בני תשע מידות

"וברותי מכם המורדים והפושעים בי"-אלו בני תשע מידות.
א) בני אנוסה. ב) בני שנואה. ג) בני נידוי. ד) בני תמורה. ה) בני מורדת. ו) בני שכרות. ז) בני גרשות הלב. ח) בני ערבוביה. ט) בני חצופה. י) ויש אומרים אף בני ישנה.
מכאן אמרו, עשרה הם כממזרים ואינם ממזרים.
ואף שלא נקבע גורלם של בנים אלו למרידה ופשיעה, מכל מקום נוטים הם לכך, ותקשה עליהם עבודת ה''.

א. בני אנוסה
הבא על אשתו באונס, ולאו דוקא באונס, אלא גם אם אישתו אינה מרוצה כל כך. ולכן יפייס אותה ואחר כך יבעל, כשם שלמדנו "דרך ארץ" מתרנגול שמפייס ואחר כך בועל.

ב. בני שנואה
הבא על אישתו בשעה ששונאה, אף על פי שבדרך כלל הוא אוהבה. אבל אם היא רצויה בשעת תשמיש, אף על פי שהיא בדרך כלל שנואה-מותר, ובלבד שלא יהיה בדעתו לגרשה. ואם אינו אוהבה כל כך, רק שאינו שונאה-מותרת, וכמו שהיתה לאה לגבי רחל, שכתוב "ויאהב גם את רחל מלאה".

ג. בני נידוי-בני נידה
הבא על אישתו כשהוא או היא בנידוי, שאסרו עליהם תשמיש המיטה. יש מפרשים "בני נידה", שאף על פי שבן הנידה אינו ממזר, מכל מקום פגום הוי, ובכלל המורדים והפושעים הוא.
אסור לבוא על אישתו כשהוא או היא אבלים תוך שבעה ימים לאבלותם (דהוי כבני נידוי).

ד. בני תמורה
אדם שיש לו שתי נשים, ובא על אחת מהן וחשב שזו השניה, וכן אם בא על אישתו וחשב על אישה אחרת שאינה אישתו. במיוחד חמור הדבר, אם בשעת זיווג חושב על אחרת שאינה מזרע ישראל.

ה. בני מורדת-בני מריבה
הבא על אישה שאינה רוצה בו כבעל, ואף על פי שבשעת הביאה היא מתרצית לו לביאה, מפני שאין ביאה זו לקירוב ולשלום, אלא לזנות.
אבל אם מתרצית לו לגמרי אגב הביאה, ורוצה בו כבעל-אין בניו בני מורדת.
ויש אומרים "בני מריבה" שהמתקוטט עם אשתו יומם ולילה, אסור לו לבוא עליה, שהביאה ההיא אינה אלא זנות שאינה באה מתוך אהבה, ובניו שיולדו מאותה ביאה הוין בכלל המורדים והפושעים.

ו. בני שכרות
הבא על אשתו כשהוא או היא שכורים ואין בהם כוונת אהבה. ודוקא שכורים שנתבלבלה דעתם, אבל אם שתו מעט והתבסמו, אין בכך איסור.
לכן יזהרו החתן והכלה ביום חופתם שלא לשתות משקאות חריפים ומשכרים, כדי שישמרו על דעה צלולה לביאת מצוה.

ז. בני גרושת הלב
הבא על אישתו שבדעתו לגרשה, ואף על פי שהוא אוהבה כעת והיא מתרצית לו, ודוקא שאינה יודעת מכוונותיו, משום שנאמר "אל תחרוש על רעך...והוא יושב לבטח איתך" (משלי ג'' כ"ט).
אבל אם יודעת ומתרצית לו, מותר (ובלבד שאינם שונאים זה לזה).

ח. בני ערבוביה
הבא על אישתו וחושב על אישה אחרת, וכן אם אישתו חשבה בשעת ביאה על איש אחר. ולכן לא ישמש בתחילת הלילה או בסופו ובשעה ששומע קולות בני אדם, כדי שלא יבוא לחשוב על אשה אחרת.
מי שאינו בטוח ביכולתו ליחד מחשבתו באישתו, אין לו להאריך בתשמיש (אף על פי שבדרך כלל ראוי להאריך כדי שאשתו תזריע תחילה כדלקמן). לכן גם אין לו לשוחח עמה בשאר דברים, לא בשעת תשמיש ולא קודם לכן, כדי שלא יתן דעתו באשה אחרת. אבל דברי אהבה וחיבה וריצוי רצויים הם, ואם היה לו כעס עימה, אסור לו לשמש עד שיפיסנה בדברים.

ט. בני חצופה
אסור לאדם לבוא על אישתו כשתבעה אותו לתשמיש בפה, אבל מי שאישתו מרצה אותו לשון נקיה כלאה אמנו, או שמקשטת עצמה כדי שיתן דעתו עליה, חייב לשמחה בדבר מצוה (תשמיש), והוין ליה בנים מהוגנים ומעולים.

י. בני ישנה
אין לאדם לבוא על אישתו כשהיא ישנה. ויש אומרים שדבר זה חמור כמו בני תשע מידות, ודבר זה אסור דוקא כשהיא ישנה לגמרי, אבל כשהיא מנומנמת, מותר.

וכשאישתו של אדם ישנה, אין לו להעירה לשם תשמיש ולצערה בכך, אלא אם כן ברור לו ששימחה היא לה.
כל אלו הדברים אסורים אף במעוברת, מינקת, זקנה או שאינה ראויה לילד.
וכל העושה דברים אלו, מלבד שבניו מסוגלים למרידה ופשיעה, גם נקרא הוא מורד ופושע.

לכן יזהר בכך אדם מא

בס"ד

עוד בענין זנות הפה והאוזן, דהינו: הדיבור בדברי הזנות, או השמיעה לדברים האלה, כבר צרחו ככרוכיא: "ולא יראה בך ערות דבר" (כלומר:) "ערות דבור"-זה ניבול הפה. ואמרו: בעוון נבלות פה-צרות רבות, וגזרות קשות מתחדשות, ובחורי ישראל מתים, חס ושלום (שבת לג,א) ואמרו עוד: כל המנבל פיו-מעמיקים לו גהינום.

ואמרו עוד: הכל יודעים למה כלה נכנסת לחופה, אלא כל המנבל פיו, אפילו גזר דין של שבעים שנה לטובה, הופכים לו לרעה.
ואמרו עוד: אפילו שיחה קלה שבין איש לאישתו, מגידים לו לאדם בשעת הדין (חגיגה ה/ב).

בענין השמיעה הרעה הזאת, גם כן אמרו: אף השומע ושותק, שנאמר "זעום ה'' יפול שם" (משלי כב/יד. שבת לג/א). הרי לך שכל החושים צריכים להיות נקיים מן הזנות ומענינו. ואם לחש לך אדם לומר: שמא שאמרו על ניבול פה-אינו אלא כדי לאיים ולהרחיק אדם מן העבירה, ובמי שדמו רותח הדברים אמורים-שמדי דברו בא לידי תאוה. אבל במי שאמרו דרך שחוק בעלמא, לאו מילתא היא, ואין לחוש עליו. אף אתה אמור לו: עד כאן דברי היצר הרע !! כי מקרא מלא הביאו חז"ל לראיתם: "על כן על בחוריו לא ישמח ה'', ואת יתומיו ואת אלמנותיו לא ירחם, כי כלו חנף ומרע, וכל פה דובר נבלה" (ישעיה ט/טז).

הנה לא הזכיר הכתוב הזה-לא עבודה זרה, ולא גילוי עריות, ולא שפיכות דמים. אלא חנופה, ולשון הרע, וניבול פה-כולם מחטאי הפה בדיבור, ועליהם יצאה הגזרה-"על כן על בחוריו לא ישמח ה'', ואת יתומיו ואת אלמנותיו לא ירחם". אלא האמת הוא כדברי רבותינו ז"ל-שניבול פה הוא ערותו של הדיבור ממש, ומשם זנות הוא שנאסר, ככל שאר עניני הזנות-חוץ מגופו של מעשה. שאף על פי שאין בהם כרת, או מיתת בין דין-אסורים הם איסור עצמם, מלבד היותם גם כן גורמים ומביאים אל האיסור הראשי עצמו, וכענין הנזיר שהזכירו במדרש שהבאנו למעלה.

רצוי לו לאדם להיות מאותם עשרה ראשונים המגיעים לבית הכנסת ועוד יותר מכך שיהיה הראשון מלפני כולם ושיצא אחרון. וכן המדובר גם בשחרית ובמנחה וגם בערבית. ובחו"ל אדם נמצא תחת שלטון השרים ואין עליו שמירה כלל, אך בהיותו בבית כנסת לא כך הוא הדבר. אלא מי שבא לבית הכנסת בחו"ל אומרים עליו: "למען ירבו ימיכם וימי בניכם", וזוכה בזכות זה לאריכות ימים. מי שמשכים ומעריב לבית כנסת ה'' אומר עליו: "פדה בשלום נפשי, כי רבים היו עמדי" וכאילו פודה את הקדוש ברוך הוא ואת עם ישראל מגלות.

