.

שבוע טוב ידידי,
איפה הקטע שלייטמן שר"י יורד להדיוטא התחתונה ואומר לאחד מחסידיו שיחזור אליו כמו החיה הטמאה המסויימת שהזכיר ?
מה היתה השאלה שהביכה את לייטמן שר"י ?

שמתי לב שלפעמים הם עורכים את הקלטות השיעור, כפי צורכם.
שכן מטעמי בריאות הנפש והגוף והנשמה, איני רוצה להכאיב לנשמתי יתר על המידה בצפייה בגערבייעדג'' הזה יותר מדי.
לפעמים יש ס"ד.

בס"ד

* אם בחוקותי תלכו.. ואת מצוותי תשמרו : ללכת בדרך וכסר האבות והחכמים הצדיקים =- נעים.

ואם לאו - אהיה אשר אהיה.

אהיה להתגלות בטוב, ואהיה השני - ברע. בלי מצוות ההתגלות לא נעימה. ( רמב"ם ).

* ובמילים יותר פשוטות:
איך יותר נעים להתעורר בבוקר ? כשמגישים ליושן כוס קפה עם עוגיות למיטה?

או ששופכים עליו דלי מיים קרים או רותחים והיושן מתעורר בבהלה ?


* והיה ביום ההוא כשתצא חמה מנרתיקה, לצדיקים תהיה זו אור מרפא.
ולרשעים - אור כואבת ומכאיבה , ואני תוהה עם אף לא יותר מכך..

מתוך ההקדמה של רבנו נחמן זצק"ל בתחילה:

אך זאת לדעת, כי כל כוונתנו בהדפסת סיפורי מעשיות, הוא רק בשביל אנשים שלומנו החוסים בצל קדשו ודורישם במצוותיו בפועל (של הקב"ה ), התאבים ומצפים ומשתוקקים לשמוע דברים קדושים.

" מרב ובן יחיד "

מעשה ברב אחד שלא היו לו בנים. אח"כ היה לו בן יחיד וגידל אותו והשיא אותו. והיה יושב בעליה ולמד גדרך אצל הגבירים. והיה לומד ומתפלל תמיד, רק שהיה מרגיש בעצמו שחסר לו איזה חיסרון ואינו יודע מהו. ולא היה מרגיש טעם בלימודו ובתפילתו. וסיפר לפני שני אנשים בני הנעורים. ונתנו לו עצה שיסע לאותו צדיק. ואותו בן הנ"ל עשה מצווה, שבא על-ידה לבחינת מאור הקטן. והלך אותו הבן יחיד וסיפר לאביו, באשר שאינו מרגיש טעם בעבודתו כנ"ל, וחסר לו ואינו יודע מהו, בכן הוא רוצה לנסוע לאותו צדיק. והשיב לו אביו: איך אתה בא לנסוע אליו, כלך מדרך זו. עד שמנע אותו לנסוע. וחזר ללימודו, ושוב הרגיש חיסרון
כנ"ל. והתייעץ שוב עם אותן האנשים הנ"ל, ויעצו אותו כמקודם לנסוע להצדיק. ושוב הלך לאביו, והטה אותו אביו ומנע אותו כנ"ל. וכן היה כמה פעמים. והבן הנ"ל היה מרגיש שחסר לו. והיה מתגעגע מאוד למלאת את חסרונו ולא ידע מהו כנ"ל. ובא עוד לאביו והפציר בו עד שהוכרח אביו לנסוע עמו, כי לא רצה להניח אותו לנסוע לבדו מחמדת שהיה בן יחיד. ואמר לו אביו: הלא תראה שאסע עמך, ואראה לך שאין בו ממש. ואסרו המרכבה ונסעו. אמר לו אביו: בזה אנסה : אם יתנהג כסדר, הוא מן השמים, ואם לאו, אינו מן השמים, ונחזור. ונסעו ובאו אל גשר קטן. ונפל סוס אחד, והמרכבה נתהפכה וכמעט נטבעו. אמר לו אביו: ראה שאינו מתנהג כסדר ואין הנסיעה מן השמים, וחזרו. וחזר הבן ללימודו. ושוב ראה החיסרון שחסר לו ואינו יודע. וחזר והפציר באביו כנ"ל.
והוכרח לנסוע עמו שנית. וכשנסעו העמיד אביו הנסיון כבראשונה אם יתנהג כסדר, ונזדמן כשהיו נוסעים, ונשברו שני ידיות העגלה. ואמר לו אביו: ראה שאינו מתנהג לנו לנסוע, כי האם זה דרך הטבע שישתברו שני הידיות? וכמה פעמים שנסעו עם המרכבה הזאת, ולא נזדמן כזאת, וחזרו. וחזר הבן הנ"ל לדרכו כנ"ל, היינו ללימודו וכו'' כנ"ל, ושוב הרגיש החיסרון כנ"לף והאנשים יעצו אותו לנסוע, וחזר לאביו והפציר אותו כנ"ל והוכרח לנסוע עמו עוד. ואמר לו הבן שלא נעמוד עוד על נסיון כזה, כי זה דרך הטבע, שנופל סוס לפעמים, או שנשתברין הידיות, אם לא שיהיה איזה דבר מורגש מאוד, ונסעו. ובאו לבית מלון ללון בדרך, ומצאו שם סוחר.
והתחילו לספר עמו כדרך הסוחרים, ולא גילו לו שהם נוסעים לשם, כי הרב היה מתבייש בעצמו לומר שנוסע לאותו הצדיק. והיו מדברים מעסקי העולם, עד שבסיבוב הדברים הגיעו לספר מתדיקים היכן נמצאים צדיקים. וסיפר להם ששם נמצא צדיק, ושם ושם. והתחילו הם לדבר מהצדיק שנסעו אליו. השיב להם: זה ? ( הצדיק שהאב ובנו היחיד חיפשו אותו ) בלשון תמהה, הלא קל הוא, כי אני נוסע לשם עכשיו ממנו, ואני הייתי שם, שהיה עובר עבירה. ענה אביו ואמר לבנו: הראית בני ? מה שזה הסוחר מספר לפי תומו. והלא הוא נוסע משם. וחזרו לביתם וניפטר אותו הבן. ובא בחלון להרב הנ"ל אביו. וראה אותו שהיה עומד בכעס גדול. ושאל אותו: למה אתה בכעס כל-כך?. והשיב לו, שיסע לאותו הצדיק הנ"ל, שרצה לנסוע עם בנו אליו כנ"ל, והוא יגיד לך על מה אני בכעס. והקיץ, ואמר שמקרה הוא. אחר כך חלם עוד כנ"ל, ואמר שהוא גם כן חלום שווא, וכן עוד שלשה פעמים. והבין הלא דבר הוא, ונסע לשם. ופגע מהדרך את הסוחר שפגע מקודם בעת שנסע עם בנו. והכיר אותו ואמר לו: הלא אתה הוא שראיתיך באותו המלון.
וענה לו: בוודאי ראית אותי. ופתח את פיו ואמר לו: אם תרצה, אהיה בולע אותך. אמר לו: מה אתה מדבר ?
השיב לו: זכור אתה, כשנסעת עם בנך, ובתחילה נפל הסוס על הגשר, וחזרת. אחר כך נשברו הידיות. אחר כך פגעת בי, ואמרתי

בס"ד

א. לא לראות ולא להסתכל בשרטוטים שהוא מצייר.

ב. לא להסתכל בתנועות ידיו כאשר הוא מדבר.

ג. נראה כמה זמן הוא מסוגל בלי לשפשף את אפו.

שלב ד''. הכי טוב לא לצפות בו ולא לשמוע את קולו או כל מה שקשור בו.

בס"ד

בסוף לייטמן קורא מסכן למי שלמד בישיבה תורה.

להוריד מהכתובת הבאה:

http://www.sendspace.com/file/66w3c2

בקטע הנ"ל תלמיד ישיבה לשער שיודע להתפלפל ( ואולי במשך הזמן שמנו דולל, איני יודע מדוע אחד כזה ילמד אצלו ), שאל אותו שאלה די פשוטה:
האם רוח צפונית העירה את דויד המלך בשעת חצות כדי ללמוד תורה, או השכוי.
ובתגובה לשאלתו - הולבנו פניו של השואל, והוכפש ציבור שלם של משתדלי אמונה לומדי ישיבה.
ובסופו של דבר, לא נענה לשאלתו.
והרי רשב"י טרח וחזר :
" אל תהיה כסוס כפרד " כאשר כוונתו ורמיזתו היתה כידוע
לכל בר אוריין , פ.ר.ד.ס. שזה הסדר הנכון שהסבירו מיימיי שנותיו של משה רבנו גדול הנביאים ועד ימינו אנו.
ואף סדר הדברים נכתב בברכת המזון שהחלה את דרכה ע"י משה רבנו ע"ה בארבעת השורות הראשונות שלה. ודוע שכל המתלהט להתחיל ישר בסוס ( סוד )
סופו לאבד את האמת ומקצץ בנטיעות.

