שיחות הר"ו קל"א
קלא. כשכתבתי לפניו התורה ואלה המשפטים )בסימן י'' חלק ראשון מלקוטי
מוהר"ן (המתחלת כשיש דינים חס ושלום על ישראל, על~ידי רקודין והמחאת כף
נעשה המתקת הדינים וכו''. אמר לי: כך אמרתי, שעכשו נשמע גזרות חס ושלום על
ישראל. והנה הולכים וממשמשים לבוא ימי הפורים האלה ) כי התורה הזאת נאמרה
סמוך לפורים ( ויהיו ישראל מרקדים וימחאו כף ועל~ידי זה ימתיקו הדינים.
וחזר וכפל דבריו ואמר בפה מלא: כך אמרתי. וכונתו היתה להעיר לבבנו שנדע
ונבין שכל דברי תורתו הקדושה אף~על~פי שיש בה עמקות גדול ונורא מאד מאד
ורזין עלאין וסודי סודות עמקים ורחבים מני ים בכל דבור ודבור,
אף~על~פי~כןעקר כונתו שנשמע ונקבל דבריו הקדושים בפשיטות לשמר ולעשות
ולקים את כל דברי תורתו בפשיטות ובתמימות. כמו למשל התורה הקדושה הזאת
שנאמר שם שעל~ידי המחאת כף ורקודין נמתקין הדינים היתה כוונתו כפשוטו
שיחזקו עצמן לשמח בימי שמחה כגון פורים וחנכה וימים~טובים או חתנה וכיוצא
בזה כל מיני שמחה של מצוות שיחזקו עצמן בשמחה גדולה עד שיזכו להתעורר
לרקודין והמחאת כף ועל~ידי זה ימתיקו הדינים. כי כל דברי התורה לא בשמים
הוא לאמר שאין מי שיכול לזכות לזה להמתיק הדינים על~ידי המחאת כף ורקודין
כי~אם גדולים בני עליה, רק כל אחד מישראל יש לו כח הזה כשיקים הדברים
כפשוטן באמת ובתמימות. וכן בכל הדברים הנאמרים שם בהתורה הקדושה הנ"ל וכן
כל מה שנאמר בכל תורה ותורה, כי לא המדרש הוא העקר אלא המעשה )ה(. ושים
עינך היטב היטב ותסתכל יפה בכל תורה ותורה, ותשים לבך להבין בכל מקום
העבדות והעצות והמוסר וההתעוררות היוצאים משם על~פי פשוטן של דברים.
ותבקש מהשם יתברך שיאיר עיניך לזכות לזה להבין הדברים היטב למעשה כי כל
דבריו זכרונו לברכה כלם נצרכים ומכרחים לעבדות ועצות טובות לעבדו יתברך.
ואפלו בקצת מקומות אשר לפום ריהטא בהשקפה ראשונה אין מבינים היטב איך
נוגע הענין הזה לעבדה לפי מדרגתו. אף~על~פי~כן באמת יש שם עצות נפלאות
והתעוררות נורא לשוב אליו יתברך ממקום שהוא שם ואם תשים עינך ולבך שם
היטב בודאי תמצא גם שם עצות ודרכים טובים לפי מדרגתך. כי כל דבריו זכרונו
לברכה הם כלליות גדול וכל תורה ותורה כלול מכל התורה כלה, ומכל בני~אדם
שבעולם בכל דרגה ודרגה, מן תכלית קצה העליון עד תכלית קצה התחתון. הינו
שעם כל תורה ותורה ושיחה שלו יכול לעבד את השם יתברך הגדול במעלה בתכלית
המעלה. וכן אפלו הקטן והפחות בתכלית דיוטא התחתונה יכול גם~כן לשוב להשם
יתברךולמצא עצות לנפשו על~ידי אותה התורה בעצמה, כי הם כלליות נפלא מאד:

הלכות פורים

הלכות קריאת זכור



קריאת פרשת זכור היא חובה מן התורה, ולכן יכוונו הקורא והשומעים לצאת ידי חובת המצווה שהיא לזכור ולא לשכוח את אשר עשה לנו עמלק, ומחמת כך נצטווינו למחות את שמו. לכן ראוי שהרב או הגבאי יעוררו את הקהל לפני הקריאה.

יש להוציא את ספר התורה היותר מהודר לצורך קריאת פרשת זכור.

כדי לצאת ידי חובת כל הדעות יש לקרוא את המילה "זכר" בתחילה בצירה ואחר כך בסגול. והספרדים אינם מקפידים על זאת.

