשות פאה נכרית משוכללת לגמרי גם בימי חז"ל".

כל מה שאומרים האוטיסטים זה משמים, לא?

מרן הגר"ש משאש כתב בשו"ת שמש ומגן ח"ב, "בעלי תורה היודעים ללמוד ולאסוקי שמעתתא אליבא דהלכתא, ויודעים מקורות הדברים, ומי ומי המתירין, בודאי לא יחזרו בהם. ואפי'' משיח צדקנו לא בא לא לרחק ולא לקרב, ולא בשמים היא, אלא הוא בעצמו יפסוק בספיקא דרבנן להקל, ובפרט דסברת המתירין ברורה. וגם המחמירים עצמם מודים בזמנינו שנתפשט המנהג להקל, ואין בזה לא דת יהודית ולא מצות עשה ולא משום מנהג וכמו שנתבאר לעיל. ובש"ס (מנחות לד.), אם יבוא אליהו ויאמר שאין חולצין בסנדל אין שומעין לו, שכבר נהגו העם בסנדל, עיין מהרי"ק".

ומכאן נלמד שאין לחשוש לדברי כמה מהאוטיסטים, שמפרסמים בשמם בספר הנקרא "דניאל" שאסור לנשים ללבוש פאה, ומפרסמים זאת גם בעלונים. כי גם לדעת המצדדים בדברי המוסר שלהם ואומרים כי דבריהם ירדו מן השמים וניתנה נבואה לשוטים, הרי כל זה הוא רק לגבי דברי מוסר, אבל בדברים הנוגעים להלכה, אין לנו אלא דברי הפוסקים, ולא בשמים היא. וראה בספר דניאל הנ"ל (חלק א'' עמ'' נ"ו ועמ'' נ"ז), שכתבו שם בשם האוטיסטים שאסור לבתולות ללכת עם שיער שאינו אסוף, ונשים נשואות חייבות ללכת דוקא במטפחת ואסורות ללבוש כובע. ודברים אלו מנוגדים גם לדעת רוב הפוסקים האוסרים פאה, האם נניח את כל הפוסקים ונפסוק כדעת האוטיסטים?

וראה בספר "דרך שיחה" להגאון רבי חיים קניבסקי שליט"א (שהוא שאלות ותשובות שנשאלו ע"י תלמידו, הרב אליהו מן שליט"א), שכתב וזה לשונו: "שאלה. יש מי שמצא עצה איך ליצור תקשורת עם האוטיסטים, והם מדברים כל מיני דברים, האם יש בזה ממש. תשובה: "שטותים והבלים!". בהזדמנות אחרת ביקשתי התייחסות מהרב שליט"א על מה שמדברים עם האוטיסטים, ומדברים כל מיני דברים, וביטל זאת מאוד, ואמר "הם מדברים מה ששומעים מהבית". שאלה: יש דברים שמעולם לא דברו מהם בבית, והם כן מדברים עליהם... תשובה: "אין בזה ממש!" ולא רצה הרב לשמוע מה שרציתי לומר לו, מה שדיברו על ענין מסויים..." עד כאן לשונו.

ובפרט שהאוטיסטים במשך שנים רבות כתבו דברי טעם (עיין בספר "ונפשי יודעת מאוד", "גליה", וכו''), ודברו בשפה יפה, ומעולם "הציבור החרדי" לא היווה מטרה בשבילם, ודבריהם היו באופן כללי על הציבור היהודי, שצריך להתחזק בתורה ובמצוות, ותיארו בשפה יפה את העולם שיהיה בקרוב כשיגיע משיח.

ופתאום, בתקופה האחרונה (מאז הופיע "דניאל" ושות''), החלו כל המסרים להיות מופנים לציבור החרדי, ורבים מהם מדברים לפתע על "צניעות" ועל "פאה" (כאשר האוטיסטית גליה לא הזכירה זאת בכל מאות התיקשורים שהיו עמה), וכולם הפכו מלאים קללות ואיומים ותיאורים מחרידים על מה שיתרחש בתקופה הקרובה רח"ל, ופתיחת פה לשטן, והדבר ברור שאין זה אוטיסטים אלא אנשים אחרים כותבים בשמם את ה"מסרים", וד"ל.

