תרומות
בקשות ברכות ופדיון נפש

עגלת קניות

עגלת הקניות שלך ריקה.

כניסה לחברים רשומים

 
רווקות חרדיות יושבות בדד - הצצה לעולמן של אלפי רווקות חרדיות
רווקות חרדיות יושבות בדד - הצצה לעולמן של אלפי רווקות חרדיות (הגדל)

התופעה הזו כבר מזמן לא נמצאת בשוליים: לרבבות בוגרות סמינרים חרדיות, אין שום נכות, מום או חסרון - ובכל זאת, הן יושבות בביתן וראשן חפוי, וליבם דווי. הן מתקרבות בצעדי ענק לעבר העשור השלישי - והצעות שידוכין אַיִן ● רשימות ההמתנה של השדכנים הולכות ומתארכות, ודרישת 'הבה את אישי' נותרת כזעקה ללא מענה ● הנתונים: בעוד הבחורים מוצפים בהצעות טובות ומצוינות, בגִזרת הבנות קיים יובש מעיק ● כתבת 'משפחה' שיצאה לתחקיר מקיף, ניסתה לפצח את שורשי התופעה, בעזרת שורת שדכנים ומומחים בתחום ● ומה המסקנות?

 

שרה פרדס, עיתון משפחה

 
זהו מחזה שגרתי, המתרחש ערב-ערב בעונת החתונות: כשהדי התזמורת הסוערים הולכים ונמוגים, מגיע תורה של סערת הנפש הפנימית. בזמן שהאולם מתחיל להתרוקן, המלצרים מפנים את המפות האחרונות והילדים העייפים מתחילים להתקבץ אל רכב ההסעות - מתאמצות הבנות הללו, מושאות התחקיר, להסתיר בכל מחיר את שמתחולל בתוך הלב שלהן. החתן מוקף בעדת רעיו המתקשים להיפרד, חברותיה של הכלה מצטופפות לתמונת מחזור אחרונה, והכל נראה מחויך כלפי חוץ. עבור חברות רבות - רק כלפי חוץ.

"בשמחות אצל כולנו", הן ממהרות להיפרד, צוהלות ומאושרות לכאורה. לכאורה בלבד. רק בבית, מאחורי הדלת הסגורה, פורצות הדמעות הסוררות. מרטיבות את הבגדים החגיגיים, וממיסות שכבה נוספת בלבבות שותתי הכאב של ההורים, המצפים אף הם לשמחות בלב שמח.

לא. אין מדובר כאן בקבוצת בנות בעלות נכות או בעיה כלשהי. לא מדובר גם בבחורות מתבגרות המתקרבות בצעדי ענק לעבר העשור השלישי או הרביעי לחייהן. מחר בבקר תלבשנה כל חברותיה של הכלה את מדי התכלת-כחול האלמותיים, ותצעדנה לעוד יום לימודים בכתה האחרונה או האחת-שלפני-אחרונה שבסמינר.

אבל גם רגע לפני שהן נפרדות לנצח מימי הנעורים העליזים, הן נמצאות בתחרות סמויה, קשה ולוחצת. הלימודים האינטנסיביים והמבחנים הלוחצים, אינם משכיחים מהן את מועקת ה'שידוכים', המעיב על חייהן. הן דרוכות ומצפות, מאזינות לשיעורי התחזקות ומנסות להיות מושלמות יותר - כדי לזכות. רשימות של שמות עוברות מיד ליד, כל אחת מתפללת על חברותיה - כדי להיענות תחילה. מצוות הפרשת חלה זוכה אף היא לעדנה, כסגולה מבוקשת, בד בבד עם סגולות אחרות. כולן מצפות לישועה.

והלחץ הזה, שלא שערוהו אבותינו ואמותינו עד לפני שנים לא רבות, אינו רק מנת חלקן של אותן בנות רבות ש'גיבנת' בדמות מספר אחים ואחיות בוגרים מונעת מהן לחשוב בשלב זה על הקמת בית בישראל: מלבד בנות בציבור החסידי, שם הדברים שונים מהותית (ראו מסגרת) - כולן שותפות ללחץ הזה. בכורות ומוצלחות, מיוחסות ובנות עשירים. כן, אפילו אלו שזכו ודירה באחת מהערים החרדיות כבר רשומה על שמן - מבלות את השנים היפות בחייהן מתוך לחץ ודאגה.

כל מי שמצוי בשנים האחרונות בתחום השידוכים במגזר הליטאי והספרדי, שם את לבו לעובדה שמשנה לשנה הופכת המציאות לקשה ומורכבת יותר. קשה זיווגו של אדם כקריעת ים סוף - וכאשר מדובר בבת, יש צורך לקרוע גם את האוקיינוס כדי לראותה תחת החופה. אין כמעט מי שלא מזדהה עם המצב הכואב הזה, שהפך לאחרונה לשיחת היום ולא רק בסמינרים.

האבסורד זועק לשמיים וקורע חדרי לב: בחורות מצוינות על פי כל קנה מידה, מבתים מצוינים אף הם, יושבות בביתן עם אפס הצעות במקרה הגרוע, או תשובות שליליות או מתחמקות במקרה הגרוע יותר. נכון, בשלב כלשהו מוצאות מרבית הבנות את זיווגן, מי מהר יותר ומי בעצלתיים. אבל כולם מסכימים שבעשור האחרון נפל דבר בתחום המעיק.

יצאנו למסע כאוב בעקבות אחד הנושאים הבוערים העומדים לפתחן של משפחות רבות בישראל. ניסינו לעמוד על הסיבות למצב הזה. ביקשנו לשמוע מפי שדכנים ומומחים על הפתרונות המונחות באמתחותיהם ולגבש עמם את המסקנות המתבקשות. האזנו גם למונולוגים הכאובים ולסיפורים המייסרים.

קשה עיסוקו של שדכן


רוב השדכנים תמימי דעים: הפקק הכלכלי הוא עומד בדרכן של בנות רבות המייחלות להקים בית נאמן בישראל - אך אי אפשר לתלות בו את כל האשמה. במהלך התחקיר שמענו עדויות רבות על בנות שהוריהן כבר רכשו עבורן דירה עוד בטרם סגרו על שידוך, אך הן תקועות בדיוק כמו יתר חברותיהן.

"שמה של בתנו הגיע כבר לעשרות הורי בחורים, אבל רק בודדים ממש טרחו אפילו לברר פרטים עליה", מספרת אם לבת מצוינת המתקרבת לסיום העשור השני בחייה. הם  אפילו כבר רכשו עבורה דירה. "בשונה מהבנות המשוועות להצעות, הבחורים מוצפים בהצעות טובות ומצוינות, כך שאין להם כל סיבה להתאמץ והם יכולים לברור את המובחר שבמובחר.

