תרומות
בקשות ברכות ופדיון נפש

עגלת קניות

עגלת הקניות שלך ריקה.

כניסה לחברים רשומים

 

הלכות חג הפסח - המדריך המקיף

29/03/2015 08:40
הלכות חג הפסח - המדריך המקיף (הגדל)

איך ומתי בדיוק עורכים את בדיקת החמץ? ● מה עושים עם חמץ שלא נמכר לגוי לפני החג? ● איך מכשירים לפסח מיקרוגל, מברשת שיניים ומטאטא? ● ומה עושים עם התרופות? ● הלכות חג הפסח באופן קל ותמציתי

 

הגעלת כלים לפסח

בשתי מקומות יכול להימצא חמץ בכלי:

חמץ שאנו רואים: היינו חמץ הדבוק לדפנות הכלי מחוץ לכלי או בתוך הכלי וכו´. חמץ זה יורד לאחר ניקיון חיצוני של הכלי.

חמץ שאנו לא רואים: היינו חמץ הבלוע בכלים. חמץ זה נפלט בהגעלה.

פעולת ההגעלה: להוציא את החמץ הבלוע בכלי. כלי שהשתמשו בו בחמץ - אסור להשתמש בו בפסח קודם שיכשירוהו כדת. ישנם כמה כללים חשובים אותם צריך לדעת היטב קודם שמגעילים את הכלים והם:

ניקוי הכלי קודם הגעלה

יש לנקות את הכלי היטב היטב משיירי מאכל ומחלודה בכל מקום: מבפנים ומבחוץ, ידיות, חריצים וכו´.

מתי הכלי בולע חמץ

אין כלי בולע אלא כשהוא חם או שהאוכל שהוכנס אליו חם, שאז הכלי מתרחב כתוצאה מהחום, ובולע. כשהכלי מתקרר הוא נסגר, ומה שנבלע בו נשאר בתוכו.

כלי שלא מבשלים בו, אלא מאכסנים בו רק אוכל קר בלבד, אינו בולע כלל, ולכן אין צורך להגעילו. אך צריך לנקותו מבפנים ומבחוץ משיירי מאכל הדבוקים בו.

סוגי הגעלות - כיצד הכלי פולט חמץ שנבלע בו

יש כמה דרכי הגעלה שונים, ומטרתם היא להוציא את החמץ שאינו נראה מתוך הכלי החוצה.

ליבון באש (באמצעות אש): היינו שמשתמשים באש גלויה על הכלי ממש.

הגעלה במים חמים: היינו שמכניסים את הכלי שרוצים להגעיל לתוך כלי אחר עם מים רותחים הנמצא על האש והמים המבעבעים בו.

עירוי מכלי ראשון: היינו ששופכים על הכלי שרוצים להגעיל מים חמים רותחים מכלי שהיה על האש והמים מבעבעים בו.

הגעלה בכלי שני: היינו שמכניסים את הכלי שרוצים להגעיל לתוך כלי אחר שיש בו מים חמים שהביאו מכלי הנמצא על האש.

הכלי פולט לפי הכלל: "כבולעו כך פולטו", כלומר: כלי שבלע אוכל בדרך ובטמפרטורה מסוימת - באותה הדרך יפלוט את הבלוע.

סוג הכלי

לא כל הכלים בולעים או פולטים, ולכן:

יש כלים שעשויים מחומרים שבולעים ופולטים.

יש כלים שעשויים מחומרים שרק בולעים ולא פולטים.

יש כלים שלא בולעים ולא פולטים.

חרס (זכוכית- לבני אשכנז בלבד) - רק בולע לא פולט - ולכן אין דרך להכשירו.

מתכת, פלסטיק, עץ, אבן - בולע ופולט.

זכוכית (לבני עדות המזרח בלבד) - לא בולע ולא פולט – די לו בהדחה חיצונית.

לאחר הגעלה

לכתחילה: טוב להניח את הכלי מיד במים קרים.

בדיעבד: אם לא הניח במים קרים - ההגעלה כשרה.

הגעלת כלי בן יומו

כלי בן יומו, היינו: כלי שהשתמשו בו בתוך ה-24 שעות האחרונות בחמץ. לדעת השולחן ערוך ניתן להגעיל כלי אפילו אם הוא בן יומו, ויש מחמירים.

הגעלת כלי בשר וכלי חלב יחדיו

הדבר תלוי אם הם בני יומם או לא (כלי בן יומו היינו כלי שבישלו בו בתוך 24 שעות).

אם שניהם בני יומם: לא יגעילם יחדיו אלא יגעילם בזה אחר זה (באותם מים של הגעלה).

אם אפילו אחד אינו בן יומו: ניתן להגעילם יחדיו (באותם מים).

התייעצות עם תלמידי חכמים

היות ודיני הגעלת כלים מרובים מאוד, ראוי להתייעץ עם תלמידי חכמים בכל שאלה.

רשימת כלים ואופן הכשרתם (לפי אלף-בית)

בלנדר - פירוק, ניקוי + "כבולעו כך פולטו"

בקבוק תינוק מפלסטיק - ניקוי ועירוי מכלי ראשון

חצובה וכיריים של הגז - ספרדים: הגעלה בכלי ראשון, וממידת חסידות מצפים את החצובה ברדיד אלומיניום. אשכנזים: ליבון

יעה - שטיפה והדחה במים צוננים

כוסות זכוכית - ספרדים: ניקוי ושטיפה בלבד. אשכנזים: אסורים בשימוש

כיור מטבח מחרסינה - ניקוי יסודי ועירוי מכלי ראשון. טוב לערות עליו 3 פעמים, ויש נוהגים ממידת חסידות לצפותו בכיור מיוחד מפלסטיק

כיריים של הגז - הגעלה בכלי ראשון, ובדיעבד עירוי מכלי ראשון

כלים שמשתמשים בהם בצונן - שטיפה והדחה במים צוננים.

כלי זכוכית (אפילו השתמשו בהם בחמים) - לספרדים: שטיפה והדחה במים צוננים. אשכנזים: אסורים בשימוש

כלי חרס שהשתמשו בו בחמים - אין לו הכשר ואסור בשימוש בפסח

כלי חרס שהשתמשו בו בקרים בלבד - ניקוי ושטיפה במים

כלי פורצלן - דינו שווה לכלי חרס - אין לו הכשר ואסור בשימוש בפסח

כלי מתכת - "כבולעו כך פולטו"

כסאות - שטיפה והדחה במים צוננים

כפות שלעתים מכניסים לסיר - הגעלה בכלי ראשון

כפות שלא משתמשים בהן בסיר - עירוי מכלי ראשון או הגעלה בכלי שני

מאפרה - שטיפה והדחה במים צוננים

מאזניים - שטיפה והדחה במים צוננים

מברשת שיניים - שטיפה והדחה במים צוננים, ורצוי לקנות מברשת חדשה לפסח

מגש להגשת אוכל צונן - שטיפה והדחה במים צוננים

מגש להגשת אוכל חם - "כבולעו כך פולטו" לפי הכללים לעיל

מדיח כלים - ניקוי היטב + הפעלתו עם מים חמים וחומרי ניקוי

מזלג - הגעלה בכלי שני, וכל שכן עירוי מכלי ראשון

מחבת שמשתמשים בה עם שמן - ספרדים: הגעלה בכלי ראשון, אשכנזים: ליבון קל

מחבת שמשתמשים בה ללא שמן - אין לה הכשר כלל

מיחם (למים חמים) - אם לא השתמש בו ולא הניח על המכסה חמץ, די בשטיפה והדחה בצונן

מטאטא - ניקוי וקינוח

מטחנת בשר - ניקוי ושטיפה + עירוי מכלי ראשון

מיקסר - הקערה: ניקוי והדחה במים חמים וסבון. שאר כלים כגון מערבל וכו- "כבולעו כך פולטו"

מיקרוגל ללא גוף השחמה - ניקוי והדחה היטב + יכניס כוס עם חומר ניקוי ויפעיל את המיקרוגל כ-5 דקות, וטוב להחמיר ולכסות את האוכל שמחמם בו. יש מחמירים שלא להשתמש במיקרוגל.

מיקרוגל עם גוף השחמה - הכשרו כמו תנור (ראה להלן)

מכסה לסיר או מחבת - הגעלה בכלי ראשון

מלחיה - שטיפה והדחה במים צוננים

מנגל (בו מניחים הפחמים) - אין צורך בהגעלה כלל. אך לרשת המנגל אין הכשר כלל (ראה להלן)

מסננת - יש להחמיר להשתמש במסננת חדשה (שכן קשה מאוד לנקותה)

מערוך חלק ללא חריצים - ניקוי והגעלה במים רותחים

מערוך עם חריצים - אין להשתמש בו בפסח, כי כמעט בלתי אפשרי לנקותו היטב

מפצח אגוזים - ניקוי ושטיפה והדחה במים צוננים

מפת בד - כיבוס

מפת ניילון (שעוונית) - שטיפה והדחה, ואח"כ עירוי מכלי ראשון

מצקת לסיר - הגעלה בכלי ראשון

מקלף (קולפן פירות וירקות) - שטיפה והדחה במים צוננים

מקרר - שטיפה והדחה במים צוננים

מתלה לכלים וסכו"ם - שטיפה והדחה במים צוננים

נטלה (לנטילת ידיים) - שטיפה והדחה במים צוננים

סירי בישול מברזל, אלומיניום ונירוסטה - הגעלה בכלי ראשון

סיר אפייה, סיר לעוגה, סיר פלא - אין לו הכשר כלל, וישתמש בסיר חדש או חד פעמי

סכין - ניקוי היטב בעיקר במקום החיבור לידית + הגעלה בכלי ראשון

עץ (כל כלי העץ) - "כבולעו כך פולטו"

פותחן (חולץ פקקים) - שטיפה והדחה במים צוננים

פח אשפה - שטיפה והדחה במים צוננים

פלטה - עירוי מכלי ראשון, ויש מחמירים לעוטפה בנייר כסף

פלסטיק - "כבולעו כך פולטו"

פמוטים - שטיפה והדחה במים צוננים

צידנית - שטיפה והדחה במים צוננים

צעצועים - שטיפה והדחה במים צוננים, ואם יש בהם חריצים ויש חשש שנכנס בהם חמץ, יאחסן אותם במקום סגור במהלך הפסח

קערות ממתכת או פלסטיק, שמערים עליהם מכלי ראשון - ניקוי והדחה + עירוי מכלי ראשון

קרש חיתוך מעץ - אין לו הכשר, ויקנה קרש חדש

קרש חיתוך מזכוכית - שטיפה והדחה במים צוננים

רשת מנגל - אין לה הכשר, ואסורה בשימוש בפסח. יש לקנות רשת חדשה לפסח

רשת תנור אפייה - ניקוי יסודי היטב, וכשמכשיר את התנור יכניס את הרשת עימו לתנור בחום הכי גבוה כשעה ואח"כ יעטוף הרשת בנייר כסף

שולחן אוכל שמכוסה תמיד במפה - ניקוי + כיסוי אותו במפה נקייה לפסח

שולחן אוכל - ניקיון ועירוי מכלי ראשון. ואם חושש שייהרס אם יערה עליו מכלי ראשון, ינקהו ויכסהו במפה נקייה לפסח

שיניים תותבות - יש לנקותם היטב היטב, ואם אין חשש שיהרסו טוב שיערה עליהם מים מכלי ראשון

שיפודים ממתכת למנגל או לתנור - אין להם הכשר ולא ישתמש בהם בפסח

שיש מטבח - ניקוי היטב ועירוי מכלי ראשון, ויש מחמירים לצפותו בנייר כסף והוא חומרא בלבד. אם חושש שיתקלקל או ישבר מהחום של העירוי, ישטפנו וידחנו היטב ויעטפהו בנייר כסף

תבניות אפייה של תנור או טוסטר אובן - אין להן הכשר, וצריך להשתמש בתבניות חדשות או חד פעמיות

תנור אפייה - ניקוי יסודי היטב עם חומרי ניקוי. אין להשתמש 24 שעות, ולאחר מכן יפעיל את התנור על חום גבוה ביותר כשעה

תרמוס - עירוי מכלי ראשון

ברור שלפני כל הגעלה צריך לנקות את הכלי היטב

כול הרשימה הנ"ל היא לכלים שהשתמשו בהם בחמץ אפילו פעם אחת

כלי שלא השתמשו בו בחמץ כלל אינו צריך הכשר

שבת הגדול

השבת שלפני פסח נקראת "שבת הגדול" – מפני הנס שנעשה בו. חובה קדושה להתאסף ברוב עם בבתי כנסיות, לשמוע את דרשות רבני ישראל בשבת הגדול, בכל מקום ומקום. ועל הרבנים להורות לעם את הדרך אשר ילכו בה, בדיני פסח והלכותיו המרובים, ועריכת הסדר כמשפטו, לדעת מה יעשה ישראל, וירחיבו את הדיבור גם באגדה בסיפור יציאת מצרים ופירושי ההגדה של ליל פסח להזכיר גבורות השם, עוזו ונפלאותיו, וכל המזכה את הרבים זכות הרבים תלוי בו, אשריו בעולם הזה וטוב לו לעולם הבא.