תודה שהארת את עינינו בנושא הסבוך של האוטיסטים. הרבה אנשים טועים אחרי השקרנים האלה...

בהזדמנות הקרובה אני יראה לבעלי את כל מה שכתוב כאן.

לינק:

http://www.kaduri.net/_Uploads/dbsAttachedFiles/1(1).pdf

פרשת ויצא- מה ראה יעקב ברוח הקודש?
/ אהובה קליין.
בפרשה זו התורה מתארת את פגישתם הראשונה של יעקב ורחל:
פגישה זו מתרחשת ליד הבאר,כאשר יעקב נתקל ברועים המתקשים לגולל את האבן מעל פי הבאר כפי שהתורה מתארת:
"ויאמרו לא נוכל עד אשר יאספו כל- העדרים והשקינו הצאן :עודנו מדבר עמם ורחל באה עם הצאן אשר לאביה כי רועה היא,ויהי כאשר ראה יעקב את- רחל בת לבן אחי אימו ואת צאן לבן אחי אימו ויגש יעקב ויגל את-האבן מעל פי הבאר ויישק את—צאן לבן אחי אימו ויישק יעקב לרחל ויישא את קולו ויבך: ויגד יעקב לרחל כי אחי אביה הוא וכי רבקה היא ותרץ ותגד לאביה" [בראשית כ"ט,ח-י"ג]
ובהמשך נאמר:
"וללבן שתי בנות שם הגדולה לאה ושם הקטנה רחל:ועיני לאה רכות ורחל יפת-תואר ויפת מראה ויאהב יעקב את-רחל ויאמר אעבדך שבע שנים ברחל ביתך הקטנה" [שם כ"ט,י"ח]
השאלות הן:
א] באיזה אופן סייע יעקב לרועים?
ב] מדוע בכה יעקב כאשר ראה את רחל?
ג] מדוע רחל רצה לספר על כך דווקא לאביה,הרי נוהג שבעולם שהבת תספר את דבריה לאמה?
ד] מה הסיבה להעדפת רחל על פני לאה-
בעיני יעקב?
התשובה לשאלה א]
על כך עונה רש"י:כי מן הכתוב ניתן ללמוד: יעקב היה בעל כוח גדול,רש"י מגיע למסקנה חשובה זו, לפי שאין כתוב רק את המילה:"ויגל",אלא כתוב:"ויגש יעקב ויגל"
-משמע שתיכף בגישתו אל האבן מיד גלל אותה בקלות: רש"י מסתמך גם על דברי רבי יוחנן האומר:"כזה שהוא מעביר פקק מעל פי צלוחית"-כלומר כל כך בקלות ובזריזות הרים יעקב את האבן המכסה את פי הבאר-ממש כאילו העביר פקק מעל צלוחית.
[בראשית רבה ע'',י"ב]
ויש עוד פירוש יפה של חז"ל:כי כוחו של יעקב נקרא בשם:"אמת" שנאמר:"תיתן אמת ליעקב" ובעזרת כוח מיוחד זה ניתן לסלק את כל המכשולים והקשיים.
כך נאמר במיכה[פרק ז,כ]:"תיתן אמת ליעקב.."
התשובה לשאלה ב]רש"י מביא שני פירושים:
א]יעקב צפה ברוח הקודש שאינו עתיד להיקבר עם רבקה באותו קבר.
שהרי היא נקברה לבדה בדרך אפרתה ולא במערת המכפלה .
כפי שכתוב בפרשת וישלח:"ותמת רחל ותיקבר בדרך אפרתה היא: בית לחם.[בראשית ל"ה,י"ט]
ב] יעקב בכה לפי שהצטער שבא בידיים ריקות- ללא מתנות,שכן אמר בליבו: הרי אליעזר-עבד אברהם שבא לקחת את רבקה,היו בידו מתנות יקרות,נזמים ,צמידים ומגדנות ואילו אני בא ללא דבר.
ומדוע יעקב בא באופן זה? התשובה לכך היא: לפי שאליפז-בן עשו רדף אחריו בציווי אביו להורגו,אבל היות ואליפז היה גר בביתו של יצחק,הדבר השפיע עליו לטובה ונמנע להמיתו ,פנה בשאלה: מה לעשות כדי לקיים את צווי אביו?
ענה לו יעקב: טול את כל דברי יקרי הערך שבידי-לפי שעני חשוב כמת.
התשובה לשאלה ג]
רש"י עונה על שאלה זו: לפי שאמה של רחל נפטרה,לכן היא רצה לספר את כל אשר עבר עליה-אל אביה.
התשובה לשאלה ד]
על בחירת רחל על ידי יעקב ,יש כמה דעות:
רבי שמשון רפאל הירש זצ"ל טוען: כי רחל נבחרה על פי הרושם החיצוני.
כנראה שהוא מסתמך על הפסוק:"...ורחל הייתה יפת תואר ויפת מראה"
ורש"י מבאר את המילים:"יפת תואר"-שהיו פניה נאות-קווי דמותה מתוארים בתבנית יפה.
"ויפת מראה" שהיה לה מאור פנים,יופי,זיו.
ספורנו אומר: כי יעקב התאהב ברחל- מעצם היותה רחל-כלומר מהאישיות המיוחדת שלה-הוא התלהב במיוחד.
החיזקוני אומר: הסבר מעניין במיוחד,יעקב שמע כי לאה הייתה מיועדת לעשיו,על כן הוא לא העיז לבקש את האחות הגדולה,שמא יכעס עשיו ויגיד ליעקב לא רק את בכורתי לקחת,אלא גם את אשתי.
לעומת רחל,נאמר על לאה:"ועיני לאה רכות"
רש"י מסביר שהיו ללאה עיניים דומעות ובוכיות,כי הייתה סבורה שהיא מיועדת להיות בחלקו של עשיו-כלומר להינשא לו –לפי שהכל היו אומרים:"שני בנים יש לרבקה ושתי בנות יש ללבן,הגדולה [לאה]מי