"שמעתי על מקרה מזעזע שבו בחור הגיע לפגישה ופלט באזני היושבת מולו שכנראה יש לה זכות מיוחדת שהיא זכתה בכלל להיפגש עימו. כמובן, מדובר בפליטת פה אומללה שגרמה מיידית להורדת השידוך, אבל גם בחורים עדינים יותר חשים כך בסתר ליבם".

 לכאורה, מה הסיבה לכך, מדובר הרי בבחורות מצוינות אף הן?

"כשבת מתנהגת כשורה, לומדת היטב ומתנהגת למופת, איש לא רואה בכך משהו יוצא דופן. בכתתה בלבד יש עוד עשרות רבות כמוה, כפול מספר הכתות במחזור וכפול מספר הסמינרים החרדיים ברחבי הארץ.

"לעומת זאת, להיות בחור מצטיין קשה הרבה יותר. בישיבות רבות מעלים על נס את ההישגים הלימודיים, כך שבחורים טובים בלימוד חשים יותר מאשר שמינית שבשמינית של גאווה פסולה בתכלית.

"לתחושת העליונות הזו שותפים גם ההורים הסבורים שאם בנם לומד היטב - הם יכולים לדרוש בעבורו את 'הטופ שבטופ', והרי לכם התוצאה העגומה.

"שמעתי על בחורים שעברו כבר שלוש או ארבע פגישות, ורק לאחר מכן נזכרו לפתע לברר פרטים שוליים או קטנוניים ממש, מתוך התעלמות מהמצוקה הנוראה של המיועדת, השרויה במתח רב. הם כנראה חשו את עצמם בטוחים כל כך, עד כדי שהרשו לעצמם לעכב את התשובה החיובית ולסגור את השידוך גם ללא כל סיבה מוצדקת.

"האבסורד הנורא במצב הזה, שלבחורים הללו ישנן גם אחיות הטועמות את טעמה המר של הגאווה, ובכל זאת כולם מנשאים אותם. אני סבורה, שגם לבחור מצוין וגם להוריו מותר ורצוי לנהוג בצניעות ובדרך ארץ".

ואילו מחנכת ידועה בסמינר ותיק בירושלים מצביעה דווקא על הירידה במצבת השדכנים כגורם לבעיה הכואבת.

"אין חולק על כך שקשה היום עד מאוד להיות שדכנים", היא בטוחה. "למרות הגידול הטבעי המבורך, מספר השדכנים כיום נמוך משמעותית בהשוואה לעבר. קשה עד מאוד להתפרנס אך ורק משדכנות, ומי שבידו מקצוע אחר - אינו מוצא את הפנאי לעסוק בנושא כתחביב או כמקצוע שני. לקושי האמיתי הזה, כדאי להוסיף את העובדה שבציבור הספרדי אין כמעט שדכנים, למעט במקרים של בחורים ובחורות מבוגרים ממש, כך שבנות רבות יושבות בביתן מבלי שאיש הרים אי פעם טלפון עבורם".

ואין קרובי משפחה, שכנים או סתם כך מכרים שיכולים בהחלט להוציא שידוך לפועל?

"נגעת בנקודה הכואבת ביותר. אין ספק שמספר השידוכים הנסגר על ידי שדכנים לא רשמיים גבוה הרבה יותר מאשר האחרים, אבל בשנים האחרונות חלה ירידה תלולה במספר ההצעות המגיעות על ידי מכרים וקרובי משפחה. האנשים עסוקים הרבה יותר כיום מאשר בעבר, והם אינם מרימים את ראשם מעבר לנעשה בין קירות ביתם, אפילו כאשר מדובר בקרובי משפחה מדרגה קרובה ביותר.

"אילו היו אותם אנשים מעלים בדעתם את המצוקה הקשה של השכנים בדלת ממול או אפילו של אחיהם ואחיותיהם, הם היו יכולים להתאמץ הרבה יותר", מספרת השדכנית. "כל הורה שיש לו בן בישיבה או בת בסמינר יכול להוציא אל הפועל הרבה מאוד שידוכים, אם רק ייתן את דעתו לנושא.

"בשונה מהבנות המשוועות להצעות, הבחורים מוצפים בהצעות טובות ומצוינות, כך שאין להם כל סיבה להתאמץ והם יכולים לברור את המובחר שבמובחר. שמעתי על מקרה מזעזע שבו בחור הגיע לפגישה ואמר ליושבת מולו שכנראה יש לה זכות מיוחדת שהיא זכתה בכלל להיפגש עימו. כמובן, מדובר בפליטת פה אומללה שגרמה מיידית להורדת השידוך, אבל גם בחורים עדינים יותר חשים כך בסתר ליבם"


מצד שני, אנשים רבים חוששים היום להציע שידוכים, מכל מיני סיבות. לעיתים הם סבורים, בטעות או בצדק, שאחד הצדדים ייפגע מההצעה. ישנם כאלו שאינם מכירים מספיק צד אחד ולכן חוששים 'לסבך' משהו קרוב.

כך או כך, ברור שעדיף לנסות ולהציע למרות הכל, מאשר לשבת באפס מעשה. גם ההורים מעדיפים להיות עסוקים במשהו, מאשר להביט בעיניים כלות בטלפון הדומם. בינתיים אנחנו בסמינר מנסות לחזק את הבנות באמונה ובביטחון, לדבר על הנושא בצורה גלויה ולכל הפחות לתת להן את התחושה שמדובר בצרת רבים".

לדבריה, השינויים שחלו בשנים האחרונות בדפוסי החיים של הציבור החרדי, השפיעו אף הם לרעה על המצב. אם עד לפני שני עשורים יכולים היו מרבית בחורי הישיבה להינשא למרבית תלמידות הסמינרים, כיום המצב השתנה - ולא לברכה.

אין כסף? תקבלו בעל-מום


הסיפור הבא מציאותי לחלוטין, ומסוגל להמחיש יותר מכל את עוצמת המצוקה. שמענו אותו לאורך שלבי התחקיר, מפיו של שדכן ירושלמי ותיק העוסק בשידוכים לאנשים בעלי מוגבלות קלה.

"באחד הימים קבלתי טלפון מהוריה של בחורה ירושלמית שחגגה לא מכבר את יום הולדתה ה-25. האב דיבר איתי בשפל קול ואמר לי: 'אתה מכיר בחור בגיל זהה הסובל מבעיה בריאותית שאינה מסוכנת או ממום קל?'

"מה הבעיה של בתכם?" שאלתי בטבעיות.

"בתנו היא בחורה מושלמת, כלילת המעלות, בריאה ושלמה בגופה ובנפשה, ברוך השם", היתה התשובה המפתיעה. "הבעיה נעוצה בנו, ההורים, יותר נכון בחשבון הבנק שלנו. בשנים האחרונות חיתנו מספר ילדים, וכעת הגענו לתחתית החבית ואיננו מסוגלים יותר להבטיח מאומה.

