תרומות
בקשות ברכות ופדיון נפש

עגלת קניות

עגלת הקניות שלך ריקה.

כניסה לחברים רשומים

 
חנוכה ואורות המשיח
7/12/2012 11:20
הגדל

בחנוכה אנו מדליקים ל"ו נרות ● האם יש בזה ענין רוחני? ● מדוע אסור להשתמש בנר חנוכה ● ומה הקשר בין משיח לחנוכה? ● חנוכה ברובד הסוד

 

נקדים מספר שאלות:

 

א. בחנוכה אנו מדליקים ל"ו (36) נרות. האם יש בזה ענין רוחני? ומדוע אסור להשתמש בנר חנוכה, הרי בנרות שבת מותר?
 
ב. "מדליקין שמונת ימי חנוכה" ר"ת 'משיח'. מה הקשר בין משיח לחנוכה?
 
ג. האם יש עוד מצוה שמקיימים אותה כל כך נמוך – מתחת לי' טפחים? מה הענין הרוחני שבזה?
 
ד. פרשת "מקץ" נקראת בחנוכה באופן קבוע. מה הקשר הפנימי בינה לבין חנוכה?
 
ה. כידוע בפורים אנו חוגגים את הצלת הגופות שרצו להרוג, ולכן הוא יום משתה ושמחה. ובחנוכה רצו לכלות את התורה – את רוחניות ישראל, ולכן אנו אומרים הלל, ומדליקים נרות "כי נר מצוה ותורה אור", אכן זה היה בגלות יון, שנקראת חושך, שהחשיכו עיניהם של ישראל בתורה ומצות, אבל בזה"ז שאנו בגלות רומי – היא אדום, אנו עוברים גם נסיון שמד גשמי – השואה, והאינטיפדה והפיגועים ד' ישמור ויציל – מחד, ומאידך שמד רוחני שלא היה כמותו – התבוללות נוראה, כ- 750,000 זוגות מעורבים רק בארה"ב, ויותר ממליון ילדים שם שאינם יודעים אם הם יהודים, ובארץ – יותר ממליון ילדים שלא יודעים מה זה שמע ישראל, לכאורה פורים וחנוכה ביחד - שמד רוחני וגשמי – מה זה שייך למלוכת אדום?
 
ו. ולסיום, כל המועדות עתידים להתבטל, חוץ מחנוכה ופורים. מה המיוחד בהם שיעמוד לנצח? הרי הן מצות רק מדרבנן; ואף לא כתובות בתורה?
 
ונתחיל בעז"ה בישוב הקושיות.
 
כידוע כשנברא העולם, לא נתלו המאורות בשמים עד יום ד'.

וא"כ, מהו זה שכתוב: "ויהי ערב ויהי בוקר יום אחד" – מה האיר באותו יום?
 

אלא הוא אור הגנוז, שהוא אור רוחני.
 
אמנם אור גנוז זה האיר עד מוצ"ש בסוף ז' ימי בראשית, וא"כ זכה אדם הראשון והשתמש לאור זה מזמן בריאתו ועד מוצ"ש – זמן של 36 שעות. וכנגד 36 שעות אלו, תקנו חז"ל 36 נרות בחנוכה.
 
- מה הקשר הרוחני בין הדברים?
 
כידוע נשמות עם ישראל הם מנשמת אדם הראשון, ותפקידנו בבריאה הוא לתקן ע"י התו"מ את חטא אדה"ר. (כגון טלטול מוקצה בשבת אסור, נגיעה מותרת -  כמו בפרי עץ הדעת; בהבדלה – כנגד פה – אף – עינים, עי' בא"ח בזה).
 
- ד' ית"ש גנז את האור הגנוז כדי שלא ישתמשו בו הרשעים.
- כשאדה"ר השתמש בו – הרי הי' זה אחרי חטאו, וא"כ יש בו פגם באור הגנוז,
- וכלל ישראל מתפקידנו לתקן פגם זה.
 
