תרומות
בקשות ברכות ופדיון נפש

עגלת קניות

עגלת הקניות שלך ריקה.

כניסה לחברים רשומים

 

רסיסים של אמונה

27/07/2014 16:10
רסיסים של אמונה (הגדל)

בשבועות הספורים מאז החל מבצע 'צוק איתן' שהפך למלחמה מתמשכת בדרום הארץ, התצטברו ניסים רבים ● עיתון 'בקהילה' הציג עשרה מהם שהסכימו לספר את הנס האישי שלהם, עם המבט היהודי על הזכייה בחיים ● "רואים שהקב"ה שומר עלינו. קוראים למושב הזה 'שרשרת' וזה ממש חלק משרשרת הניסים"

 

שרשרת ניסים: בשעות הצהריים של יום ראשון התרחש נס של ממש להרב ישראל ברייש, אברך חסיד בעלזא המשמש כמשגיח מטעם כשרות בד"ץ 'מחזיקי הדת – בעלזא' כשתפקידו הוא לסייר במטעים ובשדות החקלאיים בדרום הארץ.

למרות המצב הביטחוני המתוח, הגיע המשגיח לביקור פתע בחממה בה מגדלים סוגים שונים של כרוב, במושב שרשרת, שהינו חלק מיישובי אשכול. המשגיח בדק לעומק את הגידולים הנקיים מחרקים ותולעים ועזב את המקום.

מיד לאחר שעזב את המקום ברכבו הוא שמע אזעקה ונאלץ להסתתר במקום מוגן. ה'בום' ששמע בישר לו רעות. זה היה מדי קרוב. רגע לאחר מכן, מתקשר אליו בבהלה ובהתרגשות הבעלים של החממה כשהוא נרגש כולו ואומר לו: "היה לך נס עצום".

"באותו מקום בדיוק בו עמדנו", סיפר לו בעל החממה, "נפל טיל רב נפץ וכתוצאה מהפיצוץ העז פרצה שריפה במקום, ניצלת בנס גלוי. לו היית נשאר שם עוד דקה, אני לא רוצה לחשוב מה יכול היה לקרות".

המשגיח, שהיה עדיין בתחומי המושב, שב במהירות למקום בו עמד רק דקות קודם, על מנת להיווכח ולראות את הנס מקרוב, כשהוא מודה לה' על החסד שעשה עמו כשניצל ממוות בטוח.

"זה חסד ה' שאנו רואים", אומר בהתפעלות הרב ישראל ברייש ל'בקהילה', "חלק מהמסירות של עבודת הקודש הזו, רואים שהקב"ה שומר עלינו. קוראים למושב הזה 'שרשרת' וזה ממש חלק משרשרת הניסים. אכן לא מדובר בדבר קל להגיע בימים אלו לכל המקומות הללו, יש פחד גדול, אך אני יודע שאנו בבחינת שלוחי מצווה, ולכן נמשיך ללכת לכל המקומות הללו, אומנם בזהירות ולפי כל כללי הבטיחות, אבל נמשיך לעסוק במלאכת הקודש לזכות את עם ישראל באוכל כשר, בתקווה ובתפילה לסיום מהיר של המלחמה הזו".

רסיס מזל

"זהו הרסיס השני שפוגש אותי. הייתי נהג מג"ד בחמש מלחמות, והרסיס הראשון פגע בראשי כחייל במלחמת לבנון הראשונה", כך אומר ל'בקהילה' שלמה קום, המתאושש מניתוח חירום שעבר לאחר שנפגע מרסיסים מהטיל שנפל ביום שישי בתחנת הדלק באשדוד וגבה מספר רב של פצועים.

שלמה קום, בן 78, תושב אשדוד, אב ל-5 ילדים וסב ל-6 נכדים, עבר ביום ראשון בבוקר בהצלחה ניתוח בהרדמה מלאה ע"י מומחים במחלקת עיניים, להוצאת רסיס שחדר לארובת העין, ובכך הצליחו להציל את עינו השמאלית.

