בס"ד
בראשות אבותיהם הקדושים ראשי השבטים,
כאן הניחו את היסוד לקיומנו, ולעתידנו לדורות,
עד גמר התיקון הכללי, לתקן עולם במלכות שדי.
דברים על הפרשה מאת החכם מנחם מנשה זצ"ל,
ששמו הוזכר כאן השבוע ע"י נכדו עידו שטיינברג,
שהביא דברים לרפואת הרב יצחק בן טופחא,
ויהיו גם אלה דברים לרפואת הרב יצחק בן טופחא,
שהשם ישלח לו רפואה שלמה בתוך שאר חולי עמו,
ישראל. אמן.
"ואלה שמות בני ישראל הבאים מצריימה",
מיצרימה גימטריה שכינה,
ואלה שמות – אין שמות אלא לשון חשיבות,
כמו שנאמר "נשיאי עדה קריאי מועד אנשי שם".
אם כן עלינו לדעת מה חשיבותנו בפרשה זו,
אשר כל ספר שמות נקראת על שם חשיבות זה.
תורתנו הקדושה באה להעיד שמות בני ישראל,
כלל חשיבות בני ישראל הוא הבאים מצרימה,
כלומר, קבלו על עצמם מרצון את עול הגלות,
כי הזכרת שמות השבטים כאן,
אינה כעין סיפור והסטוריה גרידא,
הרי שמות היורדים כולם נזכרו עוד בתחילת
ירידת יעקב למצרים בפרשת "ויגש".
אלא הפסוק בא להעיד כאן על חשיבותם,
ואצילות רוחם של האבות, השבטים הקדושים,
אשר ירדו חזרה ברצונם הטוב למצרים,
אחר היותם בארץ כנען,
כי אז בעלותם לארץ כנען, לקבור את יעקוב
היו ברמה גבוהה והיו יכולים בכבוד גדול,
להשאר שם בארץ מורשת אביהם,
אבל הם השבטים הקדושים,
אשר כל הכבוד השליכו אחר גוום,
וברצון הטו שכמם להיות למס עובד,
כדי לפרוע את שטר חוב אברהם אבינו ע"ה,
בברית בין הבתרים.
אכן שמות בני ישראל הבאים "מצרימה",
כלומר, כל ביאתם חזרה למצרים, היה עבור
השכינה.
כמו שנאמר, עמו אנוכי בצרה, את יעקב,
כלומר הסתירו מעצמם את השררה שקבלו
בתואר שם ישראל,
אלא נכללו בשם יעקב מלשון עקב,
עקב ענווה, יראת השם.
איש וביתו באו מלמד,
בראש קוי היסוד, שמו להם למטרה,
בראש דאגתם, שיהיו מדריכים ומחנכים
את ביתם ובניהם בקדושה ובטהרה,
כמו שבאו,
כלומר, לפני ירידתם לאויר הטמא של
ארץ מצרים.
ש''מות ב''ני י''שראל – ר"ת שבי,
כל מטרת ראשי השבטים בירידתם למצרים,
היה להעלות את ניצוצות הקדושה שהיו
שבויים בקליפת זהמת מצרים.
ואלה קווי היסוד:
א. ראובן – מחובתם לשמור על קדושת ראיית עיניהם,
ולראות בני מי הם.
בני אברהם יצחק ויעקב, כדי לא להגרר אחר
תרבויות חדשות של מצרים.
ב. שמעון – ראו חובה על עצמם לקדש חוש השמיעה,
כי אזניים נכווים תחילה באיברים.
ג. לוי – כלומר על ידי שמירת העיניים והאזניים כנזכר לעיל,
מובטח להם שהשכינה תתלוה עמהם.
ד. יהודה – כלומר מעתה שקשורים ודבוקים בהשם יתברך הוא
בזכות לוי, הרי בנקל יכולים לעבור את כל משברי הגלות,
ולהודות להשם על הכל, בברכת הטוב והמיטיב, כמו שכתוב,
באלוקים אהלל דבר, בהשם אהלל דבר.
ה. יששכר ו. זכולון – יששכר - הוא הששי בחינת ערב שבת,
זבולון – שביעי בחינת שבת,
רצה לומר, כל הטורח בערב שבת, אע"פ שבערב שבת
יש רק טורח ואדם אסור לקבוע לו סעודת קבע,
אבל מובטח לו שיש שכר טוב בעמלו וסופו לאכול בשבת,
וזבולון, זוכה על ידי כך שהקדוש ברוך הוא
יעשה בו בית זבול לו, לשכון בתוכו,
כך היו בטוחים שסוף הכבוד לבוא,
על ידי שמירתם בתקנות אלו.
דוגמת טורח ערב שבת,
הרי בוודאי בסופם יגאלו, וירגישו גם
מנוחת השבת.
ז. יוסף – כלומר על ידי קו יסוד זה יוסיף
השם ויאיר אור פניו איתנו סלה.
ח. בנימין – כלומר,
עם הגיעם למעלה רמה, כנזכר לעיל, כל המעשים
והפעולות בעולם הזה,
הם עולים לקדושה בצד ימין, ועוד ישראל שמורים
מלמעלה לבל יחטאו ח"ו.
ט. י. דן ונפתלי – כלומר,
אם כבר זכינו במעלות רמות אלו, וכל מעשינו
רצויים לפניו יתברך, הרי בכוחנו להיות בחינת צדיק
מושל ביראת אלוקים, אפילו
בשעה שחלילה, העולם נידון ומידת הדין מתוחה,
הרי נפתלי, כלומר
יש בכוחנו לעמוד בתפילה ולפלל פלולים,
לה
הוספת תגובה
