תרומות
בקשות ברכות ופדיון נפש

עגלת קניות

עגלת הקניות שלך ריקה.

כניסה לחברים רשומים

 

האם החרדים לא רוצים לעבוד?

8/04/2015 08:30
צביקה מושקוביץ (צילום: וואלה) (הגדל)

לאחרונה נרשם גידול בקרב החרדים שנרשמים לאקדמיה, לומדים מקצוע ומבקשים עבודה ● אבל כשהם מסיימים ללמוד, הם מגלים שהאפשרויות מצומצמות בהרבה משחשבו ● "סימנו לי את הדלת. זה קשה, אתה רוצה להשתלב, אבל אין מי שישלב" ● "הסתכלו עליי כעוף מוזר"

שמואל, חרדי בן 33 מאשדוד, עזב את הישיבה בגיל צעיר יחסית, כשהחליט לצאת לשוק העבודה. הוא שירת בצבא ולאחר מכן למד הנדסת אלקטרוניקה. "אתה לא יכול לשקר לעצמך ולהמשיך ללמוד בישיבה כשאתה חושב שזה כבר לא אפקטיבי", הוא מסביר בראיון ליקי אדמקר מ'וואלה'. על אף שהוא עצמו היה בטוח בשינוי שעשה, הוא שילם על כך מחיר חברתי: "חלק מהמשפחה והחברים לא אהבו את זה".

המחיר החברתי הפך להיות קשה יותר כשהבין שגם החברה החילונית לא מסייעת לו להשתלב בשוק העבודה. בחודשים האחרונים, מאז שעזב כמה מקומות עבודה שלא דורשים השכלה רחבה, הוא מחפש משרה אך נתקל בדלתות סגורות. "כשאני מגיע לריאיונות עבודה, בוחנים אותי מכף רגל ועד ראש. מסתכלים עליי כעוף מוזר", הוא אומר. "גם במקום העבודה הקודם שלי, שבו הייתי אחראי על עובדי הייצור, דאגו שארגיש לא בנוח וסימנו לי את הדרך החוצה. התחושה היא קשה: אתה רוצה להשתלב, אבל אין מי שישלב אותך".

בעשור האחרון נרשם גידול חד בקרב בני המגזר החרדי שחבשו את ספסלי המוסדות האקדמיים השונים. מכללות ואוניברסיטאות שהבחינו במגמה החלו לפתוח שלוחות לציבור החרדי בתנאים המתאימים לדרישותיהם. המסלולים העיקריים אליהם הם פונים הם לימודי משפטים ומנהל עסקים, עבודה סוציאלית ומדעי המחשב; בכולם לומדים נשים וגברים חרדים שהחליטו לקחת בידיים את עתידם המקצועי והכלכלי, ולעשות שינוי. אולם לאחר סיום הלימודים מחכה העולם שבחוץ - ושם מגלים רבים מהם כי לימודים לחוד ומציאות לחוד.

התחושה שבה חי שמואל היא חוסר אונים. מצד אחד, הוא מתאר את השירות בצה"ל והבחירה לצאת לעבוד כצעדים שבחר בהם משום שהבין שצריך להתפרנס בכבוד. מנגד, הוא לא מבין מהן הטענות נגד חרדים שלא יוצאים לעבוד. "אני מרגיש שבזבזתי את הזמן. כל יום אני בקשר עם רשימה ארוכה של מרכזי ההשמה למגזר החרדי, כל הצעת עבודה שמציעים לי כרוכה בדרישות מוגזמות כמו ניסיון בתחומים שקשורים במקצוע, דברים שאין לי בהם שמץ", הוא אומר.