יש אומרים שגם נשים חייבות במצוות "זכור" ולכן יש שנוהגות לבוא ולשמוע את הקריאה ויש אומרים שאינן חייבות.

בשעת הדחק
מי שצריך לבחור בין שמיעה בציבור של פרשת "זכור" לבין קריאת מגילה בציבור - עדיף שישמע קריאת פרשת "זכור" במניין ואת המגילה יקרא בזמנה ביחיד (וכך דעת המשנה ברורה). ויש אומרים שעדיף שיבוא לבית הכנסת בפורים וישמע את קריאת המגילה במניין, ויצא ידי חובת זכירת עמלק בשמיעת קריאת התורה בפורים, כשקוראים את פרשת "ויבא עמלק".



הלכות מחצית השקל

נהגו כעת לתת בתענית אסתר זכר למחצית השקל שהיה ניתן בזמן שבית המקדש היה קיים. ושיעורו:
* למנהג הספרדים: שווי מחצית השקל היינו 10 גרם כסף שכיום זה כ- 15 ש"ח.
* למנהג האשכנזים: שלש מטבעות של 1/2 שקל זכר לג'' תרומות שבפרשה. ואם הוסיף לתת עוד 15 ש"ח - אשריו וטוב לו.

ונותנים עבור כל בן מגיל 13 שנה. ויש שנהגו אפילו לקטנים ואפילו לעובר.



הלכות פורים

הקדמה: "מוטב לאדם להרבות במתנות לאביונים, מלהרבות בסעודתו ובשלוח מנות לרעיו, שאין שם שמחה גדולה ומפוארת אלא לשמח לב עניים יתומים ואלמנות וגרים, שמשמח לב האומללים האלו ודמה לשכינה שנאמר: "להחיות רוח שפלים ולהחיות לב נדכאים" (רמב"ם הלכות מגילה פ"ב הי"ז).

חיוב קריאת המגילה וזמנה:

חייב אדם לקרוא את המגילה בלילה ולחזור ולקוראה גם ביום. בלילה זמנה - מצאת הכוכבים עד עלות השחר. ושל היום - מהנץ החמה עד שקיעתה. אם לא יספיק לגומרה לפני שקיעתה קוראה בלא ברכה.

מי שצריך לצאת לתפקיד בטחוני לפנות ערב, אם אפשר, עדיף שיקראנה בלילה כשיחזור, ואם יש חשש סביר שלא יוכל לקרותה אז - יוכל לקוראה ביום מפלג המנחה בלי ברכה. כמו כן, אם ביום פורים הוא צריך לצאת לתפקידו, ויש חשש שלא יספיק לקוראה ביום, יכול להקדים לקוראה מעלות השחר.

מי שצריך לצאת לתפקיד בטחוני בפורים ולא יוכל לקרוא במגילה בשתי הקריאות אלא באחת מהן, ונתונה בידו הבחירה להחליט לאיזו מהפעילויות לצאת, של לילה או של יום - יעדיף קריאתה בלילה, בפרט כשמחליפו הוא מי שאינו שומר מצוות אשר אינו מעוניין ואינו קורא מגילה.

ברכות המגילה
לפני שקוראים במגילה מברכים לפניה שלוש ברכות: "על מקרא מגילה", "שעשה ניסים" ו"שהחיינו". וביום - למנהג הספרדים - אינו חוזר ומברך "שהחיינו". למנהג האשכנזים מברך "שהחיינו" גם ביום. ולאחריה נוהגים לברך "הרב את ריבנו וכו''…" בציבור.

כשמברך שהחיינו נכון לכוון גם על משלוח מנות וסעודת פורים.

אם לא בירך לא לפניה ולא לאחריה - יצא.

בכל מקרה שאינו מקיים מצוות קריאתה כראוי, כגון: שקוראה או שומעה ממגילה פסולה, או מגילה מודפסת, לא יברך.

דיני קריאת המגילה

קורא אדם את המגילה בין עומד בין יושב. אבל לא יקרא בציבור יושב לכתחילה מפני כבוד הציבור. מכל מקום למנהג האשכנזים בשעת הברכה עומדים.

קראה לסירוגין, דהיינו שפסק ושהה, ואחר כך חזר למקום שפסק, ואפילו שהה כדי לגמור את כולה - יצא. אף אם דיבר הקורא באמצע הקריאה - יצא. השומע, אשר לא שמע, אפילו מילה אחת, לא יצא.

