ד"ש מיהונתן פולארד

הרב שמואל אליהו, רבה של צפת מספר על הפגישה עם יהונתן פולארד בכלאו שבארה"ב ועל ההתרשמות מהמרגל שנבגד על ידי מדינת ישראל
 
כשחשבנו לפגוש את יהונתן פולארד בבית הכלא ציפינו למצוא אסיר, אדם מיואש ומריר שנמצא עשרים ושבע שנים אחרי סורגים. אדם מלא תסכול שנבגד על ידי שולחיו. מצאנו את ההפך הגמור. ראינו אדם מלא אמונה וביטחון. אדם מלא אור ושמחה. עליו נאמר: "כָּל יִשְׂרָאֵל - בְּנֵי מְלָכִים הֵם". (שבת קכח)
 
ההתנהגות של יהונתן הזכירה את התנהגותו של יוסף, שגם בהיותו בכלא המצרי הוא לא שוכח לרגע שהוא עתיד להיות מלך. לא נשבה ברחמים על עצמו בגלל האחים שמכרו אותו. כשהוא רואה את שר המשקים ואת שר האופים עצובים, הוא מנסה לרומם את רוחם. הוא מחלק מיוזמתו עצות גם לפרעה. הוא אומר לכולם "לאלוקים פתרונים" כי ה′ אִתו והוא עם ה′ גם בתוך הכלא.

אנרגיה חלופית
 
יהונתן לא מבזבז אף דקה מחייו. הוא מחלק את זמנו בתוך הכלא להתחזקות אישית. הוא רוצה להיות עם ה′. ללמוד וללמד. להבין את התפקיד והשליחות של עם ישראל. חלק מהזמן הוא מקדיש ללימודי מדעים. הוא מתכנן לרתום את הכישרונות שאלוקים נתן לו לטובת עם ישראל מיד אחרי שייצא מהכלא.

התכניות שלו מתרכזות כעת באנרגיה חלופית. הוא מאמין כי כשתימצא הנוסחה שבעזרתה יהיה אפשר להפיק אנרגיה בלי להזדקק לנפט - ישתחרר העולם מהתלות בשליטי ערב עם האינטרסים והמוסר המפוקפק שלהם.

לא שומר טינה

קשה ליהונתן להתגבר על תחושות הבגידה של ממשלת ישראל. רואים שהוא עושה מאמצים רבים להתגבר. היום מדינת ישראל מודה שיהונתן היה סוכן שלה. אבל עברו שנים רבות עד שזה קרה. למעשה הם עזרו להסגיר את יהונתן לידי הסי.אי.איי.. כשהוא הבין שסוכנות הביון חושדת בו, הוא התקשר למפעיל שלו בשגרירות הישראלית שאמר לו לבוא לשגרירות כדי לקבל הגנה. כשיהונתן הלך לשגרירות הוא ידע שבזה הוא מאשר את החשדות של הסוכנות החשאית. לא היה לו ספק שהוא הולך למקום בטוח. אבל הם סגרו בפניו את כל הדלתות. כמובן שבמקום הוא נעצר על יד סוכנים חשאיים.

אחר כך הם סיפקו לממשלת ארצות הברית מסמכים עם טביעות האצבעות שלו. זו הייתה העדות שהפלילה אותו, בגללה הוא יושב בכלא עד היום. זה לא שממשלת ישראל לא ידעה מה היא עושה. כשאחד השרים רצה להעביר את המסמכים האלה לממשלת ארצות הברית, אמר לו אריק שרון שהוא פשוט הורג סוכן ישראלי בידיים.

"גַּם כִּי אֵלֵךְ בְּגֵיא צַלְמָוֶת לֹא אִירָא רָע, כִּי אַתָּה עִמָּדִי"

הרב מרדכי אליהו היה תמיד אומר לי, מספר יהונתן, כי מה ששומר עליי בכל השנים הקשות בבית הכלא זו השכינה. אינני מבין מהי שכינה, אבל באמת זה פלא שאני בחיים אחרי שבע שנים בצינוק. צינוק זה מקום שנועד לשבור את רוחו של האדם, להסיר ממנו צלם אנוש. מאוד קשה להחזיק מעמד בתנאים כאלה חודש או חודשיים. הרבה מתאבדים או מאבדים את השפיות שלהם.

אני הייתי שם שנים על שנים. עשרים ושבע שנים. אין בכל ארצות הברית מישהו שיושב עשרים ושבע שנים על ריגול. נדמה לי שאין בכל העולם מישהו כזה. אי אפשר להחזיק מעמד. אין לי הסבר אחר כיצד הצלחתי להחזיק מעמד בכלא כל כך הרבה שנים בלי ההסבר של הרב אליהו.
 
כשהרב אמר לי שהשכינה אִתי, שאלתי אותו האם משמעות הדבר היא שגם השכינה בכלא. זו הפעם היחידה שראיתי דמעות בעיניו. הוא אמר לי שעל זה נאמר הפסוק בתהילים (כג) "גַּם כִּי אֵלֵךְ בְּגֵיא צַלְמָוֶת לֹא אִירָא רָע, כִּי אַתָּה עִמָּדִי". הוא אמר לי יש ניקוד רגיל לפסוק, אבל יש אפשרות לשים את הפסיק במקום אחר. "גַּם כִּי אֵלֵךְ בְּגֵיא צַלְמָוֶת לֹא אִירָא". זה שאני יושב בכלא לא מפחיד אותי. "רָע - כִּי אַתָּה עִמָּדִי" מה שרע הוא זה שאתה עמדי בתוך הכלא, שהקב"ה נמצא יחד עמנו בגלות בצרה, וזו גלות השכינה.