לייטמן קורא מסכן למי שלמד בישיבה תורה.

http://www.youtube.com/watch?v=xElLO2mWaB8&fmt=18


http://www.youtube.com/watch?v=NL99ZCWL254&fmt=18

בס"ד

מעשה מחכם ותם

מַעֲשֶׂה שְׁנֵי בַּעֲלֵי-בָּתִּים הָיוּ בְּעִיר אַחַת, וְהָיוּ גְּדוֹלִים בַּעֲשִׁירוּת, וְהָיָה לָהֶם בָּתִּים גְּדוֹלִים, וְהָיוּ לָהֶם שְׁנֵי בָּנִים, לְכָל אֶחָד בֵּן אֶחָד, וְלָמְדוּ שְׁנֵיהֶם בְּחֶדֶר אֶחָד. וְאֵלּוּ הַשְּׁנֵי בָּנִים הָיוּ אֶחָד מֵהֶם בַּר-הֲבָנָה, וְהָאֶחָד הָיָה תָּם (לׁא שֶׁהָיָה טִפֵּשׁ, אֶלָּא שֶׁהָיָה לוֹ שֵׂכֶל פָּשׁוּט וְנָמוּךְ) וְאֵלּוּ הַשְּׁנֵי בָּנִים הָיוּ אוֹהֲבִים זֶה אֶת זֶה מְאֹד; אַף-עַל-פִּי שֶׁהָאֶחָד הָיָה חָכָם וְהָאֶחָד הָיָה תָּם וּמֹחוֹ הָיָה נָמוּךְ, אַף-עַל-פִּי-כֵן אָהֲבוּ זֶה אֶת זֶה מְאֹד.

לְיָמִים הִתְחִילוּ הַשְּׁנֵי בַּעֲלֵי בָּתִּים הַנַּ”ל לֵירֵד, וְיָרְדוּ מַטָּה מַטָּה, עַד שֶׁאִבְּדוּ הַכֹּל וְנַעֲשׂוּ אֶבְיוֹנִים, וְלֹא נִשְׁאַר לָהֶם כִּי אִם הַבָּתִּים שֶׁלָּהֶם, וְהַבָּנִים הִתְחִילוּ לְהִתְגַּדֵּל. אָמְרוּ הָאָבוֹת הַנַּ”ל לְהַבָּנִים: אֵין בְּיָדֵינוּ לְשַׁלֵּם עֲבוּרְכֶם לְהַחֲזִיק אֶתְכֶם; עֲשׂוּ לָכֶם מַה שֶּׁתַּעֲשׂוּ. הָלַךְ הַתָּם וְלָמַד מְלֶאכֶת רַצְעָן (סַנְדְּלָר).

וְהֶחָכָם, שֶׁהָיָה בַּר-הֲבָנָה, לׁא הָיָה רְצוֹנוֹ לַעֲסֹק בִּמְלָאכָה פְּשׁוּטָה כָּזוֹ, וְיִשֵּׁב בְּדַעְתּוֹ, שֶׁיֵּלֵךְ בָּעוֹלָם וְיִסְתַּכֵּל מַה לַּעֲשׂוֹת. וְהָיָה הוֹלֵךְ וּמְשׁוֹטֵט בַּשּׁוּק, וְרָאָה עֲגָלָה גְדוֹלָה עִם אַרְבָּעָה סוּסִים וְחָאמִיטֶישׂ (כְּלִי רְתִימַת הַסּוּסִים), שֶׁהָיְתָה רָצָה וְהוֹלֶכֶת. עָנָה וְאָמַר לְהַסּוֹחֲרִים: מֵאַיִן אַתֶּם? הֵשִׁיבוּ לוֹ: מִוַּארְשָׁא. לְהֵיכָן אַתֶּם נוֹסְעִים? לְוַארְשָׁא. שָׁאַל אוֹתָם: שֶׁמָּא אַתֶּם צְרִיכִים מְשָׁרְתִים? רָאוּ שֶׁהוּא בַּר-הֲבָנָה וּמְזֹרָז, וְהוּטַב בְּעֵינֵיהֶם, וְקִבְּלוּ אוֹתוֹ עִמָּהֶם וְנָסַע עִמָּם וְשִׁמֵּשׁ אוֹתָם הֵיטֵב מְאֹד עַל הַדֶּרֶךְ. בְּבוֹאוֹ לְוַארְשָׁא, מֵאַחַר שֶׁהָיָה בַּר- הֲבָנָה, יִשֵּׁב עַצְמוֹ: מֵאַחַר שֶׁכְּבָר אֲנִי בְּוַארְשָׁא, לָמָּה לִי לְהִתְקַשֵּׁר עִם אֵלּוּ? אוּלַי יֵשׁ מָקוֹם טוֹב מֵהֶם? אֵלֵךְ וַאֲבַקֵּשׁ וְאֶרְאֶה. וְהָלַךְ בַּשּׁוּק, וְהִתְחִיל לַחֲקֹר וְלִשְׁאֹל עַל הָאֲנָשִׁים שֶׁהֱבִיאוּהוּ וְאִם יֵשׁ טוֹב מֵהֶם, וְאָמְרוּ לוֹ, שֶׁהָאֲנָשִׁים הַלָּלוּ הֵם הֲגוּנִים, וְטוֹב לִהְיוֹת אֶצְלָם, אַךְ שֶׁקָּשֶׁה מְאֹד לִהְיוֹת אֶצְלָם מֵחֲמַת שֶׁהַמַּשָּׂא וּמַתָּן שֶׁלָּהֶם הוּא לְמֶרְחַקִּים מְאֹד.

הָלַךְ וְרָאָה מְשָׁרְתִים שֶׁל גִוֶעלְבִּין (חֲנֻיּוֹת הַלְבָּשָׁה), שֶׁהָיוּ הוֹלְכִים בַּשּׁוּק-וְהָיוּ הוֹלְכִים כְּדַרְכָּם, עִם מִינֵי חֵן שֶׁלָּהֶם בְּכוֹבְעֵיהֶם וּבְמִנְעֲלֵיהֶם עִם הַקְּצָווֹת בּוֹלְטוֹת וּשְׁאָר מִינֵי חֵן שֶׁיֵּשׁ לָהֶם בְּהִלּוּכֵיהֶם וּבְמַלְבּוּשֵׁיהֶם - וְהוּא הָיָה בַּר-הֲבָנָה וְחָרִיף, וְיָשָׁר בְּעֵינָיו מְאֹד מֵחֲמַת שֶׁהוּא עִנְיָן נָאֶה וְגַם הַדָּבָר בְּבֵיתוֹ בִּמְקוֹמוֹ. הָלַךְ אֶל הָאֲנָשִׁים שֶׁהֱבִיאוּהוּ, וְנָתַן לָהֶם תְּשׁוּאוֹת חֵן, וְאָמַר לָהֶם שֶׁאֵין נֹחַ לְפָנָיו לִהְיוֹת אֶצְלָם וְעַל מַה שֶּׁהֱבִיאוּהוּ, בְּעַד זֶה שִׁמֵּשׁ אוֹתָם בַּדֶּרֶךְ.

וְהָלַךְ וְעָמַד עַצְמוֹ אֵצֶל בַּעַל-הַבַּיִת אֶחָד. וְדֶרֶךְ הַמְשָׁרְתִים, שֶׁבִּתְחִלָּה צְרִיכִים לְהִשָּׂכֵר בְּפָחוֹת וְלַעֲשׂוֹת עֲבוֹדוֹת כְּבֵדוֹת, וְאַחַר-כָּךְ בָּאִים לְמַעֲלוֹת הַמְשָׁרְתִים הַגְּדוֹלִים. וְהָיָה הַבַּעַל-הַבַּיִת עוֹשֶׂה עִמּוֹ מְלָאכוֹת כְּבֵדוֹת, וְהָיָה שׁוֹלְחוֹ לַאֲדוֹנִים לָשֵׂאת סְחוֹרָה כְּדֶרֶךְ הַמְשָׁרְתִים, שֶׁצְּרִיכִים לָכֹף יְדֵיהֶם תַּחַת אַצִּילֵיהֶם לְהַנִּיחַ הַבֶּגֶד עַל בְּלִיטַת הַיָּד בְּרֹחַב הַכָּתֵף, וְהָיָה כָּבֵד עָלָיו מְאֹד עֲבוֹדָה כָּזוֹ. לִפְעָמִים הָיָה צָרִיךְ לַעֲלוֹת עִם הַמַּשּׂאו

בס"ד

וְהִנֵּה נַשְׁלִיךְ כָּעֵת אֶת מַעֲשֵׂה הֶחָכָם, וְנַתְחִיל לְסַפֵּר בְּמַעֲשֵׂה הַתָּם:

הַתָּם הַנַּ”ל לָמַד מְלֶאכֶת רַצְעָנוּת (סַנְדְּלָרוּת), וּמֵחֲמַת שֶׁהָיָה תָּם, לָמַד הַרְבֵּה עַד שֶׁקִּבֵּל, וְלֹא הָיָה בָּקִי בְּהָאָמָּנוּת בִּשְׁלֵמוּת, וְנָשָׂא אִשָּׁה, וְהָיָה מִתְפַּרְנֵס מִן הַמְּלָאכָה, וּמֵחֲמַת שֶׁהָיָה תָּם, וְלֹא הָיָה בָּקִי בְּהַמְּלָאכָה כָּל-כָּךְ, עַל כֵּן הָיָה פַּרְנָסָתוֹ בְּדֹחַק גָּדוֹל וּבְצִמְצוּם, וְלֹא הָיָה לוֹ פְּנַאי אֲפִלּוּ לֶאֱכֹל, כִּי הָיָה צָרִיךְ תָּמִיד לַעֲסֹק בַּמְּלָאכָה, מֵחֲמַת שֶׁלֹּא הָיָה יָכוֹל הָאָמָּנוּת בִּשְׁלֵמוּת, רַק בִּשְׁעַת הַמְּלָאכָה, בְּשָׁעָה שֶׁהָיָה נוֹקֵב בַּמַּרְצֵעַ וְהָיָה מַכְנִיס וּמוֹצִיא הַחוּט הָעָב שֶׁל הַתְּפִירָה כְּדֶרֶךְ הָרַצְעָנִים, אָז הָיָה נוֹשֵׁךְ חֲתִיכַת לֶחֶם וְאוֹכֵל.