קום, שאביו נהרג במלחמת תש"ח עת שירת כמפקד אזור ירושלים, תדלק ביום שישי בתחנת הדלק בעיר מגוריו מזה 40 שנים, אשדוד. "לפתע נשמעה אזעקה. הלכתי לכיוון המרחב המוגן בבית הקפה שהיה עמוס באנשים. נצמדתי לקיר ופתאום נשמע בום אדיר ומחריש אוזניים. הרגשתי חתך מתחת לעין מהרסיס שנכנס פנימה והיו לי צפצופים באוזניים.

"הבהילו אותי באמבולנס לחדר המיון בקפלן", מספר קום, "כאן כבר טיפלו בי במסירות רבה ובידיים בטוחות של הצוות הרפואי במחלקת עיניים. הרופאים המדהימים הצליחו להוציא את הרסיס בשלמותו ולמנוע נזק בלתי הפיך לעין. תודה גדולה לאנשים היקרים האלה, זה ממש נס גדול ביותר, לא להאמין שיצאתי מזה עם עיניים בריאות".

ד"ר אשר מילשטיין, מנתח מומחה במחלקת העיניים, מסביר ל'בקהילה' את גודל הנס: "הרסיס שחדר דרך הלחי ושבר את העצם היה מילימטר וחצי מתחת לגלגל העין. במהלך ניתוח שבוצע בהרדמה מלאה חולץ הרסיס במלואו בהצלחה והועבר למשפחתו. אין ספק שהיה במקרה הזה נס גדול וטיפול מהיר שהצילו את עינו, והוא במצב טוב".

כאמור זהו אינו המפגש הראשון של שלמה עם רסיסי טילים. בהיותו איש מילואים במלחמת לבנון הראשונה בדרום לבנון חטף רסיס בראשו ונפצע. "גם במבצע עופרת יצוקה נפל טיל ממש קרוב לבית שלנו, אך למרות הכול אנחנו חזקים מאוד ועומדים בכל מה שקורה", הוא אומר.

קום הנרגש מודה על הניסים הגדולים ואומר כי למרות הרצון לשבש את החיים של תושבי המדינה, "נמשיך להיות תושבי אשדוד ולא נתכופף מול מבקשי רעתנו".

לא מתנתקים

"ביום שישי קיבלנו ד"ש מגוש קטיף", מספר יגאל קירשנזפט. "חלק מטיל שנשלח מאזור צפון הגוש, נפל בפתח ביתנו בניצן. שמחנו לקבל דרישת שלום מהבית, תזכורת לחושך הגלות", מתאר קירשנזפט את רגעי ההתרגשות שעברו עליו בבוקרו של יום שישי, כשהתברר שחלק מהטיל נפל בפתח ביתו המשמש גם כבית חב"ד, ואך בנס לא פגע בבני הבית.

עבור קירשנזפט לא מדובר בנס רגיל, אלא בנס כואב ביותר, שכן לפני הגירוש מגוש קטיף הוא הפעיל שם בית חב"ד תוסס. ועתה, לא רק שהגירוש והרס ישובי גוש קטיף לא הביאו שלום ושקט לאזור, אלא הטילים רודפים את מגורשי הגוש עד הישוב ניצן, בו מתגוררות משפחות שגורשו מהגוש אך לא מוצאות מנוחה.

"אמרנו, כתבנו, הזהרנו, ציירנו מפות עם חיצים ותמונות של הטילים אך דברינו נפלו על אוזניים ערלות. לצערנו, היו גם חרדים שהיו שותפים למזימה זו ותמכו באריאל שרון ובביצוע התכנית הזדונית שכעת כולם רואים ומרגישים את הטעות הנוראה בה", הוא אומר.

"מדינת ישראל השאירה למחבלים את כל בתי הכנסת ומוסדות הציבור בגוש קטיף. המחבלים מיהרו להקים במוסדות אלו מרכזי טרור. חלק מהפצצות צה"ל במבצע זה ובקודמו כוונו נגד מבני ציבור אלו. כך הושמד המבנה הגדול והיפה של ת"ת עצמונה, כך נמחק אולם השמחות בנוה דקלים, הצרכנייה במרכז המסחרי של הגוש שנהפך לאוניברסיטה האסלמית ועוד. כואב, כואב מאוד. מליון יהודים במקלטים, ביטול תורה אדיר, משק מושבת, מיליארדי שקלים נזקים, פצועים רבים בגוף ובנפש".