"במשך שש שנים המתנו להצעות שידוכים המתאימות למעלותיה הרבות של בתנו, אבל ההיצע היה דל ביותר, כי אנחנו לא מסוגלים להבטיח מה שאין לנו.

"אנחנו רואים כיצד מחירי הדירות הולכים ונוסקים, דרישות הבחורים רק עולות והגענו למסקנה, כי אם איננו רוצים להמתין שבתנו תשב בבית עד שילבינו שערותיה, עלינו להתפשר על בחור עם בעיה בריאותית או עם מום קל".

למרות הצמרמורת העוברת למשמע הדברים, חשוב לציין כי לא רק הורי הבנות נאנקים תחת העול הבלתי נסבל. מצבם של הבחורים הוא אמנם טוב לאין ערוך, אבל גם בישיבות מתחילים לראות את ניצני התופעה ההולכת וגדלה של תלמידים המתמהמהים מלהקים את ביתם, לאחר שלא מצאו נערה שתענה על דרישותיהם.

"שמעתי ממספר ראשי ישיבות נודעים שהתפוסה בחדרי הפנימייה שלהם הגיעה השנה לשיאים בלתי מוכרים, המקשים עליהם ביותר. התופעה של בחורים מבוגרים שעדיין ממתינים לשידוך, גדולה מתמיד". כך מעיד הרב יהודה קוק, ראש כולל 'דרכי חי' בבני ברק, העומד גם בראש ארגון 'שהשמחה במעונו', שהוקם לפני כשנתיים ושם לו למטרה לצמצם את ההוצאות הבלתי סבירות בנישואי הילדים. לדבריו, מידי שנה נכנסים בחורים חדשים לעולם הישיבות, אבל במקום שהבחורים המבוגרים יותר יקימו את ביתם ויפנו את מקומם כפי שהיה כל השנים, הם עדיין רווקים, כך שאין מקום לבחורים חדשים".

ויש בידו נתונים: "אם בשנה ממוצעת התחתנו שלושים בחורים מישיבה מסוימת בימי בין הזמנים, השנה נישאו מאותה ישיבה עשרה בלבד. מנגד, שמעתי לא מזמן מנהל סמינר גדול בירושלים המציין בכאב כי למעלה משמונים אחוזים  מבוגרות המוסד שבראשותו עדיין לא התארסו עדיין".

רבים שואלים: אם המצב קשה כל כך, מדוע מאפשרים ראשי הישיבות לתלמידיהם לדרוש מה שאין יכולת לתת? מדוע לא תצא קריאה חד משמעית לבחורים ולהורים שלא להתנות שידוך בדירה?

הרב קוק: "זה לא יהיה הוגן להפיל את נטל האשמה על כתפי הבחורים בלבד. כל הורה שחפץ בכך, יכול בהחלט לנהל את עניני השידוך כרצונו, בלי שאיש יתערב בו, כולל הצוות בישיבה. שמעתי על בחורים רבים, אצילי נפש, שויתרו בחפץ לב על כל דרישה כספית ובלבד שלא להכביד על הורי הצד השני", הוא מדגיש.

"בימינו, אי אפשר לסמוך אך ורק על שדכנים. כל אחד שבנו או בתו מגיע לגיל הנישואין צריך ליידע את כל קרוביו וחבריו על כך ולבקש את עזרתם. כמובן".


"אנחנו מנסים לשכנע בעיקר את ההורים, לנהוג לפי הכלל הפשוט של 'מה ששנוא עליך - אל תעשה לחברך', ולהתנהג עם המחותן בדיוק כפי שהם היו רוצים שינהגו איתם. עם זאת, מדובר בתהליך חברתי התופס תאוצה, כאשר חייבים לזכור שלא פשוט לשנות בפרץ של רגשות רחמים התנהלות של שנים רבות, שבסיסה כאמור היה חיובי.

"כולנו מגלים אמפתיה להורי הבחורות הנדרשים לשלם עבור החתן, אבל ניתן גם להבין את הורי הבחורים המצוינים ממש, הכמהים לראותם ממשיכים ללמוד ללא דאגות. בדרך כלל הם מעלים את הדרישה הזו כבר בתחילת הדרך, ואין חולק על כך שזכותם להמתין למיועדת שהוריה יוכלו לממן זאת מרצונם החופשי. כאשר בחור מגיע לגיל 25 רק בגלל שבקש דירה, הוא מתקשה להסכים להצעת שידוך הכוללת נדוניה נמוכה משמעותית ממה שציפה לקבל אחרי שהמתין זמן רב כל כך.

"עם זאת, אני מכיר הורים רבים שהמתינו זמן רב לנשואי הבן הראשון בשל התעקשותם על סידור הולם, ועם הגיעו של בנם השני לפרקו הם 'מורידים פרופיל', ומוכנים להתפשר על הרבה פחות ובלבד לחסוך ממנו את תקופת ההמתנה המתישה והבלתי נעימה".

קודם לפגישה - דרישה


בקרב המומחים בתחום, שוררת אחידות דעים סביב המסקנה הבאה: הגזרות הכלכליות שנחתו לפני כשמונה שנים על עולם התורה ועל הציבור החרדי, כמו גם נסיקתם של מחירי הדירות למימדים שמרבית ההורים מתקשים להתמודד עימם - מהוות את הטריגר העיקרי לקושי העצום לחתן בכבוד.

לדעת רבים, אחת הסיבות לפריחתו של עולם התורה בדור האחרון נעוצה בעובדה שאברכים רבים יכלו לשקוד על לימודם באין מפריע לאחר שקבלו נדוניה נכבדה, שבמרכזה עומדת דירה נאה המרחיבה דעתו של אדם ומורידה מעל כתפיו את הדאגה הבסיסית לקורת גג.  דורות שלמים של בעלי בתים ואברכים שאספו פרוטה לפרוטה כדי לחתן את יוצאי חלציהם, נאחזו בשעות קשות במיוחד בדבריו הנודעים של מרן ה'חזון איש', לפיהם רק בנושא חיתון הילדים ניתן לראות ניסים גלויים גם בדורנו.

אלא שהמצוקה הכלכלית הקשה שאליה נקלע הצבור החרדי בשנים האחרונות, גרמה לרבים וטובים להרהר ולערער על המנהג הזה, שהפך ברבות הימים לטריגר שגרם למשפחות רבות לקריסה כלכלית ופיזית כאחת, בשל הלחץ הבלתי סביר הנופל על כתפי ההורים. כולנו מכירים היטב את המקרים שבהם הורים ממוטטים כלכלית איבדו את הכרתם או לקו בהתקף לב בעודם מפזזים בחתונת ילדיהם.