וּמִנְהָגוֹ הָיָה, שֶׁהָיָה תָּמִיד בְּשִׂמְחָה גְדוֹלָה מְאֹד, וְהָיָה רַק מָלֵא שִׂמְחָה תָּמִיד. וְהָיוּ לוֹ כָּל הַמַּאֲכָלִים וְכָל הַמַּשְׁקָאוֹת וְכָל הַמַּלְבּוּשִׁים, וְהָיָה אוֹמֵר לְאִשְׁתּוֹ: אִשְׁתִּי, תֵּן לִי לֶאֱכֹל! וְהָיְתָה נוֹתֶנֶת לוֹ חֲתִיכַת לֶחֶם וְאָכַל. אַחַר-כָּךְ הָיָה אוֹמֵר: תֵּן לִי הָרֹטֶב עִם קִטְנִית! וְהָיְתָה חוֹתֶכֶת לוֹ עוֹד חֲתִיכַת לֶחֶם וְאָכַל. וְהָיָה מְשַׁבֵּחַ וְאוֹמֵר: כַּמָּה יָפֶה וְטוֹב מְאֹד הָרֹטֶב הַזֶּה! וְכֵן הָיָה מְצַוֶּה לִתֵּן לוֹ הַבָּשָׂר וּשְׁאָר מַאֲכָלִים טוֹבִים כַּיּוֹצֵא בָּזֶה, וּבְעַד כָּל מַאֲכָל וּמַאֲכָל הָיְתָה נוֹתֶנֶת לוֹ חֲתִיכַת לֶחֶם, וְהוּא הָיָה מִתְעַנֵּג מְאֹד מִזֶּה וְשִׁבַּח מְאֹד אֶת אוֹתוֹ הַמַּאֲכָל, כַּמָּה הוּא מְתֻקָּן וְטוֹב, כְּאִלּוּ הָיָה אוֹכֵל אוֹתוֹ הַמַּאֲכָל מַמָּשׁ, וּבֶאֱמֶת הָיָה מַרְגִּישׁ בַּאֲכִילָתוֹ הַלֶּחֶם טַעַם כָּל מַאֲכָל וּמַאֲכָל שֶׁהָיָה רוֹצֶה מֵחֲמַת תְּמִימוּתוֹ וְשִׂמְחָתוֹ הַגְּדוֹלָה.

וְכֵן הָיָה מְצַוֶּה: אִשְׁתִּי, תֵּן לִי שֵׁכָר לִשְׁתּוֹת! וְנָתְנָה לוֹ מַיִם, וְהָיָה מְשַׁבֵּחַ: כַּמָּה יָפֶה הַשֵּׁכָר הַזֶּה! תֵּן לִי דְּבַשׁ! וְנָתְנָה לוֹ מַיִם, וְהָיָה מְשַׁבֵּחַ גַּם-כֵּן כַּנַּ”ל. תֵּן לִי יַיִן וְכוּ’ כַּיּוֹצֵא בָּזֶה! וְנָתְנָה לוֹ מַיִם, וְהָיָה מִתְעַנֵּג וּמְשַׁבֵּחַ אוֹתוֹ הַמַּשְׁקֶה כְּאִלּוּ הוּא שׁוֹתֶה אוֹתָהּ מַמָּשׁ.

וְכֵן בְּמַלְבּוּשִׁים, הָיָה לָהֶם בְּשֻׁתָּפוּת, לוֹ וּלְאִשְׁתּוֹ, פֶּעלְץ (מְעִיל פַּרְוָה חָרְפִּי) אֶחָד. וְהָיָה אוֹמֵר: אִשְׁתִּי, תֵּן לִי הַפֶּעלְץ! כְּשֶׁהָיָה צָרִיךְ לִלְבֹּש פֶּעלְץ, כְּגוֹן לֵילֵךְ לַשּׁוּק, וְהָיְתָה נוֹתֶנֶת לוֹ. כְּשֶׁהָיָה צָרִיךְ לִלְבֹּש טוּלִיפּ (מְעִיל עֶלְיוֹן) לֵילֵךְ בֵּין אֲנָשִׁים, הָיָה אוֹמֵר: אִשְׁתִּי, תֵּן לִי הַטּוּלִיפּ! וְהָיְתָה נוֹתֶנֶת לוֹ הַפֶּעלְץ, וְהָיָה מִתְעַנֵּג מִמֶּנּוּ, וְהָיָה מְשַׁבֵּחַ: כַּמָּה יָפֶה הַטּוּלִיפּ הַזֶּה! כְּשֶׁהָיָה צָרִיךְ לְקַאפְטִין (קַפּוֹטָה), כְּגוֹן לֵילֵךְ לְבֵית-הַכְּנֶסֶת, הָיָה מְצַוֶּה וְאוֹמֵר: אִשְׁתִּי, תֵּן לִי הַקַּאפְטִין! וְהָיְתָה נוֹתֶנֶת לוֹ הַפֶּעלְץ, וְהָיָה מְשַׁבֵּחַ וְאוֹמֵר: כַּמָּה יָפֶה וְנָאֶה הַקַּאפְטִין הַזֶּה! וְכֵן כְּשֶׁהָיָה צָרִיךְ לִלְבּשׁ יוּפָּא (קַפּוֹטָה), הָיְתָה נוֹתֶנֶת לוֹ גַּם-כֵּן הַפֶּעלְץ, וְהָיָה מְשַׁבֵּחַ וּמִתְעַנֵּג גַּם-כֵּן: כַּמָּה יָפָה וְנָאָה הַיּוּפָּא הַזֹּאת כַּנַּ”ל, וְכֵן בְּכַיּוֹצֵא בָּזֶה וְהָיָה רַק מָלֵא שִׂמְחָה וְחֶדְוָה תָּמִיד.

כְּשֶׁהָיָה גּוֹמֵר הַמִּנְעָל - וּמִן הַסְּתָם הָיָה לוֹ שָׁלשׁ קְצָווֹת, כִּי לֹא הָיָה יָכוֹל הָאָמָּנוּת בִּשְׁלֵמוּת כַּנַּ”ל-הָיָה לוֹקֵחַ הַמִּנְעָל בְּיָדוֹ וְהָיָה מְשַׁבֵּחַ אוֹתוֹ מְאֹד, וְהָיָה מִתְעַנֵּ

בס"ד

(כָּל זֶה הָיָה דַּרְכֵי הַתָּם וְעַתָּה נַחֲזֹר לְעִנְיָן רִאשׁוֹן) בְּתוֹךְ כָּךְ נַעֲשָׂה רַעַשׁ, שֶׁהֶחָכָם הַנַּ”ל נוֹסֵעַ וּבָא לְכָאן בִּגְדֻלָּה וְחָכְמָה גְדוֹלָה, וְרָץ הַתָּם גַּם-כֵּן לִקְרָאתוֹ בְּשִׂמְחָה גְדוֹלָה, וְהָיָה אוֹמֵר לְאִשְׁתּוֹ: תֵּן לִי מַהֵר הַיּוּפָּא; אֵלֵךְ לִקְרַאת חֲבֵרִי יְדִידִי לִרְאוֹתוֹ, וְנָתְנָה לוֹ הַפֶּעלְץ, וְהָיָה רָץ לִקְרָאתוֹ וְהֶחָכָם הָיָה נוֹסֵעַ בְּעֶגְלוֹת-צָב בִּגְדֻלָּה וּבָא לִקְרָאתוֹ הַתָּם הַזֶה וְהָיָה שׁוֹאֵל בִּשְׁלוֹמוֹ בְּאַהֲבָה, בְּשִׂמְחָה: אָחִי חֲבִיבִי! מָה אַתָּה עוֹשֶׂה? בָּרוּךְ הַמָּקוֹם שֶׁהֱבִיאֲךָ, וַאֲנִי זוֹכֶה לִרְאוֹתְךָ! וְהֶחָכָם הַנַּ”ל גַּם כָּל הָעוֹלָם הָיָה בְּעֵינָיו כְּלֹא כַּנַּ”ל, מִכָּל-שֶׁכֵּן אִישׁ כָּזֶה, שֶׁנִּדְמֶה לִמְשֻׁגָּע, אַךְ אַף-עַל- פִּי-כֵן, מֵחֲמַת אַהֲבַת נְעוּרִים הַגְּדוֹלָה שֶׁהָיָה בֵּינֵיהֶם הָיָה מְקָרְבוֹ, וְנָסַע עִמּוֹ לְתוֹךְ הָעִיר.

