תרומות
בקשות ברכות ופדיון נפש

עגלת קניות

עגלת הקניות שלך ריקה.

כניסה לחברים רשומים

 

להציל את הנידחים

9/03/2015 15:15
הרב מנחם חנן (צילום: הידברות) (הגדל)
הרב מנחם חנן (צילום: הידברות)

עיר הנמל האוסטרלית, סידני, עלתה שלא בטובתה לכותרות כאשר מרצח ממוצא איראני נכנס לבית קפה בעיר וחטף בני ערובה ● הרב מנחם חנן, רב קהילת 'עדת ישראל' בסידני, מספר על החרדות בעיר שלא ידעה אנטישמיות, ועל הקהילה שמאבדת את רוב בניה בסכנת ההתבוללות ● ראיון עם רב הקהילה היהודית
 
שנים ארוכות שהרב מנחם חנן חש שהוא חי בקצה העולם, במקום נידח ונשכח מכל לב בעברו השני של כדור הארץ, עד שלפתע בשש עשרה שעות של זוועה הפכה הנקודה בה הוא חי למרכז תשומת הלב של העולם.
 
בשעות הללו לא הפסיק הטלפון לטרטר, אנשים ביקשו לדעת מה קורה, מה שלום הקהילה היהודית, מה שלומו ומה עומד לקרות. לרגע אחד נזכר הרב מנחם חנן בטעם הנשכח של להיות במרכז העניינים, כמו בימיו בישראל. וזה קרה בנסיבות לא משמחות, כאשר מחבל ממוצא איראני השתלט על בית הקפה 'לינדט' שב'מרטין פלייס' בלב העיר. אחרי שעות מותחות עצבים פרצו פנימה כוחות המשטרה האוסטרליים והצליחו לנטרל את המחבל ולשחרר את החטופים, אך שניים מהם נספו במהלך ההשתלטות.

 

הרב מנחם חנן הינו אברך צעיר, יליד ירושלים המכהן כרבה של קהילת עדת ישראל בסידני, אוסטרליה. מרחק טיסה של למעלה מ-24 שעות ממולדתו, ומרחק מזרח ממערב מבית אביו. "בסידני לא קורה כלום, פשוט כלום", אומר הרב חנן. "המוטו פה הוא 'חיים בקלות'. לא צריך להתאמץ כדי לחיות ברווחה ובתנאים טובים, רמת החיים פה גם של המעמד הנמוך הינה גבוהה, יש פה כל מה שצריכים, והעיקר יש פה שקט. אם בישראל יש יום יום איומים, יום יום התרעות ומתח ביטחוני גבוה, כאן בסידני אין איומים, הכול רגוע ומי מדבר בכלל על מלחמות.
 
"שנים ארוכות התרגלו פה ליציבות ביטחונית, אבל אז הגיע הפיגוע שאירע בלב רובע העסקים של העיר והפך עולמות. בשביל האוסטרלים מדובר במכה של ממש ואסון לאומי. נכון, נהרגו רק שני אנשים כתוצאה מהפיגוע, ובמושגים ישראלים לא מדובר בפיגוע החמור בתולדותיה, אבל בשביל האוסטרלים שמעולם לא ידעו את טעמו של הטרור, מדובר בטראומה לאומית של ממש".
 
כוננות מורטת עצבים
 
אירוע החטיפה החל בשעה עשר בבוקר, שעון מקומי, כשאדם חמוש עוטה סרט ראש ועליו כיתובים בערבית, נכנס לבית הקפה והשוקולטריה 'לינדט', אחד מהמפורסמים ביותר בסידני. הוא טען שהוא מחזיק חומרי נפץ ואילץ את כל השוהים במקום להתרכז ולהרים את ידיהם. האיש אילץ כמה מהם להחזיק בידיהם דגלים שחורים של ארגוני ג'יהאד, דרש לשוחח עם ראש ממשלת אוסטרליה טוני אבוט וביקש שימסרו לידו דגל של דאעש.
 