יש נוהגים לומר אחר התפלה איש לרעהו "שבת הגדול שלום" או "שבת הגדול מבורך", ומנהג יפה הוא.

בדיקת חמץ

אף על פי שחמץ אסור מהתורה מחצות יום י"ד ומדרבנן שעתיים קודם חצות י"ד, הצריכו חכמים שאדם יבדוק את ביתו בליל י"ד - ­­השנה ביום ראשון בלילה.

שתי סיבות נאמרו בגמרא לזמן של בדיקה זו, שהיא דווקא בלילה ולא ביום:

1. שעה שבני אדם מצויים בבתיהם

2. אור הנר יפה לבדיקה

הכנות לבדיקה

קודם ליל י"ד נוהגים לנקות את כל חדרי הבית, תיקי הילדים, החצר, המכונית וכו´, ניקוי יסודי. כל בעל יעזור לאשתו בניקיון והעבודות המרובות בבית כפי יכולתו, ולא יניח לה לעבוד לבד. ההכנות לפסח יעשו בשמחה ובנחת רוח (בלי לחץ וכעסים בבית).

זמן הבדיקה

זמן בדיקת חמץ בליל י"ד מיד בצאת הכוכבים - השנה ביום ראשון בלילה בצאת הכוכבים. חשוב מאוד: זמן צאת הכוכבים משתנה ממקום למקום בארץ, וכל אחד יברר זמן זה במקומו. אדם שבדק קודם צאת הכוכבים ובדק בזמן השקיעה יצא ידי חובה בדיעבד, וטוב שיבדוק עוד זמן מה אחרי צאת הכוכבים.

אכילה ושתיה קודם בדיקה

קודם הבדיקה אסרו חז"ל לעשות פעולות כגון אכילה, שתיה ולימוד, והסיבה היא שמא ישכח האדם ולא יעשה בדיקה זו, ולכן:

חצי שעה קודם הבדיקה אסור לאכול יותר מכביצה פת (54 גרם לחם) ויותר מכביצה מזונות (54 גרם מיני מזונות).

מותר לאכול עד כביצה פת, עד כביצה מזונות, פירות וירקות אורז, וכו´ - כמה שרוצה, לשתות תה, קפה, שתיה קלה וכו´ -כמה שרוצה.

גבאי בית הכנסת שבדק בביתו, מותר לו לאכול אחר הבדיקה, אף על פי שעדיין לא בדק את החמץ שבבית הכנסת. אם התחיל באכילה קודם הבדיקה אין צורך להפסיק, והמחמיר ומפסיק תבוא עליו ברכה.

עשיית מלאכה קודם בדיקה

חצי שעה קודם הבדיקה אסור להתחיל במלאכה. אם התחיל במלאכה לפני הבדיקה אין צורך להפסיק, והמחמיר ומפסיק תבוא עליו ברכה.

תפילת ערבית קודם בדיקה

מותר להתפלל ערבית קודם בדיקה ואח"כ יבדוק, וטוב שיזכירו זה לזה בתום התפילה לבדוק.

ברכת הבדיקה

קודם בדיקה מברך: "ברוך אתה ה´ אלוקינו מלך העולם אשר קידשנו במצוותיו וציוונו על ביעור חמץ".

בדיעבד אם בירך :"ברוך אתה ... לבער חמץ" - יצא ידי חובה.

הסיבה שלא מברכים "על בדיקת חמץ" ומברכים "על ביעור חמץ", משום שכל מהות הבדיקה היא לבער את החמץ. בדק בלי ברכה, יברך כל עוד לא סיים לבדוק.

ברכת שהחיינו

יש מחלוקת אם מברכים ברכת "שהחיינו" על בדיקה זו, ולכן:

מעיקר הדין: לא יברך כלל; ממדת חסידות: ייקח פרי חדש ולאחר שבירך על ביעור חמץ והחל לבדוק מעט, ייקח הפרי, יברך עליו שהחיינו ויפטור בדיקה זו.

דיבור תוך כדי הבדיקה

לכתחילה לא ידבר כלל לאחר הברכה עד סוף הבדיקה.

אסור לדבר בשעת הבדיקה דיבורים שאינם צורך הבדיקה אך מותר לדבר בדברים שהם מעניין הבדיקה כגון: תפתח את הדלת, אני צריך גפרורים וכו.

אם דיבר בתוך הבדיקה דיבורים שאינם צורך הבדיקה:

בירך ולא התחיל לבדוק ודיבר דברים שאינם מעניין הבדיקה: חוזר לברך שכן היה הפסק.

בירך והתחיל לבדוק ודיבר דברים שאינם צורך הבדיקה: לכתחילה לא ידבר בדברים שאינם מעניין הבדיקה. בדיעבד אם דיבר, לא יחזור לברך

מותר לענות אמן תוך כדי בדיקה ואין נחשב להפסק.

בדיקת כמה בתים יחד

בברכה אחת יכול לפטור כמה בתים או חנויות, ואפילו אם הבתים רחוקים קצת זה מזה, אין ההליכה נחשבת להפסק. ואם הבתים רחוקים ממש, יכוון בשעת הברכה שמברך לפני בדיקתו בבית, שאינו רוצה לצאת ידי חובת הברכה אלא רק על הבדיקה שבביתו, ואז יוכל לברך שנית על הבדיקה שבמקום אחר.

מנהגי בדיקה

נוהגים להניח 10 חתיכות לחם עטופות בנייר, וטוב שבכל חתיכה יהיה פחות מ-18 גרם. מפזרים אותם בחדרי הבית (כך שהבודק יחפשם). אין מנהג זה חובה מן הדין אלא מנהג ישראל הוא ונכון לקיימו.

טוב שאחד מבני הבית ירשום היכן פיזרו את חתיכות החמץ. אם לא רשמו היכן שמו את החתיכות ולא מצאו מספר חתיכות של חמץ - אין הדבר מעכב, אלא יסמוך על ביטול החמץ העושה בסיום הבדיקה (כאשר יבואר עניין הביטול). יש נוהגים שהבודק מוליך עמו קערה, ובה הוא מניח את החמץ שמצא בדירה (שישרוף למחרת בבוקר בזמן ביעור חמץ).

נר הבדיקה

בדיקת החמץ צריכה להיעשות ע"י נר בודד.

נר אבוקה פסול לבדיקה (היינו נר עם מספר פתילות שהשלהבות אינן נוגעות זו בזו), מפני שחושש האדם להכניסו לחורים מחשש שריפה ונמצא שלא בודק היטב.

אם בדק בנר פסול, צריך לחזור ולבדוק שוב עם נר כשר, אך לא יברך על הבדיקה הנוספת.

נר שיש לו מספר פתילות והם נוגעות זו בזו, נחשב כנר עם פתילה אחת - וכשר הוא.

אם אין לו נר כשר ניתן לבדוק עם פנס קטן או נר חשמלי (שיכולים להיכנס לחורים ולסדקים) ואף ניתן לברך על בדיקה עם פנס.

ניתן לבדוק עם נר שעווה.

אין צורך לכבות את אור החשמל בבית בשעת הבדיקה.

מקומות החייבים בבדיקה:

בבית: חורים וסדקים בכל פינות וחדרי הבית, מרפסות, חדר מדרגות, גינה, מזנון, מקרר, ארונות מטבח ובכל מקום שמצניעים שם מאכלים או משקים שיש בהם חשש חמץ. בבית שיש ילדים יבדוק אף תחת הארונות והמיטות. ואף שיש טרחה בבדיקה יבדוק בסבלנות, ולפי הצער - כך השכר.

רכב, אוטובוסים, מטוסים: בין אם משתמש בהם פסח ובין לא, חייבים בבדיקה, אך לא יברך על בדיקה זו ויפטור את בדיקת הרכב בברכה שמברך בביתו. אף שיש מרחק בין הבית לרכב, אין הליכה זו נחשבת להפסק.

בית כנסת, בית מדרש: שמש בית הכנסת צריך לדאוג לבדיקה, אך לא יברך על בדיקה זו,אלא פוטר את בית הכנסת או בית מדרש בברכה שמברך בביתו. אף שיש מרחק בינהם, אין הליכה זו נחשבת להפסק.

מקומות הפטורים:

חדר שמניחים בו חמץ ומוכרים אותו בי"ד; ספרים.

ביטול חמץ

­ חוץ מבדיקת חמץ תיקנו חכמים לבטל את החמץ פעמיים: 1.לאחר הבדיקה של הלילה. 2.לאחר שריפת חמץ בבוקר.

ביטול חמץ בלילה, מיד לאחר הבדיקה

לאחר שסיים את הבדיקה, יבטל החמץ ויפקירנו, ויאמר:

נוסח הביטול: "כל חמירא דאיכא ברשותי, דלא חזיתה ודלא ביערתה, ליבטיל ולהוי כעפרא דארעא".

הסבר הנוסח: "כל חמץ ושאור שישנו ברשותי שלא ראיתיו ולא ביערתיו, יתבטל ויהיה כעפר הארץ".

נוהגים לומר את הנוסח שלוש פעמים. לחיזוק הביטול טוב שיוסיף בפעם האחרונה "ליבטיל ולהוי הפקר" כלומר: "יתבטל והיה הפקר". חייב להבין את נוסח הביטול שמוציא מפיו, ויאמרו בשפה המובנת לו.

זהירות לאחר הבדיקה

לאחר הבדיקה יצניע את החמץ שמצא בבדיקה ואת החמץ שרוצה לאכול בבוקר, שלא יתפזר בבית (ואותו ישרוף מחר בבוקר), וכן יש להשגיח על ילדים בבית שלא ילכו בבית אם אוכלים חמץ (שלא יצטרך לחזור שוב ולבדוק).

שכח ולא בדק חמץ בליל י"ד מתי יבדוק

אם לא בדק בליל י"ד - יבדוק מיד ביום י"ד, ויברך על בדיקה זו.