לכן אנו מדליקים 36 נרות, ואסור לנו להשתמש בהם, כי נרות אלו הם הם מהארת האור הגנוז!
 
[ועפ"י הפשט עי' במשנ"ב (סי' תרע"ג ס"א סק"ח) כדי שיהא ניכר שהוא נר מצוה לפרסם הנס, ועוד כיון שע"י נס שנעשה במנורה, תקנוה עשאוה כמנורה שאין משתמשין בה  כלל].
 
- וכנגד זה נקרא החודש "כסלו" –"כס-לו" – כיסוי ה- 36 נרות, שהם כנגד 36 צדיקים נסתרים שבכל דור.
 
אבל עדיין יש בזה עומק שלא גילינו...

 
מלכות יון שמה לה למטרה להחשיך עיניהם של ישראל ברוחניות, שלא יכלה לסבול עם רוחני, עם נצחי, עם שמאמין באלוקים, עם קדוש בעלי מידות תרומיות, ובמיוחד בישנים, רחמנים, גומלי חסדים, ר"ת בֹרג (ומי שחסר לו א' מאלו, חסר לו...), ידעה שיש לפגוע בכוח העיקרי של ישראל - בתורה, ובכמה מצוות עיקריות שמאפיינות את קדושת וטהרת עם ישראל.
 
- היכן האור הגנוז הרוחני שגנזוֹ הקב"ה היום? היכן גנזוֹ?
 
- גנזו בתושבע"פ, ב- 36 מסכתות של גמ' (שיש 60 מסכתות משניות, אבל 36 מסכתות גמ').
 
- וכנגד זה המציאו היוונים את החיצוניות של משחקי הקלפים – 36 קלפים, ולא בכדי נקראו "קלפים" – לשון קליפות! (לענ"ד).
 
 - ולכן איסור חמור לשחק בהם כל השנה, אבל ובמיוחד בחנוכה!
 
- ובכן התיקון בעם היהודי למלכות וגלות יון היו החשמונאים,
 
חשמונאי – ר"ת: חודש, שבת, מילה, נידה, אישות.
 
בכל אלו המידה העיקרית שמאחוריהם היא הביישנות.
 
חודש – הלבנה בושה מהחמה הגדולה, וכן הלבנה מתחסרת. שבת – אנשים מתביישים בפני הרבנים מלחלל שבת.
 
מילה – גורמת לביישנות ורחמנות להקבע ברך הנימול (רש"ש).
 
נידה ואישות – קובעים את כל קדושת וטהרת עם ישראל. שאם אנו חסרי בושה כגוי ערל, אז אפשר לחטוא ולמרוד נגד הבורא ח"ו.
 
לכן זו המידה השומרת על קדושתינו וטהרתינו.
 
כנגד זה כל חנוכה אנו עוברים ר"ח, שבת, וח' ימים כנגד ח' ימי מילה!
 
ובזה"ז כנגד חשכת יון, אנו מדליקים המנורה משתחשך – מזמן שחושך והסתר הגלות מכסים פני תבל, כי מעט מהאור מפיג הרבה מן החושך, כי "נר לרגלי דבריך, ואור לנתיבתי".
 
ודוקא שמן המנורה, שרומז לחכמת הלב ולמחשבה שבמוח, שהיוונים נכנסו להיכל וטמאו כל השמנים - היינו פגמו בחכמה ובמחשבות הלב אצל רוב ישראל.
 
והחשמונאים מצאו רק פך א' של שמן טהור שלא הי' בו אלא יום א' – כלומר עדיין אחרי מה שפגמו, עִם כל זה עדיין מאירה בלב ישראל מחשבה טהורה אחת וניצוץ א' של חכמת אמת, לידע שהם קדושים ובחירים מכל האומות, וכל הגוים ילכו לאורם (בזכות התו"מ) (ס' התודעה עמ' קע"ה). סיפור האדמו"ר שפירא בשואה  שבירך שהחיינו כי ראה נצנוץ אור הנשמה בעינים  המייחלות למצות נר חנוכה כו'.
 