"מספרן הגדל והולך של המשפחות החרדיות שירדו אל מתחת לקו העוני גדול היום משמעותית מאשר בעבר", טוען ר' צבי סילבר - מנכ"ל ארגון 'מסילה' לכלכלה נבונה, המעורה היטב בנושא. "התוצאה הישירה של המצב הזה, היא קושי גדל והולך הבא לידי ביטוי בתקופת נישואי הילדים. אנחנו שוכחים שעד לפני דור או שניים המשפחות היו קטנות בהשוואה לדורנו. המשכורות וההכנסות היו גדולות הרבה יותר מחד גיסא, וההוצאות נמוכות משמעותית. אנחנו מדברים על העידן שבו לרבים מהזוגות הנישאים היו סבים וסבתות שקבלו 'רנטות' מגרמניה, שיכלו לסייע משמעותית בחיתון הצאצאים.

"בשנים האחרונות חווה הציבור החרדי מעין קריסה כלכלית. קצבאות הילדים קוצצו משמעותית, המשכורות ירדו וההוצאות עלו בשל יוקר המחיה המאמיר. אם נוסיף לנתונים האובייקטיביים הללו את נסיקת מחירי הדירות בעשור האחרון, נקבל מספר גדל והולך של משפחות המתקשות להשיא את ילדיהן. חלקן מתחייב בלית ברירה על סכומים אסטרונומיים, שאינם ברי השגה, ואלו שלא מסוגלים אפילו לכך, נאלצים לראות בעיניים כלות כיצד שידוך אחר שידוך יורד מהפרק - וישועה אין, בעוד הצד השני, לרוב צד החתן, מסרב להתפשר".

הצד הפסימי של המפה, של אלה שעדיין לא הפנימו שצריך לחולל מהפך, גובה בעיקר קורבנות של הורי בנות: "בשנים האחרונות ישנן בנות רבות ה'תקועות' ללא כל סיבה הנראית לעין", טוענת הגב' שרה גרוס, שדכנית ירושלמית ותיקה. "מדובר בבנות מצוינות לפי כל קנה מידה, שהבעיה היחידה שלהן היא חוסר יכולת של הוריהן לשלם סדר גודל של בין מאה למאה וחמישים אלף דולרים לבחור המתאים ברמתו לבתם המוכשרת (הפסימיים יאמרו שזהו 'סכום נמוך' ב'בורסת הדורשים'... ש"פ).

לו היה מצב שבו רק בחורים מה'מזרח' של הישיבות הנודעות ביותר דורשים דירה, המצב לא היה נורא כל כך, סבורה גרוס. "הבעיה היא שכולם סבורים שמגיעה להם דירה. אם לא במרכז הארץ אז לפחות בפריפריה, שגם בה זקוקים לרבבות דולרים. כך יוצא, שהורים שיש להם בן ובת בשידוכים מקבלים המון הצעות על הבחור ואפס הצעות על הבחורה, בעוד שייתכן מאוד שהיא עולה עליו בערכה עשרת מונים".

אלא שהעניות מעכבתן


להערכתה של גרוס, רק כעשרה אחוזים מכלל הורי הבנות מסוגלים להעניק סכום שיכול לעמוד במתן דירת שלושה חדרים ב'פרויקט' חרדי, אבל כל בחור מקווה שהוא זה שיזכה באותו הורה בעל יכולות. כולם יודעים שקשה הרבה יותר להיות בחור מושלם (לכאורה) מאשר בחורה כלילת מעלות, ולכן מספרן של הבנות המצוינות גבוה לאין ערוך ממספר הבחורים המצוינים, ולכן נוצר מצב כזה.

"במקרים רבים מדי, הורה לבת כלילת מעלות ללא דירה באמתחתה - לא מקבל הצעות מתאימות, כאשר הסיבות לכך אינן ענייניות. יותר מכך: לבחור שלעיתים אינו 'ראוי' לדירה, ישנם סיכויים לקבל אותה במקרים מסוימים, במיוחד כאשר הורי הבת המתבגרת לחוצים. הם ילוו מכל הבא ליד, ימשכנו את כל אשר להם ויתחייבו על דירה, שמחירה רק הולך ומאמיר מיום ליום". לדעת רבים, זוהי הסיבה העיקרית לרשימה ההולכת וגדלה של בנות חרדיות מושלמות הממתינות לזיווגן עד בוש.

וכיצד עומדים הורי הכלות ברכישת הדירה? "אני מכירה אנשים רבים שמכרו את דירותיהם, עקרו לדירות קטנות הרבה יותר או אפילו עזבו את ירושלים או את בני ברק, על מנת שיוכלו לשלם את החובות שנטלו על עצמם", מעידה הגב' גרוס. "אחרים לא מתביישים לפשוט יד, אבל הורים רבים פשוט קורסים באמצע המערכה. חלקם בשל סיבות בריאותיות, וחלקם האחר מודיע באופן חד צדדי, לרוב לאחר כמה שנות נישואין של הזוג והרבה מאוד דחיות והתחמקויות, כי אינו יכול לכבד את התחייבותו".

אז איך נצליח לחתן? תוהים בפחד הורים עם ילדים שגילם מתקדם בצעדי ענק, בניגוד לחשבון הבנק שנסוג לאחור. התשובה הפסימית העגומה, נעוצה במספרן הגדל והולך של מסיימות הסמינרים, השבות מידי יום לבית הוריהן במקום לביתן הפרטי.

"שידוכים רבים", מוסיפה השדכנית, "נתקעים בשל העובדה שהמיועדים לא נפגשים כלל ללא סיכום מראש על פרטי הפרטים של ההוצאות הכספיות. לו הסיכומים הללו היו נערכים לאחר הפגישות, אין לי ספק שהיה ניתן להתגמש ולשבור צלחת. כמובן, אם הורי הבחור דורשים דירה שלמה והבחורה מגיעה עם אפס נדוניה - קשה לראות קשר של קיימא, אבל במקרים שבהם הפערים אינם כה קוטביים, אפשר להתגמש, במיוחד לאחר שנוכחים לראות במעלותיו האמיתיות של הצד השני".

אלא שבשנים האחרונות, מתרבים המקרים שבהם מסרבים הורים לאפשר לילדיהם להיפגש לפני שסוכמו הדרישות הכלכליות. "בחורים רבים אינם מתעניינים כלל באישיותה של הבחורה המוצעת, אלא עוסקים אך ורק בגובה הסכום שאותו יהיו מוכנים הוריה לתת", מספרת גרוס. כך נוצר מצב שבו גם חתן שלא הצליח בסופו של דבר לצאת עם שללו בידו, מספר למחרת הווארט בדיות ורבעי אמיתות על סכומים שלא היו ולא נבראו, מחשש שלו יספר את האמת, יירד ערכו בעיני חבריו".