קראה מתנמנם, הואיל ולא שקע בשינה - יצא, אבל אם שמעה מתנמנם - לא יצא.

מי שקשה עליו להמתין עד אחרי התענית - בפרט אחרי פעילות מבצעית, עדיף שישתה או שיאכל פי

המסר השבועי יעסוק בנושא השבוע המשעמם שהולך להיות...

למה לא קוראים בבית כנסת
את ספר ישעיה פרק נ"ג?

בס"ד,
אינני מכירה את כתוב המקור, שבמקרה לגבי מה שהזכרתה, אולי תוכל להרחיב לכוונתך.

.....

תותח.

ועוד רבנים על המצב, כרגע?

http://gog.web-site.co.il/

דפדפו בתחילת הדף ב- אפשרות לפיצוח הסוד בספר דניאל.

נ.ב: הלב שלי ירד ועלה כמה פעמים בזמן הקריאה.

הביעו את דעתכם.

האם דברים מתאימים (לפחות בחלקם)
לדברים בכתובת הבאה ? (17-3-2005) הוא ז'' באדר ב'' - יום הלידה והפטירה של משה רבנו ע"ה -גואל ראשון :
http://www.geocities.com/mashiach66

...

בס"ד

ראיתי אותו כבר, הוא לא מתקשר למה שכתוב באתר שאני הבאתי כי באתר שאני הבאתי מדברים על חישובים יותר הגיוניים.
האתר שאתה הבאת הוא מארגון של אנשים שאני ראיתי שכבר פתחו הרבה דפי אינטרנט וכתבו תאריכים שבהם תבוא הגאולה, אז ככה שאין להם אמינות. זה הכל.
גאולה שלימה, במהרה בימינו. אמן.

ל"ת

(אוכל לשלוח על בסיס קבוע אם תהיה דרישה. כל הנכתב לקוח ממקור שמיימי)

כיצד יתכן שמשה רבינו, האיש שמצד עצמו הגיע לתכלית הגילויים שיכול אדם לבקש בעולם הזה, לא יכול להיכנס לאוהל מועד? מה מנע בעדו מלהיכנס לאוהל מועד? האם בגלל שכבוד ה'' מלא את המשכן זו סיבה שמשה רבינו לא יכול להיכנס? ועוד - מקימים משכן, יש ענן וכיסוי, כבוד ה'' מלא את אוהל מועד, אח"כ הוא יתברך עוזב, וזהו? מפרקים והולכים ליעד הבא? מה התכלית?

ויכס הענן את אוהל מועד, וכבוד ה'' מלא את המשכן. ענן - בחינת מסך, הסתרה, כיסוי, בחינת "המכסה שמיים בעבים", שמיים – אלקות מכוסה, כדי שלא יהיה גילוי רב מדי. כיסוי אוהל מועד הוא עניין הגנה מפני האור הנעלה, שלא יבטל את העולם הגשמי ואפילו לא יבטל את אוהל מועד עצמו. לאחר הכיסוי בענן כבוד ה'' מלא את המשכן. "ולא יכול משה לבוא אל אוהל מועד כי שכן עליו הענן". משה לא יכול לבוא אל אוהל מועד, כיוון שכאשר הענן מכסה את אוהל מועד וכבוד ה'' מלא את המשכן, אוהל מועד נמצא מעבר לטווח של מקום וזמן, משה רבינו, על אף שחציו ומטה - אדם וחציו ומעלה - אלקות אינו יכול להיכנס לשם, כיוון שעניינו להיות תחת מקום וזמן - להנהיג את בני ישראל בתוך העולם הגשמי.

חייבים לומר, שמה שמשה לא יכול להיכנס לאוהל מועד בזמן גילוי כבוד ה'' במשכן - שייך ישירות לבני ישראל. משה רבינו הוא נשמה כללית, וכל אחד ואחד מבני ישראל נושא את ניצוץ משה רבינו בחינת היחידה שבנפש. כבוד ה'' מלא את המשכן וכניסתו של משה לשם תגרום לביטול משה בתוך ה'' וע"י כך יתעלה משה רבינו למעלה מזמן ומקום, ושוב בני ישראל עלולים ליפול, כפי שהיה בחטא העגל כשמשה רבינו עלה אל האלקים לקבל את התורה, ולמטה בושש לבוא אצל כל אחד ואחד.

