את - אשר עשה לך עמלק. זהו המושא הישיר.
למרות שגם את המושא הזה היה רצוי לחלק.
זהו מושא מורכב, ובתורה יש חשיבות למיקום כל פרט קטן.
כמו שכתבתי, המקרא לא אומר "זכור את עמלק אשר עשה", שהמעשים הם קודמים.
ועוד שלב האדם נגרר אחר המעשים, באם טובים - אוהבם, באם רעים - שונאם.
רשימת העמים (הקצרה יחסית) שהזכרת בהם מתממשת תכונת העמלקיות, היא הדוגמה למה שכיוונתי.
ע"י זכירת המעשים דווקא נרשם דפוסם בזכרוננו וע"י כך אנו יכולים להימנע מליפול שוב, כמו שקרה לדוגמה לפני תקופת השואה שאז רבים ראו בברלין את ירושלים המודרנית, והיהדות רח"ל נהפכה לדבר בזוי ומגונה שיש להסתיר בבית.
אמנם אצלנו בני האדם לא ניתן לנתק בין העושה ומעשיו, בעת נבחן אותם.
ועוד שאצל עמלק, המהות שלו כמו אצל עשו אביו היא המעשים עצמם.
לכן התורה מדגישה בראשונה את המעשים אצל עמלק, לבל נחשוב שזהו עניין שרירותי, ורק ב"מקרה" נבחר עמלק להיות מושא שנאת העם היהודי.
שטבע האדם לשכוח שאת שארע לו בעת שמעד ועבר על פרצה בגדר, קל וחומר את שארע לאבותיו, לברוח מזכרונות קשים, ולחיות בהכחשה שאולי לא ארעו, או שהמפגע קיבל את עונשו ונעלם מן העולם.
כמה טוב לחיות בעולם תמים.
לא ! באה התורה ומצווה לזכור לעולם את המעשים.
שיש רוע בעולם, "שיש כלב בעולם שנושך ילד שפורץ גדרות" כתרגום משל הזוה"ק על "זכור את אשר עשה לך.."
אם ניכנס לעומק ולפנימיות, נראה שעמלק וזהותו הוא הטפל והמעשים שלנו הם העיקר.
צדקת ידידי היקר, עמלק ומעשיו הם היינו הך,
אך אצלנו בני ישראל חלילה מלומר כך.
אצלנו הנשמה היא המהות נקייה מכל רבב,
והמעשים את נפשנו, באם טובים מזככים, באם רעים מכתימים,
ועליהם שכר ועונש אנו מקבלים,
אך שלא כמו המעשים ודברי העמים אשר זכרונם אובד,
נשמות ישראל נשמרות זכות לעולם ועד.
ודיין האמת, שופט עליון בעת שאת משפטנו הוא בודק,
מקפיד הוא במחשבות ובמעשים לדקדק,
ולהפריד בין עושה למעשה,
שלא כמו שופט בשר ודם,
שלמראה אדם עשיר ומיוחס, חוש שיפוטו נרדם.
נ.ב לגבי העמים שהזכרת, העמים הגרמנים (השבטים הטווטונים) שונים בתכלית השינוי, בתרבות, שפה ומראה מהעמים הסלאבים (מזרח אירופה חוץ מהונגריה רומניה וארצות הבלקן).
המשותף לכולם הוא שנאת היהודים.
הגרמנים עצמם בגרמניה שונים מהעמים הגרמניים מסביבם, הולנד בלגיה, אנגליה וארצות סקנדינביה.
יש להם התנשאות מושרשת בטבע, שלא כמו העמים מסביבם, חסר להם חן ויופי, מה שלא מפריע להם להעריץ את עצמם.
כמו שבא לידי ביטוי בשאיפות הלאומיות ההרסניות שלהם.
הוספת תגובה
