לביאתו של המשיח אז אולי אנחנו טועים.
גאולה תבוא מסין
הנה מאמר באנגלית המסביר כי סין היא אותו גוג שישתלט על העולם:
http://66.102.9.104/search?q=cache:7OPBiX4nObcJ:www.british-israel.ca/China.pdf+gog+is+china&hl=en&ct=clnk&cd=7

כנסו לקשור זה בעל מנת ללמוד על היסוד והמלכות בסוד משיח בן יוסף שעורי וידאו למעונינים. http://www.ben-yakir.com/site/listen.html

חלמתי חלום שמישהו דיבר איתי ואמר שכולם חושבים שהמשיח צריך כבר להגיע אבל הוא יבוא עוד15 שנה...
נקווה שלא נחכה עוד 15 שנה...

אתה תיזכר בחלום שלך, תוציא את הכיפה הכי מהודרת שלך מהמגירה, תתכסה בטלית ובתפילין, תמתין ותתכונן...
ואז תבין שזה היה בסה"כ חלום.

שמאמין לכל הבל הבלים
פשוט סיפרתי מה שחלמתי...

.

היה עדיף לי כבר להתאבד

כתבתי אותו כי הוא מגניב
וכתבתי נקווה שלא נחכה 15 שנה ... זה היה בהומור..
נ.ב
לא סתם אנחנו חולמים חלומות..
יש הרבה רבנים שחולמים חלומות ומספרים מה שחלמו דברים מגניבים.. וכולם נידהמים וזה...
ויש פה אחד בשם E שצוחק עליי בגלל מה שחלמתי...

בורא עולם יוצר האדם.
משברא את האדם והפיח בו רוח חיים נפש ושכל
להבין.אף נתן לא עזר לדעת מהיא האמת והחיים
ומהוא השקר והמוות.התורה.ונביאי אמת.להדריך
וללמד דרכיו.

משנתן לאדם את אפשרות הבחירה.צימצם
עצמו לאפשר מרחב לאדם.ומעתה הכל כל העולם
הניברא והנוצר תלוי מאוד בדרכיו של האדם.כל אדם

לכן היו ויש גם היום מאמינים רבים.המיתפללים
ומודים כל יום על אמונת השם ש עדיין עומדת
וקיימת בעולם.ומברכים על הולדת האינדבידואליות
העצמית שאפשר לה להיות. מצאתי כת מאוד
עתיקה סופית היום נחשבת למוסלמית אך היא
קיימת אלפי שנים הרבה לפניי הולדת האסלם
מעל כ2500 שנים בטורקיה הארמנית המייחדת
תפילות להולדת האינדבידואל ומלמדים שם השיג
עצמו בורא עולם וצימצם עצמו לתת לאדם חופש
ולתלות כל עולמו הנוצר כבייכול באדם.

אין רחמן כ השם בורא עולם.
נושא ארך רוח אפו בגבורה.
אין גדול מנו באמונה
באדם.



ובמעשיו.

האם כדאי להתשמש בימינו ברפואות הרמבם וחז"ל?
אם כן אני יודע שאני יכול להעזר בספר רפואות הגנוז
אבל יש עוד ספרים של רפואות חז"ל שאני יכול להשתמש. אם כן היכן אני יכול למצוא באינטרנט?

שימוש בשיטות "רפואיות" שעברו עליהן יותר מאלף וחמש מאות שנים אינו מומלץ. אם אתה חולה, אנחנו ממליצים שלא תבזבז את זמנך על חיפושים של מעשיות המיוחסות לחז"ל באינטרנט. עשה תור בקופת חולים.

אנחנו ניזונים מאוכל אחר, נושמים (זיהום)אויר אחר וחיים אורח חיים שונה ממה שחי הרמב"ם ולכן רפואותיו לא תמיד מתאימות.
העצות שלו לשמירת הבריאות דווקא טובות מאוד
וגם סגולות צמחי התבלין מומלץ.

השם נתן בידי הרפואה המודרנית את הידע לרפא את חוליי התקופה.

עיין ערך חמן

עיין ערך חמן

עיין ערך חמן

ואםבזאאאאאאת לא תשמעו לי והלכתם עמי בקרי והלכתי עמכם בחמת קרי ויסרתי אתכם אף אני שבע על חטאותיכם ואכלתם בשר בניכם ובשר בנותיכם תאכלו והשמדתי את חמניכם ונתתי פגריכם על פגרי גלוליכם

וגעלה נפשי אתכם ,,,,,,,,,,,,,,,,

אלה החוקים והמשפטים והתורות אשר נתן השם בינו ובין בני ישראל בהר סיני ביד משה .

לזכרו הטוב של השופט חמן שלח שהיה בן שבע קורבנות הרצח בראס בורקא בסיני


עיין ערך חמן

איש זעף על עובדי חמנים

ואםבזאאאאאאת לא תשמעו לי והלכתם עמי בקרי והלכתי עמכם בחמת קרי ויסרתי אתכם אף אני שבע על חטאותיכם ואכלתם בשר בניכם ובשר בנותיכם תאכלו והשמדתי את חמניכם ונתתי פגריכם על פגרי גלוליכם

וגעלה נפשי אתכם ,,,,,,,,,,,,,,,,

אלה החוקים והמשפטים והתורות אשר נתן השם בינו ובין בני ישראל בהר סיני ביד משה .