עשרה ראשונים יקבלו שכר כנגד כל האנשים שיבואו אחריהם. וזאת הדגיש הזהר.
מלאכי השרת יורדים לבית הכנסת וממתינים שיגיעו העשרה ומברכים אותם ואם לא מגיעים אז ה'' כועס "מדוע באתי ואין איש, קראתי ואין עונה?", וכל זה נאמר רק כאשר מגיע הזמן שבו צריכה להתחיל התפילה ואין באותו זמן אף אחד. וכאשר אדם ראשון מגיע, ה'' שמח איתו. העשרה הראשונים נקראים בשם "חברים" וה'' עונה להם.

מי שהיו מעשרה ראשונים בעולם הזה יזכו ויהיו בעולם הבא שישבו באותה שורה עם הקב"ה.
הרב אומר שמי שהולך להתפלל בנץ ויצא מביתו מעוטר בטלית ותפילין לראשו, מלאכים מעידים עליו ואומרים:"פנו דרך לדיוקנא קדישא" ושכינה עומדת על ראשו ומלאכים חונים סביבו. הרב אומר שיש אנשים שבאים לבית הכנסת בלי טלית ותפילין לראשם והם מקדימים להיות בין העשרה ראשונים בבית הכנסת, אבל אדם שמעוטר בתפילין צריך להגיע ישר לתפילה. ויותר טוב שאדם יגיע עם תפילין וטלית לראשו לתפילה, ומעלתו יותר חשובה ממי שמגיע בין הראשונים לבית הכנסת.

ואם היה בבית הכנסת כל הלילה כגון שלמד תורה שם כל הלילה מה יעשה בכדי להיות בין העשרה ראשונים?
יצא אל חצר או כל מקום שהוא לא בגדר בית כנסת, יניח שם תפילין ויתעטר בטלית, ומשם ישוב לבית הכנסת. וקודם יעמוד בפתח ביהכנ"ס ויניח ידיו על המזוזה ויאמר:" ואני ברוב חסדך אבוא ביתך, אשתחווה (והוא משתחווה כנגד ההיכל) אל מול היכל קודשך ביראתך". ואדם צריך להיות מבין עשרה הראשונים בבית כנסת וכן בלימוד תורה ומקבלים שכר כנגד כל השאר שבאים.

כל הקובע מקום לתפילתו, אויביו נופלים לפניו. (הכוונה שאדם יתפלל תמיד באותו מקום) לא יחליף מקום תפילה בכל פעם למקום אחר.אדם שמתפלל בקביעות באותו מקום, מראה שהוא רציני ויש לו ענוה וחסידות ויראת המקום, וכן אדם שמתפלל באופן קבוע באותו מקום, זוכה ששכינה שורה עליו באופן קבוע מידה כנגד מידה.
השכינה נקראת: "מקום" (מקומו של עולם). באם קובע מקום, שכינה נמצאת עימו בקביעות. האר"י ז"ל אומר שתפילה שאדם אומר במקום קבוע יש בידו יכולת לבקוע את חומת התפילה.

הארי ז"ל הסביר שכאשר אדם נמצא במקום מסוים והוא רוצה להפיל חומה הוא יורה הרבה חיצים עד שהחומה נבקעת, אך אם אדם מחליף מקומות ובכל פעם יורה חיצים ממקום אחר, אז אומנם כל החומה תתמלא חורים, אבל לא יווצר שום חור בחומה. וזה המשל לזה שאדם צריך להתפלל במקום אחד. הרי"ף אמר שגם לימוד תורה צריך שיהיה במקום אחד וקבוע על מנת שלימודו ישא פירות. ו"קב הישר" כותב שלאדם יהיה בביתו חדר מיוחד שבו ילמד תורה ואם לא יהיה לו מקום בדירה עבור חדר, יעשה לו פינה קבועה ויניח שם ספרים וישמור שהמקום יהיה נקי ומסודר. ועיקר הכוונה לכך שאדם יתפלל דווקא באותו מקום והוא מתייחס לתפילת העמידה דווקא. ופוסקים אחרים אומרים, שגם לגבי שאר תפילה צריך שיתפלל במקום קבוע על מנת שלא תהיה לו טירדה. צריך לדעת גם שבאם אדם מחליף בכל פעם מקום תפילה אחר הוא יכול לגזול מקום של אחרים. יש אנשים שאוהבים לשבת במקום הקבוע שלהם. באם מישהו עומד במקום שאנו נוהגים להתפלל, אז יעמוד האדם לידו אבל שלא בתוך 4 אמות שלו, שהוא רדיוס של שני מטר בערך, כי השכינה נמצאת בתוך 4 האמות של המתפלל.

באם יש 2 בתי כנסת שבאחד מהם יש יותר

בס"ד

צריך לדעת כי ענין יונה הנביא שהטילוהו לים ואחר כך בא לדג גדול-הכל הוא רמז על הנשמה, כדאיתא בזהר ויקהל והא לך תמצית הדברים:
יונה דנחית לספינה, הוא הרמז על הנשמה, שנמשלת ליונה, שיורדת לגוף האדם, דנחשב האדם בהאי עלמא כספינה ההולכת בלב ים והרבה סכנות עליה-כן הרבה הרפתקאות על האדם בהאי עלמא כספינה, והרבה שלוחים למקום, והרבה מקטרגים עליו בכל יום בבית דין של מעלה בשביל חטאיו ופשעיו-והאדם אינו שם אלה הדברים אל לבו, כי הרבה חטא על פשע, וחושב כי לא יתבע לדין על זה, וכאלו חס ושלום, אין השגחה משמים על מעשיו המקולקלים. ובאמת הקדוש ברוך הוא שותק עד שתתמלא סאתו, והדין הקשה מתגבר והולך, ונגזר חרון אף פתאום על האדם, דוגמת הרוח סערה שבא על ספינת יונה פתע פתאום, והרוח היה הולך וסוער, ובקשה להשבר הספינה, כן גזרות הדין אשר בא על האדם פתאום, ומרעיש כל הגוף ומתלהב ומתחמם הגוף ונכנס אל המיטה, זו היא ערש דוי, ותרדמה נופלת עליו.

וזהו דוגמת "ויונה ירד אל ירכתי הספינה וירדם". ובעודו מוטל על ערש דוי מתחיל רוח לקשקש בקרבו, וזהו היצר הרע, שמעורר באותו פעם לב האדם, שלא יתעצל האדם מלהרהר בתשובה, כי קרוב היום להפרד מזה העולם. וזהו דכתיב: "ויקרב אליו רב-החובל"-דא הוא יצר הרע, שהוא מנהיג את כל הגוף, "ויאמר לו, מה לך נרדם, קום קרא אל אלקיך וגו''.."-לאו שעתא הוא למדמך, דהא סלקין לך לדינא על כל מה דעבדת בהאי עלמא, וראה להתודות לפני בוראך. "מה מלאכתך"-פרוש, זכור על מלאכתך שפעלת בהאי עלמא, וכמה שקרים וזיופים פעלת במלאכתך ובמחיתך.

תן תודה ואל תתגאה, כי אתה רואה כי קרוב הוא יום המיתה, והשלך הגאוה והרמת רוח, וזכור שנבראת מטיפה סרוחה. וזהו שכתוב:"ומאין באת". "ומה ארצך"-אסתכל דהא מארעא אתברית ולארעא תשוב. "ואי מזה עם אתה"-תעיין אם יש לך זכות אבות להגן עליך עתה בעת צרה-כל זה הוא התעוררות היצר שמעורר לב האדם בעת חוליו.

ובההוא שעתא יתבין בית דין של מעלה, והמליצים מלמדים זכות, והמקטרגים מזכירין חובה וטוענים לפני הקב"ה. ואם נגזר לזכות-מוטב, ואם נגזר, חס ושלום, למות-אזי נאמר על המלמדים זכות, שטרחו ויצאו להליצו-ועל זה נאמר: "ויחתרו האנשים להשיב אל היבשה, ולא יכלו"-לא עלה בידם להושיבו ליבשה, שיקום ממיטתו מחוליו, כי כבר נגזר מבי דינא רבא. ואז שלושה שלוחים ממונים יוצאים: חד שכותב כל הזכויות שלו וכל החטאים שלו, וחד דנטיל חשבון הימים לפי שני חייו, שיהיו כל הימים בחשבון, וחד דהוי עמיה מיום שנתנה בו נשמתו בגוף במעי אימו. וגזרות דינא לא נח ולא שקט עד דעביד דיליה, שתצא נשמתו מהגוף, ואז כתיב: "וישאו את יונה"-שנושאים אותו לבית הקברות, ואז הכרוזים נכרזים לפני מיטתו כשנושאים אותו. אי איהו זכאה-מכריזין עליו: הבו יקר לדיוקנא דמלכא! "יבוא שלום וכו''. וזהו שאמר הכתוב: "והלך לפניך צדקך", פרוש, לפני המיטה.