בני ישראל סיימו את מלאכת המשכן סוף סוף. ***הקב"ה נח בתוך העולם הגשמי בתוך אוהל מועד יש ענן וכיסוי, ובני ישראל מחכים עד שהענן יסתלק. סילוק הענן הוא הסימן לפרק את המשכן ולהתקדם הלאה. לאיזה צורך? כאשר נמצאים בתוך זמן ומקום חייבים שיהיה העלם וכיסוי, כדי שלא יתבטל העולם (המקום וזמן). ישנו כיסוי, חושך. בני ישראל יוצאים למסע, מקימים את המשכן, הקב"ה יורד ושוכן בתוך המשכן, יש את הענן שמכסה כדי שלא יתבטל העולם, נותנים לקב"ה להתגלות בעולם לזמן קצוב, וכשנגמר העניין הוא מסתלק (לא כפשוטו ח"ו, אלא על דרך משל) ואז בני ישראל ממשיכים למקום הבא. כלומר, בני ישראל הם שלוחים להשכין את מהות ועצמות הבורא בעולם הגשמי, ובמקום גשמי. ובתוך זה לכבוש את העולם, את ההעלם והסתר, ע"י המסע ממקום למקום.

בכל מקום בו בני ישראל חונים חייב להיות הענן, העלמות והסתרים של הגילוי שלמעלה מזמן ומקום. כן בכל אחד ואחד מבני ישראל יש את בחינת משה רבינו ויש את העבודה של בניית המשכן. כל אחד בד'' אמותיו צריך לקיים מצוות, כדי לגלות את כבוד ה'' בקרבו וללא הכיסוי והעננים (נפש הבהמית, יצר הרע וכו''). לאחר מכן יוצא היהודי למסע בחוץ, בעולם-הזה הגשמי; ובכל מסע , בכל מקום אליו נשלח, הוא צריך להחדיר תורה ומצוות שלמעלה מזמן ומקום, אל תוך זמן ומקום ולבטל בזה את הכיסוי, ע"י קירוב היהודים באותו מקום. או אז הוא משכין את הבורא בתוך העולם הגשמי במקומו.

משה רבינו לא מתערב בעשייה, אלא שולח שלוחים בבחינת שלוחו של אדם כמותו. בני ישראל מבצעים את ההוראות של משה רבינו, שבנה את המשכן והעביר את ההוראות איך לבנות את המשכן. בני ישראל תרמו את העניינים שלהם, הד'' אמות שלהם. העבודה הזאת היא שיצרה את האפשרות לכך שכבוד ה'' מלא את המשכן. "ובהעלות הענן מעל המשכן יסעו בני ישראל בכל מסעיהם", כאשר נגמר הבירור של אותו מקום עולים ההעלמות והסתרים. כלומר, כבוד ה'' נמצא ללא צורך בכיסוי - מקפלים את המשכן ונוסעים למסע הבא. הסבר - כאשר נגמר הבירור של אותו מקום, כאשר סרים כל ההעלמות וההסתרים, עד שהקב"ה עצמו שוכן ב

המאמר ששלחתי הוא לפני הגהה. בשורה בה יש *** צריך להיות:

סילוק הענן הוא הסימן לפרק את המשכן ולהתקדם הלאה. כאשר נמצאים בתוך זמן ומקום חייבים שיהיה העלם וכיסוי, כדי שלא יתבטל העולם. נותנים לקב"ה להתגלות בעולם לזמן קצוב, וכשנגמר העניין הוא מסתלק (לא כפשוטו ח"ו, אלא על דרך משל) ואז בני ישראל ממשיכים למקום הבא. כלומר, בני ישראל הם שלוחים להשכין את מהות ועצמות הבורא בעולם הגשמי, ובמקום גשמי. ובתוך זה לכבוש את העולם, את ההעלם והסתר, ע"י המסע ממקום למקום.

(התקבל בסוף שבוע שעבר)

בשבוע שחלף, היתה תחושה חזקה מאוד של אושר פנימי. לא היה ברור מאיפה הוא נובע. מצד שני, היו געגועים לדברים היותר פשוטים, לדברים שהיו יותר בטוחים.



קשה לכם להיות פשוט מאושרים. אתם חייבים איזה שהוא כלי כדי להכיל את זה. אתם רגילים שיש סיבה להיות שמח, מאושר. חלק בכם לא אמורים להרגיש מאושרים כיוון שחסרים כ"כ הרבה דברים.



אבל השבוע הרגשתם אושר שלא נתפס בכלים שלכם. אושר, לכאורה ללא סיבה.