לזכרו הטוב של השופט חמן שלח שהיה בן שבע קורבנות הרצח בראס בורקא בסיני


עיין ערך חמן

איש זעף על עובדי חמנים

וחי אחיך, אבל אתה אל תמות

מאת בנימין לאו

פרשות "בהר-בחוקותי"


ספר "ויקרא" נתפש בדרך כלל כספר העוסק בעניינים פולחניים של בית המקדש. אולם לאמיתו של דבר עניינו המרכזי הוא הדרכת האדם המבקש את קרבת אלוהים. חידושו הגדול של הספר הוא ביצירת מושג ה"קדושה", שלפיו הקדושה אינה נמצאת בשמים אלא בארץ, בהתנהלות הטבעית שבין אדם לחברו ולסביבתו. השבת אנו מגיעים לסוף הספר. הפרשה שלנו, פרשת "בהר" (המחוברת עם הפרשה האחרונה "בחוקותי"), מתארת את מהלך החיים התקינים של עם היושב בארצו. מצוות השמיטה והיובל מעדנות את אדנותו של האדם המשתרר על האדמה, ואיסור לקיחת ריבית משמר את האנושיות ביחסי לווה ומלווה.

אז עוברת התורה לעסוק בחלקים החלשים בחברה שאינם עומדים במירוץ החיים: "וכי ימוך אחיך ומטה ידו עמך, והחזקת בו גר ותושב וחי עמך" (ויקרא כה, לג). התיאור ברור מאוד: האחריות להחזקת אח שלא עומד במעמסת החיים מוטלת עלי. ארבע פעמים חוזרת פרשתנו על תיאור האח המך. הירידה שלו הדרגתית: בתחילה הוא מוכר את ביתו, אחר כך מתחיל לאבד את כל רכושו, עד שהוא מגיע לעומק התחתית ואז הוא "נמכר לך". כשהוא מגיע לשפל הזה, בהיותו בדרך ללא מוצא, מצווה התורה עליך, המעביד: "לא תעבוד בו עבודת עבד".

מה היא "עבודת עבד"? הרשב"ם, בן המאה ה-12, פירש שהכוונה היא לעבודת פרך. אולם דבריו קשים כי ארבעה פסוקים אחרי הציווי הזה מצווה התורה על המעביד הקונה עבד "לא תרדה בו בפרך", ואם כן יוצא שהתורה כפלה דבריה בלי שום תוספת. הרמב"ם (משנה תורה, פרק א מהלכות עבדים) הגדיר את "עבודת העבד" ו"עבודת פרך" כשני דברים: "כל עבד עברי, אסור לישראל שקנהו להעבידו בדברים בוזים שהם מיוחדים לעשות העבדים, כגון שיוליך אחריו כליו לבית המרחץ או יחלוץ לו מנעליו, שנאמר לא תעבוד בו עבודת עבד, אינו נוהג בו אלא כשכיר שנאמר כשכיר כתושב יהיה עמך, מפני שנפשו שפלה במכירה. ואיזו היא עבודת פרך? זו עבודה שאין לה קצבה ועבודה שאינו צריך לה, אלא תהיה מחשבתו להעבידו בלבד שלא ייבטל, מכאן אמרו חכמים שלא יאמר לו עדור תחת הגפנים עד שאבוא שהרי לא נתן לו קצבה, אלא יאמר לו עדור עד שעה פלונית או עד מקום פלוני".

עבודת העבד היא העבודה המבזה, עבודה שממקמת את העובד בתחתית המידרג החברתי. יש צורך לשמור על כבודו בעיני הציבור. זו דרישה שתובעת מהמעסיקים לשמור על צלם האלוהים של עובדיהם ועל זכויותיהם החברתיות. עבודת הפרך היא מדרגה אחרת, וכל עניינה לשמור את העובד מבטלה. אנו מכירים את המצב הזה היטב מימי הטירונות, שבהם המועקה הגדולה אינה העבודה אלא אובדן הזמן הפרטי והחופשי. התורה מצווה על המעביד להקפיד על העסקה המוגבלת לתנאים סבירים של שעות עבודה והגדרות של התחלה וסיום.

זה הבסיס ליצירת עובדים שאינם עבדים אלא בני חורין. התורה פונה בדבריה אל החלק החזק של החברה, אל המעסיקים שמסוגלים לבחור איך להתייחס לעובדיהם. אולם התורה שבעל פה בחרה להציג את התמונה באופן יותר מסובך, שבו החובה להעמדת המך על רגליו אינה פשוטה אלא מותנה בהתנהגותו של הנתמך (ספרא פרשת בהר): "''כי ימוך אחיך ומטה ידו עמך'' - אל תניחנו שירד. למה זה דומה, למשוי על גבי החמור עודנו במקומו אחד תופש בו ומעמידו, נפל לארץ חמשה אין מעמידים אותו. ומנין אם החזקת אפילו ארבעה וחמשה פעמים חזור והחזק? תלמוד לומר: ''והחזקת בו''. יכול אפילו אתה מפסידו לתרבות רעה? תלמוד לומר ''עמך''. ''וחי עמך'' - חייך קודמים לחייו".