קירשנזפט מספר שהנס הגדול שראו הוא וכל באי בית חב"ד משתלב היטב במערך הפעילות שנעשה בישוב ניצן, למרות המצב הביטחוני החמור. "למרות נדודי השינה והריצות לממ"ד באמצע הלילה, הילדים והנוער מגיעים בשמחה לתפילה. כמו כן ממשיך להתנהל הכולל למובטלים בניצן. הלימודים מתקיימים בסמוך לממ"ד וב"ה חברים רבים מגיעים".

על נס נוסף שחוו במקום מספר קירשנזפט ל'בקהילה': "ביום רביעי קיימנו התוועדות לרגל חג הגאולה יב"-י"ג תמוז, ובמלאת 9 שנים לנס ההצלה האישי שלנו מהפצמ"ר. למרות המצב, הגיעו חברים רבים שהתחזקו והשמחה הייתה רבה. בדרך נס, לפני ההתוועדות היו אזעקות ופיצוצים אך במשך כל זמן ההתוועדות הייתה דממה של ממש. חמש דקות לאחר סיום ההתוועדות, שוב החלה ה'חגיגה', וראינו בכך נס של ממש".

לצד הניסים, אי אפשר שלא להתפעל מקירשנזפט, שלמרות המצב עורך מבצעים של חסד וסיוע למשפחות רבות שנקלעו למצב קשה בעקבות הגירוש, ועכשיו עם התחזקת מתחי הטילים מצבן הורע שבעתיים.

גז בעיניים

"קטסטרופה", כך מגדיר יהודה הלדסהיים, חובש 'איחוד הצלה' בראשון לציון שנקלע לתוך קו האש יחד עם עשרות שכנים בבניין מגורים במרכז העיר, שנעתקה נשימתם למול גודל הנס שאירע להם, אך לא פחות מכך הם נאחזו חרדה עמוקה ממה שחלילה יכול היה להתרחש בבניין שלהם.

"זו הייתה אזעקה כמו כל האזעקות שהיו בשבוע האחרון באזור ראשון לציון", משחזר הלדסהיים בראיון ל'בקהילה', "לא חשבנו שזה משהו יותר, אבל למרבה הנס, הפעם ראינו את ההשגחה הפרטית איך יש שמירה מיוחדת על עם ישראל. כשהגענו למקום ראיתי ממש ליד בלוני הגז של הבניין, מטר ליד, שוכבת לה פצצת גראד שלמה. אני לא רוצה לחשוב אילו מימדי אסון היו כאן אילו הפצצה הייתה מתפוצצת ועמה בלוני הגז. רק מלחשוב על זה כולנו מלאי חרדה.

"מדובר בנס גלוי שאין לו כל הסבר אחר", אומר הלדסהיים, "הרקטה שנפלה בחצר הבניין לא התפוצצה למרות שנפלה על שטח מרוצף, ולא רק זה, מסביב גם היו חלקים רבים של טילי כיפת הברזל, שנפלו על מקום שרק לפני כמה שניות היו בו עשרות מילדי השכונה, ילדים ששמעו להוראות פיקוד העורף והצליחו להיכנס במרוצה למרחב מוגן ולא נפגעו פיזית. הענקנו במקום סיוע לשמונה נפגעי חרדה במצב קל, מרביתם ילדים שנבהלו עקב האזעקה ונפילת הרקטה בסמוך למקום בו שהו לפני רגע".