ואם הוא, חס ושלום, מטונף בחטאים-מכריזים עליו: וי לפלוני הדין, טב דלא יתברי! כדין מה כתיב ביה: "ויטילוהו אל הים, ויעמוד הים מזעפו"-כד עאלין ליה לבית הקברות, והדג דבלע ליה ליונה דא איהו קברא ושלושה ימים הראשונים כשהוא בקבר מתבקעים הבני מעים, ולבתר שלשה ימים ההוא טנופא אתהפך על אנפוי, ואמר לו: טול מה דיהבת בי אכלת ושתית, ולא יהבית למסכנא, וכל יומך הוו כחגין וכמועדין, ומסכני הוו רעבין דלא אכלו בהדך, טול מה דיהבת בי. הדא הוא דכתיב: "וזריתי פרש על פניכם" וכו. ולבתר דא באים ממונים ומחזירים הנשמה אל הגוף, והוא בתוך הגוף עד שלושים יום, ובהנך עשרים ושבעה ימים הגוף נידון ביסורים קשים ומרים. והתחלת הדין הוא על חטאים שעשה בעיניו, ואחר כך-בידים וברגלים ובכל הגוף בהכאות ואכזריות מאוד.

ואחר תלתין יום נשמתא סלקא לעילא לתת חשבון ולקבל דין גהינום ושאר דינים, והגוף סוב

אמר רבי יהודה: שבע כיתות של מלאכי השרת הן אצל השער דאקרי "שערי צדק", שעליהם אמר דוד המלך עליו השלום "פתחו לי שערי צדק, אבוא בם אודה יה. זה השער לה'' צדיקים יבואו בו". ושבעה פתחין הן לנשמות הצדיקים להכנס לגן עדן עד מקום מעלותם, ועל כל פתח שומרים: פתח הראשון נכנסת הנשמה במערת המכפלה, שהיא סמוכה לגן עדן, ואדם הראשון שומר עליו. זכתה הנשמה-אדם הראשון הוא מכריז ואומר: פנו מקום להחסיד! שלום שלום בואך! ויוצאת מפתח ראשון ונכנסת לפתח שני של שערי גן עדן. ושם הכרובים ולהט החרב המתהפכת, ואם לא זכתה-מקבלת שם עונשה להצרף ולהסיר סיגה ופסולתה על ידי משפט אשר סובלת בלהט החרב המתהפכת. ובאם זכתה לצאת גם משם בשלום-אזי נותנים לה פתקה לסימן להיכנס לגן עדן, וכשבאה לגן עדן-יש שם עמוד אחד של ענן ונוגה, מעורב זה בזה, ועשן סביביו, ועמוד נעוץ מלמטה למעלה לשער ירושלים של מעלה שהוא מכוון כנגד ירושלים של מטה. ואם הנשמה זוכה, ודי לה שיהיה לה מקום מדורה בכאן לקבל שכרה ולא לעלות יותר-אז היא שם, ומתעדנת שמה מהטוב המשפיע מלמעלה אליה, וגן עדן זה מאיר באור של מעלה, דאמר רבי יוסי: ראיתי גן עדן, והוא מכוון נגד הפרוכת, ושם קרח נורא אשר למעלה, והיא נהנית מזיו השכינה, אבל היא אינה ניזונת ממנה.

זכתה לעלות יותר-אזי היא עולה באותו עמוד, עד שמגעת ונכנסת בפתח השלישי, והוא נקרא זבול, ושם יש הרבה שומרים, ופותחים לה, ונכנסת באותו שער ומשבחת לקדוש ברוך הוא בבית מקדש של מעלה, ומיכאל השר הגדול, שהוא כהן לאל עליון, מקריב הנשמה הזו לקרבן. אמר רבי חיא: הקרבה זו אינה באה כשאר הקרבן, אלא כאדם המקריב דורון לפני המלך. ומיכאל מעלה את הנשמה עד פתח הרביעי וחמישי וששי, ואומר לפניו: רבונו של עולם! אשרי בניך, בני אהוביך בני אברהם יצחק ויעקב, ואשרי הנשמה שהיא זוכה לזה! ואחר כך מעלים את הנשמה לשער השביעי, שהוא נקרא ערבות, ששם גנזי חיים. וכל הנשמה, שהיא זוכה לשער השביעי, מיד נעשית מלאך השרת.

אבל מי שעובר על חרם-אין נשמתו זוכה אפילו לבוא אל שער השלישי אפילו אחר כל היסורים והדינים, כי אמרו חז"ל: מי שהוא בחרם למטה יום אחד- הוא למעלה בחרם 30 יום, ומי שהוא בחרם למטה 30 יום-אזי הוא בחרם למעלה שנה, ומי שהוא בחרם למטה שנה אחת-אזי הוא בחרם למעלה עולמית, ואין לו תרופה למכתו.

על כן יראה האדם שלא להקל בשום חרם שנעשה אצל הקהל או אפילו בפני עשרה הדיוטות, ומכל שכן שיהיה זהיר שלא לעבור חרם של תלמידי חכמים-ואז טוב לו יהיה סלה.

בס"ד

שאלה 4:

מתי יקוימו כל הנבואות הנפלאות בקשר למשיח ולתקופתו?

אמנם כבר ראינו ששיטת הרמב"ם היא שהתגלות המשיח אינה כרוכה בהכרח באותות ומופתים ועולם כמנהגו נוהג, אבל בכל זאת, איך יתיישבו הדברים ומאמרי חז"ל, שביאת המשיח היא עניין שמיימי עצום ונפלא העומד למעלה מגדרי הטבע.
תשובה:
באמת גם הרמב"ם עצמו כותב בהלכות תשובה (פ"ח ה"ז) שבימות המשיח יתקיימו כל הנבואות הנפלאות שנתנבאו הנביאים (ובזה מיושב מה שפסק בהלכות שבת (פי"ט ה"א) כחכמים במשנה שבת סג'',א. (ועיין בנו"כ שם), ואם כן גם לדעת הרמב"ם כמובן שבתקופה מסוימת בימות המשיח יהיה שינוי במנהגו של עולם.
וגם לגבי המשיח הרי נאמר שיתנהג באופן שלמעלה מהטבע, וכמ"ש בישעיהו (יא'' ,ד''): "והיכה ארץ בשבט פיו וברוח שפתיו ימית רשע", ועד"ז בתהילים (עב,ט) :"לפניו יכרעו ציים ואויביו עפר ילחכו" (ועיין בזוהר וירא קז,ב). שמפרש פסוק זה על מלכא משיחא. ובמדרש תהילים וכן באבן עזרא רד"ק וספורנו מפרשים שכל הפרק קאי גם על משיח ולא רק על המלך שלמה. וכן יש עוד פסוקים המראים שהוא למעלה לגמרי מגדר אנושי של בשר ודם רגיל, והרמב"ם אינו יכול לחלוק על כל זה.
כמו"כ מביא הרמב"ם עצמו בסוף הלכות מלכים את נבואת ישעיהו (יא,ט): "ומלאה הארץ דעה את ה'' כמים לים מכסים", שזהו כמובן שינוי מהותי ומהפכה קיצונית בבריאה כולה, אשר תבוא אז לידי תכליתה.
אומנם אף שגם לדעת הרמב"ם יעשה משיח בשלב מסוים אותות ומופתים, ובזמנו יהיה שינוי בטבע העולם, אבל כל זה אינו תנאי בהתגלות המשיח ובמילא אין זה הכרחי שכך יהיה בתקופה הראשונה להתגלותו.
אבל לאחר בניין בית המקדש וקיבוץ גלויות יתחילו אותם השלבים העל טבעיים של הגאולה, באופן שלא יוכלו כבר להתעלם מזה, כאשר גם המשיח עצמו יתעלה עוד יותר למעלה מעלה, עד שילמד תורה את העם כולו ואת כל צדיקי הדורות, ועד ש''''יהיו ישראל חכמים גדולים ויודעים דברים הסתומים, וישיגו דעת בוראם כפי כוח האדם''''
וכמו כן תבוא אחר כך גם התקופה של תחיית המתים שהיא מעיקרי האמונה ובודאי שיש בתקופה זו הנהגה ניסית שלמעלה מהטבע לגמרי, אבל זהו כבר שלב נוסף בימות המשיח ולא בתחילת התגלותו. ולדעת הרמב''''ם יהיה המשיח ''''מורח ודאין'''' (הכוונה שמריח ודן-הווה אומר שדן לפי הריח) בתקופת ''''משיח ודאי''''.
ובזה מובן גם לגבי מדריגתו של המשיח בעצמו, שאף שבודאי משיח הוא תכלית הבריאה, ונשמתו קדמה לכל ענייני העולם, וכמאמר חז''''ל עה''''פ ''''ורוח אלוקים מרחפת על פני המים''''-''''זו רוחו של משיח'''', אבל עם כל זאת, הרי אין זה הכרח שהדרגות העצומות שלו שלמעלה מגדרי העולם יהיו בגילוי כבר בתחילת ההתגלות שלו, וכנ''''ל שלא בזה הוא נבחן.
ויש לומר שזוהי כוונת חז''''ל במדרש תהילים (עה''''פ שם ב,ז): ''''אני היום ילדתיך'''', שבעת הגאולה יהיה המשיח כאדם שנולד מחדש, כי ינתנו בו כוחות חדשים ויהיה כאדם אחר לגמרי, ''''וכד תיתי שעתיה, אמר להם הקב''''ה עלי לבראותו בריאה חדשה".
ובמדרש במדב''''ר: (פי''''א, ב) "ר'' ברכיה בשם רבי לוי אמר כגואל ראשון כך גואל האחרון, הגואל הראשון זה משה נגלה להם וחזר ונכסה מהם, אף גואל אחרון נגלה להם וחוזר ונכסה מהם''''. וביאר ה''''שפת אמת'''' בחידושיו לר''''ה (יא,ב) שבזמן שהתחיל משה לעסוק בגאולת ישראל כששב למצרים, זהו בחינת ''''נכסה'''', כי עדיין לא הייתה הגאולה, ואדרבא, שבתחילת בואו של משה לפרעה נעשה השעבוד קשה יותר. וכשהוציא בפועל את ישראל ממצרים הוא ''''נגלה''''.
וכך הדבר גם במשיח, שבעת היותו ''''בחזקת משיח'''' הוא נכסה, כי עדיין לא הביא את הגאולה ולא ניכרים בו כ''''כ הכוחות המשיחיים שלו, ואח''''כ בעת הגאולה הוא נגלה, כי נברא כבריאה חדשה וניתנת בו נשמת משיח, ואז יגיעו גם הגילויים שלמעלה מהטבע וכנ''''ל.