הדרשן סורק את הפסוק, בלי לוותר על אף מלה. התמיכה מתחילה לפני הנפילה. היד המושטת של החברה לאדם העומד ליפול מסייעת פי כמה מעשרות הידיים המושטות לאחר הנפילה. גם אם החיזוק הראשון לא הועיל צריך להמשיך: "אפילו ארבע וחמש פעמים". אולם בשלב זה מ

בזכות רשב"י בעל הישועות


סיפור לל"ג בעומר



מאת: עצמון מינס | | www.Nfc.co.il חגים ומועדים פורומים Nfc







רשימות קודמות

חיטים משמיים
תקלות של הצלה
כל אחד והחבית שלו
יהודים של פעם



> דברים שמעל לטבע



כרעם ביום בהיר, נחתה עלינו הידיעה שבנו של אחד מבני החבורה חלה במחלה קשה, ה'' ישמור ויציל. האב, בלית ברירה, מצא את עצמו מיטלטל לבדיקות וטיפולים ארוכים ומתישים. כאבי נפש וחרדות איומים היו ללחם חוקו. מלבד הוצאות כספיות רבות שהשתרגו על ראשו, היו ימיו ולילותיו מוקדשים לטיפול בבן זה ושאר ענייניו הוזנחו ועמדו על-סף התמוטטות.

כחברים נאמנים הכנסנו את עצמנו לעומק העניינים, עמדנו לצידו והחלנו נושאים עמו בכל העול, על כל המשתמע מכך. שנים חלפו ודבר לא השתפר. כמו צרות אחרות, גם זו נכנסה לשגרה מסוימת, וישועתה לא נראתה באופק. מצבו הנפשי של הבן היה בכי רע, ועינינו רואות וכלות.

בשלב מסוים, אחר שנות מחלה לא קלות, הגיע מצבו הרפואי לידי דרדור ושפל. במצב זה כבר נרתעו רופאיו. הרימו ידיהם בייאוש ואמרו כי הם את שלהם עשו ואין להם מה לתרום עוד בעניין הילד. ההורים הגיעו הביתה, כשבנם העטוף בשמיכות על ידיהם.

באותו לילה הגענו לבקרם. ראינו את פניו הנפולות ושמענו את ההתפתחות, או יותר נכון את אי ההתפתחות. לבנו נפל בקרבנו, תחושת יאוש אחזה בכתלים, אפסה כל תקווה ואין כל קרן אור באופק.

במצב מדוכדך זה החל אחד מהחבורה להביע את הרהוריו בקול: "הרופאים אומרים שהם סיימו? יופי. ובכן מרגע זה נתונים הדברים רק בידי הקב"ה, ה''תיק'' עובר מידי השליחים לידי המשלח". הלה התלהט באמונתו והמשיך: "אצל הקב"ה אין מושג של אפסה תקווה, רחום וחנון הוא אבינו. מצפה הוא מאיתנו שנדע שהכל ממנו והכל בידיו. אין לנו על מי להישען אלא על אבינו שבשמיים, נצפה לחסדיו ולא לחסדי רופאים. מה שעשינו בשנים האחרונות נבע מחובת ההשתדלות שהייתה מוטלת עלינו. מעתה, אחר שסיימנוה ולא בהצלחה, נשים מבטחנו בה''".

למראה ההורים הממוטטים והילד המוטל על סף החיים, כאוב, חלוש והכרתו מעורפלת, נשמעו המלים תמוהות ורחוקות מהמציאות. וכי ניתן להפוך חושך לאור?

דממת מועקה השתררה, רבצה על הלבבות. אגם מר של דמעות הכביד וצרב את הלב, הבטנו זה בזה וליבנו נחמץ. כפור שרר בחוץ, רעמים הרעידו את הכל. אנו שתקנו והרוח שרקה מבחוץ, נהמותיה רק הוסיפו לתחושת הכפור שאחז בלבנו. היה זה בסביבות חצות הלילה. דממה.

"חבר''ה, נוסעים למירון", בקע לפתח קולו של אחד מן החבורה. "מה מירון?", התקומם מישהו בשקט, "ראה את מזג האוויר, הבט על השעון". "די", קם המציע וזעק: "כלו כל הקיצין, אין ברירה, קמים ונוסעים. לרופא רגיל היינו נוסעים בכל במצב, ניסע עתה אל רבי שמעון בר יוחאי". "כדאי הוא רבי שמעון לסמוך עליו בשעת הדחק". המילים הציתו שביב של אמונה ותקווה בלבבות. "בוא", קרא מישהו באזני האב האומלל, "נוסעים לרופא, עולים מירונה...". כל אחד מאיתנו הודיע טלפונית לבני ביתו כי יעדר הלילה מהבית.