אם לא בדק אף ביום י"ד - יבדוק ביום טוב, ויברך על בדיקה זו (ואם מצא חמץ, יניח על החמץ כלי, שהרי החמץ מוקצה, וישרוף החמץ בצאת היום טוב).

אם לא בדק אף ביום טוב - יבדוק בחול המועד, ויברך על בדיקה זו (אם מצא חמץ ישרפהו).

אם לא בדק כל פסח - יבדוק אחרי פסח, כדי שלא יעבור על חמץ שעבר עליו הפסח, אך אין מברכין על בדיקה שאחר הפסח (דין חמץ שעבר עליו הפסח יבואר בהמשך).

אדם שלא יהיה בביתו כל חג הפסח

אדם שלא יהיה בביתו בכל חג הפסח כולו:

אם יוצא בתוך 30 יום הסמוכים לפסח: חייב בבדיקת חמץ ויבדוק קודם שיוצא, אך לא יברך על בדיקה זו.

אם יוצא לפני 30 יום הסמוכים פסח: אין חייב בבדיקה כלל, אך חייב לנקות את הדירה מכל חמץ גלוי ולמוכרו, שאם לא ימכרהו חמץ זה יאסר מדין חמץ שעבר עליו הפסח (כמו שיבואר להלן).

המשכיר בית לחבירו

המשכיר הוא הבעלים של הדירה.

השוכר הוא מי שרוצה לגור בדירה זמנית.

אדם שרוצה להשכיר דירתו לאדם אחר בפסח, עולה השאלה על מי חל חיוב בדיקת הבית מחמץ. אם עשו קניין שכירות. מי שנמצא מפתח הבית בליל י"ד בידו - הוא החייב לבדוק בית זה. אם המפתח אצל המשכיר: הוא חייב לבדוק הבית מחמץ בליל י"ד. אם המפתח אצל השוכר: הוא חייב לבדוק הבית מחמץ בליל י"ד.

בכל שאלה יש להתייעץ עם תלמידי חכמים.

סיכום כללי - בדיקת וביטול חמץ בליל י"ד

ביום ראשון ­בלילה מיד בצאת הכוכבים ייקח נר. קודם בדיקה יברך: "ברוך אתה ה´ אלוקינו מלך העולם אשר קידשנו במצוותיו וציוונו על ביעור חמץ". יבדוק בכל המקומות שיש בהם חשש חמץ או שעלול להיות בהם חמץ וכן ברכב (אם יש לו רכב), וכן בית כנסת או בית מדרש (אם הוא שמש). בסיום הבדיקה יאמר את נוסח הביטול (מופיע לעיל).

ביעור וביטול חמץ ביום י"ד

חוץ מבדיקת החמץ שנעשתה בליל י"ד – השנה, יום ראשון בלילה - צריך לבער את החמץ מהבית ביום י"ד – השנה, יום שני בבוקר.

זמן שריפת חמץ

ביום י"ד בבוקר עד השעה החמישית מעלות השחר (בשעות זמניות), הוא זמן שריפת חמץ, היינו: :זמן שריפת חמץ השנה ביום שני בבוקר עד השעה 10.30 (יש לבדוק שעה מדויקת לפי אזור בארץ). חשוב מאוד: זמן ביעור חמץ משתנה ממקום למקום בארץ וכל אחד יברר זמן זה במקומו.

לאחר זמן זה לא ניתן לקיים מצוות ביעור חמץ.

מלאכה קודם שריפת חמץ

אסור להתחיל במלאכה כשמגיע זמן ביעור חמץ, עד שישרוף החמץ.

כיצד מצוות ביעור חמץ

שורפו או פוררו לפירורים דקים וזורהו לרוח או זורקו לים. שנאמר: תשביתו שאור מבתיכם - בכל דבר ניתן להשביתו. המנהג לשרוף את החמץ, ולכן טוב שיפרסנו לפני שישרפנו לפרוסות דקות, כדי שתשלוט בו האש היטב עד שיישרף לגמרי כפחמים. אם לאדם לא היה מספיק זמן ולא הספיק לשרוף את החמץ, ישפוך עליו נפט הרבה כדי שימאס לאכילה, וזהו ביעורו.

קודם זמן איסור חמץ יכול להפקיר ולזרוק החמץ לפח ואין צורך לשורפו, ואפילו מצאו לאחר זמן איסורו. מעיקר הדין אין צורך לשורפו, והמחמיר לשורפו תבוא עליו ברכה.
אופן ביטול חמץ בבוקר לאחר שריפה

גם לאחר ביעור החמץ תיקנו חכמים לבטל שוב את החמץ(כפי שהתבאר לעיל). יבטל החמץ מיד לאחר השריפה, ויאמר כך:

נוסח הביטול: "כל חמירא דאיכא ברשותי, דחזיתה ודלא חזיתה, דבערתיה ודלא ביערתיה, ליבטיל ולהוי כעפרא דארעא".

הסבר הנוסח: "כל חמץ ושאור שישנו ברשותי שראיתי ושלא ראיתיו שביערתיו ושלא ביערתיו, יתבטל ויהיה כעפר הארץ".

נוהגים לומר את הנוסח שלוש פעמים.

ביעור וביטול חמץ ע"י שליח

אף אישה חייבת במצוות השבתת חמץ, ולכן במקום שהבעל לא יכול לבטל ולשרוף החמץ תשרוף האישה את החמץ קודם זמן איסורו, והבעל יבטל החמץ. ואם הבעל לא יכול אף לבטל, תבטל האישה את החמץ (כפי שנתבאר לעיל).

אפילו אם אין בעל מצוי בביתו - יבטל במקום ששם נמצא, ולא חייב להיות מצוי בבית.

אם אין ידוע אם הבעל מבטל חמצו, תבטל האישה ותאמר כך: "כל חמירא דאיכא ברשות בעלי ליבטיל ולהוי כעפרא דארעא. וצריכה האישה להבין מה אמרה בנוסח הביטול.

המוצא חמץ ברשותו בפסח

אדם שמצא חמץ בפסח:

ברשות הרבים: ראיית חמץ: אין שום בעיה לראות חמץ שאינו בבעלותך לכן מותר לראות חמץ ברשות הרבים. הגבהת חמץ (להרים חמץ): אסור מדרבנן להרים החמץ שמא יאכלהו.

ברשותו - מצא ביום טוב: יכסהו בכלי עד צאת היום טוב, ובצאת היום טוב ישרפהו. מצא בחול המועד: ישרפהו.

זמן איסור חמץ מהתורה ומדרבנן

אמרה התורה: "שבעת ימים שאור לא ימצא בביתכם"

"כל מחמצת לא תאכלו"

"ולא יראה לך חמץ ולא יראה לך שאור בכל גבולך"

"שבעת ימים לא תאכלו חמץ " וכו´...

וכן אמרה התורה "אך ביום הראשון תשביתו שאור מבתיכם"

וקשה: אם יש ציווי ששבעת ימים לא יהיה ברשותנו חמץ - אז ברור שגם ביום הראשון אסור שיהיה ברשותנו חמץ. אם כן, למה התכוונה התורה באומרה "אך ביום הראשון תשביתו שאור"?!

בגמרא ישבו קושיה זו והסבירו שלא רק שבעה ימים (ט"ו עד כ"א בניסן) יש איסור חמץ, אלא אף מחצות יום י"ד יש איסור חמץ מהתורה, ולא רק מחצות אלא הוסיפו חכמים לאסור חמץ שעתיים קודם זמן איסורו מהתורה, ואסרו חמץ כך:

בכל השעה החמישית: אסור חמץ באכילה מדרבנן.

בכל השעה השישית: אסור חמץ באכילה והנאה מדרבנן.

החל מסוף שעה שישית עד סוף פסח: אסור חמץ באכילה והנאה מהתורה.

כל חישוב הזמנים של חצות היום, שעה חמישית, שעה שישית וכו, הוא ב"שעות זמניות" מעמוד השחר עד צאת הכוכבים. זמנים אלו משתנים ממקום למקום בארץ וכל אחד ישאל את הרבנים באזור מגוריו באשר לזמנים אלו.

עד מתי מותר לאכול חמץ בי"ד ניסן - ערב פסח

ביום י"ד ניסן, ערב פסח, השנה ביום שני מותר לאכול חמץ מעלות השחר עד 4 שעות (זמניות) היינו עד 9:15 לערך מותר החמץ באכילה ובהנאה.

חשוב מאוד: זמן ביעור חמץ משתנה ממקום למקום בארץ וכל אחד יברר זמן זה במקומו.

סיכום

עד השעה 9:15 בבוקר (לערך) מותר לאכול ולהנות מחמץ (מותר לשורפו ומותר למוכרו).

החל מהשעה 9:15 - 10:30 אסור לאכול חמץ מדרבנן, אך מותר ליהנות מחמץ (היינו שמותר מכירה ושריפה).

החל מהשעה 10:30 – 11:45 אסור לאכול וליהנות מחמץ מדרבנן, אסור באכילה שריפה ומכירה

החל מהשעה 11:45 (חצות היום) אסור לאכול וליהנות מחמץ מהתורה.

מכירת חמץ

לא רק איסור אכילת חמץ אסרה התורה, אלא אף שהיית חמץ בבעלותו של ישראל אסרה תורה. אמנם יש פיתרון להינצל מאיסור זה, שניתן למכור את החמץ שברשותו של ישראל קודם הפסח לגוי, כך שהחמץ עובר לבעלותו של גוי, ולאחר הפסח זוכים שוב בחמץ. וכבר פשט המנהג לסמוך על מכירת חמץ, ואין להרהר אחר מנהג זה.

אופן מכירת החמץ

הולכים לרבנות המקומית, ושם יש שטר מכירה. ממלאים את הפרטים: שם, כתובת, מקום הנחת החמץ הנמכר - היכן נמצא בבית, ואז הממונה ייתן לכם לאחוז משהו - ואותו ימשוך מידכם, בפעולה זו אתם מוכרים לממונה ברבנות את החפץ שמשך מידכם עם החמץ המצוי בבתיכם. את החמץ שקנה הממונה מכם הוא עצמו ימכרהו לגוי קודם הפסח, קניין זה הינו עד סוף פסח, לאחר פסח החמץ חוזר לרשותכם.

חמץ הבלוע בכלים

אדם המוכר חמצו, יכוון בדעתו למכור אף את החמץ הבלוע בכלים, אך לא ימכור את הכלים עצמם, שאם מכרם לגוי יצטרך לחזור ולטובלם (בלי ברכה) לאחר הפסח, שכן היו ברשות גוי..

מכירה שלא ע"י הרבנות המקומית

לכתחילה אין לעשות מכירת חמץ באופן פרטי עם גוי, ובדיעבד אם עשה מכירה באופן עצמאי (כגון בקניין כסף) יש להתיר חמץ זה. הבעיה במכירה פרטית היא שיש מחלוקת איזה קניין מועיל בגוי., ולכן יעשה מכירה ע"י הרבנות או גורמים מוסמכים בלבד.

שליחות במכירת חמץ

ניתן למנות שליח למכירת חמץ, והשליח ימלא את הפריטים ויעשה את פעולת המכירה ברבנות, ולכן אדם זקן או חולה או מי שאינו יכול למכור חמצו ימנה שליח שיעשה מכירה זו. אדם שרוצה למכור את החמץ של חברו בלי להודיעו: לכתחילה אין לעשות כן. בדיעבד: אם מכרו - מועילה המכירה.