בס"ד

‏שאלה שלוש:

מה יהיה מצבו של העולם בזמן התגלות המשיח?

כל דברי הנביאים ומדרשי חז"ל מלאים בתיאור מצבו הנפלא והפלאי של העולם שיתעלה בזמנו של המשיח למעלה מגדרי הטבע. האם אין זה דבר עיקרי במשיח ובתקופתו?
תשובה:
הרמב"ם קובע באופן ברור, שהתגלות המשיח אינה באופן של "חידוש דברים בעולם". וכדמוכח מהא שהמצוה היחידה שממנה יש ראיה מהתורה על ביאת המשיח היא מצות ערי מקלט, כמ"ש הרמב"ם שם בהלכה ב'', ואם כן גם לאחר ביאת המשיח ולאחר שיורישו את ארץ קיני קניזי וקדמוני (ירושלמי קידושין פ"א ה"ח) עדיין יצטרכו תוספת של ערי מקלט להורג נפש בשגגה, כי לא יהיה בתקופה זו שינוי במנהגו של עולם.
וכמבואר גם שם בריש פרק יב'' : "אל יעלה על הלב שבימות המשיח יבטל דבר ממנהגו של עולם או יהיה שם חידוש במעשה בראשית, אלא עולם כמנהגו נוהג"
ועיין עוד שם בפרק יב'' שהאריך הרמב"ם לבאר שכל העניינים שנתבארו בנביאים אודות שינוי טבע העולם, וכן המבואר במדרשים אודות מלחמת גוג ומגוג וביאת אליהו הנביא וכו'', לא ידע אדם איך שיהיו עד שיהיו, ואין הם עיקר בדת ואין לעסוק בהם.
וא"כ כשיבוא בע"ה מלך המשיח במהרה בימינו, לא יהיה צריך לחפש בו אותות ומופתים, וגם לא יבדקו אם יש כבר חידושים בעולם, או אם אדם זה מסוגל לפי ראות עינינו לחולל מהפכות על-טבעיות. כי אדרבא, גדולת המשיח בתחילת התגלותו היא בכך שהוא משתדל, כדוד אביו, וככל מלכי בית דוד הכשרים, להביא לשלימות התורה בעולם הזה הטבעי והמוגבל. ובכך בודקים אותו, דוקא עפ"י כללים הלכתיים, ולא מתוך התפעלות חיצונית של אותות ומופתים, שהרי המשיח יביא לשלמות התורה, והתורה לא בשמים היא.

בס"ד

‏שאלה שלוש:

מה יהיה מצבו של העולם בזמן התגלות המשיח?

כל דברי הנביאים ומדרשי חז"ל מלאים בתיאור מצבו הנפלא והפלאי של העולם שיתעלה בזמנו של המשיח למעלה מגדרי הטבע. האם אין זה דבר עיקרי במשיח ובתקופתו?
תשובה:
הרמב"ם קובע באופן ברור, שהתגלות המשיח אינה באופן של "חידוש דברים בעולם". וכדמוכח מהא שהמצוה היחידה שממנה יש ראיה מהתורה על ביאת המשיח היא מצות ערי מקלט, כמ"ש הרמב"ם שם בהלכה ב'', ואם כן גם לאחר ביאת המשיח ולאחר שיורישו את ארץ קיני קניזי וקדמוני (ירושלמי קידושין פ"א ה"ח) עדיין יצטרכו תוספת של ערי מקלט להורג נפש בשגגה, כי לא יהיה בתקופה זו שינוי במנהגו של עולם.
וכמבואר גם שם בריש פרק יב'' : "אל יעלה על הלב שבימות המשיח יבטל דבר ממנהגו של עולם או יהיה שם חידוש במעשה בראשית, אלא עולם כמנהגו נוהג"
ועיין עוד שם בפרק יב'' שהאריך הרמב"ם לבאר שכל העניינים שנתבארו בנביאים אודות שינוי טבע העולם, וכן המבואר במדרשים אודות מלחמת גוג ומגוג וביאת אליהו הנביא וכו'', לא ידע אדם איך שיהיו עד שיהיו, ואין הם עיקר בדת ואין לעסוק בהם.
וא"כ כשיבוא בע"ה מלך המשיח במהרה בימינו, לא יהיה צריך לחפש בו אותות ומופתים, וגם לא יבדקו אם יש כבר חידושים בעולם, או אם אדם זה מסוגל לפי ראות עינינו לחולל מהפכות על-טבעיות. כי אדרבא, גדולת המשיח בתחילת התגלותו היא בכך שהוא משתדל, כדוד אביו, וככל מלכי בית דוד הכשרים, להביא לשלימות התורה בעולם הזה הטבעי והמוגבל. ובכך בודקים אותו, דוקא עפ"י כללים הלכתיים, ולא מתוך התפעלות חיצונית של אותות ומופתים, שהרי המשיח יביא לשלמות התורה, והתורה לא בשמים היא.

בס"ד

‏שאלה 2

האם בגילוי המשיח לא יהיה עליו להראות גם אותות ומופתים?

הרי אצל משה רבנו לא הספיקה ה"מסורת" והיה צורך כנ"ל גם באותות ומופתים. האם גם המשיח יהיה זקוק לגילויים על טבעיים?
תשובה:
מפורש ברמב"ם שם הלכה ג'': "ואל יעלה על דעתך שהמלך המשיח צריך לעשות אותות ומופתים ומחדש דברים בעולם, או מחיה מתים וכיוצא בדברים אלו, אין הדבר כך, שהרי רבי עקיבא חכם גדול מחכמי המשנה היה, והוא היה נושא כליו של בן כוזיבא המלך, והוא היה אומר עליו שהוא המלך המשיח וכו'', ולא שאלו ממנו חכמים לא אות ולא מופת."
ואף שהראב"ד שם הקשה ע"ז ממאחז"ל (סנהדרין צג'' ב'') דבן כוזיבא היה אומר אנא מלכא משיחא ושלחו חכמים לבדקו אי מורח ודאין (הכוונה מריח ודן), וכיון שראו שאינו מורח ודאין קטלוהו, הרי כבר תרצו הכס"מ ושאר נו"כ הרמב"ם, שהרמב"ם פוסק כחז"ל באיכ"ר (ב,ב) ובירושלמי (תענית פ,ד ה"ה) שאומות העולם הרגוהו ולא חכמים, והרמב"ם לשיטתו כדעת שמואל שאין בין עוה"ז לימות המשיח אלא שעבוד מלכויות בלבד (ברכות לד'', ב'') ועל פי זה אין נדרש ממשיח שיעשה אותות ומופתים ושיהיה מורח ודאין.
ולהעיר שגם לשיטת חז"ל בבבלי, יש לומר, שמאחר שבן כוזיבא אמר על עצמו "אנא מלכא משיחא", אולי משום כך רצו חכמים לבדקו אי מורח ודאין (כלומר מריח ודן), כי לדעת חז"ל שם, כאשר אומר על עצמו שהוא משיח הרי זה כבר כעין משיח ודאי, מה שאין כן לגבי מה שבני ישראל אומרים עליו שהוא "בחזקת משיח", הרי בזה גם לשיטת הבבלי אין צריך שיהיה מורח ודאין. ועל כל פנים זה ברור שהרמב"ם לא הזכיר כלל ענין זה וסבירא ליה כחז"ל בירושלמי ובמדרש שאין הכרח שמשיח יעשה אותות ומופתים.

שתהיה השנה שנה של תשובה , שנזכה השנה כולנו לעבוד את השם באמת וביראה ובאהבה!