האב נכנס לחדר הפנימי, עטף את בנו החולה בשמיכות פוך ויצא עמו מהבית. בקול רועד הסביר : "כש''הולכים לרופא'', צריך להביא את החולה". ניסינו להניא אותו מצעד זה, מחשש לבריאות הילד. "אין לי מה להפסיד", התעקש ידידנו בקול חנוק, "אדרבה, אקח עמי את הבן, אביאו אל רבי שמעון...".

הגענו מירונה באחת משעות החורף הקשות ביותר. אפל בחוץ - אפל בלב. איש לא דיבר. פסענו פנימה אל המערה הריקה, האב הניח את הבן החולה על הספסל הצמוד לקבר. דממה מעיקה שררה, צמרמורת הרעידה את הלבבות. את הדממה הפר רק קול השמן המפצפץ בקערה, נאבק על חייו.

"הוי, הוי, הוי", כבש אחד ה

המשיח המשורר

מאת אריאל הירשפלד

300 שנה להולדת הרמח"ל, ר'' משה חיים לוצאטו




דנטה אליגיירי. ההקשר האיטלקי




המשורר הראשון של השירה העברית החדשה: ר'' משה חיים לוצאטו" - כך כותב עליו ביאליק בפרקים "לתולדות השירה העברית החדשה", ובמסה הנרגשת "הבחור מפאדובה", שכתב לרגל צאתו של "ספר המחזות" של לוצאטו, הוא כותב: "מי אשר לא מלא בנעוריו את אוזניו ואת נפשו משפת חזיונות רמח"ל ומתרועת בוקרה - הוא לא ידע מה זה קול עברי נקי וזך מימיו".

ביאליק לא שפך מלים כאלה כלאחר יד. לוצאטו לא היה בעיניו למדן מקובל שכתב את ספר המוסר הנודע ביותר בעברית "מסילת ישרים" וששלח את ידיו גם בכתיבת שירים ומחזות, אלא גאון יוצר שעיקר כוחו הוא שירה, וכל מה שיצא מתחת ידיו טבוע בחותם היצירה השירית שביסודה דיבור עברי בהיר וחדש השונה מכל מה שנשמע לפניו.

פרשת חייו של לוצאטו היא חומר לדרמה הרואית וטרגית סוחפת. הוא נולד ב-1707 בפאדובה שבצפון איטליה למשפחה אמידה שהקפידה על חינוכם המושלם, היהודי והאיטלקי, של בניה. לוצאטו למד בילדותו, בנוסף למקרא, משנה וגמרא גם איטלקית, יוונית, לטינית וצרפתית והצטיין בלימודיו. הרב יצחק חיים קנטריני (=מהחזנים), בעל "פחד יצחק" הנודע, היה מורו לשירה איטלקית ולרטוריקה ואילו ר'' ישעיהו בסאן שיתף את התלמיד העילוי בהתעניינותו בקבלה ופתח לפניו את ספרייתו הגדולה.

בגיל 16 חיבר לוצאטו סונטה מסובכת העשויה עברית וארמית יחד וקינה גדולה על מות הרב קנטריני, העשויה (בחלקה) מחרוזי-הד - אותו מופת איטלקי בארוקי, האופייני דווקא לשירי אבל ומצוקה, שעתיד היה להיות מרכיב נהדר במחזהו "מגדל עוז". בגיל 17 הוא כתב ספר על לשון השירה - "לשון לימודים" - והוסיף לו כנספח מחזה שלם, "מעשה שמשון", להדגמה של כללי הרטוריקה שבספר. בגיל 20, כשהיה לוצאטו כבר רב ומורה נערץ בעצמו, כתב את "מגדל עוז" לכבוד חתונת בנו של מורו ישעיה בסאן - יצירת מופת עדינה העשויה במתכונת הפסטוראלות האיטלקיות של הרנסנס.

באותה שנה, 1727 (סיון תפ"ז), סיפר לוצאטו למורו שהתגלה לפניו בלילה מלאך "מגיד שלוח מן השמים" שהכתיב לו פרקים ארוכים של פירושי פסוקים, הלכות ודרשות שהלכו והצטרפו לספרים בעלי אלפי עמודים. השמועה על ה"מגיד" נודעה ברבים (מפי תלמיד מעריץ שלו מפולין, יקותיאל גורדון, שמצא לנכון להלשין על התופעה המופלאה) והחרידה את רבני פאדובה וונציה ואחר כך את כל רבני אשכנז. החרדה היתה מאימת השבתאות. לוצאטו הכריזמטי הזכיר לרבני דורו את הטראומה הנוראה של המשיחיות, במיוחד כשדיבר בגלוי על תחושה של הימשחות וקרבתה של הגאולה באמצעותו.