מכר את כל חמצו ומצא אחר פסח חמץ שלא נמכר בטעות?

מי שמכר חמצו ופירט היכן ממוקם חמצו, ולאחר פסח מצא חמץ (כגון בקבוק וויסקי) שלא ידע על מיקומו - בדיעבד עלתה המכירה והחמץ מותר.

חמץ שעבר עליו הפסח

אדם שהשאיר ברשותו ובבעלותו חמץ בפסח ביטל מצוות עשה של השבתת חמץ, ועובר על מצוות לא תעשה של "לא יראה לך חמץ". לכן באו חכמים ואסרו חמץ שנשאר ברשותו של אדם בפסח.

חמץ שעבר עליו הפסח אסור באכילה והנאה, בין לו ובין לאחרים מדרבנן.

נאנס ולא ביטל ולא מכר את חמצו

אף על פי שאדם שנאנס ולא ביטל ולא מכר חמצו, עדיין חמץ זה אסור מדרבנן בהנאה ובאכילה. אמנם אדם שביטל חמצו ונאנס ולא מכר חמצו - יש מתירים ויש אוסרים את החמץ, ובמקום הפסד יש להקל ולהתיר חמץ זה, ומכל מקום לא יתיר לעצמו עד שיתייעץ עם תלמידי חכמים .

גם אם אדם ביטל חמצו אסור לו להשהות ברשותו חמץ פסח ואם השהה, נאסר מדרבנן אלא אם כן מכר את החמץ.

קניית חמץ ממכולת אחרי הפסח

אין לקנות שום מצרך מזון חמץ או שיש בו תערובת חמץ מחנות שלא עשתה מכירת חמץ בפסח, וטוב לבקש לראות את תעודת מכירת החמץ שנותנת הרבנות לבעלי חנות כאסמכתה.

אדם שיודע על חמץ שעבר עליו הפסח צריך להודיע ליחיד או לרבים כדי להצילם ממכשול (איסור דרבנן).

אכילת חמץ שעבר עליו הפסח

צריך להיזהר כשהולכים לבתים שאינם שומרים תורה ומצוות, ומגישים בהם אוכל או משקים (עוגיות, בירה, וויסקי), שידוע שעבר עליהם הפסח ולא נמכרו, שאסור לאוכלם שהרי נאסרו מדין חמץ שעבר עליו הפסח.

חמץ ומצות: מושגים בפסח

תבואה הבאה לידי חימוץ הינה מחמשת מיני דגן בלבד והם: חיטה, שעורה, שיבולת שועל, שיפון, וכוסמין.

על מנת להגיע לידי חימוץ צריכים להתקיים 3 תנאים : 1. חמשת מיני דגן. 2. מעורבים עם מים. 3. שהיית חמשת מיני דגן עם המים כ-18 דקות בלי לישה.

כל זמן שיש לישה, אפילו כל היום, לא תתרחש החמצה.

חמץ

חמץ הוא חמשת מיני דגן שהחמיצו, כלומר: ששהו עם מים זמן מסוים, וראויים לאכילת כלב. חמץ בפסח אסור מהתורה.

שאור

חמשת מיני דגן שהחמיצו והיו ראויים לאכילה, והחמיצו כל כך עד שאינם ראויים לאכילת כלב, ועכשיו הם עצמם מחמיצים. שאור הינם בעצם "שמרים". חמץ זה, אף על פי שנפסל מאכילת כלב, אסור מהתורה, שכן יכול לסייע בהכנת מאכל.

מצה

חמשת מיני דגן עם מים קודם שהחמיצו.

חמץ נוקשה

חמשת מיני דגן שהתחיל בו תהליך חימוץ, אך כבר מתחילתו לא היה ראוי לאכילת כלב אלא בשעת הדחק, כגון: דבק שעושים מקמח, ואינו ראוי לאכילה מתחילתו. חמץ נוקשה אינו אסור מהתורה אך אסור מדרבנן

חמץ שנפסל ממאכל כלב

חמץ שאפילו כלב לא יאכלוהו, אין לו שוב דין חמץ ואינו אסור לא מהתורה ולא מדרבנן, ומותר הוא בפסח לגמרי, כגון: כל חומרי ניקוי אפילו אם יש בהם תערובת חמץ מותרים הם לגמרי בפסח ללא כל חשש ואין צורך בשום כשרות לפסח.

וכגון: מוצרי קוסמטיקה, איפור, בשמים, משחת נעליים, משחת שיניים, סיגריות וכו´. אין צורך לקנות משחת שיניים כשרה לפסח אפילו עם טעם טוב (שכן אינה ראויה לאכילת כלב).

"חמץ בפסח אוסר בכל שהוא"

חמץ לא אסור רק כשהוא בפני עצמו, אלא אפילו בתערובת הוא אסור, כלומר: אפילו אם נפל חמץ לתוך התבשיל - כולו אסור אף על פי שהחמץ מעורב בו ולא בפני עצמו.

אמנם יש הבדל אם מעורב בתערובת, חמץ לפני הפסח או בתוך הפסח:

תערובת חמץ לפני הפסח אוסר עד שישים: אם יש שישים כנגד החמץ בתערובת, החמץ בטל בתערובת, ככל ביטול בשישים שאנו מכירים.

תערובת חמץ בתוך הפסח אוסר בכול שהוא: כלומר חמץ שנתערב בפסח עצמו לדוגמה: חיטה שנפלה לתבשיל בתוך פסח אסרה את כל התבשיל אפילו יש פי אלף כנגד החיטה.

"חוזר וניעור"

חמץ שנתערב קודם הפסח והתבטל בשישים - יש מחלוקת פוסקים אם בתוך הפסח חוזר וניעור, כלומר: האם משום שחמץ אסור בפסח בכל שהוא, יחזור ויקבל תוקף אף על פי שנתבטל קודם הפסח.

לספרדים אין דין חוזר וניעור, ולכן כל חמץ שנפל לתערובת והתבטל קודם הפסח - שוב אין התערובת אסורה.

לאשכנזים יש דין חוזר וניעור בפסח, ולכן חמץ שנפל לתערובת לפני פסח והתבטל, אעפ"י כן, חוזר ומקבל תוקף ואוסר את כל התערובת בפסח.

"נותן טעם לפגם"

בכל האיסורים לא רק הממשות של איסור אסורה מהתורה, אלא אף טעמו בלבד. אמנם דווקא: "נותן טעם לשבח" - הוא טעם שאסור, אך "נותן טעם לפגם" אינו אסור כלל.

דוגמאות ל"נותן טעם לשבח" ו"נותן טעם לפגם"

"נותן טעם לשבח": היינו סיר שבישלו בו אוכל וניקו את הסיר, ובתוך 24 שעות משעת הבישול בישלו בסיר מים, הטעם שייצא מסיר זה יהיה משובח.

"נותן טעם לפגם": היינו סיר שבישלו בו אוכל וניקוהו, ועבר על הסיר 24 שעות משעת הבישול. הטעם שייצא מסיר זה לאחר 24 שעות יהיה פגום.

אמנם יש מחלוקת פוסקים אם "נותן טעם לפגם" בחמץ מותר בפסח או לא:

לספרדים: "נותן טעם לפגם" מותר בפסח, כמו בכל האיסורים.

לאשכנזים: "נותן טעם לפגם" אסור בפסח

לדוגמה: סיר שבישלו בו חמץ וניקוהו ועברו עליו 24 שעות, ובתוך הפסח בישלו בסיר זה בטעות אוכל:

לספרדים האוכל מותר, שכן החמץ הבלוע נפגם טעמו, וכל נותן טעם לפגם מותר.

לאשכנזים האוכל אסור, שכן נותן טעם לפגם אסור בחמץ.

מצה שרויה

מצה שנאפתה ורוצים להרטיבה עם מים או משקה אחר לדעת רוב הפוסקים מותר לכתחילה לנהוג כך, מאחר והמצה נאפתה, שוב אינה מחמיצה.

אמנם יש חסידים המחמירים שלא תבוא המצה שוב במגע עם מים, חומרה זו נובעת משתי חששות:

1. שמא לא נאפתה המצה כראוי ויש מקומות במצה שיכולים להחמיץ

2. שמא נדבק קמח על המצה מבחוץ, ובמגע עם מים יחמיץ.

להלכה: אין אנו נוהגים חומרות אלו ולכתחילה מותר להשרות המצה בפסח ללא שום חשש.

אמנם יש חסידים המחמירים בחומרות אלו. מי שנהג שלא לאכול מצה שרויה ורוצה לבטל מנהגו ולאכול מצה שרויה:

אם קיבל על עצמו בנדר שלא לאכול מצה שרויה: יעשה התרה לנדרו אצל חכם.

אם חשב שאסור לאכול מצה שרויה מעיקר הדין: אין צורך לעשות התרה לנדרו ויאכל בלי התרה.

מצה עשירה

חמשת מיני דגן בחיבור עם מים מחמיצים בתנאים מסוימים (כפי שהתבאר לעיל).

לרוב הגדול של הפוסקים חיבור של חמשת מיני דגן ומי פירות בלבד - אינם מחמיצים כלל, חוץ מרש"י שסובר שמי פירות מחמיצים. אמנם לכל השיטות אם יהיה במי הפירות מים, הם יחמיצו מהר יותר ממים לבד. מצה שנילושה עם מי פירות בלבד או יין בלבד, נקראת "מצה עשירה".

לספרדים: מצה עשירה מותרת בפסח ללא כל חשש ולכתחילה.

לאשכנזים: אוסרים מצה עשירה בפסח: 1. חוששים לדעת רש"י שמי פירות מחמיצים כמים. 2. שמא נתערב עם מי הפירות מים ואז יש חימוץ.

גם לאשכנזים מותר להאכיל מצה עשירה זקנים, חולים או ילדים שלא הגיעו לחינוך.

מצה שמורה

מצת המצווה (בליל הסדר) צריכה להיות "שמורה", שכן ציוותה התורה, "ושמרתם את המצות".

"השימור" - כוונתו שמור מחימוץ, ישנה מחלוקת פוסקים ממתי יש לשמור את המצה, ומספר שיטות בזה:

שיטה ראשונה: "שמור משעת קצירה", כלומר: שהחיטים נשמרו מחימוץ מרגע שנקצרו.

שיטה שניה: "שמור משעת טחינה", כלומר: שהקמח נשמר מחימוץ משעת הטחינה.

שיטה שלישית: "שמור משעת לישה", כלומר: שהבצק נשמר משימור משעת הלישה.

יוצא שכל המצות הנמכרות היום הם "מצות שמורות", אך זמן השימור בהן שונה:

יש מצות שמורות משעת קצירה - למהדרין

יש מצות שמורות משעת טחינה - עיקר הדין

יש מצות שמורות משעת לישה (לא מצוי היום)

חיוב אכילת מצה שמורה בליל פסח

בליל פסח (ליל הסדר) חובה ומצווה מהתורה לאכול מצה שמורה:

לכתחילה ולמהדרין: שמורה משעת קצירה (וגם תהיה עבודת יד כפי שיבואר מיד).

בדיעבד: שמורה משעת הטחינה או הלישה.

מצת עבודת יד

מצת עבודת יד: היינו מצה שנעשית מתחילתה עד סופה ע"י אדם ולא מכונה.

מצת מכונה: היינו מצה שנעשית במכונה ולא ע"י אדם.