שנה של אהבת חינם ואחדות ישראל

שנה שבה יחזרו כל השבויים הביתה

שנה של גאולה


מקווה שאתם נהנים מהתכנים של האתר ומבטיחה גם השנה להמשיך להשתדל

שלכם
גילה

שנה טובה לכולם :-) שנה טובה לכולם :-) שנה טובה לכולם :-) שנה טובה לכולם :-) שנה טובה לכולם :-) שנה טובה לכולם :-) שנה טובה לכולם :-) שנה טובה לכולם :-) שנה טובה לכולם :-) שנה טובה לכולם :-)

בס"ד

‏שאלה ראשונה

מהו סדר התגלות המשיח על פי שיטת הרמב''''ם?

כיצד יכירו בני ישראל את המשיח, האם הופעתו תהיה דוקא בגילוי שמיימי, או שיכול להיות שגם לעם ישראל יהיה חלק בהכרת המשיח בדרכה של תורה, ''''שלא בשמים היא''''.
תשובה
בסיפור יציאת מצרים על ידי ''''הגואל הראשון'''' משה רבינו מצינו, שעצם העובדה שה'' שלח את משה, לא הספיקה בכדי לשכנע את בני ישראל שהגיעה עת גאולתם ושמשה הוא הגואל, והיה צריך את הסימן של ''''פקד פקדתי'''' שהיה ''''מסור בידם מיעקב ומיוסף שבלשון זה הם נגאלים''''. וגם בזה לא הסתפק משה ושאל את ה'' ''''והן לא יאמינו לי ולא ישמעו בקולי'''' ולכן ניתנו לו המופתים של הנחש והצרעת והדם-''''למען יאמינו כי נראה אליך ה'' אלוקי אבותם''''.
כן היה בגאולת מצרים, ויש לעיין איך יהיו הדברים בגאולה שלה אנו מצפים, כיצד יתגלה ה''''גואל האחרון'''' משיח צדקנו, ובאייזה אופן ידעו בני ישראל שהוא המשיח ושהגיע זמן הגאולה.
התשובה לשאלה זו כתובה באופן ברור ברמב''''ם פרק יא'' מהלכות מלכים הלכה ד''. הרמב''''ם ז''''ל טורח ליתן סימנים על יחוסו של המשיח, על מהותו ועל פעולותיו בכדי להודיע לעם כיצד יכירוהו, וכמו שכתב שם וז''''ל ; ''''ואם יעמוד מלך מבית דוד, הוגה בתורה ומקיים מצוות כדוד אביו, כפי תורה שבכתב ושבעל פה, ויכוף כל ישראל לילך בה ולחזק בדקה, וילחם מלחמות ה'', הרי זה בחזקת משיח. ואם עשה והצליח, ובנה בית מקדש במקומו וקיבץ נדחי עמו ישראל, הרי זה משיח בוודאי.
ומובן מזה, שהתגלות המשיח תהיה באופן שבתחילה יקבל העם את המשיח על פי הסימנים של ''''בחזקת משיח'''' שההלכה קובעת, וכך תהיה תחילת ההתגלות שלו, ואחר כך יגיעו השלבים הנפלאים הנצחונות שלו, ובנין בית המקדש וקיבוץ גלויות שיוכיחו שהוא ''''משיח בודאי''''.
והנה לקמן בחלק ב'' נבאר מהו טעם שהמשיח יתגלה בדרך זו, וכן נבאר בע''''ה בחלק ג'' את הסימנים שנותן הרמב''''ם. אבל זה ברור כבר עתה, שמוכח מדברי הרמב''''ם שזוהי דרך התגלותו של המשיח, דלולא זאת לשם מה כתב את הסימנים, ולשם מה מבאר בכלל את המושג של ''''בחזקת משיח'''', והרי ''''יד החזקה'''' הוא ספר ''''הלכות הלכות'''' כמו שכתב הרמב''''ם בהקדמתו. וברור שיש כאן הלכה למעשה, שעם ישראל יקבל את המשיח על פי הסימנים אלו.
כלומר, כשם שבגאולת מצרים היתה לעם ישראל ''''מסורת'''' איך להכיר את הגואל, וכמו שהבאנו לעיל מרש''''י, וכן הוא במדרש הובא ברמב''''ן שם ג'' יח''; ''''שמסורת גאולה היא בידם, שכל גואל שיבוא ויאמר להם פקידה כפולה הוא גואל של אמת''''-כך הוא בגאולה העתידה שיש על פי הלכה ''''מסורת גאולה'''', שהמשיח יזוהה ע''''י סימנים אלו שנותן הרמב''''ם.
ומאחר שהרמב''''ם הוא ספר ההלכה היחידי שפוסק הלכות בעניני משיח, ואין מי שחולק עליו בנוגע לסימנים אלו, הרי זה פסק דין החלטי וברור, שבשעה שיהיה יהודי המתאים לדברי הרמב''''ם, יקבעו בזה הלכה; ''''הרי זה בחזקת שהוא משיח''''.

‏בס"ד

ב"ה אכתוב מה גדולי ישראל אומרים על המדינה הציונית:

۩ למה קשה כל כך הבלבול מהמדינה
הגאון רבי אהרון קאצינעלעבויגן זצ"ל אמר: "החזון איש אמר לי: מה שכל כך קשה ענין הבלבול שנתבלבלו ישראל מהמדינה הציונית, הוא מחמת שהמדינה הציונית היא ''נ'' שערי טומאה'' ונגד זה צריכים נ'' שערי קדושה, ומכיון שנעלם מאיתנו השער הנ'' של הקדושה, לכן הבלבול כה רב. ולכן איך לעמוד נגד הנ'' שערי טומאה הנכלל בהמדינה.


۩ המדינה תתבטל לפני ביאת המשיח
מובא בשם הגאון החזון איש ז"ל שאמר: "מלך המשיח יקח המלוכה מאחד מידיהם, כי יהיה איזה דבר בינתים שבודאי יתבטל לפני ביאת המשיח" (פרשת הכסף, עמ'' רל"ג)


‏۩ המדינה תתבטל לפני ביאת המשיח
מובא בשם הגאון החזון איש ז"ל שאמר: "מלך המשיח יקח המלוכה מאחד מידיהם, כי יהיה איזה דבר בינתים שבודאי יתבטל לפני ביאת המשיח" (פרשת הכסף, עמ'' רל"ג)


۩ הדבר ברור שתקיא אותם הארץ
אומר הגאון רבי אלחנן וסרמן זצ"ל: וכן בארץ הקודש הדבר ברור כשמש, שתקיא אותם הארץ, כי היא פלטרין של מלך, ואינה מקימת עוברי עבירה, ומכל שכן עוברים להכעיס (אינני בא בזה לא לקלל ולא לברך, אלא כיון שהדברים כתובים בתורה, על כרחנו יתקימו) [אומר אני מעשי למלך אות ה'']


۩ "המדינה"-צרה גדולה ביותר
אמנם במובן אחר יכולים לומר שזה מקרב את הגאולה, הגאון רבי אלחנן וסרמן ז"ל אומר: "כל הצרות שהיהודים סובלים בגלות, תכליתן לקרב את הגאולה. ומכיון שצרת המדינה היהודית עלולה להיות הצרה "הגדולה ביותר", עלינו לקוות שזו תקרב את הגאולה. וכמו שהיה במצרים, שקושי השעבוד קרב את הקץ ("משכנות הרועים" חלק ב'' ע'' תרפ"א)
והיה אומר הגאון חיים סאלאוויציק זי"ע: מטרת המדינה-להמיר את ישראל.


۩ יכול להישבע על כך
‏רגילפעם אחת התוכח רב אחד עם הגאון הקדוש הגרי"ז זצ"ל מבריסק, אודות מימרא זו של הגאון רבי חיים ז"ל: "כל מטרתם בהישג המדינה היא לעקור התורה הקדושה". טען הרב ההוא, כי כיצד אפשר לומר כן שזהו עיקר המכוון שלהם, הלא ודאי רוצים במדינה מצד עצמה! התרגש הרב מבריסק ז"ל ואמר: אם היה מותר להישבע, הייתי נשבע בספר תורה שכן הוא האמת-שכל כונתם במדינה לעקור את התורה הקדושה
‏רגילציונות: "מכה גדולה ביותר"
אמר: "כלל ישראל סבל הרבה מכות: צדוקים, קראים, מתיונים, שבתאי צבי, השכלה וכו'', אבל הגדולה שבכולן היתה הציונות. וסיים על זה בנו הגאון הגרי"ז ז"ל, שמזה נראה כמה עמוקה רשעתם, שידעו באייזו נקודה לתת מכתם.