מן הרגע הזה ואילך נרדף לוצאטו על ידי רבני הדור. בתחילה, שלוש שנים אחרי התגלות ה"מגיד", הוא חויב לחתום על התחייבות שיגנוז את ספריו אצל מורו ישעיה בסאן ושלא יכתוב עוד "שום חיבור בלשון זוהר או באיזה לשון שיהיה בשם מגיד או נשמות קדושים". ב-1735, כשנסע לאמסטרדם, ביקשו ממנו לחזור על התחייבותו שלא יכתוב ולא ידפיס אף ספר אלא בהסכמת הרבנים. לוצאטו סירב ואז הפכה הרדיפה לחרם.

רבני ונציה פירסמו איגרת נודדת אל כל קהילות אירופה המקטרגת על לוצאטו ש"עשה עצמו משיח בישראל, נביא גיבור ואיש מלחמה". האיגרת באה "לרדוף עד חורמה אויב זה. ספריו יישרפו כספרי מינין ואפיקורסים". בחורף אותה שנה, בפרנקפורט שבגרמניה, הוא אולץ לחתום על טופס של מעין חרם-עצמי, שלא ילמד, לא יראה שום כתב שכתב, לא יכתוב ולא יפרסם דבר.

רק משהגיעו לוצאטו ואשתו לאמסטרדם הונח לו מן הרדיפות. קהילת אמסטרדם לא התרגשה מאוד מן החרדה האשכנזית-ונציאנית והניחה לו ללמד ולהתפרנס. הוא עבד כמלטש יהלומים, לימד וכתב ספרי

http://www.haaretz.co.il/hasite/pages/ShArtPE.jhtml?itemNo=857589&contrassID=2&subContrassID=13&sbSubContrassID=1

ראו מאמר - בכניסה לאתר כדורי .
הוא כותב שבע דורות מאברהם למשה
הרי ידוע ש מיוסף עד משה 210 שנים היו ישראל במצרים. דור נחשב ל 25 עד 30 שנים.אב לבן.

בשבח הסרטייה.בגנות האגדה.

למה כולנו ציפינו מפגישה של
שניי האישים רואי כל סוד.מוארי עניים.קדושים
הרבי מילובביץ לא ממש הבין מי הוא האורח.לא
ממש קיבלו לשבת להיכנס ולו לשיחה שקטה
ורצינית.בחדרי חדרים.בעניינים הרי עולם.
כמקובל בפגישה של שניי צדיקי דור.הרבי נעזר בכרוז. שיואיל ויודיע מי בין הבאים.מעמדו. לרבי
מלובביץ לא היתה ידיעה מוקדמת.ולא ראה אלה מה
שראו עניו.ושמעו אזניו.הרב כדורי חביב וצנוע מאוד
ואף לא מסתיר את גאוותו על סיפרו ועבודתו הגדולה
בהגהה.והוראת סדר הכוונות לרב משש.שהרבי
מלובביץ זכר.ואף החמיא לסופר.


מה היה אמור להיות.בפגישה של שתיי ענקי רוח.
הרבי צופה ויודע למרחקים שהינה איש גדול
הולך לבא בשערי ביתו.ומ ראש מכין לו קבלת פנים
ראוייה.ומכניסו לחדרו.ושם הם יושבים זמן לבדם.
או במחיצת טובי התלמידים. וכאשר יצאו לציבור
לתפילה משותפת.יעשו סעודה.אך לצערינו לא זה
מה שהיה.מה שמוכיח.ומסביר למה תמיד אנו
מעריצים ומספרים דברים לא אנושיים דווקא על
אלו שלא הכרנו.את אלו שלא פגשנו.את העתיקים.

ומה הוא ההזק הגדול בספורי ניפלאות ואגדות
צדיקים ככל שההגדה לא מציאותית.וגדולה מכל
מה ש האדם הטוב.עובד עבודת קודש כל חיו
רואה עצמו כלא ראוי.ואינו זוכה ולו לזעיר מגודל
הניסים שהיו עם צדיקים.ובכך מביאו לציפיות לא
נכונות.לא פרופורציונליות ואף למפחיי נפש
ואכזבות.לכל מי שמכיר את סיפרי הניפלאות
מראשית החסידות.על הבעשט וחסידיו.מעשים על
אנושיים.אנשים רבי כוח.וידיעה.
ומי יגיע למקומם.ההאדרה העצומה שניכתבה
בעיקר עי חסידים.דור או יותר אחרי מות הצדיק.
האדירו וכול כותב הוסיף והאדיר על מנת
ולהגדיל כבוד ויקר לרבו.וגדולה.וכך לאחר כמה
דורות.העדויות הפכו לאגדות חסידים.ואנו
השומעים הופכים קטנים יותר ויותר.זעירים.לא
נחשבים.וכל מעשינו ניראים כיומיומיים.בטלים
בשישים.וזוהיא המכשלה והנזק.ומה שטוב
כסיפורים ל ילדים.חייב שישאר בגדר אגדה.

אינני טוען שאין גדולה אצל צדיקים.אך צריך לדעת
שיש נזק גדול בהגדלה.והוצאה מפרופורציות.
כל סילוף המציאות הוא סילוף גם אים כיוון המסלף
להאדיר.מצא שהוא נוגע בשקר.ואין צדק וקדושה
צריכים לעזרתו של זה.