וְהַשְּׁנֵי בַּעֲלֵי-בָּתִּים הַנַּ”ל, אֲבִיהֶם שֶׁל אֵלּוּ הַשְּׁנֵי בָּנִים, מֵתוּ בְּתוֹךְ אוֹתוֹ הַזְּמַן שֶׁהָיָה הֶחָכָם מְשׁוֹטֵט בַּמְּדִינוֹת, וְנִשְׁאֲרוּ הַבָּתִּים שֶׁלָּהֶם, וְהַתָּם, שֶׁהָיָה בִּמְקוֹמוֹ, נִכְנַס לְבֵית אָבִיו וִירָשׁוֹ, וְהֶחָכָם, שֶׁהָיָה בַּמְּדִינוֹת, לֹא הָיָה מִי לְקַבֵּל הַבַּיִת, וְנַעֲשָׂה כָּלֶה וְאָבוּד בֵּית הֶחָכָם, וְלא נִשְׁאַר מִמֶּנּוּ כְּלוּם, וְלֹא הָיָה לְהֶחָכָם מָקוֹם לִכָּנֵס בּוֹ בְּבוֹאוֹ, וְנָסַע לְתוֹךְ אַכְסַנְיָא אַחַת, וְהָיָה לוֹ שָׁם יִסּוּרִים, כִּי לֹא הָיְתָה הָאַכְסַנְיָא כִּרְצוֹנוֹ, וְהַתָּם הַנַּ”ל מָצָא לוֹ עַתָּה עֻבְדָּא חֲדָשָׁה, וְהָיָה רָץ וּבָא בְּכָל פַּעַם מִבֵּיתוֹ לְהֶחָכָם בְּאַהֲבָה, בְּשִׂמְחָה, וְהָיָה רוֹאֶה, שֶׁיֵּשׁ לוֹ יִסּוּרִין מֵהָאַכְסַנְיָא וְאָמַר הַתָּם לְהֶחָכָם: אָחִי, עוּל לְבֵיתִי וְתַעֲמֹד אֶצְלִי, וַאֲנִי אֲקַבֵּץ כָּל מַה שֶּׁיֵּשׁ לִי בְּקֹמֶץ אֶחָד, וְכָל בֵּיתִי - הַכֹּל לְפָנֶיךָ כִּרְצוֹנְךָ, וַיִּשַּׁר בְּעֵינֵי הֶחָכָם, וְנִכְנַס לְבֵיתוֹ וְעָמַד אֶצְלוֹ.

וְהֶחָכָם הָיָה מָלֵא יִסּוּרִים תָּמִיד, כִּי הִנִּיחַ שֵׁם, שֶׁהוּא חָכָם מֻפְלָג וְאָמָּן וְדָאקְטִיר גָּדוֹל מְאֹד וְהָיָה בָּא שַׂר אֶחָד, וְצִוָּה לוֹ, שֶׁיַּעֲשֶׂה לוֹ טַבַּעַת שֶׁל זָהָב וְעָשָׂה לוֹ טַבַּעַת נִפְלָא מְאֹד, וְחָקַק שָׁם צִיּוּרִים בִּדְרָכִים נִפְלָאִים מְאֹד, וְחָקַק שָׁם אִילָן, שֶׁהָיָה נִפְלָא מְאֹד, וּבָא הַשַּׂר, וְלא יָשַׁר בְּעֵינָיו כְּלָל הַטַּבַּעַת, וְהָיָה לוֹ יִסּוּרִים גְּדוֹלִים מְאֹד, כִּי הָיָה יוֹדֵעַ בְּעַצְמוֹ, שֶׁאִלּוּ הָיָה הַטַּבַּעַת עִם הָאִילָן הַזֶּה בִּשְׂפַּאנְיָא, הָיָה חָשׁוּב וְנִפְלָא מְאֹד.

וְכֵן פַּעַם אֶחָד בָּא שַׂר גָדוֹל וְהֵבִיא אֶבֶן טוֹב יָקָר, שֶׁבָּא מִמֶּרְחַקִּים, וְהֵבִיא לוֹ עוֹד אֶבֶן טוֹב עִם צִיּוּר, וְצִוָּה לוֹ, שֶׁיְּצַיֵּר כַּצִּיּוּר הַזֶּה עַל הָאֶבֶן טוֹב שֶׁהֵבִיא וְצִיֵּר מַמָּשׁ כְּאוֹתוֹ הַצִּיּוּר, רַק שֶׁשָּׁגָה בְּדָבָר אֶחָד, שֶׁלּא הָיָה שׁוּם אָדָם מֵבִין עַל זֶה, רַק הוּא לְבַדּוֹ. וּבָא הַשַּׂר וְקִבֵּל הָאֶבֶן טוֹב, וַיִּישַׁר בְּעֵינָיו, וְהָיָה לוֹ לְהֶחָכָם הַזֶּה יִסּוּרִים גְּדוֹלִים מִן הַשְּׁגִיאָה: הֲלֹא עַד הֵיכָן מַגִּיעַ חָכְמָתִי, וְעַתָּה הִזְדַּמֵּן לִי שְׁגִיאָה!

וְגַם בְּעִנְיַן הַדָּאקְטִירַיי הָיָה לוֹ יִסּוּרִים: כְּשֶׁהָיָה בָּא לְחוֹלֶה, וְהָיָה נוֹתֵן לוֹ רְפוּאָה, שֶׁהָיָה יוֹדֵעַ בְּבֵרוּר, שֶׁאִם יֵלֵךְ לוֹ לְהַחוֹלֶה לְחַיִּים, בְּוַדַּאי מְחֻיָּב בְּבֵרוּר לְהִתְרַפְּאוֹת מִזֶּה, כִּי הִיא רְפוּאָה נִפְלָאָה מְאֹד, וְאַחַר-כָּךְ מֵת הַחוֹלֶה, וְהָיוּ אוֹמְרִים הָעוֹלָם, שֶׁמֵּת עַל-יָדו

בס"ד

וְאֵלּוּ הַשְּׁנֵי בָּנִים הָיוּ נִקְרָאִים בְּפִי הָעוֹלָם, זֶה בַּכִּנּוּי חָכָם, וְזֶה בַּכִּנּוּי תָּם, אַף-עַל-פִּי שֶׁיֵּשׁ כַּמָּה חֲכָמִים וְתַמִּים בָּעוֹלָם, אַף-עַל-פִּי- כֵן כָּאן הָיָה נִכָּר הַדָּבָר בְּיוֹתֵר, כִּי שְׁנֵיהֶם מִמָּקוֹם אֶחָד וְלָמְדוּ בְּיַחַד, וְזֶה נַעֲשָׂה חָכָם מֻפְלָג מְאֹד, וְזֶה הָיָה תָּם גָּדוֹל מְאֹד, וּבְהַסְּקַאסְקִי (סֵפֶר מִרְשַׁם הַתּוֹשָׁבִים), שֶׁשָּׁם כּוֹתְבִין כָּל אֶחָד עִם כִּנּוּי פַאמֶעלְיֶא שֶׁלּוֹ, הָיוּ כּוֹתְבִין עַל זֶה כִּנּוּי חָכָם וְעַל זֶה כִּנּוּי תָּם. פַּעַם אֶחָד בָּא הַמֶּלֶךְ עַל הַסְּקַאסְקִי, וּמָצָא, שֶׁהָיוּ כְּתוּבִין שָׁם אֵלּוּ הַשְּׁנֵי בָּנִים, זֶה בַּשֵּׁם חָכָם, וְזֶה בַּשֵּׁם תָּם, וְהָיָה בְּעֵינָיו לְפֶלֶא, שֶׁאֵלּוּ הַשְּׁנַיִם מְכֻנִּים בַּשֵּׁם חָכָם וְתָם, וְנִתְאַוָּה הַמֶּלֶךְ לִרְאוֹתָם וְחָשַׁב הַמֶּלֶךְ: אִם אֶשְׁלַח אַחֲרֵיהֶם פִּתְאֹם, שֶׁיָּבוֹאוּ לְפָנַי-יִתְפַּחֲדוּ מְאֹד, וְהֶחָכָם-יִסְתַּתְּמוּ טַעֲנוֹתָיו לְגַמְרֵי, וְהַתָּם גַּם-כֵּן אֶפְשָׁר יִשְׁתַּגַּע מֵחֲמַת פַּחַד, וְנִתְיַשֵּׁב הַמֶּלֶךְ לִשְׁלחַ חָכָם אֶחָד אֶל הֶחָכָם, וְתָם אֶל הַתָּם; רַק אֵיךְ מוֹצְאִין בְּעִיר מְלוּכָה תָּם, כִּי בְּעִיר מְלוּכָה עַל-פִּי-רֹב הֵם חֲכָמִים, רַק שֶׁהַמְמֻנֶּה עַל הָאוֹצָרוֹת הוּא תָּם דַּוְקָא, כִּי הֶחָכָם אֵינָם רוֹצִים לַעֲשׂוֹת מְמֻנֶּה עַל הָאוֹצָרוֹת פֶּן עַל יְדֵי חָכְמָתוֹ וְשִׂכְלוֹ יוּכַל לְבַזְבֵּז הָאוֹצָרוֹת, עַל כֵּן עוֹשִׂין מְמֻנֶּה עַל הָאוֹצָרוֹת תָּם דַּוְקָא.