۩ הרבי הקדוש רבי חנניה יום טוב ליפא מסיגוט זי"ע
מהכופרים לא תצמח ישועה!
ידוע תדע כי ממר לא יצא מתוק, ומהפושעים והכופרים האלו לא תוכל לצמוח שום טובה וישועה לישראל.
אין כונתם להיטיב מעמד אחינו בני ישראל ומצבם, אלא להסיר אמונת ביאת משיח מלבבם,חס וחלילה, באומרם כי המה יבנו חורבות ירושלים וישיבו שופטינו כבראשונה וכו''.
וגם פה בעירנו הקדושה בא משולח מהם ונשא מדברותיו בתוך קבוץ אנשים ובחלקלקות לשונו נסה ליסד חבורה, אבל אני, ברוך השם, עמדתי בפרץ לבל יפק זממו, וכאשר בא-כן הלך.
וכבר נשאלתי בזה ממקומות אחרים, והשבתי, חלילה וחלילה להתחבר אל כת הלזו, אשר כל ראשיה המה אפיקורסים וכופרים. (תל תלפיות תרנ"ח, ד'' פ"ח)

۩ ‏ב"שמע ישראל" צריך לכפור בציונות
להרבי החסיד רבי דוד אריה בריזעל ז"ל, אמר רבינו הקדוש משינאווע זצ"ל: "להוי ידוע לך, כשיהודי קורא "שמע ישראל", עליו לכפור בכל העבודה זרה שבעולם, ציונות אף היא עבודה זרה, וגם בה צריך לכפור (רבנו הקדוש מצאנז)

۩ אדם אחד מאלף מצאתי
פעם הגיעו אליו כמה מעסקני הציונים שהיו קרובים

בס"ד

כותב הפלא יועץ בערך "טהרה"

טהרה מביאה לאדם לכל דבר שבקדושה. כי ידוע שרצון נפש הישראלי ליראה ולאהבה את השם הנכבד והנורא, ולדבקה בו ולעבדו עבודה שלמה, ולקיים כל המצוות כדת מה לעשות. בעידן חדווה-חדווה, ששון ושמחה ימצא בה, ובעידן עציבותא-עין במר בוכה. ובמרירות יאנח בלב נשבר ונדכה כדת מה לעשות.

אבל מה יעשה האיש שאין ליבו מסור בידו, ואינו יכול לעשות רצון אביו שבשמים כרצונו, ואין ליבו מתעורר ליראה ולאהבה ולעצב, ולשמחה מה זו עושה. טומאת ארץ העכו"ם וטומאת גוף ונפש, הן הם מסכים המבדילים בינינו לבין אבינו שבשמים. ועינינו חשכו מראות מה למעלה כדי להתעורר.

כי האיש המתעורר באייזה דבר בפתע פתאום בין לשמחה בין לעציבותא הינו משום דאף על גב שהוא אינו רואה, מזלו רואה, את אשר נגזר עליו משמים או על קרוביו. וכן בשעת עבודה לפעמים אדם מתעורר לעבוד עבודה שלמה. והיינו לפי שאותו יום או באותה שעה יש לו זכות תולה ומגלים לו מה למעלה.

ומאחר שטהרת הגוף גורם טהרת הנפש הנה, כי כן ראוי להיזהר מאוד בטהרת הגוף. אולי יוכל להתחזק בתורה ויראה ואהבה ושמחה ועבודה שלמה. ואם על ידי הטהרה ירויח כל דהוא בעבודת הבורא, די לו לאדם לטרוח אלף אלפים טרחות ולהוציא כמה הוצאות על כך. ולכן אל ישוב מפני כל, לטבול במקוה טהרה, כל אשר יוכל לשם תשובה להיטהר מטומאת עוונותיו, ובפרט להיטהר מטומאתו אם נטמא בשום דבר לא יעבור, כי טהור טהור יקרא הקב"ה טהור ומשרתיו טהורים, והעובד את ה'' בטהרה הנה שכרו טובה כפולה.

וידוע שחמורה טומאה היוצאת מגופו. ולכן לו בכח יגבר לטבול מקרי, דהינו כששימש מטתו. וכל שכן וקל וחומר אם ראה קרי לאנסו, שראוי להיזהר מאוד שלא יעבור מלטבול, אולי תהיה ארכא לשלוותו. וכבר כתבו גורי האר"י ז"ל, במי שארע לו שראה קרי חס ושלום, אם יטבול תיכף באותו יום וישוב אל ה'' ירחמהו וימחה המזיק שנברא מעוון קריו. ומי האיש אשר לא יחוס על נפשו ויחיש מפלט לו. והאיש הירא את ה'' האיום והנורא, יירא ויזחל מלהזכיר שם ה'' בעוד טומאתו בו. ועל הנזהר נאמר "כי מכבדי אכבד" (שמואל-א ב'', ל''). ואזהרה שמענו כשהולך לבית הקברות לקבורת מת וכו'', כדי שלא יתאחזו בו הקליפות ורוח הטומאה, שאם הוא טמא מצא מין את מינו ונעור. וכן ביותר צריך להיזהר כשחוזר מבית הקברות, תיכף יטבול להעביר רוח הטומאה מעליו.

ובכלל הטהרה, שטוהר ידים יוסיף אומץ. ויטול ידיו קודם כל לימוד וכל תפילה. ואין צריך לומר שיזהר מליגע תוך האוזן ותוך החוטם או בכינה או במקומות המכוסים, בשעת התפילה ובשעת הלימוד ובבואו לברך או לעת האוכל. כי אפילו לא נגע אלא בראש אצבע אחת, הרי נטמאו ידיו וחייב בנטילת ידים כאשר חכמים הגידו. ולא יעבור על דברי חכמים בדבר קל, כי יגדל עונשו מצד קלות הדבר.

וביותר צריך להיזהר במקום שאין חסרון כיס ולא טירחה גדולה, כי יקצוף האלוקים על קולו וחיבל את מעשה ידיו, וטורפין לו תפילתו ותושיה נדחה ממנו. וכן צריך להיזהר בטהרת המלבושים, שלא יהא בהם לכלוך וטינוף צואה, או מי רגלים, או שכבת זרע. ובזה צריך להזהיר גדולים על קטנים, שיקנחו אותם יפה, כדי שחפץ ה'' בידם יצליח, ויזכו לכתרה של תורה. וכן הגדולים צריכים להיזהר בקינוח באותו מקום ומשבח אני מנהג הנוהגים לקנח במים שהוא מקנח יפה. אבל המקנחים בניר או בסמרטוט, חוששני שאי אפשר להם לקנח יפה. וידוע שצואה בפי הטבעת לכולי עלמא אפילו כל שהוא מעכב, ותפילתו תועבה חס ושלום.

וכן צריך להיזהר בטהרת המקום שהוא מתפלל או לומד או מברך, שיהא נקי ובר מכל צואה ומי רגלים. וביותר צריך להיזהר במקום שיש תינוקות קטנים, יעמוד על המשמר ויבדוק יפה יפה. ואזהרה זו מוטלת על האישה שתשגיח בזה.
ולא יעבור מלבדוק עצמו בכל בוקר ובכל עת שהוא צריך. כי ידוע כי המשהה נקביו, עובר משום "בל תשקצו את נפשותיכם", נמצינו למדים שמטמא את הנפש (מכות טז).

ואמרו חז"ל ל

בס"ד

טהרה מביאה לאדם לכל דבר שבקדושה. כי ידוע שרצון נפש הישראלי ליראה ולאהבה את ה'' הנכבד והנורא, ולדבקה בו ולעבדו עבודה שלמה, ולקיים כל המצוות כדת מה לעשות. בעידן חדוה-חדוה, ששון ושמחה ימצא בה, ובעידן עציבותא-עין במר בוכה. ובמרירות יאנח בלב נשבר ונדכה כדת מה לעשות.

אבל מה יעשה האיש שאין ליבו מסור בידו, ואינו יכול לעשות רצון אביו שבשמים כרצונו, ואין ליבו מתעורר ליראה ולאהבה ולעצב, ולשמחה מה זו עושה. טומאת העכו"ם וטומאת גוף ונפש, הן הם מסכים המבדילים בינינו לבין אבינו שבשמים. ועינינו חשכו מראות מה למעלה כדי להתעורר.

כי האיש המתעורר באיזה דבר בפתע פתאום בין לשמחה בין לעציבותא הינו משום דאף על גב דאיהו לא חזי מזלה חזי (אף על גב שהוא אינו רואה, מזלו רואה), את אשר נגזר עליו מלמעלה או על קרוביו. וכן בשעת עבודה לפעמים אדם מתעורר לעבוד עבודתו שלמה, בעידן חדוה-חדוה ובעידן עציבותא-עציבותא. והיינו לפי שאותו יום או באותה שעה יש לו זכות תולה ומגלים לו מה למעלה.

ומאחר שטהרת הגוף גורם טהרת הנפש הנה, כי כן ראוי להיזהר מאוד בטהרת הגוף. אולי יוכל להתחזק בתורה ויראה ואהבה ושמחה ועבודה שלמה. ואם על ידי הטהרה ירויח כל דהוא בעבודת הבורא, די לו לאדם לטרוח אלף אלפים טרחות ולהוציא כמה הוצאות על כך. ולכן אל ישוב מפני כל, לטבול במקוה טהרה, כל אשר יוכל לשם תשובה להיטהר מטומאת עוונותיו, ובפרט להיטהר מטומאתו אם נטמא בשום דבר לא יעבור, כי טהור טהור יקרא הקדוש ברוך הוא טהור ומשרתיו טהורים, והעובד את ה'' בטהרה הנה שכרו טובה כפולה.