הלדסהיים מדגיש כי הפעם ראו את הניסים במוחש: "אני מגיע למקומות רבים ובפרט בשבוע הזה של המבצע, אבל הפעם כשהתושבים יצאו מהבית וראו מה שקרה להם, חלקם לא יכלו לעמוד מרוב בהלה וחרדה, ולכן היו פגועי הלם רבים שהיינו צריכים לטפל בהם. אנשים לא האמינו למה שהם ראו, אבל מבחינתי זה רק מעצים את גודל הנס ואת החובה שלנו להודות להשי"ת על הנס הגדול.

"ככלל, אחד כמוני שמסתובב בשטח להושיט עזרה רואה מדי שעה בשעה את הניסים הגדולים ואת ההשגחה הפרטית, אבל הסיפור הזה אותו חוויתי בחצר בניין המגורים בראשון לציון, זה משהו אחר בכלל, זה נס מופלא ביותר, עד כי מצמרר לחשוב מה יכול היה להיות אלמלא פצצת הגראד הייתה נוחתת בשלמותה".

תחת אש

האזעקה הראשונה בבוקר יום שישי באשדוד הביאה איתה גם צליל שלמרבה המזל כמעט נשכח: שריקה של רקטה בדרכה לנחיתה. הייתה זו רקטת גראד שלא יורטה על ידי מערכת כיפת ברזל ופגעה בתחנת דלק בפאתי העיר.

הרקטה פגעה סמוך למיכלית דלק וגרמה לפיצוצה ולשריפה של כמה כלי רכב ושל מבנה התחנה. עשן שחור היתמר מהתחנה, ובכל כמה שניות נשמעו פיצוצי משנה. בפיצוץ נפצע תושב העיר, שרכבו ספג רסיסים והתלקח. לעזרתו מיהרו אנשי משטרה והצלה שמשכו את הפצוע מהרכב הבוער והעניקו לו עזרה ראשונה.

נהג המיכלית, אשר דרעי, היה שותף מלא לנס: "חיברתי את המיכלית למאגר התת קרקעי והתחלתי לתדלק. כשהחלה האזעקה מיהרתי לסגור את הברז ואת פתח המאגר כדי לוודא שאין זרימה של דלק החוצה לרצפה ומיד רצתי למרחב המוגן. לא הספקתי להגיע אליו, הטיל נפל, ואני נפלתי על הרצפה".

התושייה והאחריות של דרעי מנעו אסון כבד. "פעלתי בסך הכול כפי שעושים בכל מצב שיכול להתפתח לזרימה של דלק ובהתאם להנחיה", הוסיף, "אחרת, שלושים אלף ליטר דלק היו זורמים מהמיכלית לרצפה והיה קורה פה אסון נוראי".

מי שהגיע למקום מתוך מטרה להציל חיים, אבל ראה ניסים בעצמו, הוא יוסי לנדאו, קמב"ץ זק"א לכיש, שמספר בהתרגשות ל'בקהילה': "קיבלתי דיווח ממוקד זק"א על פגיעה ישירה בתחנת הדלק הסמוכה לביתי. הגעתי תוך דקה למקום וראיתי אדם יושב בתוך רכב וזועק לעזרה לאחר שנפגע. רצתי לרכבו והתחלתי לחלץ אותו. תוך כדי החילוץ פרצה אש על הרכב, לא ראיתי כלום מלבד אש סביבי. מהר מאוד הבנתי שעליי לסיים לחלץ את הנפגע, שלא יכול היה לעמוד על רגליו לבד".

לנדאו, שבשנות הפעילות שלו ראה כבר מקרים רבים, נרגש ביותר מהנס הגדול שראו עיניו: "היה ממש נס. הצלחנו להיחלץ ברגע האחרון".

השיעור שהציל

"זה היה באמצע הלילה של יום ראשון, שמענו אזעקה ונכנסו לתוך החדר האטום כפי ההוראות, ובעוד אנו נמצאים שם שמענו בום גדול. למרבה הכאב אנו כבר למודי מלחמה ויודעים להבחין בין הקולות, בין פיצוץ לקולות אחרים, אבל הפעם היה זה בום גדול, וזהו, לא אש ולא עשן", כך מספרת גב' דפנה כהן מאשקלון.

