תרומות
בקשות ברכות ופדיון נפש

עגלת קניות

עגלת הקניות שלך ריקה.

כניסה לחברים רשומים

 

חג פסח על גבול המערכת

29/03/2015 08:20
חג פסח על גבול המערכת (הגדל)

הכוננות במערכת הביטחון הייתה ברמה הגבוהה ביותר כבר כמה ימים ● מידע מודיעיני אמין ביותר הורה על כוונת מחבלים לחדור לישראל דרך גבול הצפון, להניח מטען צד ולנסות לחטוף חיילים ● כוחות רבים הוקפצו לאזור הגבול, מזל'טים חגו מעל וכל החופשות ביחידות בוטלו ● סיפור לחג

 

אחת היחידות שהשתתפו בסריקות הייתה יחידת חיילי הסדר. כל התכניות שלהם לזכות לחופשה ירדו לטמיון. זה היה חול המועד פסח, ורבים ביקשו לבלות את החג בחיק משפחותיהם, אבל כל יציאה נדחתה עתה עד לתום הכוננות.

גבי, חייל ממושב בדרום הארץ, עלה לקומנדקר לסיור על גבול המערכת. הנהג היה חייל ממוצא רוסי שהוא לא הכיר. 'היי, קוראים לי גבי', הציג את עצמו. 'ואני יבגני,' השיב הנהג. 'ברוך הבא לטיול השנתי של בית הספר.'

שניהם צחקו ונראה היה שהקרח הראשוני ביניהם הופשר.

הם החלו בנסיעה על גבי שביל העפר הצמוד לגדר המערכת, כשעיניהם מביטות לכל עבר וסורקות את השטח. לגבי היה מצב רוח גרוע. בשנה שעברה הוא חגג את חג הפסח במושב, עם הוריו, אחיו ואחיותיו, וכמובן סבו וסבתו. ליל הסדר היה כל כך יפה, וכל ימי חול המועד הם בילו ביחד באווירה משפחתית חמימה. הוא נזכר במצות העגולות שסבא היה אופה, ובכל המאכלים המסורתיים שמוגשים לשולחן הערוך, ואילו השנה הוא זרוק פה, בלי שום אווירת חג, רודף אחרי מחבלים וכמעט שוכח שזה חג.

יבגני זמזם לעצמו איזה שיר, והיה שקוע במחשבות משלו. שניהם היו דרוכים ומתוחים. עיניהם סקרו כל הזמן את הסביבה. כל שיח קטן בצד הדרך נדמה להם כמחבל עם רובה שלוף, כל עיקול העלה את החשש ממארב מתוכנן.

הנסיעה נמשכה והמתח הלך וגבר. לאחר כמה דקות הוציא יבגני חבילה מכיסו והניח אותה ביניהם. 'קח, תתכבד,' אמר לגבי. 'תאכל משהו.'

'תודה,' אמר גבי והוציא מתוך החבילה וופלה אחת.

הוא אחז את הוופלה בידו והתכונן לברך ברכת 'בורא מיני מזונות' - כשלפתע נזכר: פסח היום! הוופלה הוא חמץ!

'עצור מיד!' צעק גבי ליבגני.

יבגני עצר את הרכב בבת אחת ותפס את נשקו.

'מה קרה?' שאל כשכולו דרוך.

'אתה מטורף? אתה מביא לי וופלים?' צעק גבי. 'כמעט אכלתי את זה.'

'תגיד לי, מה עובר עליך?' שאל יבגני. 'מה הבעיה שלך? זה לא וופלים ממולכדים...'

'היום פסח, והוופלים שלך הם חמץ,' לא נרגע גבי. 'בגללך כמעט אכלתי חמץ.'

'זו הבעיה שלך?' צחק יבגני, 'כבר חשבתי שראית איזה מחבל.'

'אני לא מוכן שהוופלים יהיו ברכב,' אמר גבי שלא הצליח להירגע. 'תזרוק אותם החוצה. גם לך אסור לאכול את זה. גם אתה יהודי, יבגני.'

'יהודי יהודי, אבל הוופלים טעימים,' צחק יבגני וקירב וופלה אחד לפיו.

'יבגני,' צעק גבי בחרדה, 'אל תאכל. זה אסור. אם אתה אוכל, אני יוצא החוצה.'

'אל תבלבל במוח,' הגיב יבגני, אבל גבי כבר עשה מעשה: הוא פתח את הדלת, וירד אל מחוץ לקומנדקר.