וידוע שחמורה טומאה היוצאת מגופו. ולכן לו בכח יגבר לטבול לקריו, דהינו כששימש מטתו. וכל שכן וקל וחומר אם ראה קרי לאנסו, שראוי להיזהר מאוד ולא יעבור מלטבול, אולי תהוי ארכא לשלותו.
וכבר כתבו גורי האר"י ז"ל, במי שארע לו שראה קרי חס ושלום, אם יטבול תכף באותו יום וישוב אל ה'' וירחמהו וימחה המזיק שנברא מעוון קריו. ומי האיש אשר לא יחוס על נפשו ויחיש מפלט לו. והאיש הירא את ה'' האיום והנורא, ירא ויזחל מלהזכיר שם ה'' בעוד טומאתו בו.

ועל הנזהר נאמר "כי מכבדי אכבד" (שמואל-א ב'', ל''). ואזהרה שמענו כשהולך לבית הקברות לקבורת מת וכדומה, כדי שלא יתאחזו בו הקליפות ורוח הטומאה, שאם הוא טמא, מצא מין את מינו ונעור. וכן ביותר צריך להיזהר כשחוזר מבית הקברות, תיכף יטבול להעביר רוח הטומאה מעליו.
ובכלל הטהרה, שטוהר ידים יוסיף אומץ, ויטול ידיו קודם כל לימוד וכל תפילה. ואין צריך לומר שיזהר מליגע תוך האוזן ותוך החוטם או בכינה או במקומות המכוסים, בשעת התפילה ובשעת הלימוד ובבואו לברך או לעת האוכל.
כי אפילו לא נגע אלא בראש אצבע אחת, הרי נטמאו ידיו וחייב בנטילת ידים כאשר חכמים הגידו. ולא יעבור על דברי חכמים בדבר קל, כי יגדל עונשו מצד קלות הדבר.

וביותר צריך להיזהר במקום שאין חסרון כיס ולא טרחה גדולה, כי יקצוף האלוקים על קולו וחיבל את מעשה ידיו, וטורפים לו תפילתו ותושיה נדחה ממנו.
וכן צריך להיזהר בטהרת המלבושים, שלא יהא בהם לכלוך לטינוף צואה, או מי רגלים, או שכבת זרע.
ובזה צריך להזהיר גדולים על הקטנים, שיקנחו אותם יפה, כדי שחפץ ה'' בידם יצליח, ויזכו לכתרה של תורה. וכן הגדולים צריכים להיזהר בקינוח באותו מקום ומשבח אני מנהג הנוהגים לקנח במים שהוא מקנח יפה. אבל המקנחים בניר או בסמרטוט, חוששני שאי אפשר להם לקנח יפה. וידוע שצואה בפי הטבעת לכולי עלמא אפילו כל דהוא מעכב, ותפילתו תועבה חס ושלום.

בס"ד

ידוע שכל ביאת האדם לעולם הזה וכל הגלויות שאנו סובלים הכל הוא כדי לברר ניצוצי הקדושה אשר נתפזרו בין הקליפות וזה כל פרי תפילותינו ומצוותינו ולימודינו ולזה צריך לכוון וכן צריך לכוון בזה בכל אכילה ושתיה וכל דוחק וצער וטלטולים ושמדות שסובלים ישראל בגלויות הכל הוא תועלת גדול לענין זה. לכן צריך לקבולינהו באהבה כי הכל כאין נגד אהבת הבורא ונגד עשות נחת רוח לפני כסא כבודו ואין לפניו נחת רוח גדול יותר מזה שכל הנשמות וניצוצי הקדושה הם חלק אלוה ממעל.

ולמה הדבר דומה למלך שבניו ידידיו הלכו שבי ביד צר ויושבים במקום צר חושך וצלמות שגדל צער המלך והפודה את בניו של מלך הרי זה גומל חסד גדול עם המלך, וגמולו ישלם לו כן הדבר הזה בצד דמיון לפי מה שיד שכלנו מגעת ועוד לאל"ק מילין דברים עתיקים.

ומינה תשמע כמה גדולה רעת החוטא ובפרט בחטא שכבת זרע לבטלה שגורם שתעשק הקליפה נשמות קדושות וירדו מחדש ניצוצי הקדושה בעמקי הקליפות. כמה צער גורם לקודשא בריך הוא שהרי אותם הנשמות הם כמו אסור בבית האסורים ונואקים נאקת חלל ושכינה צועקת מי יתן ראשי מים ועיני מקור דמעה ואבכה יומם ולילה את חללי בת עמי (ירמיה ח, כג), ועליהם אמר דוד: תבוא לפניך אנקת אסיר כגודל זרועך הותר בני תמותה וכו'' (תהילים עט, יא).

על זאת יחרד האיש וילפת ויהא רץ למצוה ובורח מן העברה ויזהר מאוד בברכות הנהנין שעל ידי הברכות נעשה הברור מן המאכלים ולכן יזהר מאוד לאמרן כתיקונן שאם אינו נזהר, נפש הוא חובל, וכל מעשיו יהיו לשם שמים. ולבד שיכלכל דבריו במשפט על פי התורה במידה במשקל ובמשורה, ואז יצמיח ישועה במהרה בימינו אמן כן יהי רצון.

‏בס"ד

۩ נבואה על הדור האחרון שהרשעים יצליחו. והרבה מישראל יהללו אותם ויאשרו מעשיהם

נאמר במלאכי "חזקו עלי שבריכם אמר ה'''' ואמרתם מה נדברנו עליך. אמרתם שוא עבוד אלקים ומה בצע כי שמרנו משמרתו וכי הלכנו קדורנית מפני ה'''' צבאות: ועתה אנחנו מאשרים זדים גם נבנו עושי רשעה גם בחנו אלקים וימלטו"
וזהו פרוש הפסוקים "חזקו עלי דבריכם אמר ה''''", שהטחתם דברים כלפי מעלה, ובני ישראל ישאלו בתמיהה "מה נדברנו"? כי לא ידעו ולא יבינו שבמה שמאשרים זדים (רשעים) הרי אמירתם גלויה לאמר "שוא עבוד אלקים", אבל הם טועים ובחשכה יתהלכון, בחשבם שבמה שמשבחים הצלחת עושי הרשעה ומספרים שה'''' עושה להם ניסים, בזה הם עושי מצוה. ובאמת כל זה הוא מדרכי הסתת היצר והסתת כח הרשעה לתפוס בדרך זו ברשתם את בני ישראל התמימים, להגדיל בעיניהם ניסי הצלחתם וגבורתם, וככה ילכו מדחי לדחי להאמין בעצם גבורתם לאשר מעשיהם ולבסוף לעשות כמעשיהם. וזה שישיב להם הקדוש ברוך הוא : אמרתם שוא עבוד אלוקים, כלומר, בזה שאתם מהללים ומספרים ניסי הצלחתם של עושי הרישעה בזה אתם אומרים בשפה ברורה דשוא עבוד אלקים ואין בו תועלת, חס וחלילה.

הכונה שהנביא מתנבא על אותם בני אדם מישראל שיהיו שומרי תורה ומצוות ומקימי מצוותיו יתברך שמו, אך יהיו מאשרים זדים ומהללים עושי רשעה, באומרם "נבנו עושי רשעה גם בחנו אלוקים וימלטו" ומשבחים הצלחת הרשעים במה שניסו אלוקים ועלתה בידם ונמלטו, ובדברי פיהם במה שמאשרים זדים בקצה תבל מליהם לאמר שוא עבוד אלוקים, ואף שלא הוציאו דיבור זה בשפתותיהם.

‏בס"ד

אין כל אומה ולשון יכולים לשלוט בישראל, בזכות ששומרים בריתם.

בזמן שישראל נוטרין הברית אין שום אומה ולשון יכולין לשלוט בהם. ומובא שם, כי גזרת המבול היה בשביל שהשחיתו זרעם, כנודע מהכתוב "כי השחית כל בשר", ובזה נידונו במים רותחים. ונח הצדיק שנטר הברית מצא חן בעיני ה'' והצילו מכל העולם. הרי, אם אדם נוטר הברית, גורם בזה הצלה לנפשות ישראל, שכמה נפשות בלי שיעור ניצולים בזכותו, והכל לפי כוחו ולפי מעשיו. וכל גזרות האמות אין בכחם לצאת מכח אל הפעל רק בשביל פגם הברית, חס וחלילה

בס"ד

בענין המחשבה, כבר אמרו בתחילת הבריתא שלנו: "ונשמרת מכל דבר רע"- שלא יהרהר אדם ביום ויבוא לידי טומאה בלילה. ואמרו עוד: "הרהורי עברה קשים מעברה" (יומא כט/א). ומקרא מלא הוא: "תועבת ה'' מחשבות רע" (משלי טו/כו).