משפחת כהן מתגוררת בעיר כבר שנים רבות. הבית שלהם יחד עם בתים נוספים נמצאים סביב רחבה גדולה. למרבה הנס, הטיל בגודל של 2.5 מטר נפל בחצר בין הבניינים, נכנס לתוך העפר התחוח ושם נתקע.

"כחצי שעה לאחר ששמענו את הבום הגדול", ממשיכה גב' כהן ומספרת, "הבנו שמשהו קרה והבן שלי התנדב לצאת. הוא ראה כי משהו התרחש בחצר ומיד הזעיק את המשטרה. המשטרה כמובן הגיעה במהירות למקום יחד עם פיקוד העורף, ומאחר והיה מדובר בשעת לילה, הם החליטו להמתין במקום עד שעות הבוקר, כדי שבאור יום יוכלו לנטרל את הטיל טוב יותר בלי שיפגע חלילה מסביב.

"אחי עובד במשטרה", היא מספרת, "ובבוקר הוא מתקשר אלי: את לא יודעת איזה נס קרה לכם בשכונה, אם הטיל חלילה לא היה נופל ונתקע בתוך האדמה, אלא נופל על שטח מרוצף, הכול יכול היה להיראות אחרת חלילה".

בשעות הבוקר הוזרמו כוחות משטרה וצבא רבים לאזור, כל השכונה נסגרה באין יוצא ובא, והתושבים נקראו להיכנס לתוך המרחבים הממוגנים, כדי שאם חלילה לא ינטרלו את הטיל נכון, לא ייפגעו התושבים. כעבור זמן מה נשמע פיצוץ עז, החבלנים נטרלו את חומר הנפץ שהיה בטיל, ולאחר מכן לקחו אותו עמם כדי לפוצץ אותו בשטח לא מיושב.

"איננו מבינים חשבונות שמים", היא אומרת, "אבל לילה קודם, שכן שיש לו שיעור קבוע בכל יום ראשון עם ראש הישיבה במושב ברכיה העביר את השיעור מהמשרד אל תוך ביתו, ושם הגיעו כל משתתפי השיעור ללמוד. מי יודע אם לא הזכות הזו עמדה לכולנו להינצל ולצאת מהאירוע הזה ללא כל פגע".

נס רפואי

"ברוך ה' קיבלנו את הילד שלנו בחזרה, אני מודה לכולם ובמיוחד לצוות הרפואי של ברזילי". כך אומר בצהרי יום שני אבינועם לוי, אביו של הנער ירין בן ה-16 שנפצע ביום ראשון אחה"צ באורח קשה מפגיעת רקטה באשקלון. "הוא כבר נושם בכוחות עצמו, מדבר ומתקשר עם הסביבה. הוא זוכר בדיוק מה שקרה לו ואפילו שיחזר בפניי את רגעי הפציעה", מספר האב.

לפני שהבן, שעד השנה האחרונה למד במוסדות חב"ד באשקלון, שב להכרתו, חשב האב שהרקטה נפלה במרחק של 20-30 מטר מבנו, אבל כעבור זמן קצר התברר לו כי היא נפלה הרבה יותר קרוב: 5-7 מטר, מה שמעצים עוד יותר את גודל הנס.

"כשאני שומע על המרחק שהיה בין בני לבין הרקטה ברור לי עוד יותר שהילד ניצל בנס. אני לא מבין איך ניצל עם רקטה שפוגעת כל כך קרוב אליו. אלה הם חסדי שמים", אומר לוי.

בשעות אחה"צ של יום ראשון יצא ירין מביתו. בדיוק כשהוא יצא נשמעה אזעקה. הוא מיהר להגיע למרחב מוגן אך לא הספיק להגיע. לידו הייתה חומה והוא כרע על ארבע והגן על הראש עם הידיים. בדרך כלל יש מרווח זמן של 10-15 שניות בהן ניתן להגיע למקום מוגן. אבל במקרה הזה הנפילה הייתה מיידית.