מצת המצווה, היינו המצה הנאכלת בליל הסדר:

לכתחילה: תהיה מעבודת יד (וכמובן שצריכה להיות גם מצה שמורה כפי המבואר לעיל)

בדיעבד: יכולה להיות מצת מכונה (אך כמובן שחייבת להיות מצה שמורה)

חיוב אכילת מצה בשאר ימות החג

בשאר ימות החג אין חובה לאכול מצה כלל, אלא הדבר רשות, ואם אוכל מצה מקיים מצווה.

אמנם מי שרוצה לאכול מצה בפסח לא חייב לאכול מצה שמורה משעת קצירה, אלא יכול לכתחילה לאכול מצה שמורה משעת הטחינה או הלישה וקוראים לה "מצה רגילה".

ויש הנוהגים לאכול מצה שמורה משעת קצירה כל חג הפסח ואם רוצה לאכול מצה רגילה היינו מצה שמורה משעת הטחינה או הלישה.

סיכום כללי

המצה בליל הסדר תהיה שמורה משעת הקצירה ובעבודת יד.

בשאר ימות החג אפשר לכתחילה לאכול מצה שמורה משעת טחינה (המצות הרגילות הנמכרות). יש מחמירים ונוהגים לאכול כל פסח מצה שמורה משעת קצירה.

בשאר ימות החג ניתן לאכול לכתחילה מצה שנעשתה ע"י מכונה.

תענית בכורות בערב פסח

נהגו הבכורים הזכרים להתענות בערב פסח, זכר לנס שנעשה לבכורי ישראל במכת בכורות במצרים. החייבים בתענית: בנים בכורים, בין בכור מאב ובין בכור מאם. יש נוהגים שמי שנולד לו בן בכור זכר ועדיין לא הגיע למצוות, שהאב מתענה במקום בנו עד יגדל, ויש סוברים שאין לנהוג חומרה זו, בפרט שירדה חולשה לעולם בימינו, ולכן יש לאב להשתדל להשתתף בסעודת מצווה להפטר מתענית זו (ויבואר בהמשך).

הפטורים מתענית

בכול חולי, כגון: מי שמרגיש כאבי עיניים, אדם שנפל למשכב וכו´, חתן בימי "שבע ברכות", מוהל, אבי הבן והסנדק. יש אומרים שאף אישה בכורה מתענה, ואין מנהגנו כן, אלא פטורה היא מתענית זו. ואם יכולה ומתאפשר לה הדבר, טוב שהבכורה תלך לבית הכנסת ותשתתף בסעודת מצווה. מי שנולד לו בן בכור ב-30 הימים האחרונים, אין לאב להחמיר על עצמו ולהתענות.

השתתפות בסעודת מצווה

בדורות האחרונים, שירדה חולשה לעולם והתענית גורמת להפרעה בעריכת הסדר, נהגו הבכורים להפסיק התענית ע"י השתתפות בסעודת מצווה ויש להם על מה לסמוך. סעודות הנחשבות לסעודות מצווה: סעודת סיום מסכת, סעודת חתן וכלה בתוך שבעת ימי המשתה, סעודת ברית מילה, פדיון הבן.

המשתתפים בסיום מסכת ורוצים לפטור עצמם מתענית חייבים:

1. לשמוע את סיום המסכת.

2. לאכול כזית אוכל 27 גרם (כולל מזונות, פירות) בסעודת הסיום.

אדם שרק טעם כזית מזון מהסעודה ולא השתתף בסיום מסכת, לא נפטר מהתענית. וכן אדם ששמע את סיום המסכת ולא אכל כזית, לא נפטר מהתענית. בשעת הדחק יכול היחיד לפטור עצמו בלבד מתענית זו ע"י סיום מסכת משניות, עם פירוש בהבנה, אך לימוד ללא הבנה אינו פוטרו מתענית. לימוד ספר אחד מהזוהר, אפילו ללא הבנה, מועיל לפטור את האדם עצמו בלבד.

בכור שחיפש סעודת מצווה ולא מצא, והתחיל להתענות ואח"כ מצא סעודת מצווה, ישתתף בסעודה זו ויפטור עצמו מלהמשיך בתענית. מה שמועיל להשתתף בסעודת בר מצווה היינו דווקא שעושים את הסעודה ביום ההולדת ממש (ולא סתם סעודה כשהילד כבר בן 13 או קודם גיל 13).

מלאכה בערב פסח

אסור לעשות מלאכה בערב פסח אחר חצות היום, ושני טעמים לדבר:

1.שלא ימנע מהכשרת הכלים, אפיית המצה לצורך הלילה, ושאר עניני הסדר.

2. בזמן שהיה בית המקדש היו מקריבים קורבן פסח מחצות היום, ואסור היה לעשות מלאכה בזמן זה.

מלאכה ע"י גוי

ניתן לעשות כל מלאכה ע"י גוי מחצות היום.

מלאכות המותרות

- מלאכת דבר האבד מותרת בערב פסח אפילו אחרי חצות היום (אך יעשה שאלת חכם).

- מלאכת תיקון קטנה כתפירה וכדומה מותרת אף אחרי חצות היום.

- מותר להפעיל מכונת כביסה לפני חצות, אפילו אם הפעולה נמשכת באופן אוטומטי לאחר חצות.

- מותר: לגזוז ציפורניים, לצחצח נעליים, לגהץ בגדים, לצלם, לכתוב דרך לימוד.

תספורת בערב פסח

מצווה להסתפר ולהתגלח לפני החג, מותר להסתפר קודם חצות ערב פסח , אך אסור להסתפר אחר חצות ערב פסח.

מי ששכח להסתפר קודם חצות היום, אסור לו להסתפר ע"י יהודי ואפילו בחינם, אך יכול להסתפר ע"י עצמו, ע"י גוי או ע"י ספר עני שאין לו כסף לפסח.

אדם שבא מחו"ל בערב פסח ולא הספיק להסתפר קודם חצות היום מותר לו להסתפר ע"י ספר יהודי אפילו בתשלום.

אכילה בערב פסח

אסור לאכול מצה בערב פסח, החל מעמוד השחר, כדי שיאכל את מצת המצווה לתיאבון בליל פסח.

אמנם, מותר לאכול מצה מבושלת או מטוגנת עם ביצה בערב פסח.

הערה חשובה: מצת מכונה אחת שוקלת בערך כזית, 27 גרם

ילד קטן מאוד שאינו מבין בסיפור יציאת מצרים, מותר להאכילו במצה רגילה בערב פסח.

אכילת אוכל בערב פסח

משעה עשירית בערב פסח, כלומר שלוש שעות זמניות קודם צאת הכוכבים, השנה ביום שני בערך החל מהשעה 15:30 לערך (לתושבי הצפון. לתושבי אזורים אחרים - יש לברר אצל רב באזור המגורים):

- אסור: לאכול אפילו מצה עשירה, כדי שנוכל לאכול את המצה בליל פסח בתאבון.

- מותר: לאכול פירות וירקות וכן תבשיל אורז, רק שלא ימלא כרסו מהם.

ברכה על אכילת מצה לפני פסח, במהלכו ואחריו

ישנם כללים בהלכות ברכות מתי מברכים ראשונה ואחרונה.

שימו לב שמצת מכונה אחת שוקלת בערך כזית, כלומר 27 גרם.

אכילת מצה קודם ערב פסח

מותר לאכול מצה בליל י"ד בניסן, וכל שכן לפני ליל י"ד, היינו שמותר לאכול מצה לפני חג הפסח (ורק בערב פסח ביום אסור מהטעם שהתבאר לעיל)

אכילת מצה בפסח

ברכה ראשונה: המוציא לחם, אפילו אכל מעט מאוד.

ברכה אחרונה: ברכת המזון, רק אם אכל כזית מצה 27 גרם מצה בתוך 4- 7.5 דקות (היינו רק אם אכל מצה אחת או יותר)

נטילת ידיים על מצה בפסח

- אם אוכל פחות מכזית, פחות מ27 גרם (פחות ממצה אחת): מעיקר הדין אין צורך ליטול ידיו, ואם רוצה ליטול - יטול ידיו בלי ברכה.

- אם אוכל בין כזית לכביצה בין 27-54 גרם (בין מצה לשתי מצות): חייב ליטול ידיו, אך ייטול ידיו בלי ברכה.

- אם אוכל מעל לכביצה 54 גרם (שתי מצות): חייב יטול ידיו בברכה, ויברך: "ברוך אתה.... וציוונו על נטילת ידיים".

אכילת מצה מטוגנת בביצה בפסח וברכתה

מותר לטגן מצה עם ביצה בפסח. הברכה של מצה מטוגנת (בפסח):

- אם אוכל מצה שלימה שיש בה כזית (27 גרם): ברכה ראשונה: המוציא לחם. ברכה אחרונה: ברכת המזון

- אם אוכל חתיכת מצה שיש בה פחות מכזית: ברכה ראשונה: מזונות (לספרדים). אחרונה: מעין שלוש

יום טוב שני

מיד בצאת שבת, כשכבר אפשר להכין\להשיג לחם, ברכת המצות תהיה "בורא מיני מזונות", לדעת הספרדים. האשכנזים ממשיכים לברך על המצות המוציא כל השנה.

כללי

חשוב מאוד! יש לקנות מתנות לילדים ולאישה ולכל המשפחה לכבוד החג.

ליל הסדר

הקערה

מה מונח בקערה?

שלוש מצות: זכר למצות שאכלו אבותינו בצאתם ממצרים - מהתורה.

מרור: זכר לעבודת הפרך והשעבוד המר ששעבדו את אבותינו במצרים - מדרבנן.

זרוע צלויה: זכר לנס שפסח ה´ על בתי אבותינו במצרים - מדרבנן. לספרדים: רגל קדמית של בהמה. לאשכנזים: כנפיים של עוף.

ביצה מבושלת: זכר לקורבן החגיגה שהיה נאכל בימים טובים - מדרבנן.

כרפס: לעורר את הילדים שישאלו מה נשתנה הלילה הזה - מדרבנן.

חרוסת: זכר לטיט שהיו מכינים אבותינו בשעבוד מצרים לצורך בניית לבנים - מדרבנן .

מצה שמורה

שני תנאים למצה שמורה בליל הסדר, והם: 1.שתהיה "מצה שמורה". 2.עבודת יד

פירוט התנאי הראשון:

- שמורה משעת קצירה: למהדרין ולכתחילה (זו המצה הנמכרת בחנויות בשם מצה שמורה).

- שמורה משעת טחינה: כשלא מצא שמור מקצירה (זו המצה הנמכרת בחנויות כמצה רגילה).

- שמורה משעת לישה: בדיעבד גדול מאוד (מקמח הנמכר בחנויות ביום יום).

פירוט התנאי השני:

- עבודת יד: לכתחילה למהדרין.

- עבודת מכונה: עיקר הדין (מחלוקת פוסקים).

מצוות ארבע כוסות של פסח

תיקנו חכמים לשתות 4 כוסות כנגד 4 לשונות של גאולה:

1. כוס ראשונה- "הוצאתי" - שותים בקידוש (פוטרים כוס שנייה שבהגדה).

2. כוס שנייה - "הצלתי" - שותים בסוף ההגדה.

3. כוס שלישית- "גאלתי" - שותים לאחר ברכת המזון (פוטרים את הכוס הרביעית שבסוף ההלל).

4. כוס רביעי- "ולקחתי" - שותים בסוף ההלל.

החייבים בשתיית ארבע כוסות: גברים ונשים.אפילו מי שהיין מזיקו או ששונא את היין, חייב לדחוק עצמו לשתות 4 כוסות (ויכול לשתות יין תירוש ללא אלכוהול). קטנים שהגיעו לחינוך - טוב לחנכם במצווה זו.