האושר הזה נבע מבפנים. הוא היה זמני, יום או יומיים ולא יותר. אפשר לומר שניתנה לכם ההתנסות בזה, ואתם עומדים לחוות התנסות זו עוד כמה וכמה פעמים, וגם בשבוע הקרוב.



האושר הזה, אפשר לומר, הוא חלק מההרפיה.

אתם בתנועה של let go, לעזוב ולתת לעניינים לזרום, לבוא אליכם.



לפעמים אתם אומרים: "אני חייב לעשות יותר, אני חייב לעשות איזו השתדלות, אני רגיל שעושים משהו ואז יש תוצאה מסויימת, איך זה יכול להיות שאני "סתם" שליו או "סתם" מאושר זה לא נראה הגיוני!" כיצד זה מסתדרים העניינים מעצמם?



זה תלוי ביכולת שלכם להיות מאושרים.

האלוקי שבכם הוא החי, הוא האמיתי, הסיבות שמסביב, הדרמות שמסביב לא משרתות אתכם יותר כיוון שהם חלק מהשאריות של המסלול הישן שמזמן כבר בחרתם לשנותו.



בשבוע הבא יהיו עוד כמה התנסויות כאלה של ריק, מצד אחד, ואושר מהצד השני. אושר שלא נתפס בכלים. כדי שתתרגלו לבטא את האלוקות שלכם בלי כלים, בלי סיבה.



פשוט להיות מאושר!



וזוהי כותרת המסר השבועי:

"בגן-עדן אין דרמות."



יש שלווה, יש אלוקות, יש אושר שלא נתפס בכלים. אתם צריכים להתרגל לזה עכשיו.



השבוע התחלתם קצת לחוות את זה.

ככל שתאפשרו לדבר להיחוות על ידכם (אם אפשר לומר כך) כך אתם מונעים מעצמכם להתנסות בריק, להתנסות ב...אין לומר...לנסות לתת גם גז וגם לבלום ביחד, וליצור מצב של חום, של חיכוך.



פשוט let go .



ותזכרו...שוב..."בגן עדן אין דרמות".

בואנה אתה גנוב על כל הראש.......
לא חצי, לא רבע.....כל הראש.

יש מיסטיקנים העוסקים גם בתורת המספרים והזוהר.

...

.. כדי שנהנה מכל התוכנית

ברוך השם המוזיקה שלנו עלתה ברמה ביזכות גד אלבז. איזה קידוש השם הוא עושה בהופעות ראיתי חילונים שהתלהבו וראו שהדתיים יודעים לעשות שמח יותר ממה שחשבו. גד תמשיך כך.

זה האתר של פרסומיו של אידריס שאח
מומלץ.

הרי האסלאם הומצא
רק לפני אלף ארבע מאות שנה.

הם ישבו איתנו תמיד
לדוגמא בתור הזהב בספרד.

הכתבים המיסטיים שלהם דומים להפליא לכתיבה שלנו מאותה תקופה פשוט בגלל שהם למדו מאיתנו.

לדוגמא חובת הלבבות של אבן פקודה.

הרעיונות הבריאים אצלם באים מהתורה.

ולכן הם הדרך לתיקון.

קריעת ים
סוף.

"ואני אקניאם בלא עם".
הבריטים הרי המציאו את הענין הזה של פלסטין.
ועם כזה לא היה ולא יהיה.
זה סתם אספסוף של ערב רב מבני עשיו (!) .
הם פשוט יתפזרו.

ובענין הנאציזם ימ"ש.
להוציא את השם הזה מן החוק ומן הלקסיקון.
ומי מהם שצריך שישנה את שמו ויברח לכל הרוחות כמו שהם אכן עשו.

בדיני מלחמה על פי התורה צריך לאפשר להם לברוח.

ושמם ימחה ויאבד זכרם במהרה בימינו, אמן !

לגבי משאל העם:

יתקיים משאל עם. רוב העם יתנגד להינתקות, אך ייעשו מעשי מרמה שיטו את תוצאות המשאל.

כשהייתי בן ארבע
אבא ז"ל שהיה עובד העיריה בחיפה
הראה לי איש אחד
ואמר שהוא מקבל משכורת
במשך ארבע שנים
על עבודה של יום אחד.
כל פעם.

הוא מחליף את הקלפי ביום הבחירות.

אבל,
זה ממשיך כל הזמן.
ולא רק כאן.
תחי הדמוקרטיה.

-

-

-