המהפכה השקטה בחברה החרדית

הבעיה של צביקה מושקוביץ, בן 26 מפתח תקווה, הייתה קשה יותר. הוא למד בישיבות חרדיות, השלים מסלול בגרות חלקי, ולאחר החתונה התגייס לחיל המודיעין. אחרי שסיים, ללא תואר אקדמי, הוא החל לחפש עבודה – תקופה שנמשכת זה 10 חודשים, עד היום. "שלחתי קורות חיים לכל מיני מקומות עבודה", מספר מושקוביץ, "לא הייתה לי העדפה מסוימת. אבל ככל שחלף הזמן הבנתי שאין לי את הפריווילגיה לעבוד במשרות שכוללות עבודה בסופי שבוע או במקומות שאינם תואמים אורח חיים של אדם חרדי".

מושקוביץ אומר כי הוא מחפש את "ה-עבודה", אך בין הצעה אחת לשנייה, הוא עבד בעבודות שבהן הוא פחות חפץ. "הייתי צריך לצאת למילואים, לפעמים לאורך זמן ממושך, וכשחזרתי נתנו לי הרגשה כאילו אני לא רצוי יותר. אני בטוח שהעובדה שאני חרדי תרמה לכך".

סיפורו של מושקוביץ מורכב יותר מחרדים רבים שפונים לשוק העבודה, שכן הוא לא מחזיק בתואר אקדמי. עם זאת, הוא מתקשה להבין כיצד אין בנמצא פתרונות עבור החרדים שנפתחים לחברה החילונית, אלה שמתגייסים לצה"ל ופונים לשוק העבודה. "זה לא שנידו אותי מהקהילה שאליה אני שייך", הוא אומר, "אבל היו מוסדות לימוד שסירבו לקבל את הילדה שלי בטענה שאני לא עומד בקריטריונים שלהם".

החברה החרדית עוברת תהליכי עומק, שבמסגרתם מתחוללת "מהפכה שקטה" ומתגבשת ההכרה בקרב אלפי צעירים שצריך לרכוש מקצוע ולצאת לעבודה. מסקנה זו באה לידי ביטוי במחקר שערכו לפני שלוש שנים ד"ר יעקב לופו, חוקר החברה החרדית, ואסף מלחי ממשרד הכלכלה. השניים בדקו את עמדותיהם של בחורי ישיבות רווקים בני 20-17 ביחס ללימודים ולהשתלבות בעבודה. מהממצאים עלה כי 30%-25% מהמשתתפים מעוניינים להשתלב בשוק העבודה. בישיבות הנחשבות לפחות נוקשות, ההיענות אף האמירה ל-40%.

החידוש בנתוני המחקר הוא שבעבר המוטיבציה להשתלב בשוק העבודה הייתה שייכת בעיקר למבוגרים יותר. כעת, נראה כי גם צעירים חרדים מודעים לאפשרות שלהם לעשות זאת. הצעירים החרדים שיוצאים לשוק העבודה מדגימים את הפוטנציאל הלא ממומש של כוח האדם החרדי בכלכלה הישראלית. אף שבשנים האחרונות חל גידול במספר החרדים הפונים להכשרה מקצועית ומספר המועסקים במגזר עלה משמעותית, הרי שכדי שמגמה זו תדביק את הגידול באוכלוסייה נדרש שינוי דרסטי שעוד רחוק מהחרדים. ואולי לא רק הם אשמים בכך.

 

דעות קדומות

 

אביגדור רבינוביץ', בן 24 מירושלים, הוא אחד מתוך מאות החרדים המעוניינים להשתלב בשוק העבודה שהדבר לא מסתייע בידם. רבינוביץ' הקים את פרויקט "עבודות לחרדים", מיזם חינמי שרשום כעמותה ומשדך בין חרדים שמחפשים עבודה ולמעסיקים שמחפשים עובדים, בהם גם החברות הגדולות במשק. "מדי יום פונים אלינו כ-10 מעסיקים חרדים וחילונים", הוא מסביר את מידת ההיענות. הפרויקט של רבינוביץ' פועל זה שנה וחצי, ברשתות החברתיות, באתר אינטרנט ובמוקד טלפוני. "בפייסבוק חברים למעלה מ-10,000 חברים, ובווטסאפ יש 60 קבוצות שבהם חברים יותר מ-4,000 צעירים".