"הקהילה היהודית ומוסדותיה", אומר הרב, "מרוכזים באזור 'בונדי' הרחוק ממרכז העיר, למרות זאת יש יהודים לא מעטים שעובדים באזור והחשש היה שיש אנשי עסקים שאולי נלכדו בבית הקפה.
 
"כך גם בשל העובדה שהיה ברור כבר בהתחלה שמדובר בפעיל ג'יהאד", אומר הרב, "היה חשש שאולי מדובר כאן באיזו פעילות גם נגד יהודים או ישראלים. היה בלבול גדול ולחץ גדול בהתחלה, היו טלפונים כדי לברר מי נמצא במקום ומי לא, ובסופו של דבר התברר שרוב בני הערובה לא היו יהודים ואין קשר בין מעשה הטרור ליהודים. למרות זאת", אומר הרב, "הקהילה היהודית הייתה מודאגת, שכן זרועות הביטחון אמרו שייתכן בהחלט שהאיש אינו פועל לבדו, וייתכן ויש תשתית טרוריסטית בסידני".
 
הקהילה היהודית כולה נכנסה להסגר: "כל המוסדות היהודיים התבקשו להיות בכוננות ולהעלות את האבטחה למקסימום האפשרי. המוזיאון היהודי הפועל בסידני נסגר, כל האירועים היהודיים בקהילות ובבתי הספר בוטלו והילדים קיבלו הוראה שלא להגיע למחרת ללימודים. ההורים גם התבקשו באותו יום שלא להגיע ולאסוף את ילדיהם".

בכל אותן 16 שעות מורטות עצבים עקבו יהודי סידני יחד עם שכניהם אחר כל מה שקורה במרכז העיר, שנסגר כליל לתנועה. סביב בית הקפה הלכו והתאספו כוחות משטר וכוחות מיוחדים בקנה מידה גדול. "לא ראינו מעולם בעיר שלנו ריכוז כה גדול של כוחות במקום אחד", אומר הרב. צלפים, אנשי יחידות מיוחדת, שוטרים וחיילים מאובזרים מכף רגל ועד ראש צרו על בית הקפה עם עשרות הנחטפים שבו.
 
עם רדת הערב, הצליחו מספר חטופים להימלט החוצה מדלת צדדית, החוטף שם לכך לב ופתח בירי לעברם, וזה היה הרגע שבו החליט מפקד המשטרה לתת את האות. פיצוצים אדירים נשמעו מתוך בית הקפה, שאליו נזרקו רימוני הלם. תוך שניות פרץ פנימה כוח מיוחד של המשטרה וחיסל את המחבל, אבל לשניים מהחטופים זה כבר היה מאוחר מדי. לאחר זמן גם התבררה זהותו של החוטף כמאן הארון מוניס, פליט איראני בן 49, שכבר בעבר הסתכסך עם השלטונות והואשם בפלילים.
 
ככל שניתן לשפוט, מדובר בפעולה מקומית של אדם קיצוני והזוי, אך זה לא מרגיע את העיר. "אין ספק שזה עשה פה שינוי גדול", אומר הרב, "כבר לא העיר הרגועה שהייתה פעם. מי חשב שדבר כזה יכול לקרות במדינה הרגועה הזו? ראיתי לא מזמן את המקום, יש שם ערימות של פרחים, ערימות על גבי ערימות, כי בשביל האוסטרלים בכלל ולתושבי סידני בפרט מדובר בהלם.
 