הפטור משתיית ארבע כוסות: מי שייפול למשכב מחמת השתייה.

צבע היין

לכתחילה: יין אדום.

בדיעבד: יין לבן.

כללים בכוס

הכוס טעונה ארבעה דברים:

1. "שטיפה": מבחוץ ואם נקי לא צריך.

2. "הדחה": מבפנים, ואם נקי לא צריך.

3. "חי": כלומר יין בלבד (ולא יין מהול במים או במשקה אחר וכדומה).

4. "מלא": ימלא את הכוס ביין עד הסוף הכוס.

על פי הסוד טוב לשטוף את הכוס גם אם היא נקיה. הכוס צריכה להיות שלמה ולא שבורה.

גודל הכוס

כמות כוס המכילה לפחות רביעית יין היינו, 87 סמ"ק של יין (הרוב הגדול של הכוסות מכילות כמות זו).

אופן שתיית כוסות היין

שני תנאים לאופן שתיית הכוסות:

1. בהסבה לצד שמאל.

2. צריך לשתות רביעית מהכוס, היינו 87 סמ"ק.

החייבים בהסבה בשתיית היין: גברים ונשים

אם שתה את הכוס ולא הסב:

גברים: אדם בריא - אם לא הסב חוזר ומסב שוב. אדם חולה שקשה לו לחזור ולשתות שוב: אם לא הסב יכול להקל ולא להסב שוב.

נשים: לכתחילה צריכות להסב. בדיעבד אם לא הסבה, לא תסב שוב.

לכתחילה: ישתה את כל רביעית בפעם אחת. בדיעבד: אם שתה את הרביעית בשיעור כדי אכילת פרס, יצא ידי חובה.

הלכות הסבה בליל הסדר

הסיבה להסבה: להראות עצמנו כבני חורין

לאיזה צד מסבים: הסבה לצד שמאל דווקא (גם לימני וגם לשמאלי)

המקומות בהם צריך להסב: "מוציא מצה", "כורך", "צפון", שתיית ארבע כוסות.

אם רוצה להסב בכל הסעודה - רשאי.

מרור יש לאכול בלי הסבה, משום שהוא זכר לכך שמיררו את חיינו במצרים.

החייבים בהסבה: גברים, נשים, אב אצל בנו, תלמיד אצל רבו - רק אם נתן לו רשות רבו רשות. קטנים: מצווה לחנכם להסבה.

סדר פסח

אם אפשרי הדבר, טוב שיהיו לכול בני הבית הגדות זהות. הדבר יוצר נוחות ומונע בלבול.

הסימנים

קדש, רחץ, כרפס, יחץ, מגיד, רחצה, מוציא מצה, מרור, כורך, שולחן עורך, צפון, ברך, הלל, נרצה.

קדש

- מקדשים בצאת הכוכבים (הקידוש מופיע בהגדה). מקדשים בעמידה.

- מוזגים את הכוס הראשונה זה לזה כדרך חרות. כל אחד אוחז כוסו בשעת הקידוש.

- מסדר הסדר מברך ומתכוון להוציא ידי חובה את הקהל, והקהל מתכוון לצאת ידי חובה בברכותיו. הקהל יענה אמן לאחר ברכת מסדר הסדר.

- בשעת שמברכים על הכוס הראשונה "בורא פרי הגפן", יכוון לפטור בברכת זו את הכוס השנייה ששותים מיד בסיום ההגדה (כפי שיבואר).

- בעת שמברך "שהחיינו" בקידוש, יכוון לפתור את אכילת המרור ואכילת המצה בברכה זו.

- מיד בסיום הקידוש שותים את הכוס הראשונה בהסיבה לצד שמאל.

רחץ

אוכל שנרטב מאחד משבעת המשקים: יין, דבש דבורים, שמן זית, חלב, טל, דם דגים, מים - לפני אכילתו צריך ליטול ידיו ללא ברכה, היינו: שנוטל שלוש פעמים על כל יד כמו נטילה לברכת המוציא. לכן קודם אכילת הכרפס ייטול ידיו בלי ברכה.

דיבור בין נטילת ידיים לאכילת הכרפס:

לכתחילה ישתדל לא לדבר בין הנטילה לבין ברכת הכרפס ואכילתו.

בדיעבד אם דיבר, לא ייטול ידיו שוב.

כרפס

ניתן לקחת כל ירק שירצה לברכת הכרפס, כגון: תפו"א, גזר וכדומה. המנהג הוא לקחת כרפס, היינו: סלרי, כמובן שנבדק היטב מתולעים.

- ייקח שיעור של פחות מכזית כרפס, (פחות מ– 27 גרם ואף פחות 18 גרם כרפס), ודי בחתיכה קטנה. ייטבל הכרפס במי מלח או חומץ ויברך בורא פרי האדמה. יתכוון לפטור בברכה זו את המרור הנאכל בהמשך הסדר.

- אין צורך להסב באכילה זו (ואם רוצה להסב - רשאי להסב).

- יש הנוהגים שאחד מברך ופוטר את כולם, ויש נוהגים שכל אחד מברך לעצמו. נכון יותר שהגדול יברך ויפטור את כולם (כמובן שהוא יתכוון להוציאם ידי חובה בברכה זו, ואף הם יתכוונו לצאת ידי חובה).

- אמנם אם המברך מגמגם בלשונו או ש"בולע מילים" או שאינו יודע שצריך לכוון להוציא ידי חובה את כולם, עדיף שכל אחד יברך לעצמו.

- טוב להשאיר מעט מהכרפס בקערה של הסדר (על דרך הסוד).

יחץ

ייקח את המצה האמצעית שבקערה ויחצה אותה לשניים:

- החלק הגדול: לאפיקומן

- החלק הקטן: ישאיר בין שתי המצות

יש נוהגים לבצוע את המצה בצורת אות ד ואות ו, והוא על פי הסוד (החלק הגדול: בצורת אות ו, החלק הקטן: בצורת האות ד).

בחלק הגדול (אפיקומן), ישנם מספר מנהגים: יש המכסים אותו תחת המפה, יש המניחים אותו על כתפם, יש המניחים אותו על הכתף של אחד הקטנים ושואלים אותו: מאין באת?, והוא עונה ממצרים. שואלים לאן אתה הולך? - לירושלים. ואומרים כולם לשנה הבאה בירושלים הבנויה.

מגיד

מצוות עשה לספר ביציאת מצרים. עיקר המצווה לספר לבניו שלא הגיעו לחינוך. אם אין לו בנים יספר לאשתו, אם אין לו אישה יספר לעצמו.

- יקרא ההגדה בשמחה ובהתלהבות. טוב ללמוד קודם הפסח פירוש להגדה.

- אסור להפסיק בדיבור בהגדה, אלא לצורך גדול.

- לכתחילה יסיים ההגדה קודם חצות הלילה.

- החייבים בקריאת ההגדה: גברים, נשים, ילדים קטנים - טוב לחנכם במצווה זו.

- מי שחייב בהגדה, צריך שיאמר בפיו ממש את ההגדה מתחילתה ועד סופה ולכן כשאחד מבני המשפחה קורא חלק בהגדה בקול וכולם מקשיבים לו, חייבים כולם לומר איתו את ההגדה בלחש.

- בסוף ההגדה שותים כוס שנייה בהסבה לצד שמאל (פטרנו כוס זו בברכה על הכוס הראשונה שבקידוש כמבואר לעיל).

רחצה

נוטלים ידיים עם ברכה לסעודת החג שלוש פעמים על כל יד. אדם ששכח ובירך בנטילת הידיים של הכרפס "על נטילת ידיים":

- אם שמר ידיו מלגעת במקומות המכוסים בגופו: ייטול בלי ברכה בנטילה זו.

- אם לא שמר ידיו ונגעו במקומות המכוסים שבגופו והסיח דעתו מהנטילה: ייטול בברכה.

מוציא מצה

"במוציא מצה" צריך לאכול 2 כזיתות מצה, היינו 54 גרם מצה: כזית הראשון: מצוות עשה מהתורה לאכול כזית מצה, (27 גרם) בליל הסדר (כנגד ברכת "על אכילת מצה"). כזית השני: הוא מצווה מדרבנן לאכול כזית נוסף (כנגד ברכת "המוציא לחם מן הארץ"). שיעור כזית:  -  לבריאים: 27 גרם מצה. לחולים: 18 גרם מצה (ניתן להקל להם ולאכול כזית מצה לשיטת הרמב"ם שהיא 18 גרם) המצות צריכות להיות "שמורות משעת קצירה" וטוב שיהיו גם עבודת יד (כמבואר לעיל) קודם שיאכל את המצות יכוון לצאת ידי חובת מצוות אכילת מצה בפסח, ואם לא כיוון - יצא ידי חובה.

אופן הברכה והאכילה

ייקח המצות השלמות וביניהם המצה החצויה ויברך על כולם "המוציא לחם מן הארץ". אח"כ ישמוט המצה התחתונה מידו ויברך על העליונה ועל החצויה "על אכילת מצה". מיד יבצע מהמצה העליונה והמצה החצויה שבידו כזית מכל אחת יטביל במלח ויאכלם ביחד. לאחר שיטעם מעט יתן לכול אחד מהמסובין 2 כזיתות מצה. לכתחילה: צריכים כל המסובים לאכול את 2 הכזיתות מצה. בדיעבד: אם אכל רק כזית מצה יצא ידי חובה. וכן מי שקשה לו או במקום שיש קצת צער יכול להקל לאכול רק כזית מצה אחד בלבד

אופן אכילת המצות: לכתחילה: יאכל את שני הכזיתות ביחד. בדיעבד: ואם אינו יכול לאוכלם יחד, יאכל קודם את הכזית מהמצה העליונה השלמה ואח"כ את הכזית של המצה החצויה האמצעית. יאכלו המצה, בהסבה לצד שמאל. יאכלו את הכזית בתוך שיעור של: 7.5 - 4 דקות, ולא יותר מ 7.5 דקות, ("בכדי אכילת פרס"). החייבים: גברים ונשים, ילדים המבינים בסיפור יציאת מצרים - יחנכם במצווה זו.הפטורים: מי שיגרום לו חולי פנימי או שייפול למשכב או שהרופא אסר עליו לאכול מצה. גבר שלא היסב - לא יצא ידי חובה, וצריך לחזור ולאכול כזית מצה נוספת בהסבה. אישה שלא הסבה - יצאה ידי חובה בדיעבד ואינה צריכה לחזור והסב שוב.

אכילת דברים נוספים עם מצות אלו: לבריא: אסור לאכול שום דבר עם המצה (סלטים וכו´). חולה, זקן, מי שיש לו כאבי שיניים: יכול לפורר המצה או לשרותה במים ולאוכלה, ואם כך אינו יכול, ישרה את המצה בתבשיל או במרק ויאכלה כך. זמן אכילת מצה: לכתחילה עד חצות.

מרור

- בזמן שבית המקדש היה קיים היתה מצוות עשה מהתורה לאכול כזית מרור עם קורבן הפסח. היום, כשאין בית מקדש, תיקנו חכמים לאכול כזית מרור.

- יכוון קודם אכילת המרור לצאת ידי חובת אכילת מרור.

- מרור = חזרת, הנקרא היום חסה (ישנם עוד מספר מינים של מרור). יבדוק החסה היטב מתולעים (יש חברות טובות לגידול חסה ללא תולעים ויש טובות פחות).