"כמו צעירים חרדים רבים שעזבו את המסגרת הישיבתית ומגלים שללא השכלה, כישורים וקשרים קשה להתאקלם בעולם שבחוץ, גם אני חשתי תסכול וחוסר אונים", מעיד רבינוביץ'. "לצערי, אני נפגש לא אחת עם מנהלי משאבי אנוש שכאשר אני מעלה את האפשרות לשלב אצלם חרדים, הם מגיבים באופן שלילי – בעיקר בשל דעות קדומות על הציבור שלנו. עם זאת, בשנים האחרונות יותר ויותר עסקים וחברות מבינים את כוח העבודה שיש בציבור החרדי והתועלת שעובדים אלה נותנים".

המעסיקים מסננים

חבר הכנסת משה גפני מיהדות התורה טוען כי מדובר במצב חמור יותר. לדבריו, הציבור החרדי מופלה לרעה במקומות עבודה - לא רק במשרדי הממשלה ובחברות ציבוריות, אלא גם בשוק הפרטי. "כאשר מעביד מקבל קורות חיים של חרדי, הוא ברוב המקרים יסנן את פניותיו", קובע גפני. "הסטריאוטיפ הקיים נגד החרדים גורם לכך שמעסיקים חוששים שהעובד החרדי יחפש קבר מתחת לשולחן העבודה או יפגין בחדר הישיבות. צריך לפעול לשנות את הדברים הללו, כי העובדים החרדים הם נאמנים בצורה מופלאה. אמרו לי את זה מנהלים בכירים ביותר במשק שהתחילו להעסיק חרדים ורואים את נאמנותם של העובדים החרדים בחברות שלהם".

גפני אומר כי הבעיה היא בכלל במדינה שלא מעוניינת לעזור לשלב חרדים בשוק העבודה. "הטענה שהחרדים לא רוצים לעבוד היא שקרית. המדינה היא שלא רוצה לעזור בפתרונות. לא ייתכן שאין דירקטורים חרדים ואין כמעט חרדים במשרדי ממשלה. העובדה היא שרבים מאוד בציבור החרדי מחפשים עבודה, ואנו עושים את כל מה שניתן לסייע בידם".

גם החילונים צריכים להתאמץ

השאלה הנשאלת היא אם חברי הכנסת החרדים עושים באמת את "כל מה שניתן לסייע בידם". במשא ומתן הקואליציוני להרכבת הממשלה הנכנסת, דורשים החרדים לקדם חוק שיאפשר העדפה בקבלה למשרות בשירות הציבורי לגברים מהמגזר החרדי. דרישה זו מלמדת על המגמה ברחוב החרדי, אולם היא גם טומנת בחובה אבסורד. זאת, מאחר שחברי הכנסת מעדיפים להתלונן שהמגזר החילוני או השירות הציבורי לא מעוניין לשלב חרדים, במקום להקצות לשילובם משאבים פוליטיים.

שאלה נוספת שצריכה להישאל היא האם חרדים באמת מעוניינים לעבוד, או שמא הטענה כי המדינה היא זו שלא פועלת מספיק כדי לשלבם בשוק העבודה היא תירוץ שנועד להעניק גושפנקה למצב שבו רובם לא עובד. תשובה חלקית לכך ניתן להסיק ממחקר שערך משרד הכלכלה, שממנו עולה כי חרדים הופלו לרעה במקומות עבודה הרבה יותר מערבים, אתיופים, מבוגרים ונשים. במחקר, שנערך ב-2009, הסבירו רוב המעסיקים שבחרו לא להעסיק חרדים שהסיבה לכך היא כי "לא הגיעו מספיק מועמדים חרדים".