סכנת חיים ממשית


אשה צעירה פנתה לאחרונה אל הרב יהודה קוק, כשדמעתה על לחיה: בעלה היה 'עילוי' של ממש. הוא נמנה על תלמידיה המובחרים של ישיבה מפורסמת וחשובה ביותר שרבותיו גמרו עליו את ההלל קודם נישואיו ואילצו את הוריה להעניק לו הרבה יותר מיכולתם. והנה, לא חלפו אלא שבעת ימי המשתה, והוא הצהיר באוזניה כי הוא אינו מעוניין לשבת וללמוד בכולל. חד וחלק. "כשלעצמי, אני מבינה שאין לי זכות לבעל בן תורה", היו מילותיה שותתות הדם של הרעיה המרוסקת. "אבל צר לי על אבי, המתגלגל בחו"ל כדי לכסות את הדירה שלנו, שאותה הבטיח ל'עילוי' שפשט את טלפיו ואת עורו של חמיו".

במקרה אחר, הוא מספר, ביקשו ממנו מספר אברכים לפתוח חוג לכלכלה נבונה בשכונתם, לאחר שמספר רב של אברכים הגיעו לחובות בסכומי עתק, בטרם החלו אפילו לערוך בר מצווה. עד מהרה הוא זיהה ביניהם את חבריו לישיבה, כאלו שקיבלו דירה על מגש של כסף מיד עם נישואיהם. "כיצד הגעתם למצב כזה?" התעניין, והתשובה לא בוששה לבוא. במקום לממן את דירתם הם השקיעו כסף כדי לשפץ אותה, והתוצאות ידועות. חבריהם, שנאלצו לנדוד לפריפריה ועמלו קשה כדי לשלם את המשכנתא, היו במצב כלכלי טוב לאין ערוך.

צחוק הגורל או התנהלות כושלת? סייעתא דשמיא מרובה בוודאי אין כאן.

טענת ההגנה המושמעת לא אחת כלפי הדרישה לסידור כספי שמן בתמורה להשתדכות, גורסת כי המימון המלא שמקבל החתן, מאפשר לו ללמוד לאחר נישואיו באין מפריע. הרב קוק, שעשה שעות ארוכות של היוועצות בגדולי ישראל, הודף את הטענה הזו: "כולם מסכימים עם הקביעה שבלתי מוסרי בעליל לבקש מאברך לסגור את הגמרא ולגלגל חובות או אפילו לעזוב את בני משפחתו, כולל ילדיו הקטנים שעדיין בביתו ולהתגלגל בחו"ל במשך חודשים ארוכים - רק כדי שחתנו יוכל להמשיך ללמוד ללא כל הפרעה".

הלימודים האינטנסיביים והמבחנים הלוחצים, אינם משכיחים מהן את מועקת ה'שידוכים', המעיב על חייהן. רשימות של שמות עוברות מיד ליד, כל אחת מתפללת על חברותיה - כדי להיענות תחילה. מצוות הפרשת חלה זוכה אף היא לעדנה, כסגולה מבוקשת, בד בבד עם סגולות אחרות. כולן מצפות לישועה.


"אחד מרבני מודיעין עילית סיפר לי, שהוא עדיין לא נתקל בתושב העיר שארס את ביתו ולא נזקק לכספי צדקה. גדולי ישראל, ביניהם מרנן הגרי"ש אלישיב והגר"ח קנייבסקי, חיוו את דעתם פעמים רבות שאין כל היתר לאדם להתחייב סכומים שאין ביכולתו לשלם, והדבר נכלל בגדר האסור של 'לווה רשע ולא ישלם". צריך להתייחס לבחור שדורש דירה כאל אדם נחות מוסרית", מתקומם הרב סילבר.

"הרי ברור כשמש שמדובר בסכנת חיים ובפיקוח נפש של יהודים שחצו את גיל הארבעים. איך אישה יכולה לחיות עם בעלה, מתוך ידיעה שהם נישאו רק בגלל שהשיגו לה דירה, ולא בזכות אישיותה? איך חתן יכול להמשיך לחיות, כאשר הוא יודע שהוא אחראי למצב בריאותו המדורדר של חמיו? באיזו זכות מוסרית מסוגל בחור צעיר לגזול כסף מחמיו? למה דווקא אברך עם ותק של 20 שנה יותר ממנו, יסגור את הגמרא כדי להביא לו, הצעיר שבקושי התחיל את החיים, למעלה מ-100 אלף דולר?!

"לכאורה, היינו צריכים להמתין שהמעגל יפסק מעצמו", הוא אומר. "ככל שהשנים נוקפות, מספר הילדים גבוה, ברוך השם, ומחיר הדירות מטפס בהתמדה לגבהים שלא שיערום אבותינו. חשבון מתמטי פשוט יגלה שאי אפשר לעמוד במטלה מבחינה מעשית, אבל אסור שנחכה עד שנראה שלכולם באמת אין כסף, כי בינתיים חיי יהודים תמימים מוטלים על הכף. הם צוברים עוד ועוד חובות מחוסר ברירה, בוכים ומתמוטטים, ומישהו מוכרח לעשות סוף למצב".

שידוך בהרכבה עצמית
אתם בטח מכירים את הניסוח הבא: 'הבת שלי צדקת ויראת שמיים, עם ראש פתוח, מודרנית - אבל רוצה בית של תורה; אנחנו מחפשים לה בחור 'פרום' - אבל לא מצומצם; ממשפחה טובה - אבל לא סגורה מדי; כאלה שיש להם כסף ועשו כבר שידוכים טובים - אבל לא כאלו שיביטו עלינו מלמעלה למטה.

לעיתים מתווסף לבקשה תאור מסובך אף יותר: 'הוא לומד אמנם בישיבה פלונית, אבל הוא יותר 'פתוח' / 'סגור' / 'מתמיד' / מוכשר ממרבית חבריו, ולכן הוא מעוניין אך ורק בבחורה מסוג מסוים. בעצם, אולי עדיף כזו שסיימה כבר ללמוד ומצאה עבודה - אבל שתהיה צנועה וחסודה כאילו היא נמצאת בסמינר. יש לנו עדיפות לבת בכורה, שלהוריה אין עדיין חובות מנישואים קודמים, או בת זקונים, מה שיאפשר להוריה להתחייב עבורה בלי גבול. היא גם צריכה להיות בעלת אופי מסוים ('שקטה' / 'סוערת' / 'עדינה' / 'חברותית' וכו'). המשפחה צריכה להיות אף היא בהתאם, בעלת כל המעלות ביחד וכל אחת לחוד'....