- ייקח כזית מרור, 27 גרם, וישקעו מעט בחרוסת וינערנו. הסיבה שמשקעים המרור בחרוסת היא מדרבנן, זכר לטיט ולתבן שנשתעבדו בהם ישראל במצרים . אין מברכים של המרור בורא פרי האדמה.

- יברך קודם אכילת המרור: "ברוך אתה....על אכילת מרור".

- יאכל המרור ללא הסבה.

כורך

- בסיום אכילת המרור ייקח כזית מצה, 27 גרם, מהמצה השלישית התחתונה, ויכרוך אותה בכזית מרור (חסה), 27 גרם. ייטבל כל הכריכה בחרוסת ויאמר "מצה ומרור בלא ברכה זכר למקדש.."

- אם לא טיבל את הכורך בחרוסת ואכלו כך, אם קשה לחזור ולאכול שוב כורך עם חרוסת בדיעבד יצא ידי חובה, ומכל מקום ייקח מעט מצה עם מעט מרור, יטבלם במעט חרוסת ויאכלם בהסבה.

- יאכל הכורך בהסבה לצד שמאל.

- גבר שלא היסב, יחזור לאכול שוב בהסבה, ואם קשה לו מאוד לאכול שוב, יצא ידי חובה בדיעבד. אישה שלא הסבה באכילת הכורך יצאה ידי חובה בדיעבד ואינה צריכה לחזור ולהסב.

שולחן עורך

- לאחר אכילת הכורך, אוכלים את סעודת החג בשמחה.

- לא יאכל את הזרוע שבקערה שכן הינה רק זכר לקורבן פסח.

- יאכל שני מאכלים בסעודתו: אחד - זכר לקרבן הפסח. השני - זכר לקרבן חגיגה.

- לא צריך להסב בסעודה, ומי שרוצה יכול להסב.

- יזהר שלא למלא כרסו באוכל, כדי שיאכל את האפיקומן לתאבון, שאם אינו אוכל את האפיקומן לתאבון, לא יצא ידי חובת אכילת אפיקומן (כמו שיבואר מיד).

צפון (אפיקומן)

בסיום הסעודה קודם ברכת המזון אוכלים את האפיקומן שהוא זכר לקורבן פסח שהיה נאכל על השובע.

שיעור אכילת האפיקומן:

- עיקר הדין: יאכל כזית מצה, 27 גרם, מהמצה ששבר ביחץ, החלק הגדול (שהוא האפיקומן).

- יש מחמירים לאכול שני כזית: כזית אחד זכר לקורבן פסח שהיה נאכל על השובע, כזית השני זכר למצה שהיתה נאכלת עם קורבן הפסח.

- מי שמחמיר לאכול 2 כזית יחמיר לעצמו בלבד, שכן דעת רוב הפוסקים שדי בכזית אחד בלבד.

- צריך לאכול את האפיקומן לתיאבון (ולכן ישאיר מקום).

- אדם שאכל את האפיקומן כשהוא שבע כל כך עד שקץ באכילתו, לא יצא ידי חובת אכילת אפיקומן.

- יאכל האפיקומן בהסיבה לצד שמאל, ויזכיר לבני ביתו להסב באכילת האפיקומן.

- גבר ששכח ולא היסב באכילת האפיקומן: אם עדיין לא בירך ברכת המזון: - אם יכול לאכול עוד כזית מצה: צריך לחזור ולאכול בהסיבה. אם אינו יכול לאכול עוד כזית מצה: יסמוך על המקלים וייצא ידי חובה.

- אם בירך כבר בירכת המזון: אינו צריך לחזור ולאכול בהסבה.

אישה שלא הסיבה לא תחזור לאכול שוב אלא יצאה ידי חובה.

קודם אכילת האפיקומן יאמר: "זכר לקרבן הפסח שנאכל על השובע"

לא יאכל כלום אחר אכילת האפיקומן שיהיה טעם מצה בפיו אך מותר לשתות מים תה או קפה ואפילו עם סוכר

נכון לומר דברי תורה על השולחן, משניות וכו´ רק לא יאריך מידי שלא ישנו המסובין.

ברך

- אחר אכילת האפיקומן ייטול ידיו למים אחרונים ויברך ברכת המזון. אם יש שלושה שאכלו - יזמנו.

- ישטוף הכוס וידחנו אפילו הוא נקי, וימלאו ביין (כוס שלישית).

- אין להסב בברכת המזון.

- יוסיף ויאמר "יעלה ויבוא" בברכת המזון.

- אחר ברכת המזון יברך "בורא פרי הגפן" על הכוס השלישית ויכוון לפטור את הכוס הרביעית, ששותים אותה לאחר ההלל.

- שותים כוס שלישית בהסבה לצד שמאל.

הלל

לאחר שתיית כוס שלישית מוזג כוס רביעית ואומר הלל בשמחה, והכול הולך אחר החיתום.

בסיום ההלל ישתה כוס רביעית בהסבה לצד שמאל (לא מברכים על כוס זו).

נרצה

לאחר אמירת ההלל, מצווה להמשיך לספר ביציאת מצרים ויעסוק בתורה ובמדרשי חז"ל. יש נוהגים לשיר את הפיוטים "אחד מי יודע" ו"חד גדיא" ואת שיר השירים, ומנהג יפה הוא.

מותר לשתות תה קפה עם סוכר או משקאות קלים, אך אסור לאכול אוכל, פירות או ממתקים וכן הלאה.

סיכום הסימנים בקצרה

קדש - מקדשים על היין ושותים כוס ראשונה בהסבה.

רחץ - נוטלים ידיים בלי ברכה לפני אכילת הכרפס.

כרפס - אכילת מעט כרפס, ללא הסבה.

יחץ - חוצים את המצה האמצעית לשתיים.

מגיד - אמירת ההגדה ובסיום ההגדה שותים כוס שניה, בהסבה.

רחצה - נטילת ידיים עם ברכה לפני אכילת מצה

מוציא מצה - אוכלים 2 כזית מצה, בהסבה.

מרור - אוכלים כזית חסה, ללא הסבה.

כורך - אוכלים כזית מצה עם כזית חסה, בהסבה.

שולחן עורך - אוכלים את סעודת החג. אם רוצה יכול להסב.

צפון - אוכלים כזית מצה בהסיבה (אכילת האפיקומן).

ברך - מברכים ברכת המזון ובסיום ברכת במזון שותים כוס שלישית, בהסיבה.

הלל - אומרים הלל ובסיומו שותים כוס רביעית, בהסיבה.

נרצה - ממשיכים לספר בסיפור יציאת מצרים.

הלכות יום טוב

שמחה ומתנות בחג

חייב האדם להיות שמח במועד - הוא ואשתו וכל בני ביתו, ולכן יקנה לאשתו בגדים או תכשיטים, ולילדיו מתנה לכבוד החג, וכן ידאג ויעזור לעניים כפי יכולתו.

ישמחו בבשר ויין, ועיקר החיוב הוא בבשר בהמה, ואם אינו יכול לקנות בשר בהמה או שאינו אוהב בשר בהמה יאכל עוף וישתה יין.

הלכות יום טוב

כתוב בגמרא: "אין בין יום טוב לשבת אלא אוכל נפש בלבד". כלומר, יו"ט שווה ממש לשבת חוץ מאוכל נפש, שגם ביום טוב אסור לעשות את כל המלאכות האסורות כמו בשבת, בין מלאכות תורה ובין מלאכות דרבנן, אך ביום טוב מותר לעשות מלאכות הנעשות לצורך אכילה. אמנם, אך לא כל מלאכה מותר לעשות לצורך אוכל נפש, כמו שיבואר מיד.

שימוש באש קיימת והדלקת ואש חדשה

אסור להבעיר אש חדשה ביום טוב, אך מותר להעביר אש קיימת מנר לנר.

כיבוי אש ביום טוב ושעון "חגז"

אסור לכבות אש ביו"ט, ולכן כשמסיימים לבשל בגז - אין שום היתר לכבותו, אלא יניח פינגאן עם מים או קפה שיגלוש על הגז ויכבהו, ולאחר שכבה הגז יסגור את כפתור הגז, והמים שרתחו ישתמש בהם לשתיית קפה או תה, כדי שיהיה בישולם לצורך אוכל נפש. וכן אם הדליק גפרור (מאש קיימת) לא יכבהו אלא יניחהו שיכבה מעצמו, והוא הדין לסיגריה וכדומה.

- אסור להגביה את עוצמת הגז, שכן הדבר אסור משום מבעיר לכן יקבע מראש את עוצמת הגז.

- אסור להנמיך את עוצמת הגז, שהדבר נחשב לכיבוי. אך מותר להנמיך את עוצמת הגז אם יש חשש שהתבשיל יישרף, שהדבר נחשב כצורך אוכל נפש.

- היום מצוי שעון גז הפועל כמו שעון שבת הגורם לגז להיכבות לבדו, מכשיר זה נקרא "חגז".

בישול ביום טוב

מותר לבשל ביו"ט לצורך היו"ט עצמו בלבד.

אסור לבשל מיו"ט ליו"ט הסמוך אליו ואין מועיל כאן עירוב תבשילין.

אסור לבשל מיו"ט לשבת אלא אם כן עשו עירוב תבשילין.

פומפיה ומגרדת

מותר להשתמש בפומפייה ומגרדת ביו"ט.

סחיטה

מותר לסחוט לימונים בלבד לצורך אוכל, שאר פירות אסור.

מוקצה

כל דיני מוקצה אסורים ביו"ט כשבת ממש, ואפילו חמורים יותר.

בשבת קליפות פירות ועצמות הראויים לאכילת בהמה אינם מוקצה, אך ביום טוב קליפות אלו ועצמות אלו הם מוקצה, ולכן אסור לטלטלם בידיים, אלא העצה היא שיניחם בתוך כלי עם מעט אוכל, ואז יוכל לטלטל את הכלי והפירות בתוכו, כך יוצא שאינו מטלטלם אלא את הכלי. הסיבה שהחמירו רבותינו במוקצה ביום טוב יותר משבת, היא מפני שקדושת יום טוב קלה יותר בעיני הבריות, ולכן עשו גדר שלא יבואו לזלזל ביום טוב.

קרח

מותר להקפיא קרח או לשוברו.

הוצאה מרשות לרשות

מותר להוציא מרשות לרשות ביו"ט (דבר זה אסור בשבת אלא אם יש עירוב).

רפואה ביום טוב

כל רפואה האסורה בשבת אסורה גם ביום טוב. אך מי שיש לו מיחוש או כאב באחד מאבריו: כאב ראש, שיניים וכו´ יכול ליטול כדור להקלת כאבים.

שעון שבת

מותר להניח שעון שבת לכל מכשיר חשמלי (כגון: תנור לאפיה, פלטה וכדומה) מבעוד יום, כלומר לפני היום טוב ולא ביום טוב עצמו.

הדלקת נרות יום טוב

מצווה להדליק נרות בליל היום טוב, לפני שנכנס החג. קודם שמדליקים הנרות מברכים: "ברוך אתה ה´...להדליק נר של יום טוב". אם יום טוב חל בשבת ידליק נרות גם לשבת וגם ליום טוב וקודם שמדליק יברך: "ברוך אתה ה´...להדליק נר של שבת ויום טוב". לא תברך האישה שהחיינו בהדלקת הנרות שכן בקידוש אומרים את ברכת שהחיינו.

הלכות חול המועד

חול המועד - הימים שבין ראשון ושביעי של סוכות וכן הימים שבין ראשון ושביעי של פסח נקראים חול המועד.