"יש לנו בקהילה", אומר הרב חנן, "ארגון מקומי האחראי על האבטחה והשמירה של מוסדות הקהילה ופועל במשותף עם כוחות הביטחון של המדינה. הארגון מנוהל על ידי חילונים ועובד גם בשבת. לא פעם אמרתי להם שיש דברים שלא ראוי לעשות אותם בשבת, אבל הם חזרו ואמרו: 'פיקוח נפש דוחה שבת'. בעבר אמרתי להם, שבכל אופן סידני עיר בטוחה יחסית ולכן יש פעולות מסוימות שאפשר לוותר עליהן. היום? היום אני כבר לא יכול לומר זאת. היום כשיש אנשי ג'יהאד שמסוגלים להטמין פצצה ולחטוף בני ערובה ככה בעיצומו של יום כבר אי אפשר לומר שהמקום בטוח".
 
ביום יום אתם חשים באנטישמיות במדינה?

"אפשר לומר שמדובר באחת המדינות הכי פחות אנטישמיות על פני תבל. היהודים הגיעו כאן לאוסטרליה מימים ימימה עוד בתקופת ההתיישבות הראשונה בה. האוסטרלים מקבלים יפה פני זרים ולא מתייחסים אליהם בניכור. אני הולך לכל מקום בלבוש יהודי מובהק ומעולם לא העירו לי, או כמעט מעולם.
 
"היה פעם מקרה אחד שבו נסעתי ברכבת ושאל אותי שכן למסע מאיפה אני. אמרתי לו שאני יהודי מישראל, והוא נעץ בי מבט ארוך, עד שהיה לי לא נעים. אמרתי לו 'מה העניין?' והוא ביקש את סליחתי ואמר: 'אני בטוח שהאבות מהתנ"ך נראו כמוך, לכן אני מסתכל עליך'. אין פה אנטישמיות של האוסטרלים המקומיים".
 
והמהגרים המוסלמים מפיצים שנאה גם אצלכם באוסטרליה?
 
"בתקופת מבצע צוק איתן, כאשר הייתה מלחמה הייתה כבר תחושה לא נוחה. יש כאן מהגרים מוסלמים לא מעטים, הם הרימו ראש והם ערכו הפגנות יום יום כאן בסידני נגד ישראל, אז בהחלט היה לא נעים להיות יהודי. גם היום, אותם גורמים מוסלמיים מסוכנים שקיימים בכל מקום בעולם, גם פה באוסטרליה מהווים מקור סכנה. אבל אחרי הכול, כשאני משווה את המצב פה למצב בארץ אז בכל אופן צריך קצת פרופורציות".
 
התבוללות נוראה משתוללת
 
אוסטרליה נמצאת בצד השני של כדור הארץ מבחינתנו, רחוק מכל מה שאפשר להעלות על הדעת. במפתיע, בעיר מלבורן, מרכז העסקים של היבשת האוסטרלית, יש לא מעט קהילות יהודיות פורחות. מלבורן מקיימת על אף המרחק הגדול, חיים יהודיים פעילים. יש שם חצרות קודש, קהילות חרדיות, ישיבות ותלמודי תורה, אך סידני לא. במלבורן יש חיי קהילה הרבה יותר מפותחים, וקיימים בה קהילות חסידיות, תלמודי תורה ובתי חינוך חרדיים לבנות. מלבורן היא מגדל של אור בחצי הכדור הדרומי, אבל במרחק כתשע מאות קילומטר משם, בסידני, היהדות נמוגה. סידני היא העיר הנידחת של היבשת הנידחת.
 
סידני, למרות עליבותה היהודית דהיום, היא העיר הראשונה אליה הגיעו יהודים. במאה ה-18 הייתה אוסטרליה מושבה רחוקה מוכת מחלות ומגפות, ארץ גזירה שאיש לא רצה להגיע אליה. הבריטים שכבשו את היבשת הקימו בה את מדינת דרום ווילס החדשה וייסדו על חופה מושבת עונשין ואת העיר סידני. אל היבשת הרחוקה נשלחו במסע של חודשים עברייני האימפריה הבריטית והיא הייתה למקום גלותם של גנבים, נוכלים, רוצחים ופושעים. בין עברייני האימפריה היו גם מעט יהודים שנשלחו גם הם לגלות ביבשת הגזירה, שנודעה כמקום נורא ואכזר.
 