ירין הרגיש את הפגיעה בחזה. הוא רצה לרוץ לכיוון הבית כדי להזעיק את עזרת בני המשפחה, אבל לאחר כעשרים מטרים התמוטט ונפל במקום. אנשים מהאזור באו מיד למקום הנפילה ואחרי מספר שניות מישהו קלט ששוכב שם נער והזעיק מיד את כוחות ההצלה. אמבולנס של מד"א הגיע וטיפל בו טיפול ראשוני. מיד לאחריו באה ניידת טיפול נמרץ והחלו פעולות מצילות חיים - החייאה ותרופות. תחילה בשטח ואחר כך באמבולנס.

בבית החולים ברזילי באשקלון, אליו הובהל ירין, היה כבר כל הצוות הרפואי לאחר שהעובדים הוזעקו מבתיהם, וכולם טיפלו בו בצורה יוצאת מן הכלל, עד כי בחסדי שמים, למרות הדיאגנוזה הראשונית, למחרת היום שב ירין להכרתו וסיפר לאביו ולמשפחתו בדיוק מה קרה לו בשעת הפגיעה.

"כשפתח את עיניו הוא זכר את הכול, ממש את כל השניות שהיו לפני הפגיעה וגם אחרי שהוא נפגע. הוא עדיין זוכר את כל מה שהיה. ירין מתקשה קצת בראייה אבל זה ישתפר בימים הקרובים, ככה לפחות מעריכים הרופאים. מבחינתנו זו בשורה הכי טובה שיכולה להיות ואנחנו שמחים שזה הסתיים ככה.

"אני מקווה ומאמין שהוא יחזור להיות כמו שהיה", אומר האב, המבקש מהציבור להמשיך להתפלל לרפואת ירין בן מור, "בכל אופן היום אני יותר מאושר מאתמול כי הילד איתנו, וכולנו תפילה כי כשם שהוא ניצל בנס, כך ימשיכו הניסים והוא ייצא מכל הסיפור הזה בשלום".

ללא נזקים

אזעקות צבע אדום משבשות את השגרה ברוב חלקי הארץ ומכניסות את התושבים למקלטים ולחדרי הממ"ד השונים, דבר שהוביל בחסדי שמים למספר מועט של נפגעים עד כה. אחד הסיפורים המיוחדים והמרגשים של מבצע 'צוק איתן' התרחש בכפר השיקומי 'עלה נגב - נחלת ערן' שבו שוהים כמאה ושלושים חניכים פגועי מוחין ברמות פיגור קשות, חלקם בעלי נכויות ומחלות סבוכות, כאשר טיל גראד נפל במקום ורסיסיו התפזרו על פני שטח נרחב.

במקרים רגילים קל יותר להגיד לבני משפחה להיכנס לאזור ממוגן. אך הדבר קשה שבעתיים כשהמדובר בבעלי צרכים מיוחדים. שלושים שניות, זה משך הזמן שיש לצוות 'עלה נגב - נחלת ערן' להכניס את 136 דיירי הכפר, המוגבלים ביותר, בכיסאות גלגלים, מיכלי חמצן, הליכונים וצינורות האכלה לחדרים מוגנים לפני נפילת הרקטות.

"בראשית השבוע נפל בכפר טיל גראד. היה פחד גדול", אומר ל'בקהילה' אברהם אליצור, פסיכולוג הכפר, "היה פיצוץ גדול, אבל בחסדי שמים היה לנו כאן נס גדול ולא נגרם כל נזק, והכי חשוב שחניכי הכפר לא נפגעו ולא נגרם להם נזק או אפילו טראומה שיכולה להיות לנערים שכאלו, שצורת התגובה שלהם שונה מנערים רגילים".

הצוות הפסיכוסוציאלי ערך שיחות תמיכה בקבוצות קטנות לאנשי הצוות והורה כיצד ליישם את הוראות פיקוד העורף מצד אחד, ומאידך לשמור את שגרת החיים החשובה לילדים. איך מסבירים לילד בעל מוגבלות שכלית שעליו להיכנס לממ"ד? כיצד מתמודדים עם עשרות ילדים ומתבגרים בעלי מוגבלויות במשך לילה שלם במקלט?