- ולכן נעשה הנס בשמן שרומז על חכמת התורה (בני יששכר עמ' מ"ב ע"ש). ובמנורה שמקומה בדרום ביהמ"ק, ג"כ רמז לחכמה "שהרוצה להחכים ידרים" (שם).
 
- ובזמן הדלקת הנרות מתגלה הארה מאור הגנוז והוא אורו של מלך המשיח! (בני יששכר)
 
אמנם בזמנם הדליקו בחוץ, וכיום ברוב התפוצות מדליקים בפנים, והסיבה שקלקול הרחוב והחיצונים (עי' ס' טעמי המנהגים) נכנס לבית, והבית צריך פרסום הנס בזה"ז (ממו"ר הגר"א פפויפר זצ"ל).
 
ומה ששאלנו מדוע מדליקים נר חנוכה כ"כ נמוך (חוץ מהפשט של היכר לפרסום הנס), הרי שאמר הזוה"ק: "אשתך גוצה – גחין ולחיש לה" כלומר אנו כאשתו של הקב"ה, ומעולם לא ירדה שכינה מתחת לי' טפחים (גמ' סוכה), אמנם הבטיחנו הקב"ה "השוכן איתם" – בטומאתם – אע"פ שנטמאנו, השכינה בגלותא עמנו, ולהראות זאת הרי שמדליקים הנר מתחת לי' טפחים, שירדה שכינה בעוונותינו להיות שורה עמנו בגלות הטומאה והחשיכה ד' ירחם.
 
ובכן הסוד הגדול בנרות חנוכה הוא שהם הארה ממש מאור הגנוז שנגנז בתורה, וכיון שנקבע לדורות ברוה"ק, הוא מפני שידעו שבכל שנה יתגלה האור ההוא. (בני יששכר עמ' מג').
 
על כן קראו לימים אלו חנוכ"ה - שהוא חינוך והרגל על הגאולה העתידה שאז יתגלה לנו האור הגנוז בשלימות, כמו שאחז"ל: וגנזו לצדיקים לעתיד לבוא. והיינו משתִשָלם הגלות הרביעית הזו גלות אדום.
 
והנה הקב"ה כבר האיר לנו אור זה במלכות השלישית – יון, אחרי שנפסקה הנבואה, בכדי שיעמוד לנו אותו אור בגלות זו במקום הנבואה, כי באור זה אדם מביט מסוף העולם ועד סופו, שנתחזק ונתרגל לאותו אור שנגנז בתורה, וע"כ אור חנוכה מסוגל לתורה.
 
- והרגיל בנר – היינו מי שמרגיל עצמו לאור העתיד יהיו לו בנים תלמידי חכמים (בני יששכר).
 
וע"כ חכם עדיף מנביא, כי ע"י העמל והעסק בתורה לשמה, יתגלה לו אור הגנוז בכל פעם, ועי"ז יוכל להביט בנסתרות מסוף העולם ועד סופו, ובעולמות העליונים כפי מה שמשיג מאור הגנוז (בני יששכר עמ' מד).
 
- על כן מוסיפין והולכין כב"ה להורות שכל מה שמוסיף האדם ימי התעסקות בתורה, כן יתרבה לו האור הגנוז כו' (בני"ש). ובזכות התעסקותו בתורה מפיץ אור טהרה וקדושה וחזרה בתשובה בכל העולם. (הגר"ח סופר שליט"א).
 
ולכן מדליקים נר חנוכה משתחשך – להורות על ההארה מתחלת חשכת הגלות, והארת חג הפורים הוא בסוף הלילה – "באילת השחר" בסוף הגלות, ומסמיכים אותו לגאולת ניסן, כי אלו שני קטבי הגלות – גלות הרוח והגוף בין אומות העולם, בהסתר פני ד' ית"ש.
 