לאחר ריצוי מאסרם השתקעו הללו בעיר. הם הקימו בית כנסת יהודי קטן של העבריינים לשעבר שבו החזן אמר את תפילת כל נדרי והזכיר את ההיתר 'להתפלל עם עבריינים' בכוונה מיוחדת. בית הכנסת קיים עד היום באזור העתיק של העיר ומזכיר את ימי סידני הראשונים.
 
לאחר מספר שנים שבהן התגוררו ביבשת רק חיות קנגורו ואנשי גלות, התגלו מרבצי זהב באוסטרליה. החדשות נפוצו ברחבי אירופה, והביאו לגל ענק של הגירה, של מחפשי זהב. אל היבשת נהרו רבבות איש עם חלום התעשרות בין לילה. היבשת הרחוקה התמלאה במאות אלפי מהגרים והחלו לצמוח בה ערים גדולות. גם לסידני הגיעו רבבות איש, וביניהם גם יהודים רבים. בית כנסת גדול ומפואר נבנה במרכז העיר ולידו חברה קדישא, מוסדות חינוך, בתי ספר ועוד. הקהילה ידעה פילוגים ואיחודים אך צמחה בקצב מהיר תחת הנהגתו של סר יעקב מונטיפיורי, בן דודו של השר משה מונטיפיורי.
 
בתקופת מלחמת העולם השנייה נמלטו פליטים רבים למדינה, מפולין, רוסיה ומערב אירופה. גם הם השתקעו בסידני, ובעיר נוסדו קהילות נוספות - קהילת עדת ישראל שמרבית בניה ממזרח אירופה, קהילה חב"דית וקהילה ספרדית. היו אלה ימי פריחה לסידני והיא מנתה רבבות איש. לעיר גם הגיעה קבוצה חב"דית גדולה וקבוצה של בני ישיבות שביקשו לפתוח בה ישיבה, אך ראשי הקהילה התנגדו לה מחשש לאנטישמיות. ההחלטה הייתה בעוכריה, היא ירדה מטה מטה עד שמלבורן נטלה את הבכורה. "חיים בה היום לפי ההערכות כארבעים אלף יהודים", אומר הרב חנן, "מדובר ביהודים רבים מאוד, אך רובם ככולם רחוקים מכל זיק יהודי. יש כאן התבוללות נוראה, רוב היהודים נישאים בנישואי תערובת".
 
במרכז העיר עומד לו בית הכנסת הגדול של סידני. בית כנסת ענק בן מאות מקומות ומהיפים והמפוארים בעולם, אך הוא בדרך כלל שומם, ומתקיימת בו מעט פעילות קהילתית, זכר לימי התהילה הרחוקים של העיר.
 
"סידני", מסביר הרב חנן, "היא עיר תיירותית השוכנת על חוף בונדי, מהחופים המפורסמים בעולם, והאווירה בעיר היא בוהמית יותר ותיירותית יותר. אולי זה מה שהרחיק מפה את היהודים שביקשו לבנות חיי קהילה שורשיים. כשהגעתי לראשונה לחזק את הקהילה בסידני, נדהמתי לגלות שהאזור היהודי מצוי רובו ככולו באזור בונדי, צמוד לחוף הים. קשה כך לבנות חיי קהילה, זה כמו שתל אביב, שהייתה פעם אחת ממרכזי החסידות בארץ ישראל, השתלטה עליה אווירה חילונית וזרה שהרחיקה יהודים יראי שמיים. זה אולי מה שקרה גם פה".
 
מפתח בצד השני
 
הרב חנן, נולד בארץ להורים שעלו לארץ מארה"ב והשתקעו ביישוב מיצד. הוא למד בישיבת בית שמואל שבראשות הגאון רבי יצחק עהרנפלד ולאחר נישואיו עבר ללמוד בכולל במלבורן. "אני עצמי למדתי תחילה בכולל של ישיבת לייקווד במלבורן, היא התפתחה מאוחר יותר וקיימים בה הרבה פחות יהודים אבל הקהילות בה פורחות. חשבתי ללמוד תקופה קצרה באוסטרליה ולחזור ארצה".
 