אם גם אתם מתקשים להתאים למיוחדים הללו את החצי השני, עליתם על לוז הבעיה. אפשר בהחלט לנסות לשדך לבחור מתמיד וכשרוני, בעל מידות טובות ויראת שמיים בסיסית - בחורה בעלת כישורים ושאיפות זהים, בדיוק כפי שאפשר להתאים בין צעירים מוכשרים פחות ובעלי שאיפות נמוכות יותר. אבל קשה עד בלתי אפשרי למצוא בריה שתענה בחיוב על כל הניואנסים כולם, כדרישת הלקוח.

השדכנית שרה גרוס: "קשת התיאורים הרחבה המתלווה לצעירים של היום מקשה עד מאוד למצוא שידוך מתאים. כשאני שומעת בקשה כזו, אני תמיד ממליצה להוריד את כל הדקויות, שמתבררות בדרך כלל כעורבא פרח. מרבית הבחורים מתנהגים בדיוק כמו יתר חבריהם לישיבה, מי יותר ומי פחות, וכמעט כולם מתגלים כהרבה פחות טובים ומוכשרים מאשר תארו אותם.

"הבחורות, אגב, לרוב הן טובות ומוצלחות בדומה לשבחים שהרעיפו עליהן, ולרוב אין הפתעות לרעה. בחורה חדת עין יכולה להבחין כבר בפגישה הראשונה האם ליושב מולה ישנן שאיפות אמיתיות להיות גדול בתורה או לא, האם הוא חכם או רדוד, והאם מידותיו הן תרומיות או הרבה פחות. את האחריות על נכונות הברורים אגב, אני מקפידה להותיר אך ורק על המבררים עצמם, בדיוק מהסיבה הזו".

כך תיחלצו מהבוץ


גל האכזבות המלווה את ההורים בדרכם לשדך את בנותיהם, מביא לכך שלבבות רבים יישברו עוד בטרם תישבר הצלחת. אבל אין ייאוש. בעזרתם של בני שיחנו הצלחנו למצוא כמה עצות ודרכים כדי לעשות את השתדלותנו ולנסות להוציא את עגלת השידוכים התקועה מן הבוץ, בתקווה שבורא העולם בקנין ישלים את זה הבנין.

כדי שלא תשקעו בדכדוך עמוק דווקא בזמן שאמור להיות פסגת השמחה, נציין שלמרות כל המחכים לדירה והמצפות לשידוך, מתבצעים להערכת העוסקים בתחום בכל שנה כ-4,000 שידוכים בציבור החרדי. אבל הנחמה לא רק טמונה בעובדה שמדובר בצרת רבים, אלא בפתרונות שכבר החלו לצוץ על פני השטח. כך לדוגמה, מספר הרב קוק כי הארגון שבניהולו ערך עד כה עשרות כנסים בכל רחבי הארץ, בהשתתפות רבנים ידועי שם וראשי ישיבות חשובים, הזועקים מנהמת ליבם נגד התחייבויות שאינן מציאותיות.

בסוף הכנס נדרשים ההורים, על פי הוראת גדולי ישראל העומדים בראש הארגון, להסכים לצמצם ככל האפשר את הוצאות החתונה והרהיטים ולהתחייב על סכום מירבי של 45 אלף דולרים לבת, ו-20 אלף דולרים לבן, כאשר את היתר נוטל הזוג על עצמו. הרב קוק מציין, כי בין המטרות הראשיות של הארגון נמצאת התכנית להקים מאגר של משפחות שיהיו מוכנות להתקשר ביניהן על פי הכללים שנקבעו. החתימה תחייב את ההורים רק כאשר יגיעו לרף של עשרת אלפים משפחות, כאשר בינתיים נאספו כבר כחמשת אלפים חתימות, אבל כבר היום יצאו לפועל מספר שידוכים על פי הכללים הללו.

הרב קוק: "בסיעתא דשמיא הצלחנו גם להכניס לתודעת הציבור את המשוואה הפשוטה וההגיונית, שכל אחד יכול לדרוש לפי הסכום שאותו הוא מוכן לתת. ידוע לי בוודאות שגם בחורים שחזרו מהווארט וסיפרו שקבלו דירה, עשו זאת רק בשל הבושה, בעוד שבפועל הם קיבלו סכום בלתי שימושי שיכול אולי להספיק לחצי חדר בלבד. מאות בחורים, מהטובים שבעולם הישיבות, קנו בשנים האחרונות דירות בצפון ובדרום, במקומות שחבריהם מהמחזורים הגבוהים בישיבה יותר לא העזו אפילו לחלום עליהם. כל שידוך שנעשה בצורה כזאת, מפחית את הסיכוי של בחורים אחרים לקבל דירות שלמות".

למעשה, עיקר הפעילות שלכם נעשה בצד החתן, שנאלץ לוותר...

"אני לא סבור שמדובר בכלל בויתור", מפתיע הרב קוק. "בשנים האחרונות קרו מספר מקרים שבהם הורים שהתחייבו סכום לא הגיוני לא הצליחו לממש את התחייבותם, עם כל רצונם הטוב. אז גם להם מוטב לדבר על סכום קטן יותר, אבל מציאותי ובר השגה.

"פעם העריך באוזני יועץ משכנתאות בכיר מבני ברק, כי שמונים אחוזים מהורי הבנות בציבור הליטאי הנוהג לקחת משכנתא עבור הזוג הצעיר - אינם עומדים בהחזרים. לבסוף נאלץ הזוג לקחת על עצמו את התשלומים, מחשש שקורת הגג שלהם תשלל. במקרים רבים מביא הדבר למריבות קשות במשפחה. עד כדי כך, ששמעתי משדכן מפורסם, שרוב הזוגות הצעירים המגיעים לפירוק הבית, רח"ל עושים זאת בשל מצוקת הדירות".

הרב קוק על מקרה שבו טיפל, שהגיע לבסוף לבית הדין: בכל פעם שהבעל הצעיר לא למד מספיק, לדעתה של אשתו, היא חשבה מיד על סכום הכסף העצום שאביה שיעבד את עצמו עבורו, ופעמים רבות לא יכלה להתאפק מלהעיר לבעלה שהוא לא מצדיק את הרס משפחתם. ההערות הללו הרסו בסופו של דבר גם את משפחתם הפרטית.

נקודה נוספת הראויה לציון, נוגעת ישירות למצב שנוצר שבו רק גבירים ואנשי עסקים גדולים מסוגלים להעניק דירה. מטבע הדברים, בת הגדלה בבית כזה, יקשה עליה מאוד להעריך את למודו של בעלה ולתת לו ללמוד גם כאשר עזרתו בבית נדרשת, ולהתרגל לחיי צמצום והסתפקות במועט.