ולכן נס חנוכה לא ניתן ליכתב בדברי הנבואה, להורות כי כל עיקר הנס להודיע ולגלות אשר שָֹגְבה מעלת אור התורה בריבוי יתירה מדברי הנבואה (בני יששכר).
 
ולכן לא ניתן הנס להיכתב, כי הוא רומז על אור הראשון שנגנז, והוא נגנז באותיות: "ויהיו הדברים האלה" – עם הכולל – ל"ו נרו"ת.
 
כעת ניישב את המקובל לנו מדורי דורות שר"ת משי"ח - מדליקין שמונת נרות חנוכה – מה הקשר בין נר חנוכה למשיח?
 
- והנה לפי מה שבארנו, שבתיקון הדלקת נר חנוכה מתגלה הארה מהאור הגנוז שהאיר לאדה"ר, והרי משיח צדקנו הוא מנשמת אדה"ר, דר"ת אד"ם - אדם דוד משיח. א"כ אור הגנוז הוא אורו של משיח.
 
ובזה נתחיל להבין הקשר בין ד' גליות וגאולה העתידה, שרמוז בפסוק: "והארץ היתה תהו ובהו, וחושך על פני תהום, ורוח אלהים מרחפת על פני הארץ".
 
- "תהו" – זו מלכות אדום שתָהוּ ישראל בימי נבוכדנצר, ו"בהו" – זו מלכות מדי – שתהו ישראל בימי אחשורוש והמן, "חשך" – זו יון – שהחשיכה עיניהם של ישראל בחיצוניות הפילוסופי' שלה, ורדיפה אחרי החיצוניות של חוזק הגוף, האולימפידות וכו',
 
"על פני תהום" – זו אדום,
 
ו"רוח אלקים מרחפת על פני המים" – זוהי רוחו של המשיח, 
 
וסמוך לו נא': "ויאמר אלקים יהי אור" –היא בריאת אור הגנוז. והיינו שאנו מחכין לעתיד לבוא שיתגלה אור הגנוז בגאולה העתידה שתהיה אחר שתיפול מלכות הרשעה (בני יששכר).
 
ועתה נבין קצת עפ"י הסוד, למה תיקנו חז"ל בנוסח ההודאה כשעמדה מלכות יון, ולא אמרו נתגברו, או שלטו? דכ' בכתבי האריז"ל שצלם הקליפה היא כך:
 
מצרים – כת"ר הקליפה,
בב"ל – חב"ד שֶבָה,
פרס ומדי – ב' ידים (חו"ג),
יון – תפארת שבה,
אדום וישמעאל – רגלין דקליפה,
 
והנה, יָוָ"ן היא בחינת תפארת שבקליפה, שתפארת כוללת כל הגוף, ממילא היה בה ג"כ כח מלכות הרביעית שהיא בחינת רגלין, ע"כ במפלתה נעשה נס באור מְעֵין אור העתיד שיהי' בעת מפלת מלכות אדום שיתגלה אז בשלמות אור הגנוז, אשר ממנו יבהק אור מלך המשיח, ע"כ תיקנו בנוסח ההודאה לשון כשעמדה מלכות יון כו', שהיה בה ג"כ כח הרגלין.
 
ע"כ בעת הישועה "באו בניך לדביר" וכו' "והדליקו נרות" וכו' – מעין דוגמת הגאולה העתידה ב"ב, וכנגד זה "ולהשכיחם תורתך" – שתפארת דקליפה נגד התורה.
 
ולכך נעשה הנס בפך שמן –  פ"ך עם "ך" רבתי (=500+80=580), בגמטריא שעיר=580, דהיינו האור שיאיר אחר גלות האחרונה דשעיר.
 
ולעתיד לבוא נחי' בעזהי"ת לתחיית המתים בזכות "טל אורות טליך" – בזכות טל של תחי' לאלה שלמדו תורה, והנשים תחיינה מבעליהם שלמדו תורה, ומתמיכתם בבעליהם ובילדיהם בלמוד התורה.
ולמי שלא זכו, לפחות יהיה להם מהארת אור הגנוז ע"י הדלקת נ"ח (בני"ש עמ' מ"ה).
 