ענק~~~~~~~~~~~~~~~

!

http://www.youtube.com/watch?v=vFNbMz0j2wo&feature=player_embedded#t=5s

דמטרי מדבדב השבוע עם קצינים רוסייםלאחר
נשיא רוסיה מאיים ישירות על אמריקה ועל ישראל שלא לתקוף את אירן או סוריה:
הצבת אוניות מלחמה רוסיות מול חופי סוריה, ממשיכות מוסקבה וטהרן למתוח את שריריהן הצבאיים מול ארה''''ב וישראל.
בהתבטאות חסרת תקדים בטלוויזיה הרוסית ביום ד'' 23.11, הודיע נשיא רוסיה דימטרי מדבדב, כי הורה למפקדי צבא רוסיה להתכונן להרוס את כל מפקדות מערכות ההגנה נגד טילים האמריקניות באירופה. ציטוט המקור: I have ordered the armed forces to develop measures to ensure, if necessary, that we can destroy the command and control systems of the U.S. shield.
המקורות הצבאיים של תיקדבקה, מפקדות אלה קשורות ישירות למערכת ההגנה הישראלית

ואותנו לא מעניין מלחמה, בכל מקרה עם ישראל חי וקיים לנצח נצחים

מי שלא ענינה אותו מלחמת העולם השניה נשמד בשואה , ואיפה ה"לנצח נצחים" ? מי שמתעלם ממלחמה יהפוך לקרבנה.

קשור כאן פה?

http://www.bhol.co.il/forums/topic.asp?cat_id=4&topic_id=2926937&forum_id=771

קיבלתי היום פלאייר של פיצה ברמת גן בשם "ניו יורק" הנמצאת ברח'' עוזיאל ברמת גן

והם מציעים פיצות עם גבינות "עמק" או "גלבוע" ללא תחליפים.


ככל הידוע לי שני סוגי הגבינות הללו הם ללא הכשר של שום בד"ץ רק רבנות.

הכיצד נותנת הכשר בד"ץ בית יוסף הכשר לפיצה הנ"ל?