'תגיד לי, אתה מטורף?' צרח יבגני, 'תיכנס מיד לרכב, זה מסוכן.'

'לאכול וופלים בפסח זה יותר מסוכן,' אמר גבי. 'אני חוזר ברגל לבסיס.'

'יאללה אתה גם כן,' התעצבן יבגני, 'אתה יודע מה? לך ברגל ואני ממשיך בנסיעה. להתראות בבסיס.' והוא לחץ על דוושת הגז והמשיך בנסיעה.

החרדה של גבי מכך שהוא כמעט אכל חמץ, הפכה עכשיו לפחד נורא. הוא היה לבד בלב שטח מסוכן. הוא חשב שהוא עומד לצאת מדעתו מרוב חרדה. הוא הבין שהוא עשה שטות בכך שירד מהרכב. הסלידה מהחמץ העבירה אותו על דעתו, וחוץ מזה, איזו זכות יש לו לומר ליבגני מה לעשות? הוא יכול לשכנע אותו ולהסביר שאסור לאכול חמץ, אבל מה פתאום הוא כופה עליו את דעתו? 'זה לא מתאים לי', הרהר גבי.

לא חלפה חצי דקה, וקולות ירי עזים פילחו את השקט, ומיד לאחר מכן החריד את האזור פיצוץ אדיר.

'זה יבגני', הרהר גבי בחרדה, 'הוא נתקל במחבלים.'

הוא תפס את נשקו והחל לרוץ קדימה כשהוא קורא בשמו של חברו.

למרבה ההקלה הוא שמע מישהו קורא לו מבין השיחים. זה היה יבגני, המום ומבוהל מהפיצוץ  מחריש האוזניים, אבל בריא ושלם.

תוך דקה נדמתה כל הגזרה לשדה קרב. עשרות חיילים מילאו את השטח, מסוקים חגו מעל, ומרדף התנהל אחרי חוליית המחבלים. ארבעה מהם נהרגו, ורק אחד נתפס חי, ונלקח מיד לחקירה.

המחבל היה צעיר לבנוני, מבוהל ומבועת. הוא סיפר שהוא וחבריו הטמינו מטען רב עוצמה, והמתינו לרכב הצבאי הראשון שיעבור בשביל. הרכב של יבגני התקרב, אך אז הנהג הבחין בהם, והשליך לעברם רימון. הם הבינו שהם התגלו, החלו לירות והפעילו את מטען הצד למרות שהרכב הצבאי עוד היה רחוק ממנו, ואז החל המרדף אחריהם.

החוקר יצא מחדר החקירות, וניגש אל יבגני שהיה בחוץ. 'כל הכבוד,' אמר לו. 'ברימון שזרקת עליהם, מנעת אסון גדול.'

'רימון? איזה רימון?' שאל יבגני.

'המחבל אמר שעצרת וזרקת עליהם רימון,' אמר החוקר - ולא הבין מדוע יבגני פורץ בצחוק גדול ומחבק את גבי, שגם הוא עדיין לא הבין מה קורה.

'לא זרקתי שום רימון,' הסביר יבגני לכולם. 'פשוט היה לי ויכוח עם גבי כמה דקות לפני הפיצוץ על חבילת וופלים. כשראיתי שזה כל כך חשוב לגבי, החלטתי לזרוק החוצה את חבילת הוופלים ולחזור לאסוף אותו. המחבלים שראו אותי עוצר וזורק משהו, היו בטוחים שהם התגלו ושזה רימון, ובזכות זה ניצלתי.'

הדפסשלח לחברהוסף תגובה
תגובות
1. יהודה (24/03/2013 21:08:47)

כתבות נוספות שעשויות לעניין אותך

משמעותה הפנימית של המצה
הלכות חג הפסח - המדריך המקיף
"והגדת לבנך"
שיעבוד בשנות האלפיים
עבור לתוכן העמוד

 

תשמישי קדושה  | קמיעות  | תפילין  | מזוזות  | סוכות | לג בעומר | ראש השנה  | שבועות  | פורים | טו בשבט | חנוכה  | קבלה מעשית | הלכה | ברכת הצלחה | פרנסה | ברכות לזיווג ברכות להריון | ספר הרפואות הגנוז  | סגולות ישראל  |  שבע ברכות - שידוכים לדתיים | פרשת השבוע  |  שאל את הרב  | אסטרולוגיה  |