ולפי"ז מתורץ למה לא עושין בחו"ל ט ימים חנוכה, משום ספק יום?

דהנה צורת ט – כפוף הרגל ימני לתוכה, להורות כי "וַיַרְא אלקים את האור כי טוב" – וגנזו, והנה בחנוכה מתגלה ניצוצי אור הגנוז, ע"כ אין עושים חנוכה ט' ימים, כי באות ט' הגניזה, ובחנוכה יש גילוי הארה.
 
ויותר מזה, כשנלחם ונאבק יעקב אבינו ע"ה עם מלאכו של עשיו – ס"מ, נגע בכף ירך יעקב, ונפגם ההו"ד, וע"כ נסתלקה הנבואה בבית שני, והאיר בחנוכה מהאור הגנוז,
 
מכח "וזרחה לו השמש" – ליעקב אבינו שרפאה אותו, שחנוכה תיקון למה שנגע הס"מ בכף ירך יעקב וע"ז נתקן להודות ולהלל, ואור דחנוכה הוא דמיון "שמש צדקה ומרפא". וכמו שלעתיד לבוא "וזרחה לכם יראי שמי שמש צדקה ומרפא" שיקומו חולים חִגרין וסומין, והאור הגנוז יאיר מסוף העולם ועד סופו וירפאם (זוה"ק), ואור דחנוכה הוא דמיון השמש צדקה ומרפא.
 
וכ' בזוה"ק (ויחי דף רחל ע"ב) "לא תירא לביתה משלג, כי כל ביתה לבוש שנים". אל תקרי שָנים, אלא שנַיִים, כגון: מילה ופריעה, ציצית ותפלין, מזוזה ונר חנוכה. שעי"ז ניצולין ישראל מדינה של גיהנום, והיינו עפ"י מש"כ בזוה"ק (פ' בשלח דף קע"ד ע"ב) "אם יש עליו מלאך מליץ אחד מני אלף וכו' פדעהו מרדת שחת" – ושח"ת היינו גיהנם, ומלאך זה הוא יצה"ר שעמד משמאל, שנא': "יפול מצדך אלף" וכו' – והוא השטן.
 
והיינו כשעושים מצות בשמאל, השטן בעצמו מלמד עליו זכות, ולכן מדליקין נר חנוכה בשמאל.
והיינו שמו של משיח "צמח" –ר"ת: ציצית, מזוזה, חנוכה.
 
והנה כדי להבין איך נפיל ד' המלכיות שגלו בהן ישראל, נתבונן בגלות מצרים שהיא בשורש (כתר) וצלם הקליפה, שנא': "ואת יהודה שלח לפניו אל יוסף להורות לפניו גשנ"ה" – שגלות מצרים כדאמרנו שורש לכל הגליות, וא"כ "ויהי בימים הרבים", רבי"ם – ר"ת: רומי, בבבל, יון, מדי.
 
גשנה – ר"ת: כח הגופני, נפשי, שכלי, וכח עליון הכולל, כנגד ד' כוחות שבאדם.
 
והנה:

בבל – כנגד כח הנפשי – שרצו לבטל עבודת ביהמ"ק שהיא עבודת הקרבנות שהם תקנת הנפש.
מדי – כנגד כח הגוף – שהיו חפצים לאבד הגופות.
יון – כנגד כח השכלי – שרצו לבטל את חכמת התורה בחכמת הפילוסופי' החיצונית.
רומי – כנגד כח הכולל שהרעו לנו מכל מלכות האדמה, ובתחלה ביטלו הקרבנות, אח"כ קמו על הגופות, להשמיד נחלי דם שפכו כמים רח"ל, ולבסוף בימינו קמו עלינו בחכמה החיצונית כנגד חכמת התורה.
 