האם הכשר בית יוסף שווה לרבנות???

אשמח לקבל הבהרה.

אין לי מושג על טיב ההכשר הזה והייתי שמח אם מישהו מוסמך שבאמת מכיר את המערכת ולא סתםפטריוט של מרן הראשל"צ יבוא ויתן פירוט על רמת ההשגחה והסטנדרטיים הנהוגים שם.
בנתיים זו התגובה היחידה שראיתי שנראית קרובה למידע האמיתי. (הניק קעכער מוכר ואינו מתחבא מאחורי ניק אננונימי...)

אני אחזור ואכתוב. עבדתי כמה חודשים במפעל שהיה שם גם מההכשר הזה שקוראים אותו בית יוסף. עבדתי מטעם הרבנות המקומית. ו״כל״ !!!! חומרי הגלם והמסביב היו בעיקר של הרבנות. והיה על האריזה את ״״״״ההכשר המהודר״״״ של בד״ץ בית יוסף. ועוד הוסיף. כי מפקח הרבנות בא לפקח כל שבוע . ולפעמים פעמיים בשבוע.. והמפקח של בית יוסף בא פעמיים בכל תקופת עבודתי.... ו.....בקושי שאל שאלה אחת או שנים.... ( הוא הסתמך על הרבנות !). אה. היה עוד הכשר שהמפעל שילם על החותמת שלו.... חוג פ״ת. אותו בכלל לא ראיתי..... יום לפני שעזבתי הוא בא לקחת ש׳יק. קיצר הם הכשרי חרטא.

מקור: http://www.bhol.co.il/forums/topic.asp?whichpage=2&topic_id=2892589&forum_id=771

המשגיח של הפיצריות מטעם הבית יוסף הפך להיות דיין בבית הדין הרבני בתל אביב בזכות אחיו השר ,כעת צריך לבדוק מי המחליף. אל תזלזל בהכשר , הם לא לוקחים סתם משגיחים אלא מוסמכים לדיינות...

ענק!!

פיצה ניו יורק הנקראת גם איציק פיצה ברמת גן אכן הינה תחת כשרות בד"ץ בית יוסף.
הגבינות במקום הם אך ורק מהדרין בהתאם לנהלי הבד"ץ.
בעניין הפלאייר שפורסם, מדובר בגרפיקה של פלאייר ישן שהיה קיים קודם שקיבל כשרות הבד"ץ והוסיף עליו את סמל הבד"ץ והפיץ.
לפי מה שהבנתי בימים הקרובים הוא מוציא פלאיירים מתוקנים אחרי אישור הבד"ץ.

פרשת תולדות- גילוי מדהים על אירועים העתידים לבוא-כיצד?
מאת: אהובה קליין.