"אנו מתמודדים עם קשיים רבים בשל כך", מסביר אליצור. "עלה מטפלת בילדים הסובלים מרמות פיגור קשות עם נכויות ומחלות סבוכות ולא ניתן לטלטלם כל היום. אשר על כן אנו מתגברים את מערך הצוותים הסיעודיים והרפואיים להתמודד עם בעיות אלו. בזמני חירום אלו נדרש תגבור משמעותי של צוות המטפלים למתן השירותים השוטפים, ולא פחות חשוב מכך, לסייע בהרגעה ובטיפול בחניכים אשר השינויים משפיעים קשות על מצב רוחם".

ילדי החזית

"בנס לא היו נפגעים", כך מסכמים אנשי המועצה האזורית אשכול, מקום למוד גראדים והתקפות טילים, שתושביו רצו לחזור לשגרת חיים אך התברר להם כי הם צריכים להגיע לנס של ממש כדי לשמור על חיי ילדיהם.

ביום שני, פחות מיממה לאחר שפיקוד העורף הנחה את בתי הספר בישובים המרוחקים עד 40 ק"מ מהרצועה לחזור לשגרה, נחתה רקטה בחניון בית ספר בישוב במועצה האזורית אשכול. זאת, בשעה שהילדים המתינו להסעות בתום יום הלימודים.

האירוע התרחש סמוך לשעה 13:05, שעת סיום קייטנות הקיץ שמפעיל משרד החינוך בבתי הספר. כ-85 ילדי כיתות א'-ב' המשתתפים בתכנית, המתינו להסעות בחניון בית הספר בזמן שנשמעה האזעקה.

חלק מהילדים היו כבר על האוטובוסים, חלקם האחר המתינו לעלות ולשוב הביתה בשלום, מדובר כאמור בילדים קטנים, ילדים של כיתה א' וב', אבל למרות זאת, כילדים שמתגוררים במקום זה הם לדאבון לב כבר מתורגלים למצב, ותוך רגעים ברחו כל הילדים לתוך המיגוניות שמוצבות ליד בית הספר.

המועצה האזורית אשכול נמצאת יחסית קרוב לרצועת עזה, כך שזמן המנוסה צריך להיות קצר ביותר, ואכן תוך חמש שניות נחתה רקטה במקום בו עמדו הילדים קודם לכן. נשמע קול נפץ אדיר והרקטה נחתה כמה מטרים ליד הילדים שהיו בתוך המיגוניות וממש בנס אף אחד לא נפגע.

ראש המועצה האזורית אשכול, חיים ילין, שמתנהל בתוך המצב הבלתי פשוט הזה ועליו להחליט החלטות קשות, מבקש להתייחס להחלטה לפתוח את מוסדות החינוך בעיצומו של מבצע 'צוק איתן', ולדבריו: "מערכת החינוך היא העוגן ששומר על סדר היום, החוסן של הילדים וההורים. כל עוד מוסדות החינוך פתוחים, ההורים יכולים להחליט האם לשלוח את ילדיהם וללכת לעבוד או לא. כשסוגרים את מערכות החינוך אין להורים אפשרות בחירה, והמשמעות היא השבתה של כל האוכלוסייה. אחוזי ההגעה למערכת החינוך באשכול גבוהים מאוד ואנחנו מודים לעובדי החינוך המסורים שבזכותם המערכת ממשיכה לתפקד.

"כאן במועצה האזורית אשכול, אנחנו חיים במצב הזה כבר 13 שנה. זו לא האזעקה הראשונה שלנו וגם לא הנפילה הראשונה אצלנו, אבל האירוע הזה היה ממש חריג ולא פשוט. אין לנו מילים אחרות אלא לומר שהיה כאן נס גדול".

מסכנה לאורה

"בערב שבת הוא היה בסכנת חיים, ובשבת בבוקר כבר יצא מכלל סכנה ותקשר עמנו, ראינו ניסים ונפלאות", אומר בהתרגשות רבה הרב ניצן ימין, אביו של החייל מרדכי בן ה-22 שנפצע ביום חמישי מפצצת מרגמה ליד רצועת עזה ומצבו הוגדר תחילה כקשה, ואף רופאיו חששו שהוא בסכנת חיים, אך גודל הנס התברר מהר מאוד.