בהקשר זה מספר הרב קוק על איש עסקים עשיר מירושלים שפנה לראש ישיבת כנסת יצחק בחדרה, הגאון רבי יהושע ארנברג שליט"א, ובפיו בקשה: הוא מעוניין בבחור המוצלח ביותר בישיבה כדי לקחתו לחתן לבתו, כאשר הוא מצידו מתחייב על סידור מלא. ראש הישיבה ענה לאותו אדם שהוא מבקש לשקול בעניין ולכן יודה לו מאוד אם יתקשר אליו בעוד מספר ימים.

"ראש הישיבה ספר לי כי הוא יכול היה לשלוף על אתר את שמו של המצטיין שבחבורה, אבל חשש שאם בחור כזה ייכנס לבית עשיר כל כך, הוא לא יישאר בלימוד זמן רב, ולכן חבל לקלקל בחור מתמיד כזה. לומר שם של בחור ברמה נמוכה יותר הוא לא רצה, כי אותו איש עסקים ביקש דווקא את המוצלח ביותר. לשמחתו של הרב ארנברג, אותו אב לא חזר אליו יותר, כך שנחסכה ממנו התשובה הבעייתית".

אשה לשם ממון?


גם אם עדיין לא נתקלתם באנשים המוכנים לוותר על דרישות כספיות מרחיקות לכת, מציע ר' צבי סילבר לא להתחייב, מתוך ייאוש גרידא, לסכומים מסכני חיים.

"למרבה הפלא, עדיין ישנם בינינו אנשים הסבורים שמדובר בחבלי משיח שכולנו צריכים לעבור. הם חושבים שכולנו באותה צרה, וכמו שכולם מצליחים לחתן ילדים - גם הם נעשה זאת.

"הם לא מבינים שגם אם שני בני הזוג עובדים, לא ניתן להתחייב על סכום עתק ולתת אותו בפעם אחת, במקום בתשלומים של שנים רבות", אומר הרב קוק. "נאמר במפורש, כי 'כל הנושא אישה לשם ממון - יהיו לו בנים שאינם מהוגנים. שמעתי מגדולי ישראל, שחלק גדול מהבעיות שיש כיום בחינוך ילדים נובעות מכך. הרמ"א, שמביא את המימרה הזו מוסיף וכותב ש'כל מה שייתן לו חמיו וחמותו ייקח בעין יפה ואז יצליח' ".

מה אתה מציע לעשות? לתת לבנות להמתין עד שילבין שער ראשן?

"אני סבור שכדאי לחשוב קודם כל על ההורים ששער ראשם וזקנם הלבין בטרם עת. אין צורך להותיר את הילדים ברווקותם. יש בינינו מספיק אנשים שמוכנים לנהל את השידוכים של יוצאי חלציהם במספרים אחרים לחלוטין. כמו שאדם לא יקנה אתרוג בסכום של אלפי דולרים, גם אם נפשו חשקה בו, כך צריך לוותר על שידוך קורץ שיכול למוטט את הבית כולו.

"בימים אלו אני מלווה אדם שמסובך נוראות אחרי התחייבויות בלתי רגילות בשל שידוכי ילדיו, וגם כעת הגיעה בתו לפרקה. הצעתי לו שיאמר כבר בתחילת הדרך, עדיף בשיחה פנים אל פנים מול המחותן עצמו, שהוא אינו יכול להתחייב מעבר לסכום מסוים. שיעשה זאת כעת, במקום להמתין לסיום הפגישות ואז להילחץ ולהתחייב בלית בררה.

"שמעתי מאב שהלך לגראי"ל שטינמן ושאל מה לעשות כאשר החתן דורש סכומי עתק. התשובה שקבל היתה פשוטה בתכלית: 'מדוע אתה מתעקש דווקא על הישיבה הזו? האם לא ניתן למצוא בחור טוב ומתמיד מישיבות אחרות, שהדרישות שם נמוכות משמעותית?' דווקא את הבחורים שדורשים דירה יש לבדוק בשבע עיניים, כאשר בחור ש'דורש' דירה יש לבדוק אחריו".

ואפילו כולנו שדכנים
ובכל זאת, אנשים מתחייבים, נותנים ורובם ממשיכים לחיות.

"האם חיים כאלו נכללים בהגדרה של חיים? לחיה נרדפת יש יותר מנוחת נפש מאשר לאדם בעל חובות עצומים. בסופו של דבר נאלצים ההורים הללו למכור את דירתם, להתגלגל בדירות שכורות, לעשות חודשים ארוכים בשנור בחו"ל כשהם רחוקים ממשפחתם. במקום זה אפשר וצריך להתחזק באמונה ובביטחון בבורא עולם שהזיווג שנוצר כבר לפני יצירת הוולד הוא הזיווג האמיתי.

"בהקשר הזה שמעתי משמו של הגר"מ קסלר, רבה של מודיעין עילית, שאם אין הסכמה סביב הדרישות הכלכליות, אות הוא מאת השם שאין זה הזיווג האמיתי. הוא גם ספר לי על שידוך שנסגר לאחרונה ממש, בו התלבט אחד ממקורבי מרן הגראי"ל שטיינמן, המגורר במודיעין עילית: היה לו סכום כסף קטן בלבד כדי להתחייב, והוא בא לבקש עצה כיצד יוכל לחתן את ביתו בצורה כזו. "ד' מזווג זיווגים", היתה התשובה. "אין צורך ואפילו אסור להתחייב על סכום שלא תוכל לעמוד בו".

הרב קוק על מקרה שבו טיפל, שהגיע לבסוף לבית הדין: בכל פעם שהבעל הצעיר לא למד מספיק, לדעתה של אשתו, היא חשבה מיד על סכום הכסף העצום שאביה שיעבד את עצמו עבורו, ופעמים רבות לא יכלה להתאפק מלהעיר לבעלה שהוא לא מצדיק את הרס משפחתם. ההערות הללו הרסו בסופו של דבר גם את משפחתם הפרטית.


מספר ימים נקפו, ומקורב נוסף הגיע. גם הפעם היה זה תושב מודיעין עילית, והוא הגיע להתייעץ בקשר לשידוך שהוצע לבנו, עם בחורה מצוינת, אך הוריה הסכימו להתחייב עבורה 'רק' כמה מאות אלפי שקלים. הגראי"ל הציע לו ללכת על השידוך, ועד מהרה התברר כי שתי השאלות היו בקשר לאותו שידוך, שקם על רגליו למרות הסכום הנמוך, יחסית.

לספור הזה ישנו פרק שלישי, מפעים ביותר: אבי החתן רכש דירת מגורים חדשה בעיר, שכללה יחידת דיור על הגג ששווייה הגיע בדיוק נמרץ לסכום אותו נתן המחותן, שנרכשה כמובן על ידי הזוג הצעיר והמאושר.