היה לך קשה להסתגל לחיים באוסטרליה?
 
"בהחלט לא קל. גם מלבורן, למרות שיהדותה פורחת עדיין רחוקה מאוד ממרכזי היהדות בישראל וארה"ב. גם המנטליות כאן שונה מאוד. אנשים פה נחמדים ומנומסים, אבל אם אתה צריך עזרה לא תקבל. פעם נקלעתי לעיר זרה ללא כסף, לא היה איש שהסכים לסייע לי ולהלוות לי דמי נסיעה. בישראל אנשים אולי פחות עדינים ויותר תוקפניים, אבל אם תעמוד ברחוב ותבכה - כולם יתנפלו עליך כדי לסייע לך.
 
"בכלל, הכול פה הפוך. כאשר קיץ בישראל, פה חורף; כאשר בארץ חורף - פה קיץ. התנועה כאן זורמת בכיוון ההפוך של הכביש, אפילו המפתח של המכונית כאן בסיבוב בניגוד לכיוון אליו התרגלתי בארץ. הכול כאן הפוך".
 
בעבר כאשר ציירו את האנשים באוסטרליה ציירו אותם עם הרגליים למעלה והראש למטה. כך אתה חש?

"כך חשתי בהתחלה. הכול הפוך עד שהתרגלתי. הכול גם רחוק כל כך. כדי להגיע לכאן צריך לנדוד על פני כל כדור הארץ. אני מגיע ארצה למשפחה רק פעם בשנתיים כי זה כל כך רחוק".
 
ואיך קרה שהשתקעת בסידני?
 
"ביקרתי בסידני די במקרה וביקשו שאמסור שיעור בקהילה של עדת ישראל. פעם כיהן כאן כרב בנו של מרן הגר"ש ואזנר, עד שעזב ולא היה לקהילה רב. ביקשו שאשאר ואכהן כרב בקהילה ומאז, זה מספר שנים אני פה". הרב חנן מוסר שיעורים כסדרם במסגרת בית הכנסת ומפיץ תורה בקרב הצעירים.
 
סידני היא גם עיר תיירותית, עם מונומנטים ידועים, כמו המגדל הגבוה ביותר בחצי הכדור הדרומי, העיר הקולוניאלית העתיקה, החוף המפורסם ובית האופרה דמוי המפרש - דבר המושך לעיר מיליוני תיירים בשנה, ביניהם יהודים וישראלים לא מעטים, שגם הם פוקדים לעיתים קרובות את בתי הכנסת ואת זמנם החופשי ניתן להפנות לקירוב וחיזוק המסורת היהודית.
 
"הקהילה שלנו", אומר הרב חנן, "מורכבת מניצולי שואה רבים. חלקם הגדול ידעו מהי יהדות אמת. בין בני הקהילה חניכי ישיבות שלמדו בקול תורה ופוניבז'. ראש הקהילה הינו בנג'מין ג'יקובס, יהודי חרדי ירא שמיים, שלו עסק גדול למכירת אלכוהול ותורם את זמנו והונו לטובת הקהילה. הם ראו בשנים האחרונות איך הקהילה הולכת ומזדקנת והצעירים לא מגיעים להשתתף בתפילות ובפעילות הקהילתית בבית הכנסת. לפיכך הוטלה עליי המשימה להציל את הדור הצעיר ולהביא אותו לבית הכנסת, וברוך ה', לאחר מספר שנות פעילות רואים כבר צעירים המגיעים לכאן והקהילה מתחילה להתאושש".
 
