מבט לפרשת השבוע "תצוה - שבת זכור"

מלחמתנו בעמלק ● הרב יחזקאל שינפלד שליט"א מבאר את החילוק בין שנאת המן לישראל לבין שנאת אחשורוש לישראל ● עמלק שונא בדרגה הגרועה והאכזרית ביותר ● לכן אין שום דרך להתפשר איתו, וחייבים להילחם בו עד כלות ● לעומתו, שונאים אחרים - יש דרך להתפשר איתם, אם מצליחים להגיע איתם לנקודת האמת ● פרשת תצוה

"זכור את אשר עשה לך עמלק בדרך בצאתכם ממצרים" (דברים כה, יז).

מצוות עשה לזכור את עמלק בפינו ו"לא תשכח" – גם בלב. וכל כך למה? כי עמלק הוא סמל של רוע לשמו, ללא מטרה וללא סיבה. המן הרשע, צורר היהודים מבקש "להשמיד, להרוג ולאבד טף ונשים ביום אחד". הרג נשים וטף הוא כבר סמל לשיא השפל בדרגת הרוע. ואין זו ההוכחה היחידה. במלים הבאות נבחן מה מביא אומה להתארגן ולצאת למלחמה באומה אחרת, ונבדוק האם חלים מניעים אלה בעמלק.

יש המבקשים להראות לעולם בכלל ולבני עמם בפרט, כי הם עם חזק, בעל צבא חזק, חיילים אמיצים, מפקדים מנוסים, מצביאים מהוללים.

עמלק  "קרך בדרך ויזנב בך כל הנחשלים אחריך, ואתה עייף ויגע". עמלק יצא להילחם בעם של עבדים, יהודים חלשים בלתי מאומנים ובלתי מנוסים, כלל לא היו אנשי צבא ולא נדרשו להיות גיבורי חיל.
יש המבקשים להילחם באומה שכנה דווקא על ריב שטחים, גבולות וטריטוריות, דוגמת הויכוח שלנו עם הערבים.

עמלק  "קרך בדרך" בטרם יש לישראל ארץ ונחלה, כך שלא זו הייתה סיבת המלחמה. לא היו גבולות משותפים, שהלא לא היו גבולות כלל.

יש היוצאים למלחמת דת, דוגמת מסעי הצלב, שכפו המרת הדת.

על עם ישראל כתוב: "ולא ירא אלוקים".

על מה אם כן קמו עמלק למלחמה? – תכלית הרוע, רשעות לשם רשעות! לכן מצווה למחותם מעל פני האדמה. אין מקום לרוע מוחלט בעולמו של הקדוש ברוך הוא.

במדרש מסופר על אלכסנדר מוקדון, שיצא לכבוש את מדינת קרטיגנא, שהייתה מדינה של נשים. באו לפניו נשי המדינה וטיעוניהן בפיהן: אם ננצח אותך – תיבוש מפני כל יושבי תבל, יאמרו כולם: נשים נצחו את אלכסנדר. אך גם אם תנצח – לא תקצור תהילה, יאמרו: גיבור הוא להכריע נשים. מיד נענה להן, נטשן לנפשן ועל שערי המדינה חרט: שוטה הייתי בבואי לקרטיגנא.

אלכסנדר מוקדון הבין את השטות בביאתו לכבוש מדינה של נשים.

כובש גדול, מנהיג חזק, אינו מוכיח כל גדלות או גבורה בניצחון חלשים. ברם עמלק לא שת ליבו. עמלק הוא סמל ושיא במידת הרוע.