למי שעדיין חרד מפני רמת מחירי הדירות הגבוהה, מספרת הגב' גרוס על שידוכים רבים שנסגרו תחת ידה בסכומים נמוכים למדי, אבל למרבה הפלא הזוג הצעיר לא נזקק לפתוח אוהל מחאה בשדרות רוטשילד, ואפילו לא להצטופף במחסן חנוק. "זוגות צעירים רבים רכשו דירות בטבריה, בצפת ובחיפה, שבהן המחירים נמוכים משמעותית. גם אלו שלא גרים בדירות שרכשו יכולים לשכור דירה באזור חרדי יותר בינתיים, ולהוסיף סכומי כסף לא גבוהים. אני אישית חיתנתי שני ילדים עם דירה בדמי מפתח, שזולה משמעותית מדירה קנויה. זו גם אופציה".

ומה עושים כאשר לבחורה אין כלל הצעות, ללא קשר לחשבון הבנק של הוריה?

"בימינו, אי אפשר לסמוך אך ורק על שדכנים. כל אחד שבנו או בתו מגיע לגיל הנישואין צריך ליידע את כל קרוביו וחבריו על כך ולבקש את עזרתם. כמובן, אפשר וצריך לפנות גם לשדכנים מקצועיים ולהתקשר אליהם באופן קבוע כדי לשמוע האם יש חדש, בלי לצפות שהם יעשו זאת. אפילו שדכנים מתקשים לעיתים להשיא את ילדיהם הם רק בשל חוסר הצעות, כך שכל מי שיודע ויכול לעזור, יבורך".

והעיקר, שיהיה בקלות ובמזל טוב.

סקירה
ומה קורה בחסידויות?

בעוד המצוקה שתוארה לעיל היא נחלתם של בני הציבור הליטאי-ספרדי בעיקר, בחוגים אחרים מתמקדות הבעיות סביב סיבות אחרות, כאשר המכנה המשותף היחיד היא המצוקה עצמה, הזהה בכל חוגי הציבור החרדי.

בציבור הירושלמי מקובל לסדר את הזוגות הצעירים בדירה בפרויקט חרדי ללא משכנתא, כאשר החלוקה בין הבנים והבנות אינה ברורה. בדרך כלל, יקבל הזוג משני הצדדים של ההורים סכום זהה.

בצבור החסידי, העניינים פשוטים הרבה יותר. בתחתית הרף נמצאת חסידות חב"ד, שמתנגדת באופן גורף להענקת דירות על ידי ההורים. רבים מהזוגות הצעירים בחסידות משמשים כ'שלוחים" ומקימים את ביתם החדש במקומות שונים על פני הגלובוס, או בערים חילוניות בארץ, לעיתים במחירים זולים ביותר.

בחסידויות ירושלמיות כמו תולדות אהרן או תולדות אברהם יצחק, נהוג להעניק לזוג הצעיר כ-130 אלף דולרים, בדומה לירושלמים הליטאיים. חסידי באיאן, צאנז, סלונים וויז'ניץ, נהגו עד לפני זמן לא רב לחלק את הוצאות הדירה בין ההורים והזוג הצעיר בצורה שווה, אבל כיום כל קהילה נוהגת באופן שונה במקצת, בהתאם להוראות האדמו"ר ובהתחשב בשאלה האם האברך הצעיר ייצא לעבוד או יישאר בכולל.

בקהילות חסידיות בארה"ב מקובל לתת 20 אלף דולרים מכל צד, ובנוסף לסייע בשכירות הדירה במשך כשמונה שנים, כך שהסכום הסופי עומד על 50 אלף דולרים בממוצע, הניתנים בפריסה של שנים רבות. בקרב הבחורים בלייקווד מקובל לעיתים לבקש דירה, אבל לא מדובר בתנאי מעכב.

באופן כללי, הצבור האמריקני מסייע לילדים כראות עיניו, כאשר שידוכים רבים נסגרים עם אלף דולרים מכל צד, וגם אז הילדים אומרים תודה.

בקרב חסידי גור, העניינים יגעים יותר. שם קיימת מצוקה בדומה לציבור הליטאי והספרדי, אבל שם הסובלים הם הבחורים. כידוע, באופן אובייקטיבי, מספר הבחורים בחסידות עולה בהרבה על מספר הבחורות, כך שלבנות ישנן הצעות רבות, ומרביתן נחטפות' ממש כבר בגיל צעיר ממש, אבל בחורים מצוינים יכולים להמתין במשך שנים רבות. אי לכך, ישנם רבים המעניקים לבנם דירה שלמה כדי לזכות בכלה מובחרת מהר ככל האפשר. אם לא, נוהגים הצדדים להתפשר על סכום פעוט בהרבה, כעשרים אלף דולרים מכל צד.

בחסידות בעלזא, הדברים פשוטים הרבה יותר. את השידוכים מוציאים לפועל שדכנים מהחסידות, ולרוב, לפני שההורים מתעוררים לדאוג, הטלפונים מקדימים אותם. מספר הבחורים והבחורות זהה פחות או יותר, ומרבית השידוכים נסגרים על כעשרים אלף דולרים מכל צד. הילדים פונים לרכוש דירה בערים המרוחקות למגורים או להשקעה, כאשר במשך השנה הראשונה ההורים משלמים את דמי השכירות. ישנם שידוכים שנסגרים על סכומים נמוכים יותר, או אפילו הרבה יותר, אבל הם במיעוט.

לעומת זאת, ישנם בחורים מצוינים ממש הזוכים לסידור מלא, לרוב על ידי בעלי הון מחו"ל. נקודה נוספת ייחודית לחסידות, נוגעת לגיל המשודכים. מרבית הבחורים מתארסים בגיל שמונה עשרה או מעט יותר, כאשר בדרך כלל הבנות מבוגרות מהם בשנה. רק במקרים נדירים מאוד נותרים צעירים באפס הצעות, ובמקרים כאלו, פונים ההורים לחסידויות אחרות.

(כיכר השבת)

הדפסשלח לחברהוסף תגובה

כתבות נוספות שעשויות לעניין אותך

"בברכת האילנות פעלתי עבורכם בשמיים שיהיו לכם בן ובת"
דן כנר: "הקשר שלי לתנ"ך החל מילדות"
הילולת המקובל האלוקי רבי יצחק כדורי זצוק"ל
העיר העתיקה מתעוררת לתחיה
כוחם של התהילים
בדרום קוריאה הבינו את זה מזמן
עבור לתוכן העמוד

 

תשמישי קדושה  | קמיעות  | תפילין  | מזוזות  | סוכות | לג בעומר | ראש השנה  | שבועות  | פורים | טו בשבט | חנוכה  | קבלה מעשית | הלכה | ברכת הצלחה | פרנסה | ברכות לזיווג ברכות להריון | ספר הרפואות הגנוז  | סגולות ישראל  |  שבע ברכות - שידוכים לדתיים | פרשת השבוע  |  שאל את הרב  | אסטרולוגיה  |