וד' מלכיות עומדות בכח הקליפות על ישראל לבטל יחודו ואחדותו ח"ו בהתגלות לכל באי עולם, וישראל שהם הנקודה האמצעות מטרתם לפרסם אחדותו לבאי עולם, ולכן בשם יהודה אות ד' להורות על יחוד 4 קצווי ארץ שגרמו המלכיות הפירוד.
 
וְגְמַר הגאולה תהיה ע"י משיח בן דוד הבא משבט יהודה, ולכן שלח יעקב אבינו את יהודה גשנ"ה להכין התיקון הגופני, נפשי שכלי והכולל, ויתבטלו כולם בימות משיח – גימטריא גשנ"ה, ותתבטל זוהמת הנח"ש – גימטריא גשנ"ה, ואז "ביום ההוא יהי' ד' אחד ושמו אחד".
 
ובזה נבין את מנהג אבותינו תורה הוא לחנך בחנוכה לאור הגאולה העתידה לשחק בסביבון בעל ד' קצוות, שרשום על ד' צדדיו – גשנ"ה!
 
- ובמיוחד ע"י עסק התורה בחנוכה וכל השנה, דשאלו בגמ' (שבת): מאי חנוכה? דת"ר העיקר העמל בתורה – ע"י זה מושכים מאור הגנוז לתיקון הגאולה השלמה בב"א ולכן קוראים עתה פרשת מקץ – קץ שם לחושך,
 
מק"ץ – ר"ת ממון קול צדקה, כאו"א גימטריא 136,
136X3=408 גימטריא זאת – התורה (עיין זוה"ק),
 
"איש בער לא ידע, וכסיל לא יבין את זאת" (408).
136X2=272 גימטריא בער,
פלוסוף = 272 (היינו פילוסופיית יון).
 
ובאמת – כתבו בספרים הקדושים כי סוף גמר הדין בחנוכה – ע"ד יום אחרי יום אחרי יום הכפורים (י"א בתחלת חנוכה, וי"א בסופו, ואין הפרש), ורמוז בנאמר: "תשב אנוש ע"ד דכ"א", ע"ד (=74 יום) דכ"א (= כ"ה כסליו). "ולכל בשרו מרפא" – זמן חנוכה מסוגל לרפואה באור הגנוז אור התורה (הגר"ח סופר שליט"א).
 
ובחנוכה מדליקים עם השמשים – 44 נרות – גימטריא ד"ם, שהנזהר מנר חנוכה – ניצול מכל פגע כל השנה בעזהי"ת.
 
ויאמר אחרי הדלקת נ"ח ז"פ "ויהי נועם" ד' אלקינו עלינו", ופ"א מזמור "יושב בסתר עליון" – שמגן עליו כל השנה שישלימנה (רבינו חיים פלאגי).
 
- וביום השמיני דנ"ח ישרוף השמן והפתילות הנשארים, ובזכות שיירי מצוה המעכבים את הפורענות, ינצל כל השנה שלא תשלוט עין הרע וכל פגע באותו בית.
 
ובהדלקת נר חנוכה מברכים: בא"י אמ"ה אק"ב ול"נ (ש)"ח – י"ג מלים שמעוררים ע"י ברכה זו י"ג מידות דרחמים.

 

הדפסשלח לחבר

כתבות נוספות שעשויות לעניין אותך

כוונות חנוכה - וי"ג מידות הרחמים
בני בינה / התבוננות לימי החנוכה
בעקבות המכבים
הרבי מליובאוויטש על חנוכה
דרשות אודיו לחנוכה
חנוכה בעבודת השם
עבור לתוכן העמוד

 

תשמישי קדושה  | קמיעות  | תפילין  | מזוזות  | סוכות | לג בעומר | ראש השנה  | שבועות  | פורים | טו בשבט | חנוכה  | קבלה מעשית | הלכה | ברכת הצלחה | פרנסה | ברכות לזיווג ברכות להריון | ספר הרפואות הגנוז  | סגולות ישראל  |  שבע ברכות - שידוכים לדתיים | פרשת השבוע  |  שאל את הרב  | אסטרולוגיה  |