מרדכי ימין מהיישוב איתמר שבשומרון, הגיע לבסיס שבשטח המועצה האזורית אשכול בשביל להזדכות על ציודו הצבאי, אחרי שכבר יצא לחופשת שחרור. אולם במקום לשחרר אותו, בצה"ל ביקשו לחייל אותו מחדש בשל המצב הביטחוני. הוא נענה לאתגר, אך שעות לאחר מכן נפצע במטח הפצמ"רים על אשכול.

הוא הובהל לבית החולים סורוקה, שם עבר מספר ניתוחים. תחילה הוגדר מצבו כבינוני, והוא אף שוחח עם הוריו זמן קצר לאחר פציעתו. אך כאשר הגיע לבית החולים סורוקה התברר שמצבו חמור משסברו בהתחלה. ביחידה לטיפול נמרץ בבית החולים נלחמו על חייו, הוא עבר שלושה ניתוחים, ובליל שבת קודש כבר חל שיפור ניכר במצבו.

כעבור כמה שעות חל שיפור משמעותי במצבו. מרדכי התעורר לחלוטין וביקש בעצמו להתנתק מההנשמה. כשהצוות הרפואי ראה שהוא אכן מסוגל לנשום לבד, הוחלט לאפשר לו זאת. האב ניצן מספר שכאשר נכנס לחדרו לאחר שהתעורר, בנו לא זכר שהם דיברו לפני האשפוז. הדבר הראשון שאמר לו היה: "אבא, מה אתה עושה פה? מי גילה לכם שנפצעתי? רציתי לספר לכם רק אחרי שאבריא".

האב, הרב ניצן ימין, שמכהן כראש ישיבה במטה בנימין, נרגש ביותר מהתפילות שנערכות בכל העולם לרפואתו של מרדכי. בראיון ל'בקהילה' הוא אומר: "יש לו רסיס שתקוע במקום רגיש במוח, אלפית מילימטר לצד זה היה גרוע יותר. רסיס חדר גם קרוב מאוד ללב. הוא סיפר לי שהיה בחדר נעול ונפצע מרסיסים שחדרו דרך הקיר. איכשהו הוא הצליח למצוא חתיכת ברזל ופרץ את הדלת, ורק אז צעק שנפצע וחבשו אותו. זו ממש תושייה.

"יש למרדכי עוד דרך ארוכה אבל הכיוון הכללי הוא חיובי, ברוך ה'. בערב שבת הוא היה בסכנת חיים ובשבת בבוקר כבר יצא מכלל סכנה ותקשר. ראינו ניסים ונפלאות ואנו ממשיכים להאמין ולקרוא לכל עם ישראל להמשיך להתפלל לרפואתו", אומר האב שמזכיר את שמו של הבן לתפילה - "מרדכי חי בן ברכה יהודית" לרפואה שלמה.

הדפסשלח לחברהוסף תגובה

כתבות נוספות שעשויות לעניין אותך

"בברכת האילנות פעלתי עבורכם בשמיים שיהיו לכם בן ובת"
דן כנר: "הקשר שלי לתנ"ך החל מילדות"
הילולת המקובל האלוקי רבי יצחק כדורי זצוק"ל
העיר העתיקה מתעוררת לתחיה
כוחם של התהילים
בדרום קוריאה הבינו את זה מזמן
עבור לתוכן העמוד

 

תשמישי קדושה  | קמיעות  | תפילין  | מזוזות  | סוכות | לג בעומר | ראש השנה  | שבועות  | פורים | טו בשבט | חנוכה  | קבלה מעשית | הלכה | ברכת הצלחה | פרנסה | ברכות לזיווג ברכות להריון | ספר הרפואות הגנוז  | סגולות ישראל  |  שבע ברכות - שידוכים לדתיים | פרשת השבוע  |  שאל את הרב  | אסטרולוגיה  |