בסיום דבריו כתב המסילת ישרים: הנה דברנו משני גופי עברות חמורות (גזל ועריות) שבני אדם קרובים להיכשל בענפיהם (הענינים המסתעפים מעברות אלו), מפני רובם של הענפים ורוב נטית ליבו של אדם בתאוותו אליהם (עד כאן מסילת ישרים פי"א).

על דבריו אלו של המסילת ישרים יש להעיר, שאת הרחקת עניני העריות-במעשים, בראיה, בדיבור, ובשמיעה, הגדיר אותם כאיסור עצמי, כלשונו: אסורים הם איסור עצמם, מלבד היותם גם כן גורמים ומביאים אל האיסור הראשי עצמו. ורק אחר כך חזר להביא את איסור המחשבה בהם. משמע לכאורה מדבריו, שגם לשיטתו-שכל האיסורים הללו נאסרו מאותו שם, בכל אופן למחשבה ישנם גדרים בפני עצמם.

וכן יש להוכיח מתחילת דבריו, שכתב: "ואפילו במחשבה", ומשמע שמחשבה היא גדר אחר.
לאור המבואר לעיל, שעברה הנעשית במחשבה פוגמת ופוגעת באדם ובעולמות עליונים, יותר מאשר מעשה אסור, מובן מדוע חילק הרמח"ל, ונתן למחשבה גדר בפני עצמו.

הערה: בענין האיסור החמור שיש בקריאת ספרי חשק, ואף הדפסתם והפצתם אסורה, ונחשבים כמחטיאי הרבים, מבואר בש"ע (או"ח שז/טז ובמ"ב שם). כידוע יצאו כל גדולי ישראל בקריאה לאסור באיסור חמור את קריאת העיתונות והסיפרות החילונית, הגורמת לאיסורים חמורים אלו, ועל אחת כמה וכמה שידורי התקשורת הנשמעת ונראית.

בס"ד

העיקר הוא לשמור את המח שלא יחמיץ, כלומר, שלא יסתאב על ידי הרהורים רעים ומחשבות רעות. גם ישמור מוחו מלהרהר בתאוות. הן תאוות ממון, שתאוה זו מתגברת על כל אדם מחמת חסרון אמונת ההשגחה, הן מתאוות אחרות. כי הרהורי תאוה מטמטמים את המח ומעכרים אותו. ועל ידי זה אי אפשר להתפלל, הינו שאפילו כאשר הוא מתפלל, אינו חש חיות ואור בתפילה.

ועל ידי מח מטומטם מחמת הרהורי תאוה, אי אפשר לשמוח בשום מעשה טוב ובשום נקודה טובה. וגם בגשמיות הוא שרוי תמיד בעצבות ובדאגות, רח"ל, כי משום טמטום מוחו אינו חש חסדי השם יתברך. ואי אפשר לו להתגבר בשמחה ולשמוח בהרחבות שהשם יתברך מרחיב לו בכל עת. וכשאין חשים בחסדי ה'', נדמה תמיד שלא טוב, חלילה.

לכן יש להיזהר מאוד מהרהורים רעים, כפי שצריך להיזהר מחמץ בפסח. כי הרהורי תאוה ומחשבות רעות הם עיקר חמץ ושאור, שמונעים את האדם מדרך תורה ויראת שמים אמיתית. ולשמור על צלילות וזכות המח אפשר רק על ידי תפילה ותחנונים באמת מעומק הלב, ועל ידי התקרבות אמיתית לצדיקי האמת, הינו הלימוד בספריהם וקיום עצותיהם, כמבואר ב"ליקוטי הלכות" בכמה מקומות.

כשבאים במחשבות אדם הרהורי זנות, רח"ל, שעלולים לגרום לו תאות ניאוף או מקרה לילה, חס ושלום, והוא מכניע את התאוה ומסיח דעתו מן ההרהורים הרעים, כמבואר בספרי אדמו"ר ז""ל, שכאשר באים במחשבתו הרהורים רעים, יכניס למוחו מחשבות של תורה או תפילה או משא ומתן, ואז יסתלקו ממילא מדעתו המחשבות הרעות. וכשאדם נוהג כך, הרי זה עיקר תשובתו ותיקונו לפגם הברית, להרהורים רעים תאות ניאוף, שהיה משוקע בהם עד עכשיו.

לכן אל לו לאדם ליפול בדעתו, כאשר מתגברים עליו הרהורים רעים, רק אדרבא, עליו לדעת שעל ידם עיקר תקונו ותשובתו, הינו דוקא כאשר עולים בדעתו הרהורים רעים ומתגבר להכניס למוחו מחשבות טובות של תורה או תפילה או אפילו של משא ומתן בכשרות, בכדי להסיח דעתו מן המחשבות הרעות, כמבואר למעלה, הרי זה עיקר תיקונו ותשובתו, כאמור. ועל ידי זה מתקן כל מה שקילקל בפגם הברית שהיה משוקע בו עד הנה.

וכשמקיים את העצה של תיקון המח, כמבואר למעלה, זוכה לתיקון הברית, הינו לתיקון המחשבה, שזה הוא עיקר תיקון הברית. וזוכים לחוכמה טהורה ולקול זך, היינו לחכמת האמת, קול אמת בלי שום תערובות של טעות ושקר. וזוכים לשלום, שעל ידו אפשר לקרב את העולם כולו להשם יתברך, כמבואר ב"ליקוטי מוהר"ן" חלק א'' סימן כ"ז.

http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3447363,00.html

בראיון ל''גלובס'' הוא מדבר בגילוי לב על קשיי הדיבור שלו, הערצתו לשופט אליקים רובינשטיין ("השופט הגדול ביותר בישראל"), על הנפש העדינה של הלקוח גאידמק ומוסיף: "אני מקנא באנשים שחיים חיים דתיים"

יונה גרין
תאריך: 08/09/2007 20:42:00


"אני אדם חרדי. לא דתי, חרדי. אני מוכן להתחרות עם כל אדם שחושב שהוא אוהב את הקב"ה ומחובר אליו ויקר לו, כולל כל אדמו"ר", אומר העו"ד ואיש התקשורת רונאל פישר.

בראיון שנתן לעיתון ''גלובס'' הוא אומר עוד: "אני מקנא באנשים שחיים חיים דתיים. אני לא חי כך, אבל לגבי האמונה באלוהים אין לי ספק. כשהייתי צעיר הייתי הולך עם אבי ז"ל בימי שבת להתפלל בבית-הכנסת. כיוון שהייתי נער מתבגר שבילה כל ליל שישי, חגג ושתה, זו הייתה משימה בלתי נסבלת בעיניי לקום בשבת בבוקר לבית הכנסת. כששאלתי את אבי באחד הבקרים: ''אבא, אתה מאמין באלוהים'', הוא ענה: ''כמובן שלא. אחרי שרצחו את האחים שלי ועם כל מה שקרה בשואה אין לי סיבה להאמין'', ובכל זאת הוא הלך לבית הכנסת ''כי צריכים''. הייתה לי עם זה דילמה שנים, עד שיום אחד כשעמדתי על דעתי הגעתי למסקנה שזו גישה לא נכונה".

בראיון מדבר פישר בגילוי לב נדיר על קשיי הדיבור שלו, על הערצתו לשופט אליקים רובינשטיין ("הוא השופט הגדול ביותר בישראל. היכולת השכלית שלו והתובנות שלו מדהימות"), על הקריירה העיתונאית שזנח, על הנפש העדינה של הלקוח ארקדי גאידמק ועל המחיר הכבד של המקצוע.

בתוכנית שלו - "עשרת הדברות" הוא אמר:

"לילה אחד, ברגע של החולשות האלה שאני לא ''גיבור'', נסעתי לכותל בירושלים ועמדתי שם והסתכלתי על האנשים שרכונים ככה על הכותל המערבי ובוכים וכל זה.
הסתכלתי ואמרתי: אלוהים שבשמים, למה משה, אברהם, יענקל ושושנה עומדים פה בכותל? המכנה המשותף של כל האנשים האלו הוא שכרגע רע להם. הרי מי שטוב לו לא עומד פה.
למה באתם הנה לפה? למה באתם לאלוהים? כי יש לכל אחד ממכם בעיה כרגע! בוא''נה, אתם בני אדם? תלכו לאלוהים גם כשטוב לכם!"

ואהבתי את הדברים שלו.
אנחנו כל יום שומעים בטלויזיה שנופלים קסאמים על שדרות ושום דבר לא קורה. כל הזמן הטילים נופלים על בתים ש"במקרה" באותו הרגע היו ריקים או בשטחים פתוחים. אף אחד לא צועק תודה לאלוהים... זה פשוט נס מה שקורה לנו ואף אחד לא איכפת לו.
היום שמעתי על 10 קסאמים שנפלו היום!!!! שום דבר לא קרה!!! צריך להודות לאלוהים בצורה ענקית. זה פשוט נס מה שקורה!!!

אנחנו דווקא הולכים לכותל להודות להשם על החסדים שגמל איתנו
ובמיוחד על עניין אחד שהתפללנו עליו והסתדר-
אז עכשיו אנחנו נוסעים לכותל דווקא להודות!