וגם לא מבינה איפה בדיוק היתה הגזמה- שניהם ענקי רוח והפגישה- למרות שלא ניראית כמו פגישת בוש ומלכת אנגליה- בכל זאת מרגשת- דוקא באקראיות ובפשטות שלה.

הכל תלןי בעיני המתבונן....

מה שניטען. שהרבי לא ממש ידע עד שלא הכריזו
את שם האורח ומעמדו. ומש הכריזו לא היה שם שום דבר מחוייב המציאות.לו הבין הרבי מלובביץ עד כמה תהיה גדולה השפעתו של הרב כדורי על לימוד והוראת ועבודת השם. ועד כמה חשובה עבודתו בשמירה ולימוד הזוהר על פי כוונות הרשש..האם לא היה אמור לבקשו להיכנס אל חדרי חדרים.לדבר דברים הרי עולם ועתיד ישראל. להיתפלל יחדיו.כסמל לקשר בין קהילות ישראל ממיזרח לקהילות חסידות אירופה.
לעשות סעודת ברכות. שום דבר..מה שהיה שם
היה בעמידה על רגל אחת.לא נישגב.ללא צל צילו של מעבר למציאות המוחשת.יומ יומיות.לא סוד שיח שרפי קודש.

שבא אל הרבי כאחד מפשוטי העם- היא המרגשת!

לפחות אותי..

בניסוח תגובותיכם. ניתן להשמיע ביקורת גם בלי לזלזל.

תגובה מזלזלת נמחקה.

לגבי בלעדיות הסרטון- הסרט צולם ע"י יהושוע (בעלי האתר) והוא מוקרן באתר הזה מיום הקמתו עוד בטרם הועתק והופץ
. השינוי הוא שהשבוע העברנו אותו לחזית האתר .
הטקסט המדבר על בלעדיות ליווה את הסרט מאז,
ואכן צדק הכותב שכעת כבר איננו בלעדי.

מסקר חדש שפירסם "המרכז האקדמי רופין" בשיתוף משרד הקליטה עולה כי רוב העולים מגדירים עצמם כיהודים בראש ובראשונה, ורק אחר כך ישראלים

http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3397011,00.html

ועוד סקר: העולים מעדיפים את החגים היהודים הדתיים על פני יום העצמאות.

http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3391069,00.html

http://216.239.59.104/search?q=cache:7OPBiX4nObcJ:www.british-israel.ca/China.pdf+gog+is+china&hl=en&ct=clnk&cd=7

צופן בר יוחאי

הזוהר, ספר הספרים של הקבלה, ננעל באלף מנעולים מיד לאחר שנכתב ונדד בעולם במשך מאות שנים. כשהגיע הזמן הוא נפתח מחדש על ידי בעל הסולם

3/5/2007

המקום: הר מירון.
הזמן: אמצע המאה השנייה לספירה.

השנים סוערות, מלחמות עקובות מדם מתרחשות בכל רחבי העולם. שליטה, כבוד ורכוש הופכים לערך עליון וחיי אדם מאבדים כל ערך.

באותו זמן, במערה חשוכה וצפופה בצפון הארץ, יושבים עשרה מקובלים וכותבים ספר על אהבה נצחית חובקת עולם.
קידוד רוחני
22 אותיות הא''-ב'' מבטאות 22 סוגי מילויים של הנשמה באור העליון
לכתבה המלאה

רבי שמעון בר יוחאי יושב בראש החבורה, רבי אבא יושב צמוד אליו, מאזין לדברים הנאמרים ורושם אותם בקפידה. שאר התלמידים יושבים סביבם, מאזינים בשקיקה למילותיו של "המאור הגדול". כך, בחשכת הליל, אות אחר אות, מילה אחר מילה, נכתב הספר העמוק והמסתורי ביותר בחכמת הקבלה - "ספר הזוהר".

אולם מיד לאחר כתיבתו של ספר הזוהר הוא נגנז על ידי מחבריו. הסיבה: הדור עדיין לא היה ראוי להתגלותו ברבים. "הספר", אמר רבי שמעון בר יוחאי לתלמידיו, "יתגלה רק בדור שבו האנשים יתייאשו מההתפתחות האגואיסטית ויבקשו לגלות את משמעות החיים האמיתית. תפקידו יהיה לסיים את תקופת החשיכה הרוחנית, את תקופת הגלות".

כתב סתרים

ספרים רבים נכתבו לפני ספר הזוהר, ואלפים רבים נכתבו מזמנו והלאה, אבל מעולם לא נכתב ספר שישווה לו בכוח הרוחני שטמון בו. ספר הזוהר מתאר את המציאות הרוחנית השלמה, מציאות נצחית שנמצאת מעל למגבלות של זמן ומקום. אך "שפתנו האנושית דלה ביותר מלהמציא לנו ביטוי נאמן ומספיק כדי לפרש דבר אחד שבספר הזה עד סופו", כותב הרב יהודה אשלג, בעל הסולם, מחבר פירוש הסולם לספר הזוהר.