וְקָרָא הַמֶּלֶךְ לְחָכָם אֶחָד וּלְאוֹתוֹ הַתָּם הַנַּ”ל, וּשְׁלָחָם לְהַשְּׁנֵי בָּנִים הַנַּ”ל, וְנָתַן בְּיָדָם אִגְּרוֹת לְכָל אֶחָד וְאֶחָד גַּם נָתַן בְּיָדָם אִגֶּרֶת לְהַגַּאבִּירְנִיר (מוֹשֵׁל הַמָּחוֹז) שֶׁל הַגַאבֶּערְנִיא (הַמִּמְשָׁל הַמְּחוֹזִי), שֶׁאֵלּוּ הַשְׁתֵּי בָּנִים הֵם תַּחַת מֶמְשַׁלְתּוֹ, וְצִוָּה בְּהָאִגֶּרֶת, שֶׁהַגַּאבִּירְנִיר יִשְׁלַח לָהֶם אִגְּרוֹת מִשְּׁמוֹ לְהֶחָכָם וְהַתָּם כְּדֵי שֶׁלֹּא יִתְפַּחֲדוּ, וְיִכְתֹּב לָהֶם, שֶׁאֵין הַדָּבָר נָחוּץ, וְאֵין הַמֶּלֶךְ גּוֹזֵר דַּוְקָא שֶׁיָּבוֹאוּ רַק הַדָּבָר תָּלוּי בִּרְצוֹנָם: אִם הֵם רוֹצִים-יָבוֹאוּ, רַק שֶׁהַמֶּלֶךְ חָפֵץ לִרְאוֹתָם.

וְנָסְעוּ אֵלּוּ הַשְּׁלוּחִים - הֶחָכָם וְהַתָּם - וּבָאוּ לְהַגַּאבִּירְנִיר וְנָתְנוּ לוֹ הָאִגֶּרֶת וְשָׁאַל הַגַּאבִּירְנִיר עַל אֵלּוּ הַשְּׁנֵי בָּנִים, וְאָמְרוּ לוֹ, שֶׁהֶחָכָם הוּא חָכָם מֻפְלָג וְעָשִׁיר גָּדוֹל וְהַתָּם הוּא תָּם בְּיוֹתֵר, וְיֵשׁ לוֹ כָּל הַמַּלְבּוּשִׁים שֶׁל הַפֶּעלְץ כַּנַּ”ל, וְנִתְיַעֵץ הַגַּאבִּירְנִיר, שֶׁבְּוַדַּאי אֵין רָאוּי לַהֲבִיאוֹ לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ בִּלְבוּשׁ פֶּעלְץ, וְעָשָׂה לוֹ מַלְבּוּשִׁים כָּרָאוּי, וְהִנִּיחַ בְּתוֹךְ הָעֶגְלוֹת-צָב שֶׁל הַתָּם, וְנָתַן לָהֶם אִגְּרוֹת כַּנַּ”ל, וְנָסְעוּ הַשְּׁלוּחִים וּבָאוּ לְשָׁם וְנָתְנוּ הָאִגְּרוֹת לָהֶם: הֶחָכָם-לְהֶחָכָם, וְהַתָּם-לְהַתָּם. וְהַתָּם, תֵּכֶף שֶׁהִגִּיעַ לוֹ הָאִגֶּרֶת, אָמַר לְהַתָּם הַשָּׁלִיחַ שֶׁהֱבִיאוֹ: הֲלֹא אֵינִי יוֹדֵעַ מַה כָּתוּב בּוֹ; קְרָא אוֹתוֹ לְפָנַי! הֵשִׁיב לוֹ: אֲנִי אֲסַפֵּר לְךָ בְּעַל-פֶּה מַה שֶּׁכָּתוּב בּוֹ-שֶׁהַמֶּלֶךְ רוֹצֶה שֶׁתָּבוֹא אֵלָיו. שָׁאַל תֵּכֶף: רַק בְּלִי לֵיצָנוּת! הֵשִׁיב לוֹ: בְּוַדַּאי אֱמֶת, בְּלִי לֵיצָנוּת, וְנִתְמַלֵּא שִׂמְחָה תֵּכֶף וְרָץ וְאָמַר לְאִשְׁתּוֹ: אִשְׁתִּי, הַמֶּלֶךְ שָׁלַח בִּשְׁבִילִי! וְשָׁאֲלָה אוֹתוֹ: עַל מָה וְלָמָּה? וְלֹא הָיָה לוֹ פְּנַאי לַהֲשִׁיבָהּ כְּלָל, וְתֵכֶף נִזְדָּרֵז בְּשִׂמְחָה וְהָלַךְ וְנָסַע עִם הַשָּׁלִיחַ תֵּכֶף, וְנִכְנַס וְיָשַׁב בְּתוֹ

בס"ד

אַחַר-כָּךְ שָׁלַח הַמֶּלֶךְ, שֶׁיָּבוֹא זֶה הַתָּם הַגַּאבִּירְנִיר אֵלָיו, וְנָסַע אֵלָיו, וְדִבֵּר הַמֶּלֶךְ עִם הַתָּם בִּתְחִלָּה מֵהַנְהָגַת הַמְּדִינָה - וְהוּטַב בְּעֵינֵי הַמֶּלֶךְ מְאֹד מְאֹד, כִּי רָאָה, שֶׁהוּא מִתְנַהֵג בְּישֶׁר וֶאֱמֶת גָּדוֹל, בְּלִי שׁוּם עַוְלָה וּמִרְמָה. אַחַר-כָּךְ הִתְחִיל הַמֶּלֶךְ לְדַבֵּר חָכְמוֹת וּלְשׁוֹנוֹת-וֶהֱשִׁיבוֹ הַתָּם כָּרָאוּי, וְהוּטַב בְּעֵינֵי הַמֶּלֶךְ זֹאת בְּיוֹתֵר וְיוֹתֵר, וְאָמַר: אֲנִי רוֹאֶה, שֶׁהוּא חָכָם כָּזֶה, וְאַף-עַל-פִּי-כֵן הוּא מִתְנַהֵג בִּתְמִימוּת כָּזֶה! וַיִּיטַב בְּעֵינֵי הַמֶּלֶךְ מְאֹד מְאֹד וּמִנָּה הַמֶּלֶךְ אוֹתוֹ, שֶׁיִּהְיֶה מִינִיסְטֶר (שַׂר) עַל כָּל הַמִּינִיסְטֶרִישׂ (שָׁרִים), וְצִוָּה לוֹ מָקוֹם מְיֻחָד, שֶׁשָּׁם יִהְיֶה יְשִׁיבָתוֹ, וְצִוָּה, שֶׁיִּבָּנֶה לוֹ חוֹמוֹת נָאוֹת וּמְפֹאָרוֹת כָּרָאוּי, וְנָתַן לוֹ כְּתָב עַל הִתְמַנּוּת הַזֹּאת, שֶׁיִהְיֶה מִינִיסְטֶר כַּנַּ”ל וְכֵן הָיָה, שֶׁבָּנוּ לוֹ בִּנְיָנִים כַּנַּ”ל, בְּאוֹתוֹ הַמָּקוֹם שֶׁצִּוָּה הַמֶּלֶךְ, וְהָלַךְ וְקִבֵּל הַגְּדֻלָּה בְּתֹקֶף.

