בס"ד
כי תצא למלחמה על אוייביך
שני סוגי מלחמות
מלחמת חובה ומלחמת רשות,
ושני סוגי אוייבים זה הנלחם נגד הקיום הגשמי
וזה הנלחם נגד הקיום הרוחני והגשמי גם יחד.
כי תצא - אויב מבחוץ ומבפנים
"כִּי-תֵצֵא לַמִּלְחָמָה, עַל-אֹיְבֶיךָ; וּנְתָנוֹ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, בְּיָדֶךָוְשָׁבִיתָ שִׁבְיוֹ" (דברים, כ"א, י'')
ליהודי שני סוגי אויבים, האויב שנלחם נגד קיומו הגשמי והאויב שנלחם נגד קיומו הרוחני ונגד שניהם
צריך לצאת למלחמה ''על אויבך''. יהודי צריך לצאת למלחמה עם תחושת בטחון ואמונה בקב"ה וכך
מובטח לו הניצחון.
פרשת השבוע דנה בדיני מלחמה, ישנם שני סוגי מלחמות. מלחמת חובה שעליה מצווה הקב"ה כדוגמאת המלחמה נגד
העמים היושבים בכנען. ומלחמת רשות - מלחמה שהיא כתוצאה משקול דעת של עם ישראל. רש"י מסביר כי המלחמה
הנידונה בפרשתנו היא מלחמת הרשות.
בתורת החסידות מוסבר כי לכל מלחמה יש שני רובדים, המלחמה הגשמית מול האויבים המאיימים על קיומו של
הגשמי של עם ישראל. והמלחמה הרוחנית מול האוייב המאיים על קיומו הרוחני. על הקיום הרוחני של כל יהודי
מאיים היצר הרע. הוא שמסית ומדיח את היהודי לנטוש את תורת השם ודרך המצוות ולהידבק אך ורק בתאוות
והנאות העולם הזה. בשני המקרים על היהודי לצאת למלחמה כשהוא חדור אמונה ובטחון בקב"ה שיעזור לו
במלחמתו. ''על אויבך'' האמונה בקב"ה והליכה בדרכיו היא שמבטיחה את הנצחון במלחמה. וכשיהודי ''לוקח''
איתו למלחמה את הקב"ה אז מבטיחה לנו התורה ''ונתנו השם אלוקיך בידך ושבית שביו''. לשבות את הכוחות
והאנרגיות של היצר הרע לצד הקדושה.
מהאמור לעיל מתעוררות שתי שאלות:
1) מדוע המלחמה ביצר הרע מוגדרת כ''מלחמת רשות'' והלוא התורה מצווה אותנו לדבוק בדרך התורה והמצוות.
2) התורה מבטיחה שלקיום מצוות יש שכר. שכר ניתן רק לשכיר מי שמשכיר את עצמו מרצונו לעבודה. ואילו
עם ישראל הם בחזקת עבדים לקב"ה - "לי בני ישראל עבדים" (ויקרא, כ"ה, נ"ה). ועבד אינו אמור לקבל
שכר על עבודתו.
"הקב"ה התייעץ עם נשמות הצדיקים":
ע"פ מדרש רבה (מגילת רות), בטרם בריאת העולם התייעץ הקב"ה עם הצדיקים - נשמות ישראל, האם לברוא
את העולם? והנשמות הסכימו איתו, כלומר הנשמות שנמצאות במדרגה רוחנית גבוהה, הסכימו לרדת ממדרגתם
לעולם הזה הגשמי שהוא התחתון ביותר מכל העולמות, להחיות כאן את הגוף.
כאן נמצאים שני המרכיבים של החובה והרשות: כשהנשמה יורדת לגוף הגשמי בעולם הזה, היא מחויבת לעבוד
את הקב"ה, כעבד שעובד את אדונו - בלא שכר. אולם הסכמתן של הנשמות לרדת ממדרגה רוחנית גבוה לעולם
הזה הגשמי וכאן עליהן להילחם את המלחמה ביצר הרע, היא תוצאה של בחירתן החופשית ועל כן יהודי זכאי
לקבל שכר על קיום המצוות.
"זדונות נעשו לו כזכויות":
חז"ל מסבירים שכשיהודי עושה תשובה שלמה, אפילו העברות שעבר בזדון נחשבות לו כזכויות. מעת לעת קורה
שהיצר הרע מצליח להפיל ברשתו יהודים וגורם להם להשתמש בכוחות האלוקיים שניתנו להם לצורך עבודת השם
לעשות את היפך רצונו של הקב"ה. אולם כשיהודי מצליח להתגבר על יצרו לנצח אותו, הוא משחרר את הכוחות
הללו, ''ושבית שביו'', מוציא את הכוחות שנפלו ברשות היצר הרע ומעביר אותם לצד הקדושה.
זוהי מלחמה ארוכה, מיגעת ועיקשת. אולם יהודי תמיד צריך לזכור כי הקב"ה נמצא עימו, הוא צריך לצאת למלחמה
בתחושה שהנצחון כבר בכיסו, ''על אויבך'' תחושת עליונות של הצד הטוב שיוצא להילחם בצד הרע. ומובטח לו
כי הוא ינצח.
"שכר מצווה - מצווה":
עבודתם של היהודים בדרכי התורה וקיום המצוות, גורמות להשראת אור השכינה בעולם. ומכינה את העולם לאחרית
הימים לימי הגאולה האחרונה והשלמה. כל מצווה שיהודי עושה מקדמת את העו
הוספת תגובה