כך או כך, לחרדים יש קושי להשתלב בשוק העבודה, גם אם רכשו השכלה אקדמית. ד"ר לטם פרי-חזן, ראש המגמה לניהול מערכות חינוך בחוג למנהיגות ומדיניות בחינוך באוניברסיטת חיפה, טוענת כי הקושי זה נובע "מהמסגרות האקדמיות הנפרדות שבהן הם למדו". לדבריה, "ככל שהמערכות החרדיות להשכלה גבוהה מתרבות ומתרחבות, כך פוחת הסיכוי כי חרדים ישתלבו במסגרות הכלליות ויפתחו לעצמם שער רחב יותר לשילוב מוצלח בשוק העבודה. לצערי, הרצון הלגיטימי לשלב חרדים בהשכלה גבוהה עלול לקבע מציאות שמפרידה אותם משאר חלקי החברה הישראלית, ולעצור את אותם זרמים חרדיים המעוניינים בשילוב במסגרות הכלליות".

פרי-חזן מוסיפה כי החסך בלימודי ליבה מקבע את המצב הקיים. "המסגרות הנפרדות להשכלה גבוהה מעצימות חסמים אחרים הניצבים בפני החרדים בדרכם אל שוק העבודה, הקיימים הן לפני התואר האקדמי והן אחריו. גברים חרדים נאלצים להתגבר על פערים הנובעים מכך שלא למדו לימודי ליבה, כתוצאה ממדיניות חינוך שאינה מעודדת ישיבות תיכוניות חרדיות המאפשרות ללמוד לקראת תעודת בגרות".

עדינה בר שלום, מייסדת המכללה החרדית ירושלים, טוענת כי במקרים רבים, הקושי של חרדים שסיימו לימודים אקדמיים להשתלב בשוק העבודה נובע מכך שהם פנו ללמוד מקצועות שהדרישה להם פחותה משאר המקצועות. "כולם משוכנעים שימצאו עבודה, אך ברור שמי שילמד מדעי המחשב ויתאמץ לאורך ארבע שנות לימוד, הפירות שלו ניכרים לעין יותר מאדם שפנה למקצועות כמו משפטים או מנהל עסקים", היא מסבירה. לדבריה, הפתרון הוא בקידום חוק העדפה מתקנת בשירות הציבורי: "כך, גם אלה שלמדו משפטים או מנהל עסקים ישתלבו בשוק התעסוקה הישראלי".

בשיחות עם גורמים חרדים עולה קושי נוסף. כך, למשל, איש חינוך חרדי טען כי החברה החילונית צריכה לוותר במקומות מסוימים כדי שחרדים ישתלבו במקומות עבודה. "אם רוצים שחרדים ישתלבו בשוק, יש צורך בתנאים מתאימים. אין צורך שחילונים יתלבשו כמו חרדים, אבל יש דברים שעליהם עובד חרדי לא יכול לוותר: הפרדה בין בשר לחלב, ישיבה מעורבת או צמודה של גברים ונשים או היחשפות לקוד לבוש בעייתי", הוא מפרט.

ואולם יש מעסיקים רבים שכבר הפנימו את הקושי והתאימו את מקום עבודתם לחרדים. אחד מהם הוא גלעד ברזלי, מנכ"ל משרד ברזלי ושות' רואי החשבון בירושלים. מה שאחרים יגדירו ויתורים, הוא מכנה "מענה לצרכים של העובדים". במשרד שהוא מנהל מועסקים כ-150 עובדים ועובדות, בהם עשרות נשים חרדיות. הוא מסרב לציין את המספר המדויק. "מעולם לא ספרתי או עשיתי הפרדה", הוא מסביר.

זאת ועוד, המשרד בניהולו של ברזלי בולט באופן יוצא דופן בהתאמתו לדרישות הנשים החרדיות. "עשינו חדר הנקה לאימהות הטריות", הוא אומר, "וזה גם בא לידי ביטוי במטבח כשר, מיקרוגל כשר או אי השתתפותן של חלק מהעובדות החרדיות באירועים כמו הרמת כוסית במשרד". עם זאת, הוא מדגיש כי "לחרדים יש מוסר עבודה גבוה מאוד". לדבריו, "מי שלא לוקח לעבודה מועמד שהוא לכאורה מתאים רק בגלל שהוא חרדי, עושה נזק לעסק של עצמו".