אם כך, מהו המפתח שבעזרתו נוכל לפצח את מסתרי ספר הזוהר? איך נוכל לגלות את האוצר שהטמינו בו עבורנו
רבי שמעון בר יוחאי ותלמידיו?

בעל הסולם מספק לנו את השיטה: "בכדי להבין את דברי הזוהר הקדוש, צריך שיהיה האדם נקי מאהבה עצמית. ובשיעור זה אפשר להבין את האמיתות, מה שהזוהר הקדוש רוצה לומר". (ספר שמעתי, מאמר פ"ט).

המקובלים הם אנשים שהשיגו את הכוח העליון- כוח האהבה והנתינה. בספרים שכתבו הם מתארים את מה שגילו בעולם הרוחני. אך רק אדם שמגיע להרגשת כוח האהבה והנתינה יכול להבין את מה שכתבו באמת. רק בפני אדם כזה נפתחים המנעולים של ספר הזוהר ומתגלה הא ספרד, כאלף שנים מאוחר יותר
המקום: ויאדוליד, ספרד.
הזמן: כאלף שנים מאוחר יותר.

רבי משה די ליאון יושב בחדרו, קורא בכתב יד עתיק שהגיע אליו במקרה, נדהם מהכוח הרוחני העצום שפורץ מבין המילים. "הכתבים האלה נכתבו על ידי ענקי רוח", הוא חושב לעצמו, "מילותיהם נעלות, סתומות... אם יתפרסם, הוא עלול להתפרש בצורה שגויה, אנשים לא יבינו אותו… אין ספק, האנושות עוד לא מוכנה להתגלותו ברבים".

בתחילת המאה ה- 14, מספר שנים לאחר פטירתו של רבי משה די ליאון, התגלה הספר לכל. אלמנתו נאלצה למכור את כתבי היד שהיו ברשותו וביניהם גם את כתבי ספר הזוהר, כדי להשיג מעט אוכל עבורה ועבור בתה. וכך, אלף שנים לאחר שנגנז על ידי רבי שמעון בר יוחאי ותלמידיו, מתגלה שוב הספר המסתורי לעולם ומתחיל להיות מופץ ברבים.

למרות התגלותו, ספר הזוהר אינו מעורר התעניינות מיוחדת. באותם ימים רק גדולי המקובלים למדו מתוכו בסתר. המקובלים הבינו שעדיין לא הגיע הזמן. האנושות צריכה להמתין עוד כמה מאות שנים עד לזמן שבו בני האדם יהיו מפותחים מספיק כדי לגלות את סודות הזוהר. הם התכוונו לזמננו.

מרוץ נגד הזמן

המאה ה- 20 החלה והעולם נכנס לסחרור. התפתחות טכנולוגית שלא הייתה כדוגמתה, שתי מלחמות עולם והשמדה המונית של עמים שלמים הן רק חלק מהטלטלות שחווה העולם בתקופה של פחות ממאה שנים.

לקראת אמ

הזוהר של הקומזיץ

מאת בנימין לאו

פרשת "אמור"

הוא היה גיבור
הוא חלם על דרור

כל העם אהב אותו
הוא היה גיבור

שבין רבי שמעון בר יוחאי
לבין רבי עקיבא מורהו העצום לבר כוכב שהכריז עליו רבי עקיבא .דרך כוכב מיעקב /כמשיח/ והמגפה הגדולה המילחמה ומותם של רבים רבים מתלמדיו של רבי עקיבא יחד עם רבבות רבבות עם ישראל טף וזקן .השבר הגדול מאז בר כוכבה הפך לבר כוזיבה משיח שקר ומאז המהגלות.מאז סופרים 2000 שנות.


ל"ג בעומר במירון

תצלום: תומר אפלבאום


פרשת "אמור" מונה את רשימת המועדים בלוח השנה היהודי. לאחר ציון השבת כ"מלכת המועדים" מתחילים לעבור על פני הלוח, החל בניסן וכלה בתשרי, שבעת חודשי המועדים (על פי התורה, כל המועדים מרוכזים במחצית הראשונה של הלוח; בחודשי החורף לא חוגגים שום חג). הראשון למועדים הוא הפסח, ומיד במוצאי החג מתחילות חגיגות הקציר. תחילה חג קציר השעורה, הראשונה בגידולי הדגן שמבשילה. ממנו מתקדמים אל חגיגת קציר החיטה, שמתרחשת שבעה שבועות לאחריה.