הרב משה חיים לאו הי"ד בספרו "הדרך לקידוש השם" הסביר את הבנתו של אלכסנדר מוקדון בדרך אחרת. אלכסנדר מוקדון הופתע בעיקר מן העובדה, שראה לפניו בני-אדם השלמים עם עצמם, אינם מסתירים את מהותם ואינם מבקשים לעצמם ישות אחרת. בבואן הכריזו הנשים: "נשים אנחנו". זוהי דמותנו, זוהי מהותנו, זוהי תכליתנו. אין לנו כל עניין להידמות לגברים, לאחוז בחרב ולצאת למלחמה. נאמנותן לעצמיותן, לייעודן הנשי, היא שהפתיעה את אלכסנדר מוקדון, הכובש הגדול, וגרמה לו לפרוש מהן. כך, הסביר הרמ"ח לאו הי"ד, צריכה להיות דמותה של האישה היהודית. בל תאבה להיות אחרת ממהותה, בל תשתוקק ותחמוד היות לאיש. עליה להשתוקק ולשאוף לעצמיותה כאישה. הנה דווקא תכונה זו מעוררת כבוד, הערכה והערצה, הן מפני האמת בטלים ומבוטלים כל הכוחות האחרים.

יהודי שומר תורה ומצוות, תושב אנגליה, גמר עסקה גדולה וקיבל תמורתה סכום גדול במזומן. בצאתו מהמשרד מתנפלים עליו שלושה שודדים ודורשים את כספו. היהודי לא איבד את עשתונותיו. פנה לבוגר שבהם ושאל: אתה נראה לי איש רציני, חכם והגון. לשם מה מבקש אתה את כספי? ענה השודד: אנו רוצים לקנות יין. כמה עולה לך היין? 5 לירות שטרלינג. שלף האיש את ארנקו ונתן להם שטר של עשר לירות. השודדים פנו לדרכם.

למחרת שוב בא השודד לאותו יהודי והחזיר לו חמש לירות עודף. כאן כבר לא התאפק היהודי ושאל: מה גרם לך להתנהג כך? לא שדדת אותי, והיה לי סכום נכבד. וכעת אתה מחזיר לי עודף?!

ענה הגוי: אתה הראשון, שדיברת איתי לעניין. דבר ראשון, נתת לי מחמאות ופתחת את ליבי. לכן מול השאלה האמיתית לשם מה אתה מבקש את כספי, עניתי אמת. בא לנו לשתות. ואכן שתינו.

יש אנשים, שמוכנים להילחם, כמו אלכסנדר מוקדון, או לשדוד, כמו אותם שודדים. אבל אם מוצאים נתיב לליבם - מול האמת הם משנים כיוון. יש רשעים, שאין שום דרך להסתדר איתם, כמו עמלק, כי מלחמה היא ללא סיבה. מול רשע מוחלט הדרך היא רק להילחם.

נאמנות מתגלית גם בנס הפורים. אסתר דבֵקה במאמר מרדכי ואינה מגלה את מוצאה. גם בהמשך, ממעמד של מלכה-אישה דבקה היא באמת, ובעת המשתה היא מוצאת נתיב למלך ומספרת את האמת, ובכך הופכת את ימי הפורים מימי אבל ומספד לימי משתה ושמחה וששון ויקר.

מול הרוע בהתגלמותו – ברצון להרוג טף ונשים – יש לדבוק באמת. מדוע עם ישראל אחרי נס פורים החליט לקבל דווקא עול תורה, כמו שכתוב בימי הפורים: "קיימו וקיבלו"? קיימו את מה שכבר קיבלו. אמנם כבר במתן תורה קיבל עם ישראל את התורה, אבל הקב"ה כפה עליהם אז הר כגיגית. בפורים, בעקבות הנס, ישראל קיבלו את דברי התורה מאהבה, מתוך נאמנות ואמונה, כיוון שישראל באותו הדור הבינו, שמול הרשעות של עמלק חייבים את כוח האמת של התורה.

ואולי ההבדל בין המן הרשע, שהיה מזרע עמלק, לבין המלך אחשורוש הוא, שהמלך היה רשע, לפי דעות בחז"ל, אבל הוא לא היה מזרע עמלק. לכן ברגע הנכון אסתר המלכה הצליחה עם האמת שלה לשנות את רוע הגזרה.

בימינו, שהרשע והחמאס מטרידים את מנוחת תושבי הדרום, החיזבאללה – את תושבי הצפון  ובכלל, נקבל על עצמנו ללכת באמת התורה, נהיה נאמנים לדרכה ונזכה להגנתה ולהצלתה אותנו על פי הכתוב – "תורה מגנא ומצלא" במהרה בימינו, אמן.