לשאלה האם הילודה הגבוהה בקרב נשים חרדיות לא מהווה בעיה או מכשול, השיב: "אצל העובדות החרדיות יש הבנה גדולה יותר לכך שזה יוצר קושי למקום העבודה. הן עוזרות למשרד להיערך, עובדות ממש עד הרגע האחרון, וחוזרות לעבוד אחרי הלידה מהר יותר מעובדות אחרות".

ההיענות גדולה, השכר נמוך

הנשים החרדיות אמנם רוכשות השכלה תיכונית המקנה כניסה למסגרות להשכלה גבוהה, אולם בפניהן עומדים חסמים אחרים, הקשורים באחריותן למשק הבית ולילדים. המחקר של משרד הכלכלה בחן בעבר את היתרונות והחסרונות של אישה חרדית בעבודה. לצד יתרונות כמו כוח אדם איכותי, מיצוי גבוה של שעות העבודה, נאמנות ויושר וחזרה מהירה לעבודה לאחר הלידה, נרשמו גם חסרונות, דוגמת חוסר שביעות רצון מהשכר, רמת אנגלית נמוכה וחוסר עצמאות.

מי שפגשה בחסמים האלה היא תהילה אטון, בת 25 מירושלים. אטון, אם לשני ילדים, סיימה תואר במנהל עסקים וזה שנה וחצי שהיא מחפשת עבודה. ככל שהזמן עובר, בעלה שמתעניין בלימודים אקדמיים מתרחק מהרעיון. "הוא חשב ללכת ללמוד, אבל אחרי שהוא רואה שאין לי עבודה ואין לכך פתרון, הוא התחרט ואמר לעצמו שחבל על הזמן ובעיקר על הכסף", היא אומרת.

מתברר שגם כשבני המגזר מצליחים להשתלב במקומות עבודה - כמו באותם מרכזים חרדיים המעניקים להם תנאים נוחים, דוגמת סביבת עבודה קרובה לבית, הפרדה בין נשים לגברים, מטבח כשר למהדרין - יש לכך מחיר. כך, למשל, שכר העובדים שנמוך במקומות אלו בעשרות אחוזים ביחס למצב בשוק. כדי להרחיב את שוק העבודה, צריך לצרף אליו את האוכלוסיות שאינן שותפות לו ולהעניק להם שוויון מלא. האתגר הראשון על שולחן הממשלה החדשה בהקשר זה הוא המשך המאמץ לשילובם בשוק העבודה של גברים חרדים (לשיעור השתתפות של כ-40%) ושל מגזרים נוספים שמודרות ממנו. רק כך יהיה אפשר להגביר את הצמיחה הכלכלית בישראל.

הדפסשלח לחברהוסף תגובה

כתבות נוספות שעשויות לעניין אותך

"בברכת האילנות פעלתי עבורכם בשמיים שיהיו לכם בן ובת"
דן כנר: "הקשר שלי לתנ"ך החל מילדות"
הילולת המקובל האלוקי רבי יצחק כדורי זצוק"ל
העיר העתיקה מתעוררת לתחיה
כוחם של התהילים
בדרום קוריאה הבינו את זה מזמן
עבור לתוכן העמוד

 

תשמישי קדושה  | קמיעות  | תפילין  | מזוזות  | סוכות | לג בעומר | ראש השנה  | שבועות  | פורים | טו בשבט | חנוכה  | קבלה מעשית | הלכה | ברכת הצלחה | פרנסה | ברכות לזיווג ברכות להריון | ספר הרפואות הגנוז  | סגולות ישראל  |  שבע ברכות - שידוכים לדתיים | פרשת השבוע  |  שאל את הרב  | אסטרולוגיה  |