ילבש בגדי חג בימי חול המועד ויקנה לאשתו וילדיו מתנות לחג.

תפילין

אין מניחים תפילין בחול המועד.

עליה לירושלים

מצווה לעלות לירושלים ובפרט לכותל אף בזמן הזה.

עשיית מלאכה בחול המועד

- שאינה צורך המועד: אסור מדרבנן ויש אוסרים מהתורה.

- לצורך המועד: מותר.

כל מלאכת דבר האבד מותרת אף שאינה צורך המועד כגון: צרכי הרבים, דואר, בנקים, חנויות, אוכל וכן הלאה. במקרה ויש חשש שאם אדם ייקח חופשה בחול המועד יפטרו אותו מהעבודה, נחשב הדבר למלאכת דבר האבד ומותר לו לעבוד בחול המועד. הכלל העולה: כל שיש הפסד או דבר האבד - מותר.

כל סחורה שאינה צורך המועד אסורה בין לקנות ובין למכור, אך בדבר האבד מותר כגון אם המחיר יעלה או לא ימצא דבר זה שוב בשוק.

אדם שנשברו לו משקפיים בחול המועד יכול לתקנם ע"י אומן (אופטומטריסט).

תיקון רכב

אסור לתקן את הרכב בחול המועד, אלא אם כן התיקון אינו מלאכת אומן.

כתיבה

אסור לכתוב בחול המועד. אך כתיבה לדבר האבד, כגון חידושי תורה שנתחדשו לו או עניני עבודה - מותר לכותבם; אסור להדפיס ספרים בחול המועד.

תספורת וגילוח

מצווה להסתפר ולהתגלח לפני החג.

אסור להסתפר ולהתגלח בחול המועד.

מותר לקצר את שערות השפם או שערות האף אם מפריעות לו לאכילה

אדם שאבל על אביו או אמו ששלמו שלושים יום של אבלו בתוך חול המועד וגערו בו, מותר לו להסתפר בחול המועד.

גיהוץ

מותר לגהץ.

כיבוס

אסור לכבס בגדים בחול המועד אפילו לצורך המועד, אלא אם כן אין לו בגדים כלל והם צורך המועד. ולכן אם השתמשו כבר בכל הבגדים המכובסים או הגרביים וכו´ ואין לו מה ללבוש, מותר לכבסם בחול המועד

מוסיקה, ניגון וצילום

מותר לנגן בחול המועד, מותר להקליט ברשמקול, וכן מותר לצלם.

קטניות בפסח

התורה אסרה חמץ בפסח תבואה היכולה להגיע לידי חימוץ, כלומר חמשת מיני דגן בלבד - חיטה, שעורה, שיבולת שועל, שיפון וכוסמין.

לדעת כל הפוסקים קטניות אינם חמץ כלל וכלל, ואינם יכולים להגיע לידי חימוץ, ולכן מותרים בפסח. דברים הנחשבים קטניות: חומוס, שעועית, תירס, אפונה, דוחן, פולים, אורז, קימל, שומשום, לוביה ועוד..

אמנם, ישנם פוסקים האוסרים לאכול קטניות בפסח מכמה סיבות שונות:

1. אם יבשלו קטניות הדומות לחיטה יבואו ויבשלו את החיטה בעצמה.

2. כיוון שיש מיני קטניות שעושים מהם קמח (כתירס) יש חשש שיטעו עמי הארצות וייקחו קמח חיטה ממש.

3. פעם היו משתמשים באותם שקים לקטניות וחיטה, ויש חשש שיישארו בשק גרגירי חיטה.

הספרדים לא חוששים לחומרות אלו ויש שמחמירים.

האשכנזים חוששים לחומרות אלו, ולכן אוסרים אכילת קטניות בפסח.

האשכנזים הנוהגים איסור קטניות בפסח אין להם לשנות ממנהגם אפילו ע"י התרה.

ברירת קטניות לפסח

קטניות אינם חמץ ולכן מותרות לספרדים בפסח, אך הרוצה לאכול קטניות בפסח - יש לברור את הקטניות בקפידה שלוש פעמים לפני פסח, כגון: ספרדי הרוצה לאכול אורז בפסח, צריך לברור את האורז לפני פסח ג פעמים.

ספרדי שנהג שלא לאכול קטניות בפסח ורוצה להתחיל לאכול קטניות בפסח

יש חלק מהספרדים שנוהגים איסור בקטניות בפסח, וספרדי הרוצה לשנות מנהגו ולאכול קטניות בפסח:

- אם ידע שהוא רק מחמיר ומעיקר הדין מותר לו לאכול קטניות: צריך לעשות התרה.

- אם חשב שאיסור קטניות הוא מעיקר הדין ולא חומרה: יכול לאכול קטניות ללא התרה.

ספרדי שהיה נוהג להחמיר אכילת קטניות בפסח משום שהיה סמוך על שולחן הוריו, והיום התחתן ורוצה לאכול קטניות בפסח, רשאי לאכול קטניות ללא כל התרת נדרים, ומכל מקום נכון להחמיר לעשות התרה אצל חכם.

משפחות שעלו לארץ ונהגו בחומרות בעודם בחו"ל (כגון יוצאי מרוקו), אינם חייבים להמשיך במנהג אבותיהם אלא יכולים לעשות התרה ולנהוג כמנהג השולחן ערוך מפני שהוא "המרא דאתרא" (הפוסק של ארץ ישראל).

השהיית קטניות בבית של אשכנזי

גם לבני אשכנז הנוהגים להחמיר שלא לאכול קטניות בפסח, מותר להשהות קטניות בביתם בפסח.

אשכנזי המתארח אצל ספרדי

אשכנזי המתארח אצל ספרדי , אסור לספרדי להגיש לו דברים שנוהג בהם איסור כגון קטניות, אך מותר לאשכנזי לאכול אצל הספרדי בכלים שבושלו בהם קטניות (שהרי אין איסור כלל בקטניות, ורק החמירו).

אשכנזיה הנשואה לספרדי ולהפך

אישה אשכנזיה הנשואה לספרדי, יכולה להכין לבעלה תבשילים מקטניות, וכן יכולה לעשות התרה ולאכול קטניות עם בעלה, הוא הדין לכל יתר החומרות של האשכנזים. אשה ספרדיה שנישאה לאשכנזי - אין ראוי שתבשל בבית בעלה קטניות, אך אם נמצאת אצל הוריה יכולה לאכול עמהם קטניות.

בישול קטניות

הנוהג שלא לאכול קטניות בפסח יכול לבשל לאחרים קטניות בפסח, אפילו ביום טוב עצמו.

גוי שהתגייר כיצד ינהג בקטניות

גר צדק שנתגייר בארץ, עליו להתנהג כהוראות השולחן ערוך אפילו אבותיו אשכנזים.

כשרות אוכלים ומוצרים לפסח

יש לקנות מוצרי מזון, אוכל ומשקים הכשרים לפסח ללא חשש חמץ או תערובת חמץ כלל. מוצרים פתוחים יש לקנות רק מאדם ירא שמים שסומכים על נאמנותו בכשרות המוצרים, כגון: פיצוחים, עוגיות במשקל, פירות יבשים וכדומה.

חמץ שנפל לתבשיל בפסח

חמץ בפסח אוסר בכל שהוא, ולכן אפילו אם נפל גרגיר חמץ לאוכל בפסח ונתערב בו, אוסר החמץ את כל האוכל אפילו יש פי אלף כנגדו.

חמץ שנפל לתבשיל לפני פסח

מוצרים שאין בהם חשש חמץ כלל, ולפני פסח נפל לתוכם חמץ והתבטל ב-60 (על פי פסיקת חכם):

לספרדים: התערובת מותרת שכן אין החמץ חוזר וניעור (מושג זה מבואר לעיל).

לאשכנזים: התערובת אסורה ואעפ"י שהתבטל קודם הפסח, החמץ חוזר וניעור ואוסר את התערובת בפסח משום שחמץ אוסר בכל שהוא בפסח.

חומרי ניקוי

כל מוצר שנפסל מאכילת כלב אינו צריך הכשר לפסח, ומותר להשתמש בו לכתחילה, ולכן: כל חומרי הניקוי, מוצרי קוסמטיקה, משחת נעליים וכו מותרים בפסח ללא צורך בשום כשרות כלל.

פירות יבשים

פירות יבשים, כגון: צימוקים, שזיפים, תמרים, תאנים וכו:

לספרדים: מותר לאוכלם בפסח, אך יבדוק שאין בהם חשש חמץ (דבר המצוי מאוד), ולכן יש לקנותם עם כשרות טובה מאוד.

לאשכנזים: נוהגים לאסור לאוכלם בפסח מחשש חמץ. אמנם לצורך חולה שאין בו סכנה מקילים האשכנזים, ומתירים פירות יבשים.

פיצוחים

פיצוחים כגון: בוטנים, שקדים, פיסטוקים, גרעינים וכו, יש להיזהר ולא לקנותם מהשוק, אלא יקנם ממקום שיש בו השגחה מתאימה וטובה.

מלח

המלח הדק הנמכר בחבילות 1 ק"ג כשר לפסח גם אם אין עליו הכשר מיוחד לפסח.

סוכר

הסוכר מותר בפסח (יש שרצו לאוסרו ואין לנהוג כך). מי שנהג שלא לאכול סוכר בפסח, יכול לעשות התרה למנהגו אצל חכם.

תה וקפה
 
תה וקפה מותרים בפסח, אך יקנם בהשגחה המתאימה לפסח.

שריית מצה עם מים – מצה שרויה

מותר לשרות המצה במים ללא כל חשש כלל. ומי שנהג ואסר על עצמו שריית מצה במים יכול לעשות התרה למנהגו (כפי שהתבאר לעיל).

תרופות וכדורים לחולים

ישנם 2 סוגי תרופות: תרופות מרות ותרופות עם טעם טוב.

תרופות מרות: מותר להשתמש בהם בפסח ללא כל כשרות, שכן טעמם פגום ואינו ראוי לאכילת כלב (כפי שהתבאר לעיל), אפילו לאדם בריא עם כאב ראש וכל שכן לחולים ,כגון כדורי אופטלגין, אקמול וכו.

תרופות עם טעם טוב: אסור להשתמש בהם כלל בפסח אלא צריך לקנות תרופות כשרות. חולה מסוכן ואין לו אפשרות להשיג תרופות כשרות לפסח, יקנה את התרופה שאינה כשרה קודם פסח, ויכוון בפירוש שאינו רוצה לזכות בחמץ שבתרופה, וכשבולע את התרופה טוב שייתן עימה דבר מר. חולה שאינו מסוכן הרוצה להשתמש בתרופה או בכדורים עם טעם טוב חייב שהיו כשרים לפסח.
 

הדפסשלח לחברהוסף תגובה
תגובות
1. דוד (24/03/2013 21:08:12)

כתבות נוספות שעשויות לעניין אותך

משמעותה הפנימית של המצה
חג פסח על גבול המערכת
"והגדת לבנך"
שיעבוד בשנות האלפיים
עבור לתוכן העמוד

 

תשמישי קדושה  | קמיעות  | תפילין  | מזוזות  | סוכות | לג בעומר | ראש השנה  | שבועות  | פורים | טו בשבט | חנוכה  | קבלה מעשית | הלכה | ברכת הצלחה | פרנסה | ברכות לזיווג ברכות להריון | ספר הרפואות הגנוז  | סגולות ישראל  |  שבע ברכות - שידוכים לדתיים | פרשת השבוע  |  שאל את הרב  | אסטרולוגיה  |