הימים שבין קציר השעורה לקציר החיטה הם ימי ספירת העומר. בקריאת פסוקי התורה המתארים את ימי ספירת העומר אפשר לחוש בהתרגשות של החקלאי המרוכז כל כולו בעבודת הקציר ומתקדם מגידול לגידול. זה דופק החיים הטבעיים של עם היושב על אדמתו ואוכל מיגיע כפיו. כשגלינו מארצנו - נתרחקנו מעל אדמתנו, תרתי משמע. חדלנו לעבד את האדמה וימי ספירת העומר נהפכו לימים של אבלות. הציון הראשון לאבלות מופיע בתלמוד, המספר שבין פסח לעצרת מתו תלמידי רבי עקיבא במגיפה. יש רגליים לטענה שהמגיפה המדוברת היא מלחמת בר כוכבא בשנים 132-135 לספירה, ותלמידי רבי עקיבא הם לוחמי המרד ברומאים. גזירות הדריאנוס שבאו בעקבות המרד רוקנו את יהודה מיהודיה, אם בחרב ואם בשבי. מאז הפכו ימי הספירה החגיגיים לימי אבל לאומי על אובדן תקוות החירות. אלף שנים מאוחר יותר עברו על יהדות אשכנז שבעמק הריין מסעי הצלב. חורבן הקהילות ההן אירע בימי האביב והקיץ, וימי ספירת העומר נהפכו לימי זיכרון לקהילות אלו שמסרו נפשם ונהרגו על קידוש ה''. כך נכרכו להם יחדיו האבלות התלמודית על מות תלמידי רבי עקיבא עם האבלות האשכנזית, וימי הספירה נשתמרו כימי אבל.

רק יום אחד שרד כיום הילולה ושמחה: יום ל"ג בעומר, י"ח באייר. במוצאי שבת הקרובה יתמלא אוויר הארץ בעשן מדורות החג. זה יום פלאי הנחגג בכל הקהילות אך שורשיו עלומים. במקורות הקדומים (התלמודיים ובספרות ימי הביניים) אין שום אזכור למדורות ל"ג בעומר. יום זה נתייחד, על פי המסורת הספרדית, כיום שבו פסקו תלמידי ר'' עקיבא מלמות במגיפה. לפי מנהגי הספרדים, מלמחרת יום זה ואילך כבר נפסקה המגיפה וממילא מסתיימים מנהגי האבלות. לפי המסורת האשכנזית, היה יום זה יום של הפסקה מהמגיפה ולכן הוא מותר בחתונות, תספורת וכדומה, אך למחרת "חוזרים לשיגרת" האבלות של ספירת העומר. אף אחד לא דיבר על חגיגות מיוחדות, ובוודאי לא על מדורות. בתקופת הזוהר של צפת מסופר על האר"י שהלך עם תלמידיו להתפלל בקברו של רשב"י במירון ביום ל"ג בעומר. יש שאמרו שזה יום פטירתו, יש שגרסו שזה היום שבו העביר את סודותיו הכמוסים לתלמידיו. בין כה וכה היתה זו המסורת הקבלית שעיצבה יום זה כ"יום הילולה של רשב"י". עדיין לא נאמר דבר על מדורות.

מסופר על ר'' חיים בן עטר, בעל "אור החיים" בן המאה ה-18, שבעלייתו למירון בשעת ההילולה "היה שמח שמחה גדולה ושרף כמה בגדים יקרים שלו, לכבוד רשב"י זיע"א" (קונטרס "כבוד מלכים" לר'' שמואל הלר, תרע"ד). מכאן ואילך אנו שומעים על הרבה מסורות של עלייה גדולה והמונית לקברו של רשב"י בליל ל"ג בעומר, ועל מדורה שמתודלקת בבגדים שההמון תורם לעליית רשב"י. על מנהג זה של מדורת ל"ג בעומר

ברוכים יהיו המברכים וכל בית ישראל.

בדף הבית הכנסנו שיעור אודיו מדהים של הרב ברנר זצ"ל מומלץ!!!!!

המועד הראשון שלו .. תבורכו.

אחמדינג''ד תחת אש - נישק את יד מורתו
==============================
יום רביעי, 2 במאי 2007, 17:55 מאת: שי אילן.

נשיא אירן מחמוד אחמדינג''ד ספג ביקורת קשה במדינתו, הפעם דווקא מן האגף האיסלמי הקיצוני. הנשיא נישק את ידה של מי שהייתה מורתו, במהלך יום המורה האירני. הנשיקה צולמה ושודרה באמצעי התקשורת האירניים. על פי החוק המוסלמי אסור לגבר לקיים מגע פיזי כלשהו עם אישה שאינה שייכת למשפחתו.

העיתון השמרני "חיזבאללה" היוצא באירן פירסם שלוש תמונות של הנשיקה האסורה.בעיתון נכתב ש"הציבור במדינה אינו זוכר מעשים כאלה, המנוגדים לשריעה מאז המהפכה ב-79". העיתון שעסק בעניין בעמודו הראשי מוסיף: "למעשה בלתי צנוע כזה יש השלכות חמורות של הפרת החוק הדתי והערכים המקודשים".

יש לציין שהמורה לבשה כפפות מבד עבה, כך שאחמדינג''ד לא ייצר איתה מגע פיזי של ממש. עם זאת ובניגוד לתפיסה המקובלת במערב, אחמדינג''ד כבר ספג בעבר ביקורת על היותו "פמיניסט" מדי. הוא ניסה, בלי הצלחה להעביר חוק שיאפשר צפייה של נשים בכדורגל.

אבל לרצוח אנשים - מותר!