הפרשה מתארת את הולדת יעקב ועשיו,אך מקדימה לכך את עניין התפילה:
"ויעתר יצחק לה'' לנוכח אשתו כי עקרה היא וייעתר לו ה'' ותהר רבקה אשתו": [בראשית כ"ה,כ"א] ובהמשך התורה מתארת:
את מצבה והתנהגותה של רבקה:"ויתרוצצו הבנים בקרבה ותאמר אם-כן למה זה אנוכי ותלך לדרוש את ה'' ויאמר ה'' לה שני גויים בבטנך ושני לאומים ממעיך ייפרדו ולאום מלאום יאמץ ורב יעבוד צעיר"
[שם כ"ה,כ"ב-כ"ד]
השאלות הן:
א] מאין שגם יצחק וגם רבקה התפללו,ומהי ההוכחה כי ה'' קבל רק את תפילת יצחק?
ב] מדוע רבקה הלכה לדרוש את ה''?
ג] אילו דברי נבואה הגיעו לאוזני רבקה?
התשובה לשאלה א]
לפי דברי רש"י: גם רבקה וגם יצחק התפללו לה'',רש"י לומד זאת מתוך דיוק בלשון:שכתוב:"לנוכח אשתו" ולא נאמר שיצחק:"התפלל על אשתו"- מכאן שיצחק עמד כנגדה ושניהם התפללו,יצחק עומד בזוית זו ומתפלל ורבקה עומדת בזווית אחרת ומתפללת.
בהמשך התורה מציינת:"וייעתר לו ה'' " – זאת על אף ששניהם התפללו לבורא עולם.
ומסביר רש"י את הטעם לדבר:"שאין דומה תפילת צדיק בין צדיק [שגם זכות אבותיו מסייעות שתתקבל תפילתו]לתפילת צדיק בן רשע.
הרי יצחק היה צדיק בן צדיק ורבקה הייתה צדיקה בת רשע- לכן ה'' קיבל את תפילת יצחק.
התשובה לשאלה ב]
לפי רש"י: הלכה רבקה לבית מדרש של שם ועבר- כדי לשאול מה יהיה בסוף הריונה,על כך אומרים אישי החסידות:כי כוונת רש"י הייתה, לתאר את רבקה, בדאגתה הרבה לאור החשד, שמא היא נושאת ברחמה ילד אחד בעל נפש כפולה-
שאינו יציב,פעם מעוניין לגשת לבית מדרש ופעם מעוניין ללכת לבתי עובדי אלילים-,היא רצתה לדעת איזו נפש תנצח?התשובה שקיבלה הייתה: כי אין מדובר בילד אחד,אלא בשני בנים בעלי רקע שונה.
הרמב"ן חולק על דברי רש"י ואומר:"כי הדרישה היא תפילה לה''- לפיכך הלכה רבקה להתפלל לה''.
הרשב"ם אומר: רבקה קיבלה תשובה כי יש לה תאומים המתרוצצים בקרבה,וצער עיבור לשניים מרובה על צער עיבור לילד אחד.
והנביא המבשר לה כי היא נושאת ברחמה תאומים- מגלה לה גם את עתידם וגורלם.
אור החיים הקדוש אומר: עניין התרוצצות הבנים מוכיח כי יש לרבקה:שני גויים השונים זה מזה וגם נלחמים זה בזה והדבר גם משקף את האירועים כפי שיתרחשו בעתיד.
המלבי"ם אומר: כי יעקב מסמל את הרוח והצורה אשר תכליתו לשלוט על החומר-על עשיו.
אברבנאל אומר: כאשר הלכה רבקה לדרוש את האלוקים,היא מקבלת בשורה על שני הבנים אשר נושאת עימה,אילו יהיו שונים בתכליתם גם מבחינה גזעית ומהווים שורש לשני לאומים ההולכים ומסתעפים עם הזמן לכיוונים שונים, כוחות אלה המהווים ניגוד זה לזה במשך ההיסטוריה ילחמו איש באחיו,יעקב מסמל את הרוח ועשיו את החומר,אברבנאל מביא גם דוגמאות למלחמות שיתרחשו בין השניים בהמשך:דוד המלך נלחם באדום ומכניע אותו בתקופה שבה מושלים בתוכה מלכים, הוא שם נציבים במקומם וזאת בטרם היהודים היו לעם.
בתקופת בית שני הורקנוס ניצח את אדום והכריחם להתגייר.
התשובה לשאלה ג]
לפי רש"י : "שני גויים בבטנך" ובמקור כתוב:"שני גיים בבטנך" כתוב עם שני יודים,כמו:"גאים"-לשון גאון וגדולה- הכוונה ששתי מלכויות עתידות לצאת משני הגויים בבטנה של רבקה,האחד: אנטונינוס מלך אדום שיצא מזרע עשיו והשני רבי יהודה הנשיא שהוא מזרע יעקב-שניהם חיו בתקופה אחת ונאמר עליהם:"שלא פסקו מעל שולחנם לא צנון ולא חזרת לא בימות החמה ולא בימות הגשמים [מסכת עבודה זרה י"א] היו עשירים ונכבדים ועורכים ארוחות לאנשיהם והירקות האלו היו מופיעים באופן קבוע על שולחנם, גם לא בעונת גידולם כאשר מחירם היה בעליה.
"ממעייך ייפרדו" על מילים אלה אומר רש"י שעוד כשהתאומים שהו ברחם אימם,ה

אלו שקצת מתעצלים מבין שורות עמינו השונות -

שיפרגנו באהבה לאלו שמתעצלים פחות. ולאלו שלא מתעצלים בוודאי.

http://www.youtube.com/watch?v=m2Tzpf8uREk&feature=related

אשרינו שזכינו למנהיג שכזה בדורנו. חבל על דאבדין.