לצד הקהילה החרדית הכללית קיימת גם קהילה חב"דית ענפה או אם לדייק: שתי קהילות חב"דיות ועוד מספר קהילות קטנות. "מכיר את הסיפור על יהודי שהגיע לאי ובנה שני בתי כנסת, אחד כדי להיכנס בו ואחד כדי לא להיכנס בו? עצוב לראות לפעמים איך במקום כה קטן כמו סידני עם כה מעט יהודים שומרי תורה ומצוות יש פילוגים וקהילות המתפלגות שוב ושוב. לפיכך הייתה לי מטרה להתנהג באחדות ולשתף פעולה עם כולם. אני למשל מעניק שיעורי תורה בישיבה הקטנה שיש פה של חב"ד, וכך גם לפעמים דורש בבית כנסת של מרכז חב"ד. אנו נעזרים מאוד זה בזה והיחסים מצוינים".
 
לחב"ד כאמור קהילה אחת בראשות השליח, רבה של מדינת דרום ווילס החדשה וראש קהילת צמח צדק בעיר, הרה"ח פינחס הכהן פלדמן, שליחי חב"ד הרבנים דוד סבן, ויהושע נייסהוף והרב יורם אולמן המפעיל בית חב"ד לישראלים יורדים ותרמילאים בחוף בונדי. לסיפורה של קהילת חב"ד בעיר יש קשר אדוק עם קורות אחד מבניה המפורסמים ביותר של העיר, הנגיד הרב יוסף יצחק גוטניק.
 
קורות משפחת גוטניק קשורים בקשר אמיץ עם קורות העיר סידני, כאשר הרב שניאור חיים הכהן גוטניק נמלט מברית המועצות ואירופה הבוערת והשתקע בעיר. הוא כיהן בתפקידים רבניים במדינה ובצבא אוסטרליה והשפיע ברוחו על כל המדינה. הרב גוטניק היה זה שביקש להקים ישיבה חסידית בעיר אך ראשי הקהילה מנעו זאת ממנו. הצעירים התייאשו והיגרו לארה"ב אך בעצת האדמו"ר הריי"צ זצוק"ל מליובאוויטש הוא נשאר בסידני ופעל לחיזוק היהדות בה עד ליומו האחרון בכ"ט בתשרי תשס"ד.
 
כך באווירה הזו של תורה וחסידות צמח יוסף יצחק גוטניק, וגם כאשר עבר לעולם העסקים נותר יהודי חסידי בכל רמ"ח אבריו ושס"ה גידיו. מכאן והלאה ידועה האגדה על נסיקתו ונפילתו של הטייקון האוסטרלי: בעצת הרבי רכש מכרה במערב אוסטרליה וגילה בו מרבץ זהב ענק שהביא לו עושר מופלג, והיה ליהודי העשיר ביותר בחצי הכדור הדרומי. את כספו פיזר לצדקה וחסד והחזיק מוסדות תורה רבים. בבחירות של שנת תשנ"ו גם התפרסם כאשר סייע לראש הממשלה בנימין נתניהו להיבחר בבחירות לראשות הממשלה ועמד מאחורי הקמפיין 'נתניהו טוב ליהודים', אך כעבור זמן הביע את אכזבתו בשל הסכמי וואי.
 
עם השנים עבר גוטניק להתגורר במלבורן אך נותרה זיקה הדוקה בינו לסידני, באמצעות סיוע לקהילת חב"ד במקום.
 
משולחים בזרם דקיק
 
נגיד נוסף הידוע בעולם התורה הינו גרן דאשי, החבר בקהילת עדת ישראל. דאשי הוא איל הון המחזיק רבים ממוסדות היהדות והתורה ביבשת, כך גם ידו פתוחה לכל דל ונזקק ומשולחים רבים המגיעים לאוסטרליה יודעים שבביתו ימצאו לינה ומזון ולב פתוח. "הוא איש חסד מופלא", מעיד עליו הרב חנן, "התורם הון עתק לתורה וחסד".
 