וְהֶחָכָם הַנַּ”ל, כְּשֶׁבָּא אֵלָיו הָאִגֶּרֶת מֵהַמֶּלֶךְ כַּנַּ”ל, הֵשִׁיב לְהֶחָכָם שֶׁהֱבִיאָהּ: הַמְתֵּן וְלִין פֹּה, וּנְדַבֵּר, וְנִתְיַשֵּׁב. לָעֶרֶב עָשָׂה עֲבוּרוֹ סְעֻדָּה גְּדוֹלָה, בְּתוֹךְ סְעֻדָּתוֹ נִתְחַכֵּם הֶחָכָם בְּחָכְמָתוֹ וּפִילוֹסוֹפְיָה שֶׁלּוֹ, וְעָנָה וְאָמַר: מַה זֹּאת, שֶׁהַמֶּלֶךְ כָּזֶה יִשְׁלַח אַחֲרַי, עֲבוּר שְׁפַל בֶּרֶךְ כָּמוֹנִי, וּמָה אֲנִי, שֶׁהַמֶּלֶךְ יִשְׁלַח אַחֲרַי?! הֲלֹא מֶלֶךְ כָּזֶה שֶׁיֵּשׁ לוֹ מֶמְשָׁלָה וּגְדֻלָּה כָּזוֹ- וַאֲנִי שָׁפָל וְנִבְזֶה כְּנֶגֶד מֶלֶךְ גָּדוֹל וְנוֹרָא כָּזֶה, וְאֵיךְ יִתְיַשֵּׁב זֹאת בַּדַּעַת, שֶׁמֶּלֶךְ כָּזֶה יִשְׁלַח עֲבוּר שָׁפָל כָּמוֹנִי? אִם אֹמַר בִּשְׁבִיל חָכְמָתִי - מָה אֲנִי כְּנֶגֶד הַמֶּלֶךְ? וְכִי אֵין לְהַמֶּלֶךְ חֲכָמִים? וְגַם הַמֶּלֶךְ בְּעַצְמוֹ בְּוַדַּאי חָכָם גָּדוֹל, וּמָה הַדָּבָר הַזֶּה, שֶׁהַמֶּלֶךְ יִשְׁלַח עֲבוּרִי? וַיִּשְׁתּוֹמֵם עַל זֶה מְאֹד מְאֹד. עָנָה וְאָמַר זֶה הֶחָכָם (הַיְנוּ הֶחָכָם הָרִאשׁוֹן, שֶׁהוּא חֲבֵרוֹ שֶׁל הַתָּם, כִּי כָּל זֶה- הַכּל מִדְּבָרָיו שֶׁל אוֹתוֹ הֶחָכָם הָרִאשׁוֹן חֲבֵרוֹ שֶׁל הַתָּם, שֶׁאַחַר שֶׁהִשְׁתּוֹמֵם וְהִתְמִיהַּ עַצְמוֹ מְאֹד כַּנַּ”ל עָנָה בְּעַצְמוֹ דְּבָרִים אֵלּוּ וְאָמַר לְהֶחָכָם הַשָּׁלִיחַ): תֵּדַע מַה שֶּׁאֲנִי אוֹמֵר דַּעְתִּי, שֶׁבְּהֶכְרֵחַ הַדָּבָר מוּבָן וּמְבֹרָר, שֶׁאֵין מֶלֶךְ בָּעוֹלָם כְּלָל, וְכָל הָעוֹלָם טוֹעִים בַּשְּׁטוּת הַזֶּה, שֶׁסּוֹבְרִים, שֶׁיֵּשׁ מֶלֶךְ. וּרְאֵה וְהָבֵן, אֵיךְ אֶפְשָׁר זֹאת, שֶׁכָּל בְּנֵי-הָעוֹלָם יִמְסְרוּ עַצְמָן לִסְמֹךְ עַל אִישׁ אֶחָד, שֶׁהוּא הַמֶּלֶךְ? בְּוַדַּאי אֵין מֶלֶךְ בָּעוֹלָם כְּלָל. הֵשִׁיב הֶחָכָם הַשָּׁלִיחַ הַנַּ”ל: הֲלֹא אֲנִי הֵבֵאתִי לְךָ אִגֶּרֶת מֵהַמֶּלֶךְ! שָׁאַל אוֹתוֹ הֶחָכָם הָרִאשׁוֹן הַנַּ”ל: הַאַתָּה בְּעַצְמְךָ קִבַּלְתָּ הָאִגֶּרֶת מִיַּד הַמֶּלֶךְ בְּעַצְמוֹ מַמָּשׁ? הֵשִׁיב לוֹ: לָאו, רַק אִישׁ אַחֵר נָתַן בְּיָדִי הָאִגֶּרֶת בְּשֵׁם הַמֶּלֶךְ. עָנָה וְאָמַר: עַתָּה רְאֵה בְּעֵינֶיךָ, שֶׁדְּבָרַי כֵּנִים, כִּי אֵין מֶלֶךְ כְּלָל. וָחָזַר וְשָׁאַל אוֹתוֹ: תֹּאמַר לִי; הֲלֹא אַתָּה מִן הָעִיר מְלוּכָה וּמְגֻדָּל שָׁם מִיָּמֶיךָ, הַגִּידָה לִי: הֲרָאִיתָ מִיָּמֶיךָ אֶת הַמֶּלֶךְ? הֵשִׁיב לוֹ: לָאו (כִּי בֶּאֱמֶת כֵּן הַדָּבָר, שֶׁלֹּא כָּל אֶחָד וְאֶחָד זוֹכֶה לִרְאוֹת אֶת הַמֶּלֶךְ, כִּי אֵין הַמֶּלֶךְ מִתְרָאֶה, רַק בְּעִתִּים רְחוֹקוֹת מְאֹד) עָנָה הֶחָכָם הָרִאשׁוֹן וְאָמַר: עַתָּה רְאֵה גַּם רְאֵה

בס"ד

וְנִתְגַּלְגֵּל הַדָּבָר, וְהָיוּ הוֹלְכִים וְסוֹבְבִים, עַד שֶׁבָּאוּ אֶל הָעִיר, שֶׁדָּר בָּהּ הַמִּינִיסְטֶר הַנַּ”ל (שֶׁהוּא הַתָּם, חֲבֵרוֹ שֶׁל הֶחָכָם הַנַּ”ל), וְשָׁם, בְּאוֹתָהּ הָעִיר, הָיָה בַּעַל-שֵׁם אֲמִתִּי, וְהָיָה חָשׁוּב מְאֹד, כִּי עָשָׂה דְּבָרִים נִפְלָאִים, וַאֲפִלּוּ בֵּין הַשָּׂרִים הָיָה חָשׁוּב וּמְפֻרְסָם, וְאֵלּוּ הַחֲכָמִים בָּאוּ לְאוֹתָהּ הָעִיר, וְהָלְכוּ וְסָבְבוּ וּבָאוּ לִפְנֵי בֵּית הַבַּעַל-שֵׁם, וְרָאוּ, שֶׁהָיוּ עוֹמְדִים שָׁם כַּמָּה עֲגָלוֹת-אַרְבָּעִים וַחֲמִשִּׁים-עִם חוֹלִים, וְסָבַר הֶחָכָם, שֶׁשָּׁם דָּר דָּאקְטִיר, וְהָיָה רוֹצֶה לִכָּנֵס לְבֵיתוֹ מֵחֲמַת שֶׁגַּם הוּא הָיָה דָּאקְטִיר גָּדוֹל, וְרָצָה לִכָּנֵס לַעֲשׂוֹת הֶכֵּרוּת עִמּוֹ, וְשָׁאַל מִי דָּר בְּכָאן? הֵשִׁיבוּ: בַּעַל-שֵׁם. וַיִּמָּלֵא פִּיו שְׂחוֹק, וְאָמַר לַחֲבֵרוֹ: זֶה הוּא שֶׁקֶר וְטָעוּת נִפְלָא מְאֹד, וְזֶה הוּא שְׁטוּת יוֹתֵר מִטָּעוּת שֶׁל הַמֶּלֶךְ. חֲבֵרִי! אֲסַפֵּר לְךָ הַשֶּׁקֶר הַזֶּה כַּמָּה וְכַמָּה הָעוֹלָם בְּטָעוּת בְּשֶׁקֶר כָּזֶה.