חבר הכנסת התימני המתועב שרדף את ערוץ 7 עד שהצליח לסגור אותו, כמובן בעזרת המאפי''ה השמאלנית השולטת במשטרה, בפרקליטות, ובבתי המשפט ובתקשורת, מיילל כעת על החוקים שנועדו לרסן [במקצת] את ההשתוללות של המאפי''ה הזו .
הסותם הגדול בוכה כעת על "סתימת פיות"...
כי רק לשמאל, כידוע, מותר לסתום פיות...
כל אחד יכול לראות כעת הצביעות והניבזות של האנשים השפלים הללו המתיימרים להיות "שומרי החוק" של המדינה...
איך אמר החכם מכל אדם? מקום המשפט - מקום הרשע !
המיעוט הקולני והבוגדני של השמאל, המקבל תקציבי ענק מכל מיני גורמים העויינים את המדינה, במטרה לקעקע אותה, מצליח בעזרתם להשתלט על עמדות כח הרבה מעבר לכוחו האלקטוראלי.
כעת כאשר הרוב מנסה לרסן אותם במקצת - הם מייללים על "אבדן הדמוקרטי''ה"... כי הדמוקרטי''ה טובה - רק כאשר הם שולטים...
האנשים הללו הם גייס חמישי, בוגדים, אוייבי המדינה !
הם רוצים כאן מדינה של "כל אזרחי''ה" - ערבים, סודנים, אתיופים, פיליפינים, הכל כשר בעינייהם - העיקר לקעקע את הצביון היהודי ואת התורה.
מלחמה בעמלק מדור דור !
האנשים הללו הם "הערב רב" אשר גרם לעם ישראל צרות צרורות, דוקא בגלל שהם בתוך הריקמה של העם היהודי, דוקא בגלל שהם יהודים על פי ההלכה,
סכנתם והפרעתם גדולה ביותר.
בעזרתם מנסה הסטרא אחרא לעכב את הגאולה.
והשם כבר ירחם עלינו ויוציאנו מאפלה לאורה.