משולחים לא מעטים מגיעים בזרם דקיק לסידני וגם הרב חנן שמח לארח אותם בביתו. "יש משולחים תלמידי חכמים, המגיעים לכאן, נותנים בשבת שיעור תורה ומהווים דוגמא נאה לקהילה לדמותו של יהודי. בשבילי זה קשר עם ארץ ישראל הרחוקה ודרך להתחבר למה שקורה שם מעבר לים".
 
"בעבר", מוסיף הרב, "היה ביתי פתוח לכול, עד שלמדתי להיזהר. זה קרה כאשר הגיעו אליי שניים בעלי חזות חרדית, הם סיפרו לי שהם אנשי עסקים וסייעתי להם בכל עניין. עם צאת השבת ביקשו ממני לשמור למענם על שתי מזוודות לזמן קצר. הם נראו לי יהודים יראי שמיים ומכובדים והסכמתי. אחרי כמה ימים אני קורא לתדהמתי בעיתון שנעצרו שני ישראלים בחשד למעורבות בעניינים פליליים. מיהרתי להזמין את המשטרה לקחת את המזוודות הללו, שהתברר לי שתכולתן הייתה פלילית. מאז למדתי להיזהר גם באורחים".
 
לחנן ארבעה ילדים, 2 בנים ו-2 בנות, הלומדים בבית הספר של חב"ד בעיר. "זהו בית ספר שעוסק בקירוב ולכן לומדים בו מכל החוגים ומה שצריך אני משלים להם בבית". היום כאשר הילדים הולכים וגדלים הוא מעט מוטרד. "או שהקהילה תצמח ונצליח לייסד מקום חינוך טוב לגיל המבוגר, או שכמו יהודים אחרים פה נשלח אותם ללמוד במלבורן. אנו נשענים פה הרבה על התשתית של מלבורן. גם הבשר הכשר ושאר האוכל הכשר מגיעים שם.
 
אבל המרחק מהארץ עושה את שלו: "בפעם האחרונה שהגעתי ארצה למדתי פתאום על כל מיני יקירים ומכרים שהלכו לעולמם, על חברים שהתחתנו ודברים שקרו ולא ידעתי בכלל, אז חשתי כמה מנותק פה. זה לא קל. לא קל לי ולא קל למשפחה. בביקור האחרון שלי עליתי לביתו של מרן ראש הישיבה הגראי"ל שטיינמן כדי להתייעץ עימו. סיפרתי לו על ההקרבה הרבה והקושי להישאר בעיר. מרן שאל אותי: 'כמה יהודים חיים בעיר?' עניתי: יותר מארבעים אלף. הוא שאל: 'והם לא שומרים עדיין תורה ומצוות?' עניתי שלצערי לא, וראש הישיבה נאנח אנחה עמוקה וקורעת לב. 'ארבעים אלף יהודים?'. זהו.
 
"אם יש סיבה למה להישאר כאן זה רק למענם, כדי להציל את ארבעים אלף היהודים הללו, הנידחים. נידחים בכל מובן שהוא".

הדפסשלח לחברהוסף תגובה

כתבות נוספות שעשויות לעניין אותך

"בברכת האילנות פעלתי עבורכם בשמיים שיהיו לכם בן ובת"
דן כנר: "הקשר שלי לתנ"ך החל מילדות"
הילולת המקובל האלוקי רבי יצחק כדורי זצוק"ל
העיר העתיקה מתעוררת לתחיה
כוחם של התהילים
בדרום קוריאה הבינו את זה מזמן
עבור לתוכן העמוד

 

תשמישי קדושה  | קמיעות  | תפילין  | מזוזות  | סוכות | לג בעומר | ראש השנה  | שבועות  | פורים | טו בשבט | חנוכה  | קבלה מעשית | הלכה | ברכת הצלחה | פרנסה | ברכות לזיווג ברכות להריון | ספר הרפואות הגנוז  | סגולות ישראל  |  שבע ברכות - שידוכים לדתיים | פרשת השבוע  |  שאל את הרב  | אסטרולוגיה  |