בְּתוֹךְ כָּךְ הָיוּ רְעֵבִים, וּמָצְאוּ עֲדַיִן אֶצְלָם שְׁלשָׁה-אַרְבָּעָה גְּדוֹלִים (סוּג מַטְבֵּעַ). וְהָלְכוּ אֶל בֵּית-הַתַּבְשִׁיל, (שֶׁקּוֹרִין גָּאר-קֶעךְ), וְשָׁם מוֹצְאִים לֶאֱכֹל אֲפִלּוּ בְּעַד שְׁלשָׁה אוֹ אַרְבָּעָה גְּדוֹלִים, וְצִוּוּ לִתֵּן לָהֶם מַאֲכָל, וְנָתְנוּ לָהֶם. בְּתוֹךְ שֶׁהָיוּ אוֹכְלִים, הָיוּ מְסַפְּרִים וּמִתְלוֹצְצִים מֵהַשֶּׁקֶר וְטָעוּת שֶׁל דְּבַר הַבַּעַל- שֵׁם, וְהַבַּעַל הַגָּאר-קֶעךְ שָׁמַע דִּבְרֵיהֶם, וְחָרָה לוֹ מְאֹד, כִּי הַבַּעַל-שֵׁם הָיָה חָשׁוּב שָׁם מְאֹד, וַיֹּאמֶר לָהֶם: אִכְלוּ לָכֶם מַה שֶּׁיֵּשׁ לִפְנֵיכֶם וּצְאוּ מִכָּאן. אַחַר-כָּךְ בָּא לְשָׁם בֶּן הַבַּעַל-שֵׁם, וְהֵם עֲדַיִן הָיוּ מִתְלוֹצְצִים מִן הַבַּעַל-שֵׁם בִּפְנֵי בְּנוֹ, וְגָעַר בָּהֶם הַבַּעַל גָּאר-קֶעךְ עַל שֶׁהֵם מִתְלוֹצְצִים מִן הַבַּעַל-שֵׁם בִּפְנֵי בְּנוֹ, עַד שֶׁהִכָּה אוֹתָם הַכֵּה וּפָצוֹעַ וּדְחָפָם מִבֵּיתוֹ, וְחָרָה לָהֶם מְאֹד, וְרָצוּ לְבַקֵּשׁ מִשְׁפָּט עַל הַמַּכֶּה אוֹתָם, וְנִתְיַשְּׁבוּ לֵילֵךְ אֶל הַבַּעַל הַבַּיִת שֶׁלָּהֶם, שֶׁהִנִּיחוּ שָׁם הַחֲבִילוֹת שֶׁלָּהֶם, לְהִתְיַעֵץ עִמּוֹ אֵיךְ לְהַשִּׂיג מִשְׁפָּט עַל הַנַּ”ל, וּבָאוּ וְסִפְּרוּ לוֹ, שֶׁבַּעַל הַגָּאר-קֶעךְ הִכָּה אוֹתָם מְאֹד. וְשָׁאַל לָהֶם: לָמָּה? וְסִפְּרוּ לוֹ, שֶׁדִּבְּרוּ עַל הַבַּעַל- שֵׁם. הֵשִׁיב לָהֶם: בְּוַדַּאי אֵינוֹ ישֶׁר לְהַכּוֹת בְּנֵי- אָדָם, אֲבָל אַתֶּם לֹא עֲשִׂיתֶם נְכוֹנָה כְּלָל, שֶׁדִּבַּרְתֶּם עַל הַבַּעַל-שֵׁם, כִּי הַבַּעַל-שֵׁם חָשׁוּב כָּאן מְאֹד. וְרָאוּ, שֶׁאֵין בּוֹ מַמָּשׁ, וְגַם הוּא בְּטָעוּת, וְהָלְכוּ מִמֶּנּוּ אֶל הַפָּקִיד, (וְהַפָּקִיד הָיָה עַכּוּ”ם) וְסִפְּרוּ לוֹ הַמַּעֲשֶׂה, שֶׁהִכּוּ אוֹתָם. שָׁאַל: עַל מָה? הֵשִׁיבוּ, שֶׁדִּבְּרוּ עַל הַבַּעַל- שֵׁם, וְהִכָּה אוֹתָם הַפָּקִיד הַכֵּה וּפָצוֹעַ וּדְחָפָם מִבֵּיתוֹ.

וְהָלְכוּ מִזֶּה לָזֶה; מִמּוֹשֵׁל לְמוֹשֵׁל גָּבוֹהַּ מִמֶּנּוּ, עַד שֶׁבָּאוּ לִפְנֵי הַמִּינִיסְטֶר הַנַּ”ל, וְשָׁם, לִפְנֵי בֵּית הַמִּינִיסְטֶר, עוֹמְדִים אַנְשֵׁי-חַיִל, (דְּהַיְנוּ וַואכְן), וְהוֹדִיעוּ לְהַמִּינִיסְטֶר, שֶׁאִישׁ אֶחָד צָרִיךְ אֵלָיו, וְצִוָּה שֶׁיִּכְנֹס, וּבָא אוֹתוֹ הֶחָכָם לִפְנֵי הַמִּינִסְטֶר, וְתֵכֶף בְּבוֹאוֹ הִכִּירוֹ הַמִּינִסְטֶר שֶׁזֶּהוּ הֶחָכָם חֲבֵרוֹ כַּנַּ”ל, וְהֶחָכָם לֹא הִכִּירוֹ מֵחֲמַת שֶׁהָיָה בִּגְדֻלָּה כָּזוֹ, וְתֵכֶף הִתְחִיל הַמִּינִיסְטֶר וְדִבֵּר אֵלָיו: רְאֵה תְּמִימוּתִי לְמַה שֶּׁהֵבִיא אוֹתִי, לִגְדֻלָּה כָּזוֹ, וְאֶל מָה חָכְמָתְךָ הֵבִיאָה אוֹת

בס"ד

פַּעַם אַחַת עָבַר הַתָּם הַמִּינִיסְטֶר הַנַּ”ל לִפְנֵי בֵּית הַבַּעַל-שֵׁם, וְנִזְכַּר בַּחֲבֵרוֹ הֶחָכָם, וְנִכְנַס אֶל הַבַּעַל-שֵׁם, וְהִטָּה עַצְמוֹ אֵלָיו כְּדֶרֶךְ הַשָּׂרִים, וְשָׁאַל אוֹתוֹ אִם אֶפְשָׁר שֶׁיִּרְאֶה אוֹתוֹ (הַיְנוּ אֶת הֶחָכָם הַנַּ”ל), וְאִם יוּכַל לְהוֹצִיאוֹ מִשָּׁם, וְאָמַר אֶל הַבַּעַל-שֵׁם: הַאַתֶּם זוֹכְרִים אֶת הֶחָכָם, שֶׁשָּׁלַח הַטַּייוְול וּנְשָׂאוֹ, וּמֵאוֹתוֹ הַיּוֹם לֹא רְאִיתִיו? הֱשִׁיבוֹ: הֵן. וּבִקֵּשׁ מִמֶּנּוּ, שֶׁיַּרְאֶה לוֹ מְקוֹמוֹ וְיוֹצִיאוֹ מִשָּׁם, וְאָמַר לוֹ הַבַּעַל-שֵׁם: בְּוַדַּאי אֲנִי יָכוֹל לְהַרְאוֹת לְךָ מְקוֹמוֹ וּלְהוֹצִיאוֹ, רַק שֶׁלּא יֵלְכוּ כִּי אִם אֲנִי וְאַתָּה. וְהָלְכוּ יַחַד וְעָשָׂה הַבַּעַל-שֵׁם מַה שֶּׁיָּדַע, וּבָאוּ לְשָׁם, וְרָאָה, שֶׁהֵם מֻנָּחִים בָּעֳבִי טִיט וָרֶפֶשׁ, וּכְשֶׁרָאָה הֶחָכָם אֶת הַמִּינִיסְטֶר, צָעַק אֵלָיו: אָחִי! רְאֵה, שֶׁהֵם מַכִּים וּמְעַנִּים אוֹתִי כָּל-כָּךְ הָרְשָׁעִים הַלָּלוּ בְּחִנָּם. גָּעַר בּוֹ הַמִּינִיסְטֶר: עֲדַיִן אַתָּה אוֹחֵז בַּחָכְמוֹת שֶׁלְּךָ וְאֵין אַתָּה מַאֲמִין בְּשׁוּם דָּבָר, וְלִדְבָרֶיךָ אֵלּוּ הֵם אֲנָשִׁים? עַתָּה רְאֵה; הֲלא זֶה הוּא הַבַּעַל-שֵׁם, שֶׁהָיִיתָ כּוֹפֵר בּוֹ, וְהוּא דַּיְקָא יָכוֹל לְהוֹצִיאֲכֶם (וְהוּא יַרְאֶה לָכֶם הָאֱמֶת), וּבִקֵּשׁ הַתָּם הַמִּינִיסְטֶר הַנַּ”ל מִן הַבַּעַל-שֵׁם, שֶׁיּוֹצִיאֵם וְיַרְאֶה לָהֶם, שֶׁזֶּהוּ טַייוְול וְאֵינָם אֲנָשִׁים, וְעָשָׂה הַבַּעַל-שֵׁם מַה שֶּׁעָשָׂה-וְנִשְׁאֲרוּ עוֹמְדִים עַל הַיַּבָּשָׁה, וְלֹא הָיָה שָׁם רֶפֶשׁ כְּלָל, וְאֵלּוּ הַמַּזִּיקִים הַנַּ”ל נַעֲשׂוּ עַפְרָא בְּעָלְמָא. אָז רָאָה הֶחָכָם הַנַּ”ל וְהֻכְרַח בְּעַל כָּרְחוֹ לְהוֹדוֹת עַל הַכֹּל שֶׁיֵּשׁ מֶלֶךְ וְכוּ’.