פרשת חיי שרה-מהם התנאים היסודיים לבניית האומה הישראלית? מאת:אהובה קליין.
בפרשה זו פוגשים אנו את נושא השידוך,אברהם משביע את אליעזר-עבדו-כפי שהתורה מתארת:
"ויאמר אברהם אל- עבדו זקן ביתו המושל בכל אשר-לו שים-נא ידך תחת ירחי ואשביעך בה'' אלוהי השמים ואלוהי הארץ אשר לא-תיקח אישה לבני מבנות הכנעני אשר אנוכי יושב בקרבו כי אל-ארצי ואל-מולדתי תלך ולקחת אישה לבני ליצחק"[בראשית כ"ד,ב-ה]
ובהמשך אליעזר מציב שאלה לאברהם ומקבל מייד תשובה:"ויאמר אליו העבד אולי לא תאבה האישה ללכת אחרי אל הארץ הזאת ההשב אשיב את – בנך אל-הארץ אשר-יצאת משם? ויאמר אליו אברהם:הישמר לך פן תשיב את בני שמה:ה'' אלוהי השמים אשר לקחני מבית אבי ומארץ מולדתי ואשר דיבר-לי ואשר נשבע-לי לאמור:לזרעך אתן את-הארץ הזאת הוא ישלח מלאכו לפניך ולקחת אישה לבני משם:ואם-לא תאבה האישה לכת אחריך וניקית משבועתי זאת רק את-בני לא תשב שמה"[שם כ"ד.ה-ט]
השאלות הן:
א] מה היו התנאים שהעמיד אברהם לאליעזר לבחירת בת זוג עבור יצחק?
ב] מדוע אברהם מדגיש:"ה'' אלוהי השמים ואלוהי הארץ" ובפסוק ז[פרק כ"ד]מסתפק במילים:"ה'' אלוהי השמים"?
ג] מאין לומדים כי זיווגו של אדם נקבע מראש על ידי הקב"ה?
ד] על פי מה החליט אליעזר כי רבקה-היא האישה המיועדת ליצחק?
התשובה לשאלה א]
התנאים היו:
1] לא לקחת אישה מבנות הכנעני.
2] האישה תבוא אל הארץ המובטחת-ארץ ישראל.
שני הגורמים הנ"ל הם תנאים יסודיים לבניינה של האומה הישראלית,אברהם מצווה את יצחק לא לעזוב את הארץ ומזהירו מהתבוללות,דבר זה חופף לדברי חז"ל האומרים:"ולזרעך אחריך ..את ארץ כנען-לא תיסב כנענית ושפחה,דלא ליזל זרעך בתרה"[יבמות ק'',ע"ב]
ובכך שאברהם אוסר על יצחק בנו לעזוב את ארץ ישראל הדבר מקביל לדברי חז"ל:
"לעולם ידור אדם בארץ ישראל אפילו בעיר שרובה גויים,ואל ידור בחו"ל אפילו בעיר שרובה ישראל"
[מסכת כתובות ק"י.ע"ב]
התשובה לשאלה ב]
לפי דברי רש"י:
אברהם משביע את אליעזר באומרו:"אלוהי השמים ואלוהי הארץ" כי עכשיו כבר אברהם פרסם בעולם את קיומו של בורא עולם,אבל לפני זה כאשר ה'' לקח אותו מבית אביו= באותו הזמן היה נקרא רק:"אלוהי השמים" מפני שרק גורמי השמים הכירו את אלוהותו, כי אז שמו עדיין לא היה שגור בפי הבריות לפי שלא היו מכירים בו.
לפי הרמב"ן:
אברהם ציווה את יצחק: לא לעזוב את ארץ הקודש אפילו במטרה לשאת אישה והשתמש במילים:"אלוהי השמים" -כדי להדגיש את הרעיון שאמר גם דוד המלך:"כי גרשוני היום מהסתפח בנחלת השם לאמור לך עבוד אלוהים אחרים".חז"ל הסיקו מדברים אלה: כי כל הדר בחו"ל כאילו אין לו אלוקים.
[כתובות ק"י]
התשובה לשאלה ג]
חז"ל [במסכת מועד קטן י"ח]אומרים: כי זיווגו של אדם נקבע מראש על-ידי ההשגחה העליונה :
"אמר רב משום רבי ראובן בן אצטרובילי: מן התורה ומן הנביאים ומן הכתובים מה'' אישה לאיש.
מן התורה- דכתיב:"ויען לבן ובתואל ויאמרו: מה'' יצא הדבר"[בראשית כ"ד,ג]
ומן הנביאים- דכתיב:"ואביו ואימו[הכוונה להורי שמשון] לא ידעו כי מה'' היא"[הכוונה לאשתו הבאה מבנות פלישתים[שופטים י"ד,ד]
מן הכתובים- דכתיב:"בית והון נחלת אבות[האדם מקבל בירושה] ומה'' אישה משכלת"[אישה בעלת דעת]
[משלי י"ט,י"ד]-מקבל מה''.
התשובה לשאלה ד]
מסתבר שאליעזר בדק את מידת גמילות החסדים אצל רבקה וחז"ל שואלים מדוע?
על כך עונה:רבי שלמה אפרים מלונצ''יץ בפירושו:"כלי יקר" ומסתמך על דברי חז"ל במסכת תענית[כ"ד,ע"א]:"כלה שעיניה יפות,אין כל גופה צריך בדיקה".
"עיניה יפות" הכוונה שיש לכלה את מידת החסד-היינו שהיא גומלת חסדים ב

תודה

ברכות והצלחות גם לך.

http://www.bhol.co.il/forums/topic.asp?cat_id=4&topic_id=2924792&forum_id=771