עַל זֶה הַמַּעֲשֶׂה נֶאֶמְרָה הַתּוֹרָה (עַיֵּן לִקּוּטֵי מוֹהֲרַ”ן, חֵלֶק ב’, סִימָן י”ט) הַמְדַבֶּרֶת מֵחָכְמוֹת וּתְמִימוּת, שֶׁעִקַּר הַשְּׁלֵמוּת הוּא רַק תְּמִימוּת וּפְשִׁיטוּת, וְעִנְיַן עֲמָלֵק, שֶׁהָיָה חָכָם וְכָפַר בָּעִקָּר וְכוּ’ עַיֵּן שָׁם עַל פָּסוּק (מִשְׁלֵי כ”ד): שֶׁבַע” יִפּל” צַדִּיק” וְקָם” סוֹפֵי תֵּבוֹת עֲמָלֵ”ק כִּי עִקַּר כָּל הַנְּפִילוֹת הֵם עַל-יְדֵי חָכְמוֹת וְכוּ’, עַיֵּן שָׁם. גַּם אֲגָג מִזֶּרַע עֲמָלֵק, אַף-עַל-פִּי שֶׁרָאָה מַפַּלְתּוֹ בְּשָׁעָה שֶׁבָּא שְׁמוּאֵל אֵצֶל שָׁאוּל לְהָרְגוֹ, עֲדַיִן לֹא הָיָה מַאֲמִין, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (שְׁמוּאֵל-א ט”ו): וַיֵּלֵךְ אֲגָג מַעֲדַנּוֹת וְתִרְגֵּם יוֹנָתָן: מְפַנְקָא, כִּי עֲדַיִן לֹא הֶאֱמִין בְּמַפַּלְתּוֹ, עַד שֶׁרָאָה בְּעֵינָיו סוֹף מַפַּלְתּוֹ, אָז: וַיֹּאמֶר: אָכֵן סָר מַר הַמָּוֶת, כִּי עַד עַתָּה לֹא הֶאֱמִין (שִׂים עֵינֶיךָ עַל הַמַּעֲשֶׂה, וְתָבִין פִּלְאֵי פְּלָאוֹת): וְאִם הַתְּפִלָּה אֵינָהּ כָּרָאוּי, הוּא מִנְעָל בִּשְׁלשָׁה קְצָווֹת, וְהָבֵן וְעַיֵּן עוֹד בְּסוֹף הַסֵּפֶר בְּפֵרוּשׁ הָרַב וְתִרְאֶה דְרוּשִׁים נִפְלָאִים.

29/05/2010
20:14

http://www.ynet.co.il/Ext/Comp/CdaNewsFlash/0,2297,L-3895774_184,00.html

שר הרווחה הורה להגדיר סימנים לזיהוי מנהיגי כתות: "תופעה מסוכנת"

שר הרווחה, יצחק הרצוג, הנחה את מנכ"ל משרדו, נחום איצקוביץ, להוביל מהלך של הגדרת סימנים מקדימים לזיהוי מאפיינים של מנהיגי כתות והשפעתם על אוכלוסיות חלשות.

"זוהי תופעה מסוכנת שאין לה מענה מקיף מבחינה מערכתית וחוקית", אמר הרצוג והוסיף כי ועדת השרים לרווחה ושירותים חברתיים תקיים בהקדם האפשרי דיון בנושא.

.

http://www.youtube.com/watch?v=zp-tLThfPf4&fmt=18

.

.

אלהי הושע את עמי, אל ייחר אפיך
זכור זכות אבות, וסבל יעקב עבדך
וזכור יום ששמר, אות ברית קדשך
מאן לאשת הסריס, אשת אדוניו לעיניך
ישמעאל ושיכם עלינו, יעשה קטל בבניך
לא יבין אלוה ממעל, אויה לו מגזרותיך
ועשיו ידו בכל, יטיל אימה בשבטיך
יכחשו ולא יכירו, בישראל עם סגולתך
נער ישראל ותאהבהו, המיישב עולם בתורתך
כרימון בתרי"ג גרגיריו, ישמור אמונים למצוותיך
לכן ברך לעמך ישראל, תעניק מטובך לבניך
יצב אנא מלכותך ברחם, ונהג בי"ג מידותיך
בסוכת שלום נסתופפה, בשם ככתבך וכקריאתך ופדינו ורבינו והנחילנו, בזכוץ שנעקדנו על מזבחך
גאולה לעם שבחרת, אהבתם טפחתם שחרוך
מיחדים שמך יתפללו, למול מקדש והדום רגלך.

אלהי הושע את עמי, אל ייחר אפיך
זכור זכות אבות, וסבל יעקב עבדך
וזכור יום ששמר, אות ברית קדשך
מאן לאשת הסריס, אשת אדוניו לעיניך
ישמעאל ישכים עלינו, יעשה קטל בבניך
לא יבין אלוה ממעל, אויה לו מגזרותיך
ועשיו ידו בכל, יטיל אימה בשבטיך
יכחשו ולא יכירו, בישראל עם סגולתך
נער ישראל ותאהבהו, המיישב עולם בתורתך
כרימון בתרי"ג גרגיריו, ישמור אמונים למצוותיך
לכן ברך לעמך ישראל, תעניק מטובך לבניך
יצב אנא מלכותך ברחם, ונהג בי"ג מידותיך
בסוכת שלום נסתופפה, בשם ככתבך וכקריאתך ופדינו ורבינו והנחילנו, בזכות שנעקדנו על מזבחך
גאולה לעם שבחרת, אהבתם טפחתם שחרוך
מיחדים שמך יתפללו, למול מקדש והדום רגלך.

http://www.hidabroot.org/CommunityDetail.asp?FaqID=41074

לא לחינם הוא שם תמונה שלו כמו פרעה.

פרעה היה מלך הכישופים והטומאה וכנראה לייטמן גם כזה, הוא מכשף את התלמידים שלו. נורא!

אם הוא אמר על הנחת תפילין שזו עבודה זרה, האיש ממש מסוכן ולא ידעתי עד כמה!

לייטמן פרעה. תמונה מצורפת.

היה פלוני מהלך לו ברחוב, ופתאום ראה איזה בחור בריא ככה שהולך ברחוב ויש לו תלוי על כתפו כל מני סוגיי חבלים,
המראה היה תמוהה בעיניי אותו אחד פלוני והסתקרן.
הלך אל אותו זה שראה אותו ושאל אותו:
תגיד בחור, מי אתה ומה זה כל החבלים האלו שאתה נושא על כתפך? ענה לו אותו זה :
הא, אני היצר הרע.
והחבלים האלו זה כל מני חבלים שאני תופס איתם ולוכד איתם כל מני אנשים מכל הסוגים. הנה אתה רואה?
יש לי חבל אחד לאנשים שמנים, אחד לשמנים במיוחד, אחד לרזים, אחד לחזקים , ואחד לחלשים וכו''.. כל מני חבלים יש לי שאני יכול לתפוס איתם אנשים.

אותו פלוני שאל אותו : באמת ? ואיזה חבל אתה צריך בשבילי ?

ענה לו היצר הרע : בשבילך ? חח אני לא צריך שום חבל,
אתה הולך אחרי לבד.

הציטוטים המוצאים מהקשרם של הלייטמנים הם החבלים, אותם הם מתאמצים להכין בשבילנו, כדי שנתעמת איתם, עם הפסוקים, ככה עובד השקרן מלהג בלשונו כל מיני ציטוטים בלי קשר.

הם הטיפשים לא צריכים שום חבלים ללכת שבי אחר לייטמן השקרן, פשוט כי הוא בקושי מדבר עברית.
כנראה מהפנט להם את השכל הקטן שלהם.

ברור. רחמי עליהם. על הדוקטור כשלעצמו - אין רחמים עליו בכלל. כל שקר בתחיל בקצת אמת, רק ככה אפשר להמשך אחריו. כשאין תורה אין אמת. חק עולם.

..

.

ב"ה

ובאשר למי שתהה מה מייצג הסימן ~ שאימצתי לי פה, הרי שהוא מייצג את חבלי משיח, חבלי המצוות שהקב"ה בחסדו הוריד לנו כדי לתפוס בהם חזק חזק ולא נהיה עם יורדי בור.במיוחד בתקופה זו.

עד היום , אין כמעט יום שאיני מעלה חיוך ומרגיש הוקרת תודה לך, על כך שבאותו הלילה , דיי מזמן, היית פה כדי לעזור לי עם מצוות שילוח הקן, באהבה ובסבלנות מצידך

לא יכולתי לקבל שליח טוב ממך מאת הקב"ה אני בטוח.

תודה..

.

.

.

.

.

אשר על כן כל ישראל מחוייבים ללמוד בספר התורה הזה של רשב"י זיע"א, אחד גאון, אחד רב גדול, אחד חכם, אחד המון, אחד קטן שהגיע לחינוך : כאשר רשב"י הקדוש אומר " הגיע לחינוך " - הוא מתכוון לחינוך תורני. ז"א בקיא בתורה ומצוות וגמרא ותלמוד, וכו''.. הוא התכוון כשמגיע ילד חילוני או דתי לכיתה א''.
ראה מסכת אבות למה מתכוונים התנאים בסדר הזמנים של החינוך.

.
תיקון שיבוש קל, משתמטות לי אותיות כנראה משום שאני כותב מהר. אולי מהיר מדי על ההדק שבמקלדת. על כן אני מתנצל ומתקן : רשב"י בהחלט לא התכוון ב"הגיע לחינוך" לילד חילוני או דתי שמגיע לכיתה א''.

הכתוב מראה שרצה אברהם להגיע להר המוריה כדי לעקוד את יצחק בנו, ניסה השטן להקשות עליו ועשה לו הפקת ענק , פתאום באמצע הדרך הופיע נהר שלא היה במקומו אף פעם
אברהם הרי הכיר כל שביל בדרך זו.
התרעם אברהם אבינו על השטן והתפלל להקב"ה
- ונעלם הנהר.